בעיקר פרובאנס, קצת ריביירה, קצת אלפים צרפתיים

תמונה ראשית עבור: בעיקר פרובאנס, קצת ריביירה, קצת אלפים צרפתיים - תמונת קאבר
פרובאנס

טיול זוגי בעיקר בפרובאנס, קצת עיירות הריביירה וקצת באלפים הצרפתיים. התקופה – סוף מאי תחילת יוני – יפייפיה - הפריחה משגעת, ריח הפריחה ועצי הפרי משכרים. לא יהיו כאן כל גילויים חדשים, רק הולכת לספר על ההנאות הקטנות.

שדות פרגים

הטיול הזה היה נינוח באופן מיוחד, ראינו פחות בכמות, אבל את מה שראינו - ראינו בנחת ובאורך רוח.

תכנון הטיול: שני הסיפורים של עודד, הסיפורים של זיוה, מסלולי טיולים בפרובאנס של רינת, משה א., מירה, נילי – כולם מפורום למטייל, ותכנונים משותפים שהניבו הרבה לינקים. נקנה הספר a taste of provence/francie Jounanin שעורר את כל החושים שלנו, הספר של מישלין לפרובאנס, אבל לדעתי לא תרם מעבר לידוע, השתמשנו בספר ישן יותר של מישלין שהיה ברשותנו – לאלפים הצרפתיים.

מיד כשהתחלנו לתכנן את הטיול, עלה בכל מקום נושא הנוף של פרובאנס, שמאוד דומה לגליל שלנו, וזה, אם להודות על האמת, לא ממש קסם לי - כי, בשביל לראות את הגליל לא צריך כרטיס טיסה... הסיפור הזה בעצם יספר עד כמה המקומות שראינו הם מיוחדים, יפים ושונים ממה שציפינו לראות. כי, נכון שהצמחיה ברובה מוכרת לנו מהבית (לא יודעת שמות...), נכון שלפעמים ביום מסויים, באור מסויים כשמסתכלים רחוק על הר ונטון הלבן אפשר לדמות שרואים את החרמון... אבל בערך כאן נגמר הדמיון.

קודם כל הצבעים, באביב - הצבעים עמוקים, רוויים, ברורים, היינו בימים בהם הראות היתה צלולה ולמרחוק, ריבועי ריבועי השדות אמנם הזכירו לנו את השדות שבעמק, אבל יפים פי כמה וכמה, כמות שדות המטעים בווקלוז, הכרמים ועצי הפרי - זה לא משהו שרואים בשנים האחרונות אצלנו...

ככל שמתקרבים לריביירה, הצמחייה נדמית דומה יותר לשלנו - אבל נופי ההרים הגבוהים, המפרצים בים למטה, לא מותירים שום ספק. חוץ מזה, זה אחד מהטיולים שלנו, שהכי הושפע מהאווירה ולא רק מהנוף.

מנרב

מתווה הטיול (לינקים למלונות) – לילה ראשון לאחר נחיתת אחה"צ בג'נבה - על שפת אגם בורג'ה, ששת הלילות הבאים בעיירה לורמרן שבלוברון, שני לילות נוספים בסאלה סור ורדון, שלושת הלילות הבאים בונס, שניים נוספים באלפים ואחרון ליד שדה התעופה בג'נבה.

יעד חשוב בטיול בפרובאנס - האוכל. את האוכל הפרובנסיאלי פגשנו בשווקים, במסעדות, בבולנז'רי ובפטיסייארי והקדשנו לו את הזמן הראוי. כתבתי כאן שני סיפורים על אוכל.

עוד משהו שנתקלתי בו בהכנות לטיול - אזהרות/הפחדות לגבי התמצאות בכבישים, לגבי שילוט גרוע וכו'. אני מודה שאנחנו לא אוהבים את השימוש בג'יפיאס, ומאוד אוהבים לנסוע עם מפות מישלין, לעצור בסוף הכביש ולבחון לאן אנחנו רוצים לפנות עכשיו.

מעדיפים בד"כ כבישים קטנים שמסומנים ירוק (= כביש יפה). נסענו הרבה. לא תמיד העיירה בקצה הדרך היתה המטרה. הרבה פעמים זו היתה הדרך עצמה. עברנו בהרבה מאוד כבישים קטנים שקוראים להם gorge - כלומר, נקיק. הכבישים היו תמיד יפים, אבל לפעמים הם היו הרבה יותר יפים! תמיד היו אלה כבישים מתפתלים, פעמים רבות מטפסים על הרים, עוברים כפרונים קטנים, כשליד כל בית גינה קטנה ומטופחת, בעליה בדיוק קוצרים בשדה עם כלים שנראים כמו יצאו משנות החמישים שלנו.

אז כיוון שנהנינו מאוד מהנסיעות האלה, וכדי להזים את השמועות על נסיעה קשה בכבישי צרפת, העלתי פוסט קצר, מעיין מדריך לנסיעה בכבישי צרפת.

מדריך לנסיעה בכבישי צרפת

בוניו

הוקלוז (Vaucluse) והלוברון (luberon)

הנסיעה בלוברון היתה משולה בעיניי לגן עדן, לא פחות. הפריחה בשיאה!!! אחי-רותם שגדל כאן פרא, ערימות ערימות, וסוגים שונים של יסמין מדיפים ריחות מתוקים, מעולים, משכרים. פרגים שצובעים שדות שלמים באדום ומיני פרחים סגולים שצובעים שדות אחרים בסגול.

כאן אני מציעה לכם מסלול מצולם של הטיול שעשינו בימים בהם לנו בלוברון.

ריבועי השדות ובהם גידולי פירות רבים - זיהיתי את עצי הדובדבן הרבים והשונים, עצי השקד וכמובן הכרמים הרבים... צחקנו כשעברנו בין הכרמים ונתנו ציונים לכורמים שמטפחים יפה את הכרם שלהם ואלה שלא כל כך מעשבים...

קיוויתי שאפגוש את הלבנדר בפריחתו, אבל זה לא קרה. כשהגענו, בסוף מאי, התחילו הניצנים רק לצאת - כחול אפור שבמראה כללי עדיין נראה ירוק. ביום האחרון, ליד האלפים ראינו שדה אחד פורח בסגול מרשים, אבל כל הטיול עקבתי אחרי פריחת הלבנדר ותיעדתי את השלבים השונים.

עיירות הלוברון

היו עיירות שהיו ברשימה שלנו, כאלה שקיבלו הרבה יחסי ציבור בספרים השונים ובפורומים השונים, כאלה שכתוב לידם "חובה" ו"הכי יפה" ועוד ועוד סופרלטיבים, היו כאלה שהגענו אליהן במקרה, כי היו על הדרך, כאלה שאחרי שהתלהבנו מהן בהגעה לא מתוכננת וגילינו שהיו ברשימות שלנו, היו כאלה שטיפסנו אליהן, או ירדנו אליהן, היו כאלה שהתרגשנו מהן מאוד והיו כאלה שלא.

די בהתחלת הטיול החלטתי שאני לא רוצה לדרג אותן. לא רוצה להחליט מי יפה יותר ואיזו מהן אסור להפסיד לפי דעתי. די נאמנה להחלטה זו, אתן תיאורים קצרים של העיירות לפי זכרוני, ואגיד רק משהו כללי, הנכון לגבי כולן: אם יש מי מהן שרוצים מאוד לראות – כדאי להגיע אליה מוקדם בבוקר! אח"כ יהיה קשה מאוד למצוא חניה במרחק הליכה סביר. ברור שיהיו עיירות שידחקו לסוף היום...

העיירות כולן שומרות על סגנון בנייה מסורתי, לפחות בחלק העתיק שלהן - רואים לפעמים שיש בתים חדשים או כאלה ששופצו, אבל כולם בסגנון המסורתי לאותה עיירה. אהבנו מאוד את עיירות הלוברון!

לורמרן Lourmarin

לורמרן

כבר אמרתי פעמים רבות שהמקום בו גרים נדמה כיפה ביותר, וזה נכון גם הפעם. גם בגלל שהקדשנו לה הרבה יותר זמן מאשר לעיירות האחרות, גילינו בה כל יום פינות חדשות, אהבנו אותה ממש.

היא יושבת בצומת דרכים מאוד נוחה, כל הכבישים היוצאים ממנה הם כבישים יפייפיים לנסיעה, אבל היפה ביותר הוא D943 המגיע עד אפט (APT) .

בעיירה עצמה סמטאות יפייפיות העולות עד לאורלוגין וככר מאוד תוססת, יושבים בה בכל שעות היום והערב, ביום חול ובחג. יש בה מסעדות, חלקן אף מומלצות בספרים רבים, מספר חנויות בגדים מעוצבים, גלריות - אחת יפה במיוחד ושאר חנויות עבודות יד. אין, או לא ראיתי חנויות פיצ'פקס לתיירים... בכלל, יש הרגשה שהעיירה הזו אמיתית ולא תפאורה לתיירים. יש בה טירה שמומלץ לבקר בה, אבל אנחנו לא הספקנו... למרגלותיה בפארק הגדול מטיילים חמורים שהם סמל העיר - אינני יודעת למה... בבית הקברות שלה קבורים כמה אנשים מפורסמים, אנחנו חלקנו כבוד לקברו המאוד צנוע של אלבר קאמי.

לורמרן

יום ההגעה שלנו ללורמרן היה יום שלישי בו מתקיים שוק איכרים קטן וחמוד (רק בקיץ), אמיתי, כזה שמספק את צורכי התושבים לשבוע הקרוב - ירקות, פירות, דגים וגבינות. אנשים יצאו מהבתים עם הסלים שלהם, בדקו בחנו וקנו. שעתיים והשוק נגמר. ואילו ביום שישי התארגן השוק העירוני, ברחובות העיר ובככר הנרי ברתלומאו - מיועד למקומיים, מעט מאוד לתיירים - חוץ מירקות, פירות, גבינות אלוהיות, לחם ובשר היו גם הסבונים הריחניים, מיני ממרחים וכו'. המוכרים צבעוניים, נחמדים מאוד!!! הסתובבנו שעתיים ולא שבענו... היה לנו פשוט מקסים!!! ערב אחד התקיים קונצרט של יצירות שופן, ערב שני היו טעימות יין בככר המרכזית – היה כיף!

התאחסנו במלון מאוד נוח, במרחק 2 דקות הליכה מהעיר העתיקה, חדר מפנק עם מרפסת, ובריכה מחוממת (לא מקורה).

רוסיון Roussillon

רוסיון

עשינו שגיאה רצינית שהגענו לעיירה הזו ראשונה... היא כל כך יפה שאחריה נאלצנו להשוות את כולן אליה... רוסיון מאוד צבעונית מכל הבחינות, מספקת אינספור פריימים יפים ומעניינים, אפשר להסתובב בה הרבה זמן וליהנות – מהרחובות, הבתים והנוף, ויש לה אטרקציה מאוד מיוחדת - שביל האוקר המספק הרבה תמונות ציוריות.

מבחינתנו הוא היה סוג של "מאסט" – התאהבתי בתמונות שראיתי ואולי בגלל זה נסענו לרוסיון קודם. השביל עובר בין אדמות האוקר המאוד מעניינות ומיוחדות – מנעד גדול של צבעים עובר בהן – מצהוב חרדלי ועד אדום עמוק. יש שביל קצר יותר וארוך יותר. אנחנו מסתפקים בקצר. חם לנו...

ב-1870 המציא בן רוסיון - Jean-ienne Astier תהליך, בו הפיק מגוון רחב של צבעים מתוך גבעות האוקר של רוסיון לשימושם של ציירים בתחילה, והודות להפקה התעשייתית, שווק האוקר לכל רחבי אירופה, שימש כפיגמנט לצבעי ציירים, כפיגמנט לטיח של בתים וכחומר חשוב לתעשיית הגומי. אפשר לבקר גם במכרות.

הגענו לכאן מוקדם מאוד, יש לנו חנייה בשפע במרכז העיר - 3 יורו במדחן ל-3 שעות. את שביל האוקר פותחים רק ב-9:30. כשנעזוב לקראת 12, אין כבר איפה להניח סיכה...

בוניו Bonnieux-

בוניו

בוניו אולי לא אחד הכפרים היפים ביותר, אבל אותנו מאוד מאוד ריגשה. הטיפוס אליה לא היה קל, בלשון המעטה, לא לרכב ולא לנו במעלה המדרגות...

החננו את הרכב במקום שצופה לאחד מנופי השדות היפים ביותר, והתחלנו לטפס במדרגות הרבות אל הכנסיה שבראש ההר. ליד הכנסיה נטועים שלושה ארזים עתיקים - לא מצאתי בני כמה הם, אבל נראים מאוד מאוד עתיקים. זרועות ענפיהם נוטים למרחוק ונדמה שמצלים על כל ההר. קשה לי להסביר למה, אבל אנחנו מאוד התרגשנו לשבת מתחתם, היתה שם הילת קדושה אמיתית...

הומלצה לנו בחום מסעדת cezar בעיירה, אבל לא ניסינו בגלל השעה המוקדמת בה היינו שם.

גורד Gordes

גורד

על פי כל מה שקראתי, היה לי הרושם, שזו העיירה האולטימטיבית, היפה ביותר ואולי בגלל זה האכזבה היתה גדולה. אני אנסה להסביר.

גורד יושבת בלב אזור מאוד יפה, עתיק, מעניין מבחינת הארכיטקטורה המיוחדת, סביבו כבישים יפים ועוד עיירות יפות לבקר בהן, העיר העתיקה מוקפת חומה עתיקה, כנראה מהמאה העשירית, שעומדת בשלמותה. החומה היא הדבר הכי מעניין מבחינתי. העיירה עצמה היא בעיקר בתי מגורים, וברחובות אין את היופי הפרובנסאלי - אין את אותם פרטים קטנים שהופכים את העיירות האחרות לכל כך מיוחדות.

מראה העיירה מרחוק - הוא מהתמונות המפורסמות של פרובאנס, אנחנו מצאנו שמראה עיירות אחרות בזווית דומה לא פחות יפה, לפעמים יותר.

הככר המרכזית שימשה את צילומי הסרט "השנה הטובה" (סרט שמומלץ מאוד לצפייה לפני הנסיעה), אבל שום דבר מהככר התוססת בסרט לא באמת דומה למציאות - חבל... שתי המסעדות בככר לא היו מזמינות עבורנו והלכנו לרחובות צדדים לחפש מסעדה, ומצאנו... והיא היתה מעולה.

הרחובות שמובילים לגורד מגודרים בגדר המיוחדת להם.

כפר הבורים

אחרי הביקור בעיירה הלכנו לראות את כפר הבורים, ממש ליד. זה מוזיאון פתוח של כמה מבנים בורים משוחזרים בעלי סגנון בנייה שנראה די פרימיטיבי - אבן על אבן ללא טיח מחבר, כשאין הפרדה בין הקירות לגג. בכניסה לכפר מוצג סרט המציג את הבורים, אחר כך מסיירים לבד בכפר. לפי תיאוריות מסויימות הבורים היו שם עוד בתקופת הברונזה. לפי המטבעות שנמצאו במקום, אומרת תיאוריה אחרת שלא יתכן שהיו שם לפני המאה ה-15. מה שידוע בודאות הוא, שרוב המבנים שם הם מהמאה ה-19. תאוריה אחרת אומרת שכנראה היתה שם התיישבות על גבי התיישבות בתקופות השונות. אמנם לאורך הדרכים באזור רואים פה ושם מבנים בורים כאלה, אבל מעניין לראות את הכפר השלם וחלק מהכלים שלהם מוצגים שם. בתי הבורים היו מחולקים לבתי חיות, בתי מגורים ומבנה שהיה תנור של כל הכפר.

ורק להבהיר עצמי - אני לא ממליצה לותר על גורד ועל הסביבה!

ונאסק Venasque

ונאסק

לעיירה היפייפיה הזו הגענו בעיקר בגלל הכביש הנופי, אחד היפים בטיול D177 ואחריו D4. בהתחלה שימש לנו שם העיירה רק כסימון על מפת גוגל ורק מאוחר יותר גילינו את יופיה.

העיירה היא מהעיירות התלויות, עומדת בראש הר צופה לנוף מקסים של ריבועי מטעים למטה. כנסיה יפה בראשה, רחובות צרים וחמודים שמאכלסים אמנים ואווירה מקסימה. אחת משתי המסעדות הטובות ביותר שחווינו נמצאת כאן. אהבנו מאוד!

בחזרה נסענו בדרך יפה לא פחות - מונסק ועד אפט

פונטיין דה וקלוז fontaine du vaucluse

פונטיין דה וקלוז

כפי שאמרתי בפתיחת הסיפור, הגיוון הוא סוד הצלחת טיול כזה, שהוא מרובה עיירות, וכיוון שעד כה, היום השישי של הטיול שלנו, טרם ראינו מקווה מים ראוי לשמו, הטיול לאורך נהר הסורג' - היה מאוד מרענן.

החניה די רחוקה, 4 יורו לכל אחה"צ.

העיירה עצמה, לא דומה לעיירות האחרות שביקרנו בהן, היא יותר מזכירה את העיירות הגרמניות, או האוסטריות באווירה, דוכני פיצ'פקס פזורים לאורך שביל הגישה למסלול העולה למעיין, אבל כל זה לא מפריע לנו, להיפך, אפילו משמח.

ההליכה לעבר המעיין היא במגמת עלייה מתונה, אבל מצד אחד השתכשכות קלה במים (רגליים בלבד...) נעימה, גלידה בצד שני... המעיין עצמו - אינני יודעת איך זה נראה כש"הפלא" מתרחש (מי המעיין יוצאים מתוך ההר), אבל מה שאני ראיתי היה מאוד מאוד יפה - מעיין מערה בתוך ההר שתחתיתה מלא מים כחולים מדהימים! אנשים זרקו מדי פעם אבן והאיוושה שנוצרה נשארה שם הרבה מעבר לזמן המצופה.

מנרב Menerbes

מנרב

הסיפור "השנה הטובה" מתרחש בכפר הזה (אף כי מצולם במקומות אחרים). העיירה התלויה היא מצודה בעלת חומה, יפה ומעניינת. אנחנו מתארחים כאן ביום חג, כך שדוכני שוק פרוסים לאורך החניה למטה, ולאורך הרחוב הראשי. יפה וצבעוני. גם כאן יש לנו הרושם שאנשים "אמיתיים" חיים כאן.

היות והגענו לכאן בשעת צהריים, אנחנו מחפשים מסעדה ומוצאים אחת עטורת מזלגות מישלין ביקב, שמגישה באותו יום מניו המבוסס על פטריון כמהין, אנחנו חושבים שהמחיר של הארוחה הזו לא ייכנס למסגרת התקציב שלנו, אז אנחנו הולכים לחפש מקום אחר ברחוב הראשי ומוצאים. כדאי להבהיר שה"רחוב הראשי" זה בערך חמישה בתים וחצי.... הנוף מכאן לעמק - מהיפים ביותר!

אפט APT
אפט היא יותר עיר קטנה מעיירה, אבל היא בהחלט בלוברון. זה המקום להודות לכל מי שהניא אותי מלגור באפט, לא בגלל שיש לי משהו נגדה, אלא בגלל שבסוף גרנו בלורמרן המקסימה!

אפט

ביקרנו באפט פעמיים, היות והיא נמצאת על צומת דרכים בדרך ללורמרן, שם גרנו. פעם עברנו בה באופן קליל בסוף היום, וערכנו קניות בסופר, עברנו ליד הדירה שהזמנו כאן דרך בוקינג והחזקנו די הרבה זמן - אין טוב ממראה עיניים - לא מקום גרוע, אבל גם לא מלבב...

פעם שנייה היינו בשוק של יום שבת, הגענו מוקדם כדי למצוא חניה במקום סביר, הסתובבנו ברחובות העיר העתיקה עוד לפני שכל הדוכנים הוקמו - האמת? השוק מרהיב, צבעוני, ארוך ומעניין למי שאוהב את הז'אנר. בדרך חזרה למכונית כבר נהיה צפוף מאוד ברחובות, קשה היה לגשת לדוכנים. מסקנה? להגיע מוקדם!

והמסקנה הנוספת שקראתי אצל רבים ואני בהחלט מאשרת אותה - אם אתם רוצים לראות עיר/עיירה מסויימת - יום השוק הוא לא זמן מתאים! השמשיות מכסות את קו הראייה, בככרות חונים הרכבים של המוכרים וכל מה שרואים זה בעצם השוק.

מנזרים בלוברון
ביקרנו בשניים. הראשון כונה בפינו "הילרי" אבל שמו האמיתי הוא Abbaye de st' Hilaire והוא נמצא ליד מנרב. המנזר הוקם במאה ה-13 ע"י נזירים כרמליטים, ב1961 נקנה ע"י זוג פרטי ומאז לא משמש עוד כמנזר. ב-1975 הוכר כאתר הסטורי.

מנזר הילארי

החניה אי שם למעלה, טיול קטן בשביל ביער מוביל למנזר המטופח והיפה. בכניסה כתוב שעלות הכניסה היא 2 יורו, אבל לא היה איש שיגבה את הכסף, גם לא היה מקום להניח אותו. טיילנו במנזר הקטן, בגינה המקסימה והמטופחת שלו וביער הפורח שליד.

מנזר סננק Sanque Abbey

מנזר סננק

זהו המנזר היותר מפורסם בפרובאנס, בעיקר בגלל תמונות הלבנדר הפורח בחזיתו. אני מודה שחשתי מן אכזבה כשהבנתי שהלבנדר לא פורח, עקבתי מדי יום אחר ניצני הלבנדר, ודחיתי את הנסיעה לכאן ליום האחרון לשהייתנו באזור הלוברון.

אז היה פיצוי כלשהו, פיצוי יפה בשדה הסגול שפרח ליד שדה הלבנדר, התיירים הצרפתים שהיו שם אמרו בצרפתית שגם אני הבנתי - זה לא לבנדר. לאחר בדיקה מסתבר שזה פרח בשם פאצליה.

הביקור במקום מותנה קודם כל בלבוש הולם, זה אומר מכנסיים שמכסים את הברכיים וחולצות שמכסות את הזרועות - לשני המינים. כניסה למנזר עצמו רק עם סיור. בשעה שהגענו, היינו צריכים לחכות יותר משעה וחצי לסיור... כמו שאמרתי כבר קודם, הטיול הזה היה מותנה ב"מתחשק לי" ולא "מוכרחה" - אז לא התחשק לי לחכות...

רק אקדים את המאוחר - למנזר הזה מגיעים באחד הכבישים היותר יפים בהם נסענו בטיול הזה. יש בדרך עצירה לתצפית מרהיבה על המנזר, החלק האחרון של הכביש הוא פרטי - שייך למנזר, ויש להניח שהוא סגור מתישהו - כדאי לבדוק לפני שמגיעים.

שדירת סנט רמי

פעמיים יצאנו מאזור הלוברון/וקלוז, בקטע הטיול הזה. פעם לכוון סנט רמי ולה-בו, ופעם לאביניון ופונט דו גארד. מראש ויתרנו על הקאמרג - לא התחברתי בשום צורה לתיאורים, ומתוך שכך ויתרנו גם על ארל. אולי פעם, אם יתעורר הרצון לראות את מרסיי, שמהסיפורים כאן ראיתי כמה וכמה מוקדי עניין, אז אולי אפשר יהיה לבנות טיול ביחד עם ארל.

על אקס אן-פרובאנס ויתרנו בטיול עצמו. אם היינו דוחסים יותר את האתרים שראינו בששת הימים האלה, היה מתפנה לנו יום עבור אקס, אבל נינוחות הטיול היתה חשובה לי יותר.

לה-בו le baux du provence

לה בו

לעיירה הגענו דרך סנט רמי. קודם עברנו את שדרות עצי הדולב הארוכים והמרשימים. לה-בו מאוד מתויירת, יש סביבה כמה מגרשי חניה מסודרים בתשלום למדחן. אנחנו מצאנו מקום בחניה התחתונה וביכינו את מר גורלנו על כל המדרגות שהצטרכנו לעלות..

העיירה עצמה יפה, אבל פני כולם למעלה - אל המצודה הימי-ביניימית. בכניסה למצודה יש משרד כרטיסים, שם הוצע לנו כרטיס משולב למצודה ולמופע אורקולי, שמתקיים מחוץ למתחם העיירה.

אני רוצה להסביר משהו. אני לא אוהבת בד"כ כרטיסים משולבים, בעיקר כי הם מחייבים אותי אח"כ להשתמש בהם גם אם לא ממש מתחשק לי היעד השני, כי כבר שילמתי, לא??? דבר שני - קראתי על המופעים האורקוליים האלה שמתקיימים בכל מיני מקומות ברחבי פרובאנס, אחד ידוע דוקא בארל. ובאופן עקרוני חשבתי שאני לא רוצה, כי חשבתי שהשימוש ביצירות האמנות המקוריות - לא ראוי. לא הלכתי גם למופעים דומים שהיו בארץ - של ציורי ואן גוך ולאונרדו מאותה סיבה. אבל בחו"ל אנחנו עושים כל מיני דברים שלא עושים בארץ,

אז קנינו כרטיס משולב ב-18 יורו (חסכון של 1 יורו או 2 אני חושבת) לכל אחד. לא זול.

השטח של המצודה גדול מאוד, יש תצוגה של כלי ירייה ימיי-בינמיים מאוד גדולים - כאן הם היו גדולים במיוחד. חלק מהמצודה הרוס, כדרכן של מצודות, בחדרים שנשארו שלמים יש שחקנים לבושים בבגדים מתאימים שנותנים הסברים ויש מופע אבירים שכאילו מרביצים אחד לשני והילדים שמחים...

אנחנו התלהבנו מהנוף המרהיב, מהלבנדר שכבר צמח כאן יפה ומשאריות המבנה המרשים שארח כמה תערוכות צילומים מאוד מרשימות.

לה-בו

מצויידים בכרטיס למופע האורקולי, ובמפת הגעה, אנחנו יורדים בחזרה לחניון ומשם לכוון מקום המופע. מתחילים ללכת, כי מפחדים להזיז את הרכב מהחניה פן לא יהיה לו מקום שם, ובדיעבד בחוכמה עשינו, הולכים והולכים ולא נגמר... בשלב כלשהו אמרתי, שאם לא הייתי קונה את הכרטיס מראש בטח כבר הייתי מוותרת... אני מניחה שהמרחק הוא בסביבות 2 ק"מ... כשהגענו לשם ראינו תור ארוך ואנחנו עקפנו אותו... נכנסנו - ונדהמנו!!!!

היה מופע מרשים של ציורי קוקושקה, קלימט, הונדרטוואסר ושילה, על רקע ארמונות וינה ומוסיקה וינאית. שיעור חשוב לכל מי שמקובע בדעותיו ולא זז ימינה או שמאלה - יצאנו משם המומים מהחוויה הכל-חושית!

המופע נערך במעיין מבנה חצוב בהר, קר מאוד בפנים.

התמונות להמחשה בלבד, כמו שאומרים, לא מראות אפילו טיפה ממה שהיה שם.

סנט רמי Saint-Ry-de-Provenc

סנט רמי

כשיצאנו מהמופע האורקולי, וצעדנו בחזרה לרכב, היה לנו ברור שהיום אין ארוחת צהריים, השעה היתה מאוד מאוד קרובה לשעת סגירת המטבחים...

באופטימיות זו נסענו לכוון העיר העתיקה של סנט רמי, עוברים דרך גלנום Glanum, האזור של העתיקות הרומיות, ולמרות שעת הצהריים היה מלא באוטובוסים של תיירים ובתיירים עצמם. האופטימיות שלנו כללה גם מקום חניה שמחכה רק לנו. ונחשו מה? הוא אכן חיכה ממש מול העיר העתיקה! ניסינו לשלם במדחן עבור הכבוד, והמדחן סירב לקבל כסף... דקות ארוכות שנגזלות מהאופציה להגיע למסעדה לפני סגירת המטבח, עד שאשה חביבה אמרה לנו שהיום לא צריך לשלם. לא ברור למה - זה היה יום שישי, אחרי יום חמישי שהיה חג. לא נראה לי שזו סיבה מספיק טובה. יצאנו מהחניון ונכנסנו למסעדה הראשונה שנראתה לנו פתוחה.

קיבלו אותנו יפה, ואף הגישו לנו ארוחת צהריים נחמדה אפילו שהשעה כבר היתה אחרי 2. גם כאן לא ברור לנו למה, אבל העיקר שלא נשארנו רעבים.

הבונוס של המסעדה האקראית הזו - קיר שלם של אוסף סנטונים מאוד נאה!

עכשיו, אני מבקשת סליחה ומחילה מכל מי שעשוי להעלב ממני בגלל סנט רמי. סיבוב קטן בככר העיר, וכל מה שהתחשק לנו זה לחזור לבריכה שלנו במלון.... ממש לא התחשק לי להתערבב בין המוני התיירים בעתיקות, אז ויתרתי גם על בית החולים שבו היה מאושפז ואן גוך. אך מה שחשוב לי מאוד לציין, שהכניסה עצמה לעיר, בין שדרות עצי הדולב הארוכות – שווה לכשעצמה את ההגעה לסן רמי!

את הדרך חזרה נסענו די לאט, דרך כרמים ועיירות עלומות שם, עצרנו ליד דוכן פירות בדרך והצטיידנו לארוחת ערב ו...השתכשנו בבריכה המזמינה.

אביניון Avignon

אביניון

למרות שהייתי לגמרי במצב רוח כפרי, לא הייתי מוכנה לוותר על העיר אביניון ולא על פונט דו-גארד, שממש בשכנותה.

בעיקר נמשכתי לארמון האפיפיורים עצום המימדים, ול"פסטיבל הוורד", http://www.alterarosa.com/ שבזמן התכנונים פתאום מצאתי אותו. לא ממש הבנתי מה המיוחד בו, אבל הדמיון עבד שעות נוספות.

הגענו לעיר ביום ראשון, כי כך יצא, אבל נראה לי שזה סוג של הפסד מבחינתנו. החננו את הרכב בחוץ ליד החומה, בדיוק כמו שקראתי כאן, ונכנסו דרך אחד השערים. כל החנויות סגורות! אז יכול להיות שזה יתרון לחנייה, אבל לא לאווירה.

אביניון היא עיר גדולה, יחסית לכל העיירות שהיינו בהן עד כה. אנחנו מתחילים בהליכה לכוון השוק המקורה, עוברים רחוב נחמד שגם תעלה עוברת בה. לשוק המקורה קיר חיצוני שהוא גינה ורטיקלית יפייפיה, וככר יפה לפניו. השוק עצמו – נחמד ולא יותר. ראינו כבר יפים ממנו.

משם אנחנו הולכים לעבר ככר האפיפיורים, בדרך עוברים ליד קתדרלה שאוספת את מאמיניה למיסת יום ראשון. למרות שההגדרה הזו לא חלה עלינו, אנחנו נכנסים גם. אנחנו אוהבים להתבונן ואוהבים מאוד את העוגב שעדיין מתאמן לקראת המיסה. כשזו כבר עומדת להתחיל, החלטנו שראינו מספיק ואנחנו פונים הלאה. חשוב לציין שברחוב יש שילוט מצויין שמורה על הכיוונים.

ארמון האפיפיורים Palais des Papes

ארמון האפיפיורים

הארמון נבנה במאה ה-14, אפיפיורים שירתו באביניון כ-60 שנה, מתוכם כ-30 בארמון שחודש, ונבנה כמבנה עצום מימדים, מנסה לחקות את קתדרלת סנט פטרוס - בגודל.

תחילה מגיעים לככר עצומת המימדים. חשוב להדגיש שכיוון שהגענו מרחובות צרים וקטנים, גם בעיירות וגם כאן באביניון, הככר והארמון נראים גדולים פי כמה.

כרטיס כניסה 11 יורו. ניתן לשלב עם כרטיס עלייה על גשר אביניון, אבל הפעם אני מעדיפה שלא לשלב. את פנינו בכניסה מקבלים כמה עציצי ענק של ורדים - פסטיבל הורדים כמו שאמרתי, וזה יומו האחרון. האולמות והחדרים אותם ניתן לבקר סובבים סביב פטיו עצום מימדים, שהיה מכוסה בורדים שונים, איני יודעת איך נראה ביום יום.

את הארמון עצמו, שקירותיו עירומים וחדריו רייקים אפשר רק לדמיין איך נראה בימיו הטובים, בודאי מי שראה את הותיקן ברומא. יש חדרים מעטים שנותרו מעוטרים בציורי קיר - אותם אסור לצלם, יש תצוגה של כמה פסלי קודש, ובחדרים האחרים יש תצוגה של אמנות מודרנית.

פסטיבל הורד

פסטיבל הוורד - הוא בעיקר תצוגה של הרבה מאוד ורדים מכל מיני סוגים, הרצאות לאורך היום על גידולם, שימושם השונה כולל באוכל, חוויות שונות לילדים. כלומר, "הפסטיבל" לכשעצמו - לא סיבה מספיק טובה, אבל בהחלט מרומם את הנפש, גם הצבעוניות וגם הריחות הנהדרים!

תמונות ורדים

מארמון האפיפיורים יצאנו לסמטאות העיר, ולשלטים המובילים לגשר סן בנזה (Pont Saint-Bezet) הקרוי גם "גשר אביניון". מהגשר עצמו נותרו רק ארבע קשתות מתוך 22 שהיו במקור, לאחר שנהרס במאה ה-17. הגשר הוכרז כאתר מורשת עולמית, יחד עם ארמון האפיפיורים.

אנחנו מתצפתים עליו ומצלמים מכל הצדדים, שמחים לפגוש שוב את נהר הרון הארוך, אותו פגשנו כבר בכמה מקטעים שלו, בטיולים שונים ברחבי צרפת, בהמשך הדרך יש עליה לתצפית יפייפיה על הנהר, על הרי האלפים שבאופק וגם על גשר אביניון. אפשר להגיע אליה גם מהכיוון ההפוך - התצפית היא למעשה סופו של גן יפייפה שמתחיל ברחבת ארמון האפיפיורים, לשם אנחנו פונים. באמצע הדרך בערך, יש תצפית על גגות העיר האדומים - מבחינתי התצפית על הרון ועל הגגות הם סוג של שיא.

גגות אביניון

מכאן חוזרים דרך העיר אל הרכב החונה מחוץ לחומות. בטוחה שאם לא היה יום ראשון, היינו מבלים כאן הרבה יותר, אבל, אז לא בטוח שהיינו ממשיכים ליעד הבא, שידעתי גם בזמן אמת שאם לא אגיע אליו אצטער מאוד!

פונט דו-גארד Pont du Gard

פונט דו גארד

הנסיעה מאביניון לכאן לא קצרה במיוחד. מה גם, שאנחנו די מלאים מהעיר, אבל מתרגשים מאוד מהמצפה לנו. הגשר, שהוא אקוודוקט רומי, עומד בשלמותו המדהימה מאז בנייתו בימי הרומים. פלא עולם בעיניי. כמי שמכירה את האקוודוקט היפה בקיסריה, אני יכולה להעריך את זה העומד לפני - שלוש קומות של קשתות, עצום מימדים, מפעים ביופיו!

הגשר נמצא בתוך פארק, שאנשים מגיעים אליו לבילוי של יום שלם - יש כאן שבילי הליכה ביער, יש מתרחצים בנהר למטה, יש השוכרים סירות ושטים לאורכו של הנהר. הכניסה עולה 18 יורו לרכב ובו חמישה אנשים. יש גם כרטיס שנתי לחפצים בכך.

דרך ההגעה מתפצלת לגדה הימנית והשמאלית ואפשר להגיע משתיהן. אנחנו הגענו מהשמאלית. בכניסה יש קניון קטן, ובו מוזיאון ובית קולנוע המקרין סרט אודות הגשר - אנחנו ראינו אותו בסוף, הוא ענה על כמה שאלות שהתעוררו בזמן ההתבוננות בגשר, הייתי ממליצה לצפות תחילה בסרט ורק אז לגשת לדבר עצמו - נראה לי שזה יתן כך ערך מוסף גדול יותר.

אפשר לטייל על הגשר עצמו ולעבור לגדה השניה.

תם פרק אחד בטיולנו. חזרנו די מאוחר למלון באותו יום, עשינו סיבוב אחרון בלורמרן היפה, ומחר מתחיל פרק חדש.

וורדון Gorges du Verdon

ורדון

אנחנו עוזבים את הוקלוז והלוברון לכוון אגם סנט קרואה lac de Sainte-Croix.

הורדון הוא הקניון הכי גדול באירופה. היות ואנחנו צופים שיהיה אחד השיאים של הטיול, התכנון היה מדוקדק יותר: המשתנה העיקרי נגע בחג שנתקלנו בו - החג חל ביום חמישי, והמוני צרפתים לקחו חופשה של סופ"ש ארוך ושיערנו שיטיילו גם בורדון - דבר שהיה מקשה על הטיול שלנו: אחד הדברים הכי חשובים הוא היכולת לעצור לאורך הכביש בכל מפרץ תצפית, ואם יש הרבה אנשים לא צפוי שיהיה מקום. לכן תכננו להגיע אחרי הסופ"ש הנ"ל.

על מנת לטייל בורדון בניחותא, הזמנו שני לילות במלון של לוג'י בעיירה בשםסאלה דו ורדון. רק אחרי ההזמנה התחלתי לקרוא וללמוד על העיירה. התאהבתי בה ובסיפורה ללא הסבר רציונלי. את כל המלונות שהזמנו לאורך הטיול החלפנו כמה וכמה פעמים, ואת המלון הזה התעקשתי לא להחליף, אפילו שלכאורה, לפי בוקינג, היה הפשוט שבהם.

ב-1971 כשהתחילו לבנות את הסכר על הורדון לשם יצירת אגם, הטביעו את הכפר המקורי, שהיה נמוך וממש על שפת הורדון. הכפר היה כפר חקלאי, רוב הגברים שלו נהרגו במלחמת העולם הראשונה, והוא גווע לאיטו. כשהחליטו להטביעו, בנו כפר חדש, גבוה מעל האגם העתידי, ואנשי הכפר פירקו חלקי כפר ככל יכולתם והעלו למקום מושבם החדש - המזרקה שהובילה מי מעיין למרכז הכפר, פעמון הכנסייה, דלתות ותריסי חלונות, אבני מרצפת ששילבו בטיח הקירות, קורות עץ תומכים.

היום הכפר מתקיים כמעט על תיירות בלבד, תושביו - כמעט כולם חדשים - כך סיפרה לי הבחורה במלון לשאלתי, והתיירות כאן לא רבה. מחירי המלונות כאן הם כמחצית מהמחירים בשאר המקומות בהם ביקרנו. בכפר כולו תמונות של הכפר הישן.

סאלה סור ורדון

כשהגענו היתה לנו הפתעה גמורה - הנוף לאגם מדהים ביופיו! הכפר נעים לטיול ערב, יש כאן בולנז'ורי נעים, מכולת כמו בקיבוץ, ומסעדות. במלון שלנו מרפסת תצפית הכי יפה בכפר לכוון האגם - פעמיים סיימנו כאן ערב בנירוונה מוחלטת! כמובן שיש גם שבילי הליכה ליער ולאגם.

הורדון
הדיון הכי פופולרי אודות הורדון הוא האם הגדה השמאלית שלו מרשימה מהימנית או שמא ההיפך? אנחנו החלטנו, שאם יש כל כך הרבה דיונים, אנחנו רוצים לעשות סיבוב מלא - את שתי הגדות!

היות והכפר בו אנחנו לנים, סאלה נמצא ממש בכניסה לקניון, הסיבוב שלנו מתחיל כאן.

יוצאים ב-8:00 בבוקר לכוון Aiguines, מטפסים על ההר, ומהר מאוד מתחיל נוף מאוד דרמטי. יש די הרבה מפרצונים לתצפית, וכיוון שהשעה מוקדמת, אנחנו לבד על הכביש ויכולים לעצור בכל מפרצון ולהתפעל כאוות נפשנו. המראה בלתי נתפס ביופיו! עוצרים בכל מיני מקומות ששמם מתחיל בבלוודרה (תצפית יפה).

בצומת הבאה פונים ל-Trigance ומגיעים ל-Castellane. אחרי הנהיגה המאומצת, עושים כאן אתנחתא קלה לארוחת בוקר (סנדוויצ'ים וקפה שהבאנו איתנו) טיול קצר בעיירה המתעוררת שחביבה עלינו, סגנון הבניה כאן קצת שונה ממה שראינו עד כה, גם הצבעים.

עד כה היתה הגדה השמאלית מאוד דרמטית, מכאן אנחנו ממשיכים לימנית, בדרך יורדים לדרך ללא מוצא (belve du couloir Samson) שם אפשר לרדת ממש עד לגדת הנהר. אנחנו מחלצים עצמות יורדים כדי לעלות בחזרה. אין לי מילים לתאר את הנוף המדהים!

ורדון

הצומת הבאה היא העיירה La Palud משם עולים ל-D23 - שהוא Route des Crêtes

שהוא כביש מעגלי שחוזר לאותו מקום - ובכן, אנחנו חושבים שזה קטע הכביש היפה והדרמטי ביותר בכל הורדון! זו שוב תהיה קלישאה להגיד שאין מילים לתאר את יופיו...

כיוון שהשעה כבר יותר מאוחרת, כאן כבר יש הרבה יותר מכוניות, והנסיעה מאוד איטית, ולא בכל מפרצון ניתן לעצור מחמת חוסר מקום. אנחנו מבינים שהנסיעה כולה היום עלולה היתה להיות כזו אלמלא יצאנו מוקדם. הכביש עצמו קשה יותר לנסיעה, שוליו צרים וללא מעקה כלשהו לכוון התהום... החזרה היא ללה-פלוד וסוף הדרך בתצפית מדהימה נוספת לאגם סנט קרואה.

מוסטייה Moustiers-Sainte-Marie

מוסטייה

נכון שבהתחלה הצהרתי שאני לא רוצה להשוות בין העיירות, ובטח לא לדרג, אבל אני חושבת שלמוסטייה מגיע מעמד יוצא דופן - היא פשוט עיירה מדהימה ביופיה! חמודה בצורה יוצאת דופן והתאהבתי בה מייד אחרי שהחננו את הרכב...

יש אופציה לחניה בתחתית העיירה, ואז לטפס אליה מעלה, או אופציית חניה למעלה ואז לרדת אליה למטה. בכל מקרה, יש טיפוס אחד אל/מ הרכב.... אי אפשר להמלט מזה... השוטטות בה יפה ונעימה, ולנו גם היתה מאוד מאוד טעימה, ועל כך בהמשך.

מעל מעל העיירה, בצוקים המקיפים אותה שוכנת כנסייה, ומדרגות המובילות אליה - בעיניי לאמיצים בלבד... ובין שני הצוקים נמתח כבל עם כוכב מוזהב שאגדה קשורה אליו. אנחנו הסתפקנו בצילום בלבד..

האמת היא, שמוסטייה נראית לי מאוד נעימה למגורים, אלא שמהבדיקות שלנו גם יקרה מאוד...

המעבר לריביירה

הדרך הקלאסית מאזור פרובאנס לאזור הריביירה עוברת דרך הכביש הנופי של הורדון - אחת מהגדות. כיוון שנסענו בשתיהן אתמול, אנחנו מחפשים ומוצאים כבישים קטנים אחרים, יפייפיים, שעוברים דרך יערות מדהימים, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים, כשפנינו מועדים ללינה המוזמנת מראש בעיירה ונס, מכוונים כך שתעבור דרך קניון לופ.

כשמגיעים לעיר גראס שבדרך, אנחנו פוגשים סוף כל סוף שילוט גרוע באמת - פעם ראשונה... מתברברים בתוך העיר, נוסעים לפי השילוט ומגיעים למקומות אחרים. רק האינטואיצייה הפנומנלית של בנזוגי מוציאה אותנו לכוון הנכון. אלו היו הניצנים של הטעם הלא טוב מהריביירה.

מפלון

בדרך, טיפ מדהים של bsayar , באשכול שנפתח לפני הנסיעה, מוביל אותנו לכמה דקות חביבות מאוד:

"המשכנו לכפר התלוי גורדון (Gourdon) הסמוך לעיר גראס עליה החלטנו לוותר. בדרך עצרנו במפל יפה שהומלץ באתר. כשנוסעים בצד המזרחי צפונה יש לקראת הסוף 3 מנהרות. כאשר יוצאים מהשלישית מיד מימין יש חניון קטן. כאן עצרנו, שילמנו 1 יורו למתקן קרוסלה אוטומטי דרכו נכנסנו ל מערכת מפלי מים מרשימה ונהדרת. פשוט כאילו מפלים שוצפים בג'ונגל. ממש חובה לעצור. יפהפה."

אבל אנחנו מגיעים מהכוון ההפוך. ואלמלא הטיפ הזה, לא היה שום דבר שיעצור אותנו שם. כמו שנאמר - שילשלנו יורו עבור כל אחד מאיתנו, נכנסנו פנימה, ירדנו כמה מדרגות ופשוט נהנינו. תודה גדולה!

קניון דו לופ היה יפה מאוד! אבל אנחנו היינו יום קודם בורדון, והכל עניין של השוואה, לא?

העיירות של הריביירה

בגדול - אין ספק שהן יפות! הן מאוד יפות, אבל אחרי עיירות הלוברון, יש לנו כאן קצת תחושה של פלאסטיק, של דיסני, של עיירות שמתעוררות רק עבור התיירים.

בתכנון הטיול, קראתי על סנט פול שהיא יפייפיה, אבל כדאי להגיע לפני השעה 10 בבוקר כי אז מגיעים האוטובוסים הראשונים של התיירים שהורסים הכל.

אני אוהבת עיירות תיירותיות אני אומרת לעצמי, לא אוהבת שהעיירות מתות ושקט בהן, מה רע בתיירים? רק כשהגענו לכאן, הבנתי את הטיפ...

כמויות בלתי נתפסות של אוטובוסי תיירים פורקים קבוצות שלמות של יפנים, דוברי גרמנית ודוברי שפה שדומה לפולנית, וכולם נדחקים לאותה פינה בדיוק כדי להצטלם על אותו רקע, ודחיפות וציחקוקים וחנויות מלאות פיצ'פקסים תוצרת המזרח הרחוק... לא דומה כלל לעיירות היפות של הלוברון...

אנחנו מחליטים להאט את הקצב. מטרת הטיול היתה גם מנוחה. אז לפעמים אנחנו מחכים ברחובות עיירה זו או אחרת עד שתעלם קבוצה אחת של התיירים האלה, ונהנים שתי דקות לפני הקבוצה הבאה, אוכלים ארוחת צהריים באיטיות מהנה וחוזרים למלון לבריכת השחייה. לאט ובהנאה.

ונס vence

ונס

הזמנו כאן שלושה לילות. היומיים הבאים לא מוזמנים בשום מקום, מתוך מחשבה שאם נתאהב במחוז – נישאר כאן לפחות עוד יום. מחירי המלונות בכל האזור כאן יותר יקרים מאשר בלוברון, וכדי לשמור על מסגרת התקציב, אנחנו מזמינים מלון שמרוחק כ-1 ק"מ מהעיר העתיקה. לא נורא, אבל מייגע כל פעם לעבור את הקילומטר הזה. סה"כ הוא היה בסדר והבריכה חביבה...

שוב, העיירה שבה גרים זוכה לביקורים יותר ארוכים, להכרות מעמיקה יותר, עם הרחובות החדשים שלה וגם עם רחובות העיר העתיקה - המאוד מאוד יפה בעיניי.

יש ככר מרכזית ובה מלכודות תיירים, ממול שוק שמתקיים נדמה לי כל יום, אבל אנחנו מחפשים את הרחובות הצדדיים יותר, כאן מתקיים שיעור ציור אל מול נוף מדהים, שם העץ העתיק שפגש מלכים, כאן רחוב שעל מרצפותיו צעדו גם לוחמים רומים (שרידים של הדרך שהובילה עד לקאסטלן בימי הרומאים), והנה הפסיפס של שאגאל בכנסייה.

מצאנו את הבולנז'רי האהוב שלנו, אליו חזרנו כל יום, ואפילו קצת שופינג היה כאן. דגש על "קצת". ונס גם היתה מאוד נוחה מבחינת מיקומה הגאוגרפי - למקומות בהם אנחנו טיילנו.

גורדון gourdon

גורדון

עיירה "תלויה" באמצע המסלול של קניון לו gorges du loup, אחת מאותן עיירות שיש להן יחסי ציבור מצויינים. הגענו לכאן בשעה די מוקדמת, וחשבתי שנבלה כאן עד לשעת הצהריים ונאכל ארוחת צהריים נעימה אל מול הנוף. הנוף היה מושלם, רחובות העיירה מתוקתקים למדי, כמה וכמה מסעדות מוכנות ומזומנות לקלוט את התיירים שיגיעו בזמן - והמחירים? בשמיים! נהננו ממה שהיה לה להציע לנו בחינם, והמשכנו הלאה.

טוראט Tourrettes sur loup

טוראט

התאהבנו בה מיד כשנגלתה אלינו מרחוק, בתמונה הזו של מקבץ בתי העיירה, כשהגחנו מעיקול הכביש, ועצרנו במפרץ התצפית לצילום. היא נראתה לנו מכאן יותר יפה מאותו מראה של גורד המפורסם. וכשעברנו בה, ניסינו למצוא מקום חנייה, אבל השוק תפס את כל מקום החניה הציבורית, לכן הגענו אליה בשנית למחרת, לקראת הצהריים. החננו בחניה המרכזית בכניסה לעיר העתיקה - יורו וחצי לכמה שעות, טיילנו בסמטאותיה, הוקסמתי מהקירות האדומים המיוחדים, מהעציצים המרובים, נדמה לי שלראשונה ראיתי כאן קקטוסים, עצרנו להביט בטייח שתיקן בית, ערבב חומרים ומרח על הקיר וזה משום מה הקסים אותנו, וכשכמעט הגיעה שוב שעת ארוחת הצהריים לקיצה, ישבנו במסעדה נחמדה בככר העיר, ליד המזרקה המובילה לעיר את מי המעיין כמעט שעתיים מהנות ביותר, מתבוננים בעולים לככר מכל צדדיה.

סנט פול דה ונס Saint paul de vence

סנט פול

סנט פול הסמוכה לונס, היא באמת עיירה בונבוניירה - אבל על כל המשתמע מכך. זה לא אומר שלא אהבתי אותה, או לבקר אותה, זה רק אומר, שהייתי מעדיפה להידחק פחות.

טיילנו בה לא מעט זמן, היא מוקפת חומה ויש בסמטאותיה לא מעט גלריות עם אמנות פופולרית. הקפנו אותה מכל צדדיה, ירדנו לבית העלמין שם קבור גם שאגאל. היות וגם סנט פול היא "עיירה תלויה" - גם מכאן הנוף מקסים!

Fondation Maeght

פונדטיון מגט

ממש ליד סנט פול דה ונס מוזיאון יוצא דופן! יש חניה ממש קרובה לכניסה, כדאי לבדוק כאן לפני שחונים ברחוקה.

הלכתי בגלל מירו Joan Mirאני אוהבת את יצירותיו, את אלה שכאן לא הכרתי.

את הבניין המיוחד שרטט מירו, והאדריכל Josep Llu Sert בנה אותו. הפסלים בגן והציורים בתערוכה הקבועה נוצרו ממש עבורו ע"י אמנים רבים, כמו בראק, קלדר, ג'קומטי, מאטיס, פול קליי ועוד שלפי השנים המצויינות לידן, אלה היו כבר השנים האחרונות שלהם. נכון שהמקום לא גדול, אבל דוקא בשל כך אפשר להקדיש יותר זמן. אנחנו מאוד נהנינו.

אז Eze

אז

כל מה שאמרתי לגבי סנט פול נכון גם כאן. עיירה קטנה בונבוניירה ותיירים לה רוב.

אנחנו מגיעים אליה בנסיעה מונס, מכוונים את דרכנו דרך הקורניש העליון, הדרך היא דרך נופית יפייפיה הצופה אל מפרצי הריביירה עטורי ספינות מכל מיני גדלים וסוגים, ואפילו אחת ענקית העוגנת באחד המפרצים.

אנחנו עוצרים בפארק הקורניש. מטיילים מעט ומתפעלים מהנוף המקסים, ומהעובדה שהצמחיה כל כך דומה לשלנו, עד כי אלמלא המפרצונים האלה למטה, לשונות היבשה הנכנסים אל תוך הים אפשר לחשוב שהגענו לחופי ארצנו. הירידה מכאן לאז היא דרך כביש קטן עד בלתי אפשרי.

החניה הציבורית באז היא ממש ממש בתחתית העיירה, והרבה מדרגות מובילות לראש העיירה, שם מונחת כנסייה יפה וגן בוטני "אקזוטי". השם הזה מעורר בי שמחה כי תיכף בטח אראה פרחים יפייפים, אך במהרה אני מבינה שאקזוטי זה בדיוק מה שצומח לנו ליד הבית, בעיקר הרבה קקטוסים. אז פרחים לא היו, אבל הרבה מראות יפים - כן, ומבט מרהיב לעבר גשר השטן, מצד אחד ואל מפרצי הריביירה מצד שני.

הישיבה כאן בצל נעימה לנו, בייחוד שמספקת הצצה נחמדה להתנהלות היפנים שאיתנו.

הדרך למטה עוברת דרך הקורניש הבינוני, יפה. אני מגייסת את גרייס קלי הקרובה מתמיד - רק 6 ק"מ מכאן, זמן יש אבל לא ממש חשק. הנסיעה שלנו חזרה עוברת דרך ניס, ומחליטים שאם במקרה נראה חניה פנויה נעצור ואם לא - אז לא. אז לא היתה ולא עצרנו. נסענו ברחובותיה כדרך התיירים באוטובוסים...

תם פרק נוסף. החום בימים האחרונים היה כבד ביותר, טיפס ועלה ל-31 מעלות. מקווים שמחר נצפין ונעלה על האלפים - ומזג האוויר יהיה יותר סביר.

אנחנו עוזבים את אזור הריביירה, פנינו מועדות לכוון ג'נבה. . התקווה למזג אוויר יותר טוב לא קויימה. 36 מעלות בשלושת הימים הבאים

אפשר לעשות את הדרך כמו שהגענו לכאן - על האוטוסטרדה, ובשעות ספורות להגיע, ואפשר לחלק את הדרך ליומיים ולטייל את הדרך חזרה. השארנו את ההחלטה לרגע האחרון - כי אם היינו רוצים יום נוסף לריביירה, קרוב לודאי שהיינו בוחרים באופציה הראשונה.

האלפים הימיים

מסלול מצולם: https://www.ossefet-otzarot.com/alpes-maritimes

גם בעניין מסלול הטיול היו לנו חלופות עליהן היינו צריכים להחליט:
אנחנו בוחרים להגיע אל דרך הציאן Gorge du Cians – D28 שמישלין מדרג בשלושה כוכבים. טיול קצר עם האיש הצהוב של גוגל בציאן, וברור לנו שדבר כזה טרם ראינו. בחרנו.

תחילה עולים על כביש D6202 לכוון גרנובל שמסומן אדום במפה ולכן ציפינו לנסיעה נינוחה. בפועל, הכביש עובר בגורג', אחד היפים ביותר בכל הטיול, ואנחנו תוהים, אם זה "סתם" כביש, אז מה עוד מצפה לנו בציאן?

ציאן

מגיעים לציאן. הכביש כולו קצר יחסית, אך מתפתל מאוד לכל אורכו, עובר בין סלעי ענק ומעט מאוד מקום יש לעצירה, אם בכלל. גם האיש הצהוב של גוגל לא הכין אותנו ליופי הזה! הצבעים כאן בלתי מוכרים לחלוטין, אולי מי שטייל בגראנד קניון בארה"ב חווה צבעים כאלה. אנחנו טרם...

התמונות שלי הפעם באמת באמת לא משקפות את כל היופי, לכן אצרף את הסרטון הזה מהרשת. הקרדיט מגיע ל- calamarperpi –שנוסע בכוון ההפוך משלנו.

כביש הציאן הסתיים מהר מדי.. עצרנו רגע בצד הכביש גם כדי לאסוף נשימה, אבל גם כדי להחליט לאן ממשיכים הלאה. אחוזת רוח הרפתקנית משהו, אני בוחרת מבין החלופות האפשריות את הכביש שנראה הכי מפותל על המפהD2205 שמטפס ועולה
ל- Col de la-Bonette- מעשה חובבני משהו, כי לא בדקתי גובה (2715 מ' שהיה כמובן רשום על המפה).

עם ההתקדמות לעברו, התחילו לצוץ פסגות משולגות ולא היה גבול לאושר שלנו... ככל שטיפס הכביש מעלה לכוון הפסגה, התרבו הפסגות הלבנות, הנוף היה יותר ממשגע ביופיו! שדות של נרקיסים נתגלו מימין ומשמאל, אבל להפתעתי הרבה, כבוגרת טיולים במעברי ההרים של אוסטריה שום דבר בפסגה!! חוץ מאנשים שעצרו תוך כדי סיכון לא קטן כדי להצטלם ברום הנפלא הזה. סרט קצר שצילמתי בדרך.

קול דה בונה

הפסקה עשינו בברצלונטה Barcelonnette. כשראיתי את השלט עם השם על הדרך נזכרתי בטיפ שקראתי - שהיא חמודה, וזה הספיק באותו רגע כדי להחליט ששם נעצור לארוחת צהריים מאוחרת.

ברצלונטה עדיין מרוחקת מג'נבה מאוד. כיוון שאנחנו לא מצליחים להסכים על מקום בו נעגון בלילה, אנחנו מתקדמים עוד ועוד ועוד עד לפאתי גרנובל, אליה הגענו כבר על כבישים מהירים מפאת עייפות, עצרנו במלון איביס המוכר. כשעזבנו את ברצלונטה, עברנו לכביש D945 - סובב אגם serre poncon. באחד העיקולים נגלה לעיננו מחזה מרהיב מהסוג של "שיפשנו את עיננו ולא האמנו" - לתופעה קוראים Demoiselles Coiffs
ואלה מעין עמודים עם כיפות תראו בעצמכם.אין ספק שהיינו צריכים לקרוא על המקום מלכתחילה ולהקדיש לזה יותר זמן של טיול. האמת היא שהחום הגבוה בחוץ לא בדיוק איפשר זאת...

Demoiselles Coiffs

למחרת, אנחנו מתחילים בחיפוש מלון לערב כדי שנוכל לטייל בחופשיות. בוקינג מציג לנו חדר חמוד בסנט ג'אן .st. jeane שליד כפר הסקי la clusaz. זה הזמן לספר שכל כפרי הסקי האלה סגורים עד סוף יוני.

מכיוון שזמננו בידנו, אנחנו מתחילים בטיפוס נוסף אל מרומי הר הצופה על כל גרנובל. המראה יפה, הבתים לצד הכביש הצר חמודים אבל הדרך הזו לא מקדמת אותנו לכוון היעד. יורדים לדרך המלך ונוסעים לכוון לה-קלוסז. הדרך הופכת יפה ברגע שעלינו על כביש 909 העולה ומתפתל לכוון קול דה ארביס col de aravis - זה כביש נמוך לעומת אתמול, רק 1498 מ' אבל יפה מאוד בפסגה: שדות פרחים פורחים, פרות לוכחות עשב, שתי מסעדות וחנות לממכר מזכרות. והרים מושלגים סביב...

קול דה ארביס

אנחנו במרחק קילומטרים ספורים מהחדר שהזמנו בבוקר, אז ממשיכים לכוונו, מתלהבים ממלון העץ החביב עם הגרניומים בחלונותיו, וחוזרים לפיסגת הארביס, בוחרים את אחת משתי המסעדות לבילוי זמן צהריים איכותי ביותר (גם ארוחת צהריים מעולה וגם נוף מרהיב) ולאחריה אנחנו יוצאים לטיול בשדות הפרחים, מגלים עוד פרח שלא הכרנו ועוד אחד... ומבלי לשים לב הוביל אותנו השביל לחווה של מגבני גבינות, שבדיוק גמרו את אחד התהליכים של ייצור הגבינה, ומכרו אחרות מוכנות יותר לאכילה. היה נחמד להכנס לבית מקומי, להציץ...

פאתי ג'נבה וג'נבה

היום האחרון של הטיול. אנחנו יוצאים מסנט ג'אן לכוון ג'נבה. עוברים תחילה באנסי, ככה, בשביל הנוסטלגיה. יום חג היום - הפנטקוסט. רק מסעדות פתוחות, וגם אלה רק מתעוררות כשאנחנו מגיעים. לעומת זאת, יש כאן יום ספורט המוני בפארק שליד האגם. משפחות עם ילדים מבלים כאן. סומנו בגיר לבן על הדשא מגרשים מאולתרים, דוכנים רבים מוכרים כדורים מכל הסוגים, בגדי התעמלות ייעודיים ובגדי ים. חגיגה.

אנסי

שעתיים מספיקות לנו לבילוי הנוסטלגי, ואנחנו צריכים למלא משימה מאוד חשובה לכל טיול - קניות של יום אחרון, והיום הרי יום חג... הכל סגור..

באינפורמיישן שולחים אותנו למקום נחמד, שהוא סוג של תגלית לטיול הזה.

התגלית שלנו: : Saint-Julian et du genevois עיירה במרחק 10 ק"מ מג'נבה, יפה ונעימה הרבה יותר מפרני וולטר, בה התארחנו בפעם הקודמת שהמראנו מג'נבה.

חוץ מזה - פארק ויטאם בפאתי העיירה בו קניון נחמד (לא גדול) בריכה מקורה ענקית ומרכז ספורט מאוד מעניין שנראה לי שניתן לבלות בו לפחות חצי יום. וגם - מלון איביס ממש בפארק.

אנחנו הצטיידנו במה שאי אפשר לחזור בלעדיו הביתה, ונסענו להחזיר את הרכב בצד הצרפתי של שדה התעופה (הכניסה מפרני וולטר) שם גם מילאנו דלק לקראת ההחזרה, עברנו לצד השוויצרי של שדה התעופה בקלות רבה, וחיכינו לשאטל שיקח אותנו למלון איביס שהזמנו ממש ליד שדה התעופה.

היתרון של המלון ברור - המחיר שלו ללילה היה סביר - 125 יורו, יש לו שאטל חינם לשדה התעופה הפועל מ-5 בבוקר, ובמקרה שצריך להגיע יותר מוקדם לשדה התעופה - הוא נמצא במרחק הליכה קלה.

חוץ מזה המלון נותן כרטיס לאוטובוס שטוב לאותו יום לנסיעה לג'נבה. אנחנו ניצלנו את הכרטיס הזה, ועשינו סיבוב נוסטלגיה נוסף. אוהבים את ג'נבה, היא יפה בעיננו, למרות שהיא סגורה היום בגלל החג.

תם ונשלם. היה אחד הטיולים היותר יפים שלנו!

לינקים מועילים:

שווקי פרובאנס - כאן וגם כאן.

כל הכפרים היפים של פרובאנס

פרחי פרובאנס

טיול לאורך הרון של גילי חסקין - עושה סדר באתרים.

טיולים רגליים בורדון

________________________

מסלול מצולם באלפים הימיים

טיול כוכב בפרובאנס

שני סיפורי פרובאנס

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של רבקה.ק.?

הפוסט הבא ›
וינה לפני כריסטמס
וינה לפני כריסטמס
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
23-02-2015
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
אין כמו פריז
אין כמו פריז
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
29-12-2014
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של רבקה.ק. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

מקסים ! מקסים ! ובכל זאת - על מה אפשר לוותר?

השב  · 

כתבה מקסימה ומושקעת!!!

***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על פרובאנס

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי פרובאנס? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
סגור
×