הודו - מסע משותף של אב ובנו

הודו תופסת חזק את כל החושים. היא מלאה בצבעים, בריחות, בקולות ובמראות יוצאי דופן שלא רואים במקומות אחרים. אב ובנו יוצאים לטיול משותף להודו. אמנם ההתחלה לא קלה, אבל אחרי כמה ימים הם מצליחים, כמעט כמו כל מי שמבקר בה, להישאב למדינה הכל כך מופלאה הזו וחוזרים לארץ מלאים בחוויות ורשמים.
דודו זיידנר
|
מפה
תמונה ראשית עבור: הודו - מסע משותף של אב ובנו

הקדמה

אחרי ששמעתי כל כך הרבה על הודו, ואת אירופה, ארה"ב וקנדה כבר טחנתי, הגיע הזמן לבדוק מה מסתתר מאחורי הסיפורים. יחד עם זאת, הסיפורים והכתבות תיארו בפני עולם שלישי, מלוכלך, עני, עולם של ניגודים ברמה כזו שהתכנון לטיול דרש זמן ועבודה רבה. נסענו שנינו, בני אורן (22) וסחבק (48) לטיול של חודש עם כמה עקרונות שהוכתבו על ידי:

  1. ישנים במלונות עם מזגן ומים חמים זורמים.
  2. נוסעים בכלי התחבורה המהיר ביותר על מנת לחסוך זמן על חשבון כסף.
  3. לא מתעסקים בחשבונאות פרוטות.

יצאנו באמצע ספטמבר 2006 וחזרנו באמצע אוקטובר 2006: קצת יותר רזים, הרבה יותר רגועים, מלאי חוויות וחושבים מתי ניסע שוב... 

לתחילת הכתבה



אודייפור, רנקפור, קומבלגאר וג`דפור

אודייפור (3 לילות)
טסנו ב-Jordan Airways לדלהי. החלטתי לא לשהות את ימינו הראשונים בדלהי, אלא להתחיל להתרגל להודו במקום שקט. ולכן, לקחנו טיסת לילה לדלהי דרך ירדן וטיסת המשך לאודייפור אשר ברג`אסטן. באודייפור, בשדה התעופה הנידח, שמזכיר את שדה התעופה של אילת לפני 30 שנה, חיכה לנו נהג עם רכב (סוזוקי בלנו) שהזמנו מהארץ, אותו שכרנו לשבועיים וחצי לצורך המעבר לרג`אסטן. שכירת הנהג והרכב מאוד הועילה לנו: הנהג הכיר כל חור, ידע מתי כל מקום פתוח, לאן ללכת ולאן לא, לקח אותנו לפינות שלא שמענו ולא ראינו, חיכה תמיד בזמן, היה מנומס להפליא וחסך לנו המון זמן על תחבורה (למצוא איפה קונים כרטיסים, לעמוד בתור, לנווט וכו`). באודייפור התוודענו להודו בטעימות קטנות. ביום הראשון למדנו את סביבת המלון ושוטטנו בשוק, לאורך האגם ובקומפלקס הארמון City Palace

בימים הנותרים קפצנו ל- Monsoon Palace, ארמון על ראש גבעה הצופה על אודייפור, שטנו באגם Pichola, שתינו תה באי במרכז האגם, טיילנו לגני "נהרו פארק", נסענו למקדשים שנמצאים ב- Eklingji, כ-20 ק"מ מאודייפור, ושוטטנו המון ברגל וברכב. אודייפור יפה מאוד, אגם מלאכותי גדול ומלא מים המוקף בבניינים עתיקים ויפים, עיר שקטה בחלק שמסביב לאגם, מקדשים יפים, אנשים חביבים, מקום טוב להתחיל להכיר את הודו. יש בסביבה גם כפר אומנים בשם Shilpgram (לא חייבים לבקר בו, אלא אם יש נהג... ). לנו במלון בשם Jagat Niwas Palace על שפת האגם היפה, שכלל חדר גדול מאוד עם פינת הסבה מרופדת בכרים ומסעדה מצוינת של שתי קומות (גג ועליונה). 

רנקפור וקומבלגאר (1 לילה)
נוסעים נסיעה ראשונה וארוכה ומתוודעים לוירטואוזיות של הנהיגה ההודית ולמצב ה"כבישים". בגלל תכנון לא נכון נסענו קודם לרנקפור (Ranakpur) ורק אחר כך לקומבלגאר (Kumbelgar) למרות שהנהג ניסה להסביר בעדינות שזו טעות (בדרך כלל עושים את זה הפוך). אמנם בזבזנו עוד שעתיים נסיעה אבל הרווחנו לילה קסום במלון חמישה כוכבים באמצע הג`ונגל, ממש כמו אינדיאנה ג`ונס. רנקפור הוא קומפלקס של מקדשים, כשהמקדש המרכזי שבו נקרא Chaumukha ומצדיק שעה-שעתיים טיול בדרך מאודייפור לג`ודפור. יש עוד שניים שלושה מקדשים משניים אבל אחרי שרואים את המרכזי לא חייבים לבקר גם בהם (במיוחד אם חם... והיה ממש חם – בסביבות 40 מעלות).

בלילה ישנו במלון הכי טוב בקומבלגאר, מלון Aodhi Hotel. כאן המקום להזכיר (ולהתפעל) מהניגודים העצומים בהודו: בתוך המלון ממש אירופה ויותר, בריכה, פינוקים, אוכל מעולה, שירות כמו בסרטים, יוצאים מהשער ונופלים לשנת 1900 – חמורים, פרות, לכלוך... מתרגלים. 

ג`ודפור (1 לילה)
אנחנו מגיעים אל ג`ודפור (Jodpur), המכונה גם העיר הכחולה. פגישה ראשונה עם עיר גדולה מבחינת תחבורה ורעש. מדהים. חווינו הסתערות אמיתית על כל החושים, רעש אטומי, כולם מצפצפים כל הזמן, המון אנשים שנעים לכל הכיוונים בשווקים, בגדים, אותם לובשות ההודיות, בצבעים חזקים וכן מוצגים שונים לקניות, גם כן בשלל צבעים. אנחנו מבקרים בעיר במבצר ענק ומרשים Meherangarh, ממנו נשקף נוף העיר הכחולה (אפשר לעלות במעלית ולרדת ברגל אבל צריך לבקש כרטיס למעלית בכניסה בעת קניית כרטיס הכניסה) ובאתר הנצחה, העשוי שיש לבן - Jaswat Thada, ממנו ניתן לראות את המבצר הגדול. למחרת ניסינו להיכנס לצורך צילומים לארמון ומוזיאון Umaid Bhawan אולם נתקנו בסירוב (המקום היחיד שזה קרה לנו). 

לתחילת הכתבה 

ג`איסלמר וביקנר

ג`איסלמר (3 לילות)
התחלנו בנסיעה ארוכה (6 שעות) והגענו בחום נוראי לג`איסלמר (Jaisalmer), מקום המשמש כבסיס לכוחות צבא רבים. בדרך ראינו טנקים ומשאיות צבאיות בלי סוף, מה שמסביר את מצבו הנפלא של הכביש המתוחזק על ידי הצבא. בג`ייסלמר יש מבצר (איך לא ?) ענק, ממש ענק. המבצר מהווה חלק מהעיר ובתוכו יש מבוך עצום של סמטאות, בהן משובצות מסעדות קטנות, חנויות ומקדשים. אחר הצהריים טיילנו ובערב הלכנו למסעדת גג במבצר שיוגי (הנהג) המליץ והיה אחלה. שם גם פגשנו בפעם ראשונה זוג תיירים ישראלים איתם חלקנו את חוויותינו. 

בימים הנותרים הסתובבנו בעיקר בין המקדשים והאתרים הפזורים סביב העיר (יצאנו אחר הצהריים. בשעות היום היה חם!), ראינו את מאגר המים עם קבוצת המקדשים שמעליו, את הבתים העתיקים של העיר Hawalli וכן השקענו אחר צהריים אחד לטיול גמלים בדיונת Sam. נסענו כשעה (48 ק"מ) לאזור הדיונות, פגשנו המון נהגי גמלים, קצת מו"מ, וקיבלנו (לשעתיים) שני גמלים ואת עלי.

עלי נהג את הגמלים והתפתחה השיחה הסטנדרטית:
עלי :" Which country sir ?"
סחבק :" Israel"
עלי (מפתיע אותנו): "אל המעיין, בא גדי בא גדי קטן..."

מסתבר שהשיר הזה נפוץ ברג`אסטן יותר מאשר בארץ. צחקנו מסיפוריו, שמענו ממנו סיפורים בלי סוף על החיים במדבר, האישה שהוא הולך לקנות עם הכסף שהוא חוסך ואף קיבלנו ממנו הצעה להשקיע בגמל, אצלו כמובן. את הטיול סיימנו באמצע הדיונות ל"מנוחה". תוך חמש קטנות הופיעה להקת מנגנים ושתי מחוללות צעירות, כולם לבושים בבגדים מסורתיים ונותנים שואו, שבסיומו היד המצפה לרופיס נשלחת אל מול פנינו. בסוף היום נסענו חזרה לגייסלמר לאכול במבצר וחזרה למלון. 

ביקנר (1 לילה)
לביקנר (Bikaner) הגענו אחרי נסיעה של 6 שעות. תכננו להגיע אליה לצורך ביקור ביום למחרת במקדש העכברושים (Karni Mata), שנמצא בדשנוק (Deshnok). בזמן שהותנו בבינקר ביקרנו במבצר, בעיר עתיקה ובשווקים. בסופו של טיול יוגי לקח אותנו למסעדה שהוא מכיר ואחר כך למלון. בבוקר נסענו למקדש העכברושים. היה מדהים, חוויה "אחרת". במקדש, אליו נכנסים יחפים, מתרוצצים או ישנים המון עכברושים. הם ניזונים מחלב, הניתן להם בקעריות גדולות וממנחות, שהמאמינים באל העכבר מביאים. אנחנו מסתובביםבמקדש ומדי פעם חולף בין רגלינו עכברוש מנומנם...  

לתחילת הכתבה

פושקר וג`ייפור

פושקר (4 לילות)
מדשנוק אנחנו נוסעים 5 שעות נסיעה לפושקר. הנסיעה ארוכה. הכביש בשיפוצים... פושקר היא עיירה מנומנמת עם "כביש" מרכזי אחד, הבנויה סביב אגם קדוש. כל בוקר בשמונה הפסקת חשמל עד ארבע אחר הצהריים, שעה בה הגנראטור מופעל ואפשר להמשיך בעיסוקים. בפושקר בשוק אפשר לקנות הכל ובזול, כולם שם כבר מכירים את הישראלים ונתקלנו אפילו בהודים שמדברים עברית שוטפת ("אח שלי..."). טיילנו במקדש ברהמה, נסענו לטפס למקדש Savitri (המון מדרגות – ממליץ "בחום", רק לעשות את זה אחר הצהריים בגלל החום). טיילנו בסביבה בה יש מספר מקדשים על הגבעות במרחק הליכה קצרה מפושקר (אגב אין שם בשר או ביצים והאוכל צמחוני + לחם), פגשנו ישראלים רבים, שמסתובבים בעיירה וסביבותיה וחגגנו את ראש השנה בבית חב"ד, שנמצא ברחוב הראשי.

ג`ייפור (3 לילות)
הגענו אל ג`ייפור, המכונה העיר הוורודה. ג`ייפור היא עיר הבירה של רג`סטאן בה גרים למעלה משני מליון תושבים. המשמעות המיידית עבורנו היתה, עם ההגעה לעיר - רעש אדיר והמוני אנשים בשווקים הצבעוניים והתוססים. ראינו בעיר את מתחם City Palace, שווקים מכל הסוגים והמינים, ארמון הרוחות הלא הוא Hawa Mahal, את הצריח הבוקע את השמיים (נסגר ב-15:30) ובשמו ההודי Iswari Minar וכן את מצפה הכוכבים המפורסם Gantar Mantar. מחוץ לעיר עלינו למבצר הטיגריס Nahargarh ולעוד מבצר בשם Jaigarh. לקחנו את הטיול הידוע על גבי פילים למצודת Amber, טיול שמתחיל מהרחבה למרגלות המבצר, הוא במחיר קבוע, הוא נמשך כ-10 דקות של רכיבה על פיל עד למבצר ולאחר סיור של כשעה במבצר ירידה ברגל (את הטיול אפשרי לעשות אחרי השעה 13:00. בבוקר הודים רבים מגיעים למקום להתפלל והטיולים לא מתקיימים). 

אחת החוויות הכי מצחיקות שהיו לנו בג`ייפור היא הקולנוע. הלכנו לראות קומדיה הודית בקולנוע Raj Mandir, שמתי לב (ואחר כך גם קיבלתי הסבר) שאין נשים בתור, רק גברים. אם מגיעה אישה היא ניגשת ישר לראש התור ומתקבלת ראשונה – יפה מאוד!! בקולנוע כמעט כל יושבי היציע (שעולה יותר) הם תיירים, לפחות מחציתם ישראלים, צוחקים בקטעים הנכונים ומעבירים שלוש שעות של חוויה אחרת. אגב, הכניסה לקולנוע גם היא הפתעה, ממש מבנה מפואר ביחס למבנים הישנים האחרים.

קצת על מעמד האישה בהודו מזוית הראיה שלי: הנשים עובדות עבודה פיזית קשה בשדות, סוחבות (על הראש) מים ומזון לבהמות, קונות בשוק וכנראה גם מחזיקות את הבית, לבושות תמיד בצניעות, כלום לא חשוף, סארי מלא וצבעוני. ויש כבוד לנשים. לא שורקים להן, מכבדים אותן – בתחום הזה יש לנו מה ללמוד ללא ספק. 

ביציאה מג`ייפור עוד הספקנו לעבור בגאלטה, שם ממוקם מקדש לאל השמש המכונה "מקדש הקופים". 

 לתחילת הכתבה

אגרה ו- אורצ`ה

אגרה (1 לילה)
אגרה (Agra) מפורסמת בשלושה דברים: ה- Taj Mahal, Agra Fort ועומס המתעלקים על התיירים. את הראשון והשני חווינו ונהנינו ואת השלישי חסכנו כמעט לגמרי בגלל הליווי הצמוד. בדרך לאגרה עצרנו לשעתיים בעיר המקדשים Patifur Sikri, שם ראינו קומפלקס שמור מאוד ומתויר מאוד של מקדשים וכן של מסגד ענק. ביקרנו גם בקבר Itmad-ud-daulah, הנקרא גם "בייבי טאג`" ונמצא 3 ק"מ מהעיר. בבוקר שלמחרת נפרדנו מיוגי הנהג, שהביא אותנו לתחנת הרכבת של אגרה ונתן לנו כרטיסים מוזמנים ל-Jhansi (שעתיים נסיעה מאגרה), שם שכרנו ריקשה שתיקח אותנו לאורצ`ה (25 דקות בריקשה).  

אורצ`ה (2 לילות)
אורצ`ה (Orcha) היא ללא ספק המקום הכי פחות מתויר ששהינו בו. למעשה היה מתוכנן לילה אחד אבל הארכנו לשני לילות בעקבות גילוי השקט והשלווה. לא מציקים ברחובות, הכל שקט ובאיזי. עיירה קטנה שבמרכזה ובסביבותיה נמצאים מקדשים שמורים להפליא ולצידה נהר זורם ונקי. נחנו שם יומיים ב- Orcaa Resort, הנמצא ליד קברות המלכים. מלון מעולה, הכולל בריכה ואוכל חצי מערבי. המשכנו משם הלאה, לקג`וראהו, במרחק 4 שעות נסיעה, באמצע שום מקום. 

לתחילת הכתבה

קג`וראהו, וראנסי ודלהי

קג`וראהו (1 לילה)
מייד, עם הגעתנו למקום בקג`וראהו (Khajuraho) עצר אותנו בחוץ נהג רישקה וצ`יק צ`ק סגרנו על הליווי שלו לכל היום תמורת סכום זעום. לאחר שראינו את קומפלקס המקדשים המפורסם והמרשים (מאוד נקי, הכל מסודר ומוסדר ובלי ניג`וסים), לקח אותנו אליו לכפר לבית הוריו. מסתבר שנפלנו על "פסטיבל תשעת הימים" ואת אחר הצהריים בילינו בשיטוט בסמטאות הכפר וצפייה בהכנות לחגיגות ובתהלוכות של כל הילדים והמבוגרים, תוך כדי שירה ומוזיקה רועמת. אחר כך הגענו למלון, קצת פינוקים, בירה בבריכה עם קבוצת מטיילים מגרמניה ובערב הלכנו לערב פולקלור לתיירים. למחרת בבוקר טסנו לוראנסי. 

וראנסי (3 לילות)
אומרים על וראנסי שהיא עיר "קשה" לביקור וצפייה. האמת שלא הרגשנו שום דבר מיוחד (למעט שריפת המתים). זוהי עיר ענקית, מיליונים ברחובות, תנועה סואנת, רעש, לכלוך - אופייני לעיר גדולה בהודו. לנו ב- Hotel India, מלון סביר בקומפלקס המלונות המרוחק 3-4 ק"מ ממרכז העיר. לקחנו שייט על הבוקר (נהג ריקשה חיכה לנו בחמש בבוקר) מגאט רנה לכיוון דרום עד לגאת השריפות של וראנאסי ששמה "מניקראניקה". 

מחזה השריפה, וכן כל הגופות שמיטלטלות על אלונקה בסימטאות הצרות מאוד ואחריהן המתאבלים, אכן קשה ואסור לצלם מקרוב, אך להתבונן מותר. יש הרבה סירות של תיירים, שעוגנות מול הגאת וצופים במחזה. הגענו לוראנסי ביום האחרון של פסטיבל תשעת הימים וכמו כולם שמנו פעמינו בשני הערבים הראשונים לגאת המרכזית (דסאסוואד), בה התקיים הטקס המיוחד של החג. ביום השני התקיים טקס השלכת האלים למים. הרחובות הראשיים היו סגורים למעבר רכב, מלאים בהולכי רכב ותהלוכות של שני רכבים, הראשון נושא את הבובות ועל השני מועמס גנראטור המשמש להפעלת מערכת הגברה עצומה, שדרכה משמיעים מוזיקה לשבח האל. מסביב אקסטזה אמיתית !! כל המאמינים של אל מסוים קופצים ורוקדים יחד עם התהלוכה, הנושאת פעמיה אל הגאת המרכזית, שם יושלכו הפסלים אל המים לקול צהלות וברכות המאמינים. המים בגנגס בוראנאסי מטונפים ממש ולמרות זאת אנשים נכנסים לעשות מקלחת של בוקר וכן, כמובן, בגלל האמונה. וראנאסי היא עיר ענקית, צפופה ועמוסה... עזבנו אותה וטסנו לדלהי בטיסה של כשעה ורבע. 

דלהי (2 לילות)
נחתנו בדלהי (Delhi) והגענו למלון Relax בנהרו בזאר (שהוא סמטה צדדית למיין בזאר המפורסם), מלון סביר ונקי באמצע אזור מלוכלך מאד. תכננו לשהות לילה אחד בלבד על מנת לעלות על הרכבת להרידוואר למחרת בבוקר, אולם לא היו כרטיסים אלא ליום המחרת. הבנתי שההחלטה לא להיכנס בהתחלה לדלהי הייתה יותר ממוצדקת. אני מעריך שההלם המתקבל בדלהי כל כך גדול שחלק מהתיירים פשוט בורחים בחזרה. המון אנשים, מכוניות, אוטובוסים, ריקשות - נוסעים בארבעה עד שישה מסלולים וירטואלים, בשני מסלולים פיזיים (בקושי) ביחד עם עגלות הנמשכות על ידי שוורים וריקשות אופניים - ב ל א ג א ן אטומי. יחד עם זאת דלהי היא עיר מודרנית באופן יחסי ואפשר לטעום קצת מערביות הן בקונאט פלייס שבו ביקרנו, בפיצה האט, והן לאכול סוף סוף קבב שאינו עשוי מתרנגולת... ביקרנו במבצר של דלהי, מבצר יפה, דומה למבצר אגרה, ביקרנו ב-Jama Masgid, שהוא מסגד עצום אבל לא נכנסנו פנימה. בסופו של דבר, שמחנו לעזוב את דלהי אחרי שני לילות בדרך לרישיקש. 

לתחילת הכתבה 

רישיקש וחזרה לדלהי

רישיקש (5 לילות)
ירדנו בתחנת הרכבת בהרידוואר ומיד קנינו כרטיסים לרכבת חזרה. לקחנו רכב לרישיקש (Rishikesh) עם עוד תייר ישראלי והתמקמנו במלון Great Ganga שנמצא בסמוך לגשר Ram Jula. רוב הישראלים דווקא מתמקמים ליד גשר Lakshman Jula המרוחק כשני ק"מ מהגשר הדרומי. הצד הזה של רישיקש יפהפה, העיר פרושה משני צידי נהר הגנגס הזורם שם, נקי, קר ויפה. החלק הזה של רישיקש מזכיר את אירופה (בהתעלם מהריחות והלכלוך). ברישיקש חגגנו את חג הסוכות בבית חב"ד. העיר נחשבת כמקום קדוש ואי אפשר לקבל בשר וביצים (למעט במקומות שאפשר – שכל ישראלי מכיר). ממש בצמוד לבית חב"ד יש מסעדה שחגגנו בה על שניצל + צ`יפס להיזכר ב"טעם של פעם". בגדה הנגדית של הגנגס, קצת לפני גשר Ram Jula, יש שוק שבהמשכו מקדש, המעלה כל אחר צהריים את טקס ה"גנגה ארט" (פולחן הנהר), טקס שבמהלכו ה"רבי המקומי" שר ביחד עם מקהלת ילדים נזירים. הטקס יפה ומושך המוני מקומיים ותיירים ובסיומו שולחים המאמינים את מנחתם על הגנגס והמראה של קעריות עם נר דולק ששט בזרם המהיר – ממש יפה.  

ברישיקש התפדלאנו בגדול! ישנו עד מאוחר, השלמנו קניות, ביקרנו בכל יום בטקס ה"גנגה ארט", סיירנו בשווקים, פעם ראפטינג (דרגה 2) של שעתיים ופעם נסיעה למקדש Kunjapuri (חצי שעה נסיעה + 350 מדרגות) עם נוף מהמם, גם בדרך המפותלת וגם הנוף הנשקף מהמקדש עצמו מהמם, ופעם טיול למפל מים – לא חסרים שם בסביבה נופים ואתרים. כמובן השתזפנו יחד עם כולם ב"חוף הישראלי", הלא היא רצועת חול בצמוד לגנגס, כשני ק"מ צפונית מגשר לקשמן ג`ולה. האזור ירוק מאוד, המון קופים, המון תיירים והכל בסטלבט אינסופי. 

דלהי (חצי לילה)
הלכנו לישון ב-23:00 אחרי אריזת התיקים והזמנת רכב לשעה 03:00. אחרי שמצאנו את הנהג ישן באיזו פינה שמנו לב שכל הרחוב מלא משפחות ישנות על הרצפה.. נסענו לשדה התעופה חזרה הביתה.

לסיכום, כשמדברים איתי על הודו אני חושב לעצמי מתי כבר תהיה הפעם הבאה ...

לתחילת הכתבה 

יעדי הכתבה

סגור
×