האי קאני שבמלדיביים

חול לבן, מים בצבע טורקיז שקוף, עצי קוקוס ואינספור דגים וחיות אחרות. הכל על האי הקטן קאני (Kani) שבמלדיביים ועל כפר הנופש קלאב מד.
שלומית
|
תמונה ראשית עבור: האי קאני שבמלדיביים
Depositphotos/Molbert ©

הקלאב מד בקאני

לאחר טיסה של 4 שעות מסינגפור נחתנו בשדה התעופה ב - Male בירת האיים המלדיביים, בדרכינו לקלאב מד באי קאני (Kani) הנמצא צפונית לבירה מרחק של 20 ק"מ ממנה - כחצי שעה נסיעה ב"ספיד בוט" בים שקט. בלילה שלנו הים לא ממש היה רגוע ואחרי טלטלות רבות ואינספור קפיצות הגענו מפודרי שיער למחוז חפצינו. פנינת חן באמצע האוקיינוס ההודי עם בונגלוס (בתי עץ) על המים המחוברים עם גשר ליבשה, 2 מסעדות, באר, בריכה, חדרים לאימוני כושר שונים ומשונים וחיות מעופפות רבות מחוץ למים ואינספור דגים מזנים וצבעים שונים בתוך המים.

ישנם 2 קלאב מדים במלדיביים: קאני ופארו שלפי השמועות קאני הרבה יותר שווה, יותר חדש, יותר טוב ומאחר ורק הוא היה פתוח בעונה זאת של השנה - לא היו לנו הרבה לבטים ובחרנו בו...

G.O, בחורה תאילנדית העונה לכינוי "אפל" (אל תשאלו אותי למה) לקחה אותנו לבונגלו שלנו אשר בנוי על המים עם מרפסת פרטית ומדרגות המובילות למים ועם סרטנים ששכנו על המדרגות דרך קבע ואירחו לנו חברה (בין אם רצינו ובין אם לא). בנוסף אליהם, בערב כאשר הדלקנו את האורות מחוץ לבונגלו שהאירו על המים זכינו לביקור של דגי חתול ענקיים, אבו נפחא, ותאמינו או לא אבל משפחה שלמה של בייבי שארק.... כן, כן כרישים קטנים וחמודים ששחו בהנאה ליד בקתת העץ שלנו וחוללו לנו ריקוד כל ערב בנאמנות. בנוסף לדגים הרבים לא איכזבו גם יושבי היבשה, וזכינו לראות עופות רבים, חסידות, עטלפי פירות ולטאות. גן חיות שלם אשר הוסיף לאוירה הקסומה של האי.

היום הראשון התחיל בתדרוך האורחים ה"חדשים" ומייד הרגשנו כמו בטיול שנתי - חילקו אותנו לקבוצות לפי המוצא או שפת הדיבור: קוריאה, יפן, תאילנד, סין וכל יתר דוברי אנגלית כאשר לכל קבוצה הוצמדה מדריכה אשר הסבירה מה קורה בקלאב ואיך ולמה ואיפה כל דבר ועשתה לנו סיור מודרך בכל פינות החמד במקום.

האוכל - כמיטב מסורת קלאב מד הצטיין בכמויות אדירות ובמגוון די מרשים. לכל יום היה נושא מטבח אחר למרות שתמיד היתה פינת ה"מזרח אסיה" עם הנודלס והסושי, המיסו והאורז (אחרת הם כנראה לא היו מגיעים בהמוניהם למקום), הפינה המערבית עם צ`יפס והמבורגר ובנוסף בהתאם "לנושא" הארוחה נוספו מנות מהמטבח האיטלקי, צרפתי, וממטבח "האיים" (המלדיביים) - שכללו מגוון מנות של טונה ושאר מאכלי ים.

לתחילת הכתבה

כמה מילים על האיים המלדיביים

לפני שאפרט על כל הפעילויות הימיות והאחרות שניתן לעשות במקום - כמה מילים על המלדיביים: הם נמצאים דרומית מערבית לסרילנקה באוקיינוס ההודי ומכילים 1190 איים קטנים המשתרעים על 820 ק"מ לאורך, ו - 120 ק"מ לרוחב. מאחר והמלדיביים עניים במשאבים יש צורך לייבא כמעט כל דבר לצורכי תיירות לכן המחיר די יקר לשהות באיים אלו. הדת של תושבי המקום היא איסלאם וכדי שהתיירות ההולכת וגדלה לא תשפיע לרעה על אורח החיים האיסלאמי, יש הגבלה על תנועה חופשית בין האיים ובפרט אם רוצים להגיע לאיים לא מתויירים יש להצטייד באישור מיוחד, סיבה מספיק מוצדקת וספונסר מקומי....

השפה המדוברת ע"י המקומיים היא: Dhivehi- שפה שהושפעה מערבית, מלזית, פורטוגזית ואנגלית אשר מדוברת גם בסרילנקה ונכתבת באותיות ערביות מימין לשמאל. אין שום בעיה לתקשר באנגלית - כל יושבי האיים גם דוברי אנגלית ומצטיינים בחביבות, סקרנות ואדיבות שממש עושה חשק לבקר באיים המיושבים רק על ידם ולהכירם מקרוב. המטבע הרשמי הוא: רופייה מאלדיבית אבל ניתן להשתמש בדולרים אמריקאיים וביורו. אין צורך להחליף כסף. הם תמיד שמחים לקבל מטבע זר..  אין צורך להצטייד בויזה מראש (אפילו לישראלים). הויזה ניתנת בחינם לחודש ימים בכניסה למלדיביים.

לתחילת הכתבה

פעילויות בקאני

ובחזרה לקלאב שלנו: ביומיים הראשונים שלנו נפל עלינו מזג אויר די לא נעים עם רוח חזקה (שהיתה דווקא שינוי מרענן מהחום של סינגפור - בלי טיפת רוח), ים סוער וגשם לסירוגין. העונה הפחות טובה לשמש, ים, בטן-גב רגועים על החוף היא בין מאי לנובמבר. אבל לעומת זאת - זאת שיא העונה לגלישת גלים. מה שיותר הרגיז היה שכל הפעילויות הימיות התבטלו בגלל הים הסוער (שלדעתי לא היה כל כך סוער - אבל מה אני מבינה?).

אבל ביום השלישי נעלמו הגשמים, העננים והרוחות וסוף סוף יצאנו לים הגדול לשנורקל. בגלל אופי המקום, שמאוד שונה מתאילנד החופשייה, כאמור, כל דבר כרוך בארגונים ורשימות ולא ניתן סתם לקחת "טקסי בוט" ולצאת לים הפתוח לעשות שנורקלין או לצלול. זה חייב להיות בקבוצה מאורגנת. אז עמדנו יפה יפה בשורה, נרשמנו, לקחנו ציוד ויצאנו ללב הים. הרבה דגים לא ראינו כי הראות לא היתה כל כך טובה אבל מה שראינו היה יפה וצבעוני. דווקא כשעשינו שנורקלין קרוב לאי שלנו בקרבת הגשר וליד הבונגלו שלנו ראינו הרבה יותר דגים... בנוסף לשנורקלין ניתן גם לעשות קייקים, שייט מפרשיות, גלישת גלים וצלילות (שכרוכות בתשלום). כמו כן, אפשר לקחת שייט מודרך לדייג במים עמוקים, או לטוס במטוס מים מעל איי המלדיבים - בטיול של יום עם ארוחת צהריים באי אחר או רק לטוס 20 דקות מעל האיים. לצערינו, בגלל הרוחות החזקות התבטלו הטיסות. אבל זה מאוד מומלץ (מחוויות ששמעתי מחברים ומתמונות שראיתי) אם אתם מגיעים בעונה הטובה שהיא בין דצמבר לאפריל.

באחת הארוחות ישבנו עם זוג תאילנדים חביבים שאמרו לנו שהם ממש סובלים מכל ה"ארגון" והסדר. יש שעה מסוימת שיש להגיע כדי להרשם על מנת לצאת לים או לשכור קייאק או אוניית מפרש - פעם בבקר ופעם אחה"צ. אם פיספסתם את השעה והרשימה נסגרה עליכם להגיע למחרת .... מעצבן? אכן!! למי שאוהב להרגיש "בטיול מאורגן" שהוא לא צריך לדאוג לכלום - הרי שזה ה - מקום בשבילו. לנו גם, כמו לזוג התאילנדים הפריע החוסר אפשרות בניידות עצמאית והבזבוז זמן בארגונים האינסופיים לפני כל פעילות. אבל יותר מזה מה שבאמת הפריע לנו - היה היחס המתנשא של הצוות האירופאי של הקלאב. זכינו ליחס ממש חצוף מכמה וכמה אנשי צוות והיחידים שידעו לתת שירות היו המקומיים. וחבל שהצוות לא מורכב רק מהם.

חוץ מהפעילויות בים קיפצצנו לנו את ריקודי קלאב מד המסורתיים בבריכה ובדיסקוטק בערב. פראנסוואה הצרפתי - האחראי על הכושר הגופני במקום הוציא לנו את המיץ עם אינספור ריקודים, קיפצוצים, סיבובים ולחימום האוירה הגיע דומיניק - הצ`יף של הוויליג` שנכנס לתפקידו יום אחרי שהגענו (כן כן זכינו להיות עדים לארוע חשוב במורשת קלאב מד מלדיבים). הארוע היה כל כך חשוב שיצאו לו הדים גם לאיים שכנים אשר הגיעו בהמוניהם לחגוג את העברת השרביט מג`יני לדומיניק במסיבה מטורפת עד הבוקר.

עזבנו את המקום לאחר 5 ימים עייפים, שרופים, ורגועים - כך שהחופשה עשתה את מה שציפינו ממנה. ממליצה בחום על המלדיביים!!!! פנינת חמד אמיתית, לגבי הקלאב מד הספציפי הזה..... לא ממש החלטתי אם הייתי חוזרת אליו או לא...?

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×