בלגיה - טרקים בארדנים וביקור בעיירות הסמוכות

הרי הארדנים בבלגיה הם הזדמנות לצאת למסלולי הליכה בטבע נהדר, לבקר בעיירות מוקפות מבצרים ומגדלים, לצאת לרפטינג ולרכיבה על אופניים. אחרי כל אלה יש מספיק זמן גם לקפיצה להולנד, לוקסמבורג וגרמניה השכנות.
רותי ברמן
|
מפה
תמונה ראשית עבור: בלגיה -  טרקים בארדנים וביקור בעיירות הסמוכות

מי אנחנו

אנחנו קבוצה של מטיילים שאוהבים ל"עשות" מסלולי הליכה, לא יתכן שיעבור יום בלא הליכה לאורך 15 ק"מ לפחות, ורצוי בשבילים לא סלולים. הפעם יצאנו לבלגיה וכולם שאלו מה יש לעשות שם. ההר הגבוה ביותר בבלגיה מתנשא לגובה של 740 מטר. הגענו לארדנים מהסיבה שהציעו לנו (הצעה שאי אפשר לסרב לה) שלושה קוטג'ים בפארק נופש על יד העיר דורבוי (Durbuy). הרעיון היה לטייל בארדנים במשולש הגבולות: גרמניה הולנד ולוכסמבורג. התמקמנו בכפר הנופש (Bungalowpark) בשם Sunclass grand-han, הממוקם בתוך יער אלונים ובו 120 בקתות עץ בנות שתי קומות.

לתחילת הכתבה

טיול בדורבוי ובמערת הנטיפים בהן סור לס

ביום הראשון של הטיול הלכנו מ"המחנה" במסע רגלי לעיר דורבוי לאורך הנהר לס (Less) עד לבארבו (Barvaux), שם נקלענו לשוק פתוח על יד בניין העיריה. בדורבוי טיילנו בסימטאות ולאורך המצוק המקומט והמזרקות. עוד באותו יום נסענו לעיר האן סור לס (Hun Sur Less) לבקר במערת הנטיפים Grotte de han, הנמצאת בדרום מזרח בלגיה, בחבל נמור (Namur). אורכה כ-14 ק"מ, ומתוכם שלושה ק"מ פתוחים לקהל. מגיעים לאתר ועולים על רכבת תיירים קטנה, המסיעה את המטיילים לסיור באזור תוך סיבוב גדול, עד שהיא מביאה אותם לפתחה של המערה. שם יוצאים לסיור מודרך במערה היפה, כשהמדריך מאיר בכל פעם קטע אחר שמגיעים אליו. בין הזקיפים יש אחד שגובהו חמישה מטרים והוא בן 12 אלף שנים. הטיול נמשך על פני שלושה ק"מ של מדרגות, עליות, ירידות וגשרים המתוחים מעל הנהר Less הזורם בתוך המערה. עוצרים ברחבה גדולה בתוך המערה להצגת אורות ומוזיקה, כשזרקורים מאירים כל מיני פינות בתצוגה מרשימה ולבסוף מפתיעים בפיצוץ עז להצגת רמת התהודה. חזרנו דרך העיר מארש (Marche), שם אכלנו במסעדה איטלקית, פסטה עם פירות ים.

לתחילת הכתבה

המצודה של דינאנט וביקור בברוז' וגאנט

ביום השני יצאנו לעיר דינאנט (Dinant). כבר בכניסה לעיר חשים בעוצמתה, כאשר כל הצד הימני של העיר הוא צוק גבוה ומרשים והכניסה לעיר היא בין שני סלעים ענקיים. מגיעים לכניסה למבצר (Le Citadelle) ושם, הבטלנים עולים ברכבל והחרוצים מטפסים על 408 מדרגות. יש שם מוזיאון, המציג את תפקידיה של המצודה, שנבנתה במאה ה-11 ושימשה להגנת העיר. במצודה יש חדרי עינויים ותצוגת כלי נשק ותחמושת ממלחמת נפוליאון ועד מלחמת העולם השניה. מהמצודה נשקף נוף עוצר נשימה של העיר היפהפיה והגשר על שם שארל דה גול. מהמצודה יצאנו על גב ההר לטרק בדרך כפרית פסטורלית, שדות חיטה, כפרים קטנים ופרות לבנות דשנות, המלחכות בנחת ירק כל היום. צעדנו ביערות, טיפסנו על  הרים וגבעות במזג אויר נפלא ולעיתים חם מדי. סיימנו עם קניות ובדרך עצרנו במסעדה סינית, שם הופתעו חלק מהסועדים מרגלי צפרדעים בצלחת. זה מה שקורה כשמלצרית סינית מסבירה בתנועות גוף וידיים את התפריט. בקשנו אווז והגיע צפרדע. בעיר פנסי רחוב בצורת סקסופון, כדי לציין שממציא הסקסופון אדולף סקס נולד כאן.

ביום השלישי לטיול, יצאנו מוקדם בבוקר לעיר ברוז', עיר יפהפיה עם תעלות מים ונהר שנשפך לאוקיאנוס. את כל העיר ואת האוקיאנוס ראינו ממרום מגדל הפעמונים, אליו טפסנו על 306 מדרגות, ובקצהו ראינו את המנגנון האדיר המפעיל את שעון הפעמון. בכניסה למגדל פגשנו בנגן רחוב, בפיו כלי נשיפה אוסטרלי ובידיו תוף שוויצרי. המשכנו ברגל אל התעלה החיצונית ולידה עשינו אתנחתא ליד תחנות קמח עתיקות. שטנו בסירה בתעלותיה של העיר העתיקה והוקסמנו מהבתים ובתי התה שעל גדותיה. בדרך חזרה עברנו דרך העיר המקסימה גאנט (חאנט). עיר זו ססגונית יותר מברוז' ויש בה תעלות, כיכרות, צעירים רבים על גדות התעלות ומסעדה בשם "אמדאוס", עליה קיבלנו המלצה מעובר אורח. אכן המלצה טובה. אכלנו בחדר שהוא ספריה, במסעדה שהמיומנות שלה צלעות טלה. אפשר לבחור ארוחה לפי תצוגה (אין הפתעות) ובסוף הארוחה נהננו מחלוקה חינם של צלעות טלה. מסעדה מומלצת.

לתחילת הכתבה

טרק ביער בלוקסמבורג וקצת אטרקציות

היום הרביעי הוא שבת. אנחנו בדרכנו ללוכסמבורג, במטרה לעשות טרק ב- Le Petite Suiss (לא להחמיץ). בדרך אנחנו עוברים את בסטון (Bastogne), אליה נגיע באופן מיוחד. עצרנו באכטנטאכט (Echternach) כדי לאכול עוגת תפוחי עץ. מסלול ההליכה מברדורף (Berdorf) לאכטנטאכט עובר בתוך יער אלונים ובו תופעת טבע נדירה של אבני דולומיט ענקיים בעלות תצורות מדהימות עם נקיקים בגובה עשרים מטר ושברים פתוחים בסלע המחורץ. עברנו את שלושת המפלים שכלל לא היו מרשימים והתבלבלנו בדרך. ההסבר לכך הוא פשוט: הלכנו לפי הסימון הצהוב במפה שקיבלנו שהוא בעצם הכביש, במקום בסימון האדום שהוא השביל. נסענו ללוכסמבורג הבירה. ראינו את ארמון המלך בעיר העתיקה, צפינו בקונצרט של תזמורת נוער ורקדנו לצליליה ואכלנו שווארמה במסעדה של פליטים עירקיים. מיד כשחזרנו למחנה נכנסו לפאב והכנסנו בו רוח חיים. רקדנו בכייף ושתינו בירה. אוסף בקבוקי הבירה של הקבוצה גדל בכל יום. ל-400 סוגי בירה בהם מצטיינת בלגיה לא נגיע.

היום החמישי הוא יום אטרקציות: ראפטינג בקיאקים ורכיבה על אופניים. יצאנו לכיוון בארבו, לקחנו קיאקים, כאשר בכל אחד זוג חותרים. ירד גשם וכולנו נרטבנו עד לשד עצמותינו. השייט קל. חתרנו 16 ק"מ, המים היו רדודים ולפעמים נתקענו באבנים. האוירה היתה נהדרת והחוויה מצחיקה. עלינו לחוף והחלפנו בגדים לקראת הרכיבה על האופניים. הרכיבה התחילה בקושי רב עם העליה באחד הרחובות היפים של בארבו, אבל הירידה התלולה והמסוכנת למרכז דורבוי היתה מנחמת. עצרנו לקפה כאשר בחוץ יורד גשם והתפעלנו מכנופיות של רוכבי אופנועים. המשכנו לרכוב לאורך הנחל על שביל אופניים לאורך 15 ק"מ עד למרכז הספורט וחזרנו לדורבוי לאכול שוב פורלים מצויינים.

לתחילת הכתבה

הארדנים הגרמנים והעיר בויון

ביום השישי יצאנו לכיוון הארדנים הגרמנים כדי לראות את העיר הציורית מונשאו (Monschau). בדרך תכננו לטייל בשמורת טבע, אך כאשר נקלענו לסכר ענק הסתקרנו ועצרנו. הסכר Barrage de la Gileppe נמצא בפארק ובו מסלולי הליכה. לקחנו מסלול מעגלי סלול של 12 ק"מ. היינו קצת מאוכזבים מהמסלול הקל (לא זה מה שתכננו). המשכנו למונשאו וכשנכנסנו לעיר עלה על פנינו חיוך גדול. זו עיר ציורית קטנה, רומנטית ויפה ובה בתים מחושקי עץ עם גגות ציפחה, השוכנים על תעלות מים. אכלנו שם סטייק וצ'יפס (לא משהו). מהמבצר אפשר להשקיף על העיר כולה, השוכנת למרגלות העיר החדשה.

ביום השביעי נסענו לעיר בויון (Bouillon), הנמצאת על הנהר La Semois. זוהי בירת הפרובינציה לוכסמבורג, שקרובה לצרפת. בדרך נכנסנו למוזיאון הבתים הפתוחים בשמורת Fourneau St- Michel, אליה מגיעים דרך מסע רגלי יפהפיה ביער עבות. במוזיאון מציגים בתים אותנטיים מהמאות ה-12-15 ובהם תצוגה של חיי האדם בקהילה באותה עת: בית האופה, הנפח, הרפת, האורג, המטבח והמכבסה וכל הכלים והאביזרים של התקופה. מרשים במיוחד לראות כיתת בית הספר, האביזרים, הלוח והילקוטים. נכנסנו לעיירה סנט הוברט. הצבי הוא סימלה של העיר ובכל מקום מוצבים פסלי הצבי ופוחלציו. יש סיפור שהוברט היה צייד, אבל באחת הפעמים היתה לו התגלות, שבעקבותיה הפסיק לצוד והפך לארכיבישוף. הקתדרלה קרוייה על שמו. אחת לשנה מגיעים אליה אנשים כשהם מלווים בכלבי הצייד מסוג סן הוברט.  בבויון ביקרנו ב-Chateau Fort, שהיה מבצרו של גוטפריד מבויון, ראש מסע הצלב הראשון לירושלים ב-1087. הוא מכר אותו כדי לממן את מסע הצלב, כבש את ירושלים, מלך בה שנה אחת, מת ונקבר בכנסיית הקבר בעיר העתיקה.

לתחילת הכתבה

קניות במסטריכט, מנהרת סנט פיטרבורג ומונומנט הזיכרון

ביום השמיני יצאנו למסע רגלי לקניות במסטריכט בהולנד. העיר העתיקה ביותר בהולנד מאד תוססת, כיכר השוק הומה והאופניים שולטים ברחובות. מיד ניכר הבדל בין הולנד לבלגיה. השרותים תמורת תשלום נקיים עד מאד. בשוק המולה והחבר'ה יוצאים לקניות ואחרים לאכול הרינג עם בצל (הדג המלוח לא מלוח בכלל. הוא שמנוני וטעים). הסתובבנו בחנויות רשת, קנינו, אכלנו וסיימנו בשייט אל עבר מנהרת St Piterburg. המנהרה היתה מחצבה ומכרה אספקת אבן לבניית כנסיות ובניינים באזור. נמצאו בה מאובנים רבים, הוכחה להיות הסלע משקע ימי. מותר להיכנס לסיורים מודרכים בלבד, יש סכנה אמיתית ללכת לאיבוד. חיכינו לסיור באנגלית, הלכנו עם פנסים. יש גרפיטי, ציורי קירות, סיפורים פיקנטיים ושוב חושך, מסתורין וקור של מתחת לאדמה. במלחמת העולם השניה שימש המקום מסתור ל-8000 תושבי האזור. המנהרה מגיעה עד לבלגיה, מרחק של 150 ק"מ. אכלנו ארוחת ערב בלייג'- עיר מהגרים מגעילה. עברנו ליד האיצטדיון של מועדון הכדורגל סטנרדט לייג'.

ביום התשיעי יצאנו לבסטון. עצרנו בכיכר העיר וצעדנו אל האנדרטה הענקית בצורת כוכב, מונומנט לזכר החללים האמריקאים שנפלו בקרב הארדנים במלחמת העולם השניה. המונומנט הגדול Mardasson הוא מצבה שהוקמה כהוקרה לכוחות האמריקאים אשר שיחררו את האזור בקרב הארדנים. המצבה הוקמה בשנת 1950, שנים ספורות לאחר המלחמה, ומונפים בה דגלי ארה``ב, בלגיה והאיחוד האירופי. המצבה עוצבה בצורת כוכב, ועליה חרותים שמות כל המדינות של ארה``ב ושמות הדיוויזיות שלחמו בקרב. כמו כן, מסופר סיפור מרגש על הקרב ועל הקשר בין החיילים לאוכלוסיה המקומית. 60 מדרגות מובילות אל הקומה העליונה, המרפסת של המצבה, שממנה ניתן להשקיף על כל רחבי האזור. ליד המונומנט יש מוזיאון למלחמת העולם השניה – שם מתקיים סיור מרתק באודיו וסרטון על הקרבות וכלי הנשק של כוחות הברית והגרמנים (לא להחמיץ). בעיר יש טנקים מסוג "שרמן" וג'יפים אמריקאים, ומעת לעת עובר קומנדקר עם חיילים אמריקאים להמחיש כמה אמיתי היה קרב הבליטה בדצמבר 1944 - הקרב בארדנים, שהכריע את הגרמנים בגזרה המערבית. 

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×