גרוזיה למתקדמים

במזג אוויר סוער מגיע כתבנו אל גאורגיה. מהבירה טביליסי הוא יוצא לטיול בכפרים, עולה בהרים ויורד בגאיות, תופס טרמפים ומגלה מדוע המשקה המשקה הלאומי משפיע רק עליו.

רועי שושי
תמונה ראשית עבור: גרוזיה למתקדמים - תמונת קאבר
© אביטל ישראל

בכתבה זו:

מגיעים לטבילסי

"במקום בו היו דמעות, כוסות ומשחקי קלפים
בעינים השותקות,
ראיתי כל יום אנשים מלאי שמחת חיים
בחום השמש, ביום של חג או יום של חול.

מול מגבלות השעון
במרווחים ארוכים
אני עוד רוצה לשמור
את הדמויות, את הפנים
הסיפורים הישנים
בלילות הקיץ ששרנו בקולי קולות

כל טיפוס עם שם מוזר
אומר שלום לכל מכר
מרחוק,
בלילות הקיץ ששרנו בקולי קולות
שדרות ובית, איש וכינור" (חיים אוליאל).

לאחר 22 יום, 400 דולר פחות בארנק, 2 ויזות בדרכון והרבה שמחה בלב, עזבתי את איסטנבול כשפני מועדות מזרחה, לגרוזיה (לא לפני שעצרתי שוב ביוסופאלי-טקלה כדי להיפרד מג`מיל ולאסוף את ציוד הטיולים שהבאתי לנועם ומיטל, והושאר אצלם).

למחרת קמתי לבוקר סגרירי במיוחד ולקחתי דולמוש ל- Sarp, עיירת הגבול. המעבר בצידו הטורקי היה חלק במיוחד, אולם גרוזיה מצידה לא קיבלה אותי בזרועות פתוחות. גשם חזק החל לרדת וחיכיתי באוויר הפתוח עם עוד מספר רב של גרוזינים כועסים ודחוסים לביקורת הדרכונים, שהיתה איטית ומרגיזה במיוחד. 11 שעות אחר כך חיפשתי בעיר טביליסי מקום לישון. השעה היתה 12 וחצי בלילה. זוג ישראלים, שפגשתי לפני מספר שבועות, המליצו לי על לינה ביתית והזהירו אותי מנאזי והקפריזות שלה. כך הגעתי לנאזי ודאלי, כמובן שהערתי אותם אך הם קיבלו אותי בכוס תה. כיוון שלא היה מקום פינו לי את הספה, שהיתה מעט קצרה אך הספיקה בהחלט.

יום המחרת היה יום משמח בשבילי, בו פגשתי את טניא, שהחליטה להקדים את חזרתה לעיר במספר ימים, ובשעות הערב הלכנו לפגוש את הוריי, שנחתו מספר שעות קודם. אבי שמח מאוד למצוא שותפה לבחינת המפות ולתיכנונים, שני דברים שאני ואימי פחות אוהבים לעשות.

לאחר ארוחת ערב משותפת קבענו להיפגש למחרת בבוקר ולצאת לטייל עם הוריי ביומיים הקרובים. לאחר מכן ניפרד לשבוע, ונחזור לפגוש אותם בשלושת הימים האחרונים שלהם בגרוזיה. הם מטיילים בג`יפ, ולכן ביומיים אלה הספקנו לראות המון, ובעיקר מנזרים וכנסיות, שבאחת מהן התקיים טקס כלשהו שהיה מאוד מרשים. המפורסם שבמנזרים היה דיויד קראשי, שמפסגת ההר עליו הוא יושב ניתן לחזות בגבול עם אזרבייג`ן (בוטקה קטנה עם חיילים מסמנת אותו). עוד חזינו בעמוד שתקוע באדמה ובעזרתו מדדו תזוזות של הרים בסביבה, ובמערות חצובות בסלע ומלאות בציורי קיר מרשימים. בדרך חזרה עברנו במספר מוזיאונים לאמנות ולהיסטוריה גרוזינית, וגם ביקב לטעימות יין.

בבוקר, לאחר שחזרנו לטביליסי, קמנו טניא ואני והתארגנו לטיול. בשעות אחר הצהריים, לאחר הסתכלות נוספת במפות (באחת החנויות בעיר צרבו לה על דיסק מפות 1:50,000 בחינם), הבנו שאין סיכוי שנצליח לסיים אותו בזמן, כיוון שגם היה קשה להיכנס ולצאת מהאזור. אני לא רציתי לפספס את הפגישה עם הוריי, לכן החלטנו לנסוע למקום קצת יותר קרוב. זכרתי שבאחד משיטוטי באינטרנט נתקלתי בתמונה של מקום עם השם Birtvisi, כשישים קילומטרים דרום-מערב לטביליסי. במדריך הטיולים זה לא הופיע, ומפה טובה לא היתה לנו, אבל יצאנו למחרת בבוקר בתקווה שאכן נמצא את המקום. 

לתחילת הכתבה

טיול בכפרים ובהרים

לקחנו מרשרוטקה לכפר אורבטי (Orbeti), וכששאלנו שם נתנו לנו כיוון כללי. לאחר פיסטון קטן התחלנו לרדת וראינו שאין סיכוי להמשיך בסבך, לכן חזרנו לדרך והמשכנו לצעוד. משאית חציר שחנתה והועמסה נראתה לנו כטרמפ פוטנציאלי. כשהבנו שלא נוכל לנסוע איתם עצרה לידנו זאפארוזצ` חבוטה. הם אמרו שהם נוסעים בכיוון, אז העמסנו את התיקים ויצאנו לדרך. במהלך השיחה שהתנהלה לה גילינו מספר דברים: הראשון הוא שהרכב התגלה כבעל עבירות מהיותר טובות שראיתי. הדרך היתה באמת באמת גרועה. השני הוא שהאבא יודע עברית! הוא יהודי שמשפחתו גרה בישראל. השלישי הוא ששני הנוסעים האחרים ברכב היו הילד שלו, שעונה לשם דויד או דטו בגרוזינית וחברו איראקלי. והרביעי האחרון והבהחלט חביב- הם הזמינו אותנו לישון איתם בבית החופשה שלהם, שנמצא בכפר Abrameti. כמובן שנענינו להצעה.

הבית התגלה כמקום בסיסי ביותר עם מספר חדרים ומטבח, ללא חשמל, והשירותים בחוץ. הנוף היה מדהים- מה צריך יותר מזה? אב המשפחה חזר לעיר, וכך נשארנו דטו, אחותו יאנה וחברם איראקלי בנוסף לטניא ולי. העברנו מספר ימים בטיולים באזור עם דטו, שהתגלה כבעל ידע מרשים בכל מה שקשור לאזור, וחברו איראקלי, שהתגלה כשוטה הכפר. מצאנו מנזר חבוי ביער, הלכנו לתפוס נחשים ורחצנו בנהר Algeti שזורם למרגלות הכפר. בערבים היינו שותים את הצ`אצ`ה, הוודקה הגרוזינית. באחד הימים החלטנו סוף סוף לראות את בירטויסי. קמנו מוקדם בבוקר (בשעה 10) ויצאנו לדרך, שהיתה לא מסומנת בעליל, פשוט עלינו הרים וירדנו גאיות בתוך יער יפהפה. לאחר כ-4 שעות הגענו למקום, הנוף היה מרהיב, רק אז הבנו שבירטויסי הוא בעצם קומפלקס של מנזרים ומגדלי שמירה. לאחר מנוחה חזרנו בשעות הערב לכפר. מיותר לציין שאת המקומות שדטו הראה לנו בימים האחרונים פשוט אין סיכוי למצוא לבד, ללא מפה טובה או המון מזל (טניא טוענת שגם מפה לא תעזור).

את היום האחרון שוב בילינו בנהר, ובשעות אחר הצהריים חזרנו עם יאנה לטביליסי. היא הזמינה אותנו לישון בבית בו בילינו בחברתה את היומיים הבאים, שהיו גשומים במיוחד, ולכן את רוב הזמן העברנו במשחקי קלפים וארוחות משפחתיות. ביום השלישי הציצה השמש והחלטנו לנסוע לכפר מצ`חטה (Mtskheta), שנמצא בקרבת העיר טביליסי. בכפר ישנה כנסיה מרשימה במיוחד. כשנכנסנו וראינו את הפרסקו העצום של ישו מביט בנו, אפילו לנו היו הרהורים בנוגע להתנצרות. על הגבעה המשקיפה לעמק בו נמצא הכפר נבנתה במאה ה-6 כנסיה בשם Jvari. בעיני גרוזינים רבים היא נחשבת לקדושה שבכנסיות, ובספרים נכתב שהיא אחת הדוגמאות הטובות לארכיטקטורה גרוזינית-נוצרית. לדעתי, דווקא הנוף הנשקף ממנה מושך הרבה יותר. את שני הלילות בכפר העברנו בבית משפחתם של דטו (אחד אחר) ומאיה. את דטו פגשנו ברחבה שלפני הכנסיה ושאלנו אם הוא מכיר משפחה לישון אצלה- הוא מיד הזמין אותנו לביתו. כיוון שהם לא ידעו מילה באנגלית ואנחנו בגרוזינית, היה קצת קשה לתקשר איתם.

בערב השני לשהותנו הגעתי, באיחור אמנם, למסקנה חשובה: הגרוזינים רק עושים עצמם שותים, כשלרוב הכוס נשארת חצי מלאה. כששמתי לב לפרט חשוב זה, כבר היה מאוחר מדי וטניא היתה צריכה לעזור לי לדדות למיטה. המעניין הוא, ש-40 דקות וחצי ליטר צ`אצ`ה קודם, דווקא הייתי בסדר. אחרי זה כבר הכל מחוק לי.

לאחר יום של סידורים בטביליסי יצאנו להרים: "Svaneti remains a dangerous and unstable place. Travellers should only visit with the assistance of a travel agency…" (Lonely Planet, p. 73) - איזה מזל שלא הקשבנו כי היה באמת שבוע מדהים, אבל בואו לא נקדים את המאוחר. Gori היא עיר הולדתו של סטאלין. רוב הגרוזינים גאים במוצאו של המנהיג השנוי במחלוקת ותמונותיו תלויות ברבים מהבתים. בעיר הוקם מוזיאון למורשתו. המוזיאון כולו בגרוזינית, ומומלץ לקחת הדרכה באנגלית, ועוד יותר כדאי לבוא עם קצת רקע היסטורי. למרות שלא ידענו הרבה על התקופה, היה מעניין מאוד. בקרבת Gori ישנה עיר מערות חצובה בסלע בשם Uplisttsikhe, כרבע שעה נסיעה. המתחם הינו אחד ממקומות היישוב הקדומים בקווקז, האתר יפה אך לדעתי יש יפים יותר.

בשעות הערב הגענו לתחנת הרכבת של גורי, בכדי להמשיך עם רכבת לילה לעיר Zugdidi. נאלצנו להמתין בתחנה מספר שעות, אין ספק שהיא לא נכנסת לרשימת התחנות שנעים לשהות בהן פרקי זמן ארוכים. כשכבר עלינו לרכבת, בישרו לנו שמכרו יותר כרטיסים ממקומות. לבסוף קיבלנו תא עם 2 מיטות ומקום לשים מזוודות. אחת המיטות כבר היתה תפוסה על ידי משפחה, כך שלנו נשאר כל השאר. היה כל כך צפוף, שאפילו לנשום היה צריך בתורות.

בבוקר הגענו לעיר זוגדידי. כשיצאנו מהתחנה בליווי אחד הנוסעים שידע אנגלית והתנדב לעזור לנו למצוא את תחנת האוטובוסים, פנו אלינו שני גברים מגודלים. המתנדב אמר לנו שהם משירות הבטחון והם רוצים לאבטח אותנו כיוון שהעיר מסוכנת, וכדאי שנעלה איתם לרכב והם כבר יקחו אותנו. כשלא הסכמנו, אחד מהם הוציא תעודה עם תמונה שלו במדי שרד וכיתוב בגרוזינית. המשכנו לסרב בתוקף, לבסוף הם התרצו ונסעו. כשהגענו לתחנת האוטובוסים הסתבר לנו שהם אכן שוטרים, שסך הכל רצו לעזור לנו בתום לב.

הנסיעה לאזור Svaneti לכפר Mestia נעשתה בוואן רוסי עמוס באנשים מחייכים, ולמרות שהדרך היתה קשה במיוחד והזמן ארוך (6 שעות), מאוד נהנינו והנוף המרהיב היה בונוס. הגענו לכפר, חיפשנו לינת בית להעביר את הלילה והלכנו לישון. בבוקר, לאחר סיבוב קצר בכפר המפורסם במגדלי האבן הפזורים בו ושימשו בעיתות מצור כבית למספר רב של אנשים, ולהיות המשק שלהם. אחד ההרים מסביב שבפסגתו היה בנוי צלב ענק נראה לנו כאפשרי לטיפוס. לאחר שהחל גשם החלטנו לרדת חזרה. מרפי המשיך לעבוד וברגע שדרכנו חזרה בכפר יצאה השמש ויכולנו לראות כמה קרובים היינו. לפחות הרווחנו קשת בענן.

לתחילת הכתבה

אושגולי ובחזרה לטביליסי

לאחר בירור עם המקומיים שאמרו שהדרך לכפר Ushguli בטוחה וכבר הרבה זמן לא נשדד שם אף תייר, התחלנו לצעוד אליו (מרחק 47 ק"מ), כשמדי פעם תפסנו טרמפ על רכב חולף. הכפר נמצא בגובה 2200 מטרים והוא נחשב למקום היישוב הגבוה ביותר באירופה. שוב חיפשנו מקום לישון ומייד נכנסנו להתחמם מול האח, כיוון שהחל גשם. בבוקר צעדנו למרגלות ההר Shakara, עליהן יושב הקרחון. התחלתי להרגיש לא טוב וצעדנו בחזרה לכפר. בלילה הורה המדחום על מעל 38 מעלות (כנראה שלטייל בלי חולצה כשאתה מצונן וקר זה לא לעניין). בדמיוני ראיתי איך מגישים לי בערב מרק עוף של אימי, אותו למדה להכין מסבתי. בפועל, כל מה שקיבלתי היה כרגיל- תפוחי אדמה וחציפורי, כשה"תרופה" שלהם היתה לשתות צ`אצ`ה. זה כנראה עזר, כי למחרת קמתי כמו חדש (כמעט). באותו יום גם נחתי הרבה ושיחקתי "יאניב". יאמר שניצחתי את טניא רק פעם אחת מתוך המון משחקים, אבל אין עלי ב"לדפוק חולדה מצרית".

מאושגולי החלטנו להגיע לטביליסי. לא רצינו לחזור באותה דרך אלא לרדת מהצד השני, שנחשב הרבה יותר קשה תעבורתית כיוון שהדרכים שם הרוסות לגמרי. את היום התחלנו על סוסים, וכיוון שלא היו מספיק חלקנו את אותו הסוס (שגם היה קטן יחסית ולא פחד בעליה). כשעתיים אחר כך עצר לידנו ג`יפ רוסי ענק, שנהגו הסכים לקחת אותנו לכפר Mele, משם ידענו שאפשר לקחת מרשרוטקה לעיר קוטאיסי ומשם לטביליסי. כשהגענו לכפר לאחר מספר שעות כבר לא היו מרשרוטקות וחשבנו שנבלה שם את הלילה, אבל מישהו ממשפחתו של הנהג נסע לקוטאיסי והציע לקחת אותנו. באותה נסיעה גיליתי מחדש שיש לי בטן חזקה במיוחד, לאחר שאכלתי שקית ביסלי, המון קורנפלקס עם חלב, חצ`יפורי בשר חתול ופירות. הנסיעה המשיכה בדרך שמוגדרת בינונית עד קשה על מי מנוחות. בסוף 6 השעות הגענו לקוטאיסי, משם מרשרוטקה למרחק של 3 שעות וחצי ואנחנו בטביליסי. לפי דעתי, ושאחד הקוראים יתקן אותי אם אני טועה, שברנו שיא כלשהו כשיצאנו מהכפר אושגולי וסיימנו בטביליסי באותו יום!

לתחילת הכתבה

הדפסה|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תמונות והמלצות

השב  · 

kol hakavod

השב  · 

to Hadas

השב  · 

בבית של דודו (Dodo)

השב  · 

איך עושים את זה???

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה למצחטה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×