הודו - ארבעה ימים בנופי הירח של עמק ספיטי

עמק ספיטי הוא אזור יפהפה, עם נופי פני ירח, במדינת הימאצ'ל פראדש. הנה מסלול בן ארבעה ימים באזור זה, שהוא חלק ממסלול טיול ארוך יותר של שני מטיילים מבוגרים. בפנים תמצאו טיפים מעולים למקומות לינה טובים באזור וטיול באמצעות ג'יפ ונהג צמוד.
נעמה אזולאי
|
תמונה ראשית עבור: הודו - ארבעה ימים בנופי הירח של עמק ספיטי

לפני שיוצאים - שוכרים ג'יפ ונהג צמוד

אנו זוג בשנות ה-50 לחיינו. בחודש ספטמבר 2009 יצאנו למסלול של עשרה ימי טיול, במדינת הימאצ'ל פראדש בהודו, ממנאלי דרך ספיטי וחזרה למנאלי. היו לנו כמובן אפשרויות נוספות לטייל באזור, אך מבחינת הזמן שעמד לרשותינו, מסלול זה התאים מאוד לקצב שלנו. מתוך כל מסלול הטיול, הנה קטע של ארבעה ימים, אותם עשינו ממנאלי לעמק ספיטי.

באשר לרכב - לפני שיצאנו לטיול, נאמר לנו שרק רכב מסוג "טויוטה קאליס" או "טאטא סומו" מסוגלים לנסוע בדרכים בהן תיכננו לעבור. בפועל, ראינו לאורך כל הדרך את כל המכוניות האפשריות. כך שאני ממליצה לשכור את סוג הרכב שנוח לכם. אנחנו שכרנו "טויוטה קאליס", עם נהג צמוד נהדר בשם ניתו, מסוכנות במנאלי בשם Himalayan Caravan Adventure, שממוקמת יחסית למטה באולד מנאלי, קרוב לגשר. סוכנות זו לא היתה הכי זולה, קיבלנו הצעות מחיר זולות יותר, אבל הנהג עשה עלינו רושם מאד אמין ולאורך הדרך רושם זה התברר כמוצדק. הוא גם הזמין לנו כרטיסים לטיסת פנים מדלהי לקולו וסמך עלינו שנשלם כשנגיע. בנוסף, מומלץ לבדוק מראש לגבי ויזה להודו.

לתחילת הכתבה

יום א': הדרך ממנאלי לקאזה

יום זה הוקדש לנסיעה ממנאלי לקאזה דרך Rothang Pass ו-Kunzum Pass. מצאנו שהעליה לפאס הראשון היא מפותלת ומאד קשה. לאורך הדרך ישנם קטעים די מפחידים, אבל הדרך היא מרהיבה ביופיה, כך שהמאמץ משתלם. הפאס השני הוא הפאס הגבוה יותר - כמעט 4,600 מ' גובהו. עם זאת, באופן יחסי, החציה שלו היא דווקא פחות קשה מחציית הפאס הראשון. רוב הנסיעה נעשית על דרך עפר כבושה, לא על אספלט, במהירות ממוצעת של 20-25 ק"מ לשעה. אני יכולה להעיד שזו אחת הדרכים היפות ביותר שעשיתי בימי חיי (ואני מטיילת הרבה), אם לא היפה שבהן. עם זאת, צריך עצבים חזקים, משום שחלק מהנסיעה עובר על פי תהום של ממש! לאורך הדרך ישנה אפשרות לצאת לטיול רגלי אל עבר צ'נדרה-טל (אגם צ'נדרה), ליד הפאס הראשון. כשאנחנו היינו שם, המעבר היה סגור, מה עוד שאני בספק אם בשלב זה של הסתגלות לגובה, יכולנו בכלל לעשות את זה. מי שרגיל לגבהים או שנמצא בכושר טוב יותר, יוכל אולי לעשות זאת, זה אמור להיות טיול מקסים. הנסיעה לקאזה אורכת כעשר שעות. יצאנו בשש בבוקר והגענו בשעה ארבע אחר הצהריים, אבל עשינו זאת יחסית בנחת. כיוון ששכרנו ג'יפ רק לשנינו, עצרנו פעמים רבות כדי לצלם, לנוח, להביט סביב על הנוף, לא היינו צריכים להתחשב באף אחד.

בכניסה לעיר קאזה, מצד ימין, עומד המקדש החדש של הדלאי למה, אשר נחנך ביולי 2009, זהו מקדש יפהפה. העיר עצמה נחלקת לעיר החדשה ולעיר הישנה. לדעתי, לא כדאי ולא צריך לישון בישנה, היא צפופה ולא נעימה. מול המקדש שבפתח העיר נמצאים שני גסטהאוסים מומלצים: האחד הוא Spity Valley Hotel, שהוקם בשנת 2009, כך שבעת שהגענו הוא עדיין היה ממש חדש. יש בו חדרים גדולים, נוחים שבעת שהותנו עדיין היו נקיים מאד. מצד שני, השירות לא היה משהו, אז אינני יודעת איך המקום יראה עוד כמה שנים. לילה בגסט האוס עלה לנו 600 רופי. בהמשך הדרך, מצד שמאל, נמצא גסטהאוס Sakya Abode, שהוא מוסד ותיק יותר. החדרים בו הם פחות מפנקים, אבל באופן כללי מדובר באכסניה מאד נחמדה ומתוחזקת. כך או כך, אני ממליצה לסעוד כאן את הארוחות. המטבח במקום הוא נקי, השירות מצוין והאוכל טעים. חדר האוכל כולל ספות נוחות, עליהן אפשר להתרווח עד שהאוכל מוגש לאורחים. אנחנו ביקרנו שם בתקופה עמוסה. שתי בנות, שהגיעו לשם יום אחד אחרינו, כבר לא מצאו מקום באף אחד משני המלונות, אז אפשר לומר שכדאי להזמין מקום מראש.

במלון המליצו לנו לאכול בעיר העתיקה במסעדה/גסטהאוס בשם Mahabudha, אולם אנחנו לא התפעלנו מהמקום. בעיר העתיקה נתקלנו גם בגסטהאוס בשם שימבלה, בו מתארחים צעירים ישראלים רבים, אך עבורנו הוא פחות התאים. המלונות שהלונלי פלנט המליץ עליהם התבררו כהמלצות לא ממש מוצלחות.

לתחילת הכתבה

יום ב': מנזר קיי וכפר קיבר

ביקרנו במנזר קיי ובכפר קיבר. שניהם מקומות יפים ביותר וכדאי לבקר בהם. זמן הביקור בשני המקומות הללו, כולל הנסיעות, הוא 4-5 שעות. בעת הביקור בכפר, שמנו לב שגגות הבתים משמשים לייבוש החציר לקראת החורף, כמו גם לצלחות הלווין שיש על כל בית... בסוף היום חזרנו ללון בקאזה. זה היה היום בו החלטנו להמשיך לעמק קינור, אז אחר הצהריים הלכנו להוציא פרמיט - אישור מעבר שדרוש לשם כך (בין טאבו לנאקו צריך אישור מיוחד). זה לא עולה כסף, אבל צריך להצטייד בשתי תמונות פספורט, צילום של הדרכון וצילום של עמוד הויזה בדרכון. הנהג שלנו מאוד עזר לנו בעניין זה, כי זה קצת טרטור. צריך לגשת למקום אחד, ללכת לקבל אישור מן המשטרה, לחזור למקום הקודם וכן הלאה. כל העיסוק בזה ארך כשעה וחצי.

לתחילת הכתבה

יום ג': גומפת קנגרי, דהנקר וטאבו

יצאנו מקאזה ל-Pin Valley ולגומפת קנגרי. אפשר לומר שזה היה טיול יפה, אבל, למען האמת, לא מדהים. לעומת זאת, נסענו משם לעיר דהנקר, שהיתה מדהימה בעיני ושם, סוף סוף, הצלחנו לטייל ברגל, לעומת בימים הקודמים, בהם בקושי נשמנו בעליות הכי קטנות. משם המשכנו לטאבו. הדעות חלוקות לגבי העיר הזו. יש כאלו שאוהבים אותה, אולם אנחנו ממש לא חשבנו כך. המקום לא היה נעים בעיני, כך שהמלצתי היא לבחון את האפשרות לדלג עליה ולנסוע ישירות לנאקו. כל זה, אפילו במחיר של ויתור על מקדש קנגרי (פירוט בהמשך).

בעיר טאבו מצאנו חמישה מקומות לינה אפשריים. ניתן ללון במתחם המקדש עצמו, שהוא יפה ויקר בהתאם. התנאים בו הם מאד בסיסיים, כך שלנו הוא פחות התאים. ליד המקדש ישנם שני מקומות לינה נוספים. האחד מומלץ בלונלי פלנט ובו אנחנו בחרנו ללון, שמו הוא Maitrera. לא לגמרי ברור לי מדוע קיבלו המקום והמסעדה שלו המלצות. מקום הלינה וגם האוכל היו ברמה נמוכה יחסית. שילמנו 450 רופי ללילה.

  • טלפון: 2223329.

בסמוך לגסטהאוס מטררה, נמצא גסטהאוס נוסף, אשר נראה חדש, אך בפנים התגלה כמקום מאוד מלוכלך והבעלים היו מגעילים באופן מיוחד. לעומת זאת, בכניסה לכפר היו שני מלונות טובים יותר. לצערנו שניהם היו תפוסים. האחד הוא Dewachen Retreat. החדרים בו גדולים ומרווחים, אך המחירים בו יקרים: 1500 רופי ללילה. הוא מופיע בלונלי פלנט בשם הקודם שלו "בנג'רה", אבל החליף בעלים בתחילת 2009.

המקום השני, גם הוא מופיע בלונלי פלנט, נקרא Trojan Guesthouse. לא ראיתי את החדרים בגסטהאוס זה. רצינו לאכול שם, אבל בדיוק הגיעה אליהם קבוצה מאורגנת. נכנסנו לחדר האוכל, שעשה עלינו רושם טוב. אם אתם לנים בטאבו, דעו שזה מקום ממש קטן, כך שמיקומו של המלון בו תבחרו לא ממש משנה או חשוב. מידת הנוחות של הגסטהאוס היא זו שחשובה. 

לתחילת הכתבה

יום ד': הכפר המקסים נאקו

יצאנו מטאבו לנאקו בשעה 7:30 בבוקר. הגענו למעבר מלינג אחרי ביקור בכפר המקסים גיו (לא לוותר!) בשעה 11:30. המעבר נמצא רבע שעה מנאקו, אבל הוא מועד למפולות סלעים. כשהיינו שם, הדרך היתה חסומה ונאלצנו להמתין כשלוש שעות, עד שטרקטורים יסיימו לתקן את נזקי הלילה הקודם. מצד שני, אם לוקחים את זה בכיף, זה לא נורא בכלל. כולם יושבים בנחת, מוציאים אוכל, זמן מצויין לספר. היה ממש בסדר. זמן הנסיעה, במידה ואין בעיות בדרך, הוא כארבע וחצי שעות.

נאקו הוא כפרון קטן, סביב אגמונצ'יק ירוק וקדוש. זהו מקום מקסים, אשר רוח ימי-בינמית מורגשת בו. בכפר יש מקבץ של בתים, חצרות, גגות, מכלאות והכל מעניין. כל פינה תופסת את העין, הנוף מכל מקום הוא פשוט מרהיב. המלצתי היא לוותר על ביקור בעיר טאבו וללון שני לילות בנאקו.

אנחנו בחרנו ללון ב-View Lake Guesthouse, שהתגלה כמקום נעים ביותר. הוא נמצא צמוד לאגם, יש לו גינת פרחים בחזית, המטבח נקי (לא ממש מכינים שם ארוחות, אבל דברים פשוטים כן) והאוירה שם נעימה להפליא. שילמנו 400 רופי ללילה. בכניסה לכפר ישנו גסטהאוס נוסף בשם Reo Purgil Hotel, על שם ההר למעלה. היה שם כבר מלא כשהגענו ובדיעבד, די שמחנו שכך. מולו, יש גם אופציה של לינה בבית מקומי. מול גסטהאוס ראו ישנה דאבה קטנה בשם Tibetian Kitchen שהאוכל בה הפתיע אותנו לטובה: אכלנו שם מומו ממש טובים, אורז עם ירקות וגם ארוחת בוקר. הכל היה טעים וזול ביותר. בנאקו ישנו גן מאהל מיוחד של חמישה כוכבים, אשר לילה בו עולה 22,000 רופי. המקום באמת יפה, אבל, לא מצאנו שהוא מצדיק את המחיר המבוקש. מה שכן, מומלץ להגיע לשם בערב, לשבת ולשתות כוס תה. המקום נעים ויפה. למחרת המשכנו בטיול, אל עבר קינור.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לעמק ספיטי

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×