דלהי - אתרים מרכזיים בעיר

דלהי היא עיר מרתקת, יש בה אתרים הסטוריים, שווקים צבעוניים ומוזיאונים. לפניכם מידע על האתרים הבולטים בעיר.
צוות למטייל ברשת
|
תמונה ראשית עבור: דלהי - אתרים מרכזיים בעיר

מעט הסטוריה

דלהי (Delhi) מהווה לתיירים רבים את ההכרות הראשונה עם הודו. עקב כך ההסתגלות יכולה להיות לפעמים לא קלה - הזיהום, הצפיפות, הריחות והרעש הם דבר שקשה לפספס. לעומת כל זאת האווירה המיוחדת של העיר מתגלה לתייר רק לאחר שבילה כאן לפחות לילה או שניים. מי שימשיך לטייל בהודו יגלה לבסוף שדלהי לא כל כך נוראה כפי שחשב בתחילה וקרוב לוודאי שגם יתגעגע אליה וישמח לשוב אליה - האוכל כאן מצוין, קל יחסית להתמצא בעיר ויש גם הרבה מה לראות - ממסגדים ומבצרים עתיקים ועד שווקים עתיקים ומרכזי קניות מודרניים. דלהי מהווה נקודת יציאה לטיול בצפון הודו ולמקומות תיירות קלאסיים כגון אגרה, בה נמצא הטאג` מאהל, ורנסי, העיר הכי קדושה להינדו ומדינת ראג`אסטאן - כך שרצוי לאהוב את העיר או לפחות להתרגל אליה, זה באמת לא כל כך קשה.

דלהי החליפה את כלכלתה (Calcutta) כבירת הודו, הקולוניה הבריטית, ב-1911 ועשרים שנה מאוחר יותרה הפכה העיר למקום מושבה של הממשלה. קל יותר להתמצא בדלהי כשמחלקים אותה בהתאם לחלוקה הגיאוגרפית ההיסטורית שלה לשבע ערים: Dhillika Tughluqabad Purana Qila, Firozaba Siri .old delhi, new delhi.מרכז המטרופולין הענק הזה היא ניו דלהי (New Delhi) על רחובותיה הרחבים שזרועים בניינים מרשימים מתחילת המאה הקודמת. במרכז ניו דלהי נמצאת השדרה המלכותית ראג`פאת (Rajpath) בה נמצאים גנים ומזרקות המוארים בלילה על ידי זרקורים ומשמשים כל שנה כאתר לחגיגות יום הרפובליקה ב-26 לינואר. בקצה המערבי של שדרת ראג`פאת נמצא שער הודו - מצבת זיכרון לחללי כל המלחמות של הודו שעוצבה היא על ידי האדריכל האנגלי אדווין לוטיינס ב-1921 ומזכירה את שער הניצחון בפריז.

בסמוך נמצא בית ג`איפור (Jaipur House) בו נמצאת הגלריה הלאומית (National Gallery) ובעבר שימש כמשכנו של המאהרג`ה של ג`איפור. במקום מוצגות עבודות אומנות הודית בת ימינו. קומת הקרקע, המוצלחת יותר מבין השתיים, מתמקדת בעבודות משנות ה-30 של המאה הקודמת ואילך ומוצגים בה גם עבודות של אומני הרנסנס הבנגליים, אבאננדראנאת טאגור(Abanendranath Tagor) , נאנדאלאל בוסה (NandalalBose), המשורר והאמן ראבינדראנאת טאגור (Rabindranath Tagore) וג`אמינרוי (Jamini Roy). כמו כן מוצגים ציורים ותחריטים של האומנים תומאס דניאל ואחיינו וויליאם מבית הספר לאומנות בבומביי. יש כאן גם ספרייה לאזכורים אומנותיים (Art Reference Library) עם אוסף מרשים של ספרי אומנות, מגזינים וכתבי עת. המוזיאון פתוח כל יום בין השעה 10:00 ועד 17:00 .טלפון: 3382835.

בקצה המזרחי של שדרת ראג`פאת נמצא משכן הנשיא רשטפארי בהאוואן (Rashtrapati Bhavan). המבנה עוצב על ידי לוטיינס שגם בנה אותו יחד עם סיר הרברט בייקר בין השנים 1921לבין 1929. הבניין בעל צורת H, צבעו ורוד והוא ניצב על שיפוע מתון על גבעת ראיסינה (Raisina) . הוא שימש בעבר את המשנה למלך לורד מאונטבטן (Mountbatten) שמונה לתפקיד ב-1947 על מנת לפקח על קבלת העצמאות. על אף הפאר וההדר שלו ועל אף הכיפות המוגוליות והרקמות ההודיות היפות שבו מנהיגי הודו השונים נטו להסתייג מהמבנה המרשים, אולי בגלל אופיו הבריטי. כדי להעריך את המידות הנאות של המבנה כדאי לצפות בו משער הודו אך גם מקרוב הגובה של העמודים הרבים התומכים באכסדרות הקדמיות שלו ניכר והגודל של כיפת הנחושת המרכזית, השולטת על כל המבנה, מדהים. 

העמוד מג`איפור (Jaipur Column), תרומת המהראג`ה של ג`איפור, מתנשא לגובה של 145 מטרים וממוקם בין שער הכניסה לצד המזרחי של הבניין. חיילים צועדים לפני שערי הברזל מדי יום שבת בין השעות 9:30 לבין 10:15 בטקס חילופי משמרות. בצד המערבי של המגורים נמצאים גנים, הפתוחים לקהל מדי חודש פברואר,שבנויים לפי מודל מוגולי ומחולקים על ידי נתיבי מים ומזרקות. בתחומי הגנים נמצאים שמונה מגרשי טניס, חלקות של פרות וירקות ובריכת שחיה. בערוגות הפרחים אפשר למצוא זנים בריטיים רבים והעצים לאורך השבילים גזומים למלבנים מדויקים. במזכירויות שמצפון ומדרום לגבעת ראיסינה נמצאים משרדי הכלכלה והחוץ. אפשר לראות כאן שילובים מעניינים של סגנונות מוגוליים וקולוניאליים בכיפות מקושטות בתבליטים שטוחים של פרחי לוטוס ופילים.

לתחילת הכתבה

אזור הקונאט פלייס

בקצה הצפוני של העיר נמצאת הכיכר המרכזית והמודרנית ביותר בעיר שנקראת קונאט פלייס (Connaught Place). מי שמתגעגע לחיי המערב יוכל להרגיע כאן את תשוקותיו - יש כאן סניפים של ווימפי, כספומט, בנקים, סניפים של כל חברות התעופה הגדולות שפועלות בהודו, מלונות יוקרה, מסעדות מעולות ובוטיקים המוכרים כל סחורה מערבית שתחפצו בה. כל אלה שוכנים בבניינים חדשים ויפים שניצבים במעגל מסביב לגן ירוק הניצב במרכז הכיכר, בו ניתן לעשות הפסקה מהקניות ולזכות בצחצוח נעליים, לטעום גלידה מקומית, לקבל עיסוי או לקנות זר פרחים ריחניים והכל תמורת כמה רופי בודדים. מתחת לאדמת הכיכר נמצא "מבוך" מעגלי בשם פליקה באזאר (Palika Bazaar) שבו חנויות המוכרות מותגים מערביים שונים שאיכותם ומקוריותם די מוטלת ספק.

בכיכר אפשר לקנות סחורות מכל הודו, החל משטיחים טיבטים וכלה בעבודות עץ מדרום הודו. הכיכר, שתוכננה על ידי המהנדס הראשי של ממשלת הודו רוברט טור ראסל, נבנתה במקור בצורת פרסה. בינתיים נסגרה הכיכר למעגל המחולק לגושים- המסומנים על ידי האותיות A עד N- על ידי שבע דרכים רדיאליות. את הכיכר מקיף מבחוץ כביש בשם קונאט סירקס (Connaught Circus). גבולות הכיכר הם מפלזה סינמה (Plaza Cinema) בצפון וג`נטר מנטאר(Jantar Mantar) וטולסטוי מארג (Tolstoy Marg) בדרום. רחוב סנסאד מארג (Sansad Marg )מוביל מהכיכר בכוון דרום-מערב לבנייני הפרלמנט שידועים גם בשם סנסאד בהאוואן (Sansad Bhavan). לבניין, שתוכנן גם הוא על ידי אותו לוטיינס, יש צורה מעגלית המתפרשת על שטח של 20 דונם.

מבחוץ מקיפים את המבנה עמודים בהירים וקומה נוספת שלא תוכננה במקור ומסתירה כיפה מרכזית. בפנים נבנו שלושה מבנים בצורת חצי עיגול האחד משמש את מועצת המדינה, השני כאולם הכנסים והשלישי אולם מועצת שליטי המדינות של הודו, בו הם נהגו להתכנס עד להכרזת העצמאות של הודו ומאז 1920 ועד היום הוא משמש כספריה לענייני היסטוריה פוליטית. כאשר לא מתקיימים דיונים בפרלמנט אפשר להיכנס פנימה ולראות את הקירות המכוסים לוחות עץ ולוח שמות משפחות המלוכה של הודו. מי שמגיע לכאן בזמן אחד הדיונים יוכל להיכנס רק עם אשור ממזכירות הפרלמנט שדורש מכתב מהשגרירות של המדינה ממנה הוא בא. דיוני פרלמנט נערכים בחודשים מרץ-אוגוסט בימים שני-חמישי בשעות 14:30-18:30 ובחודשים אוקטובר-דצמבר שני-חמישי בשעות 14:30-18:30.

ברחוב הסמוך, מוזיאון הבולים הלאומי (National Philatelic Museum) נמצא ברחוב Dak Bhavan, Post Office, Sansad Marg ופתוח בימים שני-שישי בין השעות 9:30 עד 12:30 ומהשעה 14:30 עד 16:00. הכניסה אינה כרוכה בתשלום. על מנת להיכנס, יש לגשת לסניף הדואר שבמקום ולפנות למנהל משרד הדואר. יש כאן אוסף של בולים נדיר וכן בולי זיכרון שהודפסו במיוחד עבור אירועים הסטורים מהעולם בכלל ומהודו בפרט. ג`נטאר מנטר (Jantar Mantar), מצפה כוכבים תחת כיפת השמיים, נמצא גם הוא במרכז ניו דלהי יחד עם מספר מוזיאונים מצוינים המציגים אומנויות ומלאכות יד ומתעדים את חיי המדינאים ההודים מהתקופה הטרום עצמאית של הודו. המצפה נמצא ברחוב סנסאד מארג, בין קונאט פלייס ורשטפאטי בהוואן ופתוח כל יום בין השעות 9:00 עד 19:00. המקום נבנה על ידי שליט ג`איפור ג`אי סינג השני Jai Sung II בשנת 1725 כאחד מחמישה מצפים ומאז לא חל בו כמעט כל שינוי. מבנים משופעים בנויים אבנים אדומות ולבנות משקיפים על עצי תמר וערוגות פרחים, שעוני שמש ענקיים שהצל שהם מטילים שימש בעבר לחישוב השעה, לוחות שנתיים שעובדים על פי השמש והירח ותנודות אסטרולוגיות. באופן מפתיע לטובה, הכל מדויק.

לתחילת הכתבה

כנסיות בדלהי

כבירת הקולוניה הבריטית קשה להאמין שלא יהיו בדלהי כנסיות. ואכן, כצפוי, עשו הבריטים את עבודתם נאמנה והשאירו כאן מזכרות גם בתחום הדתי. כנסיית הגאולה (Church of the Redemption), שבנייתה החלה ב-1927, נמצאת מזרחית לבניין הפרלמנט. הבניין, שעוצב על ידי הנרי מד (Henry Med)- יורשו של הרברט טור ראסל- ובו קשתות מעוקלות ומגדל עדין בעל כיפה, קיבל את השם "כנסיית המשנה למלך" בגלל חיבתו של מי שהחזיק בתפקיד זה באותה תקופה , לורד אירווין, למבנה. העצוב החיצוני של הכניסה די פשוט לעומת פנים המבנה בו ניתן לראות קשתות מעוגלות וקרני אור השוטפות מבעד לחלונות בצורת צלב ומעניקות תחושת מרחב.

צפונית לכנסייה זו נמצאת כנסייה קתולית, גם היא בעיצובו של אותו הנרי מד, העונה לשם כנסיית הלב הקדוש (Church of the Sacred Heart) ונמצאת בקצה הדרומי של רחוב בהאי ויר סינג (Bhai Vir Singh Marg). המבנה מושפע מסגנונות איטלקיים וחזיתו עשויה עמודים התומכים באפיריון על רקע לבנים כהות. על פנים המבנה מכסה גג נטוי שמתחתיו רצפת אבן. קשתות רחבות נמתחות על הקירות החלקים. מערבית לקונאט פלייס, ברחוב מנדיר מארג (Mandir Marg), נמצא מקדש לקשמי נראיאן (Lakshmi Narayan Mandir). זהו מקדש גדול ומודרני הידוע גם בתור מקדש בירלה (Birla Mandir) על שם פטרוניו- הסוחרים העשירים מראווארי בירלה (Marwari Birla). המקדש, שבנוי בעיקר משיש, הוא בעל מספר מפלסים וממוקם בגנים יפים. האזור הקדוש במקום מוקדש ללאקשמי (Lakshmi), אלת העושר, ולפניו נמצא אולם תפילה בו מתקיימות תפילות ושירה שמחה המלווה על בתיפוף טאבלה. במקדש יש גם חדר המוקדש לקרישנה (Krishna) המקושט באבנים צבעוניות ומראות.

לתחילת הכתבה

רחוב ג`אנפאת

רחוב ג`אנפאת (Janpath), שבקצהו הצפוני נמצא שוק טיבטי, מוליך מהקונאט פלייס בכוון דרום ובו נמצאים גם בניין הדואר והמברקה הראשיים ומספר מלונות מודרניים. ברחוב זה נמצא המוזיאון הגדול ביותר בדלהי המוזיאון הלאומי (National Museum) שפתוח בימים שלישי עד ראשון בין השעות 10:00 עד 17:00. הכניסה למוזיאון אינה כרוכה בתשלום וסיורים מודרכים מתחילים מדי יום בשעות 10:30, 11:30, 12:00 ובשעה 14:00. טלפון: 3019538. המוזיאון עמוס במוצגים הנותנים סקירה כוללת של התרבות וההיסטוריה ההודית בתקופה של יותר מחמש מאות שנים. הגלריות השונות מסודרות במעגל מסביב לחצר מרכזית והסיור המקיף עשוי לארוך מספר שעות. באולם הכניסה יש חנות קטנה שמוכרת גלויות, ספרים ומזכרות ומספקת מידע על הסרטים המוצגים במקום מדי יום בשעה 14:30. במוזיאון אפשר לראות כלי ברונזה ופסלי עץ מתקופת האימפריה המאוריאנית, מוצגים מדרום הודו מתקופת ויג`יאנגאר ותלבושות מסורתיות של אנשים שבטים. 

לתחילת הכתבה

 

פהרגאנג

פהרגאנג (Paharganj), "גטו המטיילים", המפורסם יותר בשם "מיין בזאר" (Main Bazaar) נמצא מערבית לתחנת הרכבת המערבית של דלהי. ברחוב זה מרוכזים מרבית המלונות הזולים של העיר לצד דוכני ירקות ופרות, בתי מרקחת, שירותי טלפונים לכל העולם, סוכנויות נסיעות זעירות שישמחו לשלוח אתכם לכל מקום בהודו ובעולם וחנויות המוכרות הכל, כלומר כל מה שתייר מערבי יהיה מוכן לשלם עליו. יש כאן רחוב ראשי, שרק לאחרונה נסלל ובו מתרכזת כל ההמולה: קבצנים נכים מסתובבים בין ריקשות שמצפצפות ללא הפסקה, פרות אדישות משקיפות על המוני האנשים ומוזיקה הודית רועשת בוקעת מהחנויות הרבות שלאורך הרחוב. המיין בזאר הוא נקודת המוצא של כל תרמלאי בצפון ובמרכז הודו. צבעוני, רועש, מזוהם אך עם זאת- מקסים ומדהים באווירה יחודית זו שאין דומה לה בשום פינה אחרת בעולם. זו התקפה מאסיבית על כלל החושים. קיצוניות זו גורמת למטיילים להתפלג לשתי קבוצות- אלו ששונאים... ואלו שמתאהבים. מה שבטוח הוא, שלא ניתן להישאר אדישים ל"מופע המיין בזאר" המדהים הזה. במרכז הרחוב נמצא מלון התרמילאים"הארי רמה" המפורסם , ובוא בית החב"ד המקומי. 

לתחילת הכתבה

מוזיאונים בדלהי

חוץ מהמוזיאון הלאומי יש בניו דלהי עוד מוזיאונים מעניינים: המוזיאון לזכרה של ראש ממשלת הודו אינדירה גאנדי (Indira Gandhi Memorial Museum), נמצא ב 1 Safdarjung Rd ופתוח בימים שלישי עד שבת בין השעות 9:30 עד 17:00. הכניסה אינה כרוכה בתשלום. מספר הטלפון: 3010094. המוזיאון ממוקם בבניין בו גאנדי נרצחה על ידי שומרי הראש שלה ב-1984 ואפשר לראות בו את הסארי המוכתם בדם שלבשה ברגע הרצח, אוסף מכתבים, כתבות עיתונות ותמונות שלה- כולם מרתקים למדי. יש גם אזור שלם המוקדש לבנה ראג`יב גאנדי (Rajiv Gandhi) וגם בו אפשר לראות את הבגדים שלבש ביום שנהרג בתאונת מטוס מיסתורית. משפחת גאנדי, על אף סגנון המנהיגות הקשוח שאפיין את שלטונה של אינדירה, הייתה ועודנה אהובה מאוד על ההודים וקרוב לוודאי שלא תהיו לבד במקום ולכן מומלץ מאוד להגיע מוקדם בבוקר על מנת להתרחק מההמולה.

המוסד הגדול ביותר בהודו למוזיקה מחול ואומנות חזותית סאנגיט נאטאק אקדמי (Sangeet Natak Akademi) נמצא בכתובת Rabindra Bhavan, Firoz Shah ופתוח בימים שניעד שישי בין השעות 9:30 עד 18:00 טלפון: 3387246. יש במקום ארכיון אודיו ויזואלי, תצלומים, סרטים וגלריה שמציגה אוסף כלי נגינה מסורתיים ועממיים, מסכות ותחפושות וספריה עם עותקים נדירים של ספרים אותם לא ניתן להשיג בשום מקום אחר. המוזיאון הלאומי לידיעת הטבע (National Museum of Natural History) נמצא בכתובת FICCI Building, Barakhamba Rd. ופתוח בין השעות 10:00 עד 17:00. הכניסה אינה כרוכה בתשלום ומספר הטלפון הוא 3314849. במוזיאון מתועדים אוצרות טבע מכל העולם, אך בעיקר מהודו, ואפשר לראות בו מודלים של דינוזאורים, פוחלצים של חיות וציפורים שונות ומאובנים. יש גם חדרי פעילות לילדים.

המוזיאון והספרייה לזכר נהרו Nehru Memorial Museum and Library נמצא בכתובת Teen Murti House, Teen Murti Marg ופתוח בימים שלישי עד ראשון בין השעות 9:30 עד 16:45. מספר הטלפון: 3016734. הבניין בו נמצא המוזיאון נבנה במקור בשנת 1930 כמשכנו של הנציב הבריטי ויותר מאוחר הפך לביתו של ראש הממשלה הראשון של הודו ג`אווהרלאל נהרו Jawaharlal Nehru. במוזיאון אפשר לראות תצלומים מכל תקופות חייו של נהרו. הדגש במוזיאון הוא על חייו הפוליטיים ועל השנויים הפוליטיים שחלו באותה תקופה בהודו ופחות על חייו הפרטיים של הראשון בשושלת שמאז ועד היום נוטלת חלק כזה או אחר בשלטון בהודו. במצפה הכוכבים שבבית מתקיימות מדי יום בין השעות 11:00 עד 15:00 תצוגות אסטרונומיה החושפות פן נוסף באישיותו של המנהיג.

בית טיבט הוא מרכז תרבותי המארגן סמינרים והרצאות ויש בו גם מוזיאון צנוע לאומנות טיבטית המציג מגילות צבעוניות, דגלים, תלבושות וכלי נגינה. במקום יש גם חנות המוכרת בגדים, תכשיטים, תרופות וחפצים עתיקים. כתובת: Institutional Area, Lodi Rd. 1 . פתוח בימים שני עד שישי בין השעות 9:30 עד 13:00 והחל מהשעה 14:00 ועד 17:30 טלפון: 4611515 .

לתחילת הכתבה

דלהי העתיקה

החלק השני של דלהי הוא Old Delhi, או פשוט (שאג`אהאנבאד) Shahjahanabad - הבירה העתיקה של Shah Jahan מהמאה ה-17, שנמצאת כ-2 ק"מ צפונית מזרחית לניו דלהי על הגדה המערבית של נהר היאמונה (Yamuna). כאן מקבל המבקר תמצית הודו מרוכזת על כל המשתמע מקלישאה כל כך שחוקה - ניגודים קלאסיים בין ישן לחדש ובין מזרח למערב. רוב התושבים כאן הם מוסלמים שסגנון חייהם המסורתי השתנה מעט מאוד במאתיים השנים האחרונות. דלהי העתיקה אינה החלק הישן ביותר בדלהי, אבל ביקור בה הוא חובה לכל מי שמגיע לדלהי. בעבר העיר העתיקה התפרשה לאורך 11 ק"מ ובתחומה היו שני מבנים סמוכים זה לזה - המבצר האדום, לאל קילה (Lal Qila) והמסגד הגדול ביותר בהודו ג`מעה מסג`יד (Jami Masjid)- שכדאי לשלב ביקור בהם עם סיור בשווקים של העיר העתיקה. מסביב לאתרים אלו הרחובות צפופים מלאי תנועה ועמוסים בצבעים, ריחות ומקדשים. הרחוב הראשי בעיר העתיקה הוא צ`אנדני צ`וק (Chandni Chowk)שנראה למעשה כמו אחיו הגדול והמסוקס של המיין באזאר- מכוניות צופרות ללא הפסקה, נהגי ריקשה מנצלים כל פיסת כביש אפשרית ועגלות רתומות לשוורים וסוסים עוברות על פני החנויות והבתים שנמצאות כיום גם מחוץ לחמשת השערים שנותרו בחומת העיר מתוך ה- 14 שהיו כאן בעבר. 

לתחילת הכתבה

המבצר האדום וסביבתו

המבצר האדום (red fork)- פתוח מדי יום מצאMumtaz Mahal ת החמה ועד שקיעתה- זהו אחד המבנים הגדולים והמרשימים ביותר בעיר העתיקה והוא נמצא בקצה הצפון מזרחי שלה. הוא נקרא כך בזכות אבני החול האדומות מהן בנויות חומותיו, המתנשאות לגובה 33 מטרים, והמגדלים והמצודות שלו המשקיפים על תעלה רחבה שבעבר זרמו בה מי נהר היאמונה. המבצר פרוש על שטח של 2 קמ"ר בצורת חצי מתומן כאשר החומות הארוכות ביותר שלו פונות לעיר בצד מערב ולנהר היאמונה מצד מזרח. המבצר הוא שריד מפואר מתקופת השליטים המוגולים. בניית החומות מתוארכת לשנים 1638 - 1648 וכיום הן מהוות מחסום מהמולת העיר שמסביב ולא כמו יעודה בעבר, הגנה מפולשים פוטנציאלים. מהבחינה הזו אין ספק שהמבצר מתפקד היטב- הגנים היפים וכל המבנים שבתוך החומות הם מקום מצוין לנוח בהם באמצע יום טיול מפרך.

השער הראשי לאהורי (Lahore Gate) הבנוי משלוש קומות ונמצא במרכז החומה המערבית, הוא מקום בעל חשיבות רבה בהודו של ימינו ולרבים הוא משמש כאתר מועדף לחגיגות העצמאות של המדינה. הוא גם שער הכניסה למבצר ובסמוך לו נמצא דוכן למכירת כרטיסים שלידו "שורצים" הודיים דוברי אנגלית, ברמה כזו או אחרת, שינסו לשכנע אתכם באמצעים לא תמיד קונבנציונאליים לשכור אותם כמדריכים. המבצר נבנה לפי הדגם של המבצר המלכותי באגרה (Agra) וניתן למצוא בו אולמות רחבי ידיים, ארמונות מכוסי שיש ומעוטרי קשתות, דירות מפוארות, מסגד וכאמור גנים מעוצבים ויפים. למרות שבמשך השנים נפגע לא מעט ההדר והפאר של המבצר עקב התקפות וביזה של קיסר פרס נאדיר שה (Nadir Shah), של חיילים בריטים בקרבות 1857 וכמובן תיירים נלהבים - הוא עדיין משמש עדות נאמנה לפאר המונגולי.

מיד אחרי הכניסה למבצר מגיעים לצ`אטה צ`וק (Chatta Chowk), רחוב מקורה שמשני צדדיו יש כוכים מקושתים בהם ישבו בעבר המוכשרים והממולחים שבסוחרי העיר, מתכשיטנים וצורפים ועד אורגי שטיחים ומשי. כיום יושבים כאן מוכרי מזכרות שמציעים לתיירים הרבים נרגילות, קישוטי פליז, פסלוני עץ, תגליפי אבן ותכשיטים זולים. מכאן מוביל השביל ללב המבצר ומסתיים בנאובאט קהאנה (Naubhat Khana) , בית התופים שבעבר שימש לנגינה. מכאן יוצא שביל לכוון מזרח המסתיים באולם לכנסים ציבוריים Diwan-i-Am בו היה הקיסר מופיע מדי יום בפני הצבור עד שהמנהג הופסק על ידי אוראנגזב (Aurangzeb) . תקרת האולם הגבוהה נתמכת על ידי עמודים חסונים ורצפתו מוגבהת. מהפאר שאפיין את האולם בעבר נשאר כיום רק כיסא מלכות המוקף תריסר לוחות משובצי אבנים יקרות שהושב לכאן מהמוזיאון הבריטי בשנת 1909. מזרחית מכאן נמצא ארמון הצבעים ראנג מאהאל (Rang Mahal) ששימש בעבר למגורי הקיסר, נשותיו ופילגשיו ובימי השלטון הבריטי כחדר אוכל לקצינים. עובדה שבהחלט לא עזרה לשימורו.

דרומית לראנג מאהאל נמצא מומטאז מאהאל שמשמש כיום כמוזיאון לכלי נשק, אריגים, שטיחים וכו`. המוזיאון פתוח כל יום למעט שישי בין השעות 10:00 עד 17:00. צפונית לראנג מאהאל נמצא הארמון הפרטי של הקיסר קאס מאהאל (Khas Mahal) ובו אגפים ללינה, תפילה ולישיבה. אולם הכנסים הפרטיים בו היה פונה הקיסר לאצילי חצרו נמצא צפונית לקהאס מאהאל ונקרא Diwan-i-Khas. כיום זהו הבניין המרשים ביותר במבצר ותקרתו נתמכת על ידי עמודים המקושטים בענבר, זהב וירקן ומסתיימים בקשתות יפות. על הקיר הדרומי והצפוני נשאר כיתוב בפרסית שמיוחס לראש ממשלתו של שה ג`אהאן (Shah Jahan) שמעיד על המקום כגן עדן עלי אדמות.

כשמתקדמים צפונה מגיעים לחמאם, המרחצאות המלכותיים, שרצפתם עשויה שיש ומקושטת באבנים יקרות. המקום מואר על ידי קרני השמש החודרות מבעד לחלונות זכוכית צבעונית. מערבית לחמאם ממוקם מסגד הפנינים (Moti Masjid) שהוא אמנם קטן ומעוצב אך זקוק לתחזוקה יותר הולמת. בגנים מאחוריו נמצאים מבנים יפים בתוך ערוגות פרחים ומדשאות יפות המחולקות על ידי תעלות מים. מי שיגיע למסגד בערב יזכה לראות מופע אורקולי המשחזר אירועים מההיסטוריה של הודו הקשורים למבצר. ממול הכניסה למבצר האדום, בקצה הצפוני של צ`אנדני צ`וק, נמצא מקדש דיגמבארה ג`אין (Digambara Jain) שהוא העתיק ביותר בדלהי - נבנה ב-1526 ומאז שופץ והורחב יותר מפעם אחת. הוא מכיל תגליפים יפים וציורים מוזהבים בחדרים שמסביב לאזור הקדוש פרשוונאת (Parshvanath). בכניסה צריך לחלוץ נעליים. במרכז נמצא בית חולים ג`איני לציפורים (Jain Bird Hospital) המיישם את העיקרון הג`איני שחיי כל היצורים בעולם קדושים. הכניסה אינה כרוכה אמנם בתשלום, אך תרומות יתקבלו בברכה.

מערבית למקדש הג`איני ניצב ממקדש גאורי שנקאר (Gauri Shankar),שהוא מקדש שיווא (Shiva) הקדוש ביותר בדלהי ונשלט על ידי לינגאם (Lingam), מזבח בן שמונה מאות שנים. למקדש מוליך גרם מדרגות שיש שסביבן עמודים מפוסלים עם שרשרות ופעמונים. בחצר רחבת הידיים אפשר לראות פעילות דתית באופן כמעט קבוע. יש כאן פסלים מקושטים של האלה גאורי, שנקראת גם פארוואטי Parvati ושל האל שנקאר, שנקרא גם שיווא, עומדים מתחת לכיפת כסף . במרחק 500 מטרים מהמבצר האדום נמצא מסגד ג`מעה שהוא, כאמור, המסגד הגדול ביותר בהודו, החצר שלו יכולה להכיל עד כ-25,000 מתפללים בו זמנית. המסגד נבנה בשנים 1656-1644 על ידי 5000 אנשים ובמצוותו של אותו שה ג`האן שהקים את המבצר הסמוך ואת הטאג` מאהאל באגרה. לשלושת שערי הכניסה המקושתים של המסגד, מצפון, דרום ומזרח מוליכים גרמי מדרגות רחבים ובתוכו ארבעה מגדלים ושני צריחי מסגד בגובה 40 מטרים הבנויים אבן חול אדומה, כמו במבצר האדום, ושיש לבן. בכניסה יש לחלוץ את הנעליים, לשלם דמי כניסה ומי שבא במכנסיים קצרות יצטרך להצטייד בכיסוי לרגליים.
 
בתוך החצר רחבת הידיים בולטים לעין שלוש כיפות שיש המכתרות את אולם התפילה הראשי שפונה לכוון העיר מכה שבמערב ובחזיתו קשתות מחודדות וגומחה קטנה לאדם שמנהל את התפילות. במרכז החצר נמצאת בריכה המשמשת לשטיפת כפות הרגליים, הידיים והפנים לפני התפילה. בכל אחת מארבע פינות החצר עומד צריח עדין המכותר על ידי כיפת שיש. דרומית לאתר התפילה המרכזי עומד מגדל גבוה שמאוד מומלץ לטפס לפסגתו ממנה נשקף נוף מדהים של כל דלהי, הישנה והחדשה. בפינה הצפון מזרחית נמצא מקדש לבן שבו אוסף מעצמותיו של מוחמד עטופות בתכריכים. השומרים על המקדש לא יתנגדו לתת לכם הצצה פנימה תמורת תשלום לא רשמי כדי לראות שנים מקטעי קוראן שנכתבו על עור צבי על ידי קרובים של הנביא, שערה מזקנו, את סנדליו וטביעת רגלו המוטמעת בלוח שיש.

ראג` גאט (Raj Ghat) נמצא במרחק ק"מ אחד מהקצה הדרומי של המבצר האדום סמוך לנהר היאמונה שגדותיו גבלו בעבר בקצוות העיר המזרחיים. גאט הן למעשה מדרגות היורדות לשפת הנהר שמשמשות לטקסים דתיים שונים, למשל שריפת גופות, אך גם למטרות יומיומיות כמו רחצה וכביסה. כל האזור הוא כיום יותר פארק מגאט: ננטעו כאן עצים על ידי אישים מפורסמים כמו אליזבת השניה, דווייט אייזנהאור ועוד. בעבר נשרפו כאן גופותיהם של כמה מהאישים החשובים בהודו המודרנית: מהאטמה גאנדי ב-1948 שבמקום בו גופתו נשרפה עומדת כיום מצבת זיכרון, אינדירה גאנדי ב-1984 ובנה רג`יב ב-1991. שני האחרונים זכו למצבות זיכרון הנמצאות במרחק הליכה לכוון צפון. מדי יום שישי ובתאריכים בהם המהאטמה נולד ונרצח (2 באוקטובר ו-30 בינואר) מתקיימים כאן טקסי זיכרון. יש גם מוזיאון קטן לזכרו שפתוח כל יום למעט שלישי בין השעות 9:30 עד17:30. בימי ראשון מוקרן סרט על חייו הפוליטיים והפרטיים. לא רחוק מכאן, לכוון צפון, נשרפה גופתו של ג`ווהרלאל נהרו בשאנטי ואנה (Shanti Vana),כלומר "יער השלווה". משקיף מעל מסגד זינאט אול (Zinat-ul Masjid).

בשווקים של העיר העתיקה יכול אדם למצוא כמעט כל דבר שנפשו חפצה בו, כל עוד כמובן אינו חפץ בחידושי הטכנולוגיה האחרונים. הרחובות המסתעפים מצ`נדאני צ`וק מלאים בשווקים שכל אחד מהם מתמחה בסוג אחד של סחורות. מרכז התכשיטנים נמצא בקינארי באזאר (Kinari Bazaar) שמתחבר לצ`נדאני צ`וק על ידי רחוב דאריבה קאלאן (Dariba kalan) . משמעות שמו של הרחוב הצבעוני הזה היא "רחוב הפנינים שאין שני להן". בחנויות הרחוב הזה מוכרים בגדים ואביזרי חתונות שונים וצעקניים למדי. נאיה באזאר(Naya Bazaar) הוא שוק התבלינים ברחוב קהארי באולי (Khari Baoly) ממסגד פאטפורי (Fatehpuri) לקצה המערבי של העיר העתיקה. הריחות והמראות המדהימים שלא השתנו כאן במשך מאות שנים בהחלט מצדיקים את הביקור. אפשר לקנות כאן, בנוסף לכל סוגי התבלינים שקיימים בהודו, פרות יבשים, אגוזים, צמחי מרפא , אורז, עדשים, חמוצים, תה וכו`. הסחורה מועמסת על ידי סבלים על מריצות ישנות ועל עגלות רתומות לשוורים ונשלחות מכאן לכל רחבי דלהי. לא רחוק מכאן נמצא שוק גאדודיה (Gadodia) המקורה בו נפגשים הסיטונאים כדי לשקול סחורות ותבלינים על מאזניים של ימים עברו. כאן, מאכלים מכל הסוגים מחליפים ידיים.

מינה באזאר (Meena Bazaar) הוא שוק איסלמי מיוחד שנמצא מאחורי מסגד ג`מעה בו מוכרים בגדים, מכשירים ביתיים, תרנגולות ומאכלים מסורתיים שמפיצים ניחוחות שקשה לפגוש באזורים ההינדים של דלהי. צ`אוורי באזאר (Chawri Bazaar) הוא שוק שמשמעות שמו היא "נקודת מפגש" ונמצא ברחוב שיוצא ממסגד ג`מעה לכוון מערב. כיום השוק מתמקד במכירת פסלי נחושת ופליז של אלים הינדים, פעמונים, מנורות, מאפרות, מסכות וקופסאות. רחוב נאי סאראק (Nai Sarak) מחבר את השוק לצ`אנדני צ`וק ועמוס בבניינים מהמאה ה-18 וה-19 שבקומותיהם התחתונות חנויות המוכרות ספרי לימוד וציוד משרדי ובתי עסק המייצרים ומוכרים נייר.

באזור שמדרום לקונאט פלייס ולעיר החדשה נמצאות אנדרטאות רבות מתקופות שונות ומחמשת הערים הנוספות של דלהי שכיום הן שרידים לשושלות עבר מפוארות. הראשונה בהן, מבחינה כרונולוגית, היא דהיליקה (Dhillika) שמסומלת על ידי קוטאב מינאר (Qutab Minar). זהו עמוד ניצחון שהוקם ב-1193 על יד קוטאב-א-דין, אחרי תבוסת הממלכה ההינדית האחרונה בדלהי ומסמל את השליטה המוסלמית על העיר. גובה העמוד 73 מטרים ויש בו חמש קומות שמכל אחת מהן יוצאת מרפסת. הוא רחב מאוד בבסיסו, בקוטר של 50 מטרים, והופך צר יותר ויותר ככל שעולים בגובה עד לקוטר של 2.5 מטרים בפסגתו. שלושת הקומות הראשונות עשויות אבן חול אדומה ואילו שתי העליונות עשויות מאבן חול דומה ומשיש. המדרגות בתוך המגדל מתפתלות כלפי מעלה בצורה מסוכנת ולכן המגדל סגור מאז 1979. למרגלות המגדל נמצא מסגד קוואט אל איסלאם (Quwwat-ul-Islam Mosque) שהוא המסגד הראשון שנבנה בהודו ולפי הכתוב הקנטרני שבשערו המזרחי חומרי הבניין עבורו נלקחו מ-27 מקדשים הינדים שהוחרבו. בחצר המסגד ניצב עמוד ברזל בגובה 7 מטרים. האגדה אומרת שמי שיכול להקיף אותו בידיו כשגבו לעמוד משאלותיו יתגשמו.

כ-8 ק"מ מזרחית לקוטאב מינאר וכ-15 ק"מ דרומית מזרחית לקונאט פלייס נמצאת העיר השלישית של דלהי טוגלוקדאב (Tughluqabad) מהמאה ה-14 שכיום נותרו ממנה רק עמודים רעועים וחומות. העיר, שנבנתה בתקופת שלטונו של גיאס-א-דין טוגלוק (Ghiyas-ud-din Tughluq) בין השנים 1321-1325. ההריסות כיום נטושות ברובן ומאוכלסות בעיקר על ידי קופי רזוס שלרבים זו התגשמות הקללה של הקדוש הסופי שייך ניזאמודין אוליה (Nizamuddin Aulia). העיר מחולקת לשלושה חלקים: בדרום עמד מבצר מוקף חומות ליד מה שהיום היא הכניסה, בסמוך לדרך הראשית. כיום נותרו ממנו רק מעבר תת קרקעי, מספר אולמות ומגדל. השער הדרומי ביותר משלוש עשרה שהיו בעבר בחומות העיר משקיף על כביש המחבר את המבצר לקברו של בונה העיר Ghiyas-ud-din Tughluq`s Tomb. המבנה, שעומד מאחורי שער כניסה גדול עשוי אבן חול אדומה ומוקף על ידי חומות בצורת מחומש, מכוסה על ידי כיפת שיש ומכיל קברים של טוגלוק, אשתו ובנו, מוחמד שה השני (Muhammad Shah II) שבנה את מבצר אדילאבאד (Adilabad) הניצב על תלולית שנצפית מכאן למי שיביט לכוון דרום מזרח.

לתחילת הכתבה

פוראנה קילה

פוראנה קילה (Purana Qila), הבירה השישית, נמצאת כ-4 ק"מ דרומית מזרחית ל-Connaught Circus- על המקום בו עמד לפי האמונה מבצר אינדרפרסטה(Indraprastha). האתר פתוח לביקורים מדי יום מצאת החמה עד לשקיעה. המבצר הקסום הזה, שבעבר היה מרכז דלהי, נבנה על ידי האמויאן (Humayun), הקיסר המונגולי השני, ויותר מאוחר קיבלה את השם שרגאר (Shergarh) על ידי Sher Shah. שני מבנים שרדו מאותם ימים כדי להעיד על אותה תקופת זוהר: מסגד קילאי קונה (Qila-i-Kuhna) נבנה ב-1541 בסגנון אפגני והוא מורכב מחמש קשתות המקושטות בשיש לבן ושחור. שר מנדאל (Sher Mandal), מבצר מתומן עשוי אבן חול אדומה ששימש כמצפה כוכבים וספריה, הוא המקום בו השיב האמויאן את חייו לבורא עולם כאשר החליק במורד המדרגות התלולות בשנת 1556, רק שנה אחרי שהצליח לחזור לשלטון. הכניסה למבצר היא דרך השער הדרומי, לאל דארוואזה (Lal Darwaza ) , שבו גם מוזיאון קטן, פתוח כל יום בשעות 8:00-18:30, עם פסלים מתקופת מאוריאן (Mauryan). היום ניתן לעלות לגג המבנה כדי להשקיף על כל העיר ועל נהר היאמונה שממזרח. שרידים נוספים במקום הם השער של שר שה (Sher Shah`s Gate) בעל הקשתות האדומות והלבנות ומסגד קהאיר אול מאנזיל (Khair-ul-Manzil), שנבנה ב-1561 בתקופת שלטונו של אקבאר ושימש כבית ספר. נהר היאמונה, שבעבר זרם לתעלות המקיפות את המבצר, יוצר כיום אגם קטן מערבית למבצר המשמש לשיט בסירות.

בסמוך לפוראנה קילה נמצא גן החיות של דלהי שאין בו כמעט שום עניין למעט מספר טיגריסים לבנים שמוחזקים בתנאים ירודים למדי. המקום פתוח כל יום למעט שישי. בקיץ בין השעות 8:00 עד 18:00 ובחורף בין השעות 9:00 עד 17:00. צפונית לפוראנה קילה נמצא מוזיאון לאמנות (Crafts Museum) שמציג אמנויות ומלאכות יד כפרית מהודו ומשלב תרבויות מכל רחבי תת היבשת ההודית. במוזיאון מוצגים תגליפי עץ, ציורים, רקמות וכו`. במקום מוכרים אומנים את תוצרתם וגם חנות המוזיאון מציעה מבחר מעניין של מזכרות. המוזיאון פתוח כל יום בין השעות 10:00 עד 17:00 והכניסה אינה כרוכה בתשלום. כתובת המוזיאון: Pragati Maidan, Bhairon Rd. מספר טלפון: 3318287 או 3317641. 

לתחילת הכתבה

פירוזאבאד

פירוזאבאד (Firozabad), שנוסדה ב-1354, היא העיר החמישית של דלהי וכיום השריד המרכזי שנותר ממנה הוא הארמון של פירוז זה קוטלה (Firoz Shah Kotla) שנמצא כ-500 מטרים משער דלהי. העמוד האשוקאני (Ashokan Column), מהמאה ה-3 לפני הספירה הוא האובייקט המרכזי בארמון אותו הוא מפאר. העמוד מתנשא לגובה 14 מטרים מעל גנים מוזנחים למדי. ליד נמצאים שרידי מסגד ענק שבעבר היה מאכלס יותר מרבבת מאמינים. כיום המקום מוזנח למדי ורק תיירים מעטים מגיעים לכאן. שכונת ניזאמודין (Nizamuddin Mahalla), כ-6 ק"מ דרומית לקונאט פלייס, היא למעשה כפר מבודד משאר העיר שמוקף כבישים ושכונות מפוארות. מקדש הארזאט ניזאמודין דארגה (Hazrat Nizamuddin Dargah) הוא אחד מהמבנים הסופיים Sufi הגדולים ביותר והוא נבנה במקור כקבר לשייך ניזאמודין אוליה (Nizamuddin Aulia) שחיי בין השנים 1236עד 1325. מאז עבר המבנה מספר שיפוצים והמבנה הנוכחי הוא משנת 1562. מדי ערב, ובעיקר בימי שלישי ובחגיגות מיוחדות, מתאספים כאן זמרים נודדים, הנקראים קאוואלים (qawwals), כדי לנגן ולשיר שירים דתיים שלהם תפקיד חשוב במסדר הצ`ישטיה  (Chishtia) אליו השתייך ניזאמודין. ממול לקברו של האחרון נמצא קברו של תלמידו אמיר קהוסראו  (Amir Khusrau) אחד מהמשוררים הפאקיסטאנים הנודעים.

בכניסה לשני המבנים צריך לכסות את הראש במטפחת או כובע ואפשר לתת תרומה בפנים. שני האירועים המרכזיים כאן הם הירידים הדתיים שמתקיימים בימי הפטירה של השייח` ותלמידו בהם המקום מוצף בעולי רגל. מערבית לקברו של ניזאמודין נמצא המבנה העתיק ביותר באזור, מסגד ג`אם אט קהאנה (Jam-at Khana Masjid), שנבנה בשנת 1325 על ידי קהיר קהאן (Khizr Khan). אישים מוסלמים נוספים שנקברו במקום הם מירזה גהאליב (Mirza Ghalib), המשורר בן המאה ה-19 שיצירותיו מבוצעות עד היום בקרב דוברי האורדו Urdu, שפה פקיסטנית בה משתמשים איסלמים רבים. בסמוך נמצא מבנה שיש מפואר בן 64 עמודים שנבנה ב-1625 לצ`אושאט קהאמבה (Chausath Khamba).

לתחילת הכתבה

המאוזוליאום של הומאיון

המאוזוליאום של הומאיון (Humayun`s Tomb )הוא ללא ספק אחד משיאי הארכיטקטורה המונגולית בהודו. הקבר המפואר נמצא בסמוך לשכונת ניזאמודין (Nizamuddin), המרכז המוסלמי מימי הביניים, וכ-2 ק"מ מפוראנה קילה. הקמת המבנה החלה ב- 1564 לאחר מותו של הקיסר המונגולי השני תחת פיקוחו של האג`י בגום (Haji Begum), אלמנתו של הומאיון ואמו של אקבאר. בשנים הבאות שימש המקום לקבורת אישים מונגולים נוספים וכמקלט לקיסר האחרון באהאדור שה השני (Bahadur Shah II) שלבסוף נתפס כאן על ידי הבריטים ב-1857. המאוזוליאום, שנבנה בסגנון פרסי מאבן חול אדומה שקושטה בשיש לבן ושחור ועמד על במה שהשקיפה על נהר היאמונה, ניצב כיום במרכז גנים הנקראים צ`ארבאג (Charbagh)- אלה גנים המחולקים על ידי תעלות ושבילים. למבנה צורה מתומנת והוא מכותר בכיפה כפולה המתנשאת לגובה 38 מטרים שקליפתה הפנימית יוצרת תקרה קמורה. מכל צד מתנשאות מרפסות שמצדן זרי דפנה וחלונות עשויים אבני חן ושיש. מתחת למצבת הזיכרון שבתוך הבניין נמצאים קבריהם של הומאיון והאג`י בגום. מקור מרבית הקברים במקום אינו ידוע. כדאי לראות גם את נילה גומבאד (Nila Gumbad), הכיפה הכחולה. זהו קבר מתומן עם כיפה עשויה רעפים כחולים שנמצא דרומית מזרחית למתחם הגנים והתאריך בו הוא נבנה אינו ידוע. קברו של באבור (Babur), הקיסר המונגולי הראשון ואביו של הומאיון הוא מבנה מרובע הנמצא דרומית מזרחית למאוזוליאום והוא בעל כיפה כפולה. יש בו שני קברים המעוטרים בפסוקים מהקוראן. 

לתחילת הכתבה

מקדש הבאהיים, שאקטי קאלקאג`י, דורבר, מוזיאון הרכבת

כ-12 ק"מ דרומית מזרחית לקונאט פלייס נמצא אחד המבנים המודרנים היפים בדלהי, מקדש הבאהיים  (Temple Bahai) שנקרא גם מקדש הלוטוס. המקדש, שמאוד מזכיר בצורתו את בית האופרה בסידני, הפך לאחד מסמלי העיר. הבניין בנוי שיש ראג`אסטני לבן בצורת תשע עלי כותרת נפתחים היוצאים מתשע בריכות ושבילים המסמלים את תשע הדרכים הרוחניות של האמונה הבאהאיית. האולם המרכזי מתנשא לגובה של 30 מטרים והכניסה אליו מותרת רק אחרי חליצת נעליים ומחייבת שמירה על שקט מוחלט. כל המבנה מוקף בגנים מלאי עצים מעוצבים עד אחרון העלים ופרחים צבעוניים. המקדש פתוח בימים שלישי עד ראשון מצאת החמה עד השקיעה אך סגור לתיירים בזמן תפילת הערב, בשעה 16:00, ובבוקר,בשעה 10:00 שכל אחת מהן נמשכת כשעה.

בסמוך למקדש הלוטוס נמצא מקדש שאקטי קאלקאג`י (shakti Kalkaji) שידוע גם כקאליקה (Kalika) או קאלקה דווי (Kalka Devi). המקדש הזה שונה ממקדש הלוטוס בעובדה שהוא הרבה פחות מעוצב וחדשני ממנו -תחושת הניתוק מהזמן שורה עליו ועל המהאנטים (Mahants) שבו שהם קדושים הינדים חשובים. אפשר להגיע לשני המקדשים באוטובוסים שיוצאים מהקונאט פלייס אבל מונית או ריקשה הן אופציות נוחות בהרבה. כ-12 ק"מ דרומית מערבית לקונאט סירקאס נמצאת שכונת היוקרה האוז קהאס (Hauz Khas). יש כאן מסעדות וחנויות יוקרה שמהן מובילה הדרך לשרידי מאגר המזון של (Ala-ud-din-Khalji) ששימש את תושבי סירי (Siri) , העיר השניה של דלהי, ונבנה בתחילת המאה ה-14. חמישים שנה מאוחר יותר הוסיף פירוז שה (Firoz Shah) בית ספר ומסגד בקצה הצפוני של המבנה. למבנה כולו צורת ריש (ר) ובפנים עשרות גומחות לספרים. פירוז שה קבור דרומית מזרחית לבית ספר. כיום נערכים במקום קונצרטים לתיירים עשירים.

אתר ההכתרה דורבר (Coronation Durbar site) נמצא צפונית לעיר העתיקה בשדה שומם אותו מסמל אובליסק בודד. בכיכר זה הוכרז המלך ג`ורג` החמישי כקיסר הודו ב-1911. בסמוך נמצא גן מוקף חומה ובו גלריית פסלי שיש של שליטי עבר שונים. האתר מפורסם בזכות פסל בגובה 15 מטרים של המלך שהוצב במקום אחרי הכרזת העצמאות של הודו. במקור הפסל עמד על בימה ברחוב ראג`פאת. הקבר של סאפדארג`אנג (Tomb of Safdarjang)- שהיה המשנה המונגולי למלך בתקופת מוחמד שה (Muhammad Shah), כלומר בשנים 1719-1748- נמצא כ-5 ק"מ דרומית מערבית לקונאט פלייס. בניית הקבר שהחלה ב- 1753 נמשכה יותר מעשרים שנים והוא למעשה אחד ממבני הקבר המונגולים האחרונים שנבנו. הקבר, שמוקף גנים וניצב על פלטפורמה , בנוי מאבני חול אדומות וצהובות ומקושט שיש. מתחת לפסל שבאולם המרכזי קבורים סאפדארג`אנג ואשתו.

מי שלא שבע מרכבות בהודו, וגם מי שלא זכה לנסוע בהן כלל, יוכל לצפות בעתיקות והיפות ברכבות הודו במוזיאון הרכבת של דלהי (Rail Transport Museum) שנמצא ב צ`אנאקיאפורי (Chanakyapuri) ופתוח בימים שלישי עד ראשון בין השעות 9:30 עד 17:30. במוזיאון הפתוח הזה מוצגים 27 קטרים ו-17 קרונות על מסילות קצרות ביניהם כמו הקרון המפואר של המהראג`השל בארודה (Baroda) משנת 1886, קרון העץ של המהראג`ה של מייסור (Mysore) ועוד. במוזיאון יש הסברים על ההיסטוריה של מערכת הרכבות בהודו וגם מוצגת בו הרכבת הראשונה של הודו שנסעה מבומביי לתאנה (Thana) ב-1853. הספרייה שבמקום נפתחת לפי בקשת הקהל.

לתחילת הכתבה

דלהי לתרמילאים - כל המידע החשוב לטיול באתר "עפתי" >> 

יעדי הכתבה

סגור
0
×