גואטמלה וקוסטה ריקה ב - 3 שבועות

טבע, ג`ונגלים, ציפורים, תרבות מיוחדת ותלבושות צבעוניות הם חלק מהדברים שתפגשו בקוסטה ריקה וגואטמלה. פירוט מסלול עם כמה נקודות מעניינות במיוחד כשגולת הכותרת היא הציפור המיוחדת - הקצאל, אותה מחפשים לאורך כל הדרך.
שופרא מילוא
|
מפה
תמונה ראשית עבור: גואטמלה וקוסטה ריקה ב - 3 שבועות

הקדמה

חזרנו מטיול נפלא. אנסה לתמצת את המסלול ועיקרי המלצותינו. הזמן שעמד לרשותינו היה 3 שבועות לגואטמלה וקוסטה ריקה ושאפנו לראות את המקסימום (אנחנו הורים לתרמילאים, כך שעדיין העבודה קודמת לשאר...). הפתרון כמובן אוטו צמוד. על-פי המידע שהיה לנו ניתן לשכר רכב בגואטמלה, אבל עם המון אזהרות: דרכים משובשות, שודדים, שילוט לא טוב. בדקנו עלויות של נהג+רכב אבל למרות הנוחות והביטחון, ויתרנו מטעמי תקציב. לעומת זאת, למרות שבקוסטה-ריקה שכירת רכב היא עניין של מה בכך, מצאנו המלצות באתר על נהג עם רכב בשם חורחה. לאחר קשר במיילים + ההמלצות ועלות כמעט זהה להשכרה+דלק התחברנו לחורחה. עוד ידובר עליו...

לתחילת הכתבה

אנטיגואה ואגם אטיטלן

19.2.08 – נסיעה לאנטיגואה  - נחיתה אחר הצהריים בגואטמלה סיטי. שכרנו רכב מהרץ כבר מהארץ מכיוון שהם החברה היחידה שנתנה לנו ביטוח מלא על הרכב. העדפנו כמובן 4*4 אבל הסתפקנו בפרייבט 1600 סמ"ק מטעמי מחיר. השדה חדש והשכרת הרכבים נמצאת במרחק של 5 דקות נסיעה מהשדה. נציג הרץ חיכה לנו ולקח אותנו למשרדי החברה. במשרד השכרת הרכב, הסתבר שלא ניתן לבטח נגד גנבה ושמעות העניין שכדאי מאד שהאוטו לא ייגנב... 

יצאנו לדרך. כמובן שעל ההתחלה, פנינו בפנייה לא נכונה וקצת התברברנו, אבל במהרה היינו בדרך לאנטיגואה. הגענו בחשכה ופנינו מועדות למלון שהומלץ לנו על ידי ילדינו שטיילו לפני כמה שנים באזור. המלון סנטה לוסיה מספר 4. יש גם מספר 3 ו - 5. לקח לנו קצת זמן למצוא את המלון, שנמצא ממש ברחוב של הטרמינל והשוק המקומי. 4 בלוקים מכיכר העיר. מיקום מצוין למרות שהכל די קטן שם כך שנראה שכל מלון די מרכזי. למרות שדיברנו עם המלון כמה ימים לפני, החדרים בפועל לא נרשמו אבל היה מקום. מלון פשוט, חמוד, נקי, מים חמים. עלות של 25$ ללילה לזוג. ללא ארוחת בוקר. עשינו וויש קטן בעיר, הכרה ראשונית, היה מאוחר והרב היה סגור כבר כולל מסעדות.

20.2.08 – טיול ראשוני באנטיגואה העיר
ביקור באתרים המרכזיים ובעיקר שיטוט בעיר שהינה נעימה ביותר. הזמנו סיור מודרך לאחר הצהריים להר הגעש פקייה. עלות של 7$ לאדם (ניתן להתמקח, יש הרבה משרדים/חנויות ואם אתם כמה, אז בכלל נח...). ב - 14:00 הסיור המודרך יוצא לדרך. מרחק של כשעתיים נסיעה מאנטיגואה. כניסה לאתר 60Q. נכון להיום, לא ניתן להגיע לפסגה. היא סגורה למטיילים לאחר התפרצות שהייתה בשנת 2004. טיפוס של כשעה (למתקשים ניתן להעלות עם טקסי – סוס) למורדות ההר המכוסה לבה קרושה, הולכים על גבי סלעי בזלת שחורות בכל מיני צורות (בהתאם להתקרשות הלבה) עד ללבה אמיתית הזורמת לאיטה. ניתן לגעת... מקל ההליכה שלי (שכרתי בתחילת הדרך מילדי הכפר המשוועים לכמה קאצלים) "הועלה בלבה" ונשרף. בהחלט טיול שווה ומומלץ.

21.2.08 – נסיעה מאנטיגואה לסאן מרכוס לה לגונה (באגם אטיטלן)
בבוקר, סיבוב בשוק המקומי והאותנטי. המוכרות והקונות בתלבושת אחידה. שוק ענק המורכב מדוכנים קטנים ומעברים צרים. הכל מכל לבית. ירקות, פרות, קטניות, בשר, סירים, מחצלות, בגדים וכו. קנינו אבוקדו, עגבניות, פלפלים, לחמניות ועוגות מקומיות בפנדריה שממול למלון, גבינות וארוחת בקר כיד המלך. יצאנו לדרך לכיוון אגם אטיטלן. בדרך עצירות בכפרים מקומיים לקנית אננס, מנגו, אבטיח וקוקוס קלופים בשקיות ניילון. בפנצחאל עצירה במודיעין תיירים. קבלנו מפה טובה של האגם. הבחור התקשר למלון על פי בקשתנו והזמין חדרים ב - Hotel Jinava בסאן מרכוס, למזלנו היה מקום. בחרנו בו לפי התמונה באינטרנט וגם המלצות. סאן מרכוס נמצאת כשעה וחצי נסיעה מפנצחאל. יצאנו לדרך.

לסאן מרכוס יש לפנות בקילומטר ה - 148 שמאלה ולרדת בדרך מפותלת ויפה מאד לאגם. הגענו במקרה למלון. קיבלנו מבנה בעל 2 חדרים המשקיפים על האגם. מסביב צמחיה, דשא, עצים וציפורים והחדרים גדולים, בקיצור יופי של מקום. עלות של 38$ ללילה לזוג. היינו במקום יומיים. הגענו אחר הצהריים וכל מה שהיה צריך, לשבת במרפסת המשקיפה לאגם, כוס קפה ביד, לצפות בהרים מסביב, לראות את הדמדומים יורדים על המקום, את האורות בכפרים מסביב מנצנצים, לשמע את צפצוף הציפורים ורחש הגלים, ולהרגיש מה שפר גורלנו! יצאנו לכפר להכירו ולאכול. הכפר הינו בעל ייחוד של קורסים במדיטציה יוגה וכולי. הומלץ לנו לראות את הצירמוניה של המאיה. בדרך לא דרך, בין מטעי קפה ותירס הגענו למקום. הטקס מתנהל כ - 3 שעות. צאצאי מאיה מקומיים מנהלים את הטקס הפתוח לקהל יחד עם מערביים שלוקחים חלק פעיל בו. אנחנו עזבנו אחרי כשעה וחצי עם חיוך. בדרך חזרה אל הכפר נזכרנו בא"ש לילה שעשינו לפני 40 שנה. הפלאפון הציל אותנו מחשכת המקום. קחו פנס.

לתחילת הכתבה 

שוק החיות, מרחצאות וסיורי כפרים

22.2.08 - שוק החיות בסאן פרנציסקו אל אלטו, מרחצאות ב - Fuentes Georgias - לפי המלצת אחד הטיפים באתר ובלונלי פלנט, נסענו לראות את "שוק החיות" בסאן פרנציסקו אל אלטו (הנמצא על כביש AC1, כשעתיים נסיעה לכיוון צפון מערב) המתרחש ביום ו`. במקום שוק מקומי צפוף במיוחד. בין היתר יש שטח בו מוכרים/קונים בעלי-חיים. חתולים, כלבלבים, אפרוחים, ברווזים, פרות וסוסים. בדמיוננו ראינו משהו ענק. בפועל, הוא לא היה ממש גדול. זה היה מעניין אבל כגודל הצפייה כך האכזבה. לסיכום – רק אם יש לכם עודף זמן, תשקיעו בנסיעה הזו. משם המשכנו (גם בעקבות אחד הטיפים) למרחצאות בשם "Fuentes Georgias" דרומה לעיר זוניל (Zunil). אל תבלבלו עם מרחצאות Banos Los Vahos ששם לא היינו וזו גולת הכותרת. למרחצאות יש להגיע בדרך מפותלת, צרה ומעורפלת לחלוטין. אבל, המאמץ והאכזבה משוק הבשר השתלמו בגדול. אם אתם באזור, אל תוותרו! המרחצאות הינם בריכה ענקית הבנויה על צלע הר שכולו מכוסה עצים ושרכים, יחד עם האדים והערפל מקנים למקום אוירה מיוחדת במינה. הכניסה עלתה 5Q. חזרנו למלונינו עייפים ומרוצים למרות שהדרך ארכה כ - 3 שעות. את הרכב החננו בלילות במגרש חנייה פרטי ונעול לא הרחק ממלונינו (במלון לא הייתה חניה) תמורת כ - 4$.

23.2.08 – סאן פדרו לה לגונה, סנטיאגו אטיטלן ונסיעה לצ`יצ`י - לאחר קפה במרפסת מול האגם וההרים המשנים צבעם, ירדנו למזח לתפוס סירה "פבליק" (ציבורית) לסאן פדרו לה לגונה. טיילנו בכפר כשעתיים כולל ארוחת בוקר בבית קפה על האגם. משם סירה נוספת והפעם פרטית (שילמנו קצת יותר לאדם אבל היה שווה). זמנינו היה קצר וזה חסך זמן חיכיון לסירה והליכה של חצי שעה למזח שממנו יוצאות הסירות לסנטיאגו אטיטלן, הכפר המתויר סביב האגם. מיד שנחתנו על החוף, קפצו עלינו בעלי ה"תוק-תוק". לקחנו אחד שעשה לנו סיור מודרך של כשעה לנקודות החשובות במקום: מרידור, משימון, הכנסייה. שילמנו כולנו 40Q (כ - 5$) והיה בהחלט שווה. חסך לנו הרבה זמן של התמצאות ושוטטות. לאחר מכן צפינו ברוכלות המקומיות עם בגדיהן היפים והאחידים, גם גברי הכפר לבושים בתלבושת אחידה ונאה. ושוב, בחזרה עם סירה פרטית ישירה לסאן מרכוס. נפרדנו לשלום מהמקום שהיה בהחלט נחמד והשאיר טעם של עוד.

היעד הבא - צ`יצ`י. רצינו להגיע בשבת לראות את בניית השוק ביום א` בבוקר. הגענו לציצי, ממש כבר בתחילת העיר חיכה ילד עם הצעות למלונות. הביא את אחיו הגדול ואלו הביאו אותנו למלון אלסבדור, המופיע גם בלונלי פלנט. המלון ענק, בנוי בארכיכטטורה מאד יפה, מדרגות, מבוכים, אכסדרות, פרוזדורים וחנייה סגורה בתוך המלון אך החדרים פשוטים. המלון היה כמעט ריק. במשך הערב הגיעו כמה תרמילאים. המלון ממוקם מצוין, ממש בכניסה לרחוב בו מתרחש השוק. יצאנו לרחוב השוק ששם ממוקמת הכנסייה והשוק בעצם מתנהל סביבה. שבת בערב ועדיין השוק היה פעיל. עושה רושם שהשוק פועל כל הזמן.

לתחילת הכתבה  

צ`יצ`י ושמורת ביטופ קצאל 

24.2.08 - השוק בצ`יצ`י, טקס פולחן המאיה ונסיעה לכיוון סמוק שמפי - קמנו מוקדם לראות את הקמת השוק אבל כלום. הכל התנהל לאט ורק בשמונה תשע התחיל ממש לרחוש חיים. השוק מלא סמטאות, חלקו מיועד לתיירים וחלקו למקומיים. בשמונה בבוקר נכנסנו לכנסיה לראות את המיסה של יום א`. היינו קצת, ספגנו האווירה ושוטטנו בשוק. קנינו מעט ועכשו אנחנו מצטערים. אל תתלבטו. תקנו, מחר לא תהיו שם שוב...הלכנו לאתר פולחן של המאיה הנמצא כחצי שעה הליכה מהכנסייה, יציאה מהכפר וטיפוס להר קרוב. זה הזכיר את הטקס שראינו בסאן מרכוס לה לגונה: סוכר, ממתקים, נרות, הכל מועלה באש, אלא שהפעם היה אוטנטי לגמרי. המקומיים שערכו הטקס עשו זאת באמונה מלאה ולעצמם. בהחלט מעניין ושווה להגיע.

חזרה למלון לקחת החפצים ואז דוד שם לב שהוא ללא ארנק. כויס בשוק. קצת מצב רוח ונסיעה למשטרה המקומית. קיבלו אותנו יפה בתחושה "אתם לא ראשונים ולא אחרונים...". מלאו טפסים, חתימות ויציאה לדרך כשהיעד לכיוון סמוק שמפיי. יש אפשרות לנסע ישירות מצ`יצ`י צפונה אלא שחלק מהדרך רק לרכב 4*4 או רכב גבוה. מכיוון שלנו לא היה, חזרנו לגואטמלה סיטי ומשם צפונה. לגואטמלה סיטי הגענו בקלות. בדרך נעצרנו בסולולה לראות את בית הקברות (שוב על-פי אחד הטיפים). לנו כישראלים זה מראה מיוחד ושווה. מי שראה את בית הקברות בבואנוס איירס אזי זה מזכיר אבל הרבה יותר קטן והרבה פחות מהודר. ביום טוב יש תצפית מצוינת על האגם.
 
ושוב, על פי מידע מוקדם, ידענו שלחצות את גואטמלה סיטי לא פשוט. כדאי לקחת נהג טקסי שיוביל ליעד. אחרי שהתברברנו כשעה (אין שילוט, המקומיים לא מבינים הרבה אנגלית, לא מכירים דרכים, לא קוראים מפה) לקחנו נהג מונית, שנסע לפנינו כ - 40 דקות עד שהוציא אותנו מהעיר לכיוון צפון. עלה לנו 50Q, אבל היה בהחלט שווה וזהו הפתרון האולטימטיבי. נסענו בכביש A49  כבר בחשיכה, כשהמטרה למצוא מלון לחניית לילה. בכניסה לעיר Sanarare חיכה לנו מלון דרכים חדש בשם "אל פאסו טכסס" עם חניה וחדרים נחמדים שעולה 150Q ללילה לחדר. שמחים ועליזים הלכנו לחפש מסעדה ובמרחק של קילומטר וחצי מהמלון, מצאנו מסעדה מקומית עם מנגל ענק. הזמנו את המנה שכל המקומיים אכלו: סטייק ענק, שעועית, ת"א, טורטיות ושתייה בעלות של כ - 3.5$. אחרי ששבענו, המשכנו לעיר עצמה (כ - 3 ק"מ משם פנימה) לראות אותה. במרכז העיירה הילדים שיחקו כדורגל במגרש מסודר עם מושבים לקהל שעודד בצעקות ובשמחה. הצטיידנו בלחמניות ולחמניות דולצ`ה (מתוקות וטעימות) מהפנדריה המקומית, מים וגבינה, וחזרנו למלונינו.  

25.2.08 - שמורת ביטופ קצאל, לאנקין  - בדרך צפונה על כביש CA14 נמצאת שמורת הביוטופ קצאל. שמורה בה חיה הציפור הלאומית של גאוטאמלה – הקצאל (על שמה קרוי המטבע)  ואחת ממטרות טיולינו הוא לראות אותה. טיילנו בשמורה ונחשפנו לראשונה ליערות גשם. ההליכה בג`ונגל הייתה חביבה, הלכנו במסלול של 4 קילומטרים, יש גם קצר של 2 קילומטרים וניתן להסתפק בו, אבל את הקצאל לא ראינו. אם אנחנו ממליצים? אם תראו כמונו יערות עננים, יערות גשם וקצאלים, ניתן לוותר. בהמשך לפני קובאן נכנסנו לשמורת סחלבים. לא ממליצים - הסחלבים לא פרחו ושילמנו לא מעט. אם אתם בעונת הפריחה, יתכן שזה כדאי. עד קובאן הדרך מצוינת אבל ההמשך ללנקין הינה דרך עפר ולוקחת יחסית הרבה זמן, כשעה וחצי 46 קילומרים.
 
הגענו ללנקין אחר הצהריים. רצינו לישון באל - רטירו (ממקומם בסוף הישוב) בעקבות כל הטיפים, אבל לא היה מקום. ניסינו באל רסיבו (ממוקמת בכניסה לישוב) ולאחר משא ומתן עם בעלת הבית סגרנו על 200Q לחדר ללילה עבור 2 לילות. הכניסה לחדרים - מרפסת ענקית המזמינה לשבת ולהקשיב לתזמורת הטבע. התפאורה - היער, המקהלה - זימרת הציפורים והמנצח מר צפרדע. החדרים גדולים ונקיים. הזמנו סיור מודרך למחרת לסמוק שמפיי. הסיור המודרך עולה 155Q לאדם.

לתחילת הכתבה

מסמוק שמפיי לריו דולסה

26-27.2.08 – סמוק שמפיי והנסיעה לטיקאל - בשעה 9:00 בבוקר יציאה לדרך. מרחק נסיעה של כחצי שעה בדרך משובשת. קבוצה של 10 חברה ומדריך מקומי. הסיור המודרך התחיל במערת קמרה, מערה שנהר זורם דרכה. הליכה/שחיה בחשיכה מוחלטת עם נר ביד. בהחלט חוויה. אחרי המערה, אבובים בנהר כ - 10 דקות, קפיצה מגשר לנהר (לא חובה...) וטיפוס בהחלט לא קל של כ - 3/4 שעה למרידור, לצפייה על הבריכות. המראה נהדר. כל מה שטיפסנו, ירדנו בירידה תלולה ישירות לבריכות. כשעתיים השתכשכות והתרגעות בבריכות. חזרנו בחמש עייפים ומרוצים מאוד, לארוחת ערב במסעדת המלון.
 
כביש 5, נסיעה של 6 שעות ואנחנו ב - El Ceibal שהוא אתר מתקופת המאיה. לאתר מגיעים בשייט. סירה שכרנו בחוף בעיר תמורת 450Q לארבעתנו. לא היו מוכנים לפחות מזה. שייט בנהר של כ - 40 דקות מביא אותנו לשמורה עצמה. איך שירדנו לחוף שמענו שאגות מהג`ונגל שלא שמענו בחיינו. כל ההליכה בג`ונגל עם שאגות ברקע ובמהירה למדנו שהם של קופי שאגן החיים במקום. הקופים נתנו תחושה של סרטי אינדיאנה ג`ונס, אלא שהפעם זה הטבע ואנחנו על אמת. אחרי הליכה לא ארוכה הגענו לאתר עצמו: העיר אל-סייבל אחת מערי המאיה. האתר הגלוי לא גדול, כמה סטלות, מקדשים והכל מסביב עם דשא מטופח וכמובן היער. לסיכום העניין, החוויה מהמקום זה עוצמת קולם של השאגנים והיער הקסום וגם ההגעה בשייט. מי שמתעתד להגיע לטיקאל יכול לוותר.

הסיבוב באל-סיבל לקח 4 שעות והמשכנו בנסיעה לכיוון טיקאל כל הדרך בכביש מספר 5. ככל שהצפנו מזג האוויר התענן עד לגשם זלעפות. עצרנו בדרך להצטיידות בסופר מרקדו לטובת המחר. התלבטנו איפה לישון. התכנית הייתה פלורס אבל המשכנו לכיוון El Remate (מטעמי זמן, מזג-אוויר ומחיר הלינה). זה כפר מתפתח כ - 30 קילומטרים לפני טיקאל ובצד הצפון מזרח של האגם. גם קרוב יותר וגם זול יותר. הגענו למקום אחרי 7 בערב והיה חשוך וגשום. נכנסנו למלון הראשון שראינו : El Muelle חדש לחלוטין. כולו עץ עם מסעדה שנסגרת ב - 20:00 ועולה 200Q לזוג ללילה. חדרים נהדרים אם כי אצלנו לא היו מים חמים. הכל חדש ועדיין בבנייה. למחרת בבוקר גילינו שהמלון יושב על האגם עם חוף ובריכה, חנות מתנות וגלידה וגם גילינו שכל הרחוב מלא בתי-מלון. יופי של מקום.
 
28.2.8 – טיקאל והמשך לריו-דולסה  - נסענו לכיוון טיקאל כ - 30 קילומרים הגענו לפני שמונה. לפי המלצת לונלי פלנט לקחנו מדריך דובר אנגלית 10$ לאדם. הכניסה לאתר 150Q. אחרי הביקור אנחנו חושבים שחובה לקחת מדריך. שלנו ידע על החי והצומח, תרבות המאיה והמקום, היה שווה כל שקל. הסיור עם המדריך ערך 4 שעות, שוטטנו עוד קצת, וקינחנו בפיקניק. בדרך חזרה עצרנו במלונינו לגלידה טעימה ומרעננת, על האגם וקדימה לדרך לריו-דולסה. 3 שעות בכביש CA13 שהוא כביש מצויין. כשהגענו לריו דולסה ירד קצת גשם ולקחנו מלון מבלי לחפש הרבה (ילד הוביל אותנו). המלון היה ממש ליד הגשר - "הוטל ריו-דולסה" שהיה בסדר. חלומי לישון על הנהר נגוז. המלצה: עדיף לישון על הנהר. תחנו את הרכב במגרש חנייה ותעברו עם סירה לנהר ותשנו שם. אם אתם חונים ליותר מלילה באזור, חובה. לא לישון בריו דולסה. כללית ריו-דולסה התגלתה כיקרה יחסית.

לתחילת הכתבה  

מפל מים באל פראיסו וסיום גואטמלה

מפל מים חמים אל פראיסו - רצינו לחוות את האזור בצורת שייט על הנהר אבל מזג האוויר לא הטיב עמנו. גשם, ערפל ו - 100$ לסירה, ויתרנו. במקום, נסענו לאל פראיסו כשעה נסיעה מערב לאורך האגם בצידו הצפוני לכיוון El Estor. חלק מהדרך היא דרך עפר. מפל מים חם הנופל לבריכה קרה ונחל. מזג האוויר היה גשום קצת, מה שנתן למקום נופך נוסף. בקיצור, אם יש לכם 3-4 שעות מיותרות, בהחלט מומלץ. חזרה לריו-דולסה ומשם לכיוון גואטמלה סיטי. מכיוון שלמחרת הייתה לנו טיסה, התכוונו להגיע כמה שיותר קרוב לשדה התעופה. בדרך נכנסנו לאתר סטלות Quirigue שלפי אחד הטיפים מרשים ביותר. ובכן, על דעת כולנו, מי שהיה בטיקאל (ובאל-סיבל) לוותר בלי מחשבה נוספת. כל הדרך הינה חוות בננות ענקית וכמובן מוכרים בננות לאורך כל הדרך.היה נחמד לראות את שינוע אשכולות הבננות לאחר הקטיף.ישנו באותו מלון דרכים שישנו לפני כמה לילות בכניסה ל - Sanarate (אל פאסו טקסס) הפעם כ - 2 קילומטרים אחרי הפניה לסאמאראט לבאים ממזרח. הדרך מריו דולסה לסאנאראט עורכת כ - 4 שעות. כביש טוב אבל מלא משאיות. 

לסיכום: גואטמלה מקסימה, צבעונית, היסטוריה, תרבות, טבע, ג`ונגלים, ציפורים, מעניינת, אנשים, תלבושות, אתרים, המון שווקים וזולה! אם היה לנו יום נוסף, היינו מבקרים באזור ריו-דולסה, לא מיצינו את המקום. עלות 11 ימים בגואטמלה כולל שכירת הרכב כ - 650$ לאדם כשהיינו 4 ברכב.

לתחילת הכתבה

  

מגיעים לקוסטה ריקה 

1.3.08 - טיסה לקוסטה ריקה ונסיעה לארנל - לקחנו נהג טקסי שיובילנו לשדה-התעופה. העלות היתה שווה את ה"עצבים". הגענו לשדה, החזרנו האוטו ויאללה לקוסטה-ריקה – פורה וידה!!! בשדה התעופה קנינו משקפות במחירים מצחיקים. לדעתי הם פשוט שכחו להדפיס 0 נוספת. אם אתם שם, בדקו הנושא. משקפת שעלותה בארץ סביב 1000 שקל, נקנתה בפחות מ-200 ¤. הפתעה בשדה התעופה: 26$ מיסים ביציאה מהמדינה. לטסים בביזניס 3$. כעבור שעה וחצי של טיסה נעימה ביותר, נחתנו בקוסטה-ריקה. חורחה חיכה לנו בשדה עם שלט של שמותינו ומגן דוד. כבר אז "שמתי עליו". נסענו ישירות לאזור הארנל, מלון בלה - פורטונה. חורחה לקח אותנו למלון שנראה מצוין אבל היה מלא. אחרי כחצי שעה של חיפושים נוספים, התמקמנו במלון שנמצא כקילומטר מחוץ למרכז העיר אבל נהדר: וילה פורטונה. סגרנו על 2 לילות 35$ לחדר ללילה. אכלנו בסודה (מסעדה מקומית זולה המציעה את האכל המקומי בלבד).

לתחילת הכתבה 

שמורות בקוסטה ריקה

2.3.08 – שמורת קאניו נגרו, מרחצאות וארנל בלילה - נסיעה לשמורת הטבע "קאניו-נגרו" ערכה שעתיים נסיעה באוטו. בדרך ראינו מושבת איגואנות ענקיות, ממש נצר לדינוזארוסים, יושבים ומתחרדנים על קבוצת עצים. סוף הדרך די משובשת אבל למי אכפת...לא אנחנו נוהגים ודואגים. בשמורה חיכה לנו מדריך/שייט מקומי שעשה לנו סיור מודרך פרטי 100$ לסירה כלומר לארבעתנו. שעתיים וחצי שייט בנהר: ציפורים, שלדגים, נחשונים, קיימנים, צבי-מים מכל טוב, ארוחת צהרים בסודה מקומית - מנת היום דג טרי מהנהר. היה מאד טעים ונעים. חזרנו ללה-פורטונה כשהיעד מרחצאות חמים.

לפי חורחה 3 מחירים: טאבאקון –למי שיש כסף מיותר 70$ לכניסה, אתר עם מלון וכמה בריכות. באלאדי – 28$ (במלון ניתן לקנות תמורת 23$) והנהר עצמו – For Free לתרמילאים, ל"מקומיים" ולנו. מכיוון שהיינו קצת בשוק מיוקר המחייה בקוסטה ריקה לעומת גואטמלה ומכיוון שהיינו בגואטמלה באתר דומה, החלטנו על הטבע. נחל אמיתי ומסביב עצים, שרכים ושאר טבע. ואנחנו רובצים בתוך המים. בדיעבד, היה נחמד אבל לפי הכייפיות של אלו שהיו בבריכות, המלצה חמה לא להתקמצן. מחר אתם לא מגיעים לכאן עוד פעם! משם נסענו למרגלות הארנל, היה כבר חושך וראינו מרחוק את התפרצויות הלבה וזרימתה על ההר - יפה.

3-4.3.08 – שמורת הארנל, שמורת מונטה וורדה, קצאל וכאנופי - שמורת הארנל. טיול על הגשרים התלויים: חביב. ציפורים ושאגנים (אבל קולות כמו לראשונה באל-סיבל לא שמענו יותר) - 22$ כניסה. המשכנו לכיוון מונטה וורדה, כל הדרך ברכב (לא הזדקקנו לחציית האגם בג`יפ, סירה, ג`יפ). נעצרנו לסיור מודרך של 4 מפלים בשמורה פרטית לקחו לנו 12$ עבור טיול של כשעה וחצי לבד. יש מפל עם בריכה שניתן להתרחץ אבל המים ממש קרים - ממש גניבה. במונטה ורדה: לינה בעיירה סנט הלנה במלון נחמד. לא במרכז העיירה, כשמסביב דשאים ,פרחים, עצים, ציפורים, קאוטבים ומים רותחים בחדר. כל מה שלשמו הגענו. המלון נקרא וילה פינוס, 40$ לילה.

בשעה 7:30 כבר היינו בשמורה כדי לראות ציפורים ובעיקר את הקצאל ואמנם איך שהגענו, הכל רוחש וגועש. הקצאל (זכר עם 2 נוצות ארוכות בנוסף לזנב) עומד בגאווה על עץ בכניסה. משקפות, מצלמות, כולם בהתרגשות. לקחנו מדריך. סרטון קצר בהתחלה וקדימה לדרך. השמורה מאד מאורגנת והמקומיים עושים הכל על מנת לשמרה כמה שיותר אקולוגית (זו הסיבה הרשמית שלא סוללים את הדרך לשמורה, כדי להקטין את מספר המבקרים). בשמורה יש תחנת קוליברים מדהימה וקינחנו בקפה אמיתי בבית קפה שרק נפתח. משם הלכנו לעשות קאנופי בסלודורה. יותר נכון ה"בנים" עשו. אני מראש עם פחד הגבהים שלי ידעתי שלא אעמוד בזה. שכנעו אותי להתלבש ולעלות לראמפה. ניתן לעשות זאת עם מלווה צמוד, כמובן שהשתפנתי. הבנים נהנו מכל רגע. ובסוף אפילו יש הפתעה. רק מי שיגיע, יזכה! בערב הלכנו לפארק הצפרדעים. סיור של כשעה לחזות במיני צפרדעים שעד שלא רואים, לא מעלים על הדעת את קיומם. מחירים: כניסה למונטה ורדה: 15$, מדריך: 15$, כאנופי: 40$, צפרדעים: 10$.

5-7.3.08 – שמורת מנואל אנטוניו והנסיעה לקורקובדו - בדרך, קצת לפני הכניסה לעיר, שמענו צעקות. הסתכלנו החוצה והתגלה מחזה מרהיב: עשרות תוכי הארות אדומות צללו וחגו מעל עץ. כמובן שעשינו "בוק", אין כמו הטבע. ישנו קרוב לשמורת מנואל אנטוניו, 7 קילומרים מהעיר, במלון Coco Beach 100 מטרים מהחוף, מלון נחמד, חדרים ענקיים עם מקרר ומזגן. מרפסת המשקיפה לים, 40$ לחדר ללילה. המלצה לעוף מעולה בעיר Quepos: ברחוב הראשי ממול לסופרמרקט, הזמנו תרנגולת וחצי ופשוט במשך דקות ארוכות שמרנו על "אין משיחין בשעת הסעודה". אחר הצהריים טיילנו על החוף.

השמורה הינה לחוף האוקינוס השקט. סבוב של כשעה וחצי עם מפגש חזיתי בשבט קופי הלבן-פנים. מרחק נגיעה מאיתנו. התלהבנו. בתום הסיבוב התמקמנו על החוף שבתוך השמורה, מפרצון עם קוקוסים וגולת הכותרת 2 איגואנות "התמגנטו" על ריח האוכל שלנו וטרפו בהנאה מרובה בננה מהתיק שלנו. משם נסענו ל - Sierpe. משם בשייט דרך הנהר לאוקינוס עד לדרייק ביי. הסירה עוזבת ב - 11:30 ובסביבות 13:00 הגענו ליעדינו דרייק ביי. השייט היה יפה, נופרים, שורשי עצים באוויר, קוקוסים מסביב, נהר מתרחב, אגמון עד שפיכתו לאוקיאנוס. ומשם המשך שייט לאורך החופים של האוקיאנוס השקט. היינו 10 בסירה, כשכל זוג ירד בחוף אחר. הירידה מהסירה לחוף בתוך המים, כשהמשיט נלחם בגאות ובגלים. מאנולו, אצלו חורחה הזמין לנו חדרים ערב לפני, חיכה לנו על החוף עם הפיק-אפ שלו. נסענו בטנדר מרחק של כ - 200 מטר ל"קבינס" שלו. הפעם החדרים לא היו ביער ולצערי גם לא על החוף אבל עדיין התחושה של טבע אמיתי וציפורים חזקה מאד. קיבלו אותנו עם קפה טעים ועוגות הבית. מאד נחמד. 30$ ללילה לחדר. סגרנו דרך מאנולו סיור מודרך למחרת לקורקובדו והלכנו לחוף. שעת גאות. זרמים חזקים. המקום הינו כפר קטן. 1 סודה ו - 1 מסעדה/בר. הולכים לישון עם התרנגולות וקמים לציוץ הציפורים.

לתחילת הכתבה 

קורקובדו וסאן חוזה

 8-9.3.2008 - קימה בשעה 5 בבקר, שייט של כשעה לאורך החוף, גלים ורוח חזקה כל השייט וירידה לשמורה שוב דרך המים. נעילת נעלים ויאללה לדרך. השמורה יותר פראית, שביל אחד, הסימונים לא משהו, אבל אנחנו עם מדריך. קופי עכביש, שאגנים, עצלנים, לבן-פנים, ציפורים, קאוטים, ו - 2 טפירים שורצים. ככל שעלה היום, כך נעשה חם ולח. חזרנו בסביבות 13:00 לדרייק ביי. הסיור המודרך לשמורה כולל הכל עולה 80$ לאחד. לסיכומו של עניין –יש במקום אפשרות ליום שנורקל באי סמוך, צלילות, קאנופי וסתם ים מקסים. מי שמגיע עד כאן שיישאר לפחות עוד יום.

בשעה 7:30 הגיעה הסירה להחזיר אותנו לסיארפה. הדרך חזרה בכניסה מהאוקיינוס לנהר מצריכה ידע וזהירות. אנחנו עם חגורות הצלה. חורחה מחכה בסיארפה במסעדה, שממנה יוצא השייט ואליה חוזר וקדימה לכיוון סאן-חוזה. מחר טיולינו עומד להסתיים אבל יש עוד מה לראות. בדרך קראתי בספר על קצאלים בקילומטר ה - 71 ונכנסנו לראות מה זה המקום. מצאנו קבינות הבנויות על צלע ההר, כשמסביב יערות עד האופק. בעל המקום חביב ביותר עם בנו הציעו לנו סיור מודרך לראות את הקצאל תמורת 7.5$ או תמורת 40$ לינה בקבינה, ארוחת ערב, ארוחת בוקר והסיור המודרך חינם. נדלקנו על המקום, הנמצא בגובה של 3,450 מטר ודי קר. הבן של בעלי המקום, נער בן 16 מדבר אנגלית ומלא הומור, גדל עם הציפורים. בזכותו ראינו כ - 7 קצאלים כמעט על כל עץ ועוד ציפורים יפהפיות אחרות כולל קינון. אנשי המקום פשוט הפכו המקום לבית - גידול לקאצאלים - מדהים. החלטנו להישאר. עשינו עוד טיול לבד ביער לפי שביל מסומן ומלאי שמחה חזרנו לקבינס המרכזית שהינה מסעדה, מטבח, פינת ישיבה וגם חנות מזכרות. יש שם מרפסת עם פינת האכלת קוליברים - תענוג. אכלנו ארוחת ערב טיפוסית (עוף או דג או בשר לפי בחירה עם תוספות קבועות – אורז, שעועית וסלט), חורחה פתח לכבודינו בקבוק יין ולנו היה אננס טרי שקולף ונאכל בחדווה.

כשבאנו לשלם, הסתבר שהייתה אי הבנה "קטנה" והמחיר של 40$ הינו לאחד ולא לחדר. לאחר מחשבה נוספת ודיבור של חורחה עם בעל המקום, הוצע לנו חדר ב-50$ לזוג וכמובן שלקחנו. הלילה ירד במהירות ואיתו הקור. היה כ - 7 מעלות. הקבינס לא מחוממת אבל יש 5 שמיכות וקבלנו חימום בתצורת בקבוק גומי עם מים רותחים (כמו לפני 40 שנה בארץ). כל שנותר להיכנס מתחת לשמיכות ולקוות לחום.

לתחילת הכתבה 

חוזרים הביתה

קמנו לבוקר צח וקר, נוף מהמם וארוחת בוקר מקומית ומשביעה. נסענו ליעדינו האחרון: הר הגעש איראסו בגובה של 3,432 מטרים. הוא דומה להר הגעש פואז אבל רחוק מההמון וקרוב אלינו. ההר כבוי ובלועו אגם. בדרך חזרה ערכנו ביקור חפוז בכנסיה המרשימה של קרתגו, עצירה בסופר מרקדו לקניית שוקולד וחטיפים וישירות לשדה התעופה. 26$ מיסים מקומיים והביתה. לידיעה - קוסטה ריקה התייקרה מאד בשנים האחרונות. כנראה מכמות הדולרים הנשפכים שם על ידי התיירים והמתגוררים האמריקאים. לכן גם הדולר הינו המטבע הנסחר לצד הקולון - המטבע המקומי. 500 קולון=1$. דבר אחרון חביב: חורחה שהיה לנו נהג ומסביר וחבר והגון והתייחס הכי אכפתי שאפשר. שווה מכל בחינה. יש לו ואן עם 10 מקומות והמייל שלו: vergreencrtours@yahoo.com

לסיכום, קוסטה-ריקה היא טבע, ג`ונגלים, ציפורים, חופים, טבע, ג`ונגלים, ציפורים, חופים, טבע, ג`ונגלים, ציפורים, חופים, טבע, ג`ונגלים, ציפורים, חופים, מי שטבע משעמם אותו, שיוותר על קוסטה-ריקה. מי שזימרת הציפורים וצבע כנפיהם עושה לו את זה, זה המקום עבורו!

תחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×