דלת הקסמים

``חמש וחצי שעות``, הבטתי בהשתאות על שעון היד שלי, ``חמש וחצי שעות היינו פה!`` רמי והילדים התבוננו בי בתמיהה, הם לא הרגישו שהזמן חולף. ``אפשר לבוא גם מחר?`` שאלה א
משפחת עדוי
|
תמונה ראשית עבור: דלת הקסמים
© מאורי הירש

וואנקה

כשאנשים מתכננים טיול, הם בוחרים את המקומות שקורצים להם יותר מכל וטווים את הטיול סביבם. כך גם אנחנו. ואין ספק שכך גם מבצבץ הטעם המשפחתי לעין כל. אנחנו נחסוך לכם את הברור מאליו ונצהיר בזאת על העדפותינו - אנחנו משפחת עדוי חובבי חיות, משחקים והפעלות אינטראקטיביות. לא תמצאו אותנו מטפסים על פיסטינים בטרקים מרובי ימים, אנחנו יוצאים לטרקים בני יום ומסתפקים בכך.

לכן תבינו בודאי, שאת ביקורנו בואנאקה-(Wanaka) הקדשנו לדברים שציינתי. וכך מצאנו את עצמנו, מאובזרים בשלוש עלמות חן- הילה, רויטל וגל אותן אימצנו בחום בגריימאות` ואף קראנו להן בשם הקולקטיבי- ה"דודות" (במלעיל), נוסעים אל המקום הקסום עליו רקמנו חלומות זה זמן ארוך- הפאזלינג וורלד.

הפאזלינג וורלד (Puzzeling World) , פרוייקט של איש אחד חובב מבוכים ואשליות אופטיות בשם סטיוארט לאנסבורו הוקם לפני כשלושים שנה בוואנאקה שכוחת האל. שנים חלפו ובזכות הפאזלינג וורלד הפכה וואנאקה למרכז תיירותי שוקק. "כדאי לעשות את המבוך?" שאלתי את החבר`ה, נזכרת שכשהיינו ברוטורואה עשינו את המבוך בפארק טה נגאי, עליו כתבו בלונלי פלאנט שהוא "דומה למבוך המקורי בוואנאקה". נאמר ולא נבוש, לא התרשמנו יתר על המידה מהמבוך ברוטורואה, מצבו התחזוקתי היה טעון שיפור- קרשיו היו לא מטופלים וניכר עליהם שידעו ימים טובים יותר, גם כתובות הגראפיטי שקשטו את חלקם הפנימי של מגדליו הותירו בנו רושם רע.

ובכל זאת כשנכנסנו לפאזלינג וורלד שאלנו האם זהו באמת אותו מבוך. "הא", אמר הצעיר שמכר לנו את הכרטיסים, "זה ממש לא אותו מבוך, האדם בעל המבוך ברוטורואה הגיע לפני 25 שנה לוואנאקה וצילם את המבוך שבנה סטיוארט לאנסבורו ואחר כך בנה את ההעתק שלו ברוטורואה, אבל מאז סטיוארט שינה את המבוך". "אני הייתי תובעת אותו", אמרתי לרמי אבל הוא כבר רץ קדימה עם הילדים וה"דודות", מחפש את פתרון המבוך.

מבוכים הם דבר נפלא לאנשים בעלי אוריינטציה, הווה אומר- לא לאנשים כמוני. אני קורצתי מהזן הנדיר של האנשים שמסוגלים ללכת לאיבוד בביתם שלהם, לכן תפקידי בפועל בזמן שכולם שועטים לפתור את המבוך הוא לרוץ אחריהם מחוסרת נשימה, אחרת ימצאו אותי בעוד 20 שנה יושבת בפינה חשוכה במבוך וסורגת גרביים. תוך כחצי שעה של סיבולת לב ריאה, מפגש משמח עם ארבעה מגדלים וכמה תמונות להנצחת האירוע, סיימנו את המבוך ונכנסנו לתוך חלל בית הקפה של הפאזלינג וורלד.

דמיינו לעצמכם חלל ענק של בית קפה כשבכל חלקה טובה מונחים משחקי חשיבה שונים מחומרים שונים. מי שלא ראה את הפנים של רמי לא ראה אושר מימיו. נאלצתי לגרור אותו אחריי בכוח ולהבטיח לו שמאוחר יותר נשתעשע במשחקי החשיבה. רמי היה מאוכזב אבל לא לזמן רב כיוון שבמהרה החל להנות משפע האפשרויות שהוצגו בפנינו- חדר עם הולוגרמות מרהיבות. אוקיי מודה ומתוודה, עמדתי וגירדתי במבוכה בראשי עטור הבנדנה, לא בגלל הכינים, אלא בגלל שהיה משהו מוכר בהולוגרמות האלה, חלפו כמה שניות עד שנזכרתי שתערוכה דומה לזו ראיתי במוזיאון "הזורע". גם ילדיי אישרו שראינו כבר את ההולוגרמות. אבל מי לעזאזל עשה אותן? ניסיתי להזכר. כל מה שזכרתי היה שאת ההולוגרמות מכין בחור ישראלי שחי בארה"ב. הוא משתמש בקרן לייזר כדי ליצור אותן, אבל אני מודה ומתוודה שעד לרגע כתיבת שורות אלו עדיין לא נזכרתי בשמו ולצערי בעלי המוזיאון לא ציינו את שם האומן לצד ההולוגרמות.

משם עברנו לחדר שאינו מומלץ לאנשים עם מחלת רדיפה. דמיינו לעצמכם את צ`רצ`יל, ון-גוך, אמא תרזה, נלסון מנדלה ועוד רבים וטובים מיישירים אליכם מבט שאינו מרפה מכם בכל זווית שלא תמצאו בה בחדר. גם זינוקים זריזים לצדדים לא גרמו להם להוריד מאיתנו את עיניהם. אוקיי לאמא תרזה היה מבט רחום בעיניים אבל לצ`רצ`יל היה מבט כל כך נשכני שכל מה שהתחשק לי היה פשוט לברוח מהחדר. אבל כמו כל מורה ואם בישראל לא יכולתי לשחרר את עדר צאצאיי מהחדר בלי ללמד אותם בינה ותורה על כל אחת מהדמויות בחדר. הם להפתעתי נהנו מהשיעור ולא נראו מוטרדים מהמבטים שהישירו אליהם גדולי האומות.

"ילדים הם עם מוזר" מלמלתי לעצמי ואכן חדר האשליות הויזואליות אושש את דעתי, בחדר המופרע הנ"ל כוח המשיכה הלך מכות עם הזוית המטורפת בו הניחו את המוצגים בחדר מה שיצר אצלי מחלת ים קשה. נו טוב, כולם, אבל ממש כולם כל כך נהנו לראות איך כשיושבים על כסא המונח על מסילה הוא נוסע למעלה ולא למטה, או כשמניחים כדור ביליארד על שולחן הביליארד הוא טס למעלה במקום להתגלגל למטה, או כשעומדים ישר זה בעצם באלכסון, רק בי היה צריך לתמוך כדי שאנשום אויר בחוץ, לשמחתי הצטרפה אלי גם הילה, שליש מה"דודות" שהודתה שהחדר ממש עשה לה רע, טוב לא להרגיש מיעוט... את משפחתי המורחבת זכיתי לראות רק לאחר שמיצו את החדר המטורלל, רק אחר כך יכולנו ללמוד בצוותא את טכניקת ההקטנה וההגדלה של הדמויות בסרט "שר הטבעות".

רק לאחר שבדקנו בדוק היטב את כל האגפים חזרנו אל בית-הקפה ופצחנו בטורניר משחקי חשיבה ארוך. כן, זו עוד סטייה של בני המשפחה, הילדים נהנו לשחק את המשחק האהוב עליהם "שעת השיא" שהוצג שם בפורמט ענק, אחר כך כל אחד ניסה לפתור פאזלים, לפצח חידות שונות, לשלוף כל מיני חוטים מעמקי כל מיני טבעות ועוד. אני התאהבתי במשחק טנטריקס והדבקתי בהתלהבותי את בני המשפחה. זהו משחק חשיבה אתגרי תוצרת ניו זילנד, שמאז שרכשנו אותו מעסיק יום-יום את ילדינו. את המשחק אגב אפשר לשחק בחינם באינטרנט זהירות, המשחק ממכר! אל תגידו שלא הזהרתי אתכם! כדי להתאושש מעט מלהט המשחק הלכנו באופן קולקטיבי אל השירותים המפורסמים ביותר בניו זילנד. לא אגלה לכם מי מצויר ומי אמיתי בתמונה שלפניכם.

קינחנו בהסתובבות בין המבנים המדליקים והמוזרים, מנציחים עצמנו בפוזות שונות ומשונות. המקום מומלץ בחום רב!!! על ידי כל בני המשפחה. אז איך מגיעים- המקום ממוקם בכניסה לוואנאקה, כשתראו את הבתים המוזרים והצבעוניים הנוטים על צידם תדעו שהגעתם.
Phone-03 443 7489
info@puzzlingworld.co.nz
www.puzzlingworld.co.nz  

לתחילת הכתבה

טיולים בסביבה 

איזה מזל שבוואנאקה אפשר לעשות עוד דברים רבים וטובים כגון לטרק קצת. קפצנו למחלקה לשימור הטבע ה-Doc, רכשנו במטבע זהב אחד (דולר) את מפת מסלולי הטיולים באזור, הסתכלנו על השמיים, כמו תמיד הם היו מעוננים משהו, לכן החלטנו שהכי כדאי לבחור במסלול קצר, נעליו של רותם נאנחו בהקלה, הן עוד לא סיימו לעכל את כל כמויות המים מקרחון פוקס וממש לא נזקקו להשקייה נוספת. Mt Iron Track נבחר לטרק המועדף שלנו- טיול במעלה ההר, תצפית על וואנאקה וחזרה למטה בדרך אחרת. ה"דודות" הקרביות טיפסו בספיד בעליה יחד עם רמי, רותם ויעלה. אילאיל ואני השתרכנו מאחור, שרות שירים ומעודדות את עצמנו שלא נורא, והנה כבר סוף העליה, לזכותנו יאמר שלא נכנענו למרות השרירים התפוסים מהטיפוס על הקרחון. נו טוב, לקח קצת זמן עד שהגענו לפיסגה אבל הנוף מלמעלה היה שווה.

"שמת לב שאין סוף לכביש?" שאלה אותי איליאיל ובאמת, לחלק מכבישי וואנאקה אין סוף. הכביש פשוט נעצר לו ועומד ומחכה ומצפה שיבנו לו המשך. וואנאקה היא באמת מקום קטן, בערך 3500 תושבים והבתים בנויים כמו קופסאות קטנות בשיר של פיט סיגר. מראש ההר המקום נראה כמו עיר לגו קטנה וחמודה, בדיוק המקום המתאים לפאזלינג וורלד להתקיים בו. טרק נוסף מומלץ הוא: Diamond Lake Track, אנחנו לא טירקנו אותו (המילה גשם נשמעת לכם מוכרת?) אבל בהחלט נסענו ליד האגם והוא מרהיב ביופיו. אנשים שפגשנו היללו ושיבחו את הטרק.

Wanaka walks and trails
Department of Conservation
Te Papa Atawhai
Mt Aspiring National Park Visitor Centre
PO Box 93, Ardmore St, Wanaka
Ph 03-443 7660
wanakavc@doc.govt.nz

כדי לנוח אחרי הטרק ה"מפרך" קפצנו לסרט בבית הקולנוע המפורסם של וואנאקה. בית הקולנוע סינמה פרדיסו ממוקם בבית העיריה לשעבר, הוא גדוש בכורסאות ישנות ובמכונית מינימיינור ישנה בהם אפשר לרבוץ, לאכול פופקורן, לזלול עוגיות ביתיות בגודל של צלחת תה ולקנח בגלידה תוצרת בית וכל זאת תוך צפיה בסרט על מסך קולנוע גדול.

הסרט בו צפינו Shark tale, אהוב על כל בני המשפחה, רכשנו את הדיסק בתאילנד ואנו צופים בו רבות, אך החוויה הנעימה והאינטימית לה זכינו בבית הקולנוע הקטן שידרגה את הסרט ורק הוסיפה לחן שלו. בבית הקולנוע פגשנו שוב את משפחת נדיב, אותם פגשנו לראשונה בגריימאות`, הם צפו באותו סרט ולאחריו שיחקו יעלה ואילאיל עם ילדיהם בגן המשחקים המקומי, כשאנו, הקשישים, יושבים ולוגמים ספל קפה מדברים וצוחקים ובעיקר נאנחים מול הטבע היפה שמסביב.
Cinema Paradiso
03-4431531

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×