הכרות עם צ'ילה

קו החוף המרהיב לחופי האוקיאנוס השקט, הרמות של הרי האנדים, ושפע ההזדמנויות לספורט אתגרי- המוני המבקרים שמגיעים כל שנה לטייל ברחבי צ`ילה, יודעים למה הם עושים זאת...
צוות למטייל ברשת
|
מפה
תמונה ראשית עבור: הכרות עם צ'ילה

רקע לצ'ילה

מבחינה גיאוגרפית, צ`ילה היא רצועה צרה שמשתרעת לאורך כמעט יותר ממחצית מערב יבשת דרום אמריקה. היא משתרעת לאורך 4,300 ק"מ ורוחבה כמעט ואינו עולה על 200 ק"מ. צ`ילה גובלת עם פרו מצפון, בוליביה מצפון מזרח, וארגנטינה במזרח. לצ`ילה שייכים גם אי הפסחא הפולינזי (3,700 ק"מ ממערב לה), איי חואן פרנאנדס (700 ק"מ ממערב לה) ומחצית מהאי הדרומי טיירה דל פואגוTierra del Fuego , אותו היא חולקת עם ארגנטינה. אורכה העצום וגובהה הרב מעניק לצ`ילה שפע של נופים גיאוגרפים ואקלימיים: הרי געש מושלגים צונחים לתוך ערוצי נהרות; הנורטה גראנדה Norte Grande, שבחלקיו מעולם לא ירדו גשמים, הוא ניגוד מושלם לפטגוניה Patagonia המועדת לסופות ולשלגים; וקו החוף המפורץ של צ`ילה חנן אותה בחופים ובאתרים מושלמים לדיג ולשחייה.

אחד ממוקדי המשיכה הגדולים ביותר של צ`ילה הינם הפארקים הלאומיים בהם מיני בעלי חיים וצמחיים ייחודיים כגון הויקוניה (קרוב משפחה של האלפקה), הפלמינגו, השקנאי, הפינגווין, הלוטרה ואריה הים. הצמחים כוללים יערות של אראוקאריה מרועפת, ברושים ועצי אלרסה נדירים) Alerce עץ הדומה לעצי הסקוויה הענקיים של קליפורניה). מחוץ לאזורים המוגנים בצ`ילה מתגברת בקצב מדאיג כריתת העצים שהורסת הרבה את הנוף ואת בתי הגידול של אותם בעלי חיים וצמחים- מה שעלול להביא לכלייתם של אותם בעלי חיים.

בזכות המגוון הגיאוגרפי העצום של צ`ילה, הביקור כאן בכל עונה שהיא מהנה מאוד. סנטיאגו ומרכז צ`ילה יפים במיוחד בספטמבר עד נובמבר, או בסוף פברואר עד אפריל, ואילו אתרי טבע פופולריים כגון פארקה נאסיונאל דל פאיינה, במאגאייאנס ואזור האגמים יפים במיוחד בקיץ דצמבר עד מרץ. אתרי הסקי של צ`ילה מושכים אליהם מבקרים רבים במהלך הקיץ הצפוני (יוני עד אוגוסט). אי הפסחא קריר יותר, מעט זול יותר והרבה פחות צפוף מחוץ לעונת הקיץ, וכך גם קבוצת האיים חואן פרנאנדס, שאינה נגישה כלל כשגשמי החורף מציפים את מסלול הנחיתה מעפר; מרץ הוא החודש האידיאלי לביקור כאן.

בצ`ילה יש כיום אוכלוסיה של כ-15 מליון נפש, שמתוכם 90% מסטיסוס (בני תערובת), חמישה אחוזים אינדיאנים ועוד חמישה אחוזים ממוצא אירופאי. כ- 90% מתושבי צ`ילה מגדירים עצמם כקתולים, אך לאחרונה הפלג הפרוטסטנטי הופך ליותר ויותר פופולרי. רוב תושבי צ`ילה דוברים את השפה הספרדית, אולם חלקים מסויימים מהאוכלוסיה דוברים שפות מקומיות. בצפון צ`ילה חיים יותר מ-20,000 דוברי איימארה, ובדרום צ`ילה יש כחצי מיליון דוברי מאפוצ`ה. המיעוט הלשוני המסקרן ביותר הוא 2,000 ויותר דוברי הראפה נוי, השפה הפולינזית של רוב אוכלוסיית אי הפסחא.

המטבח של צ`ילה משקף את המגוון הטופוגרפי שלה, ומככבים בו מאכלי ים, בשר בקר, פירות טריים וירקות. אמפאנאדה הוא כיסון ממולא במגוון מליות, אומיטאס הם כיסונים מקמח תירס ויש גם מבחר לחמים מקמח ומתפוחי אדמה. המנה-שהיא-ארוחה הנפוצה ביותר בצ`ילה היא לומו אה לו פוברה Lomo a lo Pobre אותו נתח ענקי של בשר בקר, עם שתי ביצים מטוגנות מעליו, קבור בהררי צ`יפס. פאריאדה הוא גריל מעורב של אברים פנימיים, עם עטינים ונקניקיות דם. קוראנטו הוא אחד המאכלים הטעימים ביותר בצ`ילה, הוא תבשיל קדירה משביע של דגים, מאכלי ים, עוף, חזיר, טלה, בשר בקר ותפוחי אדמה. היינות הצ`יליאניים נחשבים לטובים ביותר בדרום אמריקה. פיסקו סואור הוא משקה חריף פופולרי שישכר אתכם מהר מאוד - ברנדי ענבים המוגש עם מיץ לימון, חלבון ביצה ואבקת סוכר.

החגים הנוצרים - חג המולד והפסחא הינם האירועים הבולטים בצ`ילה, אך מלבדם ישנם גם אוסף של חגיגות חילוניות ואירועי תרבות רבים, כגון יום העצמאות (18 לספטמבר). אחד הפסטיבלים המקומיים המעניינים ביותר הוא Fiesta de la Virgin del Rosario בעיר Andacollo שבצפון. 

לתחילת הכתבה 

היסטוריה

צ`ילה הקדומה יושבה על-ידי מספר תרבויות עתיקות, שרבות מהן הפכו לנתינים של האינקה. כל הטריטוריות שממערב לברזיל סופחו לספרד בשנת 1494. הספרדים הפקידו את כיבוש צ`ילה בידי פדרו דה ואלדיביה, שהגיע לצ`ילה בשנת 1541. סנטיאגו נוסדה באותה השנה, וזמן קצר אחר-כך הצטרפו אליה גם הערים לה סרנה, ואלפאראיסו, קונספסיון, ואלדיביה, ווייאריקה. ואלדיביה העניק ללוחמיו אדמות נרחבות, שדמו לאחוזות הפיאודליות העצומות של מולדתו, ספרד והיה זה המבנה החברתי של האחוזות הללו שעיצב את צ`ילה הקולוניאלית. האוכלוסייה הילידית התמעטה מאוד בשל המחלות שהביאו איתם הכובשים, והמסטיסו, בני תערובת, שימשו כצמיתים באחוזות הענקיות הללו, שרבות מהן המשיכו לפעול גם עד שנות ה-60 של המאה הקודמת.

בשנות ה-20 של המאה ה-19, תושבי האזור התחילו לשאוף לעצמאות מלאה. סימון בוליבאר וחוסה דה סן מרטין הובילו צבאות של לוחמי חירות מוונצואלה לפרו, ומארגנטינה לצ`ילה. המדינה העצמאית החדשה היתה רק שבריר קטן מהגודל הסופי שלה.  צ`ילה השיגה מהר מאוד מידה מסוימת של יציבות פוליטית ודמוקרטיה, ובכך התאפשר בה פיתוח מואץ של החקלאות, הכרייה, התעשייה והמסחר. בשנות ה-90 של המאה ה-19, פרצה בצ`ילה מלחמת אזרחים עקובה מדם בהם מעמד הפועלים קרא תיגר על בעלי ההון. בשנת 1970 זכתה בשלטון במפתיע הקואליציה השמאלנית של בראשותו של סלבדור איינדה המרקסיסטי. איינדה ביצע רפורמות כלכליות נרחבות, כולל הלאמה של עסקים פרטיים רבים וחלוקה מחדש של ההכנסות.

ב-11 בספטמבר 1973 תפס את השלטון, הגנרל אוגוסטו פינושה. תקופה חשוכה עמדה בפתח, עידן שבו נפוצו ההתנקשויות, הטיהורים והגירושים בכוח. מעריכים כי כ-80,000 איש עונו או נרצחו באותה תקופה. בבחירות הרב מפלגתיות של 1989, ניצח הנוצרי-דמוקרטי פטריסיו אלווין את המועמד של פינושה וחילופי השלטון היו שקטים. הדמוקרטיה אמנם חזרה לצ`ילה, אך רבים מאנשי השררה של המשטר הקודם מנסים עדיין להפעיל את השפעתם. הנשיא הקודם אדוארדו פריי נטל על עצמו את האתגר להשכין שלום בין הצ`יליאנים לבין עברם האפל, כשהוא יוזם את הקמתם של בתי דין לזכויות האדם ואת חקירת גורלם של 2,000 תושבים ש"נעלמו". למרבה הצער, פגעה ההתנגדות מצד הזרוע הפוליטית של הצבא שוב ושוב במאמציו אלה. עם זאת, הרפורמות הכלכליות של פריי הקלו במידת מה את העוני המשווע במדינה.  סניור פינושה עצמו, נעצר בלונדון ב-1999, במסגרת חקירת הפרות זכויות האדם. עצירה זאת עוררה הדים בכל העולם. מעצרו הזמני של הגנרל העלה אל פני השטח, בפעם הראשונה מזה עשורים, סוגיות שנותרו פתוחות, אולם בפברואר 2000 נקבע כי הגנרל חולה מכדי שיוכל לעמוד לדין, ובתחילת מרץ הוא הוחזר לצ`ילה.

השפעתה של התרבות האירופית על צ`ילה ניכרת. המוסיקה, האומנות והארכיטקטורה במדינה הם בעלי אוריינטציה פריסאית, ועם זאת צ`ילה עצמה השפיעה גם היא רבות על התרבות העולמית, ושניים ממשורריה, גבריאלה מיסטרל ופאבלו נרודה, זכו בפרס נובל.


לתחילת הכתבה

אטרקציות מרכזיות

סנטיאגו בירת צ`ילה, היא עיר עצומה בגודלה, אך מרכז העיר הוא קטן יחסית וקל לניווט. זוהי עיר של שדרות רחבות וכיכרות הדורות, שלאורכן מבני ציבור וכנסיות וסביבן פארקים מוריקים. את מתכונת השתי-וערב של העיר הגו הספרדים, ואולם, מבנה זה של העיר רק גורם לפקקי תנועה. לסנטיאגו יש הרבה מה להציע למטייל החל ממוזיאונים רבים לבקר בהם בשעות היום ועד לסצינת חיי הלילה מפותחת. ועוד לא אמרנו כלום על סצינת הגייז בעיר..

במרחק של 120 ק"מ מצפון מערב לסנטיאגו נמצאת ולפראיסו, העיר השנייה בגודלה במדינה, והנמל הראשי של של צ`ילה. זוהי העיר המיוחדת ביותר בצ`ילה ואחת המסקרנות ביותר בדרום אמריקה. העיר נעימה לטיולים נינוחים ברחובותיה העקלקלים מרוצפי האבן ולנסיעות ברכבל, ויופיה הטבעי, סצינת האמנויות שבה והמוזיאונים הימיים שלה מפורסמים ברחבי העולם. עשרה ק"מ בלבד מצפון לולפראיסו, נמצאת ויניה דל מאר, אתר הנופש מספר אחת של צ`ילה שמכונה `עיר הגנים`, בזכות הנוף הסובטרופי המטופח של דקלים ועצי בננה. כרכרות רתומות לסוסים שועטות כאן על פני בתי אחוזה יפים, מתחילת המאה ה-20, הניבטים אל הנהר ואל חופי החול הלבן. במקום אפשר למצוא מגוון בתי-קזינו, מועדונים, בתי מלון, חופים, חיי לילה, פעילויות ספורט ועוד .

עיירת החוף לה סרנה היא אחת הערים הראשונות בצ`ילה שנוסדו לאחר הכיבוש הספרדי. גם כיום, למרות הפיתוח התיירותי שבה, נותרה בלה סרנה אווירה קולוניאלית. פרט לשורה של חופים מקסימים, כוללים האתרים שכאן קומץ מוזיאונים וגם כמה כפרים וכרמים מקסימים בסביבה.

בשפע הפארקים הלאומיים של צ`ילה יש אפשרויות נהדרות לטרקים, וכל שנה מגיעים לצ`לה המוני תרמילאים וממשיכים ישר אל פארקים מדהימים אלו. אל העיירה פוקון Pucon שבאזור האגמים באים מטיילים הרפתקניים חובבי טיפוס הרים, רפטינג בנהרות, רכיבה על אופני הרים ורכיבה על סוסים. מסעות טיפוס אל פסגת הר הגעש אוסורנו פופולריים אף הם. מחוץ לסנטיאגו, באתרי הסקי ואייה נבאדו Valle Nevado ופורטיו Portillo יש מסלולי סקי נהדרים. הנהרות מאיפו Maipo קלארוClaro וביוביו פופולריים לרפטינג באשדים גועשים.

פארקה נאסיונאל פויאואה, הממוקם באזור האגמים היפהפה, היא הפארק הלאומי הפופולרי ביותר בצ`ילה. יש כאן 1,070,000 דונמים של יער הררי מוריק ונוף געשי מרהיב, שם נחבאים הפומה, אייל האנדים הגמדי הנדיר ועופות רבים, בהם הברווז הצ`יליאני.

פוארטו מונט Puerto Montt שיושבה בידי מתיישבים גרמניים באמצע המאה ה-19, היא אחת הערים החשובות ביותר בדרום צ`ילה. יש בה אדריכלות האופיינית למרכז אירופה, עם רעפים, גגות משופעים ומרפסות מעוטרות, וקתדרלה מעצי סקוויה בכיכר המרכזית. פוארטו מונט היא צומת תחבורה ונקודת מעבר אל אזור האגמים שבדרום, אל האי צ`ילואה ואל פטגוניה שבתחום צ`ילה. מפורטו מונט אפשר להמשיך דרומה דרך הקארטרה אוסטל שהיא למעשה המשך האוטוסטרדה הפאן אמריקאית (רק לא סלולה). הנוף המדהים הנשקף בנסיעה שווה כל דקה, מצד אחד קרחונים ומצד שני יערות עד וצמחיה עבותה.

מהעיירה פורטו נטלס Porto Natales, שנמצאת בכניסה לארץ האש, יוצאים לטיולים בפארק המפורסם טורס דל פאיינה. הפארק שנמצא סמוך לקצה הדרומי והמחורץ של צ`ילה הוא פנינה של ממש: שמורה ביולוגית של אונסק"ו ובה כל תצורות הנוף של אלסקה ב-180,000 דונמים בלבד. טורס דל פאיינה הם עמודי גרניט מרהיבים המתנשאים כמעט אנכית לגובה של יותר מ-2,000 מ` מעל הערבה הפטגונית. קיימים אין ספור שבילים מסומנים ודרכים בפארק, שאת חלקם ניתן לעשות באופניים. בלב הפארק ישנו מלון קטן לאלה שאינם מעוניים ללון בשטח, באוהלים, למרות שכך נוהגים רוב המטיילים.  מרחק שעתיים נסיעה דרומה מהפארק נמצאת העיר הדרומית ביותר בצ`ילה, פונטה ארנס Punta Arenas. העיר מהווה תחנת יציאה לכיוון אנטרקטיקה וכמובן אזור החוף, בו ניתן לטייל בין מושבת פינגווינים חמודים.

גם פארקה נאסיונאל לאוקה Parque Nacional Lauca הוא שמורה ביולוגית של אונסק"ו, סמוך לגבול עם בוליביה, והיא כוללת בתוכה את לאגו צ`ונגארה, אחד האגמים הגבוהים ביותר בעולם, הפרוש על רקע מדהים לרגלי זוג הרי הגעש הכבויים פאייאצ`אטה. בפארקה נאסיונאל ויסנטה פרס רוסאלס Parque Nacional Vicente Pearez Rosales, נמצא הר הגעש אוסורנו. חרוט מושלם זה ניצב ומוקף באוצרות טבע מרהיבים. לאגו טודוס לוס סאנטוס המקסים הוא האתר העיקרי בפארק, והוא ניבט אל הר הגעש המכוסה יער עבות; באגם תוכלו לשוט במעבורת אל הכפרים הסמוכים שעל שפתו.

איסלה גראנדה דה צ`ילואה, הוא אי מיוער וגשום, ובו גבעות משתפלות ואקלים ימי מתון, המקושר אל היבשת באמצעות מעבורות שיוצאות מקצהו הצפוני. בעיירות האי תוכלו לראות בתים ייחודיים, מכוסי רעפים, או בתי כלונסאות, ומזג האוויר כאן מתאפיין בכמות גבוהה של משקעים ובערפילים. למרות הקושי וההוצאות שבהגעה לפארקה נאסיונאל לגונה סן רפאל Parque Nacional Laguna San Rafael לא כדאי לוותר על יעד זה שהוא האתר הפופולרי ביותר במחוז אייסן הכולל כמה מהפיורדים ומהנופים ההרריים המרהיבים ביותר בעולם ומלא קרחונים צפים. תוכלו לראות ברווזים, אלבטרוסים ופינגווין מגלני, וגם לוטרות, אריות ים ופילי ים, ואילו ביערות וברמות שמסביב חיים אייל האנדים הגמדי, הפומה והשועל. טיסות שכר מקויאייקה נוחתות בפארק, ויש גם מעבורות מקויאייקה ומפוארטו צ`אקאבוקו.

אי הפסחא במרחק של 3,700 ק"מ ממערב לחופי צ`ילה, הוא האי המיושב המבודד והמסתורי ביותר בעולם. הגעתם של התושבים מאיי האוקיאנוס השקט לאי היא מסתורית לא פחות מאשר הדרך שבה הצליחו צאצאיהם לגלף ולפסל מאות פסלים ענקיים מואיי. צ`ילה סיפחה רשמית את האי בשנת 1888, בתקופת ההתפשטות שלאחר מלחמת האוקיאנוס השקט. רק כ-2,000 תושבים חיים באי. האי הוא למעשה פארק לאומי פתוח, ובו 300 מואיי ופסלי אבן נוספים.

מעברי הגבול של צ`ילה עם פרו ועם בוליביה אינם רבים. המעבר בין אריקה שבצ`ילה לבין טאקנה שבפרו מהווה דרך הגישה היבשתית היחידה אל פרו; ואילו בין צ`ילה לבוליביה מקשרים כבישים ומסילות רכבת ועוברים דרך אריקה, ויסווירי, טאמבו קמאדו , וקאלאמה.כל מעבר גבול לארגנטינה (פרט לפטגוניה) מחייב חצייה של האנדים. הנתיבים כוללים נסיעה מקאלאמה לסאלטה, מקופיאפו, לטוקומאן, דרך קאטאמארקה, מלה סרנה לסן חואן ומסנטיאגו למנדוסה .

צ'ילה לתרמילאים - כל מה שצריך לדעת על הטיול באתר "עפתי" >>

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×