הודו - תחנה ראשונה: אמריצר

העיר אמריצר ידועה בשל מקדש הזהב המרשים, שמושך אליו עולי רגל סיקים מכל הודו. מי שמבקר בו לא מפספס את המטבח המקומי, המאכיל אלפי אנשים, ואת הטקס המשעשע של חילופי המשמרות בגבול עם פקיסטן.
מיקי ודקלה
|
תמונה ראשית עבור: הודו - תחנה ראשונה: אמריצר
depositphotos ©

מעבר הגבול הירדני וטיסה לקטר

אחרי לילה קצר מאוד ועמוס במטלות נכנסנו לרכב של ההורים ונסענו לכיוון מעבר הגבול שייח` חוסיין הנמצא ליד בית שאן. הנסיעה מנהריה לגבול ארכה כשעתיים בגשם שוטף, דבר שלא בישר טובות לקראת מעבר הגבול. המעבר בצד הישראלי היה זריז - משלמים מס של 75 ש"ח לאדם, מחתימים בביקורת גבולות והופ מגיעים לנקודה בעיתית מספר אחת - ההמתנה להסעה לצד הירדני בשאטל שעולה 4 ש"ח לאדם. ההמתנה היא בסככה פתוחה, למרות שיש גם חדר סגור שהיה די מעופש. מסביבנו קבוצות של תיירים הודים (למרבה ההפתעה) וממגוון מדינות אחרות שממתינות אף הן להסעה כאשר הגשם שוטף לו בחוץ. על סמך המלצה של ישראלי שפגשנו במעבר, המתנו בדיוק בנקודת העליה לשאטל (נראה כמו מסלול עליה בתחנות מרכזיות), קצת מרפקים והופ, אנחנו ספוגים במים ויושבים באוטובוס.

המעבר בצד הירדני היה קליל וזריז, 10 דינר לאדם ויזה ( כ- 70 ש"ח), בידוק בטחוני ובידוק דרכונים ומונית לשדה התעופה (עלות של כ- 35 עד 40 דינר) נסיעה שארכה כשעתיים. מומלץ לעוברים את הגבול יבשתית לתכנן כארבע שעות יחדיו למעבר הגבול ולנסיעה לשדה התעופה. בשדה כל תהליך הבידוק היה זריז, מומלץ להצטייד בבגדים קצרים משום שהשדה חם מאוד, ואפילו לדקלה שבקיץ הישראלי רוצה לישון עם פוך, היה חם ביותר. כמו כן, מומלץ להביא אוכל, שתיה ונייר טואלט (בשדה הירדני נתקלנו לראשונה בשירותים הודים מחוץ להודו), משום שהכל יקר ולא כה טעים ומשביע. מירדן טסנו עם החברה הקטארית לקטאר (Qatar), טיסה קלילה בת כשעתיים. ההמתנה בשדה הקטארי היא כשש שעות באולם הטרנזיט וטיסת המשך בת כארבע שעות לדלהי. בעליה למטוס בירדן נתקלנו בישארלית אחת בלבד - שחר פאר, הטניסאית שטסה לטורניר בקטאר - בהצלחה לשחר!

בשדה הקטארי אולם הטרנזיט נוח, אולם לא ניתן לישון על הכורסאות. מחירי הדיוטי פרי זולים יחסית לארץ, וניתן לשלם גם בדינרים ירדנים ובדולרים. בשדה יש אינטרנט חינם ל-10 דקות וניתן להרגיע את ההורים שנחתתם בשלום. שתי הטיסות היו מעולות, הוגשו אוכל ושתיה בשפע, המושבים היו נוחים ומרווחים ואמצעי הבידור מגוונים.

לתחילת הכתבה

הנחיתה בהודו

הנחיתה בהודו העלתה זכרונות נושנים. שוב הריח שמכה באף כבר בטרמינל, זיהום האוויר שמקיף אותך כבר ביציאה מהמטוס והפקידים ההודים בבידוק שמקבלים אחת ל-5 דקות. אחרי איסוף התרמילים ישנו דוכן Pre-Paid בעלות של 250 רופי, החוסך את המיקוח הראשוני עם נהגי המוניות. מקבלים פתק עם מספר מונית עליו וחשוב לשים לב שלא עובדים עליכם ומנסים לקחת אותכם למונית אחרת ולא לזו שרשומה על הפתק שלכם. במידה שאינכם יודעים מה לעשות, חפשו אנשים עם חולצה שעליה רשום May i Help You.

חשוב לציין, שניתן להחליף כסף בשדה לרופי המקומי, אולם מומלץ להחליף מקסימום 50$ שיספיקו למונית לגסט האוס משום שהשער בשדה נמוך. המונית לקחה אותנו למיין בזאר (Main Bzar) בשכונת פהרגנג` (Paharganj). נגשנו להארי רמה גסט האוס (Hare Rama Guest House) בו דרשו מאיתנו מחיר מופקע לכל הדעות של 350 רופי לחדר זוגי. מכיוון שנחתנו בשעה 7:00 בבוקר ותיכננו להמשיך באותו היום לאמריצר (Amritsar) שבמדינת פנג`ב (Punjab). לקחנו חדר מעופש ב-180 רופי בגסט האוס Mahesh, שנמצא בהמשך הסמטה של ההארי רמה (לא מומלץ לאלו הנוחתים לראשונה בהודו). החלפנו כסף בסוכנות הנסיעות הממוקמת בהארי רמה ונגשנו לתחנת הרכבת ניו דלהי (New Delhi Train Station), הממוקמת בסוף המיין בזאר. חשוב לדעת שבתחנה יש מרכז לתיירים בו ניתן הן לקבל מידע על רכבות והן לרכוש כרטיסי נסיעה לרכבת. המרכז נמצא בתחנה עצמה בקומה השנייה, אולם ינסו לעבוד עליכם ולהגיד שהוא הועבר למקום אחר. במפתיע או שלא, ממול תחנת הרכבת נמצא שלט "מרכז מידע לתייר " שהוא אינו אלא כיסוי לסוכנות נסיעות - לא ללכת לשם! רכשנו כרטיס לנסיעת לילה לאמריצר במחלקת הסליפר (SL- Sleeper) בכ- 500 רופי לזוג, מומלץ לבקש את הדרגש העליון. אחרי כוס צ`אי ראשונה לטיול ומעבר באבטחה המצחיקה שאינה פעילה כלל, הקיימת במיין בזאר אחרי נסיון הפיצוץ שהתרחש שם לפני כשנתיים, עלינו על הרכבת לנסיעה הארוכה.

מרוב עייפות קרסנו על הדרגשים והתעוררנו רק כשהרכבת עצרה. מזל שזו הייתה תחנה אחרונה. לקחנו ריקשה לטוריסט גסט האוס (Tourist Guest House) ב-20 רופי ולאחר מיקוח קצר קיבלנו חדר זוגי עם מקלחת צמודה ומים חמים זורמים בעלות של 250 רופי. החסרון - רעש מדי פעם בשל צפירת הרכבת העוברת קרוב לגסט-האוס. לאחר ארוחת בוקר קלילה בגסט האוס יצאנו בדרכנו לכיוון מקדש הזהב (Golden Temple). ההליכה מהגסטהאוס למקדש אורכת כ-30 דקות וריקשה אמורה לעלות לא יותר מ- 20 רופי.

לתחילת הכתבה

מקדש הזהב באמריצר

מקדש הזהב, הקדוש ביותר לדת הסיקית, שוכן בלב אגם מלאכותי שעל שמו קרויה העיר הבנויה סביבו והוא מבנה מדהים ועוצר נשימה לכל הדעות. לפני הכניסה למקדש יש לחלוץ נעליים וגרבים ולאחסנם בשמירת חפצים ולאחר מכן לאחסן גם את התיק בסמוך לשם. לאחר רחיצת ידיים ורגליים וכיסוי הראש במטפחת, ניתן להיכנס למקדש ולטייל בטיילת השיש סביבו. המקדש בנוי משתי קומות העשויות שיש ומצופה בזהב צהוב שגווניו מתחלפים במהלך היום מהזריחה ועד השקיעה. סביב למקדש רוחשים כל הזמן מאות אנשים וברקע נשמעת מנגינה מחשמלת שהיא למעשה קריאת פסוקים מהספר הקדוש לסיקים.

עולי הרגל הרבים הבאים למקדש יכולים לדור תחת כותליו במגורי החינם אותו הוא מעניק המכונים דהרמסלה. המגורים הינם משותפים, אולם קיימת הפרדה בין תיירים למקומיים. המקדש מספק גם אוכל הודי בסיסי במשך 24 שעות ביממה הכולל אורז, דאל (תבשיל עדשים) ולעיתים מגוון קצת בתבשילי ירקות מסוגים שונים, צ`פאטי (הפיתה המקומית) ומים מהברז (מומלץ להביא עימכם מים מינרליים). האוכל חריף וטעים והישיבה הינה על מחצלות הנמצאות על הרצפה. בכל שעה אוכלים במקדש כ-2000 איש בשני חדרי אוכל.

רוב הצוות העובד במטבח בהכנת האוכל, בשטיפת כלים, בהגשה ובנקיון מבוסס על מתנדבים. הצטרפנו לצוות המטבח בהכנת צ`פאטי וקילוף ירקות, פעולה הגרמה סיפוק רב לשני הצדדים, איננו בטוחים איזה צד נהנה יותר. שמחנו להשאיר לצוות גלויית תודה במגוון שפות אותה ניתן לקחת לפני הטיול ללא תשלום בחנויות "למטייל", הצוות שמח אף יותר.

חשוב לציין שכלל השירותים הניתנים - משמירת החפצים, אוכל, לינה ואפילו כיסויי ראש - ניתנים חינם אין כסף. ניתן להשאיר תרומה כראות עיניכם. הסיקים במקדש נהנים מאוד לשוחח עם תיירים ולהצטלם איתם, היו נחמדים והשתתפו בחוויה. ניתן להיכנס לקודש הקודשים של המקדש ולעלות לקומה השנייה שלו ללא תשלום. פעמיים ביום - בשעות 22:00 בערב, ו- 4:30 בבוקר - מתקיים טקס הוצאת הספר המקורי שנכתב על ידי עשרת הגורואים של הדת הסיקית ומכונה גורו גראנת סהיב. אנחנו הלכנו לטקס בערב שהיה מרשים ועוצמתי.

למחרת נסענו למעבר הגבול הפקיסטני-הודי (Whagha Border) בעלות של 75 רופי לאדם למונית (לא לקחת דרך הגסטהאוס - יקר יותר), ניתן להירשם ליד המקדש - הם כבר ימצאו אתכם. טקס חילופי המשמרות בגבול היה מצחיק והיסטרי, כדאי לא לעלות לטריבונה הראשונה אלא לעקוף אותה משמאל ואז תוכלו לשבת קרוב יותר למרכז ההתרחשות. לא לפספס את החוויה הנערכת כל יום כשעה לפני השקיעה.

העיר אינה כה מתוירת, ולכן זכינו להכנסת אורחים מרשימה ביותר בשוק הזמינו אותנו לצ`אי ולמתוקים על חשבון הבית, נכנסנו לבתי המקומיים ועוד. חשוב להצטייד בנייר טואלט משום שהוא קשה לאיתור. מעט לפני המקדש ישנם גנים בהם נערכה הפגנה לא אלימה כנגד השלטון הבריטי בהודו, לא מקום מרשים במיוחד אולם מומלץ להיכנס אליו ללא תשלום לצורך מרגוע ומפלט מהרעש ההודי הבלתי פוסק השורר ברחובות. נסענו ברכבת לילה לסוואי מדהפור (Sawai Madhopur) הנמצאת בראג`סטן
(Rajasthan).

בכתבה הבאה, כתבינו הנועזים הולכים לחפש טיגריסים, מה הם מצאו, תישארו לחכות ולגלות בפעם הבאה.

לתחילת הכתבה

טיפים

1. בתחנות רכבת בערים הגדולות ישנו שילוט אלקטרוני בכל רציף המחווה את מספר הרכבת ואף היכן יעצור בקירוב כל קרון - חידוש מרענן ומועיל.
2. על הקרונות עצמם ישנו שילוט המראה את מספר הרכבת, יעדה הסופי ומספר המחלקה.
3. בכל תחנת רכבת ראשית ישנם חדרי המתנה, יותר כיף לשבת בהם מאשר על הרציף בעת המתנה לרכבת שמאחרת.
4. למפונקים שבינינו - בתחנת הרכבת ניו-דלהי ישנם שרותי דה-לוקס בעלות 5 רופי - נקי ביותר.
5. בתחנות ראשיות ישנו דוכן- May I Help You, יעיל ושימושי למתבלבלים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×