ברלין - כל האטרקציות בחמישה ימים - חלק א'

ביקור בברלין הוא עולם ומלואו. הוא כולל אתרים הסטוריים מצמררים לצד מוזיאונים עשירים, פארקים ירוקים ומרכזי קניות מפוארים. עם מסלול מפורט ותחבורה ציבורית נוחה אפשר להגיע לכולם, גם בחמישה ימים קצרים.
דוד אסייג
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ברלין - כל האטרקציות בחמישה ימים - חלק א'
© איתמר ברק

יום ראשון - נחיתה בברלין הקפואה

את מערב אירופה פוקד בימים האחרונים גל קור חריג במיוחד, הטמפ` צנחו אל מתחת לאפס במידה רבה וניכרת. באיזור פולין הטמפ` צנחה עד למינוס 25 ובגרמניה למינוס 28. שלגים כבדים ירדו גם באזור מרסיי שבדרום צרפת. השלג שנמדד הוא הכבד ביותר בשני העשורים האחרונים... " אלו היו חלק מתוך בליל דיווחי מזג האוויר אותם קראנו בשקיקה של חזאי מזג אוויר, ימים ספורים בטרם עלינו שישה חברים על מטוס אל-על בבוקרו של יום ראשון ה- 11 לינואר 2009 בטיסה ישירה לברלין, בירת גרמניה. פעמון הכריזה צלצל בחלל המטוס ומיד נשמע קולו של הטייס, המבשר באדישות כי בעוד כ- 30 דקות ננחת על אדמת ברלין לטמפ` של מינוס 15 מעלות. הרחק מתחת לכנפי המטוס חלפו נופים מישוריים, צבועים בלבן של שלג, נמתחים עד אל קצה האופק, מופרעים ברצועות פתלתלות של כביש שומם. "אז כך נראית אירופה בחורף..." הרהרתי לעצמי וחיוך קטן מזוכיסטי ובלתי מוסבר נמרח על פני. נחתנו.

מחוץ למבנה הטרמינEASל, נשבה רוח צפונית קלה. מורידה בעוד כמה מעלות את הטמפ` הרחק אל מתחת לאפס. את הדרך אל תחנת הרכבת שבשדה התעופה Schonefeld עשינו על מדרכת אבן אפורה, שבלטה על רקע השלג המבהיק. שלג אמיתי לבן וקר שמילא את כל שדה הראייה במחזה מרהיב בעיקר עבורי, יליד הנגב הצפוני שלא חווה שלג מימיו. ברציף התחנה המתינה לנו בסבלנות הרכבת, שסימונה S9, קולטת אל חמימות קרונותיה את הנוסעים. בשעה היעודה ננעלו דלתות הרכבת בטריקה רכה והרכבת החלה נסיעתה אל מרכז העיר, מובילה אותנו במהירות אל חוויות היום הראשון בתוככי הכרך הגרמני - ברלין.

עטופים במספר שכבות ביגוד יצאנו ממש בצהרי היום ממלון Excelsoir Berlin, היושב ברחוב Hardenbergstrasse לכבוש את העיר ברלין. זהו מלון נוח, מרשת מלונות פאטל השוכן בסמוך לכנסיית הזיכרון לקיסר ווילהלם ולשדרות הקו-דאם. תחנת הרכבת- Zoologischer Gareten המרוחקת כ 150 מטר מהמלון תשמש אותנו בנוחות מירבית ליציאה וחזרה מאתריה השונים של העיר. מלון מומלץ.

  • כתובת : Hardenbergstrasse 14 10623 berlin
  • טלפון: +4903031550
  • פקס: +490303155-1002

לתחילת הכתבה

כנסיית הזיכרון לקיסר ווילהלם

שכבת קרח שקופה התעבתה לאיטה על מדרכת האבן הברלינאית האפורה והקפואה וחייבה את ההולכים עליה בהליכה איטית וזהירה. מעל, ממש בניגוד גמור לטמפרטורה החורפית שנשקה למינוס 15 מעלות נצבעו השמיים בצבע תכלת עמוק כמעט אביבי, מהווים רקע נכון למגדל האבן, שנהרס תחת הפצצות בעלות הברית בימי מלחמת העולם השנייה. מגדל, שראשו הירוק מנותץ ומפוחם. שריד יחיד ומרשים שנותר מכנסיית זיכרון מפוארת לקיסר ווילהלם הראשון. תמונה כמעט פסטורלית. כנסיית הזיכרון לקיסר ווילהלם (Kaiser Wilhelm gedachtniskirche) הוקמה בשנת 1895 על ידי נכדו. הכנסייה, הניצבת ממש במרכז העיר, נהרסה כמעט כליל במלחמת העולם השנייה וכל שנותר ממנה כאמור הוא רק אותו מגדל שרוף ומפוחם. ב- 1959 נעשו עבודות שיקום ושימור של המגדל, שאיים ליפול ובינתיים הפך להיות סמלה של העיר.

בסמוך לכנסייה אותה מכנים הברלינאים עתירי הדמיון על שום צורתה ה- "שן רקובה" נבחין במגדל פעמונים חדש, אותו מכנים הברלינאים על שום צורתו ה-"ליפסטיק". מגדל הפעמונים, הבנוי בסגנון מודרני, נבנה בשנת 1961 ולידו נבנתה כנסייה חדשה ומודרנית בצורת מתומן, שקירותיה עשויים מלבני זכוכית תכולות. לכאורה, ויטראזים מודרניים. בימי א` ניתן להיכנס לכנסייה ללא תשלום ואף לצפות במיסה המתקיימת בה. בכנסייה צלב קטן מוזהב, שהובא לכאן מקובנטרי שבאנגליה. בשנת 1961, ביום בו נחנכה הכנסייה החדשה בברלין, נחנכה כנסייה אחרת בקובנטרי שבאנגליה. אותה כנסייה אנגלית, ששופצה אף היא לאחר שנהרסה במהלך מלחמת העולם השנייה, תרמה לכנסיה הברלינאית החדשה, כסמל לסולידריות דתית, את הצלב העשוי ממסמרים שנחשף בין הריסותיה. אגב, לכנסייה זו הצמידו תושבי ברלין את השם " הפודרייה" (נו...הדמיון הברלינאי). בסמוך, ניתן להבחין במזרקה מוזרה ומדורגת דמוית כדור הידועה בתור "מזרקת כדור העולם" ("weltkugelbronen"). המזרקה השוכנת בכיכר בינות לפסלי ברונזה, יורקת מים מכמה וכמה פתחים ומהווה בימי הקיץ מוקד משיכה מרכזי. הבניין הגבוה המתנשא מעלה עם סמל "מרצדס " הענק בראשו, במשקל הכבד של 15 טון, הוא בניין "אירופה צנטר" בו נטפל בהמשך היום.

לתחילת הכתבה

גן החיות של ברלין, פארק טיירגארטן וארמון בלוו

כשגבנו ל"מזרקת כדור עולם" ופנינו אל חזית בניין ה- "אירופה צנטר" נמשיך רגלית שמאלה על רחוב בודפסט אל עבר הכניסה של גן החיות הענק הנשמר על ידי צמד פילי אבן גדולים. גן חיות זה הוא העתיק בגרמניה והוקם עוד בשנת 1844. במלחמת העולם השנייה נהרס הגן כליל ונותרו בו רק 91 בעלי חיים מתוך אלפי בעלי חיים שפיארו אותו והתארחו בו. לאחר המלחמה שוחזר הגן לפרטי פרטים. נהר השפריי שבימים חמים יותר מימיו רועשים ברעש זרימה סואן עמד היום דומם. מימיו קפואים. מראה יפה של נהר מבהיק תחת מעטה קרח כבד שהקפיא כבמטה קסם את תנועת הזרימה שבו.

כאן נפנה שמאלה ונמשיך על גדת הנהר אל תוך פארק עצום מימדים - הטיירגארטן (Tiergarten). הטיירגארטן הוא פארק ענק, הממוקם דרומית לנהר השפריי. משמעות שמו של הפארק מגרמנית הוא גן–חיות, למרות שמעולם לא היה בפארק גן-חיות. המקום שימש למעשה אתר צייד חביב של אצולת ברלין. בתוך הפארק הקסום אגמים ושבילים רבים, יערות קטנים ואיזורי דשא וצמחייה ירוקה. פסלי ברונזה, שנושאם העיקרי הוא צייד, מפוזרים בינות העצים. בתום מלחמת העולם השנייה כשהעיר חרבה והחורף היה קשה מנשוא, פשטו תושבי ברלין על הפארק וחיסלו אותו כליל, בהשתמשם בעצי הפארק כעצי הסקה לחימום ובישול. בשנים שלאחר המלחמה נשתלו במקום מעל למיליון עצים חדשים, נבנו מזרקות והוצבו בו אותם פסלים נאים. כיום זהו הפארק הגדול בברלין. הפארק גובל במזרחו ב"שער בראנדנבורג" ובמרכזו נמצאת כיכר "הכוכב הגדול" (Grosser Stern), שבמרכזה מתנוסס לגובה של 75 מטרים עמוד הנצחון של ברלין. במרומי העמוד עומדת זקופה גבוהה ויפה אלת הניצחון. יש ברלינאים המכנים אותה "הגברת השמנה ביותר בעיר" על שום משקלה, המגיע ל- 40 טון. העמוד הוקם בשנת 1873 לזכר ניצחונות הצבא הפרוסי על הצבא הצרפתי. אנקדוטה מעניינת היא שהעמוד במקור הוצב בכלל במקום אחר, מול בניין הרייכסטאג. בשנת 1939 כשהנאצים היו בטוחים בניצחונם בשדה הקרב, תוכננה העיר ברלין מחדש על ידי אותה מפלגה הנאצית כהכנה לקראת הפיכתה לעיר בירת העולם בשם "גרמניה". במסגרת תכנון זה הוחלט להעביר את הפסל למקומו בכיכר ה"כוכב הגדול" בו הוא נמצא וכך הוא נותר עד היום. נסתייע באחת מתוך ארבע המנהרות שנבנו מתחת לכיכר על מנת לאפשר לנו גישה בטוחה לצלם את העלמה הנאה.

הרחוב החוצה את הכיכר ממזרח למערב הוא רחוב ה- 17 ביוני, המגיע עד לשער בראנדנבורג, המציץ אלינו ממרחק. 300 מטר משם על רחוב ה – Spreeweg ניצב ארמון יפהפה מבהיק בלובנו, מתנת המלך פרידריך הגדול לאחיו הצעיר. זהו ארמון בלוו (Schloss Bellevue = "הנוף היפה" מצרפתית). הארמון כמובן נהרס עד ליסוד במלחמת העולם השנייה, אולם שוחזר בדקדקנות ייקית לפרטי פרטים. בשנת 1994 נקבע הארמון כמקום המגורים הרשמי של נשיא הרפובליקה הגרמנית. ממש לפני הגשר העומד מעל נהר השפריי נפנה ימינה ונעלה על אוטובוס קו מאה, איתו נתקדם (מומלץ ועדיף רגלית על הטיילת הצמודה לגדת הנהר) עד לרחוב יצחק רבין, המתחבר מדרום עם רחוב בן גוריון (כן, זו לא טעות וכן, אנחנו בברלין ולא ברמת גן ).

לתחילת הכתבה

בניין הרייכסטאג

מימיננו נבחין באנדרטה לזכר 20,000 החיילים הסובייטים שנפלו על כיבוש העיר ברלין בימי מלחמת העולם השנייה ומעט מולנו את האתר הכי תיירותי בברלין - הרייכסטאג. בעבר, שימשה המילה "רייכסטאג" לתיאור מקום הכינוס של המלכים והאצילים החשובים בממלכות הגרמניות. עם הקמת האימפריה הגרמנית, שכללה את איחודן של כל הנסיכויות הגרמניות, נוצר צורך דחוף לבנות בניין הולם, שיאגד תחת גגו את כל נציגי אותן נסיכויות. ביסמארק קבע את מקום מושב הפרלמנט בברלין ובנה במרכז ברלין בסמיכות לשער בראנדנבורג את בניין הרייכסטאג. ב-27 בפברואר 1933 הוצת בניין הרייכסטאג והנאצים האשימו את הקומוניסטים בהצתה. הרייכסטאג המשיך להתקיים עד שנת 1939, אך ללא משמעות פוליטית, תוך שהוא משמש כחותמת גומי ומצדיק את חוקיות שלטונו הדיקטטורי של היטלר. בסוף מלחמת העולם השנייה הפך המבנה לסמל הניצחון על גרמניה הנאצית, כשפורסמה התמונה של חייל סובייטי המניף את דגל ברית המועצות על חורבות גגו. כשנה לאחר איחוד גרמניה, בשנת 1991, הוחלט להעביר את תואר הבירה הגרמנית חזרה מבון לברלין וטבעי היה שבניין הרייכסטאג יהיה המבנה המתאים לשמש כבית הנבחרים של המדינה המאוחדת.

בתחרות אדריכלים, שנערכה ב-1992, זכה האדריכל הבריטי נורמן פוסטר אשר הציע הצעה לבנייה מחדש של המבנה. חידוש המבנה נמשך לכל אורך שנות התשעים וכלל שיפוץ כולל של כל פנים המבנה ובנייה מחדש של כיפתו. במסגרת השיפוץ נהרס כל פנים המבנה והושארו ארבע החזיתות החיצוניות שלו. כל חללי הפנים נבנו מחדש והותאמו לצרכים המודרניים. החזיתות החיצוניות שופצו ושוחזרו בקפידה למצבם המקורי שלפני שריפת המבנה ב-1933. הכיפה, שתוכננה במקור, הפכה לנושא ויכוח. כיפת הזכוכית שנבנתה בסופו של דבר נותרה זהה בצורתה החיצונית לקפלה הפרוסית המקורית, שנבנתה ב- 1894. הכיפה כוללת מעברים היקפיים הפתוחים לציבור מהם יכול הקהל המבקר ברייכסטאג לצפות על העיר ברלין מצד אחד ואל תוך אולם המליאה כלפי מטה מהצד השני. רעיון הכיפה השקופה בא לכאורה לייצג את שקיפותה של הדמוקרטיה הגרמנית של אחרי האיחוד.

במרכז הכיפה בנויות מראות בצורת משפך, המחדירות אור טבעי לתוך חלל המבנה. הפרלמנט הגרמני עבר לרייכסטאג באפריל 1999 והוא שוכן בו מאז. כיפת הזכוכית הפכה מאז לאחת האטרקציות התיירותיות החשובות בברלין והמקום הומה במבקרים בכל ימות השנה. בסמוך לרייכסטאג ניתן להבחין בצלבים לבנים פזורים על גדות נהר השפריי לזכר אלו שניסו לברוח מברלין המזרחית אל מערבה. ממש מעבר לכביש ישנה מסעדה קטנה וחביבה, שם ננוח לפני שנמשיך הלאה.

לתחילת הכתבה

שער בראנדנבורג ושדרת אונטר דן לינדן

מבניין הרייכסטאג נפנה אל שער בראנדנבורג. שער הניצחון, המהווה כיום את אחד מסמליה החשובים של ברלין. השער, שהיה מצוי בשטחה של ברלין המזרחית לשעבר ובסמוך לו עברה החומה דאז. השער הוא היחיד שנותר מתוך מספר שערים שבעבר שימשו ככניסה לעיר. השער ממוקם בכיכר פריז (פאריזר פלאץ) ומעוצב בהשראה יוונית, בדומה לשער הכניסה לאקרופוליס באתונה. השער הוזמן על ידי פרידריך וילהלם השני כסימן לשלום, ונבנה בין השנים 1791-1788. על קצהו העליון של השער, הוצבה הקוודריגה (Quadriga), שהיא מרכבה המובלת על ידי ארבעה סוסים ואלת הניצחון (ניקה) נושאת ענף זית ורוכבת בה. המרכבה נבזזה על ידי נפוליאון בשנת 1806 ונלקחה לפריז לאחר כיבוש ברלין. בשנת 1814 לאחר נצחון הצבא הפרוסי על צבא נפוליאון בווטרלו, הושבה הקוודריגה למקומה בברלין כשענף הזית שבה הוחלף לצלב ברזל. עם עליית השלטון הנאצי, שימש השער כסמל לכוחם והינו אחד מתוך שני מבנים ששרדו את מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה שופץ השער, אך ב-13 באוגוסט 1961, עם בניית חומת ברלין, הפך האזור לשטח סגור. השער נסגר לתנועה וכל מעבר בין צידה המזרחי לצידה המערבי נאסר. ב -1989 נפלה חומת ברלין וב- 22 לדצמבר, כחודש וחצי לאחר ניפוץ החומה, נפתח השער מחדש. ב-21 בדצמבר 2000, בעלות של קרוב ל-3 מיליון דולר, שופץ וחודש השער. השער, אחד מסמליה החשובים של גרמניה הוטבע על מטבעות אירו גרמנים בסך 10, 20 ו-50 סנט.

מהשער נפתחת השדרה המפוארת ביותר של ברלין ההיסטורית, שדרת האונטר דאן לינדן ובעברית "תחת עצי התירזה". מקור שם השדרה מגיע מעצי התירזה המפוארים אותם נטע הקיסר פרידריך וילהלם לאחר מלחמת 30 השנים. השדרה, שהחלה כדרך רומנטית, המקשרת את הארמון המלכותי עם שדות הצייד בטירגארטן הפכה להיות ציר מרכזי של ברלין ובשני צידיה נבנו המבנים החשובים ביותר של העיר. בתחילת ימי הרייך ה- 3 החשוכים נכרתו העצים הרחבים שסוככו על השדרה בכדי שלא יפריעו למצעדי הראווה של חיילי הרייך. בתקופת המלחמה נפגעו רוב המבנים והשדרה איבדה את זוהרה. שדרת האונטר דן לינדן נחשבת באמת לאחת מהשדרות היפות באירופה. השדרה משתרעת משער בראנדנבורג ועד לכיכר מארכס - אנגלס או בשמה הנוכחי Lustgarten, ומצויות בה מרבית השגרירויות הזרות, מוזיאונים, מרכזי קניות, מסעדות בתי קפה וחיי לילה שוקקים. את השדרה היפה הזו נבקר מחר ביתר רצינות.

לתחילת הכתבה

מרכז הקניות אירופה סנטר

נחצה את כיכר פריס ונתקדם על השדרה היפה עד לרחוב פרידריך, החוצה את שדרת האונטר דן לינדן. שם נפנה שמאלה אל תחנת ה- S-bahn ונעלה על כל קו הנוסע לכיוון Zoologischer garten. בתחנה זו נרד ונחזור למרכז הקניות "אירופה צנטר" אותו ביקרנו בצהריים והסמוך למלון ללגימה של בירה תוססת. כמה מילים על המקום, הנחשב לאחד משלושת מרכזי הקניות הטובים בברלין. הבניין הומה בדרך כלל במבקרים רבים, מקומיים ותיירים המתענגים על המגוון הענק של בוטיקים וחנויות שמציע מרכז הקניות הענק והססגוני, בעיקר בין הימים ב` – שבת (בימי ראשון רובן של החנויות במרכז הקניות סגורות). במבנה עצמו שעון מיוחד המזדקר לגובה של 3 קומות. שעון הבנוי מסבך של צינורות וכדורי זכוכית שקופים שנוזל שמנוני וירוק מראה לצופים בו את הזמן. בבניין שני בתי קפה ציוריים. האחד ממש מעל לכניסה הנושא את השם Movenpick והאחר הוא קפה "טיפניס" המוגדר כאחד מבתי הקפה היפים בגרמניה - בית קפה הבנוי בתוך סבך צמחייה סבוכה וירוקה ושלל של מזרקות נאות. ב"אירופה צנטר" יש גם קאזינו נחמד ומועדוני לילה. בית מלון יפהפה וכמובן גם מסעדות ובתי קפה. אנו פילסנו דרכנו אל שולחן בודד שנותר פנוי מיושבים ב- Irish Pub המפורסם. פאב נחמד ועליז בקומת הקרקע שדלפק ארוך בן 36 מטר מפאר אותו. התיישבנו מול הבמה הקטנה עליה מנגנות בכל ערב להקות מקומיות החל משעה 21:30 מוסיקה אירית טובה ושמחה. כוסות ענק של בירה Guinness שחורה ובירה צהבהבה הנושאת את השם Weihenstephan (ווינשטפן) על שם הקדוש סטפן הונחו מולנו על שולחן העץ השחוק, מורחות חיוך גדול ומוזר של הנאה על הפנים העייפים שלנו. היום הראשון על אדמת ברלין הגיע לסיומו.

לתחילת הכתבה

יום שני לטיול - אנדרטת השואה והמוזיאון הסמוך

טרפנו את ארוחת הבוקר הדשנה במלון ומיד יצאנו לדרכנו. בתחנת Zoologischer garten (זולוגישר גארטן) שמעתה נכנה אותה רק Zoo עלינו על ה – U2 - הרכבת התחתית. סימון אדום לכיוון תחנת יעד סופית Pankow עד לתחנת Potsdamer Platz. החלפנו רכבות ועלינו על קו S1 הסגול לכיוון יעד סופי Oranienburg, תחנה אחת בלבד עד לתחנת האונטר דן לינדן. כאן נתחיל את סיורנו להיום. נתקדם ברגל ונחלוף דרך שער בראנדנבורג אותו ביקרנו אתמול לכיוון כיכר פוטסדאם. לאחר כ- 200 מטר מהשער נגיע לאנדרטת השואה או בשמה האחר "אנדרטת הזיכרון ליהודי אירופה שנרצחו בשואה". כך יוצא, שבלב ליבה של ברלין, בסמוך מאוד לשער בראנדנבורג, סמל העיר הוותיק, ברחוב הברט (Ebertstrasse), המוביל לכיכר פוטסדאם, נמצאת אנדרטת השואה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה. האנדרטה נחנכה בשנת 2005 ובה 2,711 עמודי בטון ברוחב קבוע של שני מטר על מטר המזכירות מאוד קוביות קברים, כשרק הגובה של כל עמוד משתנה ונע בין סנטימטר לחמישה מטרים. בכך ניסה מתכנן האנדרטה הניו-יורקי פיטר אייזנמן לשוות למבקרים באנדרטה הרגשת חוסר כיוון וניכור. בקצה האנדרטה נמצאת הכניסה למוזיאון התת-קרקעי, המנציח את הסבל והרדיפה שספגו יהודי אירופה בזמן השלטון הנאצי. אגב, בדיוק במקום זה היו המשרדים של הקאנצלר אדולף היטלר. הקמת האנדרטה ספגה ביקורת רבה מצד אירגונים שונים בעולם בשל העובדה שהאנדרטה מציינת את הקורבנות היהודיים בלבד ואינה מתייחסת לקבוצות אחרות שגם נפגעו בשואה (הצוענים, לדוגמא). ביקורת אחרת הוטחה גם מצד אירגונים יהודיים הטוענים שאין באתר או מסביב לו כל ציון מפורש של הדבר אותו האתר בא לציין. המסנגרים טוענים שזו בעצם היתה מטרת מתכנן האנדרטה, שרצה ליצור בלבול ותחושת אי נעימות. במקום מוזיאון, הכולל את שמות הנרצחים היהודיים כפי שהתקבלו ממוזיאון יד ושם בירושלים וכן תערוכה בנושא השואה. הכניסה חופשית. חשוב לזכור שביום ב` המוזיאון סגור.

לתחילת הכתבה

כיכר פוטסדאם

נמשיך דרומה לכיוון כיכר פוטסדאם. כיכר סואנת ונאה גם בעברה הרחוק יותר. כאן פעל הרמזור הראשון באירופה. עדות לכך נוכל למצוא בסמוך למרכז דיימלר – קרייזלר - מתקן ירוק מהבהב באורות רמזורים עליז, המהווה שיחזור של הרמזור הראשון משנת 1920. אגב רמזורים, בשנת 1961 עיצב קארל פגלאו, פסיכולוג לענייני תנועה את דמות האיש ברמזור, ה- Ampelmann. הדמות תוכננה כך שתהיה סימפאטית אך גם סמכותית, כך שהאנשים יצייתו לדמות שברמזור. וזה באמת עבד. כשאצלנו לימד דובי הדוברמן החברמן את הילדים לחצות במעבר חציה, הילדים במזרח גרמניה למדו "זהירות בדרכים" במשדרים המבוססים על דמותו. ה- Ampelmann נהיה "סלב" רציני. כשאוחדה העיר החלו מחליפים הרמזורים החדשים את הישנים ופתאום קמה זעקה גדולה לשימור ה- Ampelmann . תנועה חדשה קמה. התנועה החדשה נלחמה תקופה ארוכה לשימור הדמות שברמזור והתקשורת המקומית עסקה ארוכות בויכוח המקומי עד לניצחון הגדול לשימור הדמות הישנה ברמזורים. כיום ניתן למצוא בכל חנות מזכרות את דמותו של ה- Ampelmann מוטבעת על חולצות, כוסות, מזכרות ומיני פריטים נוספים. הרי כבר כתבתי, סלב רציני.

ברחבת המרכז נמצא בניין פנורמה ובו המעלית המהירה בעולם. המבנה הגדול בכיכר הוא מתחם ה"סוני סנטר" המפורסם. מתחם ענק, הפרוש על 132500 מ"ר. במבט ראשון יהיה קשה להאמין שהכיכר הזו ננטשה וחרבה כליל לאחר מלחמת העולם השנייה. אולם, אכן שום מבנה לא שרד כאן. לאחר המלחמה נמתחה החומה ממש במרכז הכיכר ורצועת מוות רחבה נמתחה במרכזה, ואפשרה לחיילים המזרח גרמניים לירות במבריחי הגבול. ממש בקצה הכיכר ישנו מגרש חניה קטן. שלט קטן מציין כי במקום זה עמד הבונקר של היטלר בו התאבד הצורר עם אווה בראון כשהבין שהחיילים הסובייטים רחוקים ממנו מרחק נגיעה.

לתחילת הכתבה

צ`ק פוינט צ`ארלי

ננצל את הכרטיס החופשי שלנו לנסיעה קצרה בתחתית ונעלה בכיכר על הקו U2 בצבע אדום ליעד סופי Pankow. בתחנה השנייה Stadtmitte נרד לפגוש את תחנת הביקורת צ`ק פוינט צ`ארלי (Check point Charlie), ששימשה כתחנת גבול וביקורת בין מזרח למערב בתקופה הקרה. צ`ק פוינט צ`ארלי, יחד עם חומת ברלין, נחשב לאחר מסמליה של המלחמה הקרה. מאז שנת 1989 עם נפילת החומה הפך האתר לאחד מאתרי התיור הפופולאריים בברלין. מבני הביקורת המקוריים הועברו בשנת 1990 למוזיאון בברלין וכל שנותר ממש בנקודת המעבר הוא צריף עץ סמלי ובסמוך שחקן או שניים לבושים במדי הצבא האמריקאי, המצטלמים עם התיירים למזכרת תמורת תשלום סמלי. בצד הרחוב, ממש בסמוך ישנו שלט גדול בגרמנית המכריז על מוזיאון קטן בשם :"Haus Am Checkpoint Charlie", "מוזיאון הבריחה". המוזיאון הוקם בשנת 1963 ומוצג בו חומר הקשור להקמת החומה, ניסיונות הבריחה ממזרח למערב. וחומר ארכיוני הנוגע לחלוקת העיר וגרמניה.

לתחילת הכתבה

חומת ברלין

לאחר שנסיים את כל ענייני הבריחה נעלה על הרכבת התחתית בתחנת הU-bahn הסמוכה (תחנת Kochstr) איתה נדרים תחנה אחת אל Halleseches Tor. נחליף שם רכבות ונעלה על הקו U1 הירוק אל עבר התחנה Warschauer str. ביציאה מהתחנה נפנה שמאלה ונצעד כ- 300 מטרים עד אל עדות נוספת ומפורסמת של המלחמה הקרה - חומת ברלין. לאחר מלחמת העולם השנייה, על פי הסכם פוטסדם, חולקה גרמניה לארבעה אזורי כיבוש שנשלטו על ידי ארבע המעצמות דאז - ברית המועצות, צרפת, בריטניה וארצות הברית. חלוקה דומה בוצעה גם בברלין, למרות היותה נתונה בלב השטח שבשליטת ברית המועצות. ב-1946 החל השלטון הרוסי להגביל את התנועה בין החלק המזרחי שבשליטתם ליתר החלקים. ב-1949 הכריזו שלוש המעצמות המערביות על הקמת גרמניה המערבית בשטחם של אזורי הכיבוש שבשליטתן.

השטח שבשליטת הרוסים הפך במקביל לגרמניה המזרחית. המובלעת המערבית של ברלין אוחדה אף היא, לברלין המערבית. ב-1952 הורה סטלין להפוך את קו ההפרדה בין מזרח גרמניה ומערבה לגבול ממש והוא גודר בגדר תיל דוקרני. במקביל, הוחלט להחמיר את הגבלות התנועה בין שני חלקי ברלין. בזמן שמערב גרמניה, בתמיכת מדינות המערב, הפכה למדינה משגשגת, נשרכה שכנתה המזרחית מאחור. סיבות כלכליות ופוליטיות גרמו לגל הגירה חסר תקדים מהמזרח למערב. ב-13 באוגוסט 1961 החלו המזרח גרמנים בהקמת הגדר, שהפכה אחר כך לחומה. ב-1962 הוחל בהקמתה של גדר נוספת, משופרת. מגדלי שמירה שהוצבו לאורך הגדר אפשרו לשומרים המזרח גרמנים החמושים במכונות ירייה לירות במנסים להימלט. בין השנים 1965 ל-1975 הפכה הגדר לחומת בטון. מ-1975 נמשכה בניית החומה בבטון מזוין, תוך הגבהתה לגובה של 3.6 מטר ולאורכה הוצבו מגדלי שמירה, בונקרים ומאות שוחות נגד כלי רכב. הגדר גרמה לתושבי ברלין להיות מפוצלים בין שני חלקי העיר במשך 26 שנה. תושבי ברלין המערבית לא הורשו להיכנס לחלק המזרחי עד 1971, למעט במקרים מיוחדים.

בחומה היו שמונה מעברי גבול בין מערב העיר למזרחה, כשהמפורסם שבהם היה מעבר צ`ק פוינט צ`ארלי, ברחוב פרידריך בו ביקרנו קודם. במעבר זה הורשו לעבור צוותי בעלות הברית ואזרחים שאינם גרמנים. לאחר 28 שנות פיצול של העיר ושל המדינה, הופלה החומה בליל 9 בנובמבר 1989. פחות משנה לאחר מכן, ב-3 באוקטובר 1990 אוחדה גרמניה ותאריך זה נבחר ליום האיחוד. נפילת חומת ברלין הייתה לסמל לסיום המלחמה הקרה, כפי שבעת קיומה הייתה לסמל הסכסוך הבין גושי. חלקים מעטים מהחומה נותרו על עומדם ומשמשים כאתרי הנצחה. רוב החומה נהרס לחלוטין על ידי ההמונים, אשר מיהרו לקחת פיסות בטון "מקוריות" מהחומה כמזכרת. גם הקטעים שנותרו עומדים אינם נראים כיום כפי שנראו בתקופת העיר המפוצלת. בין הקטעים שנשארו ראוי לציין את הקטע הקרוי "גלריית הצד המזרחי" (East Side Gallery) שהוא קטע מהחומה הקרוב לק"מ וחצי הסמוך לתחנת הרכבת המזרחית (Ostbahnhof) ממש על גדות נהר השפריי. הצד המזרחי של החומה מכוסה בציורי קיר של אמנים, רובם בנושאי שלום ואחוות עמים. גלריית הגרפיטי הגדולה בעולם.

לתחילת הכתבה

אתרים לאורך הנהר

נתקדם על גדות הנהר אל כיוון תחנת הרכבת המרכזית של ברלין - Ostbahnof - שם נוכל להסתובב בין החנויות הרבות. דוכני המזון הרבים במקום והמחשבה על מאכל ביתי חם וטעים הובילה אותנו "מרויירים" ומלאי ציפיות אל צידה האחר של ברלין, אל בית חב"ד בברלין ואל מסעדת "לחיים" הכשרה השוכנת ברח` Münstersche Str. 6, לשם מגיעים בעזרת קוU7 אל תחנת Konstanzer Street. במרחק הליכה של כ- 100 מטרים מהתחנה יתגלה המבנה היפה והמאובטח של בית חב"ד. קשה יהיה להגיד שנהנינו שם וכמעט שיקרי יהיה להגיד שהשירות היה אפילו סביר, אבל קל מאוד יהיה להגיד שהמחירים גבוהים במעט מעל למחירי ארוחה במסעדה ממוצעת בברלין. נחזור להסתייע ברכבת התחתית אל תחנת FriedRichstr. שם נתקדם רגלית כ- 400 מטר על רחוב פרידריך סטרסה עד שנגיע לשדרות האונטר דן לינדן. בפינת שדרות האונטר דן לינדן נבחין במלון היוקרתי "האונטר דן לינדן". נפנה שמאלה ונתקדם עם האנשים הפוסעים על השדרה היפה. מיד בהמשך נבחין בארמון מפואר בסגנון גותי. זהו בניין הספרייה הלאומית ( Deutsche staatssbibliothek), המכילה על מדפיה מעל לעשרה מליון כרכים. ב- 10 למאי 1933 הוצאו מספרייה מפוארת זו כ- 20,000 כרכים של סופרים דוגמת קרל מרקס, פרוייד, היינריך היינה ועוד ונשרפו בעידודו של גבלס שר התעמולה הגרמני בכיכר בבל הסמוכה. סטודנטים ומרצים השתתפו באירוע זה בליווי מוסיקלי של מקהלת האס.אס. במהלך המלחמה כשהפצצות הבריטיות מחקו איזורים שלמים בברלין, הוצאו הספרים מהספרייה והוסתרו מחשש לפגיעה בהם במקומות שונים ברחבי גרמניה. לאחר המלחמה נבזזו חלק מהספרים על ידי הצבא הסובייטי על אדמת פולין וברית המועצות כפיצוי כלכלי חלקי על נזקים שגרמו הנאצים ליצירות אומנות במדינות אלו. בסמוך לספריה נמצאת הכיכר שבעבר נקראה "כיכר האופרה" על שום בית האופרה הסמוך. שם הכיכר שונה וכיום שמה הוא "כיכר בבל" (Bebelplatz) על שמו של אוגוסט בבל מנהיג המפלגה הסוציאל –דמוקרטית מהמאה ה-19.

מול בית האופרה שוכנת אוניברסיטת הומבולדט ממנה יצאו למרבה האירוניה הסטודנטים והמרצים בליל שריפת הספרים. בקצה האחר של הכיכר נמצא מבנה נמוך ועגלגל שצלב על כיפתו הירוקה. זוהי קתדרלת סנט הדוויג, הכנסייה הרומית– קתולית העתיקה ביותר בברלין. נתקדם אל עבר הקתדרלה וממש במרכז הכיכר, בנקודה המדויקת בה נשרפו הספרים נחפר מיצג בעומק של 5 מטרים ובתוכו נבנתה "ספרייה ריקה", שמדפים ריקים ממלאים את קירותיו והיכולים להכיל 20,000 ספרים. האומן הישראלי מיכה אולמן, שבנה את המיצג רצה להדגיש את החלל התרבותי שנותר עם שריפת הספרים. בסמוך למיצג נוכל להבחין בלוח ברונזה עליו כתב היינריך היינה, משורר גרמני - יהודי: "היתה זו הקדמה. במקום בו שורפים ספרים ישרפו בסוף גם בני אדם." המיצג, המואר גם בלילה, מכוסה בתקרת זכוכית (רצפת הכיכר) וכמובן פתוח לקהל.

בסמוך מאוד לכיכר ישנו מבנה שיש המגדירים אותו כמבנה היפה בברלין. בניין ה-Zeughaus (הנשקייה) או בשמו המאוחר יותר "המוזיאון הגרמני להיסטוריה". מבנה מפואר משנת 1706 שהתחיל כנשקייה ומאה שנה מאוחר יותר הסב את ייעודו למוזיאון הצבא הפרוסי. לאחר מלחמת העולם שוקם ושופץ המבנה ומאז הוא משמש כמוזיאון הגרמני להיסטוריה. נתקדם עוד קצת קדימה וממש לפני שנחצה את הגשר נבחין בבניין מרשים אחר הקתדרלה של ברלין הידועה בשם ה-ברלינר דום. קתדרלה מפוארת וגדולה, שנועדה לשמש משקל נגד לקתדרלה המפוארת שבוותיקן. נעבור על גשר החוצה את נהר השפריי. מיד תיפתח לפנינו כיכר Lustgarten הנאה, המשובצת בפסלים רבים, אחת הכיכרות המרשימות בברלין, שהיוותה את מרכז העיר ברלין המזרחית. נחלוף על פני רחבה מרשימה שבצידה פסלי מארכס-אנגלס אבות הקומוניזם. מולנו שוכן רובע ניקולאי שסמטאותיו מרוצפי האבן ומספר בתים בו הם עדות לעיר של ימי הביניים שהתקיימה כאן. נכנס אל תוככי הסמטאות הקטנות והציוריות ונקפוץ למעין מסע בזמן ברובע העתיק המרושת ברחובות ציוריים, פונדקי יין עתיקים בסגנון ימי הביניים, חנויות צבעוניות ובתי קפה זערוריים. במלחמת העולם נפגע הרובע וכמעט נהרס כליל. בשנות ה- 80 שוחזר הרובע לפרטי פרטים בעבודת נמלים והובא למצבו הנוכחי. מומלץ לשבת באחד הפאבים או המסעדות הקטנות ולסיים כאן את הערב ספוגים באווירה נעימה. כשנצא מהרובע נראה מולנו את בית העירייה המפואר הצבוע כולו באדום. ה- Berliner Rathous, שמגדל שעון בולט באמצעו. נתקדם ברחוב Spanduar str. כ- 200 מטר ובצומת המרכזי נמשיך ישר על רחוב Straluar str. המקביל לנהר ונגיע לתחנת הרכבת Klosterstr. נעלה על קו U2 האדום לכיוון תחנה סופית Ruhleben. עד ל – ZOO.

לתחילת הכתבה


לחלקו השני של המסלול לחצו כאן

יעדי הכתבה

סגור
×