בעקבות מר קרפד ועכבר המים

הטקסט הבא עומד להפריך את אחת מהנחות היסוד המרכזיות של המטייל הישראלי המצוי. לפי הנחה זו, למעט אזור האגמים, אנגליה היא לא ממש מקום לטייל בו. האנגלים חושבים קצת אחרת. אזורי קורנוול ודבון, שבדרום מערב אנגליה, הם מיעדי הנופש היותר אהובים עליהם. בתום טיול מקסים בן שבוע שם, אפשר בהחלט להבין למה.
אבי אפרתי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: בעקבות מר קרפד ועכבר המים
Thinkstock Imagebank ©

מחקר קולינרי בדרום-מערב אנגליה

צוקי בזלת עצומים, בשחור כהה קודר, נישאים גבוה מעל הים; ירוק מלא, עשיר מאוד, בפנים הארץ; כפרי דייגים זעירים, מפורצים, עם כמה סירות, מכולת אחת, פאב וזהו; גאות ושפל אדירים, שצריך לראות כדי להאמין; שמיים קודרים; קרירות אנגלית טיפוסית. גשם דקיק, לא הרסני אבל מתמיד. שקט מוחלט. התנתקות אמיתית. רומנטיקה ללא שמץ התייפיפות. כל הטוב הזה ועוד מחכה בדרום מערב אנגליה.

הטקסט הבא עומד, אם כן, להפריך את אחת מהנחות היסוד המרכזיות של המטייל הישראלי המצוי. לפי הנחה זו, למעט אזור האגמים, אנגליה היא לא ממש מקום לטייל בו. סקוטלנד בידינו כבר מזמן, אבל זה לא אנגליה. את אירלנד מתחילים הישראלים לכבוש עכשיו, בחסות הקו החדש, הישיר, לדבלין. הנוסעים ללונדון יקפצו אולי לאוקספורד, לכל היותר לסטרטפורד אפון אייבון, חוץ מזה כלום. האנגלים חושבים קצת אחרת. אזורי קורנוול (Cornwall) ודבון (Devon) שבדרום מערב אנגליה, הם מיעדי הנופש היותר אהובים עליהם. בתום טיול מקסים בן שבוע שם, אפשר בהחלט להבין למה.

אבל הדרך לכיף הגדול לא היתה מובנת מאליה. קודם לנסיעה, בבית, צריך היה להתגבר על מקדם חשש לא קטן. על פי מה שלימדו אותנו עד אז- אין באנגליה מה לאכול. לונדון היא, כמובן, מעצמה קולינרית שאפשר למצוא בה הכל; אבל בשאר חלקי הארץ- נאדא. בכלל, כשפוט של צרפת ושל אוכל צרפתי, נסיעות אל מחוץ לארץ הטרי-קולור תמיד מעוררות בי חששות.

זה לא שאנחנו בוחרים יעד לנסיעה רק לפי האוכל המקומי ומספר מסעדות היוקרה שבו, אבל כשאנחנו כבר שם, חלק הארי במסע מושתת על אתרי אוכל נבחרים, בצרפת קל לעשות זאת. צריך רק להצטייד במדריכים הנכונים- רצוי שילוב של "מישלן" ו"גומיו". כשעיינתי בחנות הספרים בארץ במהדורות 2002 של "מישלן בריטניה", חשכו עיני. כרטיסי הטיסה כבר היו מוכנים, אבל "מישלן" טרח להכריז שמבחינתו שום דבר, פשוט כלום, לא קורה בדרום מערב אנגליה. למעט מסעדה יוקרתית ידועה אחת, אין מה לחפש שם. חבל קורנוול, שבו חשבנו למקד את הטיול, ריק לגמרי, אף לא כוכב לרפואה, שום מסעדת "ביב גורמה" (קטגוריית "מישלן" לאוכל טוב במחיר סביר), גורנישט.

ממצאינו שונים לחוטין; יש בהחלט מה לאכול בדרום מערב אנגליה. אוכל טוב, ולא מעט פעמים מצוין, חיכה לנו בתחנות רבות בדרך. ההתעלמות המישלנית הגורפת מההתרחשות הקולינרית באזור חושפת את ההתנשאות הצרפתית של "מישלן" וגם - אם יורשה לי - את הבורות בכל מה שמצוי מחוץ לגבולות צרפת. אנחנו, שרף הדרישות שלנו בענייני אוכל איננו מן הנמוכים, נהנינו.

קצת גיאוגרפיה:
אם תעיינו במפה תראו רצועה צרה יחסית וארוכה, התחומה מצפון על ידי האוקיינוס האטלנטי ומדרום על ידי התעלה האנגלית. דבון כפרית מאוד, מיוערת, ושופעת באדמות בור רחבות ידיים המכונות Dartmoor. בקורנוול שפע עיירות וכפרים שקסם רב שורה עליהם, רובם שוכנים לחוף הים. רצועת החוף הדרומית, זו שעל גדול התעלה האנגלית, נחשבת בעיני רבים לתמונת הראי של חלקים מבריטאני ונורמנדי בצרפת, שמולם היא שוכנת. יש אפילו תואם צנוע למונט סאן מישל המפורסם: מאונט סיינט מייקל, שנמצא באחת הנקודות הדרומיות ביותר באנגליה. וגם ההגעה אליו מושפעת ממפלס הגאות והשפל. אבל מה שבבריטאני צבוע בגוני צרפת, מקבל כאן מאפיינים בריטיים; סגנון הבניה האנגלי, תרבות הפאבים, הטלפונים הציבוריים האדומים.

הרשימה שלהלן מובאת כיומן מסע, שמשלב דו"ח קולינרי עם תוואי טיול מומלץ. המסלול מתחיל בחלקו המזרחי של החוף הצפוני, האטלנטי, עובר לחוף הדרומי, ונסגר, מעגלית, בבאת` (Bath), בדרך חזרה ללונדון. רוב בחירות האוכל שלנו הושתתו על מדריך ה- AA (ראו מסגרת) והתגלו כמוצלחות. כולן כאן, כולל הפיקשושים המעטים. בכל המקומות המומלצים אין ולו זכר קל למטבח הבריטי המסורתי. האוכל המוגש אנגלי-מודרני; הוא מושתת על מסורות וטכניקות צרפתיות, ומקבל תפניות שונות- שילובי קוסקוס, למון גראס, כמה נגיעות איטלקיות, קצת ים תיכון. מבחינה זו מזכיר המטבח האנגלי האיכותי העכשווי את המטבח הישראלי העילי; בהעדר מסורת של ממש, הוא נשען על המורשת הצרפתית אך נותן לה פרשנויות ייחודיות. האלמנט הבולט כאן הוא חומרי גלם המגיעים מהים- דגים ופירות ים באיכות נפלאה. דובר סול, שד הים, בקלה ואחרים, לצד מולים ענקיים, נפלאים, סקאמפי מצוינים, אויסטרים ושאר פירות ים.

לתחילת הכתבה

לינמות' ופאדסטואו

Lynmouth:
צאו מלונדון מערבה על האוטוסטרדה לבריסטול, המשיכו ל- Brigewater, ומשם על כביש A-39 עד לינמות`. בנהיגה רצופה זה יקח לכל היותר ארבע שעות. הכפר לינמות` נמצא על החוף, בצפון פארק אקסמור, והוא מקסים. אפשר לעלות ממנו ל- Lynton הסמוך, ולצאת למסלולי הליכה ממושכים. אפשר גם להתמקם בלינמות` ולהסתפק בטיול בן שעתיים לאורך הנחל המתוק העובר דרך הכפר ומגיע עד לים. בקצה המסלול בית תה עם גן רחב ידיים וירוק. לא ניסינו את המאפים המוגשים שם, אבל האווירה והנוף מומלצים בחום.

Rising Sun:
האטרקציה הקולינרית של לינמות` ושל האזור כולו היא מסעדת Rising Sun הצמודה לפאב, שבקומותיו העליונות יש גם חדרי לינה. המסעדה והפאב הסמוך לה פעילים ברציפות מהמאה ה-14. עיצובם המקורי שומר, והאווירה בהם פשוט נהדרת. גם האוכל מצוין. לו המסעדה הזאת היתה ממוקמת בצרפת, אין ספק שהיתה זוכה בלפחות 14 נקודות "גומיו", אולי יותר. אכלנו מרק דגים מצוין ומנה מרנינה של שד הים (monk fish) על רוקט עם תפוזים. העיקריות היו ברווז מטוגן עם פונדנט תפוחי אדמה וכרישה בניחוח כמהין, וסלמון ען פיפרד וסלסת מנגו. שתי המנות קלעו בול.

בשר הברווז היה נהדר, ומערך התוספות שמסביב רק שדרג אותו. מלבד ארומת הכמהין המטריפה בירקות, הסתובבו שם עדשים ברוטב מדירה מתקתק ומצוין. במנת הסלמון השתלבו היטב המנגו, העגבניות והפיפרד- תבשיל פלפלים שמוצאו במטבח הבסקי. גם הקינוחים היו איכותיים להפליא; עוגת שוקולד במלית מסקרפונה ופיסטוק, עם תותים ופטל למעלה; וסטיקי טופי פודינג- מעין עוגת ספוג רוויית טופי עם רוטב טופי מדהים. אחרי הארוחה עוברים לפאב, המקצועי מאוד. קוניאק או ארמניאק טוב מערסלים היטב את הבטן והנשמה. האנגלית הנשמעת מסביב הופכת בהדרגה למלמולים נעימים, הראש סחרחר מעט. אין הרבה דרכים טובות מזו להרגיש חופש. 60 ליש"ט לארוחת ערב לזוג, לפני האלכוהול. אם אתם בסביבה, אל תעזו לדלג על המקום הזה.
Tel: 01598-753223

Padstow:
מלינמות` ממשיכים מערבה, על כביש A-39. היעד הוא אומנם פאדסטואו, אבל בדרך, אל תוותרו על Clovelly- כפר דייגים זעיר (450 תושבים) השמור במתכונתו העתיקה. הירידה לכפר תלולה, ואחר כך צריך לעלות הכל ברגל (לעצלים יש הסעה למעלה). פיסת היופי שמרוויחים בדרך שווה את המאמץ. על המזח ממוקם מלון Red Lion. בפאב של המלון, הפתוח כל שעות היום, אכלנו דגים מעושנים (פורל, סלמון ומקרל) על בגט טוב, עם בירה, לארוחת צהריים קלה ולא יקרה. עוד שעת נסיעה מערבה, רובה עדיין על כביש A-39, ומגיעים לפאדסטואו- עיירה קטנה ונחמדת, שסצינת מסעדות פעילה מאוד רוחשת בה. חמש מתשע המסעדות המומלצות של ה"גוד פוד גייד" (ראו בהמשך) בקורנוול כולה נמצאות שם. חוץ מזה, כאן יושב קומפלקס המסעדות של שף פירות הים הנודע ריק סטיין. כל המסעדות נמצאות בנמל, או בסמטה קטנה היוצאת ממנו. מכיוון שעצרנו ליממה, הספקנו לנסות רק שתיים.

Number 6, Art&Seafood Café:
לפי ה"גוד פוד גייד", המסעדה הזאת מייצגת את האלטרנטיבה המקומית המשמעותית ביותר לריק סטיין. אנחנו אכלנו בה לא רע וגם לא נורא יקר, אבל לא ממש התעלפנו. סקלופס במרינדת צ`ילי מתוק עם קרם פרש ובייבי גרינס; גבינת עיזים במעטפת פרושוטו על ברוסקטה עם ריבת תאנים; טונה ילו פין עם ירקות בגריל וצ`יפס מצ`וריסו; ופילה סיבס על ריזוטו שרימפס וסרטנים. הכל בסדר, נחמד אפילו, אבל לא מעבר. הקינוח שחלקנו - שוקולד מריר מרוכז, עם וויסקי ואספרסו - חשף כישרון רב, אבל הגיע מעט מאוחר מדי. גם חלל המסעדה, שמזכיר בית קפה ירושלמי מפעם, אכזב מעט. 42 הפאונד שהשארנו (לפני שתיה) מזכירים את העלות הממוצעת בבית, וכך גם רמת האוכל. רוב הארוחות שלנו בטיול היו מוצלחות יותר.
Tel: 01841-532093

Saint Petroc`s Bistro:
למחרת בצהריים התייצבנו ב"ביסטרו סיינט פטרוקס" של ריק סטיין. ל- Seafood Restaurant, מסעדת הדגל היקרה שלו, לא הצלחנו להשיג מקום. "סיינט פטרוקס", אחד משני הביסטרואים, היה בחירתנו הבאה. סטיין, שמאחוריו תוכניות טלוויזיה רבות בבי.בי.סי (שמשודרת גם בערוץ 8 שלנו) וחמישה ספרי בישול מצליחים, הוא סלבריטאי של ממש במונחים מקומיים. כל המסעדות שלו מפוצצות, כל הזמן, והשולחן שהשגנו היה האחרון שנשאר באותו יום. חלל המסעדה נעים, אלגנטי במידה. מאחוריו גן יפה עם חדרים יקרים (כ- 100 פאונד לחדר). האוכל היה מענג. חומרי הגלם הכי טובים שיש, בטיול פשוט אמנם, אבל כזה שטומן בכל אחד מהם תעלול קטן שדוחף קדימה. ראשונות: מקרלים מצוינים עם צ`ילי על עלים ירוקים, עם עגבניות מיובשות משובחות וזרעי שומר; פורל מעושן נהדר, עם לחם טוב וממרח חזרת - חרדל - שמנת מוצלח מאוד אף הוא. עיקריות: קדירת מול מרינייר פלאית, ודובר סול משובח בגריל עם חמאת למון גראס מותכת וגרגירי מלח אטלנטי גס. יופי. והיה גם טופי: מנת סטיקי טופי פודינג טובה ביותר. השארנו 47 פאונד מוצדקים מאוד (לא כולל אלכוהול וקפה), וכמה חבל שאי אפשר לחתום את הפסקה הזאת בהבטחה נונשלנטית שנחזור כבר בשבוע הבא.
Tel: 01841-532700

לתחילת הכתבה

סיינט מאווס ופאווי

Saint Mawes:
התחנה הקולינרית הבאה היא אומנם סיינט מאווס, אבל בדרך יש מה לראות. ממשיכים מערבה מבלי לדלג על Newqway- עיירת נופש קולנית, שורצת גולשים אוסטרלים. בהמשך מגיעים ל- Saint Ives, עיירה מתוקה עם חופים יפים ורחובות ציוריים, ששווה עצירה של כמה שעות. שם, בנמל, אפשר לחטוף סנדוויצ`ים נחמדים עם אספרסו לא רע ב-Harbour Kitchen, בר/מעדנייה מודרני שנראה הכי מבטיח מבין האופציות המקומיות הלא ממש מזמינות.
Tel: 01326-270055

מסיינט אייבס כדאי לחתוך דרומה, לכיוון הגדה הדרומית של קורנוול. זה הזמן לעבור במאונט סיינט מייקל, וגם להמשיך לאיי Scilly, שמדריכי הנסיעה מדברים בשבחם. אנחנו המשכנו דווקא מזרחה, לסיינוט מאווס. עיירת הנופש החביבה הזאת בנויה על צוק גבוה שמשקיף על הים. כמעט מכל מקום שם תתפסו תצפית טובה.

Tresanton Hotel:
במלון טרזנטון, בו אכלנו צהריים, הפנורמה נפלאה באמת. בערב מתפקדת מסעדת הדגל של המלון כאחד מאתרי האוכל היקרים והיוקרתיים של קורנוול. בצהריים יש גינוני רשמיות, אבל הכל נינוח יותר, וכמובן זול יותר. האוכל מודרני, נטול סלסולים. חומרי הגלם הם שמדברים וכל השאר נועד ללוות אותם. אכלנו אוקטופוס עם תפוחי אדמה בזעפרן ובפפריקה; מונק פיש עם ריזוטו צדפות, וצלעות טלה עם קרוקט תרד ושקדים. כולם טובים מאוד. טארט הגבינה והאגסים שהזמנו לקינוח קצת הוריד את הרמה, וצלחת גבינות הכבשים האנגלית היתה בסדר, אבל לא כמו בצרפת. השארנו 45 פאונד, לפני יין, שבמונחים מקומיים סיפקו תמורה הוגנת בהחלט.
Tel: 01326-270544 

Fowey:
פאווי היא עיירה עתיקה וחמודה. סמטאותיה הצרות, בתי הקפה הנחמדים שלה, הפאבים, הפונדקים והמזח עתיר הסירות מחייבים שהות של לפחות יממה רגועה אחת. אפשר להעביר כאן בקלות יום שכולו בטלה, בשוטטות בין בתי הקפה והפאבים שעל המזח. אפשר גם לצאת להפלגה של כמה שעות באחת הספינות שעוגנות במזח. יש ספינות שיוצאות למסע בעקבות מר קרפד, חפרפר ועכבר המים, גיבורי ספר הילדים הנודע "הרוח בערבי הנחל". בלשכת התיירות המקומית טוענים שהנחל, שבהשראתו כתב קנת גרהאם את הסיפור, הוא הפואוי ריבר. עוד אופציה: לעלות על מעבורת ולהמשיך ל- Polperro, כפר דייגים עתיק, משומר, הנחשב לאחת האטרקציות של קורנוול.

Foweyhall:
מלון Foweyhall ממקום שתי טראסות מעל פאווי העתיקה והמזח. הוא שייך לרשת "רלה אנד שאטו" ויושב בטירה עתיקה, יפהפיה, שצופה לנוף נפלא. אין לנו הרבה דברים טובים לומר על האוכל שם, אבל בימים לא גשומים כדאי להגיע לגן המקסים שבחצר המלון לתה של אחר הצהריים. הסטייל והנוף שווים כל פני.
Tel: 01726-833866

Food for Thought:
מסעדת Food for Thought יושבת ממש על המזח בפאווי. היא קיימת כבר למעלה מעשרים שנה והאוכל בה פשוט, לא יומרני, לא מעודן, אבל סביר עד נחמד ולא יקר יחסית. אכלנו שישיית אויסטרים מאודים עם סויה וג`ינג`ר; סלמון טוב, מעושן בעלית תה מנגו בסלט עלים; ריזוטו פיטריות נחמד ופלטה ענקית של פירות ים איכותיים, שרמתה לא היתה אחידה. אחרי כל כך הרבה ימי מסעדות, דילגנו על הקינוח, והשארנו 43 ליש"ט.
Tel: 01726-832221

לתחילת הכתבה

פארק דרטמור ובאת'

Dartmoor Park - Gidleigh Park:
אחרי שהשלמנו שתי רצועות החוף, הצפונית והדרומית, הגיע הזמן להאיץ מזרחה, חזרה. מפאווי ממשיכים לכיוון Plymouth ומשם צפונה, בכביש A-386, לכיוון Exeter. הדרך עוברת בחבל דבון, בפארק דרטמור, שם מחכה לכם מסעדת Gidleigh Park, היקרה והנחשבת ביותר באזור, ואחת החשובות בבריטניה כולה. מדריך ה-AA מעניק למסעדה חמישה ורדים. כאמור, רק ארבע מסעדות נוספות בכל הממלכה המאוחדת זכו השנה בכבוד הזה. אל השף מייקל קיין עולים לרגל מרחבי אנגליה ומאירופה כולה. אפילו "מישלן" הואיל לתת לו שני כוכבים. כדי להגיע ל"גידליג פארק" צריכים לעבור בעיירה השקטה והאפרורית Changforg, קצת דרומה מכביש A-30 לכיוון Exeter. אחרי שפונים ימינה במזלג שבקצה העיירה, הכל משתנה. השבילים נעשים צרים, הבתים מרשימים והיער עבות. מפעם לפעם נחפשת עוד אחוזת עשירים (עם מגרש גולף שיכול לכסות את חצי רמת גן). עוד כמה דקות נסיעה והגעתם.

במלון היפהפה יש גנים נהדרים, נחל שוצף ובריכות מים מקסימות. רוצים להתאכסן כאן? תמורת 450-520 ליש"ט ללילה ישמחו לקבל אתכם. בהנחה שרוב הקוראים יוותרו על לינה במקום הזה, ארוחת הצהריים היא אופציה נהדרת לבילוי מופז באמת של כמה שעות. חדר האוכל של המסעדה רשמי עד אחרון הפרטים גם בצהריים. בבר, שאליו הולכים אחרי האוכל לקפה וסיגריה, תמצאו את כל גיליונות "דקנטר" ו"וויין ספקטייטור" מהשנתיים האחרונות. כיף לעיין בהם אחרי האוכל, יש גם מרפסת שפונה לגנים ולנחל נהדר. ארוחת הצהריים עולה בסוף השבוע 40 ליש"ט לשלוש מנות ו-32 לשתיים. באמצע השבוע קצת פחות.

אחרי כל ההקדמה הזאת צריך היה להגיע קרשנדו קולינרי אמיתי, אבל לא. היה טוב, אפילו טוב מאוד. הארוחה כולה - מהמתאבנים הרבים שקיבלנו בלאונג`, דרך הראשונות והעיקריות ועד הקינוח - אמרה שמרנות. הכל קלאסי, מכובד, רציני וללא שמץ יצירתיות. ככה בדיוק עובדות גם כמה ממסעדות הפאר הצרפתיות של העולם הישן. לכן, גם אם הכל עשוי ללא רבב, הרבה פחות מעניין לאכול בהן. אכלנו רביולי לובסטר עם כרוב וביסק לובסטר; טרין של קונפי ברווז ופואה גרה עם ירקות בוויניגרט; סטייק סירליון עם אספרגוס לבן וירוק; ופילה ג`ון דורי ברוטב לימון-תימין. הכל באמת איכותי לעילא, עם מיטב הטכניקות והמיומנויות, אבל בלי שום פלא או קורטוב דמיון. ביחס לציפיות המוקדמות זה היה מאכזב. בכל זאת, כן מומלץ לקפוץ לעסקית הצהריים אם אתם באזור. החוויה כולה מספרת לא מעט ערכים מוספים לאוכל, שהוא, אחרי הכל, באמת טעים מאוד. מאידך, לרוץ לכאן לא חייבים. העלות- 80 ליש"ט לשניים, לפני יין- מזכירה את זו של מסעדות היוקרה אצלנו.
Tel: 01647-432367

Bath:
באת` היפה כבר לא ממש שייכת לדרום מערב אנגליה, אבל בתום הסיבוב המעגלי, בדרך חזרה ללונדון, כדאי להקדיש לה יום.

The Olive Tree:
את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדת The Olive Tree במלון Queensberry. 13 ליש"ט בלבד עולה דיל הצהריים, הכולל ראשונה ועיקרית. גבינת עזים חמה על ירקות, מרק ערמונים ושמנת, למון סול בגריל ברוטב שמן זית ולימון ושליו ממולא בכבד אווז. כל המנות פשוטות, אבל עשויות היטב. המקום עצמו קטן ומעוצב בפשטות, השירות סימפטי ולא פורמלי.
Tel: 01225-447928

Sally Lunn`s:
בית קפה עם היסטוריה, במרכז העיר העתיקה. הוא נמצא שם מהמאה ה- 17, בבנין העתיק ביותר בבאת`, העומד על תילו מהמאה ה-15. תריסר שולחנות בלבד יש במקום רווי האווירה הזה, והתור בכניסה גדול. אם לא תמצאו שולחן פנוי, חצו את הסמטה, רדו כמה מדרגות ותגלו בית תה קטן ונחמד שיכול לשמש אלטרנטיבה.
Tel: 01225-461634

The Saracen`s Head:

הפאב העתיק ביותר בבאת` נמצא בפינת Broad st. (אפשר להיכנס אליו דרך Green st. הסמוך למדרחוב Old Bond). מקום קטן, מתוק, שעיצובו נשמר והאווירה בו שונה מבפאב מקומי סטנדרטי. שווה קפיצה.
Tel: 01225-426518

Raphael:

למי שמחפש קפה-מסעדה מהסוג המוכר בבית, עם סנדוויצ`ים, סלטים, מרקים, קישים וכיוצא באלה, Raphael מספק את הסחורה הזאת בדיוק.
Tel: 01225-480042

חזרה ללונדון: מבאת` עולים צפוה ומתחברים לאוטוסטרדת M-4. שעה וחצי ללא פקקים, ואתם בלונדון.

הכתבה באדיבות מגזין על השולחן, מתוך גליון 139, ספטמבר 2002 (גליון החגים).
להזמנת מנוי למגזין על השולחן- לחצו כאן.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×