דרום קוריאה - קידמה וטכנולוגיה לצד מנזרים ושלווה

דרום קוריאה היא אחת המדינות הבולטות בעולם, שנהנות מקידמה טכנולוגית מרשימה. כדאי לדעת, שמלבד גורדי שחקים וערים סואנות, יש בה גם צד רגוע ושליו, שכולל צעידה ביער ולימודי בודהיזם. מנזרים במדינה פותחים לאחרונה את שעריהם בפני אורחים מערביים ומציעים יעד נוסף לתפוס בו שלווה ורוחניות.
eytanin
|
מפה
תמונה ראשית עבור: דרום קוריאה - קידמה וטכנולוגיה לצד מנזרים ושלווה
© אלעד איפרגן

דרום קוריאה - לא מה שחשבתם

דרום קוריאה אינה מופיעה על מפת המטייל הטיפוסי מהארץ או אפילו של מטיילים מארצות שכנות. יש לכך מספר סיבות: קודם כל, סיבות היסטוריות פוליטיות - טיילים פוחדים לביטחונם האישי ואולי חוששים שבכל רגע נתון תפרוץ שוב מלחמה בין הצפון לדרום והם יימחו מהמפה יחד עם עוד מיליוני קוריאנים בהתפוצצות אטומית. אחרים טוענים שהם לא מגיעים לדרום קוריאה מסיבות של מזג האוויר: הקיץ הוא לח וחם לא פחות מאשר בארץ והחורף הוא ארוך, קר ומושלג, בייחוד בצפון המדינה. רבים חושבים שלקוריאה אין הרבה להציע, מטיילים חושבים שאין בדרום קוריאה נופים משגעים וחופים יפים, עליהם ניתן להשתרע ולהשתזף. רבים גם משערים שדרום קוריאה היא מדינה '"יקרה" למטייל החסכן ואין בה "מציאוֹת".

אז נכון, חלק מהטענות הללו מוצדקות, אבל עדיין קיים מרחק רב בין המציאות לבין בניית מערכת של השערות והערכות. במשך השנים טיילתי ביותר מחמישים ארצות, ואני חושב שבחירתי לטייל בדרום קוריאה הייתה בפירוש מוצדקת וללא ספק מצאתי בקוריאה "מציאות", אליהן לא בדיוק התכוננתי. דרום קוריאה היא מדינה מודרנית מאד. רמת הטכנולוגיה במדינה היא מהמתקדמות בעולם ואפשר לקנות בה את כל "המציאות" האלקטרוניות החדישות ביותר. בסיאול יש מרכז למכירת ציוד אלקטרוני (שוק האלקטרוניקה) שהוא גדול כמו מספר בלוקים עירוניים ויש בו אין סוף חנויות שימכרו למטייל הכול. החל במצלמות החדישות ביותר ועד אחרון הגאדג'טים שיש בשוק.

הבעיה הבסיסית ביותר בקוריאה היא שהרוב המוחלט של התושבים מדברים קוריאנית, למרות שבמדינה יש השפעה אמריקנית כבדה. בעבר לא הייתה קיימת במדינה מודעות לצורך להשתמש באנגלית ורק לאחרונה חל שינוי במצב וקיימת דרישה עצומה למורים לאנגלית (לתשומת לב בוגרי שיטת Tefal המטיילים בעולם). יחד עם זאת, אפילו במצב הקיים שבו המדינה משתנה באיטיות, עדיין יש קושי בקיום שיחה ובהתקשרות לאוכלוסיה המקומית וחבל. קיים גם קושי ממשי "בהבנת הנקרא", מכיוון שמרבית השלטים ברחובות הם בקוריאנית, כמובן.

יש לזכור, שבשנות השמונים נערכה בקוריאה אולימפיאדת הקיץ, וכי התארחו בה קרוב למיליון אורחים מכל רחבי העולם. בתקופה זו נערכו בעיר סיאול שיפורים אדירים בנושאי תחבורה, ולראייה, מערכת הרכבת התחתית בעיר היא מהיעילות בעולם והיא נקייה ומסודרת. העיר סיאול עצמה היא עיר מודרנית מאוד. גם היא נקייה והכבישים בה רחבים ומשולטים היטב. בעיר מתגוררים קרוב ל- 14 מיליון תושבים ויש רק לראות את כמות גורדי השחקים בכדי להבין את צפיפות האוכלוסין.

מכיוון שאינני מדמה את עצמי ל"מטייל הטיפוסי", שכותב וקורא באתר "למטייל", אינני בדיוק חווה את מה שרבים מהקוראים כאן היו רוצים לראות או לחוות. באפשרותי, בדרך כלל, להתאכסן במקומות מתקבלים על הדעת ולחוות דברים שתרמילאי ממוצע לא יוכל להרשות לעצמו, לכן אתאר כאן חוויה מעט יוצאת דופן שחוויתי בדרום קוריאה:

הכול החל לאחר שבוע מתוח מאוד. הצפון קוריאנים החלו מאיימים ש"מחר הם מטילים פצצות אטום על הדרום", היה חם ולח והטמפרטורות טפסו ל- 30 מעלות בצל. רוב הנשים הסתובבו ברחובות עם מטריות, ששמשו גם כשמשיות ומדי פעם ירד גשם שוטף וחם שמיד הפך לאד לח ומזדחל על הצוואר. זה היה לאחר שבוע שבו אכלתי מאכלים לא מוכרים, החל בתמנונים חיים וכלה בשורשי ג'ינג-סאנג לא מבושלים ומרים כלענה.

יום אחד אכלתי ארוחת ערב "מעניינת", שבה הגישו את דג ה"אבו-נפחא" היפני, אחד הדגים הרעילים ביותר בעולם, שיש חשש אמיתי מהרעלה ממנו ולאחריה מהגעה ישר לחדר המתים העירוני. הארוחה נערכה עם קוריאני, שלשמחתי ידע אנגלית טובה, ואשר הציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה: "לך, בקר במנזר בודהיסטי" הוא הציע לי. "אנחנו עושים את זה הרבה, זה עוזר להשתחרר מהמתח והביקור משחרר לחצים מוכר".

לתחילת הכתבה

הבריחה ממציאות מלחיצה אל השלווה שבמנזרים

עד לתקופה האחרונה ממש, האירוח במנזרים בדרום קוריאה נעשה רק בשפה הקוריאנית ונועד רק לקוריאנים שרצו להימלט מהלחץ היום יומי ולספוג מעט שלווה באזור שקט, בו יוכלו לעסוק ביוגה במדיטציה ולשכוח מהצרות בבית. שיחות הנפש עם הנזירים אפשרו להם "לשחרר קיטור" (מעין פסיכולוגים בחינם). הזרם של אירוח במנזרים בדרום קוריאה שמיועד לזרים, התחיל רק בתקופה האחרונה, בגלל העניין שמבקרים ממדינות אחרות מגלים בבודהיזם הקוריאני. תיירים מתארחים יכולים מעתה לקחת חלק בתכנית אירוח שכזו, שמאורגנת על ידי מנזרים שונים במדינה. המתארחים יכולים ללמוד על הבודהיזם הקוריאני ולבנות סביבם "חומת שלווה" והתמזגות עם הטבע שסביב המקדשים השונים.

אחד המקדשים היפים ויוצאי הדופן בקוריאה, שמפעיל תכניות כאלו באנגלית, הוא מקדש Woljeongsa, ששוכן למרגלות הרי Odaesan ואשר נוסד לפני 1500 שנים. המתארח מגיע למנזר המיועד ומקבל בו בגדים פשוטים מכותנה. כל המתארחים לובשים בגד בצבע אחיד. המקדש ממליץ למתארחים להביא אתם גרביים ולבנים. כדאי גם להביא חולצות T וטרנינג, מכיוון שיש הרבה צעדות בסביבת המקדש. הנעליים צריכות להיות כאלה שקל לנעול אותן מהר ולהוריד בקלות כשנכנסים לבניינים. המתארחים עוברים לחדרים במנזר וישנים בחדר זוגי על מזרנים פשוטים, אותם מגלגלים על הרצפה לפני השינה ומקפלים בבוקר לאחר ההשכמה.

הפעילות הראשונה היא הסבר על הבודהיזם הקוריאני שהוא ניואנס של הבודהיזם ההודי. יש דברים בסיסיים שהם דומים ויש דברים שהם שונים לגמרי ונעשים רק בקוריאה. לאחר ההרצאה יש מעין מעמד של חזרה (במקהלה) על פסוקים דתיים. מכיוון שהשפה והצלילים כל כך שונים משלנו, מאד קשה לעקוב או להשתתף. לאחר מכן מתקיימת ארוחה. הארוחה איננה מכילה בשר וחמישה מוצרים אחרים כמו: שום, בצל ושלושה ירקות מקומיים אחרים. לאחר הארוחה, יוצאים להליכה קצרה ביער ללא נעליים וכשחוזרים מתבצע טקס ההקשה על הגונג הגדול, 33 פעמים ליתר דיוק, ולפני כל הקשה צריך לחשוב על משאלה (לא עבור עצמך, אלא בני משפחה או חברים). לאחר הטקס יש כיבוי אורות. אל תחשבו על טלוויזיה או משהו דומה. לפני השינה מלמדים יוגה ומדיטציה.

ההשכמה היא מוקדמת (04:00 בבוקר), מתרחצים ושוב "תפילות". הבודהיסטים בקוריאה מחשיבים גוף ורוח כמעט באותה רמה, לכן חשוב להם לצאת לטבע להליכה ולהתבודדות. לאחר ההליכה בטבע חוזרים ומלמדים את המשתתפים את אמנות ההשתחוות. יש מעל 100 תנוחות השתחוות ותאמינו שאחרי שמתכופפים 100 פעמים, זה מרגיש כמו טירונות!

לאחר מכן, שוב, הרבה מדיטציה ויוגה וכל אחד בוחר את התנוחה שהכי נוחה עבורו מתוך מגוון התנוחות שמדגימים. לאחר מכן, ניתן הסבר על שליטה בנשימה ולבסוף תרגילי התמתחות ושחרור. לאחר ארוחת הבוקר יוצאים לצעידה ביער ומבצעים בדרך מדיטציה במקומות שבהם עוצרים. כשחוזרים יש טקסי "מזיגת תה" בסגנונות שונים (התה הקוריאני ג'ינגסאנג או תה כריזנטמה, הם סוגים של תה, שנועדו להרגיע את הגוף והנפש). לאחר הטקס של חליטה ומזיגת התה נערכת שיחה אישית "מעמיקה" עם נזיר. האמונה של הבודהיסטים הקוריאניים היא שקשר אישי חשוב יותר מהתהליכים עצמם ולכן יש הרבה "שיחות נפש" שבין הנזיר לאורח. לאחר ארוחת צהריים, מחליפים בגדים ו"מתפזרים".

יש אירוח של בין לילה אחד לארבעה לילות. יש כאלה שפשוט ממשיכים עד שמחליטים לנוע הלאה. הרבה מהזרים נשארים במנזר לתקופות יחסית ארוכות לאחר גמר ה"קורס" ובעיני, קיצוניות אינה דבר שהייתי מעודד. אני חושב ששבוע הוא תקופה מספיקה בהחלט ושלא צריך להיסחף. מכיוון שיש עניין במערב בבודהיזם הקוריאני, המקדשים התחילו לאחרונה לארח תיירים ולהסביר באנגלית. האירוח באנגלית אינו דבר של יום-יום. בדרך כלל, צריך להתעניין מראש ולהירשם. המחיר הבסיסי שווה לכל נפש - בערך 25 דולר ליום, כולל הארוחות (אל תצפו לקבל קוויאר). מה שהכי מצא חן בעיני הוא שהמקום נקי. הפעילות המיוחדת של אירוח באנגלית כוללת הרבה הליכה בהרים, כולל ביקור במקומות קדושים בסביבת המקדש. שיחות מעמיקות על בודהיזם, כתיבת צוואה, טקס של הכנת ארוחות, הליכה עם השתחוות מושלמת לאחר כל שלושה צעדים (התעמלות שלמה, תאמינו או לא) ועוד. לאחר הצעידה וההשתחוות, הרבה זרים מרגישים שהקארמה הרעה עזבה אותם והם טהורים יותר (אמן). אלו אינם המקדשים ההודיים הצפופים, שבהם מדליקים מקלוני ריח כדי לכסות על הריחות הרעים. אמנם הכול פשוט ובסיסי, אבל ההרמוניה עם הסביבה היא מושלמת ומרגיעה והכול כל כך שליו. מקווה שתמצאו עניין.

פרטים על אירוח באנגלית ניתן לקבל במייל: woljeongsa@naver.com

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לדרום קוריאה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×