הטיול לצ`ילה ,ארגנטינה ואיי הגלפאגוס: פברואר-מרץ 1996

הטיול מתחיל בצ`ילה - ויניה דל מר, פוקון ופוארטו מונט, ומשם ממשיכים אל אגמים, איים בעלי נופים מקסימים, דרכים מענינות, מפרצים ועוד.
דוד נחמוני
|
מפה
תמונה ראשית עבור: הטיול לצ`ילה ,ארגנטינה ואיי הגלפאגוס: פברואר-מרץ 1996

אזור מרכז צ'ילה

ויניה דל מר, פוקון ופוארטו מונט:
ב-24 לינואר טסנו למדריד בחברת איבריה, לנו במדריד את הלילה, ולמחרת, ב-25 לינואר טסנו לניו יורק. מהשדה נסענו לחברינו צביה וחיים בניו ג`רסי. ב-28 בינואר טסנו לסנטיאגו דה צ`ילה. מהשדה הגענו לבית אמה של פאני ונסענו איתה לעיירת חוף ונופש בשם vina del mer. אחותה של פאני, קלריסה, בעלה ועוד שתי חברות שהו כבר במקום. למעשה זאת הייתה דירת קיט של קלריסה ובעלה. אכלנו ארוחת צהרים וטיילנו בעיר לאורך החוף. למחרת, ב-29 לינואר, חזרנו לסנטיאגו והוזמנו לארוחת ערב אצל קלריסה. בארוחת הערב נכח אח נוסף של פאני, בשם חורחה, אשר באותו זמן היה בתפקיד עוזר לנשיא, והוא נתן לנו כרטיס ביקור שלו למקרה שניקלע לצרה. ביום שלישי, ה-30 לחודש קנינו כרטיס לאוטובוס לילה שנוסע לפוקון. מדובר בכ-9 שעות נסיעה באוטובוס נוח עם שרותים, קפה וארוחה קלה. ב-31 לינואר, בבוקר, הגענו לפוקון. בתחנת האוטובוס ניגשה אלינו אישה והציעה לנו ללון אצלה בקאסה (בית) והסכמנו. באותו יום לקחנו סיור מאורגן למרגלות הר הגעש villarica. הגענו לרגלי הרכבל אשר עולה לאתר הסקי. בקרבת מקום היו מערות שאליהן נכנסנו כאשר אנו חובשים קסדות מגן. ברקע צילמנו את ההר המושלג.למחרת, ה-1 בפברואר, השתלבנו בסיור לאזור המעינות החמים. האזור כולו יפה מאוד - אגמים, מפלי מים, ולידם לגונה. בדרך ראינו מקומיים נוהגים בעגלות הרתומות לשוורים. הגענו למעינות החמים הפתוחים והתרחצנו. ליד האגמים יש חופי רחצה יפים. למפלים באזור זה קוראים 3 saltos. בסך הכל אזור פוקון הוא אחד מהיפים בצ`ילה. למחרת, 2 בפברואר, נסענו באוטובוס מפוקון לפוארטו מונט. כשהגענו לתחנת האוטובוס בפוארטו מונט, התנפלו עלינו אנשים שבאו להציע לנו מקום לינה. הם כמובן מקבלים עבור זה אחוזים. נכנסנו להתגורר בגסט האוס באזור תחנת האוטובוסים, והפעם עם שרותים בחדר.

הטיול ל"אגם כל הקדושים", Lago todos los santos:
ביום ההגעה נרשמנו בתחנת האוטובוסים לטיול לאזור אגם todos los santos. בבוקר נכנסנו לאוטובוס וראינו שבקבוצה יש עוד 3 בנות ישראליות. המקום הראשון שהגענו אליו היה הנהר. עלינו לסירה ושטנו בה יחד עם 3 הבנות הישראליות. בנהר עצמו היה אי מיוער והיה מקום מסוים בתוך פתח, שמסביב לו היו עצים מאד יפים. ירדנו מהסירה וסיירנו בפארק, עשינו הפסקת צהריים עם האוכל שהבאנו איתנו, והזמנו את הבנות. לאחר מכן המשכנו לנסוע והגענו לפארק הלאומי "רוזיר", כאשר ברקע רואים את הר הגעש אוסורנו, שכל חלקו העליון מושלג. במקום ישנם מפלי מים ונהר. המשכנו לנסוע עד "אגם כל הקדושים". האגם מאוד יפה. התחלנו לחזור ובדרך ראינו condor (נשר) בתוך כלוב.

האי צ`ילואה:
ביום ראשון, 4 בפברואר, יצאנו מפוארטו מונט לכיוון פרגואה (Pargua), כדי לעלות שם על המעבורת לאי צ`ילואה. עשינו זאת בסיור מאורגן. העיר הראשונה שהגענו אליה היתה Ancud. העיר עצמה, על שפת הים, שמשה בעבר כמבצר ימי. עד היום רואים בה את החומה והתותחים. מאנקוד המשכנו לנסוע לעיר Castro, אשר משמשת כבירת האי. סיירנו בעיר, במקום כנסייה יפה. נרשמנו לטיול מאורגן לפארק הלאומי Chiloe. בדרך עברנו בכפר בשם Hocucnoco וביקרנו בבית קברות במקום. המשכנו לעיר בשם Cacau, ליד הפארק הלאומי צ`ילואה. בכניסה לפארק עובר נהר ומעליו גשר תלוי, אשר דרכו נכנסים רגלית לפארק. הפארק נמצא ליד אגם. מהגשר התלוי הלכנו עד אשר הגענו למרכז המנהלתי של הכפר. לאחר מכן הלכנו בטרק קצר ומסומן. כאשר סיימנו, חזרנו לרכב דרך הגשר התלוי והתחלנו לנסוע בחזרה לקסטרו. בדרך התעכבנו, מאחר וגשרון קטן התמוטט מהגשמים, ופועלים עבדו כדי לתקנו. לאחר שתוקן המשכנו לנסוע לעירה Chonchi, שם אכלנו צהריים, סיירנו מעט ולפנות ערב חזרנו לקסטרו ללילה שני. למחרת הלכנו לתחנת הרכבת וקנינו כרטיסים לאוטובוס לעיר קיון (Quellon), אשר ממנה עולים על המעבורת לצ`איטן (Chaiten). הגענו לקיון ועלינו על המעבורת.

קרטרה אוסטרל מצ`איטן עד קויהיקה (Coyhaique):
ב-7 בפברואר הגענו לצ`איטן לאחר הפלגה של מספר שעות במעבורת. כשהגענו היה כבר חשוך, והיינו צריכים הסעה לעיירה צ`איטן. במקום היה בחור מזוקן, דובר אנגלית, ולו מכונית סטיישן. הוא הציע הסעות לעיר בתשלום. מיד נכנסנו למכונית עם עוד מספר צעירים, והוא הוביל כל אחד למקום שבו הוא רצה להתאכסן. אנחנו נתנו לו שם של קאסה דה פמיליה, שהיה כתוב עליה בספר. הוא הוריד את כולם ולבסוף נשאר איתנו, ואז עלה במוחנו רעיון, לנסות לשכור אותו ל-3 ימים, עם הרכב, עד לעיירה קויהיקה. הצענו לו והוא אמר שיחזור אלינו עם הצעת מחיר. לאחר מכן ירדנו במקום שבו רצינו להתאכסן, קיבלנו חדר ללא שרותים אצל משפחה מאוד נחמדה. הנהג חזר אלינו עם תשובה חיובית. העלות תהיה 300$ והוא צריך 200$ מראש. שילמנו לו את המפרעה וקבענו שהוא אוסף אותנו למחרת בבוקר, וכל נוסע שיתווסף יוריד לנו את העלות. ביום הראשון היה מתוכנן לנסוע עד לעיירה בשם "לה חונטה". הדרך עצמה אינה אספלט אבל בהחלט לא רעה.

יצאנו בבוקר מהקאסה של ג`ני, שבה ישנו. הצטרפו אלינו עוד שלושה אנשים: זוג צ`יליאני ואדם מקומי מבוגר. הדרך היתה יפה. בתחילתה הגענו למקום שבו היה בית בתוך מטוס שנפל כאן בעבר. הדרך ירוקה, מצידיה עצים ונהרות עם גשרים, וברקע אפשר לראות הרים מושלגים. חלפנו על פני מעיינות של מים מינרלים בטעם של סודה ובצבע ברזל חום. שתיתי מהמים ואכן זה היה טעים. המשכנו לנסוע עד מקום שבו ירדנו מהרכב וצעדנו לכיוון מערת הקרח, שעה הליכה לכל כיוון. בערב הגענו לעיירה "לה חונטה", אשר בה לנו. בבוקר ניקולס, המדריך והנהג שלנו, איחר להגיע למלון כדי לאסוף אותנו. כשהגיע נסענו לקרחון התלוי. הנוף נהדר - האגמים, הצמחיה הירוקה...הגענו לפארק שבו נמצא הקרחון התלוי, ירדנו מהרכב ועברנו על גשר תלוי לצד השני של הנהר. הלכנו ברגל עד למקום שממנו רואים את הקרחון התלוי. המקום נמצא על שפת אגם. באגם סירות מנוע שאפשר לשוט איתן עד לרגלי הקרחון. חזרנו מהקרחון התלוי לרכב, ושם כל הקבוצה הצטלמה עם ניקולס. המשכנו לנסוע לאורך הקרטרה אוסטרל, כאשר נוף נהדר מלווה אותנו, עד שהגענו להוספדחה של חוליו, שם עצרנו לישון. היה זה בעיירה שכוחת אל, שמספר תושביה 150.

למחרת, ה-10 בפברואר, התחלנו לנסוע לכיוון קויהיקה, שהיא בירת המחוז. זאת דרך מהממת ביופיה אשר לאורכה יערות, אגמים, פיורדים ונהרות, וברקע הרים מושלגים. התחלנו לנסוע למקום שנקרא Lago el torres. כאן עצרנו ולא יכולנו להתקדם בגלל עבודות בכביש. הדרך עצמה צמודה להר ומדי פעם נופלות אבנים מלמעלה - מאד לא נעים. את הזמן אנו העברנו עם מורה הדרך שלנו, ניקולס, שנגן על גיטרה וחליל דרום אמריקאי שהוא יצר בעצמו. ניקולס הוא טיפוס מיוחד. הרכב שלו הוא מסוג פורד 1978, והסתבר לנו שלרכב יש הרבה בעיות: צריך לנוח אחרי כל עליה קשה, צריך להוסיף שמן ומים לעיתים קרובות, הברקסים לא 100% בסדר, וכל פעם שהוא עוצר, הוא שם בול עץ תחת הגלגלים. היינו צריכים לנסוע על גשר שמשני צדדיו מדרונות תלולים וזוית העליה עליו היתה חדה ואנו היינו בירידה. ניקולס לא היה בטוח שהברקסים יעצרו בירידה, לכן ביקש מאיתנו לרדת מהרכב, להחזיק בולי עץ, ולזרוק אותם תחת הגלגלים לאחר הסיבוב. ואכן כך היה, והצלחנו לעצור את הרכב. המשכנו לנסוע בדרך הנהדרת, ירדנו מהרכב לצפות במפלי מים אשר שביל מגודר במעקה עץ מוביל אליהם. לבסוף הגענו לתצפית על העיר קויהיקה, בירת המחוז. כשהגענו לקויהיקה ניקולס מצא לנו מקום לינה אצל משפחה, ובערב נפגשנו עם ניקולס והזוג הצ`יליאני לארוחת ערב. הוא ניגן והיה נחמד מאד. הוספנו לו עוד 50$ לעלות הסיור ונפרדנו ממנו. ניסינו למצוא היכן האוטובוסים שנוסעים לצ`ילה צ`יקו, כדי לעשות את הדרך שגיא עשה, אבל לא הצלחנו. לכן, החלטנו לטוס לפונטה ארנס דרך פוארטו מונט.

לתחילת הכתבה

דרום צ'ילה וארגנטינה


פונטה ארנס ופוארטו נטאלס:
ב-11 בפברואר הגענו לפונטה ארנס שבדרום צ`ילה. מצאנו מלון ולמחרת בבוקר יצאנו לסייר בעיר. ראינו את הפסל של מגלן, עלינו לחלק הגבוה של העיר וצלמנו אותה, ולבסוף קנינו כרטיסי אוטובוס לפוארטו נטאלס. עלינו על האוטובוס ונסענו במשך כ-4 שעות. הגענו לפנות ערב, התארגנו ללינה במלון ונרשמנו לטיול של יום אחד בפארק הלאומי "טורס דל פיינה". למחרת, ה-12 לפברואר, יצאנו בשעה 08:00 במיניבוס לכיוון הפארק, כאשר לפני כן סיירנו במערות האדם הקדמון. במערות היתה תאורה וכן דינוזאור בכניסה. המשכנו לנסוע עד הכניסה של הפארק, ונכנסנו עם הרכב, כאשר ברקע נראים מגדלי הפיינה (Torres del paine). המקום יפה מאד: אגמים, נהרות, הרים מושלגים וביגוניות (חיה הדומה לאילה). בדרך לקרחון Gray עברנו על גשר תלוי, המשכנו לאזור הקרחון, השקפנו עליו, וחלקנו המשיך ללכת עד שפת האגם שלרגלי הקרחון.

חלקנו, ואני בתוכם, עשינו חלק מהדרך בריצה כדי להספיק לחזור לרכב. משם נסענו למקום שבו מלון מפואר בשם Exploor, הנחשב למלון היוקרתי ביותר בפארק - מאד יקר ללון בו. סיירנו בתוך המלון ולאחר מכן נסענו למפלים שבאזור המלון. בשלב מסוים צריך היה לרדת מהרכב וללכת ברגל. היתה רוח נוראית, ירד גשם, ורק ארבעה מתוך הקבוצה, ואני ביניהם, הלכנו וטיפסנו למקום התצפית. צילמנו את המפלים ומגדלי הפיינה מרחוק. היה מאד קשה ללכת והרוח איימה להשליך אותנו לתהום, ובנסוף היה שם קר מאד. לפני יציאתנו מהפארק ראינו שועל וביגוניות. בערב חזרנו לפוארטו נטאלס וקנינו כרטיסים לאוטובוס שנוסע מחר לקלאפטה שבארגנטינה.

ארגנטינה - קלאפטה ופיץ רוי:
ב-14 בפברואר בבוקר נסענו באוטובוס מפוארטו נטאלס לקלאפטה, כ-8שעות נסיעה בדרך מחורבנת. כאשר הגענו לקלאפטה התארגנו במלון והלכנו לקנות כרטיסי אוטובוס הלוך וחזור למחר לפיץ רוי (Fitz Roy). למחרת בבוקר יצאנו באוטובוס לפיץ רוי. הגענו למקום, טיפסנו לאגם קאפרי, בערך שעתיים של הליכה לא קלה לכל צד. ראינו את מגדלי פיץ רוי, הרבה שלג וירוק. עצרנו לאכול ליד האגם. במקום יש אזור קמפינג ובו רפוחיו (רפוחיו הוא מקום המאפשר להסתתר מהגשם והקור ולהדליק מדורה בפנים). בחוץ היה די קר. בערב חזרנו לקלאפטה וקנינו כרטיסי אוטובוס לריו גאז`גוס, בכוונה לתפוס מטוס לאושוואיה.

ארץ האש - ריו גאז`גוס ואושוואיה:
ב-16 בפברואר יצאנו בבוקר באוטובוס מקלאפטה לריו גאז`גוס. הגענו בשעה 12:00 והצלחנו להשיג כרטיסי טיסה לאושוואיה בשעה 13:40 בעלות של 55$ לכרטיס. קנינו כרטיס חד כיווני כיוון שלא היה ברור לנו עדיין כיצד יהיה ההמשך מאושוואיה. לאחר הנחיתה בשדה התעופה פגשנו גברת אחת, שהציעה לנו לגור אצלה בקאסה דה פמיליה, בעלות של 15$ ללילה ללא שרותים בחדר. כשהגענו למקום, התברר לנו שזה מקום של מוצ`ילרים. היו במקום עוד שמונה אנשים חוץ מאתנו, ואנו החלטנו להישאר לישון במקום. קנינו כרטיסי טיסה לפונטה ארנס בצ`ילה ומשם לסנטיאגו.

העיר אושוואיה די גדולה, אך קל להתמצא בה. התכנון למחר הוא לנסוע לפארק הלאומי, ולאחר מכן לעלות ברכבל לקרחון. קמנו בבוקר ונסענו לפארק הלאומי של אושוואיה. הדרך יפה - יערות ואגמים. במקום אגם בשם Laguna verde, ברקע הרים מושלגים, ובאותו בוקר היה קר מאד. בשעה 13:00 חזרנו לעיר ובשעה 14:00 נסענו ברכב לרגלי הקרחון. עלינו ברכבל ולאחר מכן צעדנו ברגל עד לקרחונים - המקום מאד יפה. חזרנו העירה, טיילנו בעיירה, ראינו את הנמל והצטלמנו ליד השלט המראה את המרחק לבואנוס איירס (3,040 ק"מ) ולצפון ארגנטינה (5,171 ק"מ). בתאריך ה-18 בפברואר לקחה אותנו בעלת הבית, לוצ`ינה, לשדה התעופה. להפתעתנו המטוס שעלינו עליו היה מסוג פוקר, עם 20 מקומות ישיבה. ההרגשה היתה לא כל כך נעימה, בעיקר בזמן הטיפוס לאחר ההמראה, כדי לעלות מעל ההרים. אולם כאשר המטוס הגיע למצב אווירי מעל ההרים, הנוף היה משגע: הרים מושלגים, קרחונים ואגמים גבוהים בתוך עמקים. הטיסה ארכה שעה ועשר דקות. נחתנו בשדה התעופה בפונטה ארנס, ניסינו להקדים את הטיסה לסנטיאגו ואכן הצלחנו. עלינו על טיסה של בשעה 14:50 והגענו לסנטיאגו בשעה 18:10. לקחנו מונית לבית של אמא של פאני. לא מצאנו אותה, אז השארנו את החפצים בחוץ והלכנו לשתות קפה. כשחזרנו היא כבר היתה והשיחה קלחה עד חצות לילה.

לתחילת הכתבה

סנטיאגו וצפון צ'ילה


סנטיאגו, אריקה, Lauca park:
ב- 19 בפברואר בבוקר הלכנו להסדיר את כרטיסי הטיסה לאריקה שבצפון צ`ילה. הלכנו ל- Tourist information וקיבלנו מידע על אריקה והסביבה. בערב הזמנו את אמא של פאני למסעדת Friday. האוכל בהחלט היה טעים. למחרת, הטיסה שלנו לאריקה צריכה היתה לצאת בשעה 20:00 בערב. בינתיים, ביום, קנינו מצרכים בסופר לצורך המשך הטיול, פיתחנו תמונות ולפנות ערב לקחנו מונית לשדה התעופה. עלינו לטיסה והגענו לאחר חצות לאריקה, לקחנו מונית העירה וחפשנו מלון. למחרת הלכנו לבקר במוזיאון אשר נמצא במקום גבוה המשקיף על העיר והנמל. המוזיאון מתאר את הניצחון של צ`ילה על פרו. לאחר מכן הלכנו לנציגות פרו, כדי לקבל ויזה. לאחר קבלתה לקחנו רכב ונסענו לעיר Tacna בפרו. משך הנסיעה כשעה, בשטח מדברי, וכשנוסעים בדרך רואים פטה מורגנה של עצים ומים. העיר עצמה לא משהוא מיוחד. בעיר כרגיל ישנה Plaza de armaz. לאחר סיום הסיור לקחנו מונית בחזרה לאריקה.

הפארק הלאומי Lauca:
בתאריך ה-22 בפברואר בבוקר, בשעה 07:30, אספו אותנו מהמלון כדי לנסוע לטיול בפארק הלאומי Lauca. הכביש הוא כביש אספלט החוצה מדבר, שלאורכו נהר המגיע מהריה הגבוהים והמושלגים של בוליביה. משני צדי הנהר נפרש עמק שאותו מעבדים חקלאים המגדלים ירקות, פרות, סוסים ועוד. משני צדי העמק דיונות חול ענקיות אשר על אחת מהן כתובות מימי האינקא. ההר Tacora, בגובה 6,000 מטר, עם שלג נצחי, הוא ספק המים העיקרי לעמק. בדרך בשטח המדברי עוברים כנסיה עתיקה. בשלב מסוים, הכביש עוזב את הנהר ומתחיל לטפס לגובה, וכאשר מגיעים לגובה 2,000 מטר רואים קקטוסים גבוהים, אשר גדלים בגבהים של 2,000 מטר עד 3,000 מטר. לאחר 70 ק"מ מסתיים האזור המדברי, וכאן יש כבר גשם בחורף ומדי פעם גם בקיץ. אנו עוברים בעתיקות מתקופת האינקא אשר היו בעבר מרכז להחלפת סחורות והעברתן לאזור החוף. במרחק של 115 ק"מ מאריקה ובגובה של 3,000 מטר, נמצא הכפר Socokonda, אשר מגדלים בו אורגנו (oregano). הדרך ממשיכה לעיר Putre, שהיא בירת האזור, שבה כ-1,300 תושבים הנמצאת בגובה של 3,500 מטר. לאורך הדרך, משני הצדדים, רואים חיות רבות, חלקן חי עד גובה של 4,000 מטר, וחלקן מעל גובה 4,000 מטר. הדרך ממשיכה בגובה של 4,000 מטר ומעלה. רואים בדרך הרים רבים מכוסי שלג, מאד יפה. נכנסנו לפארק הלאומי Lauca ולאגם בשם Chongara, היושב בגובה של 4,500 מטר. מעליו שני הרי געש, המכוסים שלג בגובה של מעל 6,000 מטר: Pomerape בגובה 6,240 מטר, והשני - Parinocota בגובה של 6,340 מטר. המקום מקסים ביופיו. חלק מנוסעי האוטובוס לא הרגישו טוב. מלכה ואני לקחנו כדורים נגד גובה, אבל עדיין חשנו כאב ראש קל ורצון לישון. בערב הגענו חזרה לאריקה. בערב, במלון שבו שהינו, חגגו 4 שנים למלון והזמינו אותנו לכיבוד והרמת כוסית.

לתחילת הכתבה

אזור הגבול עם בוליביה


מצ`ילה לבוליביה - Calama ו-San pedro de atacama:
ב-23 בפברואר בבוקר טסנו לקלמה דרך אנטפגוסטה. הגענו לקלמה ולא הספקנו לאוטובוס של שעה 11:00 לסאן פדרו דה אטקמה, כך שיצאנו רק בשעה 16:15 והגענו בשעה 18:00. סאן פדרו דה אטקמה היא עיירה מדברית, מעין נווה מדבר, המזכירה את יריחו, בת כ-1,200 תושבים. התארגנו ללינה בגסט האוס של אישה שוויצרית, הנשואה למקומי והלכנו להרשם לטיול לגייזרים. למחרת קמנו בשעה 03:30 ובשעה 04:00 הגיע הרכב כדי לאסוף אותנו. זה היה ג`יפ 4 על 4. המקום שהגייזרים נמצאים בו נקרא El-tatio, בגובה של 4,500 מטר ובמרחק של 94 ק"מ מסאן פדרו. הנסיעה ארכה כ-3 וחצי שעות, כאשר חלקה הגדול בחשכה. התחיל להאיר בסביבות השעה 07:00. הגענו בשעה 07:30, שהיתה עדין שעת בין הבקרים, וראינו שטח מלא עשן, שלמעשה יצא מהגייזרים הרבים. הסתובבנו במקום כחצי שעה, ולפתע החלה לצאת השמש. נסענו כ-10 דקות למקום אחר, ואז נתגלה לעינינו מחזה מרהיב של גייזרים רבים עובדים, רותחים ורוגשים ופתאום מוציאים קיטון עשן. המים כמובן רותחים. הראו לנו כיצד מבשלים ביצה במים. התחלנו לחזור, כשלאור יום אפשר היה לראות את הקונטרסט בין המדבר להרים הגבוהים והמושלגים. בדרך חזרה חצינו נהר אשר מגיע למעשה לסאן פדרו ומהווה את מקור המים לנוה המדבר שעליו הם חיים. בהמשך הגענו לנחל שמימיו חמים ואפשרו לנו להתרחץ בו. לאחר מכן חזרנו לסאן פדרו.

עמק הירח, Valle de la luna:
בשעה 17:00 יצאנו לכיוון עמק הירח. עלינו על רכב 4 על 4. לאחר 3 ק"מ ירדנו מהכביש צפונה ועלינו על דרך עפר ישנה, שבעבר נסעו בה לקלמה. הדרך עוברת בין דיונות חול, ומשני צדדיה הרים בצבע חום, אופייני למדבר, וחתרורים. בשלב מסוים נתקע הרכב בחולות הנודדים שכיסו את הדרך. נאלצנו לחפור, ובמאמץ משותף הרכב יצא. המשכנו עד לכביש הראשי. נסענו בו עד אבן הק"מ 13 וירדנו ממנו דרומה. עלינו על דרך טובה, נסענו בה עד הפניה הראשונה ימינה ונכנסנו לאזור עמק הירח (לו נסענו ישר היינו מגיעים לסלאר דה אטקמה). עצרנו ליד משטח שלידו 3 דמויות עשויות אבני מלח, שהמקומים קוראים להן 3 המריות (מלשון "מריה"). המשכנו עד למקום שבו היה בעבר מכרה מלח. משם המשכנו לנסוע עד סוף העמק וירדנו מהרכב. ממקום זה יש שביל המוביל לסאן פדרו. חלק מהתרמילאים מגיעים לכאן לקראת השקיעה, צופים בה, נשארים ללון ובבוקר צופים בזריחה (ידוע לנו שגיא הגיע למקום בהליכה). לאחר שירדנו מהרכב התחלנו לנוע ברגל. בשלב מסוים המדריך חילק לנו פנסים. נכנסנו לתוך מחילות שהיו צרות, וחלקן היו גם נמוכות. הלכנו לאור פנסים וחלק מהדרך עשינו על ארבע. כשיצאנו עלינו על הרכב ונסענו עוד כ-3 ק"מ. עצרנו לרגלי דיונה ענקית. טפסנו עליה כדי לצפות בשקיעה ובהשפעתה על צבע ההרים. המקום מאד יפה ובחלקו מזכיר את הצבעים וההרים שאנו מכירים מהארץ ומסיני. לאחר שצפינו בשקיעה חזרנו עם הרכב לסאן פדרו דה אטקמה.

Pukkra de quitor:
בהתאם להמלצותיה של עדי הלכנו ברגל לבקר בהריסות של כפר אינדיאני הנמצאות במרחק של 3 ק"מ מסאן פדרו. ההריסות נמצאות על גבעה המשקיפה על נווה המדבר. היה זה טיול רגלי קצר ומהנה לקראת הצהרים חזרנו לאכסניה.

Salar de atacama:
בשעה 16:00 הצטרפנו לקבוצה שמנתה 10 אנשים, לסיור ב-Salar de atacama .Salar de atacama הוא מדבר מלח ענקי. נסענו לאורך הסלאר בכיוון כללי דרומה. לאחר 3 ק"מ הגענו לכפר בשם Toconao, שמצוי גם הוא בנווה מדבר ומונה כ-600 תושבים. עברנו בתוך הכפר, ובאותו זמן התקיים בו קרנבל. חצינו את הכפר ונכנסנו לסלאר דה אטקמה. לאחר מספר ק"מ עצרנו ליד לגונה של מים מלוחים אשר יוצאים מתוך האדמה. ראינו פלמינגו משני סוגים: האחד- פלמינגו צ`יליאני עם רקע אדום, והשני- פלמינגו מסוג קורדיליירה, לבן עם זנב שחור. המראה של מדבר מלח ובתוכו לגונה עם פלמינגוס הוא מדהים. חזרנו לכפר Tocoano, חצינו אותו והגענו למקום שבו חוצבים אבן מיוחדת וחזקה המשמשת למבנים מיוחדים. ליד המחצבה בתחתית הואדי זרמו מים ולאורכם, משני הצדדים, עצי פרי כמו תאנים חרובים רימונים וענבים. מזכיר את יריחו - ממש נווה מדבר. באחד הצדדים של הואדי דיונת חול ענקית ועליה שיחים ירוקים - מראה נהדר. ברור שבאזור זה כמעט שלא יורד גשם והמים מגיעים מרחוק מן ההרים.

Laguna verde ו- Laguna blanca:
ב- 26 בפברואר יצאנו לטיול של יום אחד בבוליביה. הנהג, פליקס, היה בוליביאני בעל אזרחות צ`יליאנית. דרך העפר בה נסענו מסאן פדרו מובילה לגבול צ`ילה- ארגנטינה- בוליביה. הדרך טובה ומשמשת גם לאוטובוסים בין צ`ילה לארגנטינה. מרחוק ראינו הר געש פעיל השייך לצ`ילה. בשלב מסוים עזבנו את הדרך המובילה לארגנטינה ופנינו לכיוון צפון מזרח בדרך המובילה לבוליביה. נסענו בדרך זאת עד הגבול הבוליביאני. כאן עצרנו לצילומים. יש לציין כי יצאנו מסאן פדרו דה אטקמה הנמצאת בגובה של 2,400 מטר והגענו לבוליביה, הנמצאת בגובה 4,000 מטר. עברנו את הגבול לבוליביה ללא מחסום פורמלי, והגענו לאגם בשם Laguna blanca (האגם הלבן). האגם עצמו בגוון בהיר עד קרוב ללבן, ומשתקפים בו הרי הסביבה. כמו כן, במקום נקודת משמר בוליביאנית. ישנה כאן גם חנות אזרחית קטנה שאפשר לקנות בה מצרכים קלים ושתיה. באגם ישנם פליקנים משני סוגים: בעלי הרקע האדום והלבנים עם הזנב השחור. בהמשך הנסיעה סביב האגם מגיעים למעינות מים חמים הכוללים מינרלים המרוכזים בברכה. אנשי הקבוצה נכנסו להתרחץ ומאד נהנו. אנו ישבנו בחוץ ונהננו מהנוף הפסטורלי. משם המשכנו לנסוע עוד כ-7 דקות והגענו לאגם הנקרא Laguna verde (האגם הירוק) אשר בה מתחלפים צבעי האגם באטיות. יש בלגונה צל הרים וכן רקע חום, קפה, צהוב, כחול ובסוף הכל הופך לירוק - ממש מדהים. הצהריים הם הזמן הטוב ביותר לראות את הלגונה בירוק. בזה הסתיים הסיור וחזרנו לסאן פדרו.

מסאן פדרו לסנטיאגו:
ב-27 לפברואר בבוקר נסענו באוטובוס מסאן פדרו לקלמה. כשהגענו לקחנו מונית לשדה התעופה. עלינו על המטוס לסנטיאגו. במטוס ראיתי עיתון ספרדי ובו תמונה של ישראל עם לוויה ודגל ישראל. בקשנו תרגום, ואמרו לנו שהיה פיצוץ ו-27 ישראלים נהרגו. ההרגשה הייתה מחורבנת. הגענו לסנטיאגו. נסענו באוטובוס למרכז ומשם ברכבת תחתית לאזור המגורים של אמא של פאני. בערב נפגשנו עם עמי, שהיה הנספח הצבאי באקוודור בתקופת החיפושים אחרי גיא, ועם אשתו איליה. ב-28 בפברואר בבוקר הלכנו לאשר את כרטיסי הטיסה ולאחר מכן הסתובבנו. אחר הצהריים הלכנו עם אמא של פאני לקאנטרי קלאב של הקהילה היהודית - מקום מאד יפה. בילינו ערב נחמד בארוחת ערב עם משפחתה של אחות של פאני. למחרת, ב- 29 בפברואר, בבוקר נפגשנו במשרד של עמי ונסענו עם איליה לכפר האומנים.

לתחילת הכתבה


איי הגלפאגוס


ב-1 במרץ טסנו בערב ללימה, ומשם, במטוס אחר, לגואיאקיל שבאקוודור. למחרת בבוקר קנינו כרטיסים לגלפאגוס. בתחילה היינו בהמתנה ולבסוף עלינו למטוס, מאחר ואנו כתיירים משלמים יותר מהמקומים. נחתנו בבלטרה ופגשנו את מורה הדרך פאביו, שעזר לנו בחיפושים. חצינו עם המעבורת לאי סנטה קרוז ומשם באוטובוס לפורטו איורה והלכנו להתאכסן במלון פרננדינה. אחר הצהריים צלצלתי להנרי. הלכנו אליו וגונדי גם באה. בערב הלכנו לאכול במסעדה של סילוונה. את פליפה לא הצלחתי לאתר. כעבור יומיים אנחנו נוסעים לחווה של אניטה בהרים יחד עם גונדי, אמא שלה ובתה.הנרי ארגן קמיונטה (טנדר). בדרך לחווה עברנו דרך הכפר ביאוויסטה אשר לידו מנהרות לבה. הגענו לחווה. אניטה הכירה אותנו מהפעם הקודמת. הם הוסיפו ברכת שחיה קטנה בחצר. המקום משמש גם כמסעדה לארוחות צהריים עבור קבוצות תיירים. הם מומחים בעופות על האש, וכן יש אפשרות לרכב על סוסים. פגשנו שם מכרים ותיקים כמו. לאחר בילוי נחמד, שכלל ארוחת צהריים, חזרנו לפורטו איורה, שם פגשנו את גרצילה שהייתה אתנו ועם עופר ב-1993 בשמורת הצבים.

למחרת קמנו בבוקר במטרה לקחת סיור, אבל לא הצלחנו. פגשנו את פדרו שמאוד שמח לראות אותנו. אמרנו לו שמחר ניסע לסנטה רוזה והוא אמר שגם הוא יהיה שם. גונדי סדרה לנו סיור בספינה בדרך לבלטרה. בערב הלכנו לאכול במסעדת Garapata שבה אכלתי בתקופת החיפושים אחרי גיא. פטר, אחיה של בעלת המסעדה, הצטרף אלינו. בעבר הוא היה שנה בארץ ובקש ממני לשלוח חבילה למכר שלו במושב פארן. כמובן שלקחתי ושלחתי. בבוקר ה-5 במרץ שכרנו קמיונטה ונסענו לכפר סנטה רוזה (ליד שמורת הצבים). כאשר הגענו, נכנסנו לקאסה של משפחת רמון ופגשנו את רמון, אשתו, בנו פדרו ואשתו. פדרו ואשתו גרים באי איזבלה, אשר בו כ-1,000 תושבים. הם אמרו לנו כי כדאי לרכב לשלט של גיא, מאחר והדרך בוצית והעשבים מגיעים עד לברכיים. לבסוף החלטנו שנלך ברגל. הם גם אמרו לנו שמעט מאד קבוצות באות לשמורת הצבים. התחלנו ללכת ברגל והדרך לא הייתה קלה. ניכר גם שאינה בשימוש יום יומי. לקח לנו שעה ורבע להגיע עד העץ הגדול. באופן רגיל הייתי עושה את הדרך ב-45 דקות. למלכה הדרך היתה קשה. ראינו בדרך 2 צבים. בעונה זאת הם בדרך כלל נמצאים יותר למטה, ליד אל-צ`אטו, שם יש לגונות מים בשל עונת הדגירה. הגענו לעץ הגדול. בדרך קטפנו מריקויה - פרי שגדל על עצים. צילמנו את השלט ליד העץ הגדול. ליד השלט היה עץ אשכוליות, אך הפרי לא היה בשל עדיין. כמו כן היו במקום עגבניות ננסיות שגדלו פרא. הן היו מאד טעימות. בדרך חזרה פגשנו את הבן הגדול של רמון ואת אשתו אשר רכבו לחלקת האדמה שלהם. מלכה בקושי הלכה בדרך חזרה. פגשנו מדריך עם קבוצת תיירים והם שאלו היכן יוכלו לראות צבים. אמרתי להם שהם צריכים ללכת עד אל-צ`אטו וספרנו למדריך שאנו ההורים של גיא, שהלך כאן לאבוד והוא אכן הכיר את המקרה.

בדרך חזרה נכנסנו לקאסה של רמון ושתינו אצלם קפה. לפתע הופיע במקום וויליאם מורנו והציע לקחת אותנו לפורטו איורה. לאחר שהוריד אותנו בפורטו איורה ראינו את אניטה שותה קפה והיא שאלה אותנו אם אנחנו רוצים לראות את הדירה שהיא בנתה לצורך השכרה. בבוקר ה-6 במרץ עלינו לספינה של מרטין, אח של גונדי, ושטנו לאי סנטה פה, כשעתיים וחצי. לי יהתה זאת פעם שניה באי. עלינו לאי וראינו את האיגואנות הקטנות המחליפות צבעים ואריות ים. כאשר חזרנו צלצלנו לגונדי. היא באה אלינו ונתנו לה את המתנות. בערב הזמנו את גונדי ואת פטריסיו ואשתו לארוחת ערב. למחרת בבוקר נסענו לכפר ביאוויסטה לבקר במנהרות מלבה. לאחר שחזרנו הלכנו לשתות קפה במלון גלפגוס. כמו כן אשרנו את הטיסה למחר לקיטו. נסענו למעגן ועלינו על הספינה של מרטין, שמנו שם את המזוודות, חזרנו לבית של גונדי, הלכנו לטייל בסביבה, שתינו קפה ועוגה וחזרנו לספינה עם גונדי. אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון.

בבוקר ה-8 במרץ קמנו בשעה 06:00 מהשינה בספינה ויצאנו עם המדריך לסיור בקלטה טורטוגה נגרו, מקום מאד יפה. ראינו צבי ים, עטלפי ים וכן כריש אחד. חזרנו לספינה ואכלנו ארוחת בוקר. לאחר מכן ירדנו לחוף ונסענו לשדה התעופה בבלטרה. עזבנו את גלפגוס והגענו לקיטו. התאכסנו במלון מול שדה התעופה, כי מחר בבוקר אנו טסים לארצות הברית. ב- 9 במרץ בשעה 08:10 עלינו לטיסת אמריקן איירלינס, דרך מיאמי לניוארק, שם פגשנו את חיים וצביה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×