האיים המלדיביים - גן עדן עכשיו!

מכירים את שומר המסך הזה- אי בודד קטן עם חול לבן, ים שקוף ונקי בצבע טורקיז? כמה פעמים יצא לכם לבהות בתמונה כזו, באמצע יום עבודה של טלפונים, אי מיילים, פקסים, לקוחות עצבניים, תשלום חשבונות...  האיים המלדיביים- חופשה חלומית בתוך גלויה. גן עדן מעולם לא נראה טוב יותר.
ישראלה
|
תמונה ראשית עבור: האיים המלדיביים - גן עדן עכשיו!
Thinkstock Imagebank ©

למה המלדיביים?

בין הטיולים להודו, לנפאל, טיבט וסרי לנקה אני זוכרת שהצצתי פה ושם לאתרים של האיים המלדיביים, ולו רק בשביל לראות את המקום הקסום הזה - חופים בתוליים, חול לבן, ים בצבע טורקיז, שלל דגים ואלמוגים צבעוניים, אוכל מפנק, שמש חמה ושקיעות מרהיבות, אנשים נעימים... שום דבר מכל המקומות שהייתי בהם לא דומה לתמונות האלו. כאילו צילמו אותן בעולם אחר. מין יופי מרהיב כזה ושלווה שלא מוכרים לנו במציאות שלנו ובתרבויות אחרות. הפעם, בגיחה השלישית להודו ולסרי-לנקה - החלטתי להגשים את החלום. חלומות נועדו להתגשם, אחרת- מה הטעם... לא עוד איים בודדים כשומרי מסך מרהיבים - הפעם זה יהפוך למציאות.

כמה עובדות על האיים המלדיביים

האיים, 1,192 במספרם, נמצאים בדרום-מערב להודו ומערבית לסרי-לנקה, מרחק של כשעה טיסה. עיר הבירה היא מאלה (male) אשר ממוקמת באי בינוני, במרכז רצועת האיים. האיים מחולקים לכמה "אטולים"- כלומר אזורים, כשבכל Atoll ישנם מספר איים כשאחד מהם הוא אי הבירה המרכזי ובו נמצאים השירותים העיקריים לשאר האיים באותו האזור. רוב האיים הינם איי נופש ובכל אחד מהם- מלון אחד. חלק מהאיים אינם מיושבים כלל, ובאחרים מתגוררים המקומיים. שדה התעופה ממוקם על אי אחד, כאשר מסלולי הנחיתה וההמראה נבנו בחלקם ממש על המים- חוויה בפני עצמה. שדה התעופה נמצא בסמוך לעיר הבירה מאלה, כרבע שעה בסירה מהירה. הגעה- ניתן להגיע למלדיביים באמצעות טיסות צ`רטר יומיות מאירופה, מסרי לנקה, הודו וכד`. ישראלים מקבלים ויזה לחודש ימים באופן אוטומטי בשדה התעופה, כאשר ישנה אפשרות לפנות למשרד ההגירה במאלה ולבקש הארכה.
האיים שוחררו מהשלטון הבריטי בשנת 1965 וכיום מדובר בסוג של דמוקרטיה- מתקיימות בחירות אך אין אופוזיציה כך שיש רק נשיא אחד לבחור בו... האוכלוסייה במלדיביים היא כולה מוסלמית, אם כי בעבר הרחוק חלק מהתושבים היו בודהיסטים. כיום האוכלוסייה מונה כ- 300,000 אזרחים אשר מתפרשים על פני יותר מאלף איים, כשהמרחק ביניהם יכול לעלות על 72 שעות הפלגה... השפה המקומית הינה Divehi שמזכירה קצת ערבית אבל כל מי שהכרתי ונתקלתי בו מהמקומיים ידע אנגלית רהוטה ואף שפות נוספות כגון גרמנית, צרפתית וכד`. המטבע המקומי הוא רופייה, אבל ממש אין צורך להמיר כסף כיון שבכל מקום מקבלים דולרים, מה שהופך את כל העניין לנוח יותר כיון שבסוף לא תתקעו עם כסף מקומי שאין לו ערך. מזג האוויר- במשך כל השנה חם ולח, עונת המונסון היא בין החודשים מאי-נובמבר והעונה המומלצת היא בין דצמבר למאי.

בירור פרטים לפני הנסיעה

במקרה שלי - גם בחודש יולי היה חם ונעים ובמשך חמשת הימים טפטף גשם קל במשך חמש דקות בלבד... היתרון בתקופה הזו שהמחירים נמוכים מאוד ביחס למחירים בעונת התיירות. לא ידעתי לפני כן הרבה על המלדיביים ולכן במשך שבועיים התכתבתי עם סוכנויות נסיעות שונות במלדיביים ומלונות שונים וביררתי פרטים- מחיר לינה ללילה, כמה ארוחות ביום, פעילויות במלון, מרחק משדה התעופה וכד`... האתרים העיקרים שמהם שאבתי את כל האינפורמציה הם אתר התיירות הרישמי של המדינה ובנוסף, האתר המקסים הזה. כל מי שפניתי אליו במייל חזר אליי מיד בתשובה לבבית ופירוט מלא על כל מה שביקשתי לדעת. המחירים נעו, ברוב המקרים, בין 70-300 דולר ללילה, היו גם מלונות יקרים יותר. המלון היקר ביותר, כך אומרים, וגם הטוב ביותר הוא One And Only שבו יש בריכת שחייה פרטית לכל חדר (ווילה, יותר נכון), ג`קוזי על החוף ושלל פינוקים...המחיר? רק 3,000 דולר ללילה.


מתוך עשרות המיילים שקיבלתי, סיננתי את האופציות בהתאם לתקציב האישי. בסופו של דבר מצאתי כמה דילים, מין חבילות תיור של חמישה לילות שכללו- העברה משדה התעופה למלון ובחזרה בסירה מהירה (רק זה עולה לפעמים כ- 100 דולר), לינה, 3 ארוחות ביום וכל זה על בסיס של "הכל כלול"- שתייה קלה ואלכוהול, חטיפים וכד`. בהמלצת אחד המלונות במלדיביים, פניתי לסוכן נסיעות בקולומבו בשם Rumeshבחור צעיר, מקסים ומקצועי ולאחר שנתן לי הצעת מחיר נהדרת- החלטתי להיעזר בו בכל מה שקשור לנסיעה. רומש התגלה כבחור אמין, מקצועי, אדיב מאוד- ומשלא יכולתי להגיע לקולומבו לאסוף את כרטיסי הטיסה והוואוצ`ר למלון - הוא הגיע במיוחד לניגומבו, בה שהיתי בסרי לנקה (מרחק של כשעה וחצי מקולומבו), ומסר לי את הכרטיסים. בכל שאלה, ניתן לפנות אליו לכתובת rumesh.gunasekera@aviation.hayles.lk.

מסרי לנקה לאיים

כרטיס הטיסה מסרי לנקה למלדיביים, עם Srilankan Air-Line עלה לי 290 דולר, הלוך ושוב. כאשר בדקתי את מחיר כרטיס הטיסה באתר של חברת התעופה, גיליתי שזה המחיר, מה שאומר שסוכן הנסיעות לא גבה על כך עמלה. חברת התעופה הזו היא בין הטובות ביותר שאני מכירה- שירות מאוד אדיב ולבבי, דיוק בזמנים, אוכל טוב... אני ממליצה עליה בחום. המלון שבחרתי לנסוע אליו, בהמלצת Rumesh הוא Summer Iiskand ומחיר החבילה לחמישה לילות עמד על 650 דולר, שכלל את כל מה שציינתי לפני כן. המלון מקסים ומומלץ ביותר. הטיסה הנעימה ארכה כשעה ורבע, והאיים נראו עוצרי נשימה מגובה המטוס. כתמים לבנים של חולות באמצע הים, איים קטנים בודדים עם עצי קוקוס, כתמים של טורקיז... מסלול הנחיתה נבנה על פני הים וכך נחתנו בשעת בוקר מוקדמת בשדה התעופה אשר ממוקם על פני אי קטן.

בשדה חיכה לי נציג המלון אשר ציוות אותי לסירה המתאימה. לאחר שחיכינו כשעה, עד שכל התיירים הגיעו (בעיקר גרמנים)- יצאנו לדרך. במשך ההפלגה שארכה כשעה וחצי הגישו לנו שתייה קלה מגבונים לחים לרענון והצוות המקומי היה פשוט מקסים. חלפנו על פני איים קסומים רצועות חול לבן באמצע הים, ואפילו זכינו לראות להקת דולפינים שקפצו להם בין הגלים...- והנה הגענו אל האי... גשר צר על פני המים הוביל אותנו מהסירה לחוף. חלפנו על פני החוף הלבן-טורקיז ונכנסנו לתוך האי- ג`ונגל קטן של עצי קוקוס, פרחים לבנים, ציפורים, ארנבים, סרטנים קטנטנים... ולפני שקיבלנו את החדרים- פינקו אותנו בקוקטייל מתוק ובשובר שמסאז` מפנק.

כל החדרים באי נמצאים ממש על החוף, במרחק של מטר ופחות מזה מהים. קיבלתי חדר נעים ומפנק והתחלתי לשוטט באי... למרות שיש שטענו שזו לא העונה המתאימה- מזג האוויר היה נפלא. המלון שנמצא על האי הקטן, בנוי בחוכמה וכך גם כשהתפוסה מלאה, לא מרגישים כמעט את נוכחות שאר האורחים על החוף. ועם זאת, אם רוצים להכיר אנשים אחרים, הרי שיש את הפאב הנחמד במלון, בית קפה קטן, מסעדה וכד`. מה שכן, כל מה שאינו כלול בחבילה הוא מאוד יקר במלון, למשל- שלוש דקות שיחת טלפון לישראל עולות 7 דולר, שימוש באינטרנט דיי איטי, למשך רבע שעה, עולה 6 דולר. מזרון ים מתנפח או שמן שיזוף- 20 דולר. לכן כשנוסעים למלון כזה במלדיביים כדאי לחשוב על הכל ולהביא דברים איתכם- בטריות למצלמה, סיגריות, מזרון ים, שמן שיזוף (למי שרוצה להיות כהה, כמוני) או קרם הגנה (למי שרוצה להישאר בהיר) וכד`...
המלון עצמו מציע מספר פעילויות נחמדות אשר מתקיימות אחת לשבוע, בימים קבועים, ולכן רצוי לשהות במלון לפחות 8 ימים מלאים. למשל- בכל יום ראשון יוצאת סירה אשר לוקחת את האורחים לצוללת שמעמיקה לעומק של 30-40 מטרים מתחת לפני הים ובמשך 45 דקות ניתן לראות את שלל הדגים הצבעוניים, הכרישים והאלמוגים אשר מתחת למים. המחיר- 93 דולר. לא זול... בכל יום רביעי ישנו טיול של יום שלם לאיים אחרים, בעיקר לאיים לא מיושבים ושם עושים פיקניק, צוללים וכד`...סוג של רובינזון קרוזו. הטיול הזה דווקא לא יקר, אבל כיון שלא הייתי שם ביום רביעי- פספסתי אותו... יש גם Night Fishing מה שאומר שסירה לוקחת אתכם בזמן השקיעה המדהימה לדייג ויש גם בכל יום ראשון יום סיור במאלה, עיר הבירה. מאלה, נמצאת כאמור, במרחק של כשעה וחצי הפלגה, בסמוך לשדה התעופה. יום טיול כזה עולה 38 דולר והוא כולל- הפלגה הלוך-חזור, ארוחת צהריים, מדריך צמוד וסיור בעיר הבירה וזמן חופשי. הופתעתי לגלות כמה נקי האי הזה, כמה יפה עיר הבירה. המדריך האדיב, מוחמד אחמד, לקח אותנו למשכן הנשיא, למרכז אסלאמי ולמסגד, לשוק הפירות ולשוק הדגים, לפארק הבינלאומי (תיאור מוגזם של גינה קטנה עם שני סוגים פרחים, עץ קוקוס ועץ באניאן) וכד`. בדרך חזרה זכינו לראות קשת מרהיבה ממש מעל האי, מעל מאלה, עיר הבירה.
יש גם מועדון צלילה באי ובעזרתו ניתן לצלול, לשנרקל, לצנוח, ליהנות מסירת "בננה" שנגררת על ידי סירת מרוץ ומאבובים ולגלוש. בכל יום ראשון בערב מגיעה מעיר הבירה להקה אשר מנגנת בפאב של המלון במשך כארבע שעות- מבוב מארלי ועד 2U, מה שהופך את הערב למקסים, בייחוד כשהשתייה חופשית... רוב האנשים שפגשתי שם היו כאמור גרמנים, חלקם אוסטרים, והיתר- אנגלים, שווייצרים וצרפתים. פתחנו שולחן בינלאומי ובאווירה כזו חופשית של יין, מוסיקה ואי בודד אי אפשר, פשוט אי אפשר שלא ליהנות. ביום האחרון התפנקתי בספא, בו עובדות כמה בחורות הודיות מקסימות. רביצה אחרונה על החוף הלבן, עוד כמה תמונות שממש לא יצליחו להמחיש כמה המקום הזה יפהפה, ארוחה אחרונה נהדרת (האוכל של המלון פשוט נ-ה-ד-ר) וחגיגה אחרונה בפאב... השקיעה בערב האחרון שלי הייתה הכי מרהיבה מכל השקיעות בחמשת הימים הנפלאים האלו....
למחרת, אחרי חמישה לילות, לקחה אותי הסירה בחזרה לשדה התעופה בבוקר ושוב טסתי מעל האיים המופלאים האלו, בדרך אל סרי לנקה, שהפכה לי כמעט לבית שני בתקופה האחרונה.... יומיים אחרונים בניגומבו ושוב הביתה, לארץ... נדמה שבימים של מלחמות, עוני, אבטלה, רעב, שחיתות פוליטית ושאר סבלי העולם- אין מקום יותר שקט על פני האדמה מאשר המלדיביים. מישהו אמר לי שנדמה כי אלוהים השקיע את כל מרצו במלדיביים, וכשהתעייף- המשיך לברוא את שאר העולם. ככה זה נראה, בכל אופן. אז לא צריך למות בשביל להגיע לגן עדן- צריך רק לרצות, להחליט, כמה דולרים ולטוס לשם. גן עדן הוא כאן, במרחק של שמונה שעות טיסה- חבל, חבל, חבל להחמיץ. תיהנו!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×