הדרך לסנטיאגו מתחילה כאן

הדרך לסנטיאגו

על המסלול שנקרא קמינו דה סנטיאגו שמעתי במקרה. מישהי שטיילה בחבורה גדולה שהייתי חלק ממנה, סיפרה על המסלול כדרך אגב, שזו תוכנית שלה לקיץ הקרוב. אוזניי התחדדו ומיד ניסיתי לדלות ממנה מה שיותר מידע על הטראק המסקרן.

דבר הוביל לדבר וחצי שנה מאוחר יותר, באוקטובר 2011, יצאנו 3 זוגות חברים אל המסלול לשבועיים של צעידה בדרך לסנטיאגו דה קומפוסטלה.

בואו נחזור טיפ-טיפה אחורה. הקמינו דה סנטיאגו פירושו בעברית הדרך לסנטיאגו. סנטיאגו הינה סנטיאגו דה קומפוסטלה, עיר בצפון מערב ספרד. כל-כך צפון מערבית שהיא נמצאת בפינה מרחק נסיעה קצרה צפונה או מערבה ותגיעו לאוקיינוס האטלנטי. לעיר זו מיווחס קברו של st. James אם כי לכך אין ראיות. אם זאת הקתדרלה המרכזית והייחוס הקדוש שיש לעיר, הפכו את סנטיאגו דה קומפוסטלה ליעד צלייני כבר במאה ה9! מאז ועד היום משמש המסלול (להלן: הקמינו) כנתיב עלייה לרגל לצליינים נוצרים.
על-אף ציוויונו הדתי ברבות השנים, לפחות בעשור האחרון, הפך הקמינו ליעד לעולי-רגל מסוג חדש. אנשים כמונו, שלא הלהט הדתי דחף אותם לקחת תיק ונעליים טובות ולצאת לדרך, אלא אהבת הטבע, הרצון לטייל ולראות נופים, לחוות תרבויות ולהכיר אנשים. ואכן מרבית האנשים שפגשנו בדרך עדיין היו בעלי מניעים של אמונה, אבל בהחלט לא כולם. אפשר לראות בקמינו אנשים מכל מקום, גילאים משתנים, ורמות כושר לא אחידות בעליל.

עקרונית באירופה קיימת רשת מסלולי צליינות אשר מגיעה מכל רחבי היבשת ומתרכזת לספרד, שם יש נתיב אחד. שמענו פה ושם על אנשים שפשוט יצאו מפתח ביתם, נניח בהמבורג, או בפריס, ופשוט התחילו לצעוד.
המסלול "הקלאסי" מתייחס לדרך המתחילה בעיירת הגבול הצרפתית st. Jean Peid-de-port ובשבילכם סאן ז'אן, ומגיעה עד לסנטיאגו דה קומפוסטלה. כ740 ק"מ בסך הכל. בשביל זה תצטרכו כארבעה-חמישה שבועות של הליכה עם הפסקות פה ושם.

אנחנו, שהבנו עוד מהארץ שאין לנו את הזמן הנדרש למסלול המלא (סטודנטים שתלויים ברחמיו של לוח המבחנים), החלטנו ללכת על בערך מחצית הדרך. התחלנו את מסלולנו בעיר לאון. עדיין לא מעט אזור ה310 ק"מ מהיעד.
המסלול בכללי הוא מאוד מודולארי, אפשר להתחיל בכל נקודה, אפשר לדלג על מקטעים. איך שהזמן ומצב הרוח מכתיבים.

שני דברים שמלווים את הצועדים לכל אורך הדרך:
הצדפה - זהו סמלו של ג'יימס הקדוש (יעקב הקדוש). הצליינים סוחבים על התיקים צדפה שקנו לאורך הדרך. ולאורך כל המסלול תמצאו הכוונה מאוד נוחה, לרוב צדפה צהובה (או סתם חץ צהוב) המצביעה על הכיוון.
חיצים צהובים וצדפות מראים לאן להמשיך

דרכון צליינים - כל צליין שמכבד את עצמו יזדרז, עם הגיעו לנקודת המוצא, להוציא דרכון צליינים. הדרכון הוא העדות בסיום המסלול לכך שהייתם צליינים כשרים וטובים ובזכותו תוכלו לזכות בקומפוסטלה (מעין תעודת צליינים אותה מקבלים בסנטיאגו דה קומופסוטלה כאות למסע שעברת) בכל מקרה את הדרכון מוציאים במשרד הצליינים או באלברגה הקרוב לביתכם (תכף אסביר גם על זה). ברוב המקומות תוכלו לקבל את הדרכון בחינם (אם כי יש מקומות שתאלצו לשלם עבורו). את הדרכון אתם שומרים איתכם במקום נגיש בתיק, לכל מקום שתגיעו תוכלו להחתים את הדרכון בחותמת ייחודית לאזור או ליישוב או לבית הקפה. כך תגיעו לסוף היעד כאשר דרכונכם עתור חותמות לרוב. אחלה מזכרת
במטותא ממך אדון, חתום לי בדרכון הצליינים שלי

אבלרגה - אכסניית צליינים. לאורך המסלול תוכלו למצוא שלל סוגי ורמות הלנה. הפופולרית שבהן, הנפוצה ביותר וזו שהכי תואמת את אופי הטיול היא האלברגה - אכסניית צליינים. האלברגות לאורך המסלול זוכות לחוסר אחידות משווע. בשורה התחתונה בכולן תוכלו למצוא מקום להניח את הראש בסוף היום.
האלברגות מחולקות לאלברגות ציבוריות ופרטיות. האלברגות הציבוריות עולות בין 5-10 יורו לאדם ללילה (אם כי יש גם כאלה שהן חינמיות והמכיר בהן הוא על פי שיקולך ונדיבותך), לרוב הן נועדו למספר רב של צליינים. כלומר יותר מיטות, יותר מקלחות, מטבחים גדולים, ופוטנציאל נחירות גבוה במיוחד. האלברגות הפרטיות עולות מעט יותר בין 10-20 יורו לאדם ללילה, אבל שם תוכלו למצוא חדרים קטנים יותר (אך גם בהם לרוב מיטה דו-קומתית), פחות אנשים ואוירה יותר שקטה ופרטית.
אנחנו שילבנו בין שתי האפשרויות. לעיתים העדפנו לחסוך כמה יורו והלכנו לציבוריות ולפעמים העדפנו את הנוחות והשקט. חשוב לציין שברוב המכריע של האלברגות, היה נקי ומסודר (גם בגדולות שבהן). חשוב לציין 2, יש דבר שנקרא Bed Bug, מעין חרק שנמצא לרוב במקומות בהם לא החליפו מצעים, לא אווררו כיאות. במהלך הדרך נתקלנו במישהי אחת שחטפה את זה. כדי לדעת שזה קיים ועדיף לא לישון במקום שנראה מוזנח.
יש הרבה מאוד אלברגות לאורך הדרך אבל לעיתים יהיו רק שתיים או אפילו אחת במקומות הקטנים, כדאי לדעת מראש מהו הכפר/עיר שהם היעד למסלול של אותו היום, והאם יש בו אלברגה ומה היא מציעה (האם יש בה מטבח, האם יש סופר או חנות בכפר, כמה מקומות יש באלברגה). הדבר רלוונטי בעיקר לעונת השיא יולי-אוגוסט, אז הקמינו מלא בצליינים מה שאומר שכדאי לוודא שיש גם מקום נורמלי לישון. אנחנו טיילנו באוף-סיזן ולא הרגשנו ב"תחרות" על המיטה בסוף היום.
אלברגה לדוגמא

מזון והצטיידות
שני דברים חשובים וקריטיים לטיב הטיול שיהיה לכם הם תיק ונעליים. נעליים חשוב שיהיו לכם נעלי הליכה טובות, ועוד יותר חשוב מכך שיהיו נעליים שהלכתם בהם לפחות כמה חודשים לפני היציאה לטיול. קשה לתאר את הסבל של מי שכבר אחרי יום או יומיים של הליכה קיבל שלפוחיות. זה יכול להחריב חלקים נרחבים מהטיול.
הדבר השני הוא תיק. חשוב מאוד שיהיה לכם תיק טיולים גדול ואיכותי ששומר על הגב ומאזן היטב את המשקלים. זהו טיול שכל הבית על הגב בו והתיק עליכם כמספר שעות ההליכה ביום. בקיצור לא לחפף בדברים האלה הם שווים את ההשקעה.
אוכל - חשוב לא להגזים ולזכור שאתם נמצאים בסך הכל בארץ מסודרת, בכל מקום אפשר להצטייד במרכיבים בסיסיים לסנדוויצ'ים או במצרכים להכנת ארוחה מבושלת. הדבר נכון גם לגבי מים. למרות שהיינו בתקופה די חמה יכולנו לקחת כ2 ליטר לאדם לכל היותר ודאגנו למלא בכל נקודה שמצאנו בדרך. לגבי בישול - בחלק גדול של האלברגות יש מטבח מצויד בדברים הבסיסיים (כיריים גז, מחבתות, סירים וסכו"ם) - כדאי לוודא מראש כי לפעמים לא תמצאו במטבח כלום. רוב הפעמים העדפנו מבחינת תקציב לקנות לנו ירקות, ביצים, פסטה או אורז ולהכין את ארוחת הערב לעצמנו. הרבה פעמים תמצאו במטבחים דונטיבו (=תרומה), שאריות של מצרכים שהשאירו צליינים קודמים (חבילת פסטה חצי מלאה, מלח, שמן ושאר תבלינים) הרבה פעמים הם השאירו בדיוק מה שלנו היה חסר, או שאת הקניות שלנו עשינו רק אחרי שראינו מה אחרים השאירו לרשות הכלל.
אנחנו, כיאה לישראלים טובים יוצאי צבא, התקשנו לוותר על פק"ל קפה, סט סירים לטיולים וגזייה. לא הייתי אומר שזה היה מיותר, כי השתמשנו בזה ולשתות קפה בסיום עלייה תלולה אל מול נוף משגע שווה הכל. אבל זה היה מיותר 50% מהפעמים. כי בעלייה ואחרי שעות על הרגליים, מרגישים כל משקל מיותר. לשיקולכם.
אפרופו משקל, בנקודה מסוימת פשוט השארנו אחרינו ציוד מיותר: קרם גילוח, חפיסת קלפים, חבילת אורז ועוד. הגב היה מאושר מהבחירה להשאיר כמה גרמים מיותרים מאחור.
לבוש - בעיקרון ליוצאים בחודשי הקיץ - יהיה חם. אנחנו יצאנו באוקטובר וזכינו למזג אוויר מעולה חם במהלך היום, אבל לא חם מדי. ובערב נעים מאוד ולפעמים היה קצת קריר. אם זאת הקמינו עובר בגליציה שידועה כמחוז הגשום ביותר בספרד. לשמחתנו ראינו יום אחד עננים בשמיים, אבל הם חלפו להם כלעומת שבאו. בכל ימי הטיול לא תפס אותנו גשם. אבל מעילי גשם לכל צרה שלא תבואו היו טחובים אי-שם במעמקי התיק. בבקרים יצאנו טיפה לפני הזריחה, אז היה קצת קריר. כדאי להתלבש בשיטת הבצל, בנוהל.
אני לפני שטסנו קניתי דגמ"ח בהאנגר בגדים במחיר זול במיוחד, הלכתי לתופרת שעשתה לי ממנו מכנס שאפשר לפרק למכנסיים קצרים. זה היה פתרון אידיאלי לטיול.
כביסה - אל תיקחו איתכם הרבה בגדים. אז תסריחו אז מה? כולם מסביבכם יסריחו, אף אחד לא ירגיש אם גם אתם. בחלק גדול מהאלברגות יש מכונות כביסה או אמצעים לכביסה ידנית. פתרון פשוט וזול וחוויה מעניינת.
כושר - כן הלכנו משהו כמו 20 ק"מ ביום עם בין 8-15 ק"ג על הגב. זה לא תמיד קל ותמיד הגב משווע לאיזו הפסקה. לפעמים גם הברכיים מתחילות לחרוק (בשביל זה אפשר לקנות ברכיות). אני כן התאמנתי לפני והעלתי את הכושר שלי בהדרגה, גם בריצה וגם במשקולות, אבל אני חושב שהייתי די בודד בעניין ההכנה הגופנית המקדימה, יתר חברי לא ממש "העלו הילוך" לפני הקמינו. מצד אחד אני היחיד שעד הסיום לא כאבו לו הברכיים (למעט ממש ביום האחרון עצמו), מצד שני גם בעלי הכושר הלקוי עמדו במשימה בכבוד! אבל כן חשוב להינות מהליכה כדי לצאת לקמינו. כדאי לזכור: ביום-יומיים הראשונים הגוף כואב מהמשא ומהק"מ הרבים ומשעות ההליכה, אבל אחרי כן הגוף פשוט התרגל. הכאבים של הימים הראשונים נעלמו. הכל בראש. לא להישבר בהתחלה כי בהמשך זה יסתדר!
כביסה כמו פעם
כביסה הלכה למעשה

החוויה האנושית. הקמינו מזמן בדרכם אנשים רבים ומגוונים. רוב הצליינים הם תיירות פנים ספרדית, אבל תמצאו לאורך הדרך אנשים מכל מקום. יפנים, קוריאנים, גרמנים, אמריקאיים, צרפתים ומעטי מעט גם ישראלים. ככל שתיהיו פתוחים לאינטרקציה שהקמינו מזמן, תחוו יותר. ההליכה לפעמים מכתיבה לה אנשים שבאופן קבוע תראו לאורך הדרך, בעצירה זו, באלבגרה שם. כל פעם הם יחזרו להם. אנחנו שהיינו שישה, היינו די בולטים בשטח ומשכנו סביבנו כל מיני אנשים שהחלטנו שאנחנו קצת "מאמצים" אותם. בהתחלה בשיחות קטנות לאורך הדרך ועד לארוחות ערב משותפות. אין ספק שהחלק המהנה ביותר של הטיול אלו האינטרקציות האלו, שבכל פעם הביאו לנו אנשים אחרים וסיפורים מגוונים. באמת שהיה אדיר.
אנחנו וחברי-הדרך שלנו

הנופים - הקמינו האו 740 קילומטרים של דרך המשנה את פניה בכל פעם מחדש. אנחנו שהתחלנו באמצע הדרך, לא חווינו את הפירנאים, רכס ההרים שנמצא בתחילת הדרך על הגבול בין צרפת לספרד, ולא ראינו את המישורים הגדולים בין בורגס לליון. אבל גם חצי הדרך הייתה מאופיינת בשינויים הדרגתיים אבל גדולים בצורות הנוף. לאורך הדרך גם נחשפות בפניי ההולכים המחוזות השונים המרכיבים את ספרד, כל אחד והמאפיינים המיוחדים לו, השפה קצת משתנה, השילוט, האוכולוסיה, האדרכילות. בין כפרי בוץ עניים וחרבים לסמטאות ציוריות, בין פסגות המתצפות למרחבים עצומים, לנחלים יפהפים שזורמים בעמק הירוק. כמעט אין יום שדומה לקודמו, הקמינו מספק כל יום חוויות יחודיות משלו.
DSCF1982.JPG
DSCF2236.JPG
DSCF2321.JPG
DSCF2760.JPG

לסיים את מה שהתחלת - הקמינו הוא טראק שמציב בתחילתו מטרה. נוצרית ולא קשורה ככל שתהיה אלינו, יש משהו בהתמדה בהליכה. בשלב מסוים זה הופך להיות חלק משגרת היום שלך. לקום מוקדם בבוקר, לשתות משהו חם, לשים את התיק על הגב ולהתחיל ללכת. כמעט צורך של הגוף. מעין רית'ם (מקצב) שהצליין נכנס לתוכו. הרגליים ימשיכו ללכת עד שתגיעו לסנטיאגו דה קומפוסטלה ותגלו את תעודת הצליין המפורסמת. לנו היא לא אומרת כלום, לפחות לא במובן הדתי, אבל היא מסמלת משהו שהתחלנו וסיימנו. חוויה שניקח אותה איתנו. משהו חד-פעמי שמשלב חוויה אישית עוצמתית, חוויה אנושית מורכבת ומעניינת וטיול. להגיע לשערי העיר ולהרגיש שאתה חותם משהו משמעותי שעשית. חוויה אדירה שאני ממליץ לכל מי שטיול טוב עושה לו את זה.

על מה שקרה לאחר סיום המסע. בכתבה הבאה!
במשרד הצליינים. מחזיקים בגאווה את תעודת המסע. סיימנו בהצלחה יתרה!

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של chenkalifa?

הפוסט הבא ›
פיניסטרה - סוף העולם
פיניסטרה - סוף העולם
מתוך הבלוג של chenkalifa
08-04-2013
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של chenkalifa »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×