החיים, גרוזיסטן וכל השאר

גרוזיה קיבלה אותנו בזרועות פתוחות (אפילו שקל לא שילמנו בגבול) ובגשם זלעפות, בריח תמידי של מאפים ושעווה של כנסיות, אפרת מגיעה לגאורגיה ולמרות מזג האוויר האפרורי נהנית מאירוח של כבוד ומהרבה חינקלי.

אפרת
תמונה ראשית עבור: החיים, גרוזיסטן וכל השאר - תמונת קאבר
© גיל חן

בכתבה זו:

חינקלי ראשון

גרוזיה גרוזיה גרוזיה, ביתם של היפים והאמיצים, קיבלה אותנו בזרועות פתוחות (אפילו שקל לא שילמנו בגבול) ובגשם זלעפות, בריח תמידי של מאפים ושעווה של כנסיות. רטובים ועטופים ובשוק ועם תיקים אכלנו את החינקלי הראשון שלנו (הקרעפל הגרוזיני הרשמי) ותהינו איך לעזעאזל הכניסו את המרק לתוך כיסן הבצק עם הבשר.. ובחוץ על הצלחת נשאר יבש. בגלל הסטייה הזאת צפונה מהמסלול, הישר מאוד מזרחה, נפל בחלקנו להתקל באנשים בעלי חזות ארופאית יותר, חזות אחידה כמעט ומוכרת מאוד, שעשתה לנו להרגיש במהרה קצת בבית. האמת שלא היתה הרבה ברירה, מהר מאוד מצאנו את עצמנו בבית של מישהו, בסלון, רואים טלוויזיה. רוב הזמן היו טלנובלות (ראיתי חמש שונות, כולל המורדים, בכולן לגיבור קוראים חואן (ע"ש חתול מפורסם) ובכולן אפשר לשמוע את הספרדית נלחשת מאחורי הגרוזינית הצועקת בדיבוב).

לתחילת הכתבה

גרוזינית קשה שפם

גם המפגש עם הכתב הגרוזיני היה מתסכל במקצת והשתלב היטב עם הרטיבות שלנו ושל התיקים. למרות הכל, אחרי שלושה חינקאלים בגודל של ביג-מק, הכל נראה יותר טוב, מבטיח ומלא תקווה ואני פצחתי בלימודים אינטנסיביים, השוואות תפריטים ושאר ירקות, שהביאו אותי, כעבור שבוע לזהות את כל האותיות כמעט (יש כמה ממש קשות ונדירות שאין כל כך טעם להתאמץ ולשנן), לקרוא שמות של רחובות, תחנות מטרו ושלטי דרכים (אם נוסעים מאוד לאט). שעה ארוכה אני עומדת אל מול שלטים מלאים בציורים מסולסלים ואותיות מתגלגלות שהן אחיותיהן הגדולות של ה-ל` וה-ש` כתובות היד שלנו. האות עוברת במוח שלי ממקום אחד לשני, משווה את עצמה לאותיות שנמצאות שם כבר הרבה זמן מהכתב העברי והאנגלי, מחליפה מקום עם אותיות שנמצאות שם קצת פחות זמן, הקיריליות, נדחפות לערבית ונהדפות משם בצעקות, בסוף מתרכבות לכמה צלילים, לעיתים ניתן להבין מהם משהו, לפעמים לא.

השפה הגרוזינית, אחת מהשפות העתיקות בעולם נשארה איתנה וניצחת למרות כל השפות שעברו באזור בגלים ונכנסו בדיפוזיה בין שפתותיהם של המקומיים. הגל האחרון ששטף את האזור שייך למשפחת השפות האינדו - אירופאיות, ביניהן גם התורכית שככה פיעפעה ממולדתה מזרחה והציפה את רוב הסטנים שנבקר בהן בעתיד, אבל את גרוזיה לא. כמו עוד כמה מאחיותיה הקדמוניות (שפתם של הבאסקים למשל) היא שרדה בממלכתה, כמו חור קטן בשמיכה גדולה. אני ממלמלת לעצמי כמה מילים עיקריות, ניר משתלט על הרוסית בעזרת שיחון קטן והרבה הרבה רצון טוב, מדי פעם הוא עושה לי שיעורים במילים, לוחש לי משפטים בשקט, שאגיד בקול רם, אבל אני מעדיפה להגיד פז`לסטה, זה מתאים כמעט תמיד.

אה ובקשר לשפם... נושא כאוב, ניגע בו רק בכל הנוגע לגיבור הלאומי ולא לגברות הלאומיות.

לתחילת הכתבה 

גורי

היטלר מת, סטלין מת, ועוד כמה ששכחתי את שמם
איפשהו בין יום השואה ל-1 במאי ביקרנו בגורי (Gori), עיר שנראה כאילו כל קיומה היה והווה לכבוד דמות היסטורית אחת, שלא ידוע אם ההיסטוריה תהיה אי פעם מספיק ארוכה בשביל לשכוח - סטלין איש הפלדה. ביתו הקטן והרעוע מוקף מבנה של כבוד כמו מקדש ומעברו השני מוזיאון ענק בגודלו שכולו על חייו, פועלו, סובייטיותו ומותו של מי שחטב עצים ונתזו לו שבבים. כמובן שלא מוזכרים השבבים ועדיין פולחן האישיות מתקיים בחגיגיות, כמעט כמו אותה חגיגיות בה בכו כל הילדים בגן של אבא שלי (ואבא שלי איתם) כשהוד שפמו נפטר. קפואים מהרוח המטורפת שנשבה הסתובבנו בין קרון הרכבת של סטלין לביתו הקטן, לפסלו העצום הצופה מעל הכיכר, אל בית הקפה בו ישבנו והשבנו את נפשנו בחומו של צ`יפס ובקלילותה (היתרה, יש לציין) של בירה מקומית. בכל מקרה ולאות סולידריות משופמת (ניר ממש הצליח, אני עוד מתאמנת) הצטרפנו למצעד אחד במאי שהפתיע אותנו בכחוליותו, כנראה בגלל הצווארון, ואולי כי אדום זה כבר לא באופנה (אדום זה לא שחור, אחרי הכל).

תפוח אדמה תמיד בעונה - שחור תמיד באופנה
אפשר למצוא פה מלון לנטות ללון בו בלילה, אפשר גם למצוא פה עגבניה, אבל זו לא העונה, אז מיבאים מתורכיה וזה יקר. אז התפשרנו על עגבניה פעם בכמה זמן, אבל מלון זה כבר הרבה יותר מדי, אז אנחנו מתארחים אצל אנשים. זה לא המצאה שלנו, אנחנו אמנם קמצנים, אבל אנחנו לא הולכים ברחוב ושואלים אנשים תמימים אם יש להם מקום בין הסמובר לסרוויס. זו המצאה שלהם, וכשאנחנו מגיעים לאיזשהו מקום חדש ונסחבים עם התיקים על הגב ובעינינו מבט תועה, הם ניגשים ומציעים שנבוא לנטות, תמורת כך וכך, ומלווים זאת בכרטיס ביקור ובספר אורחים.

באנגלית וברוסית אנחנו מקשקשים כמה קשה, כמה טוב היה וכמה רע נהיה, איך פעם הם היו המדינה העשירה ביותר בברה"מ ועכשיו הם כל כך עניים שאפילו חשמל קשה להשיג, שלא לדבר על פנסיה של 30 לארי בחודש (כ-15$)... לא משנה כמה הם מרוויחים ומה הם עושים תמיד השולחן עמוס כל טוב, ערימות של לחם על סוגיו, תה קפה (תורכי, מוצלח כל כך, ששכנתה ממערב מחווירה ומסירה את תרבושה), ויין כמובן, יין קליל ונעים מתחלק לגרון, נמזג שוב ושוב לכוסות עוד לפני שהן מספיקות להתרוקן.

סלטים של ירוקים שבעונה ושל תפוחי אדמה בשלל צורות עד שאתה מתמלא בצ`יפס. וריבות ויוגורטים מתערבבים בצד כקינוח והבטן שבעה מאוד ונזכרת באימה בחאצ`אפורים - בורקסים של גבינה בשלל צורות, שזללה אותם על הדרך, בדרך אל ו-מאיפשהו, חמים וטעימים ומשומנים ומשמינים. אבל כזכור, התכוננו לכל זה מבעוד מועד, והקיבה, שעברה סיירות של בורקסים טרום טיול, בארץ הקודש, עומדת בגבורה כמעט בכל מה שמתקיף את קירבה.

הולכת למכולת וקונה שם תרנגולת
בצעדים קלים היינו נכנסים אל המכולת לחפש לנו דבר מתיקה, אולי יעשו לנו בהקפה, אולי ירשמו בקופה. הפתעה, בתוך כל מכולת יש עוד שתי מכולות לפחות, כאילו אמרה לה בעלת המכולת - פה יש לי פינה ריקה נזמין את נינו שתפתח לה פה דוכן, וככה הזמינו גם את תומז שימכור כמה ירקות ואת גוגלה שתמכור שוקולדות תוצרת חוץ, ואצל כל אחד ואחת אנחנו משלמים בנפרד ואם אין להן עודף הן פורטות זו אצל זו וחוזרות ופורטות בחזרה כשאנחנו מחליפים קופה. ומוצר אחד מעניין ומושך את העין, משהו שאצלנו הוא טריוויאלי ונאסף כמו זבל בבית, נחשב בגרוזיה אוצר לאומי - שקית הניילון. במחיר מצוין אפשר להשיג פה שקיות איכותיות של מיטב מעצבי העל, ואם הן מתבלות עם הזמן - אפשר להדביק במסקנטייפ (שלכולנו יש מהמלחמה), או כמו שאמר דב נבון בשמו של רפאל איתן - "זה, אם שוטפים את זה, זה כמו חדש", ועל כן גם אפשר למצוא אותן פה על חבל הכביסה.

לתחילת הכתבה

טביליסי

גרוזיה תשמח לבב אנוש
אימצנו את החינקלי (שזכה בתחרות ה"מי מתאים יותר לארוחת צהרים וגם פחות שומני?" מבין השניים - החצ`פורי והחינקלי) ויצאנו לתור לנו חינקליה, לא רחוק ממשכננו החדש בטביליסי (Tbilisi) בירת הקווקז. ישבנו במסעדה והזמנו לנו חינקלים ואז ניגש אלינו זזה, הידוע בכינוי זזה הגדול, והציע לנו יין כמו לאורחים. מכאן לשם, כמה גימגומים ברוסית רצוצה של ניר והינהונים ממני, כמה גימגומים באנגלית של זזה וקפצנו דרך מטבח המסעדה לרכב הקטן שלו מאחורה. ביחד צלחנו את מה שהגרוזינים מכנים כבישים ואצלנו היו קוראים לזה אוסף בורות מסוכנים, ואחרי ביקור קצר בבית הכנסת (זזה אינו יהודי אבל הגרוזינים והיהודים חברים הם) הוא לקח אותנו אל ביתו והפליא בניגוני גיטרה שכמעט גרמו לנו לבכות, למרות שאנחנו לא מבינים מילה בגרוזית.

אחרי כמה בפלות וכמה טלפונים חסויים התבשרנו כי אנחנו מוזמנים לחתונה. שמחנו מאוד. גם היין, גם הגיטרה, גם חתונה גרוזינית. הגענו היה אולם ארועים, נראה כאילו נגמרה החגיגה ואותנו לקחו הצידה והעלו אותנו לבית שמעל האולם שם פגשנו כמה מחבריו היהודים הכשרים של זזה הגדול. למארחת, לא תאמינו, קראו חתונה :). לא מאוכזבים בכלל הוזמנו לשולחן שגם בו היין זרם כקולה והחצ`פורי הפגיז בשלוש צורות שונות וזכינו לשאריות מהסדר-פסח כי הבנות מתות על מצה בחרוסת וישבנו והרמנו כוס אחר כוס, לחיי המפגש וההזדמנות והטיולים וההורים והילדים והמארחים ולחיי זזה הגדול וזזה הקטן (שגם היה שם) ולחיי הקרובים שבארץ (שישבנו וראינו סרטי וידאו שהם שלחו), לחיי הריקודים והשירים שהיו אחרי ובזמן הארוחה.

עכשיו, זה אמנם נראה מגניב והכל, אבל תחשבו שניה שאתם יושבים אצלכם בבית עם חברים, ארוחת ערב רגילה, לא חג ולא סוף שבוע, סתם יום רביעי, פעם אחת כי טוב, ותוך כדי המארחת מוציאה אורגן (שתי קומות) וכולם שרים שירי אהבה עממיים לעיר הבירה, ואחר כך פוצחים במחרוזת אירויזיונית של דיווה וכל השאר, ומדליקים את הטייפ-דבל-קסט ורוקדים ריקודים בסלון מסביב לשולחן, ככה סתם. אני חושבת שזה לא פחות מאשר מדהים בהתגלמותו הדחוסה ביותר (למעט בורקס, שהוא דחוס ברמות - ותודה לאסף על ההבחנה).

אז היו לנו ההפתעות שרצינו אבל היתה תחושה מוזרה שזה לא עד הסוף והיינו בהרגשה מוזרה של "מה עוד אפשר לבקש?" אז זהו שאפשר. ולא רק שמזג האוויר יהיה טוב.

You say "potato," I say "patattah"
You say "tomato", I say "tomata"
potato patattah - tomato tomata
Oh, let`s call the whole thing off


כשאני ראיתי כבשים הוא ראה פרות, כשאמרתי משם הוא אמר מכאן, אני הלכתי לאט והוא מהר, הוא אכל מעט ואני הרבה :) היה לא נוח, כמו בתוך קופסת קרטון קטנה. בהתחלה האשמנו את מזג האוויר, אחר כך כל מיני דברים אחרים קטנים שהציקו פה ושם אבל בסופו של עניין, אחרי כמה ימי התאכזרות הדדים, גילינו שיש בעיה. בתורכיה בהינו והתעלמנו ובגרוזיה כבר היה קשה להסיח את תשומת הלב מזה שמשהו לא יושב טוב (מזל שלא היה מזג אוויר).

ככה לאט לאט, למדנו איפה אנחנו חלשים ואיפה אנחנו חזקים, אני הייתי צריכה להתאמן באמון וניר בלא לעשות דווקא, זה רק דרש קצת תשומת לב. מצאנו את זה במקום של להפתח להפתעות, וגם במקום של לדעת לקבל טעויות, שבדרך כלל באות בהפתעה, הרי. צריך ללמוד לסלוח, ללמוד לאפשר לאחרים לטעות גם, אפילו שזה כבר קשור מאוד לחיים שלך.

היינו חדים ופוצעים וכשנפלנו לתחתית ההבנה המשותפת הכל הסתדר בבת אחת במקום, כמה רגעים של חולשה והיינו שוב בתחילת הטיול, הפעם עם הרגשה חדשה ונעימה שאפשר לטייל ככה יחד את כל המקומות ואת כל הזמן שבעולם. הלכנו לישון בהרגשה שניסחה יפה חברתי קרן במייל עם עיתוי מופלא (לא בנימה מלודרמטית בכלל): הבית שלנו הוא הכתף אחד של השני, השקע הזה הוא באמת בית נהדר, בית קבוע שזז איתך לכל מקום כמו הצבים שראינו... (תודה). היה כיף להתחיל את הטיול מהתחלה, הכל היה יפה (חוץ ממזג האוויר), התעוררתי, הוא היה לידי וכל הפחד נעלם (משינה - פולארויד).

לפעמים נראה כאילו כל מה שאנחנו עושים זה לשבת בבתי קפה לדבר על החיים שלנו
גשם וגשם וגם סתם מעונן מדי מכדי לצלם, וכל התמונות יוצאות באותן הצבעים ואנחנו עוברים ממסעדה צמחונית לחצ`פוריה, לחינקליה, לפאב אירי דחוס, לבית קפה קטן שהוא גם חנות ספרים. הולכים לראות סרט בקולנוע שמקרין סרטי די.וי.די לקהילת דוברי האנגלית (כמובן שישבנו בשבע באמצע, אין מקום טוב מזה בעולם), ומשם לעוד גלידה אמריקאית, יושבים רגל על רגל, כותבים, נמרחים, נהנים ותוהים, איך אנחנו חיות כאלו מוזרות שדיבורים משנים לנו את כל ההרגשות והרגשות את כל הליבוב באיברים ומה שעבר עלינו אתמול בשיחה ובהבנה משנה את כל התמונה. נהיה יפה, אבל עדיין בצבעים אפורים.

פייר, אני מאוכזבת
נכנסנו לגרוזיה בסוף אפריל, אמרנו ניחא, נחכה קצת, אפריל חודש מבולבל, אף אחד לא יודע מה ילד יום. אבל כשהגיע מאי והעננים עדיין מיאנו להתפנות, זה כבר היה ממש מוגזם. מטפסים על מבצרים ברוח מקפיאה כשהשמש יוצאת לנחם לדקות ספורות וחוזרת להתכסות בעצמה כאילו התחרטה על הרגע שהציצה. מתרחקים דרומה לראות מנזרים בסלעים באתר המערות "דוויט גראג`ר" (Davit gareja) בכוונה הלכנו לאזור הכי מדברי שאפשר, אפילו קרן שמש אחת לא יצאה לשזף את סלעי החול האדומים-צהובים המחוררים ומעוטרים דמויות קדושים, ורועי הצפר שהיה איתנו במסע לשם, התענג על כל זנבן וזרעון, עיט צפרדעים וכחל שהוציאו את ראשם בקור העז והתעקשו להאבק ברוח למרות הכל.

לתחילת הכתבה

קאחתי

גם כשניסינו את מזלנו באזור קאחתי - אזור היין הגדול של גרוזיה, לשפשף את עינינו קצת בכחול שמיים, שבו עינינו ריקם והשמיים נותרו בעינם ובצבעם - אפורים כביום היוולדם (כנראה, לא הייתי שם). בכל מקרה העברנו יומיים נפלאים ומפוטמים בעיירה סיר`אנר`י (Signagi), שבתים מהמאה ה-18 עדיין משמשים את יושביה וחומתה עומדת על תילה ומזכירה ימים בהם שודדים היו פושטים על כפרים והכפריים היו בורחים להתחבא במגדלי החומה. הלילות נטפו גשמים והשלפוחיות החזיקו ממש חזק לא לקום באמצע הלילה לשירותים (ללא הצלחה מרובה), ובבוקר קמנו לענן שעולה לאט לאט במשך היום ובסוף מאפשר להרי הקווקז שעל גבול אזארביג`אן להציץ לחצי שעה, להפעים ולהסתתר כאילו היו חלום של מה שיכול היה להיות אם באמת היה אביב. אז אני פונה לאחראי בבקשה (פז`לסטה, אם במקרה מבין הוא רוסית), כבר ממש אביב, זה היה כתוב בעיתון, בארץ הקודש של עם הסגולה כבר סובלים מחמסינים, לא נעים. ואם לא תתחיל להכין פה את השטח להתחממות, הקיץ חלילה, עלול לעלות לא יפה, ובחייאת, זה גן עדן לא קטן פה, שווה להשקיע, ואני אומרת מנסיון. חוץ מזה פייר, מה זו הממשלה הזאת?

קצת השראה לטיולים שלך

ואחרי הכל, הזקן של ניר כבר מתחיל להריח מנפטלין מכל לינות הבית האלו, גופו כבר מכווץ מהמיטות שמתאימות רק לאנשים גדולים בנפשם או בחשיבותם ההיסטורית וגובהם מקסימום 1.68, ואנחנו יוצאים קצת להתאוורר בהרים. למרות ולמרות. קאזבגי ובורוג`ומי - Here We Come!
פז`לסטה,
אפרת

לתחילת הכתבה

 

הדפסה|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

דילים למלונות פופולרים בקאחטי

בשיתוף בוטלס קומביינד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

אתר חדש

השב  · 

יום הולדת שמח

השב  · 

מזל טוב

השב  · 

מזל טוב

השב  · 

במקום בו תולים שקיות שם ישקו בני אדם!!

השב  · 

אני רק לא מבין דבר אחד

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לקאחטי

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×