ההמראה לאיסטנבול והנחיתה בתורכמניסטן

פרידה מספרת על החששות מפני היציאה למסע, המפגש הראשוני עם תרבות ואנשים חדשים, בינהם מאראל ששבה לביקור במולדתה (תורכמניסטן) אחרי שנים רבות והנחיתה באשגאבט.
פרידה דיין
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ההמראה לאיסטנבול והנחיתה בתורכמניסטן

מטורקיה לטורקמניסטן

"גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד קטן אחד"- מאו טסה טונג

דיילת חיננית עברה בין הנוסעים ובדקה האם הם חגרו את חגורת הבטיחות. חשבתי על דבריה של עליזה "תחשבי חיובי והכל יהיה חיובי". עליזה ואני נפגשנו בבית המלון באיסטנבול, יחד יצאנו לגלות את חיי הלילה. הופתעתי לטובה- פאבים,דיסקוטקים, מסעדות ובתי קפה. אכן, חיי לילה תוססים. מאידך, אחד המראות שלא יעזבו אותי הם אותם ילדים בני עשר שמסתובבים ברחבי העיר ומצחצחים את נעלי העוברים והשבים. עלי, היה אחד מהם. "אני בא לכאן כל יום, למדתי אנגלית מהרחוב"-אמר לי. חשבתי על ילדים אחרים בגילו, משחקים משחקי כדור, משחקי מחשב, צופים בטלוויזיה וחשתי צביטה בלב. מין צביטה כזאת שאוחזת בך ולא מרפה.

העפתי מבט אחרון מחלון המטוס, עוד רגע קט והמטוס ימריא, ואיתו- חששותי, כי אני בדרכי אל ארץ ששמעתי עליה מעט מאוד. מאראל Maral בחורה בת עשרים, חייכה אליי ואמרה: "שנה וחצי לא הייתי בתורכמניסטן, אני סטודנטית ולומדת בארצות הברית, בטח אקבל הלם תרבות".
"מה את לומדת?"-שאלתי
"שיווק"- היא ענתה.

הייתי התיירת היחידה על המטוס. עשרות זוגות עיניים ננעצו בי, מבקשות לדעת מי אני. נשים בלבוש מסורתי של שמלות ומטפחות ראש חייכו חיוכים רחבים שחשפו שיני זהב לרוב. אחת הנשים שישבה בכסא לפני חייכה ושאלה מהיכן אני, ומאקאל שימשה כמתורגמנית לשיחתנו. התפתחה שיחה קלילה- האישה בקשה לדעת פרטים קטנים כמו בת כמה אני, ומה אני עושה בתורכמניסטאן.
"היא מזמינה אותך אליה הביתה"-תרגמה מאראל את דבריה.
"תודה"- עניתי.

חשתי עייפות וניסיתי להירדם ללא הצלחה. מאראל נמנמה קלות ואני העפתי מבט דרך חלון המטוס. המטוס המריא מעל גרוזיה,אזרבייג`אן, ומוסיקת רקע הנעימה את הטיסה.  הטיסה אורכת שלוש שעות וארבעים וחמש דקות, והעייפות החלה להעיק.

"עלינו להלל את ארצנו"- זוהי הברכה שמקדמת את הבאים בשערי תורכמניסטן. שלושים ושבע מעלות, חום אימים, רוח חמה מכה בפניי. אין אוטובוס שמסיע אל אולם הנוסעים, והדרך היחידה היא לצעוד ברגל בחום הכבד. התור לביקורת הדרכונים ארוך, בולטות בו הנשים התורכמנסטניות עמוסות סלים במוצרים שנקנו באיסטנבול. האולם נראה כחדר אחד גדול. ביקורת הדרכונים עברה עליי יחסית בקלות- ניגשתי אל אחד השוטרים שיראה לי היכן השירותים, הוא ביקש ממני להציג את הדרכון,וסימן לי לבוא עימו. הוא ניגש אל השוטרת בדלפק, החתים את דרכוני, והראה לי היכן ממוקמים השירותים.

לתחילת הכתבה

אשגאבט והסביבה

המתנתי כשעה לתרמילי, מאקאל ואחת מעובדות הנמל סימנו לי לבוא עימן, הן דיברו עם שוטרי המכס. שוטרי המכס פתחו ובדקו את מזוודות האנשים בתור הארוך, ואילו אני עברתי כך את המכס בלי שנבדקתי, איזה מזל. משפחתה של מאראל וחברותיה המתינו לה בחוץ. התרגשותם היתה עצומה, דמעות זלגו מעיניהם. היא הציגה אותי בפני משפחתה , ואז הם הסיעו אותי אל בית המלון בו ביליתי את הלילה הראשון לבדי. למחרת יצאתי בחברת Ejesh ו- Hernest ל-Bakhorden שנמצאת כמאה ק"מ מ-Ashgabat. מכונית הלאדה הלבנה דהרה על הכביש, נוף מדברי סביבנו.
 
חלפנו על פני כפרים קטנים שגרמו לי לתהות -איך אפשר לשרוד בחום הלוהט הזה. חלפנו על פני הרי Kopet Dag- הרים מרשימים ביופים שמהווים גבול טבעי בין איראן לתורכמניסטאן. מ- Bakhorden המשכנו ל Kon Ata , שפירושו בעברית- "אבי האגמים". באמצע שומקום, יורדות 266 מדרגות אל מעיין מים חמים שריח גופריתי עולה ממנו. יש בריכה קטנה, ואומרים שבריא לטבול במימיה, אבל לא יותר מעשרים דקות. הכניסה בתשלום של חמישה דולרים.

"האגדה המקומית מספרת על היווצרותו של המעיין. זוג אוהבים שברחו מהוריהם, שהתנגדו לאהבתם, נמלטו לכאן. ההורים שלחו אחריהם אנשים רבים, והזוג הנמלט לא ידע לאן לפנות כדי להסתתר מפניהם. הם החלו להתפלל לאלוהים-"הסתר אותנו, הצל אותנו"..." מספרת Ejesh ומושיטה לי כוס גזוז ירוק.
"ואז, הסלע נפתח, והזוג המאוהב מצא מחסה במקום הזה ממש."
"סיפור יפה" הנהנתי בראשי, לא מאמינה לאף מילה.

כמעט בכל פינה ברחובות העיר, יש דוכן גזוז שמציע את המשקה בשלל צבעים-ירוק, כתום, ועוד. מגישים לך את הגזוז בכוס שרבים ודאי השתמשו בה לפניך, ורבים ישתו ממנה אחריך...חזרתי העירה ופסעי באיטיות ברחובות אשחבד- "עיר האהבה", מרחוק קלטו עיני התקהלות של אנשים. לא היה קשה לזהות שמדובר בחתונה!

זוג צעיר, בשנות העשרים לחייו- הכלה בשמלה ותכשיטים מסורתיים, ניצב בינות קהל רוקדים. להקה בת 3 נגנים הפליאה באקורדיון, קלרינט ותוף לכבודם. הריקודים נערכו ברחוב ממש סמוך לבנין. בסיום הריקודים נפתחה דלת הבנין והזוג הטרי נכנס פנימה. ארשת פניהם רצינית, אפילו חיוך קל לא ניכר על פניהם. מתוך האולם נשמע ואלס החתונה שם נערך הטקס הקצר. האישה שערכה את הטקס הקריאה מספר דברים (שלא הבנתי),ואז הוחלפו הטבעות והזוג הצעיר חתם בספר, בנוכחות שני עדים שצירפו את חתימתם. הזוג הצעיר יצא מהדלת השניה, בחוץ כבר חיכו להם קרוביהם עם שוקולד ושמפניה. שש חתונות נוספות ראיתי שם ,זוגות זוגות נכנסו ויצאו- ממש בשיטת הסרט הנע. בעיני הזר המתבונן מהצד הכל נראה שונה הרי איננו רגילים לראות חתונה ברחוב והלבוש, הריקודים והמנגינות שונים.

בעודי צופה במתרחש סימנה לי שוטרת לגשת אליה. הרבה סיפורים שמעתי על השוטרים במרכז אסיה על השחיתות וקבלת השוחד. בראשי כבר עברו כל התסריטים האפשריים . היא ביקשה לראות את דרכוני. היא פתחה אותו, הביטה בי ובדרכון והחזירה אותו ואמרה: "אין בעיה". המטייל בתורכמניסטן צפוי לראות הרבה שוטרים ברחוב כמעט בכל פינה. חובה להסתובב עם הדרכון וחשוב לגשת למשרד המשטרה הנקרא Ovir להירשם שם תוך שלושה ימים מיום ההגעה למדינה.

בכל יום ראשון מתקיים באזאר Tolkuchka בו ניתן להשיג דברי מאכל , פירות וירקות טריים , דברי מאפה ממולאים ועוד מוצרים ססגוניים למכביר. עליו אכתוב בפעם הבאה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×