ברזיל - רקע כללי

ברזיל, המדינה החמישית בגודלה בעולם והגדולה ביבשת דרום-אמריקה, היא תערובת מרתקת של תרבויות. המדינה חווה קשיים רבים ושמחות רבות ומכילה אטרקציות רבות לתייר.
צוות למטייל ברשת
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ברזיל - רקע כללי

הקדמה

ברזיל, המדינה החמישית בגודלה בעולם והגדולה ביבשת דרום אמריקה, היא תערובת מרתקת של תרבויות, אמונות, פולקלור, ערים ונופי טבע מרהיבים. ברזיל היא רב-גונית ומציעה למבקרים בה קרנבלים ססגוניים וסוערים מחד ויערות גשם מדהימים עם עולם חי וצומח עשיר במיוחד, ועוד לא אמרנו מילה על החופים... ברזיל מכסה כמעט מחצית מיבשת דרום אמריקה והיא גובלת כמעט בכל מדינה בדרום אמריקה מלבד צ`ילה ואקוודור: גינאה הצרפתית, ונצואלה, קולומביה, אקוודור, פרגוואי, ארגנטינה ואורוגוואי. האוכלוסיה של ברזיל מונה כיום כ-170 מיליון איש כש 55% מתושביה הם אירופאים, 38% מולאטים (בני תערובת) ושישה אחוז אפריקאים. השפה השלטת היא פורטוגזית, אם כי המבטא שונה מאזור לאזור. הדת העיקרית היא הדת הקתולית, אולם במקביל לה מתקיימות מסורות ואמונות פגאניות עתיקות אחרות. דת הקאנדומבלה, דת ספיריטואלית שמקבלת בברכה את המיסטיקה המזרחית, צוברת פופולריות רבה בקרב הלבנים בברזיל.

לתחילת הכתבה

גיאוגרפיה והיסטוריה

את ברזיל ניתן לחלק לחמישה איזורים גיאוגרפים עיקריים:

  1.  קו החוף הארוך והצר לאורך האוקיינוס האטלנטי ובו רכסי הרים בין ריו גרנדה דו סול לביו באהיה.
  2.  האזור השטוח יותר מצפון לבאהיה.
  3.  הרמה המרכזית פלאנאלטו ברזיליירו (Planalto Brasileiro), המשתרעת כמעט על כל פנים הארץ מדרום לאגן האמזונס, עם מספר רכסי הרים קטנים  שמתנשאים מעליה וכמה נהרות גדולים שזורמים דרכה.
  4.  אגן פרגוואי, המאופיין ביער ובחורש.
  5.  אגן האמזונס המיוער בצפיפות.

שני האגנים שנמצאים בדרום מזרח המדינה הם הגדולים ביותר בעולם. בברזיל נמצא נהר האמזונס, שאורכו 6,275 ק"מ (הנהר הארוך ביותר בעולם) וג`ונגל האמזונס (שכולל 30 אחוז מהיערות שעוד נותרו בעולם).

העושר של החי והצומח של ברזיל הוא מדהים. ניתן למצוא בברזיל את המגוון הגדול ביותר של מיני היונקים, הדו חיים וזני הצמחים; ברזיל היא שלישית בעולם במספר מיני הציפורים שבה; ורביעית במיני הפרפרים והזוחלים שבה. עם זאת רבים מהזנים נמצאים בסכנת הכחדה בשל בירוא יערות הגשם, בשל התקדמות המדבר בצפון מזרח המדינה, בשל ציד בלתי חוקי באזור הפאנטאנאל (Pantanal) ובשל הזיהום לאורך החופים.

החורף הברזילאי נמשך מיוני עד אוגוסט, ומזג האוויר הקר ביותר נרשם באזורי הדרום, שם נעה הטמפרטורה הממוצעת בחורף סביב 13-18 מעלות. בקיץ (דצמבר-פברואר) ריו דה ז`נרו חמה ולחה מאוד, והטמפרטורה בה מגיעה ל-30 מעלות יותר, בשאר חודשי השנה נעה הטמפרטורה סביב 25 מעלות. בחופים של צפון מזרח המדינה חם כמו בריו דה ז`נרו, אבל לח ומחניק הרבה פחות. ככלל, ברמה פחות לח וחם, ובקיץ יורדות בה כמויות גדולות של משקעים. אגן האמזונס הוא האזור הגשום ביותר בברזיל, ולמרות שהוא לח, הטמפרטורה הממוצעת סבירה למדי: 27 מעלות.

כבר בשנת 1500 גילו הספרדים את ברזיל, אך זנחו אותה במהרה משום שלא גילו בה כל עניין. במהלך המאות השש עשרה והשבע עשרה, אחרי שמשלחת מפורטוגל הכריזה על שלטונה במקום, החלו להתפתח יישובי קבע קטנים באזור סלבדור וסאו פאולו. על פי ההערכה חיו כשניים עד חמישה מיליון אינדיאנים עד שהגיעו הפורטוגזים לברזיל לראשונה. כיום נותרו בברזיל פחות מ-200,000 אינדיאנים כשרובם חיים במעבה הג`ונגלים של פנים הארץ. במאה ה- 17, על מנת לעבד ולפתח את מטעי הסוכר העצומים, יובאו עבדים מאפריקה. עבדים אלה זכו לעצמאות רק בשנת 1888, וצאצאיהם מהווים כיום חלק חשוב ובלתי נפרד מאוכלוסייתה של המדינה. במאה ה- 18 גילו קבוצות קולוניאליות מרבצי יהלומים וזהב, מה שעורר תנופת הגירה משמעותית מאירופה לברזיל. כשהבהלה לזהב נרגעה הפכה ברזיל למעצמת קפה, והמוניטין המצוין של פולי הקפה הברזילאים ידוע גם כיום. בסוף המאה ה- 18 קיבלה אוכלוסיית האינדיאנים שיוויון זכויות מלא, אולם זה היה קצת מאוחר מכיוון שרובה נכחד או נטמע. בשנת 1815 ברזיל הוכרזה כמדינה עצמאית שכפופה לשלטון הפורטוגזי וגלי הגירה גדולים המשיכו להגיע במאות התשע עשרה והעשרים.

בשנת 1889 הביאה הפיכה צבאית, שנתמכה על-ידי אצולת הקפה, להפלת האימפריה הברזילאית, וב-40 השנים הבאות נשלטה ברזיל על-ידי שורה של שליטים צבאיים ואזרחיים, שהסתייעו בכוחות חמושים. בשנת 1929 החליש המשבר הכלכלי העולמי את אחיזתם של בעלי המטעים בממשל, ואופוזיציה שכונתה הברית הליברלית, הוקמה בתמיכת קציני צבא לאומניים. הברית הפסידה בבחירות של 1930, והצבא תפס בכוח את השלטון והכתיר לנשיא את מנהיגו ג`טוליו וארגאש. וארגאש שאב את השראתו ממנהיגים פשיסטיים ושלט במדינה בשלושים השנים הבאות, עד שהודח מתפקידו ב-1954. מחליפו, ז`וסלינו קובישק, היה הראשון בשליטיה הפזרניים של ברזיל ובנה את ברזיליה והפך אותה לעיר הבירה. הבירה החדשה, נועדה לסייע להתפתחות הכלכלית בפנים הארץ. בתחילת שנות ה-60 כבר היתה כלכלת ברזיל מוכת אינפלציה, גם בשל הוצאות הענק של בניית הבירה החדשה, וגם עקב השפעתם של החששות מפני הקומוניזם, בעקבות נצחונו של קסטרו בקובה. שוב נמחצה הדמוקרטיה השבירה של ברזיל בהפיכה צבאית.

באמצע שנות ה-80 הצבא העביר את השליטה לממשל האזרחי. בנובמבר 1989 זכו הברזילאים בהזדמנות הראשונה לבחור נשיא בבחירות חופשיות מזה 30 שנה, ובחרו ברוב דחוק אבל ברור בפרננדו קויור דה מיו. קויור נכנס לתפקידו והבטיח להילחם בשחיתות ולהקטין את האינפלציה, אבל בסוף 1992 הודח מתפקידו באשמת שחיתות. בנובמבר 1994 נבחר לתפקיד פרננדו קארדוזו, שאמנם הוריד את האינפלציה באופן משמעותי, אולם המדיניות המרסנת שהנהיג עלתה באובדן של שני מיליון מקומות עבודה בשנים 1989-1996 ובקשיים ביישומן של רפורמות בחקלאות.  מצב התוהו ובוהו הכלכלי והפוליטי ששרר בברזיל הביאו את המדינה למצב לא פשוט, וכיום חלקים רבים ממנה מוכי עוני ואלימות. דו"ח משנת 1996 של האו"ם ממקם את ברזיל במקום הראשון בעולם בפער בחלוקת ההכנסות. למרות הבעיות הכלכליות החמורות, מוסיקה, ריקודים, קרנבלים, מזג אוויר טרופי וחופים יפהפיים הם עדיין חלק בלתי נפרד מהמנטליות המקומית. לא לשווא רכשה לעצמה ברזיל מוניטין לטיני סוער, שלא משאיר אף אחד אדיש...

לתחילת הכתבה

תרבות


התרבות הברזילאית עוצבה לא רק בהשפעת הפורטוגזים, אלא גם בהשפעת האינדיאנים, האפריקאים והמיעוטים שהגיעו מאירופה, מאסיה ומהמזרח התיכון.

כל שנה מגיעים המוני תיירים מכל העולם על מנת להשתתף בקרנבלים שמתחילים בחצות ביום ו` שלפני היום הראשון של צום הלנט (ארבעים ימי הצום שלפני הפסחא) ונמשכים חמישה ימים. את הקרנבל חוגגים בכל רחבי ברזיל, אולם המופע המרהיב מכולם (ועם זאת הפחות אותנטי שבהם) הוא קרנבל ריו דה ז`ינרו המפורסם. התקופה הגרועה ביותר לבקר בריו דה ז`ינרו היא תקופת הקרנבל, בתקופה זאת כולם משתגעים: נהגי המוניות מעלים את התעריפים פי ארבעה, בעלי המלונות משלשים את תעריפי החדרים, והעיר מלאה עד אפס מקום בתיירים. מלבד הקרנבלים מתקיימים בברזיל, מדינה של שמש וריקודים, פסטיבלים ואירועי תרבות לאורך כל השנה.

המוסיקה הברזילאית מגוונת מאוד ובעלת השפעות שונות. הסמבה, שהיתה בשיאה בשנות השלושים, היא תערובת של הבולרו הספרדי עם מקצבים אמריקאיים. כרמן מירנדה, עם קישוטי הפירות על ראשה והטמפרמנט החם, היא אחת מזמרות הסמבה הידועות ביותר בעולם. סגנון הבוסה נובה, שהגיע לשיאו בשנות החמישים, הושפע מג`אז אמריקאי. טרופיקליסמו הוא סגנון מוסיקלי שהגיע לברזיל בשנות השישים. הסגנון הוא תערובת של כמה סוגי מוסיקה, כולל בלדות איטלקיות. מאוחר יותר הפכה גם הלמבדה הידועה, שהשפעותיה הן מקצבים קריביים, לסגנון רווח.

מבין הסופרים הברזילאיים, בולט מאשאדו דה אסיס בסגנונו האירוני והציני. כבנו של עבד משוחרר, עבד דה אסיס כפועל דפוס וכעיתונאי ריו דה ז`ינרו של המאה ה-19. הסופר הברזילאי המפורסם ביותר במאה ה-20 הוא ז`ורז` אמאדו, שסיפוריו הם רומאנסות ססגוניות על באהיה ותושביה.

המטבח הברזילאי מתאפיין באורז לבן, שעועית שחורה וקמח מאניוק (Manioc), המשולבים בדרך כלל בעוף או בשרים אחרים ובדגים. מעדנים ברזילאים כוללים את ה- Moqueca, מאכל ים הכולל חלב קוקוס ושמן דנדה (Dende) ואת הקארורו (Caruru) שהם ירקות מבושלים עם שרימפס, בצלים ופלפלים. הפז`ואדה (Feijoada) הוא תבשיל של שעועית ובשר. ברחובות רבים בבאהייה מוכרות הנשים המקומיות מאכל שנקרא אקאראז`ה (Acaraje), שהיא תערובת שעועית במלח ובצל המטוגנת בשמן ומכילה בתוכה מאכלי ים, שרימפסים מיובשים, פלפל ורוטב עגבניות.

לתחילת הכתבה

יעדים מרכזיים


שמחת החיים של תושבי ריו דה ז`ינרו (שבעה מליון) ידועה בכל העולם וניתן לראות אותה בחוף הים עם החתיכות והחתיכים, הסמבה והבירה, הכדורגל והמשקה החריף המקומי- הקשאסה.

עם כל השמחה, לריו דה ז`נרו לא חסרות בעיות: שליש מאוכלוסייתה חיים בפחונים של משכנות העוני. לעניים אין בתי ספר, אין רופאים ואין עבודה, הסמים והאלימות הם מכת מדינה והשחיתות והאלימות במשטרה נפוצות מאוד. האלימות בריו דה ז`ינרו הביאה לירידה משמעותית בתיירות אליה בשנים האחרונות, ויש אפילו יחידה משטרתית מיוחדת המפטרלת באזורי התיירות כדי לשמור על בטחונם של המבקרים, שעד כה נוחלת הצלחה. אולי המכנה המשותף ביותר לתושבי מחוז ריו דה ז`ינרו הוא הרחצה בחוף הים, שהחוף המפורסם ביותר הוא החוף בקופקבנה.

בירת ברזיל מאז ה-21 באפריל 1960 היא ברזיליה. העיר נבנתה תוך שלוש שנים (1957-1960), הישג מדהים לכל הדעות, על-ידי מיליוני איכרים עניים שעבדו 24 שעות ביממה - ועם כל זה, למרבה הצער, התבררה התוכנית היומרנית ביותר בעולם כמתאימה בעיקר למכוניות ולמזגנים, ולא לבני אדם.

העיר הגדולה ביותר בדרום אמריקה היא סאו פאולו - עיר של מהגרים ושל שכונות אתניות. בזכות התפתחות תעשייתית עצומה וגיוון תרבותי הגיע אל סאו פאולו המעמד הבינוני הגדול ביותר, התרבותי ביותר והמשכיל ביותר בברזיל. סאו פאולו היא מקום מפחיד למדי, אבל אם אתם אוהבים ערים גדולות, תמצאו כאן ריגוש וחיי לילה מהמסעירים בעולם.

האמזונס הוא מערכת ענקית של נהרות ויערות, המכסה מחצית משטחה של ברזיל ומשתרע אל תוך שכנותיה. ג`ונגל האמזונס שומר מכל משמר על כמה מסודותיו ועד היום יש יובלים רבים של האמזונס שעדיין לא נחקרו. כ-15,000 זני חיות מתגוררות באמזונס, כשביניהן: היגואר, הטפיר - יונק דמוי חזיר, הפקארי חזיר בר, קוף העכביש, העצלן, הארמדיל, התמסח, התנין, דולפין הנהרות ונחשי הבואה והאנקונדה. כמה ממיני הציפורים הם הטוקאן, התוכי, המקאו, יונק הדבש והנץ. גם עולם החרקים מיוצג כאן בכבוד, עם 1800 זנים של פרפרים ולמעלה מ-200 מינים של יתושים. הדגים המפורסמים הם הפיראנה, הטוקונארה, הפיראראקו והצלופח החשמלי, ששורצים כאן בשפע בינות למגוון עצום כל-כך של דגים, עד שהביולוגים מתקשים לזהות 30 אחוז מהדגה.

האמזונס הוא אמנם הרבה יותר מפורסם, אולם הפאנטאנאל הוא מקום הרבה יותר מוצלח לצפות בחיות הבר. זהו אזור ביצתי נרחב, שגודלו כמחצית מגודלה של צרפת והוא משתרע במערב המרוחק של ברזיל ואל תוך אזורי הגבול עם בוליביה ופרגוואי. הציפורים הן הנפוצות כאן ביותר, אך פרט להן שורצים בביצות גם לוטרות ענק, אנקונדות, איגואנות, יגוארים, קוגרים, תנינים, צבאים ואוכלי נמלים. אזור זה מאוכלס בדלילות, ואין כאן אף לא עיירה אחת.

באהיה היא המחוז האפריקני ביותר בברזיל, ובירתה, סלבדור דה באהיה (Salvador da Bahia), היא עיר מרתקת עם מבנים עתיקים לרוב. הקרנבל בסלבדור מושך אליו כל שנה המוני תיירים.

נהר האיגואסו (Iguacu) נובע מההרים של פאראנה (Parana) מסנטה קתרינה ומרכס סרה דו מאר (Serra do Mar), מתפתל מערבה לאורך 600 ק"מ, ואז מתרחב באופן מלכותי ממש וסובב סביב ג`ונגל מרהיב, עד שהוא נופל ומתנפץ במפלי ענק מרובי אשדים על גבול ארגנטינה ופרגוואי. רוחבם של המפלים יותר משלושה ק"מ, וגובהם 80 מ`. התקופה הטובה ביותר לבקר כאן היא בחודשים אוגוסט עד נובמבר, כשאין סכנה ששיטפונות ימחקו את שבילי הגישה למפלים.

ז`ריקואקוארה (Jericoacoar) הוא החוף המבודד והבתולי האחרון שהפך לפופולרי בקרב תרמילאים וברזילאים כאחד. תוכלו לרקוד בפורו (forro) - המסיבה שנערכת מדי ערב - פשוט לכו בעקבות המוסיקה, וניתן גם לטפס על דיונות החול, לשוט בסירה, או לטייל ברגל.

אולינדה ( Olinda) היא אחת הערים הקולוניאליות השמורות ביותר במדינה. יופייה נעוץ במיקומה הגבוה - היא משקיפה על רסיפה (Recife) ועל האוקיאנוס האטלנטי, ומרכזה העתיק כולל רחובות פתלתלים. אולינדה היא עיר תוססת, עם סצינה תרבותית עשירה, בעיר יש מבנים קולוניאליים שמורים היטב והיא מאוכלסת על-ידי אמנים, סטודנטים ואנשי בוהמה. בעקבות כל הייחוד של העיר, מקומיים ותיירים כאחד נמשכים אליה. הקרנבל באולינדה הוא מחזה מרהיב מאין כמותו; האווירה של עיר עתיקה והתושבים הנעימים מספקים אינטימיות ותחושה של ביטחון שאין בקרנבלים אחרים במדינה.

פארקה נאסיונאל דה סרה דה שאפאדה דוס ואדיירוש (Parque Nacional da Serra da Chapada dos Veadeiros)- פארק לאומי מקסים זה הוא האזור הגבוה ביותר במערב התיכון של המדינה. מפלי המים הגבוהים שבפארק, בריכות השחייה הטבעיות ונווי המדבר ובהם עצי דקל וגפנים, הפכו אותו לאתר פופולרי לחובבי טבע. יש בפארק אתר קמפינג, וגם מלונות פשוטים בסביבה.

יוצאים לטיול תרמילאים בברזיל? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>

יעדי הכתבה

סגור
×