הגיגים על צילום

מכירה אנשים שמעדיפים ל"צלם" את מראות הטיול רק דרך העין הטבעית שלהם, ולשמר את המראות שחוו רק דרך פילטר הזכרון.
יש לזה שני חסרונות בולטים:

  1. הזכרון הוא חוש מתעתע, השנים משנות את התמונות תדיר
  2. קשה לחלוק עם הסביבה תמונות המאוחסנות אך ורק בראש האנושי, בינתיים.

אני וצילום
שולי התמונה כפי שנראים דרך עיינית המצלמה הוא הזכרון שייחרט לי מהמקומות אותם ביקרתי. פותחת וסוגרת את צמצם המצלמה בהתאם לזכרון שרוצה שיישאר לי. וראו זה פלא – כמעט תמיד אני זוכרת גם את כל מה שמסביב, את הקולות והריחות שליוו את התמונה המצומצמת.
אני אוהבת את תנועת העין הזו שלי, המצטמצמת אל מול המראה שראיתי באיבחת רגע, כאילו הרמתי אצבע ואגודל כדי למסגר גבולות ציור, כאילו מדדתי עם הקצה המרוחק של העפרון פרופורציות להעברת הנוף החי והשוקק אל הדף שהוא טיוטא לציור שאצייר אח"כ, בבית, מתוך זכרון. אף פעם לא אהבתי את כל ההתארגנות הכרוכה בטלטול צבעים, צנצנת מים, וסמרטוט לניקוי ועוד ועוד אל השטח, תמיד עייפתי עוד בשלב ההכנות להנאה. בצילום כל ההכנות בפנים, הכל כאן, מחכה לרגע הזה שהעין תקלוט והאצבע תקליק. אני גם אוהבת מאוד את העובדה שלמצלמות החדשות יש מסך קטן כדי לבחון בו ברגע את התוצאה. זה מאפשר לי מיד, ממש בשטח, להחליט שאפשר להמשיך לסצינה הבאה או להתעכב עוד רגע על הקודמת. בגלל זה המצלמה שלי מכוונת על מצב של רווח בן שתי שניות הקפאה אחרי הקליק. חייבת לראות מיד תוצאה, חייבת ליהנות מהנאת התוצאה.

קיו גארדנס, לונדון
קיו גארדנס, לונדון
מונט בלאן
מונט בלאן


ותמיד, תמיד אני אומרת לעצמי שאני מצלמת הרבה כדי לברור, כדי להשאיר אח"כ רק את היפים ביותר, אבל מרגע שצולמה התמונה, היא צריכה להיות מאוד מאוד לקויה כדי שאמחק אותה לעד, וגם אז אני עושה את זה מהר, יותר מהר מהקלקה לשם צילום, כדי שלא ארגיש, שלא אזכור שהיתה שם, כי בכל אחת אמצא יופי כלשהו, הצדקה להשארותה כחלק מהאוסף, עובדה - איך אני מתאהבת בהן כעבור זמן, איך אני טוענת לייחוד הקומפוזיציה שלהן, או לצבע או למשהו הקטן שהתגנב לתמונה מבלי שהרגשתי.

פרח
חשיפה "לא נכונה" והצילום הופך מריחת צבע - יפה בעיניי
ירקות
היד האוחזת במצלמה כנראה לא היתה יציבה מספיק. ה"גרעיניות" שנוצרה בתמונה
גורמת לה להראות יותר מצויירת.


והזכרון (שלי, שבראש), בזכרון מאוכסנות כל כך הרבה תמונות שלא הספקתי להקליק ולהוסיף לאוסף. הנה ממש ליד התמונה הזו היתה עוד אחת, אבל היא לא צולמה מכל מיני סיבות שהיו כל כך חשובות באותו רגע... וכל כך חסרות משמעות בנצח... לעד כשאסתכל על הקיימת אזכור גם את ההיא שאיננה... הזכרון, יש לו חלק גדול במה שמכונה "יופי", כי הוא דומה למשהו מוכר מן העבר, למשהו שמעורר רגשות טובים. ומה כשפוגשים משהו חדש לגמרי לגמרי? זה הרגע בו מתחילים לייצר זכרונות חדשים.

קפה הילדה
קפה הילדה, ברלין. אפשר להריח את ריח הקפה והמוסיקה המשובחת.


ואיך יש מקומות כאלה שאני יודעת בדיוק מה ארצה לצלם כשאגיע אליהם, ואיך יש מקומות כאלה שאני יודעת בדיוק איזה תמונות לא יהיו חלק ממני. פעם, לפני לא הרבה מאוד זמן, בכל מקום אליו נסענו היו סטנדים עם גלויות מצולמות. צלמים מקצועיים הוזמנו ע"י משרד התיירות המקומי לצלם "תמונות גלויה" שהיו נמכרות במחירים מופקעים לתיירים המזדמנים - אלה שלא היה להם ציוד צילום מתאים, וזמן אין קץ לחכות לרגע הנכון. היום יש מאגרי תמונות כאלה ברשת בהמונים שמכילים את אותן תמונות גלויה, שצלמים מקצועיים ארבו ימים ולילות לשניה המתאימה לצילום המושלם, ומחיריהן להורדה זולים עד זולים מאוד, ומי שרוצה להציץ בהן רק לשם התרשמות יכול לעשות זאת בחינם. וכשאני מטיילת, אני מגיעה למקומות האלה לאחר שבחנתי איך הם נראים בכל שעות היום והלילה, בכל העונות וכמעט מכל הזוויות, אז למה בעצם אני מצלמת?
בעיקר כי אני משמרת רגעים. כי המראה של המקומות האלה שונה דרך העין הפרטית, ולזכרונות פנים רבות. לעולם לא אצלם את מגדל אייפל בפעם המליון ואחת, אלא אם כן יופיע בתמונה גם אותו חלק משמעותי שיזכיר לי את הרגע המיוחד שלי לידו, או עליו, הרגע בו הרגשתי כל כך טוב לידו, או שלא. אצלם את את האריח עליו עמדתי בתור לעלייה למגדל, או את התור הארוך, או את מוכר המזכרות האקזוטי שעמד ליד התור – תמונת האייפל הכל כך מוכרת תושלם כבר בזכרון!

ססטרי לבנטה
אחת השקיעות היפות שראיתי מיימי תגיע תוך דקות ספורות
יפו
אין כמו יפו!


היופי, כך לימדו אותי, טמון בסימטריה, בחיתוך של זהב, ובתשובות ויזואליות. ואני דוקא רואה את היופי ביוצא הדופן, בא-סימטריה, ובמפתיע. בחיתוך לא מקובל, בהתמקדות בפרט שולי. לכן, אני לא מחפשת, אך מחכה לאותו משהו שידליק, לאותו משהו בולט ולא שייך, שהפלא ופלא משתלב הרמונית בסביבתו עד כי לעיתים לא מבחינים בו.

מוזיאון להסטוריה גרמנית
המוזיאון להסטוריה גרמנית, ברלין. החיתוך עם פיסת השמיים
גורם לבניין השקוף ממילא להראות עוד יותר שקוף.
טייט מודרן
העמוד המאסיבי, מייצב את התמונה, לא מפריע.
בחירת אובייקט הצילום
אין לכך מתכונים. אני כן חושבת שמה שמרגש, ראוי שייכנס לתמונה. ההחלטה מהירה בד"כ, כי כשאנחנו תיירים, אנחנו חולפים על פני הרבה אובייקטים מרגשים, ולעיתים בגלל ריבויים, הם בלתי נראים... אני חושבת שעצם ההסתובבות עם המצלמה גורמת לכך שנראה יותר.
כשהמקום אותו מצלמים יפה באופן יוצא מן הכלל, הסיכוי לפיספוס הוא קטן, כי המרכיבים כולם שם. כשהאנשים אותם נצלם מאוד צבעוניים, היופי מובטח. יחד עם זאת, יש צירופים שעושים את התמונה לעוד יותר יפה ומיוחדת. יש פרט אחד שצריך להיות ברור ומככב בתמונה, וכל השאר רק חוברים אליו.
מוזיאון לאמנויות יפות בוסטון
היופי טמון ביחס בין הגדלים - הפסל מול האיש, התמונה שהיא כמעט מונוכרומטית,
"נשברת" על ידי הצבעוניות הבולטת של הפסל


קומפוזיציה
לא שולטת יותר מדי בכל רזי המצלמה, לא מכירה (עדיין) את כל הפונקציות שלה, הסיבה היחידה בגללה "מותר" לי לכתוב את הפוסט הזה זו הקומפוזיציה.
צריך לדעת שלתמונה חיים משלה. למרות המחשבה שהמצלמה "מעתיקה" את המציאות אל התמונה – לא כך הוא. ומרגע שמפנימים זאת – יודעים שלא מספיק להקליק – צריך לתחום לתמונה תחומים. מה נכנס לתוך התמונה, באיזו זווית ולצד מי – זו הקומפוזיציה.
אני חושבת שאני יודעת להבחין בחיתוכים היפים העומדים לפני, להסיט את העדשה באורך המתאים לעברם ולהקליק ברגע הנכון. בניגוד לציור בו יש חופש לאמן לייבא לתוך הקנבס שלו את האלמנטים שייצרו את הקומפוזיציה שתביע יפה את הציור כולו, בצילום האלמנטים כבר שם, ומה שמשנה זה מיקומם בתמונה.
בטיול חולפים ליד התמונות המהממות ביותר, לא תמיד יש זמן להשתהות לידם, בודאי שאין זמן לחפש את התנוחה המתאימה לצילום, או את קרן השמש שתאיר בדיוק את הפריים, לפעמים החלטות מהירות נלקחות לגבי העיתוי המתאים לצילום. רק בדיעבד, רואים את אותו משהו שהופך את התמונה ליפה. לפעמים כשנושא התמונה לא מונח ממש במרכז התמונה הוא הרבה יותר מעניין, לפעמים כאשר נוסף לו אלמנט נוסף הוא מעצים אותו, לפעמים דרוש לו הרבה מרחב מסביב על מנת לבלוט. כאן בדיוק תפקיד המסך הקטן – לספר בשעת אמת אם אכן נלקחה החלטה נכונה או לא, ואם אפשר לתקן בקליק נוסף או לא, לפעמים אין זמן לתיקון...

פארק ריצמונד, לונדון
הסיפור בתמונה מסופר בכיוונים של האנשים, בזוויות שהם יוצרים.
"עודף" התמונה מימין מרמז על המרחב הגדול שם.
מונטריאול
העניין הברור הוא בפסל הנשים הלוחשות.
אבל זנב הרחוב בימין התמונה מכניס בה חיים עוד יותר.


עיבוד תמונה
איך פעם התלהבתי מעבודת מעבדה, מערבוב של חומרים, משלושת הקערות – המפתח, העוצר והמקבע... איך הכל היה תלוי בתזמון, ביכולת האמן של המשתמש בקערות האלה, ואיך, איך ככל שזה יותר הסריח מחומץ זה היה יותר יפה וטוב, ואיך, איך הייתי מתפעלת מכל התהליך ובעיקר מהתוצאה – שלעיתים רחוקות היתה דומה למה שצולם, אלא ששם היה קשה להשוות – המקור היה בנגטיב והיה צורך לגייס דמיון כדי לדעת מה רואים, והיום – קל להשוות בין צילום המקור לבין התוצאה המעובדת, בדרך כלל בפוטושופ.
פוטושופ היא מילה נרדפת לרמאות, לפלסטיק, לכל מה שלא אמיתי, אז איך אפשר להתפעל ממנה? אבל כיוון שהתוכנה המופלאה הזו היא כלי העבודה היומיומי שלי, אין לי אלא להתפעל ממנה ומהיכולות הטכנולוגיות שלה, המשתכללות יותר מהר מכפי שאפשר לעקוב אחריהן וללמוד אותן. אבל דווקא בגלל זה קשה לי לשדך אותה למילים כמו "אמנות" "מיוחד", או "צילום". קשה לי מאוד לראות בשימוש בה חלק מתהליך יצירת התמונה, כי אם טענתי קודם שתמונה היא יצירת זכרונות, הרי שפוטושופ היא שיבוש הזכרונות, שיכתובם מחדש. ובעיקר, קשה לי לנייד את כלי העבודה לפנאי שלי.
פילטרים – זה משהו אחר. גם אלה המובנים בתוך המצלמה וגם אלה המורכבים על העדשה – הם מותרים מבחינתי. כיוון שהעין האנושית רואה דברים אחרת מהמצלמה, יש חשיבות לבחירת מצלמה שתתן את התוצאה שהעין שלי תלטף, פילטר שיקרב את התוצאה למה שהעין רואה – זה בסדר גמור מבחינתי. זה עובר את מבחן האמינות השמרני שלי.

קורנליה
אלמלא השתמשתי בפילטר מקטב, לא היינו רואים כעת את הים הכחול הניבט בקצה התמונה.
העין ראתה במציאות

גנואה
השתקפות המים, והאיוושה בצד שמאל למעלה - תוצאה של פילטר מקטב.


ההתפעלות מתמונות "יפות" רק בגלל השליטה בטכנולוגיית תיפעול המצלמה, חולפת מיד עם ההכרה שאכן יש שליטה. מרגע זה נדרש קצת יותר כדי להתפעל מתמונה. ומרגע שהאוסף גדל, קשה לגרום להתלהבות ממקטעי נוף, כי "כבר יש כזה". צריך לאסוף עוד ועוד את הדמיון כדי לראות את המשהו המיוחד בתמונה החדשה.

כלנית


שלושת התמונות האחרונות מושכות את העין במיוחד, בזכות הצבעים הניגודיים בהן - צהוב-כחול ואדום-ירוק - צבעים ניגודיים יוצרים תחושות חזקות בדיוק כמו שחור-לבן. ברור שהם היו שם, כולם. אלא שהמיקוד בהם יצר את הדרמטיות. ואני מצהירה בזאת שאת התובנה הזו למדתי הרגע, בעת התבוננות ברצף התמונות.

איחסון, קיטלוג ואפשרויות צפיה
שימוש במצלמה הדיגיטלית הגדיל במאוד את אוסף התמונות שלי, עד כדי כך שצפייה בכל התמונות הופך לבלתי אפשרי. פיקאסה – תוכנת האלבום הדיגיטלי, נותנת לי הרבה פתרונות. למשל, תיוג התמונות, בכל התגים – כלומר שמות, שאני רואה בתמונה, מאפשר לי להתבונן באופן שונה בתמונה – לא רק כחלק מסיפור כרונולוגי של הטיול, לא רק כשליפת אותו זכרון שאחסנתי, אלא כחלק מקבוצה חדשה – למשל, כשאכתוב בחיפוש - "דלת" אקבל את כל הדלתות שצילמתי ותייגתי מונחות אלה לצד אלה ואז תהיה התבוננות חדשה, סיפור חדש. למשל תמונה של דלת פתוחה שמתגלים מאחוריה חיים, מאירה באור שונה את תמונת הדלת הסגורה שלידה. דלת מקושטת הופכת את זו שלא לדלה, והיופי של הראשונה מועצם. וכמובן, התיוג מאפשר את המובן מאליו – שליפת התמונה הרצויה במהירות מקסימלית. ודבר נוסף ומאוד חשוב – בגלל השימוש בתוכנה, אני מעלעלת בתמונות הדיגיטליות הרבה יותר, מאשר באלה שמודבקות באלבום של פעם.


ברלין
דלת מול דלת

פורטו וונרה
דלת מול דלת

ירושלים
האם הדלת הזו יפה גם ללא כתר הפרחים?
רגע הקליק

ביער בפראג
ראיתי את הבחורה הולכת על השביל, ידעתי שאני רוצה אותה בתמונה,
איתרתי ספוט יפה מהלך כמה צעדים לפניה, כיוונתי מצלמה, וחיכיתי שהיא תיכנס לפריים – קליק!

קיימברידג
הגשר בקיימברידג' מסצ'וסטס מרהיב ביופיו, אך כשהשייטים הופיעו תחתיו יש סיפור מעניין יותר.
גשר
איך גורמים למה שנראה לנו אדיר להראות כזה גם בתמונה? למשל הדספשיין ברידג' בוודבי איילנד,
כל מי שראה אותו מעיד כמה עצום הוא נראה. הזווית חשובה כאן מאוד.
זו התמונה היחידה מכל התמונות שצילמתי אותו שנותן איזשהו מושג לגבי גודלו.
גודל המכוניות עליו תורם לכך מאוד.

טרומסו
לפעמים בזווית הכי מתאימה לצילום אין אפשרות לצלם, ובכל זאת,
למרות שברור שהתוצאה לא תהיה טובה, מקליקה ואח"כ רואה שזו תמונה מצויינת –
לא כי היא יכולה להשתתף בתערוכה, אלא כי היא כל כך אוטנטית עבורי! (טרומסו, נורווגיה)

אמסטרדאם
תמונות שמאכלסות אנשים תמיד יותר מהנות, תמיד יותר מלאות חיים.
אבל לפעמים יש תמונות שרק התבוננות נוספת תספר לנו שהיא נעדרת אנשים -
לפעמים היא חיה כל כך בזכות הקווים הרכים, בזכות הדמיון שמספר לי,
כמו כאן למשל, על הדקה שקדמה להגעתי למקום, כשמישהו קשר את האופניים לגדר התעלה.



* אני מצהירה שאף אחת מהתמונות כאן לא עובדה בשום תוכנת עיבוד, אפילו לא נחתכה מחדש.
* התמונות נבחרו כאן לפי יכולת הדגמתם את המלל.

בחלוף הזמן
פתחתי אלבום בו מוצגת נבחרת של התמונות שלי. גיליתי את חדוות השימוש בפוטושופ שלא לצרכי עבודה. שימוש מושכל בפילטרים של התוכנה גורמים לתמונות להיראות יותר מקצועיים, יותר עכשוויים. זהירות - זה ממכר!

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של רבקה.ק.?

הפוסט הבא ›
טיול קסום בלפלנד
טיול קסום בלפלנד
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
14-12-2014
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
האי ונקובר, וושינגטון, ונקובר
האי ונקובר, וושינגטון, ונקובר
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
24-11-2014
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של רבקה.ק. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

רבקה-מדהים ומרתק! תודה!

השב  · 

דיברו כאן על עקרון הצמצום? אז..נפלא

always look at the bright side of life(tata,tatatatata)
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

שאפו!

אלוהים נתן לך במתנה דבר גדול דבר נפלא אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה ►◄ למסלולי וסיפורי הטיולים בבלוג שלי - לחץ ↓
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תמונות ותיאורים

השב  · 

הגיגים של צילום !

מעל 200 טיפים בנושא בודפשט- מוזמנים לצפות בטיפים העדכניים ביותר של העיר !
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

רבקה, ואני אומרת שבעיקר האהבה (שלך) לנושא היא סוד העניין.

זיוה / samti-lev
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

רבקה - אני מצדיע לך!!

השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×