אנטיב: הכירו את עיר הנופש הסודית בריביירה הצרפתית, שגם אתם יכולים לטוס אליה

מה עובר לכם בראש כשאתם שומעים את המלים "הריביירה הצרפתית"? כנראה שמשהו כמו "פסטיבל קאן", "מונקו" או "נסיכים וטייקונים". כדאי לדעת שממש שם נמצאת אנטיב, העיר שתאפשר לכם לטעום מהחיים היפים בריביירה ולגרום גם לכם לרצות לעבור לגור בה
איתמר ברק, מערכת אתר למטייל
|
תמונה ראשית עבור: אנטיב: הכירו את עיר הנופש הסודית בריביירה הצרפתית, שגם אתם יכולים לטוס אליה
© איתמר ברק

השעה הייתה חצות. כיביתי את האור ונכנסתי למיטה המפנקת בחדר המלון שלי. הכר היה רך ואני צללתי לשינה מתוקה. לפתע התעוררתי לצלילי להקת ג'אז מטורפת, שניגנה בתוך החדר. לקח לי דקה להבין שיש להקה כזו, אמנם לא ממש בחדר, אבל מתחת לחלון שלי, עם עשרות חוגגים.

“אני מבין אותך אדוני, אבל ככה זה פה בפסטיבל הג'אז. תצטרף למסיבה!” אמר לי בחיוך פקיד הקבלה. זה מה שקורה לעיר אנטיב, במהלך 10 ימים בכל קיץ. עיר הנופש היפהפייה, שהיא ממילא יעד אהוב על צרפתים ואירופאים רבים, הופכת שמחה עוד יותר.

פסטיבל הג'אז המפורסם שלה, שיחגוג 60 שנה בקיץ 2020, הוא רק התירוץ להכיר את העיר.

על החוף באנטיב. צילום: איתמר ברק

מי את אנטיב?

אנטיב, או בשמה הרשמי אנטיב-ז'ואן לה פאן (Antibes-Juan les Pins), היא עיירת נופש ששוכנת על חצי אי בריביירה הצרפתית, כ-10 ק”מ מזרחית לעיר קאן וכ-20 ק”מ מערבית לעיר ניס והיא חלק ממחוז פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור (Provence-Alpes-Côte d'Azur).

אנטיב לא תמיד היתה סמל לחיים הטובים. רק באמצע המאה ה-19, ראו עשירי אירופה וצרפת בייחוד את יתרונותיה של העיירה שעל חוף הים. יותר ויותר עשירים בנו בה את בתי הנופש שלהם והגיעו לכאן כדי לבלות בה את החופשות שלהם.

העיר מורכבת משלושה חלקים עיקריים: הראשון הוא אנטיב עצמה, שנמצאת בחלק הצפון מערבי של חצי האי. החלק השני הוא ז'ואן לה פאן (Jaun Les Pins), בחלק המזרחי של חצי האי. והשלישי הוא השפיץ הדרומי של חצי האי – קאפ ד'אנטיב (Cap d'Antibes). “אני רוצה לגור פה!” – זה מה שכל הזמן עבר לי בראש במהלך הימים שטיילתי כאן. עד סוף הכתבה תבינו למה.

סמטה טיפוסית בעיר העתיקה של אנטיב. צילום: איתמר ברק

הולכים לאיבוד בעיר העתיקה

לאנטיב עיר עתיקה קטנה שכדאי מאוד לטייל בה. אפשר להגיע אל העיר העתיקה ולהיכנס אליה מכמה כיוונים. אבל המקום הנכון ביותר להתחיל את היום שלכם באנטיב ובעיר העתיקה במיוחד, היא בביקור במרינת היאכטות פורט ואובאן (Port Vauban), שנמצאת בקצה הצפוני שלה, ממש מחוץ לחומות העיר העתיקה.

כשתגיעו לכאן, אל תכנסו מיד אל העיר העתיקה. קודם לכן, לכו על הכביש הצמוד לחומת העיר, כשמשמאלכם עוגנות עשרות יאכטות בכל מיני גדלים - קטנות ופשוטות ועד ענקיות. כאלה שקל מאוד לפנטז את עצמכם עליהן, כשאתם מיליונרים, לוגמים איזה קוקטייל בלב ים. לא לחינם המרינה הזו נקראת "מזח המיליארדרים".

לכו עד קצה החומה שם תמצאו גרם מדרגות כמעט נסתר, שייקח אתכם לנקודת תצפית יפהפייה. משם תראו את יאכטות הענק אבל גם ייחשף בפניכם נוף הים התיכון השליו. על הנוף הזה משקיפה גם יצירת אמנות מהממת והיא "הנווד" (Le Nomade), עבודתו של הפסל ז'ואם פלנסה (Juame Plensa).

הנווד מביט אל האופק. צילום: איתמר ברק

מכאן, לכו חזרה אל שער הכניסה אל העיר העתיקה (Port Marine), מול מעגן היאכטות והיכנסו פנימה לשוטטות כיפית בין הסמטאות. אמנם יש כמה וכמה אתרים שכדאי לראות בעיר העתיקה, אבל כאן לגמרי כדאי ללכת לאיבוד בין הפניות השונות. אף אחד לא ממהר כאן לשום מקום, האנשים חולפים אחד על פני השני ומברכים לשלום. פה ושם יש נגן אקורדיון שייגרום לכם להרגיש כמו בתוך סרט צרפתי ובין הבתים עולה ריח משכר של לוונדר, בזכות החנויות הרבות המוכרות את מוצרי הצמח.

שימו לו איזה יורו. צילום: איתמר ברק

הרחוב שנמתח מימין לשער הכניסה ולאורך החומה הוא שדרת אגיון (Boulevard d'Aguillon). את מחסני התחמושת העתיקים שבחומה הסבה העירייה לגלריות וסדנאות והיא משכירה אותן במחירים מסובסדים לאמנים שונים. תוכלו לראות כאן מקרוב את עבודתם של ציירים, פסלים ואמני זכוכית. אם תרצו ממש להציץ לתוך הגלריות, כדאי להגיע לאחר השעה עשר או עשר וחצי.

מול שער הכניסה לעיר העתיקה ולכיוון דרום, נמתח רחוב אוברנון (Aubernon) הקצר, שלאורכו בתי קפה קטנים וחמודים, בהם תראו מקומיים מבוגרים, יושבים ושותים את האספרסו שלהם וקוראים עיתון.

בתוך העיר העתיקה. צילום: איתמר ברק

הליכה קצרה במעלה הרחוב ותגיעו אל כיכר מסנה (Place Massena) בה שוכן השוק המקורה הקטן והחמוד ביותר (Marché Provencal). למרות שאנטיב נמצאת רשמית באזור קוט ד'אזור, כאן תמצאו תוצרת מקומית של פירות, ירקות, פרחים דוכני מזון טעימים ובעיקר צבע וריח נעימים, אופיינים לאיזור פרובאנס. אם תחזרו לשוק הזה בשעות אחר הצהריים, תגלו שהוא הפך לשוק אמנים חובבים.

בתוך השוק המקורה. צילום: איתמר ברקבא לכם איזה אפריטיף לפני ארוחת הצהריים? עכשיו ההזדמנות שלכם לטעום מאחד המשקאות המסתוריים בהיסטוריה: האבסינת'. "מה זה?" אתם שואלים? בקצרה, זה המשקה שיכול לגרום לעצמכם לחתוך את האוזן.

וביתר פירוט: אבסינת' הוא משקה אלכוהולי חזק ביותר על בסיס אניס, שיש בו לא פחות מ-89% אלכוהול (!). במאות ה-19 ותחילת ה-20, אמנים רבים התמכרו לו. אחד מהם היה ואן-גוך, שבאחד מהערבים הפחות טובים שלו עם האבסינת' החליט שמספיקה לו אוזן אחת.

בגלל ההשפעות הממכרות והפסיכוטיות שלו, האבסינת' נאסר לצריכה בצרפת, עד 2002. אחד מברי האבסינת' הראשונים שנפתחו לאחר ביטול האיסור, היה "בר אבסינת'" (Balade en Provence, Absinthe Tasting), שנמצא צמוד לשוק, על צלע רחוב השוק בו הייתם לפני רגע.

כראוי למשקה כה מחתרתי, הבר הוא תת-קרקעי, בו תמצאו מגוון של 50 סוגי אבסינת' שונים, כולם מוגשים באותו האופן: אל השולחן תוגש לכם כוס עם מנת אבסינת', יניחו לכם אותה מתחת לברז מים קרים שנמצא על השולחן והוא יתחיל לטפטף אל הכוס.

הטיפות ימיסו קוביית סוכר על כפית מיוחדת המונחת על שפת הכוס. וכך תקבלו את המשקה שלכם. כדאי לטעום ולהבין על מה מדובר. אפילו לי, אחד השונאים הגדולים ביותר של אניס לסוגיו, זה היה טעים. כוס אבסינת' תעלה לכם 6-7 אירו.

פיקאסו היה (גם) כאן

בין הסמטאות נמצא מהאתרים החשובים באנטיב - מוזיאון פיקאסו (Musée Picasso). שמתם לב שכמעט בכל עיר באירופה קיים מוזיאון פיקאסו? אז תשמחו לדעת שגם באנטיב יש כזה והוא אפילו היה הראשון שבהם!

בשנת 1946 פיקאסו הוזמן להתגורר ולעבוד ב"טירת גארימלדי" המרשימה, שבעיר העתיקה. במשך ששה חודשים הוא יצר כאן עבודות רבות. לפני שעבר לתחנה הבאה שלו, פיקאסו תרם את כל העבודות שיצר כאן, למוזיאון ולעיר. אבל הוא התנה את זה בדבר אחד: ליצירות האלה אסור לעולם לעזוב את המתחם. וכך, לראשונה בעודו בחיים, הוקם לו מוזיאון.

בתוך המוזיאון. צילום: איתמר ברק

מלבד סיור באולמות בהם מוצגות עבודות של פיקאסו, תוכלו לעלות לקומה העליונה, שם עבד. על הקירות תלויים צילומים רבים שמנציחים את פיקאסו בזמן עבודתו. למען האמת, קצת קשה להאמין שאלו תמונות משנת 1946. פיקאסו לבוש ונראה בהם כאילו הוא חי ועובד ממש עכשיו. במוזיאון מוצגות גם עבודות של אמנים אחרים, כמו חואן מירו, שפסליו ניצבים במרפסת המשקיפה אל הים (כתובת: Place Mariejol, מחיר: 8 אירו).

במרפסת המוזיאון. צילום: איתמר ברק

צמוד למוזיאון פיקאסו, נמצאת כנסיית סנט אספרי (Chapelle du Saint-Esprit) היפה, שהיא הקתדרלה של אנטיב. החזית הוורדרדה שלה יפה, אבל מה שמעניין יותר הוא מרפסת התצפית הצמודה אליה, שכדאי לטפס אליה, ממנה נפרש הים התיכון. ביום שמשי במיוחד המים שלו ינצנצו לכם בעין כבר ממרחק.

במרחק 5 דקות הליכה, אותה כדאי לעשות על רחוב סאד (Rue Sade), נמצאת אחת הכיכרות היפות באנטיב - כיכר נאסיונל (Place Nationale). בנייני אבן קטנים ובהירים עם תריסי עץ מקיפים את הכיכר הקטנה והיפה, בה פרושים שולחנות וכיסאות של בתי קפה ומסעדות מקומיות. אם תגיעו לכאן ביום חמישי או שבת, תמצאו פה שוק פשפשים חמוד (החל מ-1 באפריל בכל שנה). מכיכר נאסיונל, יוצא רחוב רפובליק (Rue de la Republique) לכיוון מערב והחוצה מן העיר העתיקה, כשלאורכו חנויות ובתי קפה חמודים.

שוק הפשפשים בכיכר נאסיונל. צילום: איתמר ברק

כדי לראות את העיר העתיקה מזווית אחרת, תוכלו לצאת ממנה בקצה הדרומי ולצעוד לכיכר אלברט הראשון (Square Albert 1er). כשתגיעו לכיכר ופניכם מזרחה לכיוון הים, מצד אחד תוכלו לראות במרחק את טירת גרימאלדי ומוזיאון פיקאסו ומן הצד השני את חוף הים, השמשיות הצבעוניות והסירות הקטנות בתוך המים.

נוף העיר העתיקה מכיכר אלברט. צילום: איתמר ברק

איפה אוכלים בעיר העתיקה?

אם אתם לא רוצים סתם לאכול משהו על הדרך ומכוונים לחוויה גסטרונומית אמיתית, כדאי לדעת שצמוד לכנסיית סנט אספרי, על חומות העיר העתיקה, נמצאת "התאנה של סנט אספרי" (Le Figuier de Saint-Esprit) - מסעדה בת כוכב מישלן אחד, של השף כריסטיאן מוריסט (Christian Morisset), שהשפם שלו זה אחד הדברים הכי צרפתיים שיש. את ההסבר לשם המסעדה תמצאו מיד כשתיכנסו, אז תבחינו בעץ התאנה הרחב, שחולש על כל חצר האבן הפנימית.

כריסטיאן בחצר התאנה שלו. צילום: איתמר ברק

כריסטיאן היה בעברו שף פטיסרי, שעבד עם אלאן דוקאס, אחד מגדולי השפים בעולם. "לאן שאלאן אמר לי לבוא, באתי", הוא מספר. בשנת 1977 החליט כריסטיאן לצאת לדרך עצמאית ועבר לגור באנטיב.

בתפריט, בין השאר, מנה ראשונה מדהימה של פואה גרה עם פולנטה קריספי, חלב שקדים, צ'אטני שאלוט, קונפי אפרסק ועוד דברים טובים (42 אירו). בין המנות העיקריות תמצאו דג טורבוט מעולה, בציר בקר וכמהין (88 אירו). המחירים תואמים למסעדת יוקרה שכזו, אבל האווירה כאן נינוחה וחברותית. הבחנתי כאן אפילו בשולחן משפחתי עם ילדים קטנים. עם זאת, לא כדאי להגיע בגופיה וכפכפים. לא תרגישו כך בנוח ליד המלצרים בחליפות.... מומלץ להזמין מקום מראש (כתובת: 14 Rue Saint-Esprit, אתר: restaurant-figuier-saint-esprit.fr)

פואה גרה אלוהי. צילום: איתמר ברק

ז'ואן לה פאן: הפינה המתוקה של אנטיב

העיירה הקטנה ז'ואן לה פאן (בואו נקרא לה מעתה פשוט "ז'ואן") היא למעשה רובע של אנטיב, שנמצא דרום-מערבית לעיר הראשית. בעיניים לא מקומיות, הגבול שבין אנטיב וז'ואן לא הכי ברור. בערך כמו המעבר בין תל אביב ורמת גן, רק ביותר צרפתי ויותר יפה, כמובן.

לשני חלקי העיר האלו מכנה משותף - הים. אבל ז'ואן היא יותר "ריזורט" מאשר אחותה והיא אף הוקמה בסוף המאה ה-19 כדי לשמש בדיוק למטרה הזו. מאז, התפתחה ז'ואן והפכה לאתר נופש אהוב במיוחד על צרפתים ותיירים כאחד. העיר מלאה בבתי קפה, מסעדות, חנויות אופנה ויש גם קזינו למעוניינים.

בקוט ד'אזור, הלבוש הכי רשמי בקיץ הוא מכנס ברמודה וטישרט. אבל לפי מה שראיתי, קוד הלבוש כאן בקיץ הוא בגד ים, בצירוף מזרן ים או גלגל מתנפח.

ברחובות ז'ואן לה פאן. צילום: איתמר ברק

כולם רוצים לים

החופים באנטיב מהממים ומזמינים. גם אם לא הגעתם הנה כדי להשתכשך במים, לכו לפחות לשטוף את העיניים בחופים היפהפיים עם השמשיות הצבעוניות, שפשוט אי אפשר להפסיק לצלם אותם, בעיקר על "טיילת השמש" (Promenade du Soleil) של ז'ואן. לאורכה תמצאו גם דוכני אמנים שונים, מזכרות וכמובן… מהגרות שיעשו לכם צמות בשיער.

כדאי לדעת שהחופים בז'ואן טובים יותר מאנטיב מסיבה אחת פשוטה - החוף כאן הוא חולי ואילו באנטיב תצטרכו להסתפק באבנים.

בניגוד למה שאנחנו מכירים בישראל, רוב החופים המוסדרים כאן הם פרטיים. הכניסה אליהם והשימוש במתקנים כרוכה בתשלום. אבל, מה שנחמד בחופי אנטיב וז'ואן, הוא שהם שלווים ושקטים, עד כדי כך שאין כאן בעצם חופים מוכרזים עם מצילים. פשוט כי אין בהם צורך, המים שלווים כמי אגם (כך לפחות טוענים המקומיים).

תן לשים ת'ראש על איזה חוף. צילום: איתמר ברק

מכירים את הפרסומות האלה לבשמים, בהן רואים זוג יפה ושזוף, מרוח על איזה סלע נידח על חוף ציורי… הוא לוחש לה סוד, היא מחייכת, שחפים חגים בשמיים...? אז כאן זה ממש קורה. כשסתם תטיילו לאורך קו החוף באנטיב, ז'ואן או בקאפ ד'אנטיב, תוכלו לראות אנשים רבים פשוט פורשים מגבת על קו המים, לא משנה מה יש מסביב (או אין מסביב) ונהנים להם. גם אתם תוכלו בעצם לעצור ליד כל פיסת חוף שאינו מוסדר ולהיכנס למים בלי בעיה, אין צורך בחוף פרטי.

אם אתם בוחרים בכל זאת להיכנס לחוף פרטי, זה אך ורק לשם הפינוק. כמה עולה הפינוק? כראוי לריזורט בריביירה הצרפתית, המחירים לא זולים: אם תרצו שמשייה ומיטה על החוף ליום שלם, תאלצו להיפרד מכ-25-30 אירו.

חוף פרטי באנטיב. צילום: איתמר ברק

האירוע הכי חשוב בלוח השנה של אנטיב

חוץ מזה שז'ואן היא ריזורט נחשק, שהייתם רוצים לבלות בו כל קיץ, העיירה מפורסמת גם בזכות פסטיבל הג'אז השנתי המאוד מוערך “Jazz à Juan”, אחד הנחשבים בעולם, שנערך על החוף, תחת כיפת השמיים. לאורך השנים הופיעו פה גדולי האמנים כמו ריי צ'ארלס, אלה פיצג'רלד, דיזי גילספי ועוד שמות מפורסמים, שכפות הידיים שלהם מוטבעות ב"שדרת הכוכבים" ממש ליד מתחם ההופעות.

במת הפסטיבל, עם הים כתפאורה. צילום:Gilles Lefrancq/OTC Antibes

"אני לא אוהב ג'אז, מה יש לי לחפש שם", ככה חשבתי בהתחלה וכנראה שגם אתם תחשבו כך. אבל טעיתי וכנראה שגם אתם תטעו כך. במשך השנים הפסטיבל הפך לאירוע מוזיקלי מגוון ביותר, עם הופעות של אמנים מסגנונות שונים. בפסטיבל של קיץ 2019, למשל, הופיעו בו הזמר הבריטי ג'מירוקוואי ובשנים קודמות הופיעו כאן סטינג, לני קרביץ, סנטנה, מייסי גריי ועוד. לקראת הפסטיבל הבא, כדאי להציץ בתוכנית ולבדוק אם יש משהו שיעניין אתכם.

סטיבי וונדר בפסטיבל של ז'ואן לה פאן. צילום: G. Lefrancq/OTC Antibes

חוץ מזה, במשך עשרת ימי הפסטיבל, הופכת עיירת החוף הזו לשמחה הרבה יותר. מוזיקה נשמעת ברחובות מכל פינה ובגנים נערכות הופעות פתוחות לקהל הרחב. באופן כללי החיים כאן נראים טוב יותר בזמן הפסטיבל, אם זה עוד אפשרי בכלל.

ומה עם הפינה הישראלית? בהחלט יש. הפסטיבל הזה הוא אחיו של "ג'אז בים האדום" שלנו. החיבה לאמני ג'אז ישראליים ולפסטיבל האילתי בהחלט באים כאן לידי ביטוי. תוכניית הפסטיבל מקדמת את המקביל הישראלי ובכל שנה מוזמנים אמנים ישראלים להופיע כאן, בהם אלי דג'יברי, שכבר הפך לאורח קבוע ומזוהה עם הפסטיבל.

אם אתם אכן רוצים להגיע בתקופת הפסטיבל, כדאי לקחת בחשבון תפוסה מלאה של המלונות בעיר וסביבתה, לכן כדאי להקדים ולהזמין חדרים. אתר הפסטיבל: www.jazzajuan.com

שמח על הטיילת. צילום: OTC Antibes/Gilles Lefrancq

מה אוכלים בז'ואן?

אי אפשר לחזור הביתה מצרפת בלי לאכול קרפ אחד לפחות. וכאן בז'ואן תמצאו לפחות שתי אפשרויות מעולות. אחת היא במסעדה עם השם המפתיע "לה קרפרי" (La Creperie, כתובת: 13 Avenue Dr Dautheville). התפריט הענק יהמם אתכם בקרפים מסוגים שונים - מלוחים ומתוקים, עם תוספות שונות ומגוונות. המחירים כאן סבירים לחלוטין וזו יכולה להיות ארוחה משביעה וטעימה מאוד.

אם מתחשק לכם קרפ מתוק… בעצם, בטוח שמתחשק לכם קרפ מתוק! אז אתם חייבים לגשת לדוכן הקרפים "גראנד מארנייה" (Grand Marnier, כתובת: 14 boulevard Edouard Baudoin). תוכלו למצוא כאן כמובן את הקרפים המתוקים המסורתיים: נוטלה, שוקולד לבן ועוד. אבל גולת הכותרת היא הליקר שעל שמו קרוי המקום, גראנד מארנייה, אותו תוכלו להוסיף לקרפ שלכם.

יכול להיות שבארץ מכינים קרפים טובים, אבל כאן זה משהו אחר. פה יעמוד מולכם השף דה-קרפ עם כובע השף שלו ויכין מול העיניים שלכם את פאר היצירה. לקראת סיום, יטמין קוביית חמאה בין הקרפ לפלטה הלוהטת, שם היא תימס ותיספג בקרפ. והתוצאה: גן עדן.

מחפשים ארוחת ערב קצת יותר מפנקת ועוד עם נוף מדהים? תוכלו לשבת במסעדה האלגנטית של "חוף פרובנסאל" (Le Provencal Beach, אתר: provencal-beach.com), שממוקמת ממש על המזח. חלק מהשולחנות אפילו פרושים על רציף אבן, שיוצא אל עומק המים ויוצרים תמונה מושלמת. אם תבואו לכאן בערב יפה, האווירה תהיה חלומית, שלא לומר רומנטית, עם בריזה נהדרת.

המסעדה שעל המזח. צילום: איתמר ברק

התפריט מעורב, בין מנות מקומיות מפרובאנס ועד מנות חוף אופייניות. אם אתם חובבי פירות ים, אל תפספסו את מנת ה"כאילו" המבורגר - לחמניה שחורה מדיו תמנון, בתוכה שרימפס בפנקו, קוויאר סלמון, מיונז וואסאבי ועוד דברים טובים, מלווה בצ'יפס. מעדן, 30 אירו. אגב, חשוב לזכור שבצרפת אין צורך להשאיר טיפ (אלא מקסימום לעגל לאירו הבא), כך שרמת המחירים הגבוהה יחסית מתקרבת מעט למחירים המוכרים מהארץ.

כאילו המבורגר. צילום: איתמר ברק

כמו שאפשר לצפות מעיירת חוף תיירותית, תמצאו פה המון מסעדות, בתי קפה וגלידריות. לא כל כך תמצאו פה אוכל רחוב או פאסט פוד (אין זכר למק'דונלדס או ברגר קינג). אם אתם רק רוצים לחטוף משהו זריז וזול לאכול, תוכלו להיכנס לאחד מסניפי רשתות המרכולים שבעיר, שם תוכלו לקנות כריכים מוכנים.

קאפ ד'אנטיב: יורדים אל השפיץ

הקצה הדרומי של חצי האי הוא הקאפ ד'אנטיב. גם כאן תמצאו חופים יפהפיים שתוכלו לבלות בהם. אחד היפים שבהם הוא במפרץ גארופ (Baie de la Garoupe), שבו נמצא חוף “קלר” (Plage Keller) הקטן והשליו. ממש על הקו המים, פועלת מסעדת “סזאר” (Restaurant le César, אתר: restaurant-plage-cesar-antibes.fr) המצוינת. אם תרצו להתפנק כאן בארוחה משובחת, זה המקום המושלם - במרפסת מול הים. מחירי המנות נעים בין 20 ל-25 אירו בממוצע.

חוף קלר. צילום: איתמר ברק

מחפשים קצת טבע ולא רק לרבוץ על החול? המפרץ הקטן הזה הוא גם נקודת המוצא למסלול הליכה מקסים ביופיו, שבתרגום חופשי נקרא "שביל השיער הפרוע" (Sentier de Tirepoil) – פשוט כי הרוח שנושבת כאן יכולה לגמרי לגרום לכם ל-Bad hair day...

אם יש לכם נעלי הליכה או ספורט טובות וכושר בסיסי, תבלו כאן כשעתיים במסלול יפהפה, שנמתח על קצה הצוקים בקו המים. פס הקול שילווה אתכם כאן הוא רק צליל הגלים והשחפים שחגים מעל. בלי צחוק.

לאורך המסלול תעברו בין מפרצונים קטנים ותכולים שהגלים מתנפצים בהם, מדרגות עולות ויורדות, סלעים מוזרים (חלקם יראו כמו מכוכב אחר) וזנים שונים של פרחים וצמחייה מקומיים. כמה פינות פה ירגישו כמו גן עדן קטן ובהן כנראה גם תראו מישהו שפרש מגבת, בסיבוב מתחת סלע ונרדם בשמש. אם אתם רוצים להתחיל את המסלול מהכיוון השני, תוכלו להחנות את הרכב בחניון שב-avenue Andre Sella.

סתלבט על הסלע. צילום: איתמר ברק

מה עושים מחוץ לאנטיב?

גם אם אתם לא מיליונרים, חופשה באנטיב-ז'ואן לה פאן תאפשר לכם לטעום קצת מהחיים היפים של הריביירה הצרפתית, מעט כמו העשירים באמת. המחירים כאן הם לא בשמיים והנופש פה הוא אמנם יקר יותר, אבל בהישג יד. אבל אם אתם רוצים לראות איך נהנים העשירים באמת ולגעת קצת בחיי הזוהר שלהם, במרחק של כ-20 דקות נסיעה מאנטיב, נמצאת קאן (Cannes), עיר פסטיבל הקולנוע המפורסם.

אפשרות אחרת נמצאת בעבר השני של אנטיב על קו החוף והיא העיר בה ככל הנראה תנחתו בטיסה מהארץ - ניס (Nice). למען האמת, כדאי להגיע לחופשה בפני עצמה בניס. אבל גם אם יש לכם רק כמה שעות, לא כדאי לפספס ביקור כאן.

הנסיעה בין אנטיב לשדה התעופה של ניס אורכת כחצי שעה וכדאי לעשות אותה על כביש D6007, העובר לאורך חוף הים ועדיף על הכביש שהווייז יציע לכם, שהוא אולי מהיר יותר, אבל הרבה פחות מעניין.

הצבעים של ניס. צילום: איתמר ברק

מגיעים עם רכב לניס? החנו אותו בחניון של הקניון המרכזי Etoil Nice וצאו ממנו אל רחוב מדסין (Medecin) הראשי, בו חנויות ובתי קפה. לכו עליו לכיוון חוף הים. בדרך תעברו בכיכר מסנה (Place Masséna), ההיסטורית והיפה, שבה כל חזיתות הבניינים צבועים באדום ורוד.

צמוד לכיכר נמצא הפארק העירוני (Promenade du Paillon) המקסים ומכאן אפשר להמשיך לכיוון העיר העתיקה והסמטאות היפות שלה, גדושות בתי הקפה, גלריות, בוטיקים ובעיקר אווירה נעימה. מכאן תוכלו להמשיך לטיילת (Promenade des Anglais) היפה, שגם היא רצופה בתי מלון וגם בתי מגורים. לכולם מרפסות צבעוניות שאפשר רק להתקנא בהן.

משחקי מים בפארק העירוני. צילום: איתמר ברק

אם הגעתם לניס ביום יפה, יש דבר אחד שאסור לכם לעזוב אותה מבלי לעשות אותו - לעלות לגבעת המצודה (Château de Nice). מרפסות התצפית שעל ראש הגבעה יחשפו לעיניכם נופים עוצרי נשימה, של קו החוף המעוקל של ניס ושל המרינה הצבעונית שלה. בימים יפים במיוחד, תוכלו אפילו להשקיף עד מונקו הנסיכותית.

קו החוף של ניס, מגבעת המצודה. צילום: איתמר ברק

כך הפכתי לרוקח בשמים

במרחק נסיעה של כשעה, צפונה מאנטיב נמצאים עיירות וכפרים מקסימים, שיכולים להיות יופי של יעדים לטיולי יום. ביניהם תמצאו את העיר גראס (Grasse), שהיא בירת תעשיית הבשמים הצרפתית. אפילו הבושם “שאנל” מספר 5 בא כאן לאוויר העולם!

העיר העתיקה של גראס אפופה ריחות בשמים, לא רק בזכות בוטיקים קטנים של יצרנים מקומיים – בעונת הקיץ מפעילה העירייה מתזים של ענני מים מבושמים מעל הסמטאות, שהופכים את הביקור כאן לנעים וריחני עוד יותר.

סמטה ורודה וריחנית בגראס. צילום: איתמר ברק

אם אתם ממש מתעניינים בעולם הבשמים, תוכלו להיכנס כאן למוזיאון הבשמים או למרכזי המבקרים שמפעילות חברות הבשמים. אחד מהם הוא של חברת גלימארד (Galimard, אתר: galimard.com). עבור 52 אירו תוכלו כאן ללמוד כמה דברים בסיסיים על הכנת בשמים ולרקוח לעצמכם את הבושם הפרטי שלכם. לאחר שבמשך כשעה ישבתי והרחתי עשרות תמציות בשמים עם הרכבים מולקולריים שרק מדעני אטום מכירים, לבסוף הגעתי אל התערובת שלי.

את הבושם שנוצר, העבירו לבקבוק ואני התבקשתי לתת שם לבושם הפרטי שלי, שהודפס על התווית הפרטית שלי – גם אתם יכולים! אבל אין ספק שגולת הכותרת הייתה התעודה שקיבלתי בסיום, שהעניקה לי את התואר Eleve Parfumeur. אין לי מושג מה זה אומר, אבל זה נשמע ומריח מצוין.

כן, את כל אלו הייתי צריך להריח. צילום: איתמר ברק

5 ק”מ מגראס נמצא הכפר קאבריס (Cabris) החמוד. כדאי מאוד לעלות כאן לגבעת המצודה ולגלות את בית הקברות שהייתם מתים להיקבר בו, עם נוף פנורמי מרהיב.

מעט יותר רחוק מאנטיב, נמצא כפר האמנים הציורי סאן פול דה ואנס (Saint-Paul de Vence), שהיה חביב מאוד על שמות גדולים, בהם מארק שאגאל ואיב מונטאן, מה שהפך אותו למאוד פופולרי – בשנת 2018 ביקרו בו כשני מיליון תיירים!

רק כ-30 איש ממש גרים כאן, כל השאר עובדים פה אך מתגוררים בסביבה. טיילו בין סמטאות האבן הצרות והציצו לגלריות ואם עד עכשיו לא אמרתם לעצמכם “אני רוצה לגור פה”, זה כנראה יקרה פה. ומי יודע, אולי יום אחד תהיו אתם התושב ה-31 של הכפר.

מי רוצה לגור בסן פול דה ואנס? צילום: איתמר ברק

כתבות נוספות על צרפת שיעניינו אותך:

יעדי הכתבה

סגור
×