היציאה לויאריקה

``לויאריקה צורה קלאסית של הר געש חרוטי כשהמדרון הולך ונהיה תלול ככל שמתקרבים לפסגה. הפסגה קטומה ובה נמצא הלוע של הר הגעש. בגלל הצורה הזו הטיפוס הלך ונהיה יותר קשה והלכנו בזיג זגים יותר ויותר צפופים. לקראת הפסגה הלכנו שוב על סלעים אבל מתחתם היה שלג.``
אלקנה
|
תמונה ראשית עבור: היציאה לויאריקה

יציאה לויאריקה

הגעתי לפוקון ביום שלישי בבוקר אחרי נסיעת לילה מסנטיאגו כדי לעלות על הויאריקה ולצאת לעוד כמה טרקים בסביבה. השמים היו מכוסי עננים ולא היו לי תקוות גדולות בנושא הטיולים. הגעתי ל- Nature של אדי ושי וגיליתי מקום "חדש". כשהייתי בפוקון בתחילת הטיול המקום המה אדם, כל הזמן הגיעו אנשים והלכו, רעש ובלגן, בקיצור תוהו ובוהו. שבוע לפני הקרנבל בברזיל, ופוקון חיה ושוקקת אבל כמעט בלי ישראלים. אצל אדי ושי יש מקום פנוי, אפשר לשבת בחדר האורחים בלי שאף אחד ידחוף, ידרוך או יצעק ולקרוא ספר בשקט או סתם להזות. מדדתי נעליים, קיבלתי קרמפונים (דוקרני קרח לנעליים), גרזן קרח, חליפת טיפוס, כובע פליס, כפפות פליס ומסכת גז. הכנסתי הכל לתיק ובזה הסתיימו ההכנות המוקדמות לטרק. את שארית היום העברתי במנוחה.

בבוקר קמנו מוקדם, הבוקר היה בהיר, בלי ענן אחד בשמים. תודרכנו קצרות על הציוד שקיבלנו, על הטיפוס עצמו ועל ההר ויצאנו לדרך- סימון (המדריך), החברה שלו, עוד זוג ישראלים, איל ויערית, ואנוכי. אחרי 25 דקות נסיעה הגענו לאתר הסקי של פוקון, למרגלות ההר, עלינו על הרכבל וטיפסנו עד לגובה של 1,500 מטר מעל פני הים. נמרחנו היטב במסנן קרינה נגד שמש ושמנו משקפי שמש.

הקרינה בהר חזקה מאוד משלוש סיבות:
א. הגובה- הפסגה של הויאריקה היא יותר מ- 2,800 מטרים ובגובה כזה שכבת האטמוספרה שמסננת קרינה הולכת ופוחתת.
ב. שלג- השלג פועל כמו מראה ומחזיר את הקרינה מלמטה. לכן צריך, למרוח מסנן קרינה במקומות מוזרים כמו האוזניים, הנחיריים והסנטר.
ג. החור באוזון- הבעיה הגלובלית החליטה להתייצב מעל אזור האגמים של צ`ילה ו"לטגן" את כל הנופשים שבאים להשתזף בחופים.

מקצה הרכבל התחלנו ללכת, בהתחלה על אדמה אבל כמעט מיד עברנו לשלג. הלכנו לאט, בשביל דרוך ש"מדרגות" שלג לרגליים כבר חצובות בו, כך שההליכה היתה קלה מאוד. אחרי חצי שעה, עצרנו וסימון הודיע שעכשיו אוכלים ארוחת בוקר. הוצאנו סנדווצים והסתכלנו על הנוף. סימון הסביר על הנוף, בעיקר באנגלית, אבל גם בעברית. בזמן העלייה סימון עודד אותנו במשפטים כמו "קשה יש רק בלחם" ו"הכל בראש" ושאר סלנג צבאי. המשכנו לטפס לאט לאט ואחרי שעה עצרנו שוב על מחשוף אדמה בשלג עם שיפוע מתון מאוד ויכולנו לשבת בנחת. למקום קוראים "הפנגווינרה" (=מושבת הפינגווינים) כי כשמסתכלים על המקום מלמעלה רואים את הקבוצות מתאספות וזה מזכיר מושבת פינגוונים. מכיוון שהיינו קבוצה קטנה והתקדמנו די מהר, סיימון עשה הפסקות ארוכות. המשכנו לטפס ודי נתקענו מאחרי קבוצות אחרות שהלכו לאט או שהיו בהן אנשים שהתקשו בטיפוס. בשלב מסוים סימון לקח נתיב בו רק אנחנו הלכנו ויכולנו להתקדם בקצב שלנו.

לאט לאט התקרבנו לפסגה ויכולנו לראות יותר ויותר נוף. לויאריקה צורה קלאסית של הר געש חרוטי כשהמדרון הולך ונהיה תלול ככל שמתקרבים לפסגה. הפסגה קטומה ובה נמצא הלוע של הר הגעש.בגלל הצורה הזו הטיפוס הלך ונהיה יותר קשה והלכנו בזיג זגים יותר ויותר צפופים. לקראת הפסגה הלכנו שוב על סלעים אבל מתחתם היה שלג.לצערנו לא זכינו לראות לבה כי היא היתה במפלס נמוך. לויאריקה יש מבנה וולקני מיוחד שכמותו יש רק ל- 10 הרי געש בעולם: כיס לבה קטן פעיל וגבוה שבו הלב העולה ויורדת (כמו בכספית של מדחום) וכיס לבה גדול ורדום שנמצא נמוך יותר, ופעם בכמה שנים מתפרץ. על הפיסגה ישבנו, נחנו ועשינו תצפית על הנוף למזרח - לכיוון ארגנטינה ולצפון ולמערב - לכיוון פוקון, העיר ואגם ויאריקה.
 

לתחילת הכתבה

סיום הטיול וטרק נוסף באזור


הירידה מהויאריקה היא חוויה בפני עצמה. פשוט מאוד מחזיקים את גרזן הקרח בשתי ידיים מעל הראש, מתיישבים וגולשים על התחת! בהתחלה המהירות קצת מפחידה אבל מהר מאוד לומדים לשלוט פחות או יותר על הכיוון. בכדי להאט תוקעים את הרגליים בשלג ועם קצה גרזן הקרח אפשר לעצור ממש ע"י הפעלת לחץ של משקל הגוף. כדי להאיץ משתמשים בגרזן בתנועות חתירה. לא ממש יעיל כי או שגולשים במהירות גבוהה וכמעט אי אפשר לחתור בגלל המהירות, או שהמדרון נהיה כל כך מתון שכבר אי אפשר לגלוש. הגלישה נעשית בתוך "תעלות" שאנשים אחרים גלשו בהם ואין חשש מאבנים שנמצאות בדרך. כשנעצרים בגלל שהמדרון נהיה מתון, קמים , הולכים קצת עד לתעלה הבאה וממשיכים לגלוש, כך יורדים ב- 20 דקות עד חצי שעה- עליה שלוקחת 4-5 שעות!....

לכל דבר טוב יש סוף וגם השלג נגמר וצריך להתחיל ללכת ברגל. כמעט מיד מגיעים לרכבל העליון שם מורידים את חליפות הטיפוס ומתייבשים קצת, כי שלג בסופו של דבר הוא מים קפואים וכשיושבים עליו- נרטבים. את הירידה צריך לעשות ברגל כי במושבים של הרכבל אין מוטות מלפנים, ופעם מישהו נפל כשהגוף שלו נטה קצת קדימה. זהו, עוד 25 דקות ירידה וחוזרים לפוקון.

אחרי יום מנוחה בפוקון, יצאנו למחרת היום לטרק נוסף. הפעם לויאריקה טרוורס- (טרק "עצמאי" שלא כמו הטיפוס המאורגן על הר הויאריקה). אחרי ההכנות המקובלות לטרק הזה, פגשנו את נהג המונית שקבענו איתו מראש בשעה 09:00. סיכמנו איתו על מחיר, 7,000 פזוס וכשביקשנו ממנו לקחת אותנו עוד הלאה הוא שלף מחיר מופרז. אחרי התמקחות קצרה שלחנו אותו לדרכו וחיפשנו נהג אחר. נסענו לכיוון המעיינות החמים של Palguin . הנהג לא ידע איך להגיע ונעזר באנשים שהיו בדרך, וכך הגענו למעיינות החמים. בעקבות המלצה של שי מ- Nature המשכנו הלאה בדרך העפר. בשלב מסוים הגענו למקום בו בצעו עבודות בדרך ויובל לקח את ההגה ועבר את הקטע הקשה. הוא המשיך לנהוג קצת מהר מדי לטעמו של הנהג, הדרך היתה קצרה ולא מאוד טובה והרכב היה עמוס. נהג המונית תפס את הראש ואמר על יובל LOCO- משוגע. אני ורונן ישבנו מאחור והחזקנו חזק.

כשהגענו בשלום אל סוף דרך העפר אמרנו תודה לנהג והוספנו לו טיפ מכובד. התחלנו ללכת לפי סיפור הדרך שצילמנו ב- Nature. התחלת השביל קצת לא ברורה אבל מהר מאוד מצאנו אותו ונכנסנו לתוך היער, תוך כדי עליה במעלה הנחל. ביער יש עצי אראואקריה (Araucaria), ששרדו מאז זמן הדינוזאורים. העליה אינה קשה אבל ממושכת. יצאנו מהיער למרגלות הר הגעש קטרופיין catropillan . הלכנו על המורדות החשופים של ההר. עשינו הפסקה ליד נחל קטן. בערוץ הנחל היתה שלולית והמים יצרו בה מנהרה קטנה. נכנסנו פנימה מצד אחד ויצאנו מצד שני. מלמעלה היתה תקרה מקומרת של קרח שהשמש חדרה דרכה וצבעה את הכל בכחול, ומלמטה זרם הנחל.

לתחילת הכתבה


לגונות במסלול

המשכנו ללכת והגענו לתצפית נהדרת מעל לגונה Azul ("הכחולה"). ישבנו והתייחדנו עם המראה. הירידה ללגונה נעשית בהקפה כי הלגונה מוקפת צוקים תלולים. ירדנו ללגונה וטבלנו במים הקרים. מהר מאד יצאנו והתכוננו לשבת. פגשנו בלגונה זוג גרמנים וביקשנו מהם שיהיו "גוי של שבת". הם שאלו בנימה קצת נעלבת למה יובל לא יכול לעזור לנו והם כן. רונן ואני העברנו את השבת בשקט על שפת הלגונה, ויובל המשיך הלאה. ביום ראשון המשכנו ללכת ופתחנו בחציית שדה לבה ענקי. הלבה שנשפכה בהתפרצות קודמת של הר הגעש זרמה בנחלים וממש אפשר היה לדמיין איך היא זרמה. אחרי שחצינו את שדה הלבה הגענו ללגונה בלנקה Blanca. הלגונה נמצאת בתוך לוע של הר געש כבוי, ואין לה נחל מוצא- המים מחלחלים לאדמת הלוע. מהלגונה עלינו בואדי אל לוע של הר געש נוסף. מקצה הלוע היתה לנו תצפית נהדרת לכיוון דרום- הרי געש, הרים "סתם", שלג, יערות- כל המרכיבים של נוף יפה. חצינו למעשה את הגבול לארגנטינה (אין שום סימון בשטח) וחזרנו אחרי כמה מאות מטרים בחזרה לצ`ילה.

התחלנו לרדת לכיוון לגונה אבוטרדס Abutardas ופתאום באמצע שטח חצי מוצף במורד הגבעה נגמר השביל. הלכנו ימינה ושמאלה, מצאנו מפל יפהפה, ובסוף גם את השביל. המשכנו עם השביל, שהיה ברור מאד המשכנו והמשכנו, ולא הגענו ללגונה. כל הזמן בדקנו שאנחנו אכן על שביל ברור, אבל לא ראינו שום דבר שמוזכר בסיפור הדרך. המשכנו קדימה בתקווה למצוא סימנים שיש בסיפור הדרך ובסוף הגענו למסקנה שפיספסנו יחד עם השביל את הלגונה. החלטנו להמשיך בשביל, שהיה נראה דרוך היטב, ולעצור ללילה במקום הראשון שיהיה מתאים. אחרי עוד חצי שעה של הליכה הגענו אל משטח פתוח, עם צריף עץ (שהיה נראה די חדש) צינור שמשך מים מנחל קרוב, ועוד כמה שרידים של צריפי עץ שמטים ליפול. המקום היה מעולה ולכן נשארנו בו ללילה.

למחרת קמנו וחיפשנו את השביל, כמעט מיד מצאנו מאחורי הצריף שביל שירד לנחל. חצינו את הנחל לעברו השני אבל בצד השני לא מצאנו רמז לשביל למרות שמאד ניסינו. החלטנו לנסות למצוא שביל אחד ודי מהר מצאנו את השביל, המשכנו איתו ודי מהר גילינו שלט שפונה לכוון ההופך ממנו באנו ומפנה את ההולכים לשביל ללגונה לא השביל בו באנו... עוד חצי שעה הליכה על דרך לא דרך (שג,יפ בכ"ז הצליח לעבור בה),והגענו אל הכביש שמחבר בין צילה וארגנטינה. פנינו שמאלה והתחלנו לרדת לכיוון מחסום הגבול של צילה.כשהגענו למחסום הסברנו שהגענו מהפארק ולא מארגנטינה,ונתנו לנו לעבור בלי בעיות. חיכינו די הרבה זמן והרכבים נסעו רק בכיוון ארגנטינה- בחזרה מחופשת סופ"ש. לכיוון צילה לא היה כלום. סופו של כל טרמפ שיגיע והוא אכן בא, ולקח אותנו לפוקון.

שתי הערות לסיום:
1. סיפור הדרך לויאריקה טרוורס ולעוד טרקים אפשר למצוא אצל אדי ושי.
2. אפשר להתחיל את הטרק בערב- לשון במעיינות החמים ולהתחיל בבוקר.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×