ההר הצהוב - אחד השיאים בטיול בסין

ההר הצהוב בסין הוא אתר תיירותי פופלארי ואהוב על תושבי סין. יש בו סלע שנראה כמו קוף מקפץ וסלע שנראה כמו מרחף ומאות סינים שעולים אליו לרגל מידי יום. תחיה אביכזר מגיעה להר ומגלה, שלמרות המחיר היקר, העלייה התלולה והערפל הסמיך, מדובר במקום יפהפה, שאסור להחמיצו.
תחיה אביכזר
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ההר הצהוב - אחד השיאים בטיול בסין
© גיל חן

למה ההר הצהוב?

אחד האנשים הראשונים שידעו על המסע שלי היה רואה החשבון האהוב שלי. במוקדם או במאוחר הוא היה מגלה שאין הכנסות ושאני בחו"ל לחצי שנה, אז העדפתי מוקדם ופנים מול פנים. אחרי שבלע את צפרדע היעדר ההכנסות, שאל בנחת "לאן המסע?" ואני מיהרתי לענות לפני שאתחרט בעצמי, "להודו, סין ויפן" ומיד הוספתי "ואז נראה". "איפה בדיוק בסין?" הקשה רואה החשבון. שמתי לב שדילג על הודו ועבר לסין והדגיש את המילים "בדיוק" כי ככה רואי חשבון אוהבים. בדיוק. "אני עדיין לא בדיוק סגורה". רואי חשבון לא אוהבים את צמד המילים "לא בדיוק", הם מיד פותחים גליון אקסל ומנסים לדייק אותך כמה שיותר. אבל רואה החשבון שלי הוא לא בדיוק כמו כולם. עיניו אורו. אני מכירה את האור הזה, הוא מופיע בעיקר בהחזרי מס. "סעי להר הצהוב" הוא לחש. 

הופה. הופה. לזה לא ציפיתי. זה נשמע לי בתחילה כמו סיסמת גיוס "ההר הצהוב. ההר הצהוב. גלידה חמה. גלידה חמה". הייתי בטוחה שזה שם של מחלקה סודית במס הכנסה שמאפשרת לתשושי נפש עם ממוצע של 13 שעות עבודה ביום, שישה ימים בשבוע לצאת לחופשה של חצי שנה. "אם זה מה שצריך, לפני שאני עפה מפה, אין בעיה, אני אסע להר הצהוב ואביא לך איזה אישור שתרצה. העיקר שאסע". "תחיה" אמר ברכות רואה החשבון,"על מה לעזאזל את מדברת? איזה אישור? נראה לי שבאמת את זקוקה לחופשה הזו. ההר הצהוב נמצא בסין. כשתגיעי אליו תביני. תבטיחי לי שאת תיסעי לשם. תבטיחי". אמרתי לכם שהוא לא בדיוק כמו כל רואי החשבון. עכשיו, אחרי שהוא קיים את כל הבטחותיו אליי, אני זו שחייבת לו, וחובות לרואה חשבון זה לא בדיוק נופש בקלאב הוטל טבריה. "מבטיחה". ואז הוא הוסיף שורה לחוב "ועוד דבר אחד קטן, לפני שאת נעלמת, תבטיחי לי שתישני שם ותקומי בבוקר לזריחה". טוב, זה קצת מוגזם. קודם הר, אחר כך בצבע צהוב ועכשיו זריחה. עדיף כבר חוב למס הכנסה, אבל המחשבה על חובות למס הכנסה גרמו לי כמו לרבים אחרים לפליטה מוקדמת- "מבטיחה" אמרתי בקול ענות חלושה. "סליחה, לא שמעתי" פלט לעברי וזמזם במקביל לשולה, המזכירה שלו כבר 20 שנה. "שולה, מה קורה עם התיק של אביכזר, כמה היא חייבת?". "מבטיחה" צעקתי, "מבטיחה", ושולה מהצד השני צעקה, "הא, הוא עושה לך את תרגיל ההר הצהוב, מהמם, את חייבת את זה לעצמך. נסיעה טובה".

לתחילת הכתבה

הגעה להר הצהוב

מצוידת בהבטחה מהולה בסחיטה באיומים הגעתי להר הצהוב. כבר בכניסה התגלו עקבותיו הממזריים של רואה החשבון שלי- כרטיס הכניסה עולה לא פחות מאשר 200 יואן. המון, ועל כך יש להוסיף רכבל, שאמנם מקצר את העלייה והסבל אך מאריך חיים מאידך, בעלות של 60 יואן. בכניסה החלו טיילים לשאול אם סגרנו מלון על ההר כי אין הרבה מקומות והכל נורא יקר. כמה יקר? שאלתי, 800 יואן לחדר זוגי סטנדרטי. אוקיי. בזה הרגע פתחתי בעצמי גיליון אקסל עם רשימת חובות חדשה של רואה החשבון שלי אליי. גיליון שישלח אליו מיד עם רדתי מההר הצהוב כל ימות השנה לה, לה, לה... אבל הבטחות מקיימים.

כבר ברכבל נגלו לנגד עיני מראות חדשים ומרגשים, או יותר נכון חלקיקי מראות, כי ערפל כבד, מאוד כבד, כמו צמר גפן מתוק, כיסה את ההר הצהוב והפך אותו להר הלבן. גשם החל לרדת ואני, תלויה בין שמיים וארץ ברכבל סיני שאני מקווה שהוא לא made in china וגיליון האקסל מתמלא. נהדר. נהדר. אני פה בגובה של כמה עשרות מטרים נאים, אפופת ערפל, גשם, ויחידת חילוץ היא לא בדיוק האופציה המיידית פה. הרמתי עיניים כלפי בורא עולם, ופתחתי בשיחה עימו. שיחה שאין לי ספק שהתקיימה במקביל בכל אחת מקרוניות הרכבל הזה. "בורא עולם, מיסים שילמתי, החזרים קיבלתי ועל כך אני מודה לך מאוד. עכשיו אני בעיצומו של קיום הבטחה לרואה חשבון שלי, ואיך לומר בעדינות, איתני הטבע מפרידים ביני לבין השלמת המשימה הזו. אז בתור משלמת מיסים אדוקה, ומטיילת בין שמיים בארץ, תראה לי קצת יותר ארץ משמיים. שלך בברכה, תחיה". יותר מזה אין מה לעשות. 

לתחילת הכתבה

לינה יקרה וקריוקי סיני

הרכבל עצר. דבר ראשון רכשתי מקל סבא ב- 3 יואן כדי להקל על ההליכה בערפל והתחלנו לחפש מקום לינה כדי לראות את הזריחה. עובדה נוספת שרודדה היטב אל תוך הבצק הערפילי שנמרח פה, היתה מבחר מאוד, מאוד, מאוד מצומצם של מקומות לינה פה על ההר והמחיר של 800 יואן לא יקום ולא יהיה בכיסנו. זה המקום לשורה נוספת בגליון האקסל של רואה החשבון שלי. בכל שנות טיוליי המונות 18 עד היום וחודשיים וחצי אל תוך מסע נוכחי זה, נמנעתי משימוש במילה "דורמיטורי - Dormitory", ועל אחת כמה וכמה משימוש באובייקט עצמו. אנסה להגדיר זאת ביתר בהירות למי שלא קלט עד כה- אני וחבורת זרים ישנים באותו חדר במיטות קומתיים זו לא בדיוק תמונה שאני ממגנטת למקרר שלי. האדם היחיד שגרם לי לשימוש במילה ולשימוש באוביקט זה הוא רואה החשבון ועל כך עוד עוד ישלם ובריבית דריבית. נשימה עמוקה ועוד אחת ועוד אחת, ואני שואלת כממתיקת סוד את פקיד הקבלה: "אולי יש לכם במקרה דורמיטורי?" חיוך ותנועת יד שמשמעה "אחרי". חצינו את הלובי של המלון. 

"הנאה הלובי בעינייך?" - "מאוד נאה, שטיחיו רכים ואדומים, המוסיקה נעימה, המשקאות בצבעים זרחניים, מה עוד אבקש". אחריו חצינו מסדרון חדרים ארוך, "הנאה המסדרון בעינייך?" - "נאה, גם נאה, הוא מואר ויש צמחים, והדלתות לחדרים הזוגיים מעידות על נוחות לא מעטה פנימה". "אם כן בואי ונמשיך". חצינו את אולם הנשפים, שבקצה המלון על ראש ההר הצהוב. "הנאה אולם הנשפים בעינייך?" -"נאה. השנדלירות יפות, המוסיקה נעימה, והמרקדים סיניים." אם כן, נמשיך הלאה ואז נשמעה מוסיקה טיפה פחות נעימה מהולה בזיופים מקצועיים למדי. אין ספק- זהירות, קריוקי סיני לפניך. "אגב, הקריוקי נמשך עד אחת עשרה וחצי בלילה" פלט הפקיד הקבלה. חצינו את אולם הקריוקי ועמדנו בסופו מול דלת, בדיוק ברגע בו סינית נאה מזייפת את עצמה לדעת. השיר היחיד שעולה לי לראש הוא "אם מתחשק לך לפעמים לפתוח לרגע את דלת הקסמים..". הדלת נפתחה, קסמים לא היו שם, ארבע מיטות קומותיים כן היו. ברוכים הבאים לדורמיטורי. עכשיו רק הבנתי את רלבנטיות המידע של שעות פעילות הקריוקי. המשוואה היתה ברורה: יש קריוקי- אין שינה. אין קריוקי- יש שינה והתענוג כולו עולה 60 יואן למיטה. שערוריה. מיד נוספה עוד שורה באקסל. השירותים והמקלחת מסתבר משותפים לדיירי הדורמיטורי ועובדי המלון הדרים בסמוך לנו. לא יכולנו שלא לחשוב כי גם הדורמיטורי שאנחנו ישנות בו הוא של העובדים ופה פשוט ריחמו עלינו ודחפו אותנו לישון בקצה הקריוקי. בכל מקרה, באחת עשרה וחצי הסינית הפסיקה לזייף והלכה לישון וגם אנחנו. 

לתחילת הכתבה

ההר הצהוב במלוא הדרו

בחמש ורבע עדיין ערפל כבד כיסה את הפסגות. בורא עולם עדיין עסוק בבקשות קודמות. אין בעיה, אתן לו ולי עוד קצת זמן והופה חזרה למיטה. ב- 9:00 יצאנו לכבוש את ההר הצהוב. הערפל התפוגג בינתיים וכמו שאומרים באוסקר הישראלי- "ותודה לבורא עולם". ההר הצהוב על שלל פסגותיו התגלה במלוא הדרו ויופיו בבוקר בהיר זה. הסינים אוהבים לכנות כל פיסגה וסלע שבדרך בשם, ולא סתם שם אלא שם עם משמעויות, חלקן גרפיות וחלקן עמוקות: "אגם המחשבה הבהירה", "סלע הקוף המקפץ" ו"הסלע המרחף" בואכה "עמק המציאות". את המסע הזה ליוו מאות רבות של סינים שרוחשים אהבה עמוקה ומיוחדת להר שלהם. יש להם גם אמירה, לפיה אדם שלא היה על ההר הצהוב אינו שלם ואנחנו הרי שלמות ומושלמות, שמחנו לשמוע פתגם זה. זו היתה גם הפעם הראשונה שפגשנו בתיירות הסינית, שהיא התיירות העיקרית על ההר. הם עולים, זקנים, נשים וטף עם הרבה הרבה אוכל ושתייה, מבלים, הולכים, נחים ובעיקר אוכלים, אבל עדיין 15 ק"מ טבין ותקילין יש לזכות כל אחד מהם. 

לאט לאט הסתבר כי כל השמות מלאי המשמעות אכן מצליחים לגלם את משמעותם. הסלע המרחף אכן נראה כך מרחוק, הקוף המקפץ עם הרבה דמיון גם עובד. המראות מרהיבים- האגם שנגלה בין הפסגות, אלפי המדרגות, כן, 1270 מדרגות חצובות להן כלאחר יד בסלע ענק, ענק, שנראה למרחוק כישבן עגלגל של ענקית עם הפרעת אכילה קשה במיוחד.

אוקיי מר רואה חשבון, אני מתחילה להבין. גליון האקסל, נמחק. החשבון קוזז. עכשיו, כשאני מיוזעת עד לשד עצמותי, עומדת פה על אחת הפסגות, מימין הקוף המקפץ ומשמאל הסלע המרחף, אני מודה לך על הלחש "ההר הצהוב". שווה כל יואן, כל קריוקי, כל ערפל, וכל מנה חמה שעלתה פה 15 יואן במקום 3 יואן. שווה, ולכך מצטרפים מאות הסינים שגודשים את ההר מידי יום ואוהבים אותו בכל עונה. נכון, המסלול אינו קלי קלות אבל אחרי שריחפה מעלינו קבוצת גמלאים קוריאנים שכולם בני 70 ומעלה, מה לנו להלין. קדימה, הדרך לרכבל התחתון עדיין ארוכה. אחרי 15 הק"מ אין מראה מלבב יותר מכבל ארוך ארוך ועליו סדורות קרוניות שפניהן מטה. לסוף. יש רגעים בהם אדם מוכן לשלם הרבה כדי להגיע למחוז חפצו. אנחנו שילמנו 60 יואן כל אחת.

וגם מפה, מראש הרכבל ההר נראה יפה והלב נפתח עד אין קץ. תודה רואה חשבון יקר שלי, ודגש על יקר. אי אפשר בלי שורת הכנסות אחרונה לפני הגשת המאזן על ההר הצהוב, מקל ההליכה שלי נמכר למרבה במחיר תמורת שני בקבוקי מים מינרליים. זה נשמע מעט, אבל כשתגיעו להר הצהוב תבינו איזה סוחרת ממולחת אני.

אין ספק, כי ההר הצהוב היה ויהיה אחד משיאי ביקורי בסין. ואם מישהו יגיד לי בעתיד שהוא נוסע לסין, אבל לא יודע בדיוק לאן, אני אלחש באוזניו את מילות הקסם "סע להר הצהוב" ואוסיף כמתנה מיוחדת את מספר הטלפון של רואה החשבון שלי, שידע לראות למרחוק ולא עשה לי חשבון. 

לתחילת הכתבה
 

טיפים לקינוח:

1. הגעה - אוטובוסים יוצאים בבוקר מוקדם מהנגזו להר הצהוב. כדאי לברר יום קודם ולקנות כרטיסים לשעה הנוחה לכם או לבקש מהמלון או האכנסייה שיעשו זאת עבורכם.

2. הנגזו - הנגזו היא עיר נעימה מאוד שסובבת סביב האגם המלבב שבמרכזה. אנחנו ישנו באכסנייה הסמוכה לאגם. עלות של 120 יואן לחדר זוג קטן. העיר מאוד נעימה וניתן לבלות בה יום או יומיים, לטייל סביב האגם, לערוך פיקניק או סתם לשבת במסעדה לגדותיו. 

3. האוטובוס אינו עוצר בתחנה מסודרת בהר הצהוב אלא סמוך למלון. כאן המקום והזמן להחליט אם עולים עכשיו וישנים או בבוקר מוקדם. אנחנו השארנו את החפצים במלון תמורת 20 יואן לתיק, ועלינו.

4. תנסו להתארגן עם עוד אנשים במלון כדי לחלוק מונית לכניסה להר. מונית עולה בין 40 ל- 60 יואן, תלוי במיקוח.

5. כרטיס סטודנט חיוני ביותר על ההר. הוא חוסך מחצית מעלות הכניסה. שימו לב לתוקף, זה הדבר היחיד שהם בודקים.

6. סעו ברכבל למעלה ולמטה, הנוף עוצר נשימה, והחיים הרבה יותר קלים וארוכים איתו.

7. אוכל ושתייה- תביאו איתכם מספיק שתייה ואוכל, כי הכל עולה על ההר פי 3 או פי 5.

8. מצלמה טעונה, והרבה מקום בכרטיס הזיכרון.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות נוספות עבורך

3 תגובות על הכתבה

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

באיזה מחוז נמצא ההר הצהוב????

השב  · 

איזה יופי של מקום ויופי של סופ

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה להאנגזו

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×