הטיול לארגנטינה, צ`ילה ובוליביה-ינואר 2000

דוד מתחיל מבואנוס איירס ומטייל אל פנינסולה ואלדז, פוארטו נטאלס, שמורת טורס דל פיינה, קלפאטה, ומשם לצפון צ`ילה ואל הסלאר, טיול שמסתיים בטרם עת...
דוד נחמוני
|
מפה
תמונה ראשית עבור: הטיול לארגנטינה, צ`ילה ובוליביה-ינואר 2000

דרום ארגנטינה

יום ג` (28.12.99):
בשעה 17:00 טסתי למדריד. בדרך ישבתי ליד ערן (שהכיר את גיא)ואשתו מניר בנים, שטסו לסנטיאגו. במדריד החלפתי מטוס לבואנוס איירס.

יום ד` - בואנוס איירס:
הגענו לבואנוס איירס בשעה 09:30, לאחר טיסה של 12 שעות. במודיעין של שדה התעופה נרשמתי לישון במלון Maipu בעלות של 25$ ללילה. בהתאם למידע שקיבלתי במודיעין לקחתי בשדה אוטובוס עד כיכר San Martin ושם הם דאגו להביא אותי עד למלון.

יום ה':
קמתי בבוקר והלכתי לחברת תעופה של מטוסים הטסים לפטגוניה, שהסתבר שהיא כבר לא קימת. משם הלכתי למודיעין של פטגוניה, המתמחה באזור סנטה קרוז. קיבלתי שם אינפורמציה מאד מועילה על טיסות מקלפטה לפריטו מורנו, לפיה יש טיסות פעמיים בשבוע. לאחר מכן הלכתי לתחנת האוטובוסים להזמין מקום באוטובוס לפנינסולה ולדז, אבל הסתבר שבשלושת הימים הקרובים אין מקום. כאשר הלכתי חזרה עברתי ליד משרד נסיעות של חברת Laer וקניתי כרטיס ליום המחרת לולדז. העיר כולה מלאה ניירות שנזרקים מכל המשרדים, סימן לסיום המילניום הנוכחי ותחילת המילניום החדש, מראה ממש מדהים

יום שישי (31.12.99) - הטעות הגדולה:
קמתי בבוקר בשעה 06:00, ובשעה 06:30 נסעתי לשדה תעופה ליד העיר. זה לא אותו שדה שהגעתי אליו מאירופה, הנמצא ממש בעיר ליד החוף. כאשר קניתי את הכרטיס בעיר, ביקשתי לטוס לעיר בשם פוארטו מדרין, ולא שמתי לב למה שכתוב בכרטיס. עליתי למטוס וכעבור 20 דקות של טיסה נראה לי שמשהו לא בסדר, כי האדם שישב לידי אמר לי שהטיסה נמשכת כ-50 דקות. הדבר הפליא אותי, מאחר והמרחק מבואנוס איירס הוא כ-1,000 ק"מ, וזה לפחות שעתיים טיסה. לאחר שהטעות התבררה לי, פניתי לדייל בבקשה שיחזירו אותי בטיסה שחוזרת והוא דווח לקברניט. הצוות היה נחמד. לאחר הנחיתה הדייל ליוה אותי למנהל התחנה והם החזירו אותי באותה טיסה ללא תשלום. מסקנה: וודא שהבקשה שלך הובנה כראוי ובדוק מה שמכרו לך(ברור שהטעות הייתה שלי). לאחר הנחיתה הם עזרו לי למצוא טיסה לפוארטו מדרין, אולם כבר לא היו מקומות במטוס באותו יום. אז קניתי כרטיס למחר לשעה 11:45 עם משך טיסה של כ- 3 שעות. לקחתי מונית חזרה למלון Maipu וקיבלתי שוב את אותו חדר. הסתבר שביש המזל שלי לא הסתיים, כי כשעזבתי את המונית שכחתי חבילה שהיו בה סנדלים, מעיל גשם מתקפל ועוד מספר דברים (עלות הטיסה לפורטו מדרין 89$, עלות סנדלים חדשים 40$). קיוויתי שזה יהיה ביש המזל האחרון שלי בטיול. בינתיים נתקעתי כמעט בלי כסף מקומי והבנקים היו סגורים. מזל שאפשר לשלם בעיר הזאת בכסף מזומן בדולרים. החנויות נסגרו וכמוהן גם בתי הקפה ורוב העסקים. רוב התושבים חגגו את קבלת השנה החדשה בחוג המשפחה, אולם היו גם אירועים מיוחדים כמו זה שליד האובליסק באוונידה 9 ביולי.

שבת (1.1.2000) - פנינסולה ולדז:
קמתי בבוקר ויצאתי למצוא מקום שבו אוכל לשתות קפה. לצערי לא מצאתי, חזרתי למלון, גמרתי להתארגן, שילמתי, ולקחתי מונית לשדה התעופה. נכנסתי לטרמינל ודבר ראשון הלכתי לשתות קפה עם קוראסונים. לאחר צ`ק אין עלינו למטוס, שהיה חצי ריק. משך הטיסה היה כ-3 שעות, עם נחיתת ביניים בפוארטו ריוורה. נחתנו בשדה מאד קטן ונסעתי העירה במכונית שלקחה 10 אנשים בעלות של 3$ לאדם. הנהג הוריד אותי לבקשתי במלון בשם Vaskonia. לאחר מכן יצאתי העירה ונרשמתי לסיור מאורגן בפנינסולה ולדז בעלות של 30$. אחר כך הלכתי למסוף האוטובוסים וקניתי כרטיס לריו גאז`גוס בעלות של 50$ עם משך נסיעה של כ-18 שעות. הלכתי לאכול ארוחת ערב, חזרתי למלון, והזמנתי השכמה לשעה 06:00 (שכחתי לקחת שעון מעורר). העיר עצמה קטנה ונמצאת על חוף האוקיינוס האטלנטי, יש בה נופשים וחופי רחצה מלאים (עכשיו קיץ כאן).

יום א` - פנינסולה ולדז:
קמתי בשעה 06:00, התארגנתי והלכתי לשתות קפה וקוראסונים. חזרתי לחדר ובשעה 07:30 חיכיתי ליד מלון פלאיה, אולם לפי לוח הזמנים הדרום אמריקאי הם הגיעו בשעה 08:00... יצאנו במיניבוס והיינו 6 אנשים. הובטח לי שהמדריך יהיה דובר אנגלית, אך התברר לי שזה לא היה כך והאנגלית שלו הייתה מועטה. עם זאת הוא השתדל להסביר לי כמיטב יכולתו. נסענו לפנינסולה ולדז. השטח עצמו הוא מדברי בחלקו, כמו הפמפס, יש בו צמחיה נמוכה וכן חוות חקלאיות, הרבה כבשים, עדרי סוסים וחיות כמו בת יענה פטגונית, שהיא קטנה יותר מהאפריקאיות, גואנקות וארנבת פטגוניה, אשר קופצת כמו קנגורו. הגענו לכפר המרכזי של הפנינסולה שבו יש מפרץ טבעי וחוף רחצה נהדר. המקום יפה, באים לכאן מקומיים לעשות פיקניק, לשוט בסירות מרוץ ועוד. הייתה לנו אופציה לצאת לשייט אבל אני ויתרתי. נסענו בשמורה, ראינו בנות יענה פטגוניות, ונכנסנו לחווה לאכול צהריים. לאחר מכן ירדנו ברגל כ-100 מטרים לשפת הים וראינו פילי ים גדולים השוקלים כ-6 טון כל אחד. ראינו גם אריות ים, שהם יותר קטנים, אריה ים גדול שוקל כ-600 קיל. ראינו ציפור קטנה לבנה שנקראת Patagonia Dove - זאת ציפור שבאה מהקוטב הדרומי למקום שבו פילי הים ממליטים והציפורים מנקות את הולדות בזמן שהן אוכלות את השליה. חזרנו בשעה 18:30 -היה סיור לא רע.

יום ב` - הנסיעה לריו גאז`גוס:
קמתי בבוקר, וקניתי פירות לקראת הנסיעה באוטובוס. אני יוצא בשעה 15:30. הגעתי יותר מוקדם לתחנת האוטובוסים ועליתי על האוטובוס אשר הקדים ב- 45 דקות ויצאנו בשעה 14:45 הנסיעה היתה ארוכה עם מספר תחנות בדרך.

לתחילת הכתבה


דרום צ'ילה 

יום ג` - מריו גאז`גוס לפורטו נטאלס:
הגענו לריו גאז`גוס לאחר נסיעה של 16 שעות. בריו גאז`גוס קניתי כרטיס לפוארטו נטאלס בחברת פינגווין (אותה חברה שנסעתי איתה לכאן). חלק גדול מהכביש לפוארטו נטאלס עשוי חצץ, וכיוון שירד גשם, נסענו לאט. הגענו לפוארטו נטאלס, התאכסנתי באותו מלון שבו הייתי בשנת 1996. הלכתי ל- Tourist Information וקניתי כרטיס באוטובוס רגיל לטורס דל פיינה. קניתי מצרכים ואני יוצא מחר בשעה 07:30.

יום ד` (5.1.2000) - טורס דל פיינה:
יצאתי בבוקר לטורס דל פיינה באוטובוס בשעה 08:30 - קרוב ל-3 שעות נסיעה. באוטובוס היו עוד שני ישראלים מחיפה. לבחורה קראו שני והיא התיישבה לידי. שניהם אחרי צבא, מי שהיא מטילת איתו אינו בן זוגה אלא רק חבר לטיול, והיא לא כל כך מרוצה. אני ירדתי בתחנה של Lago Fahia. משם נסענו בספינה חצי שעה, ירדתי בצד השני של האגם. במקום היה רפוחיו וקמפינג Fahia. ירדתי מהספינה בשעה 12:30 והתחלתי ללכת עם התרמיל עלי לפי המפה. הדרך לקרחון גריי צריכה לקחת כ-3 שעות, רובה בעליה, חלקה בירידה. נוסף לעליה הדרך כללה מכשולי מים ובוץ ורוח נוראית, אבל הנוף משגע. הגעתי לרפוחיו Gray לאחר 3 וחצי שעות. היה יותר קשה ממה שחשבתי (הסתבר שרק המהירים ביותר עשו את הדרך ב-3 שעות והיתר ב-3 וחצי עד 5 וחצי שעות). התארגנתי לשינה ברפוחיו במיטה בחדר של 6 מיטות. סך הכל, המקום מאורגן די יפה, יש שירותים משותפים עם מים חמים, בכניסה לרפוחיו יש חדר אוכל, המקום נקי ומסודר, ואנשים נכנסים לשתות או לאכול (כמובן שהמחירים מוגזמים). אני אכלתי מהמצרכים שקניתי. בינתיים מכירים הרבה אנשים, מדברים ויש אווירה טובה ומיוחדת. הכרתי 3 אנגלים שמטיילים יחד, הייתה לנו שפה משותפת ובשעה 21:00 (עוד אור יום) עלינו לתצפית על קרחון Gray. היה מאד יפה. התקלחתי והלכתי לישון.

יום ה` - בחזרה לפוארטו נטאלס:
בשעה 08:00 התחלתי לחזור לכיוון מעגן הספינה. בדרך פגשתי את שני הישראלים שהצטרפו לעוד 3, בדרכם לתצפית על קרחון Gray. נפרדתי מהם והגעתי לרפוחיו של Pahia. התחיל לרדת גשם, לבשתי את הניילון שקניתי בויטנאם, עליתי שוב לספינה וירדתי בצד השני של האגם. בשעה 15:00 הגיע האוטובוס והתחלנו לחזור לפורטו נטאלס. כשהגעתי, מצאתי חברת אוטובוסים שיש לה אוטובוס מחר בבוקר לאל קלאפטה שבארגנטינה. קניתי כרטיס כולל סיור בקרחון פריטו מורנו.

יום שישי - מפוארטו נטאלס לקלאפטה:
בבוקר הרכב אסף אותי מהמלון. זה היה מיניבוס קטן עם 12 מקומות, שהיה מלא. הגענו לקלאפטה בצהריים ולאחר חצי שעה יצאנו לקרחון פריטו מורנו, המרוחק כ-80 ק"מ. מזג האוויר היה חורפי: גשם ורוח, והדרך חלקה. הגענו בשעה 14:30 וקיבלנו אפשרות להסתובב עד 16:30. הקרחון עצמו הוא כמובן מדהים ואין שני לו (זאת הפעם השלישית שלי בקרחון זה). בשעה 18:00 חזרנו לקלאפטה. מי שנשאר בעיירה יורד בטרמינל האוטובוסים, ושם לוקחים מהרכב את המוצ`ילות, כי זאת נסיעה בין שתי מדינות. בתחנה יש Tourist information. ביקשתי שיסדרו לי מלון - רוב המקומות הזולים היו מלאים, כך שהצלחתי להשיג לינה תמורת 40$ במלון Upsala. בתחנת האוטובוס קניתי כרטיס לעיר פריטו מורנו. יש לי נזלת מספר ימים ואני לא מצליח להיפטר ממנה, לכן אני שמח שלקחתי כובע גרב, כפפות ואת מעיל הפוך.

שבת (8.1.2000) - מקלאפטה לפריטו מורנו:
יצאנו בשעה 08:30 לכיוון צפון, לעיר פריטו מורנו, ברכב טרנזיט עם מדריך, נהג ו-9 אנשים עם מוצ`ילות. אחת הבנות העמיסה אופניים על הרכב. היה מלא וגדוש אך אפשר היה לשבת. יצאנו מקלאפטה באותה דרך שנסענו בעבר ל-Fits Roy. אורכה של הדרך לפריטו מורנו כ-600 ק"מ. הדרך עצמה עוברת באזור שנקרא Stempa Patagonia, המאופיין בכמות משקעים של עד 200 מ"מ גשם בשנה, רוחות עזות, וצמחיה מאד נמוכה כתוצאה ממשטר הרוחות (דומה במידה מסוימת לאזור הערבה או חלקים מסיני). האזור משופע באגמים ונהרות, המגיעים מהרי האנדים המושלגים. באזור עצמו ישנן חוות חקלאיות בהן מגדלים כבשים אשר יובאו בעבר למקום. הן צריכות מרחב מחיה גדול כדי לאכול את הצמחייה הנמוכה ובאכילתן הן גם משמידות אותה, בניגוד לגואנקות, שהן מקומיות ופחות אגרסיביות באכילה. הכבשים משמשות בעיקר לצמר ובשר, אולם בשנים האחרונות פחת מספר החוות החקלאיות בגלל כדאיות כלכלית. הדרך הייתה ארוכה והגענו לפריטו מורנו בשעה 23:15. התמקמתי ללון במלון סנטה קרוז.

יום א` - מפריטו מורנו לצ`ילה צ`יקו בצ`ילה:
קמתי בבוקר ואכלתי ארוחת בוקר ושתיתי קפה קון לצ`ה (עם חלב). רוחות חזקות מנשבות בחוץ. בשעה 11:30 עליתי ליד המלון על אוטובוס עד לוס אנטיגוס. משך הנסיעה כ-40 דקות, כביש אספלט שמצפונו Lago Argentina. ניכר שיש גם שינוי בצמחיה, שהיא יותר גבוהה, עצים, שטחים מעובדים וירקות. במקום נוצרה אדמה פוריה כתוצאה מהתפרצות וולקנית בשנת 1991. ירדנו בלוס אנטיגוס. משם עלינו על מיניבוס ובו 10 נוסעים, עברנו את הגבול לצ`ילה והמשכנו לעיירה צ`ילה צ`יקו (אשר גם גיא עבר בה). עברנו ביקורת גבולות. הסתבר שהנוסעת שישבה לידי היא בעלת קאסה דה פמיליה עם מיטות ושירותים משותפים בעלות של 10$ כולל ארוחת בוקר. ביקשתי מהנהג שיוריד אותי ליד ה-Tourist Information אבל היה סגור. בינתיים ראיתי היכן עוגנות המעבורות ששטות ל- Puerto Eibrez, עליה גיא סיפר במכתביו. הרוחות כאן עזות מאד. אמרו לי שזה יותר מכרגיל. אכלתי בקאסה דה פמיליה צהריים: מרק צ`יליאני, אמפנדה ומנה אחרונה- מאד טעים. נתתי לכבס מספר דברים, ואחה"צ הסתובבתי בעיירה המאד קטנה, שיש לה מפרץ יפה על שפת האגם, שממנו מפליגות מעבורות. שמתי לב שההוספידחה שישנתי בה נקראת אבן עזרא. הסתבר שבעלת הבית חונכה על פי התנ"ך והשם הזה נפוץ אצלם.



יום ב` - מצ`ילה צ`יקו ל- Puerto Guadal:
לאחר ארוחת בוקר הלכתי ל- Tourist Information (הם לא מצטיינים שם). באחד המאמרים על דרכים מסוכנות בדרום אמריקה ציינו את הדרך מצ`ילה צ`יקו ל-Cartera Ostral לאורך האגם כמסוכנת. שאלתי על כך במודיעין והם אמרו לי שאינה מסוכנת (לאחר שנסעתי בה נוכחתי כי אינה מסוכנת, כפי הנראה שיפרו אותה). הלכתי לקנות כרטיס למיניבוס תיירים, אשר יוצא מכאן בשעה 16:00 עד לכפר בשם Puerto Guadal, משך הנסיעה 4 שעות. הכפר הזה נמצא סמוך ל- Cartera Ostral ויש צורך להחליף אוטובוס כדי לנסוע ב- Cartera Ostral עד לעיר Coihaique. הודעתי לבעלת ההוספידחה שאני עוזב בשעה 15:30, אכלתי צהריים, וסיימתי לשלם את החשבון. יצאנו בשעה 16:30, נסענו לאורך האגם ששמו Lago General Carrera, הדרך מאד יפה, אגם נהדר וכחול, נוף יפה, והדרך לפי דעתי אינה מסוכנת. בדרך הנהג עצר מספר פעמים כדי לצלם. בשעה 20:00 הגענו לכפר Puerto Guadal. בכפר הנהג עצר ליד הוספידחה. נכנסנו להתמקם בה. הבנות מן האוטובוס סיפרו לי כי באזור יש מערות שיש שכדאי לבקר בהן. החלטתי להצטרף לסיור במערות השיש. בבדיקה הסתבר לנו שאין אוטובוס עד יום חמישי ל-Coihaique ואת האוטובוס אפשר לתפוס בהצטלבות של ה- Cartera Osteal, אשר נמצאת כ-10 ק"מ מהכפר בו אנו נמצאים. סיכמנו עם נהג המיניבוס שייקח אותנו מחר בבוקר להצטלבות. התכנית היא לתפוס את האוטובוס, לנסוע איתו עד Rio Tranquilo ושם לסייר במערות השיש.

יום ג` - מערות השיש:
ארוחת בקר כולל ביצים ,לפני זה בערב קיבלנו מגבות וניר טואלט ושילמנו עבורם חצי דולר. בשעה 0900 הגיע הנהג עם הטרנזיט והסיע אותנו ל-Corsar [ההצטלבות בספרדית] עם הCartera Ostral בדרך עצרנו לצלם לגונה יפה. האוטובוס שצריך לעבור יוצא מ-Cochrane ומגיע להצטלבות בשעה 1000. בהצטלבות ניסינו לעצור טרמפ אבל לא עברו מכוניות. הצטלמתי עם דנה ושרון בתחנת האוטובוס. בשעה 1000 הגיע מיניבוס. עלינו עליו, שילמנו 4$ וביקשנו לרדת ב- Rio Trankilo. כאשר ירדנו שאלנו היכן נמצא האיש שעושה את הסיור למערות השיש. אמרו לנו שעלינו לגשת לחוף האגם ולעלות שם על סירה. הצטרפו אלינו עוד שני גרמנים. עלות הסיור -10$ לאדם. עלינו על סירה בינונית בעלות של 7.50$ המחיר הקודם היה עבור סירה יותר גדולה שלא הייתה פנויה כאשר הגענו. חגרנו חגורות הצלה והתחלנו לשוט. לקח לנו כ-40 דקות להגיע למקום. האגם עצמו יפה מאד. הגענו למערות שמכוסות בקירות של שיש גולמי. לקראת השייט חזרה מפעיל הסירה נתן לנו מעילי גשם מאחר והחזרה היא נגד הרוח לבשנו את מעילי הגשם והתחלנו לחזור ואכן כל הזמן הותז עלינו מים והסירה קפצה כל הזמן על הגלים. לאחר שהגענו היינו רטובים לגמרי. חיפשנו מקום להתאכסן עד מחר ומצאנו קבנה בעלות של 10$ (כולל ארוחת בקר) לאדם כולל שירותים בפנים ושני חדרי שנה- אחד לבנות ואחד לי. בינתיים התברר שהמים החמים אינם עובדים לכן עזבנו ומצאנו מקום חדש באוספידחה בשם Berka. חדר שם עם ארוחת בקר ומים חמים עלה 10$.

יום ד` - Coihaique:
קמנו בבקר ארוחת בקר 4.52$ (כלל גם את ארוחת הערב) יצאנו שלושתנו לכביש לנסות לתפוס טרמפ עד שהאוטובוס יגיע, לא הצלחנו,בשעה 1100 הגיע האוטובוס עלינו עליו ולאחר הפסקה יצאנו בשעה 1200 מ-ריו טרנקילו,זמן משוער להגעה ל-Coihaque 1730 ,הדרך הייתה מאד יפה לאורך אגם ונהרות ולאחר מכן עצי יער גבוהים כאשר בפסגות ההרים שלג,רואים גם שיחי פיל עם עלים רחבים ,הרבה חוות בדרך ועצי פרי הגענו לכפר בשם Villa Cerro Castilio ,לאחר הפסקה המשכנו ל-Coihaique הגענו בשעה 1700 הלכתי ל-Tourist Information לקבלת מידע לאחר מכן קניתי כרטיס טיסה ל- Port Mont בעלות של 61$ פרטתי 100$ המחאות [בחברה שאני טס הכרטיס זול יותר ב-25$ מחברה אחרת,התארגנתי ללינה באוספידחה [8$ ללא אוכל] הלכתי עם הבנות לארוחת ערב. אכלתי סלמון צ`יפס וסלט במחיר 10$.

יום ה` מ- Coihaique ל-Puerto Mont:
ארוחת בוקר והלכתי לאוטובוס אשר מסיע לשדה התעופה. השארתי את החפצים באוטובוס. הייתה לי עוד חצי שעה, הלכתי לתחנת דלק וקיבלתי מפת דרכים של צ`ילה, חינם. נסענו לשדה, 52 ק"מ מהעיר, כ-50 דקות נסיעה, על כביש אספלט. השדה קטן, טרמינל נחמד, שני גשרים, המתחברים למטוס. המראנו, ונחתנו לאחר שעה ב-Puerto Mont. קניתי כרטיס לאוטובוס שנוסע מהשדה לטרמינל האוטובוסים בפוארטו מונט. כאשר הגעתי חיפשתי חברת אוטובוסים שנוסעת לסאן מרטין דה לוס אנדס בארגנטינה, אבל מצאתי חברה שמגיעה רק עד לגבול ארגנטינה. קניתי כרטיס למקום בארגנטינה שנקרא Villa de La Angostura. הלכתי לקאסה דה פמיליה שמצאתי ומנהל אותה גרמני, Hospedaja Del Vaye, מעט רחוקה מהטרמינל.

לתחילת הכתבה

אזור פוקון

יום שישי - הנסיעה לארגנטינה:
בשעה 09:30 עליתי לאוטובוס הנוסע ל-Villa de La Angostura אשר בארגנטינה. המקומות היו מסומנים ולידי ישבה בחורה ארגנטינאית בשם Brinca, התיידדנו ושוחחנו. הסתבר שהיא הייתה בארץ בחיפה ונצרת (כפי הנראה ערביה שהיגרה לארגנטינה), והיא מסיימת את לימודיה באוניברסיטה של קורדובה לתואר בביולוגיה, ולאחר מכן מתכוננת לצאת במשלחת מחקר ארגנטינאית לאנטארקטיקה והיא מאד מחכה לזה. קשרנו קשר מאד טוב. הנסיעה עד אוסורנו לא הייתה מיוחדת, עננים כיסו את השמים והראות היתה גרועה. מאוסורנו הדרך התחילה להיות מעניינת, לאורך אגמים ונהרות. עברנו את הגבול הצ`יליאני בעודנו חוצים את רכס האנדים. לאחר מכן חצינו את הגבול הארגנטינאי, הצטלמנו כל אחד במצלמה שלו, כאשר כל אחד מצלם את השני. הגענו בשעה 15:20 ל- Angostura. לפני שירדתי נפרדנו בידידות והיא נישקה אותי. בתחנת האוטובוס קניתי כרטיס ל- San Martin de Los Andes. הדרך עד הגבול הצ`יליאני כולה אספלט. לאחר מעבר הגבול חילקו לנו ארוחת צהריים. השמים התבהרו, והדרך היתה יפה, הררית בתוך יער. בשעה 16:30 עליתי לאוטובוס שנוסע לסאן מרטין דה לוס אנדס (גם גיא היה כאן). רוב הדרך היא דרך עפר יפה העוברת לאורך נהרות ואגמים בתוך יער והמון אזורי קמפינג, אשר הרבה תרמילאים ארגנטינאים צעירים נוסעים אליהם, מי באוטובוס ומי בטרמפ. בשעה 19:00 הגענו לסאן מרטין. 50 ה-ק"מ האחרונים היו סלולים. בתחנת האוטובוס ניסיתי להשיג מקום לפוקון שבצ`ילה. בדקתי בשתי חברות נסיעות שנוסעות לפוקון, ושתיהן היו מלאות ליומיים, והיה מקום רק בעוד 3 ימים. איתי באוטובוס לסאן מרטין הגיע זוג ניו זילנדי, כבני 50. בדקנו את האפשרות לקחת יחד מונית עד פוקון. סיכמנו על 150$ לשלושתנו. הלינה במקום מאד יקרה ובקושי הצלחתי להשיג חדר ב-40$ ללילה עם שירותים. בינתיים קלקלתי את הקיבה, לא יודע ממה. לקחתי אימודיום וביקשתי במלון טוסט עם כוס תה.

שבת (15.1.2000) - פוקון:
בשעה 09:00 יצאנו, אני ושני הניוזילנדים, במונית לפוקון. הדרך היתה פחות יפה מהיום הקודם. בלט בשטח הר הגעש Lanin, שמתנשא לגובה של 3,746 מטר וחלקו העליון מכוסה שלג. הגענו לפוקון לאחר 4 שעות. שילמתי את חלקי בנסיעה והלכתי ל-Tourist Information. לא השגתי חדר עם שירותים ואז הלכתי להוספידחה של סוניה. הכניסו אותי לחדר עם עוד בחורה שלא ראיתי. לאחר מכן הלכתי למשרד שמספק מדריך לטיפוס על הר הגעש Villarrica. שילמתי עבור הטיפוס 40$ ואני צריך להגיע אליהם מחר בשעה 08:00. נאמר לי שיש לו שתי קבוצות למחר: אחת שמורכבת מישראלים צעירים, ואחת פחות מהירה ומורכבת מאנשים שונים, ביניהם שמות של שני ישראלים שלא הכרתי. השכנה שלי לחדר היא אנגליה, הציגה את עצמה, אך לא יצא לנו לדבר. הלכתי לאכול ארוחת ערב, האוכל היה טוב.

יום א` - הטיפוס על הר הגעש:
קמתי ב-07:00, יצאתי בשקט מהחדר כדי לא להעיר את האנגלייה, ואת הנעליים נעלתי בחוץ. מאחר ולא היו מסעדות פתוחות בבוקר, אכלתי לחמנייה עם גבינה צהובה ומים שקניתי יום קודם. הגעתי למקום המפגש לקראת השעה 08:00. עד 08:30 הגיעו רוב האנשים, ולקראת 09:00 הגיעו 4 ישראלים אחרונים: בחור + 3 בנות, בהרכב הקבוצה היובנוסף גם 3 ארגנטינאים, שוויצרי אחד, 2 ספרדים, 6 ישראלים צעירים ואני. מזג האוויר לא היה מעודד - כל האזור כולל ההר היה מכוסה עננים. התחלנו לעלות למעלה בשתי מכוניות עד תחנת הרכבל. כאשר הגענו היו במקום כבר 4 קבוצות ממשרדים שונים ביניהם ישראלי בשם שי שהוא גם מדריך, וגם דואג לסידורי השכרת רכב למי שרוצה. עלינו על הרכבל זוגות זוגות. אני ישבתי ליד השוויצרי. עלינו למעלה לתחנה הסופית, לא ראינו כלום הכל היה מכוסה עננים. ירדנו בתחנה הסופית וכאשר כולם הגיעו התחלנו ללכת על הלבה, כאשר אני הולך אחרי המדריך שקוראים לו קלאודיו. המדריך השני הלך במאסף וקוראים לו פפה. (במשרד שלהם יש רשימה בעברית לגבי הציוד שצריך לקחת) לפני שיצאנו לבשנו מכנסיים מיוחדות נגד רטיבות וכן ז`קט. את הנעלים קשרנו בחותלות ולקחנו קרמפונים במוצ`ילה הקטנה (אלה נעליים מיוחדות להליכה בשלג במידה ונצטרך, אולם לא היה צורך להשתמש בהם). התחלנו לטפס ולאחר כ-50 דקות הייתה הפסקה. התברר ש-3 הבנות הצעירות הולכות לאט, כך שנוצרו בעצם שתי קבוצות. בין הציוד שקיבלנו היה מקל ופטיש שלג, וכאשר מגיעים למצב של הליכה בשלג ובקרח יש צורך להיעזר במקל זה כל זמן שהשלג או הקרח גבוהים. כאשר היינו 300 מטר מהשיא, הכל התבהר, והמדריך אמר לנו שהעננים מגיעים רק עד גובה זה. הגענו ללוע הר הגעש לאחר הליכה של 4.5 שעות.

ההר פולט כל פעם עשן וקולות פיצוץ, וכאשר מתבהר אפשר לראות את האש והלבה שבתחתית לוע ההר. מדי פעם האוויר מתמלא עשן וקשה לנשום. באחת ההפסקות נפלה לי כפפה וביקשתי מהבחורה שהכפפה נפלה לידה שתגיש לי אותה, ואז היא אמרה: "מה אתה ישראלי? לא ידענו." כנ"ל החבר שלה וכמובן שהישראלים האחרים גם שמעו את זה ושאלו שאלות. בדרך חזרה הלכנו עם המדריך פפה. השמים היו בהירים ואפשר היה לראות את הנוף, האגם והעיר. הסבירו לנו שכדי לרדת מחליקים על התחת ומשתמשים במקל הפטיש לצורך עצירה. אני התחלתי ראשון בקבוצה להחליק. סה"כ נהניתי מאד. לפעמים זה די מהיר, יש תעלות קרח/שלג שבתוכן מחליקים. עשיתי זאת מספר פעמים על משטחי שלג בזמן הירידה. לבסוף הגענו למטה עד הרכבל בשעה וחמישים דקות וחזרנו לפוקון. הקבוצה השניה חזרה יותר מאוחר. בהוספידחה שאלו אותי עם מי כדאי לטפס ולקחתי בחורה שוויצרית בשם אניטה למשרד שבו היה המדריך שהלכנו איתו. כשחזרנו היא הכירה לי את החבר שלה לחדר, אמריקאי בשם מייק, והם הזמינו אותי לאכול איתם ארוחת ערב ממה שהם בישלו. יותר מאוחר הלכתי לאכול במסעדה מרק עוף ומנה אחרונה. הם הלכו להירשם לטיפוס ובדרך חזרה הצטרפו אלי לאכול. כשחזרנו להוספידחה ישבתי עם מייק ותדרכתי אותו לגבי צ`ילה, ארגנטינה ובוליביה, לבקשתו. נתתי לו את הכתובת שלי והוא הבטיח לשלוח גלויה. כמו כן נתתי לו מפה של צ`ילה.
 
יום ב` - מפוקון לסנטיאגו:
קמתי בבוקר, אכלתי, שלחתי גלויות, דברתי עם מלכה בטלפון, שילמתי עבור שני לילות. הלכתי לחוף האגם - מאד יפה שם, מלא אנשים, בגדי ים ומתרחצים. לאחר מכן הלכתי לסופר וקניתי מצרכים - היה מאד טעים ומשביע. אחה"צ אניטה ומייק חזרו מהטיפוס מאד מרוצים ורטובים, התקלחו והחליפו בגדים. נתתי להם את הטלפון בארץ ואניטה נתנה את שלה כולל כתובת עם הזמנה פתוחה. התלבשתי ללכת לאוטובוס ולפני כן הצטלמנו על רקע הר הגעש. לקראת 20:00 האוטובוס שלנו הגיע ויצאנו ב-20:15 לסנטיגו. במושב לפני ישבו שתי בנות ישראליות, שהן בנות דודות בשם ענבל ופיתחנו שיחה מאד נחמדה. השרות באוטובוס היה טוב - נתנו שמיכות וכריות לראש, סה"כ נסיעה של 11 שעות. בבוקר נתנו כריך עם קפה. הגענו לתחנת האוטובוסים בסנטיאגו ונפרדתי מהבנות.

לתחילת הכתבה


סנטיאגו

יום ג` - סנטיאגו:
דבר ראשון מצאתי מלון ליד תחנת האוטובוסים, חדר לבד עם שירותים. לאחר מכן הלכתי לקנות כרטיס צפונה לכיוון Calama. מאחר ונסיעה לקלמה לוקחת 23 שעות, החלטתי לחלק את הנסיעה: קניתי כרטיס לעיר בשם Coppiapo בערך במחצית הדרך. הנסיעה היא בחברת Bus Tour, יציאה בשעה 07:30 והגעה בשעה 20:30, בסך הכל כ-11 שעות. צלצלתי למלכה לאחר מכן גם לדנה ואוהד, נסעתי באוטובוס למרכז העיר סנטיאגו. הלכתי ל- Tourist Information ולקחתי מפה + אינפורמציה, אכלתי צהריים וחזרתי למלון ברכבת התחתית. נחתי כשעה וחצי, הלכתי לסופר קניתי מצרכים כולל עבור הנסיעה של מחר, וחזרתי למלון לישון.

יום ד` - הנסיעה ל- Coppiapo:
בבוקר אכלתי חלק מהמצרכים שקניתי אתמול. בשעה 07:30 עליתי לאוטובוס ל-Coppiapo. יצאנו מהעיר ונסענו לכיוון כללי צפון. הכביש דו מסלולי והעמק מעובד, נסענו כ-3 שעות עד שהגענו לעיירה בשם Los Vilos, שם חנינו לצהריים במסעדה מקומית. עיר זאת שוכנת לחוף האוקיינוס השקט. מכאן המשכנו לאורך החוף: רואים חופים יפים, אנשים עושים קמפינג על החוף עם אוהלים, מאד נחמד. בדרך אחד הנהגים של האוטובוס ארגן משחק בינגו (באוטובוס שני נהגים ודייל). בשלב מסוים פנינו מזרחה לעבר העיר Ovalle, משני צדדי הדרך כרמי גפנים, חוות סוסים, מטעים, עזים וכבשים וכן קקטוסים די גבוהים. מה שציינתי הוא לאורך נהר זורם, אולם מספר מאות מטרים מהנהר השטח חצי מדברי, צמחיה נמוכה וקקטוסים. באזור יורד מעט גשם. מ-Ovalle נסענו לכיוון צפון מערב עד שהגענו לעיירות Coouimbo ו-La Serena, שתיהן לחוף הים. בעיר הראשונה עוגנות אוניות בנמל. משם המשכנו צפונה, בתחילה לאורך חוף הים ואחר כך מתרחקים מהחוף וממשיכים ברמה הררית שגם בה שטחים מעובדים עד לעיר בשם Vallenah, ומשם ל- Coppiapo. הגענו בשעה 22:00 וקניתי כרטיס למחר ל-Antofagasta, משך נסיעה כ- 7 שעות, ולאחר מכן הלכתי למצוא מלון. מצאתי חדר עם שירותים ללא ארוחת בוקר.

יום ה` - הנסיעה ל-Calama:
ארוחת בוקר אכלתי במלון. הלכתי לטרמינל האוטובוסים ויצאתי בשעה 08:50, לפני הזמן. חלק מהשטח מעובד, הרבה חולות ומשטחי חצץ. הגענו לחוף לאחר נסיעה של שעה, לעיר Caldera. משם נסענו לאורך החוף, חופים יפים, הרבה מתרחצים ונופשים. המשכנו לנסוע עד עיר בשם Chanaral ומשם המשכנו לנסוע על כביש החוף לכיוון Antofagasta. בשלב מסוים כביש מס` 5 פנה לצפון מזרח בהסתעפות לפני Tal Tal. עלינו על רמה עם חולות שמעליהם הרים, הכל צחיח ויבש, ממש מדבר, עד שהגענו בשעה 16:10 ל-Antofagasta. כ-7.50שעות נסיעה. ירדתי, עברתי מספר מלונות כדי להתארגן ללינה, עד שנכנסתי ל- Residential Riojanit עבור 7 $ ללא שירותים ובלי מים חמים (לבד בחדר). קניתי כרטיס ל- Calama.

יום שישי (21.1.2000)- מ-Calama אל San Pedro De Atacama:
קמתי, ארוחת בוקר והלכתי לתחנת האוטובוסים. בשעה 10:00 יצאנו מ-Antofagasta והגענו לקלמה בשעה 12:30. הלכתי שם ל- Tourist Information. לבקשתי נתנו לי את האופציות לבוליביה: א. לנסוע ל-Arica ומשם באוטובוס ביום ראשון בערב או: ב. אוטובוס מקלמה לאויוני שבבוליביה, ג. ביום רביעי רכבת מקלמה לאויוני, ד. אוטובוס מ-Calama ל-San Pedro De Atacama ולקחת שם טיול לבוליביה. את זה ידעתי כבר מביקורי הקודם במקום. רצתי מהר לקנות כרטיס לסאן פדרו דה אטקמה, אבל האוטובוס של 14:30 היה כבר מלא, ועליתי על האוטובוס של 16:30. לאחר שעה וחצי הגענו לסאן פדרו דה אטקמה. בדרך ירד גשם באזור מדברי זה. התאכסנתי ברסידנשיאל פלורידה, קניתי כרטיס לטיול לבוליביה - 3 ימים עם שני לילות, כולל אוכל ולינה. בהמשך אכלתי ארוחת ערב בליווי הופעות. בלילה ירדו טיפות גשם והיה מעונן.

שבת - San Pedro De Atacama - המבול:
לאחר ארוחת בוקר צלצלתי למלכה והשארתי לה הודעה. רוב הכביסה שלי התייבשה פרט לגרביים. קניתי מצרכים לטיול. בינתיים קיבלתי שכן לחדר. החברה שנרשמתי בה לטיול היא Colque Tours והיו בה כבר 6 אנשים שנרשמו לטיול. מסרתי לספריה ספר אחד של גיא כדי שהישראלים יוכלו לקרוא בו כאשר הם בדרכם לצ`ילה, ארגנטינה ובוליביה. אני לא פוגש כאן ישראלים, בניגוד לפוקון, שהייתה מלאה בישראלים. השכן שלי לחדר הוא ספרדי צעיר שממשיך מכאן לבוליביה ופרו. אחר הצהריים התחיל לרדת גשם שוטף לא אופייני למקום מדברי. הגשם נמשך כמעט כל הלילה ואומרים ש-10 שנים לא ירד גשם כזה, והכמות שירדה שווה לכמות השנתית שיורדת כאן. הם כמובן לא ערוכים לכך וחלק גדול מהאכסניות היו כמו מסננות - המים חדרו פנימה לחדרים. השירותים ומערכת המים בשירותים קרסו ולא היו מים בברזים, הרחובות הוצפו וכנ"ל המסעדות. אני הצלחתי למצוא מסעדה שמכינה סטייקים ובמסעדה זאת נוזל פחות. אכלתי ארוחת ערב עם שני גרמנים שהכרתי. השולחן שלנו היה ליד אח בוערת וזה היה טוב. בינתיים הצטרפו אלינו 4 בנות תלמידות שביעית ועוד בן שבאו לכאן לחופשה והם ישנים באוהלים שהקימו במשטח קמפינג. הגשם הרטיב אותם, חדר לאוהלים והם לא יכלו להישאר שם. הם נכנסו למסעדה, ייבשו את הבגדים ליד האח והתחממו. סך הכל העברנו ערב נחמד, ואני סיפרתי על ארצות שונות ולא רצו שאני אפסיק, כולל 2 הגרמנים (שהיו רופאים). ישבנו עד חצות ואז עזבתי, חזרתי לחדר והלכתי לישון. הספרדי התעורר בשעה 03:30 כדי לצאת לטיול לגייזרים. אני קמתי בשעה 07:00, והתארגנתי (לא היו מים בשירותים). 

לתחילת הכתבה

בוליביה


יום א` - הנסיעה לבוליביה 3 ימים:
היום הראשון עד Laguna Kolordo- בשעה 08:00 הגעתי לנקודת היציאה. היינו 10 אנשים. עלינו על מיניבוס ויצאנו לדרך. הגענו לביקורת גבולות של צ`ילה, החתמנו דרכונים והמשכנו לנוע על כביש אספלט לכיוון גבול בוליביה. הגענו לנקודת הפיצול לכיוון בוליביה וירדנו לדרך עפר כעבור 5 דקות, הנהג עצר בנקודת תצפית כדי שנוכל לצלם. הגובה בו היינו 4,500 מטר, ההרים היו מושלגים. הגענו למעבר הגבול הבוליביאני, שילמנו 5$ דמי כניסה לפארק, עברנו ביקורת גבולות וקיבלנו ויזה ל-30 יום לבוליביה. לאחר מכן עברנו ליד לגונה בלנקה (הלבנה) ולגונה ורדה(הירוקה) שהפעם אי אפשר היה להתרשם מהירוק והחלפת הצבעים בגלל עננים שהיו וכיסו את ההר שממול ללגונה. ליד לגונה בלנקה התחלקנו ל-3 קבוצות: קבוצה שעושה סיור של יום אחד וחוזרת לסאן פדרו, קבוצה שניה שנוסעת לאויוני וחוזרת לסאן פדרו והקבוצה שלנו, שממשיכה לבוליביה. הנסיעה בדרך כלל בגובה של 4,300 מטר בממוצע. לאחר מכן הגענו למעיינות החמים ליד אגם שמימיו הם גם חמים. המשכנו לנסוע הלאה עד שהגענו לסלעים הגדולים. המקום נקרא Roca De San Salvadr. מכאן המשכנו לנסוע עד Laguna Colorado. עצרנו לתצפית ולצלם. הלגונה אדומה ויש בה הרבה פליקנים. לאחר מכן המשכנו לאורך הלגונה עד שהגענו למחנה צבאי ולידו הוספיחדה אשר בה אנו ישנים, כולנו בחדר אחד, עם תנאים סניטריים לא כל כך טובים. התחיל לרדת גשם זלעפות שנמשך עד 02:00 בלילה ומלא במים את כל הפרוזדור שלפני החדרים. מי שצריך היה לצאת לשירותים היה צריך לנעול נעלים. לי היה כאב ראש כתוצאה מהגובה שנמשך עד למחרת בצהריים.

יום ב` - היום השני בסלאר - עד San agostin:
הסתבר לי כי השעון של בוליביה מאחר בשעה מהשעון של צ`ילה. התחלנו לנסוע בשעה 08:00 לאחר ארוחת בוקר. הפעם התחלפנו במקומות כך שהיה לי יותר מקום לרגלים. המקום הראשון שבו עצרנו נקרא Arbol De Pedro. אלה הן אבנים גדולות או סלעים שיש להם בחלקם צורות של עצים או כל מה שתדמיינו. הצורות נוצרו עקב משבי רוח חזקים ומים. סלעים כאלה נמצאים בדרך כלל בשטחים פתוחים חשופים לרוח. המשכנו לנסוע עד למקום שהיו בו קירות סלעים שעליהם דבוקה צמחיה ירוקה מאד נמוכה (כמו אזוב) וראינו שם מן חיה קטנה עם זנב ארוך הדומה לסנאי או ארנבת, הנקראת בשפה שלהם ביצ`סקה. חיה זאת בדרך כלל ישנה ביום, ובלילה מתעוררת לחיים. הוצאנו אותם מהחורים ע"י זה שנתנו להם אוכל. המשכנו לנסוע עד שהגענו ל-3 אגמים: שניים מהם מלוחים ובאחד מים מתוקים, ובכולם שקנאים (פלמנגו) בכל האזור יש אגמים עם מים מתוקים ועם מים מלוחים. המשכנו לנסוע עד למקום שנקרא בליס דה רוקה אשר גם בו סלעים גדולים עם צורות שונות. בכלל כל האזור מלא בסלעים כאלה, וכמובן מרחוק נראות פסגות הרים מושלגים. הגענו לחנית צהריים. כאב הראש עבר (התרגלתי לגובה)בשעה 16:15 הגענו למקום שנקרא San Agostin. כאן עצרנו ללילה, נכנסנו להוספיחדה במצב יותר טוב מהלילה הקודם, כולנו בחדר אחד שירותים משותפים ואפשרות למקלחת חמה בעלות של 1$. בדרך, לפני שהגענו, ראינו שטחים מעובדים עם צמחיה ירוקה והנהג אמר לנו שעושים מהם מרק בוליביאני. (ביקשנו שיכינו לנו כזה לארוחת ערב). העונה בבוליביה באזור זה היא גשומה ויתכן שכתוצאה מזה אשנה תוכניות.

25/1/00 יום ג` - התאונה והדרך לסלאר דה אויוני ומשם עד לה פז:
בשעה 08:00 יצאנו מסאן אגוסטין. היה גשום, הדרכים היו חלקות. בתחילה הדרך הייתה בשטח גבעתי ומאד חלק. לאחר כשעה ורבע הגענו לשטח פתוח. המשיך לרדת גשם והדרכים המשיכו להיות חלקות. הנהג היה מעט שוויצר. המשכנו לנסוע כאשר הרכב עובר מצד לצד, ובשלב מסוים, תוך כדי הלצות של השוויצרים הצעירים עם הנהג, הנהג האיץ את הרכב במקום להאט ולנסוע במהלך ראשון ואז הוא אבד את השליטה על הרכב והתהפכנו על הצד, אני הייתי למטה, עלי ג`ין ועליה מוניק. הנהג והטבחית יצאו ללא פגע ו- 3 השוויצרים יצאו ולהם שריטות קלות. הם הוציאו אותנו מהרכב, קודם את מוניק לאחר מכן את ג`ין ובסוף אותי. ג`ין הרגישה כאבים חזקים והתיישבה על הארץ וביקשה מהחברה הצעירים שייקחו T shirt ויקשרו לה את המקומות הפגועים. מוניק סבלה כאבים בפרק היד, ואני נעמדתי כאשר המעיל עלי, כובע הגרב על הראש, והרגשתי שמשהו לא בסדר בכתף שלי ובצלעות והיו לי כאבים חזקים. בחוץ היה קר מאד וירד גשם. המקום שבו התהפכנו היה 1 ק"מ לפני מקום שיש בו תחנת רכבת וישוב קטן. 2 שוויצרים רצו כדי להזעיק עזרה ולדווח ברדיו. בינתיים התחילו להגיע מכוניות נוספות. אנשים ירדו ולא היה מי שידע להגיש עזרה ראשונה, למרות שהיה המון רצון טוב. בינתיים הנהג שלנו, בעזרת שני לנדרוברים נוספים, יישר את הרכב ההפוך והניע אותו. באחת המכוניות שהגיעו הייתה בחורה הולנדית בשם ז`ואן, שהיה לה מושג בעזרה ראשונה, והיא טיפלה בחבישה של ג`ין ומוניק. לאחר שהיא סיימה איתן, ביקשתי ממנה שתסתכל עלי. לאחר שהיא בדקה אמרה שכפי הנראה יש בעיה בכתף- כנראה יצאה ממקומה וכן יש לי צלעות פגועות. היא הורידה T Shirt שלה וקשרה לי את היד. בחורה יוצאת מהכלל. פיזרו אותנו בין הרכבים האחרים. אותי שמו ברכב ליד הנהג והטבחית, ומאחור ישבו 2 אמריקאים, אהרון(יהודי) ואנה, שהשתדלו מאד לעזור. השיירה החלה לנסוע. היו בה כ-10 מכוניות. השעה הייתה בערך 11:00. נסענו לאט, עברנו דרך תחנת הרכבת. כל השטח היה מוצף מים.

לאחר כשעתיים הגענו למחנה צבאי ולידו כפר קטן ובית חולים (קשה לקרוא לזה בית חולים) עם רופא. ג`ין ומוניק ירדו מהרכב ונכנסו לרופא. את הדלת שלידי לא הצליחו לפתוח ולאחר מאמצים וכאבים יצאתי מהדלת השניה,בעזרתו של אהרון. הרופא הסתכל על שלושתנו ואמר שאינו מסוגל לעשות כלום ואז הוחלט להמשיך לאויוני. השיירה המשיכה לנוע ואני עברתי לרכב של רגינה וסטפן, זוג גרמנים, שעזרו לי מאד. רגינה ידעה ספרדית וממש עזרה לי מאד. אני ישבתי ליד הנהג והם מאחורי. לאחר כשעה וחצי הגענו לסלאר דה אויוני, אולם במקום משטח של מלח ראינו משטח של מים, כמו אגם בגובה של כ-80 ס"מ. המכוניות התחילו לנסוע, כאשר לא רואים את הדרך, נסיעה איטית בתוך המים. כל הזמן ירד גשם חזק. החצייה של הסלאר בזמן רגיל ללא הצפה לוקחת כחצי שעה עד 45 דקות. לנו הנסיעה לקחה 3 שעות. כאשר הגענו למרכז הסלאר עצרו אותנו כי למקום הגיע רופא מאויוני עם לנדרובר. אז מוניק, רגינה ואני עברנו לרכב שלו. הוא בדק אותנו, לחץ דם, כדורים נגד כאבים ותה חם, כאשר רגינה מתרגמת ומטפלת בנו. בשעה 18:30 הגענו לבית החולים של אויוני. בדקו אותנו, צלמו רנטגן בצורה מאד פרימיטיבית, והרופא קבע שיש לי כתף פגועה וצלעות שבורות. הראשונה שטיפלו בה הייתה מוניק. קבעו לה את השבר בפרק היד. בג`ין אי אפשר היה לטפל במקום, והרופא הציע שניסע לפוטוסי, מרחק של 7 שעות נסיעה בדרך גרועה, לא אספלט. ג`ין ואני החלטנו שאנו רוצים להגיע מה שיותר מהר ללה פז. הסתבר שבשעה 24:00 יש רכבת לעיר אורורו, נסיעה של 6.50 שעות, ומשם אוטובוס ללה פז. החלטנו שאנו בוחרים באפשרות זאת, רק לא היה ברור מתי הרכבת תגיע, מאחר שהאזור בדרום שממנו היא צריכה להגיע מוצף מים. לבסוף הסתבר שהיא תגיע בזמן, בשעה 01:00. בינתיים ז`ואן ורגינה טיפלו בנו בצורה יוצאת מהכלל. בדרך לתחנת הרכבת לקחו אותנו לחברת Colque Tours, שם החזירו לנו את עלות הטיול. החברה קנתה לנו כרטיסים ברכבת, כולל לרגינה שליוותה אותנו, וכן ליוו אותנו שני עובדי החברה. כמו כן הם שילמו לבית החולים את הוצאות הטיפול שלנו. בבית החולים לא היו תרופות ותחבושות ושלחו לקנות בבית המרקחת את החסר. לקראת צאת הרכבת העמיסו את המוצ`ילות שלנו עליה ורגינה לקחה את הפתקאות והכרטיסים. ג`ואן ההולנדית הייתה איתנו והייתה נהדרת. עד צאת הרכבת, רגינה הכירה כבר כל דבר שיש לי בתיק, כולל כספים. בשעה 01:00 יצאה הרכבת. רגינה ישבה לידי ובמושב הסמוך ג`ין. לאחר 6 וחצי שעות הגענו לאורורו. ירדנו מהרכבת. נציגי חברת הטיולים הביאו מונית ולקחו אותנו לתחנת האוטובוסים. בסביבות 09:00 האוטובוס יצא. היו לנו מקומות טובים קדימה. בסביבות 12:00 הגענו ללה פז ומשם לקחו אותנו במונית לבית החולים שחברת הטיולים קשורה איתו. הגענו בסביבות 13:00 ואז צלצלתי לשגרירות, דווחתי על הפציעה ומסרתי את שם בית החולים שנלקחנו אליו. דברתי עם השגריר והוא אמר לי לא להתאשפז, כי בעוד חצי שעה יגיע אלי הרופא הישראלי של חברת הביטוח שילוח ויחליט היכן לאשפז אותי. ואכן הוא הגיע לאחר חצי שעה והחליט להעביר אותי לבית חולים אחר ברמה יותר גבוהה. הוא לקח אותי לשם עם הרכב שלו. רגינה נשארה עם ג`ין כאשר הבטיחה לבוא לבקר אותי מחר עם סטפן. הגענו לבית החולים, קיבלתי חדר לבד עם שירותים צמודים וטלביזיה, עשו לי מקלחת ולאחר מכן צילומי רנטגן ובשעה 17:00 נכנסתי לחדר ניתוח לטפל בכתף שלי. הרופא הישראלי היה נוכח בזמן הניתוח. התעוררתי לאחר 3 שעות והחזירו אותי לחדר.

26/1- 1/2:
הייתי מאושפז בבית החולים. סטפן ורגינה באו לבקר אותי לפני שעזבתי את לה פז. בדרך כלל היו לי כאבים ולא יכולתי לישון על המיטה, רוב הלילה ביליתי על הכיסאות.ב- 2.2.2000 הרופא הישראלי ששמו מאורציו לקח אותי לשדה התעופה. טסתי עם אמריקן איירליינס לניו יורק דרך מיאמי, כאשר אני על כסא גלגלים ומלווה ע"י דייל חברת התעופה. לאחר מכן מניו יורק טסתי עם אל על לארץ.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×