דרום מערב ארה"ב חלק ב

תמונה ראשית עבור: דרום מערב ארה

יום אחרון באיזור מואב. כאמור יש המון מה לעשות באיזור והיה צריך לבחור מה עושים ועל מה מוותרים. למי שזמנו בידו או ממונו בכיסו יש אופציות לשבוע ויותר (אם גם וגם אז בכלל 😛 ). יש הפלגות בנהר ,טיולי ג'יפים, טרקטורונים, ראפטיג, אפילו אומגות כמדומני, ועוד המון פעילויות אתגריות ויקרות להפליא (לאחד זה יכול להיות סביר אבל כשמכפילים ב 5 זה כבר יוצא מפרופורציה). המוטו שלנו היה שיש מספיק מה לראות ולעשות בחינם, אז בחרנו כמה אטרקציות שוות בתשלום ולרוב פשוט נהננו מהטבע במחיר של 80 דולר מנוי שנתי ועוד כמה עשרות דולרים על המקומות שלא נכללים במנוי.

ביומנו האחרון במואב אנו מתחילים באתר הכי גדול ושווה באיזור של עקבות דינואורים שנקרא MILL CANYON. מרחק נסיעה קצר ממואב לכיוון קניונלנדס מביא אותנו אל מגרש החניה ושביל מסודר (דק עץ) מוביל אל אתר העקבות הגדול והמרשים. משם אנו ממשיכים בדרך המתאימה לרכבי שטח אל אתר העצמות המאובנות שנמצא לא רחוק משם, בהמשך הדרך. זה כבר ממש אתר מיוחד כמוהו לא ראינו. בתוך הסלעים נעוצים מאובני עצמות, ליד הסלעים ישנם שלטים המסבירים על העצמות כולל איור של העצמות בשלד הדינוזאור כדי לראות בדיוק באיזו עצם מדובר. היה מרתק! ההליכה קלה ולא ארוכה.

משם ממשיכים אל כביש 128 הנופי החובק את נהר הקולוראדו. עוצרים בנקודה יפה על הנהר שם יש שולחנות לפיקניק. מסיימים לאכול וממשיכים בכביש היפה לעבר FISHER TOWER. המסלול ארוך וזמננו קצר כי עלינו להמשיך ולהתקדם דרומה היום. גם חם מאוד בשעת צהריים, המקום נמוך יותר מקניונלנד וארצ'ס, ואנחנו בבגדים קצרים... מחליטים להתחיל ללכת במסלול ולחזור כשיתחשק. המסלול יפהפה – מגדלי אבן אדומה מזדקרים לשמיים. שיטוט קל הופך להליכה של למעלה משעתיים... חוזרים לרכב ומתחילים בנסיעה דרומה אל BLUFF – עיירה שכוחת אל באמצע המדבר. בדרך רואים את קשת ווילסון אבל אין כבר זמן או כח לעצור. בינתיים השמש שוקעת וצובעת את השמיים בורוד. מגיעים לבלאף כבר בחושך, מתקשים במציאת מקום הלינה (לא פעם ראשונה שגוגל מפס שולח אותנו למקום הלא נכון) אבל בסוף המקום נמצא והבקתה ענקית יפהפיה ומפנקת. בין כל הבקתות יש רחבת דשא גדולה ואנו מבלים את הבוקר שאחרי בדירה הנעימה כשהילדים משחקים בדשא בכדור. קצת מנוחה…

MILL CANYON

1558530320413-usa-1071_resize.jpg

--

1558530329052-usa-1099_resize.jpg

--

1558530336687-usa-1109_resize.jpg

--כביש 128

1558530343616-usa-1130_resize.jpg

--

1558530351497-usa-1143_resize.jpg

פישר טאוורס

1558530363019-usa-1150_resize.jpg

--

1558530369843-usa-1177_resize.jpg

קשת ווילסון

1558530376120-usa-1233_resize.jpg

ממשיכים במסענו, היום נעזוב את יוטה ליומיים לטובת פייג' שבאריזונה. מרגע שעזבנו את מואב דרומה נעלמה לה הקליטה הסלולרית (גולן טלקום הרוכב על AT&T) וחזרה רק באיזור הזאיון. מבאס. בפייג' יש קליטה של ווריזון וטי מובייל כמדומני אבל גולן טלקום לא עובדים איתם. היום התחיל בשעת צהריים מוקדמת לאחר מנוחה קלה בבקתה הנהדרת בבלאף. דרומה מבלאף אנחנו פונים ימינה לדרך עפר מעגלית המובילה אותנו אל עמק האלים VALLEY OF THE GODS. בשלב התכנון לא הייתי בטוחה אם כדאי להגיע. קראתי שזה מאוד דומה למוניומנט וואלי , רק קטן יותר, והתלבטתי האם יש צורךבשני אתרים דומים כשזה כנראה הפחות מרשים מביניהם. מזל שהחלטתי לא לוותר. האיזור היה יפהפה, מדהים, וכמעט נטוש. מכוניות בודדות עברו כאן, ממש הרגשה שאנחנו לבד במערב הפרוע בנוף שלקוח מסרטי המערבונים. עצרנו כהרגלנו לארוחת צהריים בשטח (לא מצאנו שולחן פיקניק כאן אבל היתה ברשותנו מחצלת שעשתה את העבודה….) התחושה להיות בתוך המדבר רחב הידיים הזה לבד היתה נהדרת. אם נשווה את המקום למוניומנט וואלי בו ביקרנו מאוחר יותר באותו היום, אז אכן המוניומנט וואלי יותר מרשים בגודל ה BUTTES, אבל האווירה כאן לוקחת בגדול. המוניומנט וואלי עמוס וממוסחר, וכאן זה טבע פראי ובלתי נגוע. אם הייתי צריכה לבחור רק אחד כנראה שהייתי בוחרת את עמק האלים אבל הכי טוב זה גם וגם…! מסיימים את הלופ היפה, מכאן יש אפשרות להמשיך ימינה ולטפס אל נקודת תצפית בשם MOKI DUGWAY והלאה אל MULEY POINT. זה נראה מדהים אבל יוסיף לנו נסיעה ארוכה ביום נסיעות ארוך אז בלב כבד מוותרים על המקום. פונים שמאלה לעבר GOOSENECKS STATE PARK. הביקור כאן לא ארוך אבל מאוד מרשים – תצפית על הפיתולים היפים בנהר סן חואן. שווה לעצור.

חוזרים לכביש הראשי וממשיכים דרומה לנסיעה קצרה למקסיקן האט, שם אנחנו עוצרים להפסקת גלידה לילדים, ושוב ממשיכים דרומה. מרחוק המגדלים הגבוהים של המוניומנט וואלי מתגלים. נכנסים לשמורה ועושים את המסלול המעגלי שאכן היה מאוד מאוד יפה ומרשים. הכל כאן בגדול ובאדום…מסיימים בשעת אחה”צ מאוחרת את הסיבוב ומכאן יש לנו עוד כשעתיים נסיעה לפייג'. יום לא קל של נסיעות, אבל יש כמה כאלו במהלך הטיול.

עוצרים בדרך בקיינטה לקפה , רבע שעה המתנה בתור לקפה, ואז ביציאה מהחנייה רגע קל של חוסר תשומת לב והרכב שלנו פוגע ברכב אחר. אני כבר בסרטים מה יהיה עכשיו, איזה באסה. קול ההתנגשות היה ממש חזק ומלחיץ. בן הזוג יוצא החוצה לראות מה קרה לרכב האחר. הוא נמצא שם דקות ארוכות וחוזר להרגיע – לא נגרם שום נזק לאף אחד מהרכבים. אפשר להמשיך…. מזל! מגיעים בשעת ערב מאוחרת לפייג' ונוחתים למיטות. עוד יום מוצלח נגמר.

עמק האלים

1558590556470-usa-1271_resize.jpg

--

1558590562423-usa-1279_resize.jpg

--

1558590572144-usa-1285_resize.jpg

--

1558590580461-usa-1315_resize.jpg

--

GOOSENECKS

1558590598616-usa-1372_resize.jpg

מוניומנט וואלי

1558590613040-usa-1383_resize.jpg

--

1558590621877-usa-1394_resize.jpg

--

1558590627942-usa-1423_resize.jpg

--

1558590636365-usa-1430_resize.jpg

--

1558590642099-usa-1455_resize.jpg

--

1558590655096-usa-1479_resize.jpg

--

1558590663668-usa-1485_resize.jpg

--

1558590673821-usa-1524_resize.jpg

יום ראשון בפייג'. הזמנתי מבעוד מועד (זה היה הדבר הראשון שטסתי להזמין מיד עם רכישת הכרטיסים) את הסיור לקניון אנטילופ. בחרתי בחלק התחתון שיותר התאים לנו (מסלול קווי, סולמות שיספקו עניין לילדים, יציאה ברגל לתחילת המסלול ולא בג'יפ). הזמנתי לשעת צהריים לפי ההמלצות. קמים בבוקר מאוחר יחסית בהתאם להגעה המאוחרת אתמול בלילה, כך שלא היה זמן להספיק משהו קודם. מגיעים אל הקופות באתר(KEN'Sׂ), הכל זורם חלק, יש המון המון אנשים. מחכים בפנים לשעה היעודה, הכל מאורגן, המבקרים מחולקים לקבוצות קטנות של עד 10 אנשים . לכל קבוצה מדריך. הקבוצות הולכות בטור אחת אחרי השנייה לעבר הקניון. זה המון המון אנשים. אבל דווקא כאן, על אף ההמוניות, המסחור והמטיילים הרבים, זה לא ממש מורגש, ולא מפריע לחווית הקניון. הסיבה לכך היא שהקניון מאוד צר ופתלתל כך שבכל רגע נתון מרגע שנכנסנו לקניון ראינו רק את הקבוצה שלנו הקטנה +זנב של אלו שלפנינו וראש של אלו שאחרינו. מסםפיקה התמהמהות של כמה שניות בכדי לתפוס תמונות ריקות ממבקרים, טבעצם ממש לא מרגישים את ההמון הרב שבפנים. המדריכים מצד אחד מזרזים אותנו להתקדם כדי שהקניון יזרום ולא יווצרו “פקקים”, ומצד שני מספיק סבלניים להסביר, לצלם אותנו, להראות את זוויות הצילום המיוחדות, ולתת טיפים למצלמים בסלולרי כיצד להוציא את המיטב מהתמונות. לסיכום – היה מושלם על אף העומס והמחיר היקר. אתר שאסור בשום אופן להחמיץ. אין דומה לו. לתשומת לב המבקרים אסור להכניס שום תיק למקום אלא אם הוא שקוף לחלוטין. זה כולל גם את נרתיקי המצלמות (כן גם אלו הקטנות). תבואו מאורגנים או שתיאלצו לרכוש שם תיק שקוף.

מזג האוויר לא כל כך שיתף איתנו פעולה בפייג'. בעודנו בקניון התחיל לטפטף. למזלנו רק טפטוף. מהקניון המשכנו לאיזור שקרא THE CHAINS ושוטטנו שם על הסלעים מעל האגם. מקום יפה לצילום. בשלב הזה החל כבר גשם חזק, נסענו אל מרכז המבקרים של סכר גלן ובילינו בו כשעה (לא לקחנו את הסיור, רק ביקרנו במרכז עצמו שהיה מעניין מאוד, גם לילדים). כשיצאנו מהמרכז הגשם חזר להיות טפטוף, אז נסענו לנקודת התצפית הקרובה GLEN CANYON DAM OVERLOOK. הליכה ממש קצרה לתצפית יפה מאוד על הסכר והנהר. התוכנית היתה להמשיך לפרסת הסוס אבל שוב גשם… נכנסנו לסניף דניס הקרוב לארוחת המבורגרים ושניצלונים (אכלנו ממש מעט במסעדות במהלך הטיול. לא התחברנו לאוכל האמריקאי נוטף השמן ועתיר הסוכר והעדפנו בהרבה לבשל לעצמנו ). חזרנו בשעת ערב מוקדמת הפעם למלון. בתוכנית היתה אפשרות לשייט על האגם (לשכור סירת מנוע לשעה שעתיים או לקחת משהו מאורגן). מזג האוויר (הגשם, אבל יותר מכך הרוחות החזקות) לא אפשרו את זה אז ויתרנו.

סה”כ יום רגוע יותר בקצב שלו שנדרש אחרי כמה ימי טיול יותר אינטנסיביים.

אנטילופ – אי אפשר לבחור תמונות הכל כ”כ יפה……

1558599647216-usa-1572_resize.jpg

--

1558599652718-usa-1604_resize.jpg

--

1558599660581-usa-1618_resize.jpg

--

1558599669315-usa-1649_resize.jpg

--

1558599676629-usa-1727_resize.jpg

--

1558599683837-usa-1742_resize.jpg

THE CHAINS

1558599693645-usa-1833_resize.jpg

--

1558599701472-usa-1888_resize.jpg

מרכז המבקרים של הסכר-

1558599707691-usa-1892_resize.jpg

נקודת התצפית

1558599717762-usa-1896_resize.jpg

--

1558599726514-usa-1899_resize.jpg

ממשיכים במסע. היום נעזוב את אריזונה ונחזור ליוטה שכבר הספקנו להתאהב בה. במעבר ליוטה מפסידים שעה כי יש בה שעון קיץ ובאריזונה אין. קמים לבוקר שמשי ויפה שמתאים בדיוק לתצפית על עיקול הפרסה. למעשה איך שהגענו לפייג' נפתח מגרש החנייה החדש והכניסה בתשלום. בתקופת הביניים בה עבדו על המגרש (עדיין עובדים) היה צריך לחנות רחוק ולקחת שאטל מעצבן (ובתשלום) כך שמזל שהגענו בדיוק עם הפתיחה. בנוסף יש כעת מרפסת תצפית גדולה מגודרת ובטוחה שלמיטב הבנתי לא היתה שם קודם, מה שמאפשר לצפות ולצלם בבטחה. מי שרוצה לטייל לאורך המצוק יכול, בשטחים הלא מגודרים.

ההליכה לנקודת התצפית לא ארוכה (כ 20 דק לכיוון אם אני זוכרת נכון) אבל השמש חזקה במדבר, גם באביב. מגיעים לנקודת התצפית. השמיים בהירים והאור בשעת בוקר משגע. צבעי עיקול הנהר למטה יפהפיים. אתר שלא כדאי להחמיץ, בעיקר כשהמאמץ פה הוא מינימלי. מכאן אנו יוצאים לדרך בחזרה ליוטה.קצת לפני המעבר ליוטה עוצרים בנקודת תצפית יפה לעבר המרינה ב WAHWEAP ואגם פאוול הכחול. ממשיכים בכביש 89 וחוצים ליוטה. התוכנית המקורית היתה לנסוע לברייס בכבישים המהירים דרך קנאב. מאוד רצינו לעשות את הגל באיזור קנאב אבל הזמנת כרטיסי הטיסה נעשתה לאחר שנסגרה ההגרלה באינטרנט, ולהגרלה הנערכת ערב קודם לא התאפשר להגיע. במקום הגל מצאתי תחליף בשם גל האש ליד ווגאס, עליו יסופר בהמשך. ובכן, לאור העובדה שקיבלנו רכב שטח טוב, נזכרתי שבשלבי התכנון קראתי על דרך עפר החוצה את שמורת אסקלנטה מדרום לצפון ישירות אל הברייס. הדרך קצרה משמעותית מהעיקוף דרך הכבישים, אבל מכיוון שזו דרך שטח, היא מאריכה קצת את זמן הנסיעה. עד עכשיו לא ניצלנו את רכב השטח שקיבלנו ויש חשק להכנס ממש למעמקי השטח, הרחק מהציביליזציה, אז אנחנו מחליטים לחתוך דרך הדרך הזו הנקראת COTTONWOOD CANYON ROAD. כמובן שהגשם שירד אתמול עלול לשבש את הדרך ואת תוכניותינו ולכן עלינו לעבור במרכז המבקרים ולהתייעץ האם הדבר אפשרי.

אבל ראשית, יש נקודה במסלול שעלינו לעשות – TOADSTOOL HOODOOS. מסלול הליכה יפהפה ומומלץ בחום הנמצא מערבית לפייג', בתחומי שמורת אסקלנטה. אנו חונים במגרש החנייה הקטן ומתחילים בטיפוס לעבר צורות הסלע המשונות הדומות לפטריות. הנוף כאן הזוי. כשמגיעים לפטריות הראשונות קראתי המלצה שיש לעבור אותן ולהמשיך לשטח נוסף בו יש מקבץ שני. השביל מתפצל ימינה ושמאלה. מנסים את הקטע הימני. הוא לא מוביל לעוד מקבץ אבל מטפס לנקודת תצפית יפה לכיוון השני כך שכדאי לעשותו. נשאר השביל הפונה שמאלה, ואכן זו הדרך. אנו מגיעים לאיזור נוסף ויפה של עמודי החול בצורת פטריות. מקום כל כך יפה… אני חושבת שמה שהכי אהבנו ביוטה היה שהנוף שונה, אחר, לא סטנדרטי, לא מהעולם הזה, לעיתים הזוי. אולי בגלל זה האתרים הסטנדרטיים יותר שראינו בהמשך הטיול נראו פחות מרשימים. ובכן, זהו אחד מאותם מקומות מיוחדים שלא כדאי להחמיץ.

מכאן למרכז המבקרים שם נאמר לנו שאין להם מידע רלוונטי לגבי הדרך, אבל הם יודעים כי הדרך המקבילה במצב טוב ואין בה בעיות בגלל הגשם של אתמול כך שלא צפויות בעיות עבירות מיוחדות. אם כך אנו יוצאים לדרך ונכנסים למעמקי השמורה. השמורה GRAND STAIRCASE ESCALANTE – כשמה כן היא – “מדרגות “ העולות מאיזור אגם פאוול ועד לאיזור הברייס, כאשר בכל מדרגה כזאת משתנה הנוף והצמחיה בסביבה. הדרך יפהפיה, ואין בה כמעט מטיילים. מכוניות ספורות חצו את דרכנו. יש לאורכה מספר נקודות עניין (ניתן לקבל רשימה במרכז המבקרים). אנחנו עצרנו ב COTTONWOOD NARROWS להליכה קצרה בתוך הקניון וכן ב GROSVENOR ARCH להליכה קלילה אל הקשת וארוחה באתר פיקניק מסודר. היה יום נהדר במרחבי הטבע הפוחים כפי שאנחנו אוהבים. הגענו בשעת ערב מאוחרת, לאחר השקיעה אל פתחו של פארק ברייס, אל מלון רוביס אין.

פרסת הסוס

1558605114406-usa-1925_resize.jpg

אגם פאוול

1558605121892-usa-1942_resize.jpg

TOADSTOOL HOODOOS

1558605127736-usa-1977_resize.jpg

--

1558605133731-usa-1982_resize.jpg

--

1558605139563-usa-1998_resize.jpg

--

1558605145415-usa-2035_resize.jpg

--

1558605151978-usa-2075_resize.jpg

--

1558605158226-usa-2080_resize.jpg

אסקלנטה

1558605197585-usa-2149_resize.jpg

--

1558605207144-usa-2155_resize.jpg

--

1558605214759-usa-2184_resize.jpg

--

1558605223021-usa-2245_resize.jpg

--

1558605237043-usa-2279_resize.jpg

--

1558605247250-usa-2292_resize.jpg

--

1558605256118-usa-2382_resize.jpg

--

בוקר נוסף ביוטה, ועל אף שאנו על פתחו של הברייס אנחנו שבים היום לאסקלנטה. בשלב התכנון עליתי על מסלול לא נפוץ בשם זברה קניון, ומיד ידעתי שאני חייבת להגיע לשם. מדובר ב SLOT CANYON צר להפליא שקירותיו מפוספסים כפסי הזברה (רק בצבעים שונים...)ומכאן שמו. המסלול כרוך בהליכה של כ 8 ק”מ הלוך ושוב + הכניסה לקניון עצמו שאורכת כמחצית השעה או קצת יותר, לא בדקתי. ההליכה בתוך הקניון לא קלה ודורשת במקומות מסוימים טיפוס למעבר מכשולים והליכה על קירות הקניון עם גב לצד אחד ורגליים על הדופן השניה מרוב שהקניון צר… כן גם ילדים לא עוברים בו לרוחב… רק על הצד 😀

כמובן שהלהבנו את חובבי הטיפוס שלנו שהיום יש מסלול ממש מיוחד, ויצאנו אל הדרך. עצרנו במרכז המבקרים לברר האם יש מים בקניון ומה עומקם (לעיתים יש מים בתוך הקניון בעומק שיכול להיות די עמוק אז כדאי לברר קודם ולא להיות מופתעים...המים אמורים להיות קפואים כמובן בקניון הצר והמוצל). נמסר לנו כי יש מים עד לגובה הברך. הגענו למגרש החניה של תחילת המסלול שנמצא על דרך עפר בתוך שמורת אסקלנטה, אין סימון אז צריך לדעת לאן נוסעים... הצטיידנו בבגדי ים וסנדלים לצורך המעבר במים, ויצאנו לדרך. היה יום חם וההליכה בחום היתה מעט קשה אבל לא נוראית. איני מתארת לעצמי כמה חם פה בקיץ…. הדרך עצמה קלה ולקראת סופה גם הופכת ליפה במיוחד. אנו מגיעים אל הריסון ווש ומשם פונים שמאלה לעבר הזברה. מגיעים לפתח הקניון החולי. בכניסה יש מקום קטן עם צל שם אנו מורידים נעליים עוברים לבגדי ים וסנדלים ומשאירים את התרמילים ומקלות ההליכה. לוקחים תיק קטנטן ובו רק דברי הערך ומים. גם התיק הקטנטן הזה חזר משופשף מהמסלול…! מתחילים בהליכה שבהתחלה היא קלילה אבל מיד מתחילים המכשולים והטיפוסים. הילדים באקסטזה, נהנים מכל רגע. יש שם כמה מקומות לא קלים אבל בסה”כ הצלחנו לעבור את זה… זה בהחלט למיטיבי לכת. החלק היפה והמיוחד של פסי הזברה נמצא ממש בסוף ואנו מגיעים אליו לבסוף. במקביל אלינו יש עוד 2 או 3 משפחות בסה”כ. כשיש הרבה אנשים זה לא קל אבל מצליחים לתמרן….והמים? לא היו מים. בכלל!!!. בסוף אחרי מעבר הזברה היה גב אחד עם מים מעופשים שממילא לא היה טעם לעבור אותו כי אחריו היה קיר בלתי עביר. בדיעבד עדיף היה לבוא עם מכנסיים ארוכים ונעלי טיפוס. ההליכה בקצר ניכרה על הרגליים המשופשפות שלנו. היום, חודש אחרי, נותרו לי עוד קצת סימנים...מצד שני מי שמגיע עם מכנסיים ארוכים שיקח בחשבון שיש סיכוי שיצאו משם קרועים 🤨

החזרה כרגיל יותר מהירה מההגעה, אנחנו מסיימים את המסלול ופונים למקום שנקרא DEVILS GARDEN בהמשך דרך העפר שנסענו בה עד לכאן. זהו גן יפה של פסלים טבעיים ומקום נהדר לילדים לטפס, לרוץ ולהשתולל קצת. היתה הפסקה נהדרת פה. מכאן חשבנו בהתחלה שאולי יהיה כח להמשיך לקניון נוסף בשם PICK – A- BOO אבל זה ממש לא היה ריאלי… החלטנו לחזור זריז לברייס ולתפוס את השקיעה. החלטה מצויינת. כאן היה פאק אחד בתכנון – זכרתי שקראתי שיש נקודה מומלצת לשקיעה אבל לא מצאתי את זה ברישומים שלי ברגע האמת … בסוף הסתבר בדיעבד שזה היה בדפי הלונלי פלנט. אז פספסנו את הנקודה הזו בשקיעה – שמה PARIA, אם כי הגענו אליה למחרת. בילינו בנקודת השקיעה הסטנדרטית סנסט פוינט וממנה המשכנו עד ל- NATURAL BRIDGE. מכאן כבר היה חסום בשל השלג. חזרנו בחזרה לכיוון הסנסט ועצרנו שוב. איזה מזל. לאחר השקיעה הברייס הואר באור הירח הרך והמראה היה מרהיב. טוב שלא החמצנו את זה. מגיעים למלון שלנו עייפים לאחר יום עמוס אבל מלא במראות נפלאים. כמה יפה הטבע !

בשלב התכנון ממש רציתי שנספיק לראות את הברייס מושלג, ואכן זכינו לכך, המראה פשוט מהמם. 🤩

בדרך לזברה

1558721678305-usa-2496_resize.jpg

--

1558721697300-usa-2515_resize.jpg

--

1558721705094-usa-2528_resize.jpg

--

1558721714447-usa-2559_resize.jpg

--

1558721727627-usa-2597_resize.jpg

--

1558721740955-usa-2604_resize.jpg

--

1558721755476-usa-2624_resize.jpg

--

1558721768559-usa-2682_resize.jpg

--

1558721780198-usa-2690_resize.jpg

גן השטן

1558721826956-usa-2767_resize.jpg

--

1558721839324-usa-2793_resize.jpg

ברייס המושלג

1558721861118-usa-2806_resize.jpg

--

1558721872521-usa-2814_resize.jpg

--

1558721884591-usa-2822_resize.jpg

--

1558721895128-usa-2828_resize.jpg

--

1558721904087-usa-2863_resize.jpg

--

1558721913742-usa-2869_resize.jpg

--

1558721923512-usa-2955_resize.jpg

יום למחרת מוקדש לברייס. יוצאים בבוקר שוב לכיוון השמורה. השמש זורחת והנובחניות יוצאות לחפש אוכל. אנו נתקלים בכמה כאלו ועוצרים להתבונן ביצורים החמודים שזו פגישתנו הראשונה איתם. בשל השלג מסלולים רבים בברייס סגורים, אבל מסלול גני המלכה נפתח למזלנו לא מזמן. לעומת זאת מסלול הנבאחו עדיין סגור ולכן עלינו ללכת במסלול גני המלכה הלוך חזור. לא נורא. חונים במגרש החנייה ומתחילים בירידה המעט תלולה לתוך מבוך העמודים האדומים המרהיבים. בצידי הדרך יש עוד שלג ומים מהפשרתו, אבל ככל שאנו יורדים למטה השלג נעלם. המסלול בהחלט מומלץ, חובה להכנס פנימה כי התחושה היא אחרת לגמרי כשהולכים בתוך כל היופי הזה ולא רק מתצפתים מלמעלה. הנוף יפהפה לאורך כל המסלול, ואפילו העלייה חזרה שנדמתה קשה וארוכה עברה בקלות ובמהירות שלא האמנו שסיימנו אותה כל כך מהר. ממשיכים לעוד כמה תצפיות שהחמצנו אתמול, ומגיעים לברייס פוינט. כאן אני עושה טעות ומקשיבה לתייר שאומר לנו שכדאי ללכת מכאן ל INSPIRATION POINT, שזה ממש קצר- 15 דקות הליכה ומאוד יפה. משום מה אני לא בודקת במפה באפליקציה וסומכת עליו… לוקחת איתי את הגדול שתמיד מצטרף אלי וקובעת עם בן הזוג שנפגש במגרש החנייה של האינספיריישן. הטלפון נשאר באוטו (לא שיש קליטה כאן אבל יש לי את האפליקצייה של המפות עליו), ואנחנו יוצאים לשיטוט קליל של 15 דקות, כשלאחר הליכה של כרבע שעה אני מבינה שאין שום נקודת תצפית באופק והתייר כנראה התכוון למרפסת התצפית הרחוקה יותר של הברייס. לידינו משפחה ישראלית, מדברת איתם הם הולכים לאינספיריישן פוינט ויש הליכה של כשני מייל לשם. מסתכלת במפה שלהם אכן ארוך. מחליטים לחזור למגרש החנייה של הברייס פוינט. מגיעים לשם במהירות ועכשיו התלבטות- לנסוע בשאטל לאינספיריישן פוינט או להמשיך להמתין פה? לפי חוקי המשפחה אם נפרדים נפגשים שוב במקום האחרון שנפרדנו, מצד שני עד שהם הגיעו לאינספיריישן פוינט וחיכו לנו, ועדיין לא חזרו… יש סיכוי טוב שנספיק להגיע לשם זריז עם השאטל. ובדיוק השאטל מגיע. מחליטים לעלות עליו ולשבת צמוד לנהג,אם נראה את הרכב שלנו נוסע חזרה לכיוון הברייס נבקש מהנהג שיהבהב באורות… נוסעים, הנסיעה לא ארוכה,הרכב שלנו לא נראה מולנו.. יופי. הבן אומר לי איזה באסה שקרה ככה, אני עונה לו להיפך – יש לנו הזדמנות לראות מה קורה במצב כזה ואיך מתנהגים, מה עושים. הוא קצת בלחץ, אני מרגיעה אותו – זה רק עניין של זמן, בסוף נפגש כאן או שם, השאלה רק כמה זמן זה יקח לנו. טוב להתקל במצבים לא רגילים, זה מלמד אותך מה לעשות. הדרך עוברת במהירות ואנו מגיעים לחניה ויורדים, בדיוק בן הזוג והילדים מגיעים לכיווננו. הם התחילו ללכת לכיוון הברייס וכשראו שהדרך ארוכה חזרו במטרה לחזור להביא אותנו… סוף טוב הכל טוב. למי שמתכנן ביקור בברייס ההליכה הזו בין שתי נקודות התצפית מרהיבה ביופיה ומאוד מומלצת. רצוי להתחיל בברייס פוינט כי אז הכל בירידה.

כבר שעת צהריים מאוחרת ואנו עוצרים באיזור פיקניק נעים לארוחת צהריים ומשחק כדורגל בינות לערימות השלג… יוצאים מהשמורה ופנינו לעבר הזאיון. הנסיעה לא אמורה להיות ארוכה, אבל בגלל פגעי מזג האוויר נסגר מוקדם יותר העונה הכביש המחבר בין הברייס לזאיון, ואח”כ נפתח רק נתיב אחד. בדיוק לפני שיצאנו מהארץ סגרו שוב את הדרך כולה לצורך עבודות תיקון, כך שנאלצנו לנסוע לברייס בדרך ארוכה יותר, עיקוף מצפון. טוב, אנחנו מתחילים בנסיעה ועוברים דרך ה RED CANYON המרשים ומצטערים שאין לנו עוד יום באיזור הזה. בדיעבד איזור הברייס היה ראוי ליום יותר. אנו מגיעים לנקודה בה צריך להחליט אם נחתוך דרך ההרים – מה שיוסיף לנו עוד כחצי שעה לדרך שארוכה גם כך, או לנסוע על הכבישים המהירים. דרך ההרים נמצא אתר בשם CEDAR BREAKS NATIONAL MONUMENT שאמרו להיות ממש יפה בשלג ואנחנו מחליטים שניסע דרך שם על אף האירוך. מתחילים לטפס דרך היער ומבינים שבחרנו נכון. מהר מאוד אנחנו מגיעים לאגם מדהים, ענק וקפוא כולו, אבל מתחיל להפשיר בקצותיו. המראה מדהים, פשוט מדהים. עוצרים לצלם, ופשוט נהנים מהיופי המדהים שסביבנו. ממשיכים לעבר מגרש החנייה של התצפית, אין מגרש חנייה, הכל קבור בשלג עמוק, יש שוליים בהם ניתן לעצור את הרכב וההליכה עד לתצפית היא בשלג בגובה הקרסול עד הברך. לא נורא, ההליכה לא ארוכה, כעשר דקות. הולכים עד לנקודת התצפית וכשמגיעים – פשוט וואוו אחד גדול. זה מזכיר את הברייס, אבל הכל מושלג לגמרי. פשוט יפהפה ואנחנו כאן לבד.אין נפש חיה. מרוצים מאוד שבחרנו בדרך הזו אנו חוזרים לרכב.

ממשיכים בדרכנו אל העיירה LA VERKIN שנמצאת כחצי שעה מהכניסה לזאיון. בדרך עוצרים לאכול פיצה במסעדה נחמדה בעיירת הסקי BRIANS HEAD. נותרו עוד יומיים לסיום עונת הסקי כאן, המסעדה מלא בגולשי סקי, והאווירה ממש טובה. מגיעים בשעת ערב מאוחרת אל LA VERKIN עייפים ונופלים למיטות. מחר לזאיון.

נובחניות בברייס

1558856677225-usa-3036_resize.jpg

--

1558856690598-usa-3082_resize.jpg

ברייס-

1558856704493-usa-3127_resize.jpg

--

1558856711055-usa-3159_resize.jpg

--

1558856717357-usa-3203_resize.jpg

--

1558856724643-usa-3211_resize.jpg

--

1558856730078-usa-3222_resize.jpg

--

1558856735062-usa-3248_resize.jpg

--

1558856740539-usa-3263_resize.jpg

--

1558856751947-usa-3336_resize.jpg

--

1558856814071-usa-3368_resize.jpg

RED CANYON

1558856771282-usa-3427_resize.jpg

--

1558856781165-usa-3449_resize.jpg

מטפסים בהרים

1558856790835-usa-3495_resize.jpg

--

1558856823804-usa-3506_resize.jpg

--

1558856833143-usa-3522_resize.jpg

--

1558856841517-usa-3527_resize.jpg

--

1558856855244-usa-3545_resize.jpg

--

1558856873939-usa-3575_resize.jpg

הגענו אל פאתי זאיון בשעת ערב מאוחרת, ועלינו להחליט מה עושים מחר. לפנינו יומיים מלאים באיזור הזאיון אבל הנסיבות הן כאלו: מדובר בשבת – ראשון, פסחא, ובשבת יש יום חינם בפארקים הלאומיים. צירוף נסיבות שטוב לא ממש יכול לצמוח ממנו….

בגדול, תכננו לאיזור הזאיון יומיים כשמאוד רציתי לעשות את מסלול מנחת המלאכים (רק עד נקודת התצפית הראשונה ללא הקטע המסוכן בסוף), את מסלול ה RIVERSIDE WALK ועוד דברים קטנים כמו הסלע הבוכה ואמרלד פולס. כמו כן תכננתי לעשות שני מסלולים מאיזור הכביש המחבר לברייס, אבל הכביש הזה נחסם לתיקונים מה שצמצם את האופציות. מלכתחילה התלבטתי מאוד איך לחלק את הימים בין הברייס לזאיון, קראתי המון דיעות לכאן ולכאן, חצי התלהבו יותר מהזאיון וחצי מהברייס. לבסוף חילקתי לשני לילות בברייס ו3 לילות בזאיון, מה שנתן לי יומיים מלאים בכל אחד מהם.

מכיוון שהגענו מאוחר ואנחנו עייפים לא נקום מוקדם מחר להגיע בשעת הפתיחה כפי שתכננו במקור. הגעה בשעת בוקר מאוחרת בוודאי תגרור בעיית חנייה, המתנה ארוכה וכו', כך שהחלטנו לצאת לטייל מחוץ לפארק ולהגיע לפארק בשעת אחה”צ, ולמחרת לעשות את מסלול מנחת המלאכים מוקדם על הבוקר.

אנו נוסעים עד ל VIRGIN ומשם מטפסים צפונה על כביש שנקרא KOLOB TERRACE ROAD. הדרך מטפסת בגובה לאט לאט והופכת ליפה יותר ויותר עם ההתקדמות בה. לפתע אנו רואים “במבי” חמוד חוצה את הכביש לפנינו, מימין יש דרך עפר שנכנסת לשטח, אנחנו נכנסים פנימה במטרה למצוא את הבמבי… מתקדמים עם הדרך והנוף פשוט מדהים לאורכה, עד שנתקלים בשער לחווה וסימון שמכאן והלאה מדובר בשטח פרטי. מסתובבים וחוזרים לכביש. ממשיכים עד ל HOP VALLEY TRAILHEAD. כאן קראתי שיש מקבץ סלעים מעניין ממש בתחילת שביל ההליכה. חונים במגרש החנייה הקטן, ותוך כעשר דקות אנחנו למרגלות הסלעים. וואוו. סתם מקום שעליתי עליו באקראי, אין כאן אף אחד חוץ מאיתנו, והמקום מדהים!!! אנחנו מקיפים את הסלעים מימין ולאט לאט מתחילים לטפס למעלה. ניתן להגיע ממש עד למעלה. זה לא היה ממש מסלול הליכה אלא הוגדר כ”שיטוט”, אבל זה היה המקום שהכי אהבתי באיזור הזאיון כולו.

מכאן ממשיכים בטיפוס עם הרכב במעלה הכביש, עד לנקודה בה הוא היה חסום. קצת לפני החסימה אנחנו מוצאים עוד שני במבים חמודים יושבים מתחת לעץ. מצלמים אותם כמה דקות, עד שהם קמים ומתרחקים…

אנחנו רוצים לעצור לארוחת צהריים אבל אנחנו כרגע בגובה וקר כאן ויש רוחות, מתחילים לרדת במורד הכביש, עד שמוצאים נקודת פיקניק מושלמת באיזור המיועד לטיפוס צוקים. משם ממשיכים לעבר ספרינגדייל והכניסה לשמורה. מגיעים, כפי שצפינו אין תורים, ולאחר סיבוב קצר של פחות מחמש דקות אנו מוצאים חנייה. הפארק עמוס, מגרשי החנייה ענקיים ועמוסים, אנו הולכים אל תחנת השאטל. בדיוק פספסנו אחד שיצא דקה לפני שהגענו לתחנה, וגם על השני אנחנו לא עולים כי הוא עמוס. עולים על השלישי ונוסעים עד לתחנה האחרונה. הדרך עצמה אורכת כ 40 דקות, והיא בהחלט יפה אבל קשה להינות ולצלם מבעד לחלונות השאטל. אני אוהבת לנסוע ברכב שלי ולעצור איפה שבא לי… מגיעים לקצה, יורדים, סנאי קטן מתרוצץ ומספק דקות ארוכות של הנאה וצילום… ממשיכים למסלול עצמו. המסלול יפה, בהחלט יפה מאוד. המים בנהר זורמים בחוזקה באפריל, והמפלים בשיאם. אנחנו מטיילים בטאיטיות לאורך הנהר, נהנים מהנוף היפה ומהסנאים המלווים אותנו. אנחונ אפילו רואים תרנגול בר יפה. מכיוון שההליכה איטית וכבר מאוחר, אנחנו מבינים שלא נגיע לסוף המסלול (היכן שמתחילים המיצרים, שממילא סגורים בעונה זו) ומחליטים להתפצל – בן הזוג יתחיל לחזור עם שניים ואני אמשיך עוד קצת עם זה שלא מוכן להפסיד כלום 😀

מתקדמים כמה דקות ואז אנחנו מבחינים באייל צעיר יפה. אנחנו מתלהבים ממנו, הבן אומר לי הסתכלתי עליו דקה וחשבתי שזה פסל עד שהוא זז… האייל מתרחק מאיתנו אבל אנחנו מאגפים אותו וממתינים לו היכן שיהיה חייב לעבור… זה עובד, הוא מגיע, עובר על פנינו, חוצה את הדרך לצד השני ופונה לנהר. הילד כ”כ התלהב, ובכלל, הוא היחידי מאיתנו שממש ממש אהב את הזאיון, אולי גם בגלל האייל שמצא…

מתקדמים עוד קצת לעיקול להציץ מאחוריו וחוזרים. שוב מפספסים בשניות את השאטל ומחכים רבע שעה לבא. חוזרים לרכב ולמלון. איך שאנחנו מתקרבים למלון אנחנו קולטים שהמלון הסמוך לנו מוקף כולו במשטרות וכבאיות. נכנסים למלון שלנו ושואלים את פקידת הקבלה לפשר הדבר. היא עונה שאין לה מושג ולמה כולם שואלים אותה… בישראל אין מצב שלא היו יודעים מיד מה קרה מעבר לרחוב 😮😀

בערב עושים סיכום מצב – מתייעצת קצת עם בן הזוג והחוויה של שנינו מהזאיון דומה – המגרשים הענקיים, העומס, ההמתנה לשאטלים ועצם הנסיעה בהם, כל זה לא עשה חשק לחזור. מוותרים על הזאיון למחרת, מה שמשאיר אותנו עם חור בתכנון של יום. כבר מצטערת שלא השארתיי ום נוסף לברייס, אין לי יותר מדי דברים בתוכנית למחר, לאחר ביטול היום המלא בזאיון וגם הכביש לברייס שנסגר עם מסלולי ההליכה שתכננתי שם. מה שכן, תכננתי לסיים את היום בסנט ג'ורג' לטובת הילדים, אבל מה נעשה בבוקר? מתחילה להזכר בדברים שקראתי בשלב התכנון ולא נכנסו לתוכנית:

  1. קניוני קולוב – חלק נפרד של הזאיון השייך גם הוא לפארק הלאומי. מקריאה והתבוננות בתמונות הרבה פחות התלהבתי מהאיזור.
  2. מפלי KANARRAVILLE FALLS – נראה מאוד יפה אבל עולה 12 דולר לאדם ולא בא לי להוציא 60 דולר על מסלול הליכה…
  3. איזור RED CLIFF RECREATION AREA מצפון לסנט ג'ורג' נראה יפה.
  4. מפלי TOQUERVILLE – נראים מדהים אבל הדרך אליהם היא דרך 4X4 לא קלה.

חופרת קצת באינטרנט על האופציות ומחליטה לקום בבוקר ולהחליט מה נעשה.

KOLOB TERRACE

1559026023894-usa-3622_resize.jpg

--

1559026032044-usa-3689_resize.jpg

--

1559026037638-usa-3716_resize.jpg

--

1559026051863-usa-3729_resize.jpg

--

1559026057145-usa-3750_resize.jpg

--

1559026065788-usa-3786_resize.jpg

--

1559026072920-usa-3760_resize.jpg

--

1559026083499-usa-3807_resize.jpg

--

1559026090402-usa-3813_resize.jpg

--

1559026098515-usa-3832_resize.jpg

--

1559026133849-usa-3837_resize.jpg

--

1559026120984-usa-3861_resize.jpg

--

1559026144276-usa-3863_resize.jpg

ZION

1559026174379-usa-3897_resize.jpg

--

1559026183304-usa-3924_resize.jpg

--

1559026198643-usa-3931_resize.jpg

--

1559026208239-usa-3944_resize.jpg

--

1559026222988-usa-3963_resize.jpg

--

1559026238130-usa-4022_resize.jpg

--

1559026245328-usa-4100_resize.jpg

--

קמים בבוקר ומחליטים להתחיל בקניוני קולוב. הדרך לשם קצרה יחסית, אנו נכנסים לתוך הפארק הלאומי, כמה מעט אנשים. פשוט לא יאמן איזה הבדל מהקטע המרכזי של הזאיון. והנוף… וואוו הנוף. מדהים, יפה לא פחות וכנראה גם יותר מהזאיון. ולחשוב שכשהכנתי את המסלול כל מה שראיתי כל כך לא הלהיב אותי ואיזה הבדל בין הדמיון למציאות. אנו מתקדמים לנקודת התצפית שבקצה הפארק, ומתחילים לחזור, ראינו קניון ממש יפה באמצע הדרך עם מסלול הליכה בתוכו שממש קרא לנו… מגיעים למגרש החניה הקטנטן בכניסה למסלול, השמיים בינתיים מתעננים ומתחיל טפטוף קל, ואז איך שאנחנו יוצאים, לא הספקנו אפילו ללכת, ומתחיל גשם שוטף. חוזרים בחזרה לרכב, מחליטים לעשות הפסקה קצרה ולאכול בינתיים משהו קל, ולהמתין. אוכלים, וכשמסיימים נראה שמתבהר ואנו מתארגנים שוב ליציאה. איך שאנחו יוצאים מהרכב מתחיל ברד חזק ורוח… אוףףףף , כנראה שאנחנו לא אמורים לעשות את המסלול הזה ככלות הכל. מחליטים לוותר, נכנסים למכונית, בינתיים נראה כאילו שוב מתבהר אבל כבר החלטנו לעזוב, ברור שאם נתארגן ונצא שוב יחזור הגשם … מחליטים לרדת בגובה ודרומה אל איזור RED CLIFF שם איתרתי באינטרנט מסלול הליכה יפה וגם יש שם צ'ופר – עקבות דינוזאורים. מגיעים למקום ואכן ההחלטה היתה טובה – כאן חמים ונעים עד מאוד. אנחנו יוצאים למסלול ההליכה שהולך עד למפל שבתחתיתו בריכת מים. המסלול עצמו קצר ומאוד יפה, ויש כמה אנשים ומשפחות שעושים את דרכם למפל, אבל הוא לא מאוד עמוס. מגיעים עד מהרה למפל, בן הזוג והילדים מחליטים לטפס לראש המפל, יש שם מעבר לצד הבריכה עם שני חבלים … אני מחליטה שלא בא לי לצנוח למים עם התיק והמצלמה ונשארת מאחור לצלם. הם עולים לראש המפל, לפי מה שקראתי הנוף משם והלאה אפילו יפה יותר. מכיוון שאני לא מצטרפת הם חוזרים, והילדים מחליטים לטבול קצת במים. עושים הפסקת אוכל קצרה ליד המים וחוזרים אל הרכב. אני הולכת עם הילדים לראות את עקבות הדינוזאורים ובן הזוג מתמקם ליד שולחנות הפיקניק להכנת ארוחת הצהריים. מקום נהדר. לאחר ששבענו אנחנו נוסעים לסנט ג'ורג' – למקום שנקרא FIESTA FUN שם הילדים נהנים ממיני גולף, לייזר טאג, וממול יש גן שעשועים נחמד, ומגרש כדורגל. בן הזוג והגדול הצטרפו למשחק כדורגל מקומי… אנחנו נשארנו בגן השעשועים. סיום כיפי ליום שאמנם לא היה מתוכנן אבל יצא נהדר.

קולוב קניונס

1559037044687-usa-4116_resize.jpg

--

1559037054445-usa-4153_resize.jpg

רד קליפס-

1559037064149-usa-4158_resize.jpg

--

1559037071449-usa-4161_resize.jpg

--

1559037076558-usa-4184_resize.jpg

--

1559037081490-usa-4191_resize.jpg

--

1559037087912-usa-4261_resize.jpg

--

1559037098174-usa-4279_resize.jpg

--

1559037110991-usa-4304_resize.jpg

--

1559037121324-usa-4322_resize.jpg

--

1559037131455-usa-4332_resize.jpg

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של הזברה?

הפוסט הבא ›
דרום מערב ארהב חלק ג
דרום מערב ארה"ב חלק ג
מתוך הבלוג של הזברה
06-06-2019
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
דרום מערב ארצות הברית חלק א
דרום מערב ארצות הברית חלק א
מתוך הבלוג של הזברה
01-06-2019
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של הזברה »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0
×