האגמים הקפואים (טרק גוסאיקונדה) - מטרקים בנפאל (חלק ב')

תמונה ראשית עבור: האגמים הקפואים (טרק גוסאיקונדה) - מטרקים בנפאל (חלק ב') - תמונת קאבר
GOSAIKUND

אוקטובר 2016

המשך מפוסט חלק א' שמתאר את טרק האנאפורנה.

לאחר יומיים מנוחה ונהנתנות בפוקרה והתלבטויות לגבי ההמשך, החלטנו לצאת לטרק האגמים הקפואים. לשם כך היה עלינו לחזור לקטמנדו ולדאוג לסידורים והסעות לטרק. חשוב לדעת ש”האגמים הקפואים” זה כינוי שהדביקו ישראלים לטרק ולכל שאר העולם הוא מוכר בשמו הרשמי Gosaikund. לא הצלחתי למקם את הכפרים בדרך במפה הרגילה, אבל מצאתי את המפה הבאה שמתארת את המסלול:

9a64cca8d713a83a4c5189c3504af99d.PNG?l=6

טרק האגמים הקפואים יושב בצד המזרחי של המדינה, בתוך שמורת הלאנגטנג. הטרק שונה במהותו מהאנאפורנה בכמה מובנים:

  1. הוא משמעותית פחות מתויר, במיוחד לאחר רעידת האדמה שנגעה כמעט בכל גסט האוס במסלול ושיטחה כפרים שלמים באזור. האזור עדיין מחלים והתנאים שם פחות מסבירי פנים. ברוב המקומות לא ניתן למצוא מקלחת ובחלקם אפילו לא Hot Bucket.
  2. מבחינת מחיר – הוא יצא קצת יותר יקר ליום מאשר האנאפורנה. התנאים פחות אידיאלים, ה”דיל הישראלי” לא רווח שם ודרש קצת יותר התמקחות.
  3. תוואי השטח – את המסלול ניתן לעשות בכמה מסלולים וכיוונים שונים, מטרק של יומיים (מאומצים!) ועד 7 ימים. ניתן להגיע לאגמים ולחזור באותה דרך או להמשיך לשמורת ההלמבו (המסלול שעשינו ומתואר בפוסט הזה). ניתן לחתוך משמורת ההלמבו באוטובוס לקטמנדו, או להמשיך לשמורה הדרומית Shivapuri Nagarjun ולתפוס מקצהה הדרומי אוטובוס לקטמנדו (30 ק”מ).
  4. קושי – הטרק עצמו קשה יותר מהאנאפורנה. העלייה לגובה תלולה יותר ומגיעים תוך יום-יומיים לגבהים של מעל 3000 מטר ואין זמן התאקלמות נוח. במידה ותבחרו להמשיך אל מעבר לפאס שכונת ההלמבו בנויה מאין סוף עליות וירידות והמסלול אתגרי ומתיש. הגבהים נמוכים יותר ובמגמת ירידה – אבל מגמת הירידה נעשת בפונקצית סינוס (עליה, ירידה, עליה ירידה וחוזר חלילה).
  5. מזג אוויר – לנו לא האיר פנים, בזבזנו את המזל שלנו באנאפורנה. ראשית היה קר יותר בצורה משמעותית, בימים הראשונים הטמפרטורה צנחה מתחת ל0 גם במהלך היום. בגלל שהבתים אינם מאבן, אלא מדיקטים הלילות קרים מאוד. יש תנור רק במטבח והוא אינו דולק במהלך הלילה. הפעם הרגשנו את החוסר בשק שינה וישנו עם כל הביגוד החם ו2 שמיכות מהגסט האוס ועדיין היה קר. ערפל ליווה את הימים הראשונים וגם הסתיר לנו את האגמים (שנראה שאדישים לקור, כי הם בכלל לא קפואים).
  6. הנופים שונים מהאנאפורנה ונותנים טעימה אחרת של יערות, רכסים חשופים, האגמים ושדות האורז היפים של כפרי שמורת הלמבו

הכנות לטרק בקטמנדו

נסענו באוטובוס תיירים על הבוקר מפוקרה לקטמנדו. הנסיעה לוקחת בין 6-9 שעות תלוי בפקקים בכניסה לקטמנדו והיא על כביש סלול. עם ההגעה לקטמנדו ולתמאל הזדרזנו לחזור ל”סוויסה הצהוב” ששירת אותנו נאמנה בפעם הקודמת.

  • הסוכנות ארגנה לנו ג'יפ למחרת בבוקר (מוקדם – 7) עלה 100$. ניתן גם לסוע באוטובוס מקומי, אך החלטנו לוותר על החוויה שהתברר כבחירה בטוחה ונבונה.
  • ארגנו לנו TIMS גם לכאן (האישורים של שמורת האנאפורה לא תקפים לשמורות האלה). בנוסף הכינו אותנו שנשלם כניסה גם בשמורה עצמה (לא זוכרת את המחיר)
  • לקחנו את אחד מהפורטרים שעשה איתנו את האנאפורנה. תכננו להביא פחות ציוד בגלל שהטרק אמור להיות קצר יותר. על אף שלא הכיר את הטרק הוא היה צעיר ונחמד ונעים לנו בחברתו.
  • קנינו מפה טובה של האזור (חשוב! רוב שמות הכפרים בטרק כלל לא מופיעים במפות באינטרנט) בחנויות בתמאל.
  • הוצאנו כסף שיספיק לכל ימי הטיול, הכניסה לשמורות השונות ואקסטרא במידת הצורך
  • עברנו הדרכה מקיפה על המסלול ועל האופציות השונות של הליכה בו – כולל היכן ניתן לרדת כדי לתפוס אוטובוס ועלויות מצופות. המסלול שעשינו בסוף לא היה זה המומלץ – אלא זה שהתאים לנו ביותר.
  • אפסנו לנו את התיקים והחפצים שלא נקח לטרק

מצאנו גסט האוס ללילה, אכלנו במסעדת OR2K המפורסמת והטעימה והלכנו לישון מוקדם.

יום 1

זמן נסיעה: 4.5 שעות

מוצא: קטמנדו

יעד: Deurali

גובה סוף יום: 2,625 מטר

התחלנו את היום בנסיעה לעיר Dhunce גם כאן נתקלנו בפקקים ביציאה מקטמנדו. שאר הדרך היתה ברובה על כביש סלול ופרט לכמה מקומות גבוהים הדרך לא הייתה מלחיצה במיוחד. אכלנו צהריים בעיר וישר יצאנו ל2.5-3~ שעות הליכה (עליה מ1,960 מטר של 650~ מטר) לגסט האוס הבודד בDeurali. נראה שבמרחק שעה נוספת יש גסט האוס נוסף, אך הערב התחיל לרדת והחלטנו לעשות את הלילה במקום. התחלנו לבד ובזמן שחיכינו לארוחת ערב הגיעה קבוצה גדולה של ישראלים למקום והצטרפה אלינו. על אף שהגובה עוד נמוך הלילה היה קר להפליא.

2e7bc15d2c845bc56c68ebae7d61d61d.jpg?l=8

יום 2

זמן הליכה: 5.5~ שעות

מוצא: Deurali

יעד: Laurebina

גובה סוף יום: 3,910 מטר (שימו לב, עליה של 1,300 מטר ביום אחד לגובה כזה לא מומלצת למי שאינו מורגל בגבהים)

במהלך היום הערפילי הזה צעדנו בנוף מיוער ועברנו מספר כפרים, בינהם כפר די גדול שממליצים לעצור בו לרוב Chandanbari– גם להסתגלות לגובה וגם כי יש שם מבחר גסט האוסים שנראים מטופחים ונוחים יותר מאלה בשאר הכפרים. השעה הייתה עוד מוקדמת וכיוון שהשתמשנו בכדורי גובה ובנוסף חזרנו מהאנאפורנה לפני ימים בודדים הרגשנו בטוחים להמשיך. לקראת הערב הגענו לLaurebina שנראה שמשתקמת גם היא מרעידת האדמה והגסט האוס היחיד עוד בבנייה משקמת. התמקמנו ומיד אחרינו הגיעה קבוצה של 19 סינגפורים שחלקה איתנו את הגסט האוס להלילה, אז לקח לאוכל הרבה זמן להגיע :). הלילה היה קפוא במיוחד והתחלנו להתחרט שלא היה בידינו עוד ציוד חם ושקי שינה. בבוקר גילינו שלא דאגו לפורטר שלנו לשמיכה ומאותו ערב וידאנו שמטפלים בו כיאות לפני שהלכנו לישון.

727e8e2435dab525c56c7d4d998cf694.jpg?l=8

d6f84adc1b5b20384e202de41521694d.jpg?l=8

יום 3

זמן הליכה: 7~ שעות

מוצא: Laurebina

יעד: Phedi

גובה סוף יום: 3,630 מטר (במהלך היום מגיעים ל4,615 מטר)

התחלנו צעידה של 2-3 שעות לעבר האגמים וגולת הכותרת של המסלול – Gosaikund. הערפל עדיין הכה חזק והסתיר את הנופים והטמפרטורות צנחו למתחת ל0 עוד בשעות החמות. הגענו לאזור האגמים וראינו נגיעות מהם כשהתפזר הערפל. שתינו תה באחד מהגסט האוסים ושקלנו איך להמשיך. רוב המטיילים סביבנו הסתובבו קצת ליד האגמים וחזרו בדרך שהגענו לדונצה. ניתן היה לישון בגוסיאקונד עצמה ולהתעורר מוקדם (6 בבוקר) ולקוות שהערפל עדיין לא ירד כך שנוכל להנות מהנופים. ניתן להמשיך הלאה ולרדת מצדו השני של הרכס לעבר שמורת ההלמבו. לבסוף הקור הכריע אותנו אחרי ליל אתמול הקשה והחלטנו שאגמים ערפיליים יאצלו להספיק להפעם. המשכנו עם המסלול כ45 דקות של עליה מאומצת כדי להגיע לפאס (4615 מטר) והעליה סיפקה מראות מרשימים כשהערפל התפזר ושב מעל האגמים באזור. מסביבנו השביל מנוקד שלג וכפור וכל דגלי התפילה באזור התעטרו בלבן. אחרי צילומים בפאס התחלנו את הירידה לשמורת ההלמבו. באמצע הדרך כבר נעלם הערפל, הטמפרטורות החלו לעלות והנוף חזר להכיל עצים וצמחיה. הגענו עד הכפר Phedi שהכיל שני גסט האוסים והחלטנו לעצור. בגסט האוס לימדנו את המקומיים והאמריקאית שלנה במקום איך לשחק יניב ולא קפאנו :)

89a88e9aed45fb51d09456eb35fadd4f.jpg?l=8

יום 4

זמן הליכה: 5~ שעות

מוצא: Phedi

יעד: Mangengoth

גובה סוף יום: 3,390 מטר (במהלך היום מגיעים ל3,690 מטר)

היום עבר ללא ערפל לראשונה מאז תחילת הטרק. על אף מגמת הירידה וההליכה הקצרה יחסית באותו יום ההליכה היתה מתישה במיוחד כיוון שהלכנו מרחק ארוך וכולו בעליות וירידות, שום מישור. באופן מפתיע גילינו שרצף עליות וירידות קשה יותר מיום עלייה קשה. הגענו לפאס באמצע היום של 3,600 מטר ואכלנו שם צהריים. באזור 3 וחצי הגענו לכפר Mangengoth שם ישבנו שני גסט האוסים פסטורלים עם גינה ומקלחת עם בלון גז! לראשונה מאז תחילת הטרק התקלחנו (ועוד במים חמים!!) וישבנו נקיים להנות מהגינה בשמש ולדבר בשפת הסימנים עם בעלת הבית הזקנה. מכאן כבר היה ניתן לראות את רכסי ההמילאיה המושלגים באופק.

93e7d12ec0977d01dc5a29e2b2d762d6.jpg?l=8

יום 5

זמן הליכה: 6~ שעות

מוצא: Mangengoth

יעד: Chipling

גובה סוף יום: 2,170 מטר

עם תחילת ההליכה גילינו שהכפר Mangengoth בכלל נמצא במרחק חצי שעה הליכה נוספת ומכיל יותר גסט האוסים מאשר נתקלנו ביום האתמול (כפר פיראטי?). ביום הזה ניצבה בידינו בחירה האם לחתוך מהמסלול מזרחה ולתפוס אוטובוס לקטמנדו או להמשיך דרומה במסלול. מכיוון שויתרנו על לילה בגוסאיקונדה לא היינו לחוצים בזמן להגיע לקטמנדו והעדפנו את ההליכה בטבע על פני נסיעות האוטובוס לקטמנדו. במהלך היום עזבנו את שמורת הלאנגטנג ונכנסו רשמית לשמורת הHelambu בהמשך ישיר של השביל (לא זוכרת אם שילמנו מחיר כניסה סמלי או לא).

גם כאן ליוו אותנו לא מעט עליות וירידות במהלך היום והנופים בשמורה התחלפו לכפרים תכופים יותר (בינהם ממש עיירה קטנה בשם Kutumsang, עם גישה לכביש) וגבעות של שדות אורז מרשימים. עצרנו לשעת ערב בכפר Chipling בו היו 4 גסט האוסים, לא מטופחים במיוחד ועם אספקת חשמל גבולית. בכל זאת נהננו ממקלחת של Hot Bucket (בתוספת תשלום).

b909c693155c171c85cae537588b91f2.jpg?l=8

יום 6

זמן הליכה: 5~ שעות + שעה וחצי נסיעה

מוצא: Chipling

יעד: קטמנדו

גובה סוף יום: 1,460 מטר (במהלך היום עולים ל2,472 מטר)

ההליכה ביום הזה כבר כללה הרבה כפרים והרגשנו את תחושת הסוף. יצאנו משמורת ההלמבו ונכנסנו (תמורת תשלום סמלי נוסף) לשמורת Shivapuri Nagarjun. הכניסה לשמורה נעשית מהעיר Chisapani שנמצאת על המסלול. העיר הזאת היתה מלאה במלונות וגסט האוסים ונראה שסבלה מאוד מהרעידת אדמה ומנסה להשתקם. השמורת טבע הזו היתה מתוירת יותר, כיוון שנמצאת קרוב לקטמנדו (מרחק נסיעת אוטובוס קצרה) וניתן לעשות בה מסלול יום. החג המקומי של תחילת השנה נמשך ולכן ראינו נפאלים רבים מטיילים. בצורה מצערת הם לא מקפידים על ניקיון ולכן השביל הזה היה מלוכלך מאוד במזון ושקיות. הנוף היה מיוער וצפוף והמזג אוויר הפך לחם ולח (כמו קטמנדו) ולא האמנו שלפני יומיים קפאנו בשלג. בסוף המסלול הגענו למפל נחמד ומתויר בטירוף בעיירה Sundarijal וממנה כבר לקחנו אוטובוס מקומי לקטמנדו (הדרך סלולה במלואה).

6a9b960cfce05c9358f452e1ff620a55.jpg?l=8

c677f370b25a473ca2360cb2ff7ff6ae.jpg?l=8

אחרי יומיים נוספים של מנוחה בקטמנדו, מסאג' בתמאל, שופינג, ביקור במקדש הקופים, ביקור בפארק הירוק על קצה התמאל, מסעדות ופיצריות ועוד קצת שופינג – המראנו לישראל וסיימנו את ההרפתקאה הנפאלית שלנו.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של שירן ח.?

הפוסט הבא ›
שבועיים בגאורגיה - אזור קזבג (חלק א)
שבועיים בגאורגיה - אזור קזבג (חלק א')
מתוך הבלוג של שירן ח.
15-09-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
סובב אנאפורנה - מטרקים בנפאל (חלק א)
סובב אנאפורנה - מטרקים בנפאל (חלק א')
מתוך הבלוג של שירן ח.
08-09-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של שירן ח. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×