גמלאים ברג'סטאן

תמונה ראשית עבור: גמלאים ברג'סטאן - תמונת קאבר
נשים כפריות ברג'סטאן. צולם על ידי, נובמבר 2015

נובמבר 2015

גמלאים מאד... לרג'סטאן

זה בער בעצמותי. הנשמה חזרה ואמרה “הודו… הודו….

אחרי שיחות רבות, דברי שכנוע (וקצת לחץ רגשי….), הודו, חזרנו אלייך שנית. והפעם – רג'סטאן – ארץ המלכים.

אתחיל מהסוף דווקא. כשחזרתי, הייתי מוצפת. צבעים, קולות, ריחות, כולי קליידוסקופ. את התחושות הללו שפכתי על ניירות ובדים ועכשיו אני כבר “בשלה” לשתף בחוויות ורשמים. מתמקדת ברשמים וחוויות כי הרי זה העיקר....

התקופה – נובמבר 2015. המטרה – להגיע ליריד הגמלים בפושקאר.

המסגרת – טיול זוגי של שני גמלאים בני 70+, בלווית נהג צמוד למשך כל התקופה (20 יום).

התארגנות – בעזרת סוכן הודי בשם ( Ravi Kant ( www.thethrillhimalaya.com .

המחיר – 2000 EUR עבור שרותי קרקע (רכב עם נהג צמוד ולינות)

אז ככה….

נחיתה בנתב”ג דלהי לפנות בוקר אחרי טיסה נוחה עם קטאר איירליינס (דרך קפריסין). המונים צובאים על הדלפקים וכשאני אומרת “המונים” הכוונה היא למאות אנשים. שלוש לפנות בוקר, אנחנו עייפים ומתברר שנקלענו לעונה הבוערת…..

סוכן הנסיעות שלנו המתין לנו עם הנהג בשדה ונלקחנו ללינת לילה (למה שעוד נשאר ממנו...).

בבוקר, עייפים ורצוצים מתחיל המסע. יום ארוך ומתיש בנסיעה של 7 שעות (!) מגיעים לעיירה בשם “מנדווה”. הייחוד של המקום הוא ציורי קיר מרהיבים מרשימים ומקסימים על קירות הבתים מבחוץ, על התקרות וגם בתוך הבתים. הציורים עתיקים אך לא נס ליחם ולא דהה צבעם. המקום איננו נמצא “על מפת התיירות” של טיולים מאורגנים בדרך כלל אבל שווה מאד להגיע לשם. המקום מאד מיוחד.

2 לילות וממשיכים. כוון כללי – מלון מורשת ב-”קימסר”. הדרך חדגונית. התנועה איטית. הנהגים – כמו בהודו… שאנטי שאנטי. על פניו ברג'סטאן אקלים מדברי אך פה ושם הנוף שיחני וירוק. בין לבין ניתן לראות טווסים, בר בשטח. הטווס ברג'סטאן הוא כמו הדוכיפת אצלנו. “החיה הלאומית” שלהם.

קימסרמלון מורשת. המושג מלונות מורשת מבטא מבנים שבעבר היו ארמונות של המהראג'ות והוסבו למלונות. האופייני לכל מלון כזה הוא שימור האופי והאוירה של החדרים. באופן כללי כל חדר הוא בעצם דמוי סויטה עם פינת הסבה. הריהוט בכל יחידה הוא מסורתי ומשתנה בין חדר לחדר. המלון בקימסר היה מהודר מדי לטעמי. בהמשך חוינו מלונות מורשת אינטימיים וקסומים יותר. אוכלוסיית האורחים בקימסר היא בעיקר בעלי המאה ומבחינה ארכיטקטונית המבנה מדהים כיאה לארמון. בעבר שימש המבנה גם כמבצר. הוא בנוי מאבן חול אדומה, עם צריחים, כיפות ומרפסת גג ענקית.

נובמבר הינה תקופת פסטיבלים ברג'סטאן לכן חוינו כמעט מידי ערב זקוקים במסגרת “חג האור”.

בהמשך הדרך ראינו… פרות (מלכות הכביש כמובן), טווסים, קופי לנגור, המון כלבים, סנאים ויתושים….. קנינו “אלתוש” מקומי והמכה נפתרה.

ג'והדפור” – אחרי אי הבנה קלה בנושא מקום הלינה, הוספנו סכום כסף ועברנו למלון במרכז העיר. יש לציין שהסוכן שלנו “רווי ג'י” כפי שהוא מכונה לא חסך כל מאמץ ופעולה כדי לרצות אותנו. ג'והדפור מכונה "העיר הכחולה" בזכות חלק מבתיה "המסויידים בכחול". בתים אלה היו בעבר בתי הברהמינים. עלינו למבצר (עם הרכב ולא על גב פילים המהווים "מסחטת כספים"), המבצר מרתק! ממש שווה את הביקור (אל תשכחו לעשות תצפית מאזור החנייה אל עבר בתיה הכחולים של העיר). אחה"צ סיירנו באזור השוק. מעניין היה לראות את "אגף קולעי הסלים ותעשיית הבמבוק" ומוצרי הכדרות. בשוק חנויות תבלינים רבות שם רכשנו בין השאר גם תבלינים מקומיים (גילוי נאות – פזרנו אותם מיד עם שובנו הביתה....).

תחנתנו הבאה היתה מקדש הג'ייני ב"נרלאי". על אם הדרך, ניצב מקדש אדיר ממדים, של כת הג'ינים (אנשי הכת צמחונים מרביתם ומקפידים שלא לפגוע בשום חיה, כולל רמשים וחרקים; בשל כך חלקם מתהלכים עם כסוי לפה ולאף). המקדש מדהים ביופיו. בנוי כולו משייש, מכיל 4100 עמודי שיש מגולפים, כל אחד מהם שונה ממשנהו. אל תפסחו עליו.

התחנה הבאה היתה הכפר "גהנראו". הלינה שלנו היתה שוב בארמון מורשת בשם GHANERAO ROYAL CASTLE. מלון משפחתי ששיך למהרדג'ה. המקום נהדר, האוכל טעים, החדרים נעימים וממוזגים. פגשנו את נכדו של המהרדג'ה ששיתף אותנו בדעתו ש"הוא מוכן לקבל "נישואי תערובת" בין הכתות השונות בעיר, אבל במגזר הכפרי יש להקפיד על הפרדה מלאה....".

במהלך השהות בכפר שכרנו מורה דרך לסיור ב-2 כפרים חקלאיים באזור (1000 ר'). הסיור היה מאד מעניין. בין השאר מסתבר שתכנון ילודה מהם והלאה למרות נסיונות של חינוך לתכנון המשפחה. הסיבה היא הצורך בידיים עובדות. בכל חושה (אין לי מלה אחרת לתאור המגורים) מצטופפת משפחה עם 6+ ילדים. לעתים גם האופנוע מצטרף לחבורה שם.... הכפריים נבדלים אלה מאלה ככתות שונות ומלבושים שונים.

במסגרת הסיור הגענו לביה"ס האזורי. הילדים כולם בתלבושת אחידה, ישובים על הקרקע, התלמידים הרכים כותבים בגיר על לוחות. לבוגרים יותר יש עטים ומחברות. הביקור שם היה עבורי כמורה בדימוס מרגש ומרשים. לעתים מצליח גם תלמיד מהכפר להגיע לאוניברסיטה בעיר.

אודייפור המכונה "העיר הלבנה", יש בה משום הרומנטיות. הפעם התמקדנו במפגש עם תושבת מקומית שעשתה את כל הדרך הארוכה והפתלתלה מהכפר אל העיר. שמה "מינו" וספור חייה מאשש את מיקומה החזק של המסורת והמנהגים בקרב התושבים. לא אפרט על מנת שלא לקלקל לכם את ספורה. מינו קבלה את פנינו בדירתה, העבירה לנו שעה טובה עם מצגת והסברים על מנהגים בהודו. לאחר מכן יצאה אתנו לרחובות העיר וחווינו את כל התאוריה בפועל. פרטי תקשורת עם מינו: " <meenudaipur@gmail.com (יקר מעט אבל שווה כל אגורה).

את היום סיימנו בארמון העיר, סיור שהיה אף הוא מעניין. מאחר ונקלענו לעונה הבוערת גדשו המונים כל אתר ואתר והיתה זו חוויה בפני עצמה לראות ולזהות את המלבושים השונים ומידי פעם אף לשוחח עם מי מהמקומיים.

פושקאר, גולת הכותר של הטיול. אחת לשנה בנובמבר מתרחש בפושקאר יריד/פסטיבל הגמלים. גמלים (מם פתוחה) מרחבי הודו מגיעים במאות למקום, מרימים יריעת "משהו" מעל לעגלה שלהם כאוהל ושוהים במקום לצורך מסחר. במקביל מגיעים גם סייסים עם סוסיהם, בין אם סוסים גזעיים לרבייה ובין אם סוסי "עמך" כבהמות עבודה. האזור שוקק חיים. דוכני אוכל, דוכני תמרוקים לסוסים, קשוטים לגמלים ולסוסים וכמובן המון תיירים. קשה להשיג חדר במקום לימים הללו ומחירי הלינה כמובן בהתאם. בערב – זקוקים בשלל צבעים.

בדבור נפרד יש לציין את אוירת הקדושה של פושקאר. העיירה נמנית על אחד המקומות הקדושים מאד להודים. ניתן לחזות שם במשרתי דת/כהנים למיניהם עם זקנים עבותים ובגדים בוהקים, קבוצות נשים בסרי יפיפה הבאות לטבול במי האגם הקדוש שכאן וכיו"ב. הבקור בפושקאר השאיר בי טעם של עוד. את החוויה הנצחתי בצלומים רבים ואף בציור.

ג'ייפור – העיר הורודה: שכיות החמדה בעיר הן השערים הנהדרים של העיר העתיקה וארמון הרוחות ששימש בעבר את נשות ההרמון. הבניה היא באבן אדמדמה באדריכלות מסוגננת ומרשימה. כ"כ נכנסנו לקולנוע המהודר כמומלץ בכל בקור בעיר אך החוויה לא ענתה על הצפיות.

מכאן חזרנו לדלהי ברכבת.

חוויות קולינריות: באופן כללי טיפל נהגנו בכל ארוחה וזאת מאחר ואני לא מצליחה להתמודד עם החריפות הבוערת של המקום. הם לא מבינים את המשמעות של "לא חריף". נהגנו פשוט נכנס לכל מטבח והסביר לטבח איך לבשל עבורי את האוכל.... לחילופין, אורז לבן ושקיות מרק מהבית היו ברירת המחדל.

רשמים מצולמים ניתן לראות באתר: https://goo.gl/photos/9FZhJbtPFSuLwF6F7

ציורים ניתן לראות באתר: http://www.all-art.co.il/art/peledne

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של peledne?

הפוסט הבא ›
פעם שלישית הודו.....
פעם שלישית הודו.....
מתוך הבלוג של peledne
01-04-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
הודו על קצה המזלג, או - טיול אחרי צבא לגמלאים מבוגרים....
הודו על קצה המזלג, או - "טיול אחרי צבא" לגמלאים מבוגרים....
מתוך הבלוג של peledne
06-06-2014
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של peledne »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

מעניין, תודה!

ענבר.
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×