המסע להודו חלק ב` - צפון ורג`אסטאן

שמוליק הוא מטייל ותיק במזרח, ובכל זאת הודו מצליחה להפתיע אותו. לחיוב או לשלילה, אבל היא תמיד מפתיעה. קראו כאן על ביקורו בצפון הודו וברג`אסטאן - הנופים, הריחות והטעמים. אם כבר הייתם שם זה יחזיר אתכם, ואם אתם בדרך תרגישו שאתם כבר ממש שם.
שמואל האוזר
|
מפה
תמונה ראשית עבור: המסע להודו חלק ב` - צפון ורג`אסטאן

דראמסאלה

בבוקרו של יום בהיר עזבתי את מלון סיטה באמריצאר, אכילת ארוחת בקר קלה בשוק ועם ריקשת אופניים תמורת 15 רופי (הוא כמובן ניסה לבקש 40) עד תחנת האוטובוס של העיר. בשעה 8.00 האוטובוס כבר יצא לפתאנקוט ובשעה 10.30 הגענו ליעד. (50 רופי מחיר הנסיעה). האוטובוס המקומי פשוט ונעים. אנשים לבביים עם מוסיקה הודית וכל מה שתואר עד היום על ידי טיילים כנורא ואיום, היה סביר ולבבי, לעיתים קצת צפוף אך בדרך כלל בסדר ונוח. מפאתאנקוט (תמורת 68 רופי עלות נסיעה) לדארמאסאלה ואני מחכה שעה לאוטובוס המיועד לצאת ב- 11.30.
 
לאחר 3.5 שעות הגעתי לדראמאסאלה כאשר בדרך עצר 20 דקות מנוחה בקוטלה. מכאן כבר מתחיל הנופים לשנות צורה ולהיות מרהיבים ביופיים. בדראמאסאלה עצירה בתחנת האוטובוס שם יש אוטובוס (תמורת 7 רופי) למקלוד גאנג`. הערב מתחיל לרדת, הנופים הנגלים לעיין הולכים ונעשים יפים יותר, האוויר צלול, קריר ונעים וברוב התלהבות אני מוצא את עצמי עם התרמיל, צועד בדרך ארוכה עד כפר קטן בשם דארמאקוט. לנתי בסוניל גסט האוס תמורת 100 רופי. אלה רמות המחירים באזור ומכאן יש רמות מחירים שונות על כל מאות מקומות הלינה המתפרסים על האזור כולו וכפריו. תנאי מחיה זולים - אין תשלומים עבור כניסה לאתרים, הכול זה הטבע, מלבד הוצאות למי שעושה טרקים של מספר ימים ונזקק לשירותים נלווים שבחלק מהמקרים מחויבי המציאות. כמובן שיש הוצאות לאלה שלוקחים שם קורסים שונים. שירותי המסאז` הטיבטי מעולים.

זה אחד המקומות שניתן לחיות ממש בפרוטות וגם מי שרוצה להוציא בלי חשבון, רמת הפינוק ניתנת להשגה ובמחירים שאינם גבוהים ביחס להודו. הישראלים נכון להיום, אם לא ישתנה בעתיד, יצרו גטו ישראלי בכפרים באגסו ודראמקוט. (ורבים נמצאים גם במקלוד גאנג`). בראש השנה אף התפרסמו חוזרים בבאגסו המודיעים לישראלים לבוא להשתתף בחגיגות ראש השנה שהמקומיים רוצים לערוך לישראלים. מסתבר שהישראלים ממש יצרו פריחה תיירותית בבאגסו שהיה בעבר כפר דל וחסר אמצעים.


האתרים:
דארמאסאלה עצמה על שווקיה, כנסיית סט ג`ון, מקלוד גאנג` – מקום מושב הפליטים הטיבטים, האווירה ביישוב זה, הספרייה הטיבטית, מקדשים ומנזרים טיבטיים ומקום מושב הדאלאי לאמה, המוזיאון הטיבטי במתחם מקדש הדאלאי לאמה, הכפרים סביב – באגסו, דארמקוט והשבילים היפים החוצים נופים ירוקים, המפל ליד באגסו, טיפוס לטריונד ומשם לאילאקה-קו השלג. יש כמובן אפשרויות לטרקים של מספר ימים שכל מי שאוהב נופים ואתגרים קצת פיסיים ימצא אפשרויות מיוחדות של חוויה אדירה. 
  
לאחר הטיפוס, ביום המחרת, מסאז` במקלוג גאנג` אצל טיבטית מקצוענית במחיר של 300 רופי לשעה, ששחררה את השרירים המכווצים. המאמץ ביום אחד עד לקו השלג כולל הסתובבות סביב סביב וכל זאת משעת בוקר מוקדמת ועד רדת החשיכה, הייתה בהחלט מהנה ומענגת לנוכח הנופים המרהיבים, אך המאמץ נתן קצת את אותותיו. זה היה גם המקום היחיד בהודו שאישה נאותה לעשות לי מאסאז! 

למען האמת הייתי המום מכמויות הישראלים במקום. אני לא חושב שהיה מקום כלשהו במזרח שראיתי כמויות כאלה. (מלבד לאקשמן ג`ולה הסמוכה לרישיקש). במרחקים קצרים בשני הכפרים הנזכרים יש שני בתי חב"ד על מנת לשרת את הכמויות האדירות של בני ארצנו. יש גם מי שעושה הרבה כסף מכמויות החומר שהישראלים מעשנים וזה מדהים, בנים בנות, רובם צעירים, כולם מעשנים. התחלתי כבר להרגיש לא נעים, לא שייך, גם כך אני כפול מהגיל הממוצע ועדיין לא מצטרף לחגיגה הגדולה! אבל היו הרבה חברה צעירים שפרגנו במיוחד ששמעו על היסטוריית המסעות שלי במזרח. 

האוכל מגוון ואין אדם שלא ימצא משהו לטעמו, כי כמות התיירים הגדולה במקום יוצרת את כדאיות השירות להכין כל מה שרוצים. לכן, שערו מה קורה במושבת הישראלים - כל סוגי האוכל מהבית. למרות זאת, הטעים והמיוחד היה הטיבטי וההודי. המומו הטיבטי משגע! המחיר - מדהים! 10 רופי לארבע מומו שממש ממלאים! ההתלהבות של שוטטות בין החנויות והשווקים לבין גלגלי התפילה הטיבטית והאוכלוסייה שכבר מעורבת עם הודים, מתחילה להתפוגג, אך אין ספק זה מקום שתמיד יהיה רצון לחזור אליו שנית. 
 

שימלה

ברדת החשיכה, לאחר שהיה של 4 לילות בדארמאסלה, נפרדתי מגסט האוס סוניל ומסנג`י, שהכין לי את רוב הארוחות. עצרתי ריקשה ממונעת, שתמורת 50 רופי הביאה אותי למקלוד גאנג`. הזמן העומד לרשותי מאפשר כניסה לבית קפה מקומי ונעים, שלאחריו אני עולה על אוטובוס לדארמאסאלה. שוטטות קצרה בשעות הערב המאוחרות נותנת לי להבין, שאין מה לחפש בעיירה החשוכה, שגם החנויות ברובן כבר סגורות ולכן אני פונה לתחנת האוטובוס המרכזית השוממת בשעה כזאת מאוחרת. רק מספר ממתינים, כמה קבצנים ובאבות קדושים מכינים דרגשם על רצפת התחנה וסביבם מספר כלבים משוטטים. את כרטיס הנסיעה קניתי בבוקר תמורת 186 רופי. השעה 21.30, האוטובוס המיועד לנסיעת לילה לשימלה יוצא לדרך, אנו רק 4 מערביים באוטובוס. 

ב-07.00 בבקר הגענו לשימלה הקרירה. מלבד ההמולה בתחנת האוטובוס, העיר ריקה מאדם. יתכן וזאת הסיבה שהתחלתי לחפש יותר מידי מקומות לינה, שרובם לא מצאו חן בעיני ורק לאחר כ-3 שעות (באמת הפעם הגזמתי!) מצאתי לי מלון אליו הובילני אחד הספסרים. זה באמת היה המלון הכי זול, שראיתי בעיר, שתמורת 200 רופי הציע חדר עם שירותים ומקלחת צמודה, מיים חמים, מרפסת (שאסור לפתוח בגלל הקופים) וטלוויזיה. למלון קראו אשוקה והחיסרון הגדול שלו נבע ממיקומו, כמעט ברום ההר מעל השוק ומעל המול. בקיצור, היה צריך לעשות טרק להגיע איליו. 

היום צעיר, מקדש ז`קו ממש מעליי בפסגת העיר, מחייב מאמץ כדי להגיע לפתחו. כל הדרך התלולה עמוסה במאות  קופים מפחידים, שכל רגע נראה, שמתקיפים. הנוף בפסגה מרהיב וכמות הקופים במקדש כמעט מוכפלת ואלו נראים יותר מפחידים ומאיימים. המקדש רחוק מלהרשים אך הוא מקום חשוב ככל הנראה לכל ההודים הפוקדים אותו, כך שאם הוא אתר כל כך מבוקש, הוא הופך להיות כזה גם עבורי. אבל הקופים ממשיכים להציק ואני נוטה להיצמד להודים, הנושאים עמם מקלות לגרש את הקופים הנוטים לתקוף או אולי רק לחטוף איזה דבר מאכל, שהם משערים, שנמצאים בתיקים או בתרמילים. 

ירידה אל המול והשוק הצמוד איליו, זה אולי המקום המודרני ביותר של העיר. המבנה היפה של הכנסייה הממוקמת במרכז המול, פסל גנדי, וגם של אינדירה גנדי, חנויות יפות ועוד מספר מבנים עתיקים בסגנון בריטי מרשים. בית קפה הודי אותנטי עם מלצרים במדים מתאימים. אני אוכל פפרי ((papri, מאכל חריף וטעים ב- 10 רופי - מעין אוכל בצקי דק עם רטבים ותבלינים חריפים. באבות בפתח אחד המקדשים בבזאר, שמתחת לרחוב של המול. בסמוך מספר קבצנים ואחד שנראה ממש כמו איש הפיל. לאחר סקירה של המול והבזארים ולאחר שעברתי את הסאמר היל, אני מגיע למפלי Chadwick, שישים מטר גובה אבל עם מעט מיים בעונה זאת של השנה, מקום שהיה לי קשה למצוא ומשום מה המקומיים לא הנחו אותי נכון. בחזרה כבר עליתי על אוטובוס שהביאני עד לתחנה המרכזית. 

חזרתי אל המול, נכנסתי למשרד התיירות של הימצ`אל כדי לקבל מפה/סקיצה של שימלה, יושבים שם 4 גברים ואישה ולא בדיוק נלהבים לשרת, כך גם לגבי מסלולים שלא מפורטים כמו הסאמר היל והמפלים בהם בקרתי. הערב ירד אבל השוק עדיין הומה אדם ואני מנצל זאת לקניית מכנסיים, מאחר והאחרונים נקרעו לי בטרק הקודם והמוכר דואג לי למכפלת אצל חייט מקומי. החייט ממוקם בכוך צר וקטן, שנראה כמחילה או מערה קטנה חצובה ובתוכה הוא מתמרן לעשייה קטנה של תיקוני חייטות.
 
בקרבת מקום, מקדש רים מאנדיר ההינדי, הממוקם בבזאר ולידו מקדש קטן, טקס דתי נערך בו על ידי שלושה באבות עם הרבה צלצולים ופעילויות ניגוניות.
הערב מסתיים בקינוח עם מגש של טאלי (איזה מחיר מצחיק!). אני קרוב למלון שלי אשוקה ומפאת חשיכה מתקשה למצאו עד שמקומי מתנדב להתקשר למלון, שיבואו לאסוף אותי לכברת דרך של פחות ממאה מטרים. השעה עדיין אינה כה מאוחרת, אך העייפות מתפשטת, בכל זאת עברתי נסיעת לילה ארוכה ואין תחליף לשעות שינה על מיטה, שבוודאי יותר רכה מספסל אוטובוס ישן. 

הבוקר החל ב- 8.30 והחנויות במול ובשווקים נפתחים רק ב-10.00. אבל אני רעב! מצאתי בכל זאת משהו פתוח לאכילת עוגות טעימות ושתיית משקה באיזור המול ומשם המשכתי עד מקדש קלי בארי הממוקם בהמשך, עדיין במול. בקרבת מקום מקדש קטן אבל יש אליו עליה המונית לרגל. אני מרגיש רענן להמשיך רגלית עד ל- Indian institute of advance studies, שהיה מקום מגוריו של המושל הבריטי, הכניסה למקום בתשלום של 100 רופי, המבנה מרשים ומבפנים הרבה עץ טיק מבורמה, וכולל הדרכה. מסביבו גנים דיי עלובים ומשם לפרוספקט היל ועליה קשה ומיותרת שאת הנוף המתגלה לעיין כבר ראיתי בהרבה זוויות, אם כי להודים זה מקום עליה לרגל כדי לטפס למקדש הקטן שבראש ההר אך כנראה חשוב למדיי עבורם.
 
ירידה לעיר התחתית, מבט מלמטה על מקדש רם, על ההמולה העירונית, המקדש הסיקי המרהיב ושוב עליה לעיר. שוב אני תר את סמטאותיה המפותלות והתלולות, בפתח מקדש רם, בחצרות האחוריות הצרות, משקיף על מבנה עתיק ומיוחד הממוקם בלב השוק, שניים שנראים כמו באבות או סתם מתחזים אוספים כספים. כך מתנהלת לה המולת העיר וזה חייב להודות דיי מרשים ומרהיב. הנה בפתחה של מעדנייה, טבעות ירקות עם רטבים שונים של צ`ילי ועוד, 6 חתיכות מוגשות בפלטה מניר והמאכל נקרא kurkej וזה טעים ומזין בצורה בלתי רגילה והם מוכרים גם מומו ושאר סוגי עוגות. ברחבה הראשית של המול- הרידג` גם השוטר נראה מרשים במדיו המצוחצחים.
 
זוהי שימלה, שכך אומרים, עיר מפלט ונופש לעשירים. לא חשתי כך, לא ראיתי את העושר נשפך, אבל אין לי תלונה, נהניתי וגם ממליץ. יום המחרת ב-07.00 עזבתי את גסט האוס אשוקה בירידה מהירה לעבר תחנת האוטובוס שלקח לי 20 דקות להגיע ולהבין שאין אוטובוס להרידוואר, כי אם רק בשעה 10.30, לכן לקחתי את האוטובוס של 7.30 לפינג`ור הממשיך גם לצ`אנדיגאר תמורת 71 רופי. בפינג`ור לאחר 3 שעות באוטובוס עמוס לעייפה, הייתי צריך לבקש מספר פעמים שיעצור לי בגני גודאוינדרה ועד שעצר עבר 500 מטר, שנאלצתי לחזור ברגל. הכניסה לגנים, 7 רופי , והגנים אינם מרשימים במיוחד, מלבד אולי השדרה המרכזית של המדשאות והדקלים התמירים ובמרכזם המבנה של הארמון הראג`אסטאני, שיש מאהאל.
 
לאחר זמן קצר, גנים מיוחדים לא נראו בצדדים, למרות השטח העצום, וזהו הרגשתי שמיציתי את שרציתי. עצרתי אוטובוס בכביש הראשי והגעתי לצ`אנדיגאר, נסיעה של שעה (18 רופי).  ב- 12.00 כבר עשיתי הזמנה בתחנת המרכזית לאוטובוס לילה לרישיקש, האמור לצאת ב- 20.30 ולהגיע ליעד לאחר 7 שעות. הפקדתי גם את התרמיל הגדול תמורת 4 רופי ולקחתי מפה ממשרד התיירות שבקומה השנייה של התחנה. כעת יש לי זמן סביר לשוטט ברחבי העיר הגדולה, על שדרותיה העצומים. עצרתי ריקשת אופניים, שהסיעני תמורת 15 רופי, מהתחנה לגן הוורדים הגדול, שאינו מרשים כלל, משום שבתקופה זאת לא היו בו כלל ורדים, ומשם המשכתי רגלית למוזיאון העיר והדינוזאורים, על המוזיאון לאמנות ויתרתי למרות שהיה סמוך. משם רגלית, ממש הליכה ארוכה, עד לגן הפסלים המרשים מאוד, 10 רופי כניסה. בכל האזור הזה עד עתה חייבים לציין את השדרות הרחבות, הכבישים בעלי מספר מסלולים, האנשים עם תרבושי הסיקים המיוחדים, דבר שמקנה נופך מיוחד לעיר פאנג`אבית זאת, המחולקת לסקטורים גדולים. בכל אלה שעברתי לא נראו כלל מבני מגורים אלא רק גנים ושדרות רחבים.
 
מגן הפסלים ריקשת אופניים לבנייני הממשל שם ממוקם בניין בית המשפט הראשי ומשם ריקשת אופניים לאגם הגדול, כך שוטטות ברחבי העיר להתרשמות כללית. סיימתי את היום בסקטור 17, שהוא אזור החנויות והקניות הראשי וגם הזדמנות לטעימת מאכלים פאנג`אביים ודרום סיניים. (וסוף סוף מצאתי גם וזלין לשפתיים המיובשות שלי). במסעדה מקומית ומרשימה הזמנתי channa kulcha שזה מוגש במגש גדול , 30 רופי, המכיל מעין 2 פיתות, ממש טעם של פיתה, תפוחי אדמה, גרגרי חומוס, קצת סלט ועוד תבלינים. ברחבה הגדולה של סקטור זה, רוכלים מסביב ואווירת קרנבל של פסטיבל דתי. הלילה יורד ואני מסתובב סביב חנויות הבדים המרשימות, הסמוכות לתחנה המרכזית. עוד מבט חטוף על העיר, השעה מגיעה 22.30, אוטובוס לילה לרישיקש.
 

רישיקש

האוטובוס הגיע לרישיקש ב- 2.15 לפנות בוקר, שעה לפני מה שנאמר לי בתחנה בצ`אנדיגר. הייתי אמור להגיע ב- 3.30, כך שיצא משהו לא מתאים לזמני הודו, רמת הדיוק נוטה לאחר ולא להקדים. כך גם קיוויתי, שלפי זמני הודו אגיע יותר מאוחר ויהיה לי זמן של שהיה בתחנה ועם אור ראשון אחפש מקום לינה. כעת הראש והניסיון אומרים קח מלון בקרבת התחנה אך הלב מוביל משום מה ללקשמאן ג`ולה, הכפר המרוחק מספר ק"מ משם והעמוס ישראלים, ואני לוקח נהג טוקטוק מאושר, ששמח להרוויח 50 רופי לנסיעה קצרה. אני עושה זאת למרות שמישהו שם מזהיר אותי שהגסט האוסים סגורים בלילה וכולם ישנים. הטוקטוק מוריד אותי בגשר על הגנגס וכך באמצע הלילה אני חוצה רגלית את הגנגס האדיר כדי להגיע למרכזי הגסט האוסים הרבים, שכולם אכן סגורים, ובכל זאת אני נתקל בזוג ישראלים הטוענים שהכל מלא, "מה באת בשעה כזאת", ועוד ארבעה אחרים אומרים "תנסה בזה הגדול מעבר לשביל", אך גם הוא סגור. 

פה ושם אני רואה כלבים ופרות ואנשים ישנים בכוכי מקדשונים ואני אומר לעצמי אולי אצטרף,,, ואז בלית ברירה נכנסתי לאיזה גסט האוס והנחתי על המדרגות את התרמיל וכך נמנמתי מספר שעות עד 6.00 כדי לקום ולמצוא חנות קטנה, ללגום צ`אי חם וללעוס כמה ביסקוויטים ומשם עם אור ראשון למצוא חדר ב- 150 רופי שהוא חדר נחמד וגדול, הכולל שירותים צמודים ומיים חמים. למרות העייפות, המרץ רב ודוחף אותי לסיור קצר באזור ומשם אני הולך ברגל למרחק ניכר עד רישיקש, כאשר בדרך עובר את כל המקדשים והגשרים ואת המקונג האדיר. מקדש הארי קרישנה ברישיקש, מבנה מרשים, שוטטות ברחובות רישיקש והגעה לטריווני גאט, טקסי טבילה ואוסף של באבות וקבצנים. ממש בסמוך טקס דיי מוזר באחד המקדשים הקטנים הסמוכים לגנגס ומשם שוב בחזרה ללאקשמאן ג`ולה. הרגליים עדיין סוחבות לעבר המפלים שבהרים (שם פוגש את רופא השיניים שלי ואשתו, מי היה מאמין, העולם קטן, לא...?) וכך מסיים יום ארוך של לפחות 20- ק"מ כשבדרך חזרה מאות של קופים שאני דיי חושש מהם, "יתקיפו - לא יתקיפו", ממש ממלאים את הכביש. 

הגעתי לחדר וסוף סוף יש זרם מים כמו בבית ומיים חמים. כך ב- 23.00 אני הולך לישון ונרדם כמו פגר עד אחרי 7.00. בוקר של יום חדש וב-8.00 אני יוצא לקונגאפורי, כאשר מרישיקש אני לוקח אוטובוס מקומי (צריך לשים לב לעובדה שיש 2 תחנות אוטובוס ברישיקש ועשויים לומר לכם שאין אוטובוס לשם אך כמובן יש) ולאחר כשעה אני עוצר על הכביש הראשי ובדרך מקוצרת עולה למקדש במעלה ההר, שהינו מקדש חשוב של עליה לרגל, עם תצפית נופית מגבוה על האזור כולו. תירי מרוחקת 60 ק"מ מפה ויש בה סכר חשוב שכבר בבניה 10 שנים, וזאת נמסר לי על ידי מקומי שגם בא לבקר במקום מתירי. אני חוזר לרישיקש לסיור בעיר ושוב בטריווני גאט ובשוק וממש ליד בבית הקולנוע המקומי משוחח עם מקומיים על השחקנים הפופולאריים בהודו ונוכח לדעת שאמיטאב באצ`אן עדיין נשאר מספר אחד.

מרישיקש ריקשת שירות, שעולה 5 רופי ללקשמאן ג`ולה. בגרין היל גסט האוס ממוקם בית חב"ד ומסתבר שגם כל האזור הזה שלפני הגשר הוא עמוס ישראלים לעייפה כמו בצד השני של הגשר החוצה את הגנגס. בזה מסתיים עוד יום מלא באזור ואני כבר עושה בירורים לגבי אוטובוס או רכבת מהרידוואר ליעד הבא שלי אגרה. כן, יומיים מלאים הספיקו לי במקום זה ואני עדיין תוהה על מה ולמה נשארים כאן ימים רבים, שבועות, שמעתי גם חודשים...!? לא מבין. אולי בעצם זה רק הישראלים, רוצים, מחפשים חברותא, או גטו כמו של אבות קדומים. יש משהו מלהיב באווירה הכללית של המקום, בהחלט רואים חיים אחרים, סוג של סגידה, טקסים וגם סתם דברים מוזרים, אבל מכאן ועד חודשים?! מה גם פה מעשנים עשבים? 

לתחילת הכתבה

הרידוואר 

בבוקר עזבתי את הגסט האוס ברישיקש ובעודי סוגר את תשלום החשבון, חדרי כבר נתפס על ידי שתי ישראליות, שהגיעו זה עתה לעיירה. מכאן עברתי את הגשר ועליתי לריקשת שירות עמוסה לעייפה עד להרידוואר (50 רופי). אלא שהיינו צריכים לחכות יותר משעה עד שיתמלא, ובינתיים מתבוננים סביב בהמולה הקטנה שנוצרה סביב נחש קוברה, שמצא לו כר נוח במעבד מזון באחד הבתים ומסתתר לו שם בין הזיזים. המקומיים לוקחים את המעבד לחדר אחר ואז הנחש יוצא מהמכונה וכעת מחכים שימצא את דרכו החוצה לשדה סמוך. ולא, הם לא יהרגו אותו. לא ראיתי את ההודים הורגים אפילו מקק. זהו - הכל מלא והטוקטוק יוצא לדרכו עמוס לעייפה. מרגישים את העיר, זוהי הרידוואר והיא נראית ממבט ראשון מלאת חיים. לפניי יום שלם, ראשית מסע בירורים ללוח זמני הרכבת לאגרה, מכיוון שהשעות לא מתאימות לי, אני עובר לתחנת האוטובוס, שם השעות מתאימות. מפקיד את התרמיל למשמורת באחת הסוכנויות ויוצא לתור את העיר. 
 
כל אזור הגאט הראשי הארקייפיירי, הומה בהמון אדם. מקום מדהים בעוצמתו, יותר מהגאטים של רישיקש. רוב התיירים הודים, המונים רוחצים, טובלים בנהר, קבצנים, באבות, מכל וכל, התמונה המצטיירת, צבעונית ומיוחדת. העיר יודעת להציע גם את שווקיה הססגוניים, שביניהם כלואים גם מקדשים לאלים השונים, ובמעלה הגבעה, יש גם רכבל למי שרוצה, למקדש החשוב של העיר, לכל אורך הדרך מאות קופים מאיימים, והנה מקדש מאנסה דווי ומסתבר שהוא דיי חשוב לפי העלייה ההמונית לרגל, אבל הוא נראה דיי עלוב. כל שאר היום מוקדש לכל מה שהעיניים קולטות וזה שווקי ענק ססגוניים,  שמשתרעים על כל מרכז העיר, המוני רוכלים ודוכנים מתגלגלים, הנה פרי מיוחד, הנקרא פרי המיים, טעמתי אותו, כמעט חסר טעם אך הוא מעניין. מקלפים את הקליפה העוטפת ואוכלים משהו לבן בגודל של צנון זעיר מאוד . הם מרטיבים כל הזמן את הפרי עם מיים שישמור על רעננות וזוהי בעיה, כי אז יש אולי חדירה של מיים לא טהורים לפרי אבל אני בתוכי מקווה שזה לא בעייתי כמו שתיית מיים. בכניסה לעיר הפסל הענק המוצב באזור החולש על הגשרים האימתניים. על הגשר רוכלת זקנה וכחושה מוכרת מוצרים קדושים למחייתה. מישהו בשוק מכין שיק של מזון יבש באמצעות קדרה ומקל החובט בגרגרים. 
 
ביניהם יש גם מקדשים למאמינים, אך העשייה והאנשים ברחוב הרבה יותר מעניינים. אכילת מאסאלה דוסה שזה מאכל דרום הודי, ביקור באיזשהו אשראם, שוטטות במקומות המגורים העלובים והדחוסים ליד פסי מסילת הרכבת. החשיכה ירדה על העיר ושווקי הלילה לובשים אור מלאכותי, העיר ממשיכה לתסוס ולהתריס כלפי אלה המדלגים אליה לרישיקש הסמוכה, כאילו אומרת, שואלת, "אני לא פחות חשובה למבט ולהכנסת אורחים מרשימה?!". אני מסכים איתה, מתלבט קמעה, אולי אשאר ללינה, ומחר מה, שוב לשוטט ברחובות ולדוג את אוטובוס הלילה, ויתרתי, אגרה פשוט מסקרנת, אני כבר רוצה לראותה והנה אני כבר בתחנה. איזה אוטובוס זוועתי. במיוחד שרואים את האלה החדשים והנוחים הנוסעים לדלהי. אני תקווה שהוא יהיה סביר ולא יתקע באמצע הלילה. שעה 21.00 האוטובוס לאגרה יוצא לדרך עלות 191 רופי. 

לתחילת הכתבה

אגרה

אוטובוס ישן, לא נוח במיוחד, אבל עשה את הדרך ללא כל בעיה ואני שהייתי עייף במיוחד, נרדמתי כמעט לכל משך הנסיעה ללא כל בעיה. לאחר 11 שעות הגעתי לאגרה, השעה 8.00 ולפני עומד כל היום. אני נכנס למסעדונת הקטנה של ג`וני שכיכב אצלנו פעמיים בטלוויזיה, פעם בתוכנית של דודו טופז ופעם שנייה באחת מתכניות הטיולים בהודו של הבחור המזוקן מערוץ 2 . אני מתייעץ עימו היכן כדאי ללון והוא ממליץ על שנטי גסט האוס הממוקם ליד הטאג` מאהל, שם אני לוקח חדר תמורת 150 רופי. מסרתי מכנס וחולצה לכביסה העלות 20 רופי, אמנם רק 2 שקלים,אבל זה נחשב יקר. יצאתי לכיוון המבצר האדום עם ריקשה 15 רופי (ואני לא סתם רושם את מחירי עלות הריקשה, משום שהם מנסים להרביץ מחירים כאילו אנחנו בנק מהלך). האתר עמוס מבקרים כך גם הטאג` ואני מחליט לא למהר לאתרים אלה ומחליט לבקר בשווקים ההומים. העיר העתיקה במלוא הדרה, עמוס, המוני, שוקק חיים, קשה לזהות אותם בשמותיהם, כי שוק אחד נגמר ולא תדע מה שמו של השני. רק במלקה באזאר הפרוצות הצנועות יאותתו, אתה במקום המתואר בספרות הטיילים, קוראות בקול חלוש וביישני, רומזות במבט לעלות אליהם למעלה, לקומה השנייה והייתה אחת קצת יותר נועזת, שהציגה את עצמה בשמה ההודי וכלל לא נראתה כפרוצה אבל ניסתה להציג את מרכולתה. לאחר הסתובבות של רגיעה (ללא שימוש מרגיע עם פרוצה), חזרה למבצר האדום. קניתי כרטיס כניסה משולב גם עבור הטאג`  ב- 1000 רופי, הון תועפות במונחים הודיים.

המבצר מרשים ביופיו שאין מילים לתארו, גם תמונות לא ימחישו זאת, מילים אולי כן רק לסופרים מוכשרים. לאחר ששבעתי מהאדום של החומות והמבנים הקסומים נעתרתי להפצרותיו של נהג ריקשת אופניים מבוגר, בן 57 ובר ניסיון, שבכושר השכנוע שלו, הציע לי את שירותיו ב- 10 רופי, כדי שיהיה לו יום מוצלח וייקחני עד הטאג`, רק ביקש,  עשה לי טובה קטנה, זאת דרך אגב תוך כדי רכיבה, עזרה קטנה לפרנסה, כנס לשתי חנויות, אל תקנה, רק תראה נוכחות כדי שאקבל עמלה צנועה. הסכמתי, זה היה משעשע ולהפתעתי החנויות היו ממש מרשימות, אחת מהן הייתה ממש כמוזיאון. כך נפרדתי מידידי הריקשיונר המכנה עצמו הליקופטר, משום שעם האופניים שלו הוא ממריא מבלי לזהם את האוויר. 
 
נכנסתי לטאג` ושוב גם כאן, אין מילים לתאר את המבנה המיוחד והמרשים, המקרין עושר רב וארכיטקטורה יפה וכך אני מוצא את עצמי מבלה במקום עד רדת החשיכה ומסיים את היום בארוחה צנועה אצל ידידנו ג`וני. בבקרו של יום חדש באגרה, כבר בשעה 7.30, אני עוצר ריקשת אופניים, שתמורת 20 רופי מסיעני למרחק של 8 ק"מ, לתחנת אוטובוס אדגה ומשם תמורת 17 רופי ושעת נסיעה באוטובוס, למרחק 40 ק"מ, לעיירה פטאפור סיקרי. השוק הומה וססגוני בעיירה הקטנה והצנועה ובג`מא מאסגיד המוני רוכלים, ברובם מוסלמים, המנסים לשכנע לקנות דבר מה למזכרת. המקום מרשים ומקום עליה לרגל לקבר סאלים צ`יסטי, הקבר המפואר משיש, הממוקם במרכז הרחבה. מאחור תעלה, מנהרה, ארוכה, המגיעה עד אגרה, אך היום חסומה. לצידה, המקדש, המוגדר כהעתק של מכה שבסעודיה. 
 
במרחק קצר, במעלה הגבעה, ביקור בעיר העתיקה, הארמונות השונים, החצרות, האורוות, ושאר המבנים. גם כאן תשלום יקר של 260 רופי. חזרה למרכז העיירה, לאחר ספיגה נוספת של האווירה, על האוטובוס בחזרה לאגרה, עלות  17 רופי. באגרה, שוב בין הדוכנים, בשווקים ההומים, כך עד המבצר, ריקשת אופניים לסיבוב בעיר תמורת 30 רופי, לאיטימאד אד דאולה, לצ`יניקה רוזה, ולקינארי באזאר, סיבוב של כ-10 ק"מ, כולל זמן המתנה, מחיר יותר מסביר, שמסתיים חזרה בבזאר של העיר, אך הרוכב מאוכזב, מסרב הטייל לסיבוב חנויות משפרות הכנסה ליום לא כל כך מוצלח לריקשיונר הקשיש. איטימאד אד דאולה, הבייבי טאג`, מרשים, אך לא לראותו באותו יום שפוקדים את האב הבכיר, הטאג` מאהל ואולי בדיעבד, כדאי לראותו אף לפני. תשלום כניסה 110 רופי.
צ`יני קה רוזה, טומב סיני, מבנה דיי מיוחד, שלמרבית הפלא כאן ללא תשלום, כיפתו עטורה ציורים, שנשתמרו בפנים ועדיין נראים מרשימים. ממשיכים לגשרים החוצים את הנהר ובדרך מראות הומים, סיומו של יום לכל העמלים.
 
בשוק מלקה חגיגה לבודהה. באחד השווקים, רחוב שלם של עובדים עמלים, על מודלים שונים של נעליים. בהמשך הרחוב, עדיין בלב השווקים,טקס באחד המקדשים היותר יפים. בהמשך שוק שרובו מוסלמים, עצירה לשיפוד על האש, טרי וטעים, מקווה גם נקי, בטוח כשר, כי המוכר מוסלמי. עוד שיפוד, נפתח התאבון, עוד 2 מגולגלים בלאפה דקה, שהיא מעין צ`אפאטי גדולה, זהו מילאתי את מכסת היום, 4 שיפודים, ואיזה מחיר, רק 20 רופי, לא ייאמן. בהמשך ליד הגאמא מאסג`יד של אגרה, הגדול ומרשים, מקדשון הינדי, המונים גודשים, ארוחת חינם מחלקים, כולם נדחסים, אני מתבונן וצופה, קולטים אותי המחלקים, רוצים לכבד אותי ללא תור, לפני שאר הנדחקים, מסרב בנימוס וממשיך לדרכי. כך תשוש, מיום עמוס אירועים, לסביבת מגוריי באיזור הטאג`, מציעים סוחרים טובין נוצצים ובעלי מלונות חדרים במחירים מדהימים, רק 100 רופי. אני שילמתי 150.
 
אני לא חש רעב, אבל מתיישב אצל ג`וני למשקה קר, משוחח עימו על הופעתו בטלוויזיה הישראלית, הוא שבע רצון לשמע העובדה שהפך לכוכב לדקה, אך מתלונן: הישראלים שבעבר היוו מקור פרנסה, כבר לא מגיעים לשהיה ארוכה, יום ביקור וחזרה לדלהי, באמת חבל. רבים מהטיילים דלי התקציב, בורחים מאגרה עוד באותו יום, משום שגם לא מוכנים לשלם את המחירים הגבוהים שנדרשים באתרים השונים בעיר כמו למשל ברד פורט - 260, טאג` מאהל - 750 סיקרי - 260, בייבי טאג - 110. סך כולל של 1370 רופי שזה מתקרב ל-32 דולר. לכן רבים מהטיילים עולים על המסעדות הגבוהות במקום וצופים על הטאג` ועל העיר מבלי לשלם ובורחים באותו יום, לכל היותר למחרת.
 


ג`איפור 

עזיבת גסט האוס שנטי, באגרה, פריטת 100 דולר אצל מוסלמי בעל גסט האוס שאג`אן, שניסה גם למכור לי מטבעות עתיקים ולהשכיר אצלו חדר תמורת 100 רופי, נו עוד אחד שמוכיח לי ששילמתי ב-50 רופי יותר מהמקובל ולא שקבלתי איזה חדר טוב. ישבתי לארוחת בוקר אצל ג`וני, שגם המליץ לי להשתמש בתחנת אוטובוס אידגה בשירות של חברת האוטובוסים הפרטית בנסיעתי לג`איפור. לקחתי ריקשה ב-20 רופי עד לאידגה וקניתי כרטיס אוטובוס ב-145 רופי. בשעה 8.30 האוטובוס יצא לדרך. האוטובוס אמור להיות יותר מהיר ויותר נוח מזה הממשלתי וכך זה באמת נראה, אך זמן הנסיעה נמשך 6 שעות ו-10 דקות עד ההגעה ל`גאיפור. הכבישים נראים הרבה יותר רחבים וטובים מאלה שנתקלתי עד היום, והתנועה זורמת. יתכן שזה מבטא את השינוי הראג`סטאני, כבישים ותשתית יותר טובה.  

בתחנה המרכזית של ג`איפור עדיין לא חשתי את האווירה הראג`סטאנית, אבל קבלתי מלשכת התיירות הממשלתית מפה של העיר, מפה מפורטת, וכבר בצאתי מהלשכה זכיתי למטח הצעות למציאת חדר. לאחר הסתובבות קצרה באיזור באני פרק, נאלצתי להיעזר ברוכב ריקשה ולמצוא גסט האוס משפחתי בשם shakuntalam , שנתן לי חדר ב-100 רופי אבל שירותים ומקלחת צמודים אך לא בתוך החדר. מיהרתי כבר לזרוק את התרמיל ולצאת לעיר, לכן לא בחנתי יותר מידיי, אך לאחר מכן, בערב שחזרתי, הבנתי, שזה ממש ג`יפה, הבלגתי ואמרתי נטפל בזאת מחר. השעה קרוב ל-16.00 והגעתי לעיר העתיקה עם אוטובוס מספר 2  בעלות של 5 רופי, כאשר ריקשיונר רצה 30. לאחר שוטטות ארוכה בעיר העתיקה הגעתי כמעט עד למבצר טיגריס, אך מכיוון שהחשיכה ירדה, חזרתי לרחוב הראשי של העיר.  

העיר העתיקה על שעריה המרשימים, חומותיה, המבנים, המקדשים, המסגדים, השווקים ההומים, עיר תוססת ומיוחדת. שעת לילה, אך הכל נשאר מלא חיים. אני מתהלך בינות לדוכנים ומגיע לכביש הראשי. בקרנות רחוב עניי העיר אופים צ`אפטי על גחלים לוחשים. במרכז העיר, שומר סף של מלון מרשים בתלבושת מסורתית ושפם אדיר, מסעדות רבות קשה להחליט, לבסוף נכנס לאחת, ריח שישקבב על האש באוויר, נראה טרי ומזיל ריר. רמת האיכות, הניקיון והטעם שווה את המחיר, שאינו יקר ביחס לתמורה, אבל איזה הבדלים, רק על צ`אפאטי לוקחים שם 22 רופי, אבל איזה טעם מדהים, כל הארוחה מסתכמת ב- 127 ועוד 10 לטיפ, שווה ומומלץ, אך שכחתי לרשום את השם, בכל אופן ממוקם ברחוב איסמעיל.
 
חזרה לחדר הממוקם באזור באני פרק וטוב שהיה בידי את כרטיס המלון, כי לא אני ולא הנהג ריקשה ידענו איך להגיע למקום. השינה לא היתה נעימה בחדר המגעיל, אני מתעצל להחליף, בכלל לא אוהב את המקום, אבל רוצה כבר לרוץ לראות את העיר. ב-9.00 לאחר ארוחת בקר שכללה טוסט גבינה, חביתת מאסאלה, תה ג`ינגר דבש ומיים מינרליים, יצאתי רגלי אל העיר. בעקבותיי רודף בעקשנות מרגיזה למרחק של ק"מ, נהג הריקשת אופניים, שהביא אותי יום קודם לגסט האוס. מנסה ללא הרף לשכנעני לקחתו לסיור יומי. בהגיעי לתחנת הרכבת של העיר נכנסתי פנימה כדי להוריד אותו מעליי ומשם צעדתי קמעה ולקחתי אוטובוס עד למרכז העיר העתיקה, ליד הסיטי פאלאס. חזרתי לכיוון האווה מאהל לצפות בבתים העתיקים, עלות 5 רופי. ביציאה מסעדת חטיפים הודיים טעימים ושומר סף מהודר במדים מתאימים.  העיר העתיקה מרשימה באור יום בהיר ואני גומא מרחקים עד לארמון המהרג`ה, הסיטי פאלאס, שתמורת 180 רופי, הכנסה יפה למהארגה המקומי שהוא הבעלים, ייתנו לצפות במוצגים השונים. מקומיים טוענים, שהמהרג`ה כבר אינו כל כך מכובד והפך להיות רודף בצע. נו זמנים משתנים.
 
משם לג`אנטאר מאנטאר הסמוך - מצפה הכוכבים עם מבנים מוזרים בעלות של 10 רופי. כך, בחצרות האחוריים בהליכה ממושכת למבצר נאהגאר עד העליה התלולה שתמורת 10 רופי עם אופנוען חולף קיצרתי תהליכים. המבצר יפה וכולל נוף מדהים המשקיף על כל העיר. אני לוקח את הזמן ויורד לאיטי, מתבונן על חומות המבצר המקיפים את העיר. ריקשה פנויה עומדת לרשותי ותמורת 20 רופי אני במוזיאון המרכזי, אלברט הול, מבנה מרשים, אך סגור לפסטיבל הדתי והתהלוכה הססגונית הצפויה להיערך בלילה. חזרה אל העיר ההומה, במקדש סמוך משקים את הצמאים במיים זורמים מכדים מלאים, בסמוך ניתן גם לשתות בשאיבה מהבאר של העיר. חולף על מקדש דיי עתיק, שווקי העיר העתיקה, מוסלמים רבים כורעים לתפילת צהריים, השער המזרחי לכיוון גאלאטה – מקדש השמש או כפי שמכונה מקדש הקופים, שם באמת קופים רבים. קבצנים ילדים, משוטטים בבגדים מזוהמים ובלואים, אוספים פסולת ניילון ומנסים גם נדבה מזדמנת מתייר שנראה להם עשיר. 

הערב יורד, המקדשים ההינדים הומים מבקרים וכולם מתאספים לצד הכביש הראשי בעיר העתיקה, לצפייה בתהלוכה של הפסטיבל הדתי הגדול של העיר. בשעה 21.00 הוא מתחיל, אלה הם החגיגות לכבוד האל רם שהרג את ראמאן האל השד. החגיגה צבעונית עם גמלים ופילים מקושטים, כולם בבגדיהם המסורתיים, לוחמים ראג`סטאניים, עם חרבות נוצצים, עלמות בבגדי משי מרשימים, צועדים בתהלוכה ארוכה, מגיעים עד ליעד, לבמה המרכזית, שם באלברט הול עוצרים, מתפזרים. זהו עייפתי, לא מסוגל ללכת מטר נוסף, ריקשת אופניים, 25 רופי, לגסט האוס,  החלפת חדר, ארוחה ושינה. 

לאחר ארוחת בוקר בגסט האוס, השעה 9.00 ואני באוטובוס מקומי למרכז העיר העתיקה ומשם אוטובוס לאמבר המרוחקת כעשר ק"מ. עליה למבצר jaigarh (הכרטיס של יום אשתקד בסיטי פאלאס תופס גם לפה) מספר התיירים דיי דליל, העליה תלולה אך המקום שווה את המאמץ. ירידה למבצר המרשים אמבר, כאן כמות התיירים גדולה, במיוחד תמורת 50 רופי, לצפייה על המבצר המרשים ועל האזור סביב. ירידה לכיוון העיירה, שסביב גבעותיה נראים שרידים רבים של חומות מגנים, משם אוטובוס ואחרי 4 ק"מ יורד להתבונן על הגאט מאהל – הוא מקדש המים. שוב אוטובוס לעיר וכך במרכז אני חש עייפות רבה וזהו רוצה באמצע היום, לראשונה במסע זה, רק לנוח - לתפוס שלווה באיזה פינה שקטה.
 
במרכז אני נתקל במקדולנד, המבוסס על מערכת הטעמים והתיבלון ההודי וזה לגמרי לא רע. בסמוך ניצב בית הקולנוע ראג` מאנדיר ואני נכנס לסרט הודי, נאמאסטה. סיום היום שוב אוכל ברחוב איסמעיל את השישקבב מבשר כבש, שאכלתי הפעם עם נאן ולמלון עם בירה ושיחה עם אלי, ישראלי המטייל בהודו מספר שבועות, השעה 24.00 והגיע זמן שינה. יום חדש ומ-9.00 עד 11.00 שוטטות ברחבי העיר עד השוק ומשם אוטובוס לארמון ראני סיסודיה והגנים. לאורך הקטע שבין ראני סיסודיה לוידיאדארג קה באג, חומות מלכותיות, ובכלל המקום כולו אינו מרשים. חזרה אל העיר, המוני מוסלמים בשעת תפילה ברחובות הצרים של העיר העתיקה, צורפים בעבודה, גמל ורוכבו חולפים, עצירה ללגימת לאסי, הפעם בכוסות חימר שנזרקות לאחר השימוש לפח. תשלום לגסט האוס כבר בערב כדי שבבוקר מייד אצא לכיוון אג`מר. 
 

פושקר 

 שעה 8.05 בתחנת האוטובוס ג`איפור ולאחר קניית כרטיס תמורת 68 רופי לאג`מר, האוטובוס יוצא לדרך ומובטח שיגיע לאחר 2.5 שעות. הנסיעה בכבישים רחבים של שלושה ארבעה מסלולים מכל צד ואף מגיעים לכבישי אגרה לפני כניסה לכביש מהיר, ואכן חשים בהבדל: בראג`סטאן יש אפשרויות טובות יותר בתנועה ובתחבורה. האוטובוס אינו נוסע מהר, למרות תנאי הכביש הטובים ומייד זה גם מובן, כאשר בלב הכביש המהיר, עוברת לה באדישות רבה עדר צאן כבשים המונית, כמה עשרות עם הרועה, כך שהאוטובוס צריך להאט ולעקוף אותם מהשוליים וכנראה שהם מוכנים לאפשרות הזאת ומוכנים אליה מבעוד מועד.

הגעה לאג`מר לאחר 2.45 שעות בסביבות 11.00 וזוהי עיר שניתן לסקור אותה ברגל. ביקרתי במקדש הג`ני המפורסם נאסיאן תמורת 20 רופי ומשם לדורגה, המקום המשמש עליה לרגל המונית של המוסלמים המנסים בלי הרף להתרים ולדרוש נדבה. המקום בלב העיר העתיקה ההומה במיני עוגות, שרק בעיר זאת ראיתי סוגים כאלה ואף טעמתי אחת. טבונים רבים של מיני מאפה, לחם טעים, שהם קוראים לו גם צ`אפטי אלא שהוא ממש גדול לעומת זה הקטן שההינדים עושים. משם לאדאי דין קה ג`ונפרה הנמצא במרחק קצר ועדיין שומר על צורתו הארכיטקטונית המיוחדת. משם לארמון אקבר והמוזיאון שבפנים עליו נדרשים לשלם 3 רופי. משם לאנה סאנגאר , האגם, היושב למרגלות הגבעות ומעוטר במבנה שיש מעוצבים ועתיקים, העיר העתיקה אגמר, קבצנים, פרות הרבה לכלוך, אין מדרכות ובכל זאת עיר מיוחדת ומעניינת. 
 
תחנת האוטובוס, 15.30 אני בדרך לפושקר- 9 רופי. את התרמיל הפקדתי כל אותו זמן בשמירת חפצים בתחנה. נסיעה קצרה, שעוברת דרך הר הנחש ולאחר 10 ק"מ הגעה לפושקר, שבה מאות גסט האוסים וישראלים רבים, המבחר הגדול הזה מבלבל, עד אשר אני מתרצה על משהו ב-200 רופי. במקום יש גינה יפה ומדושאת עם בופה טוב של בוקר, צהריים וערב תמורת 50 רופי, השווה את המחיר. סביב, בשוק של העיירה, שכולה בעצם חנויות ותיירים והאגם הקדוש על כל הגאטות והמונים טובלים לצד קופים מקפצים ופרות רובצות, אווירה מיוחדת. את הבוקר פתחתי בארוחת בופה תמורת 50 רופי, בגסט האוס שלי, שכללה דייסת אורז פירות, טוסטים ירקות ועוד.
 
שכרתי אופניים תמורת 25 רופי ובמשך 4 שעות רכבתי לכיוון אג`מר עד מעבר ההרים. במקום שורצים המוני קופי גיבון או לנגור כמו בפושקר. משם לכיוון כפרי הסביבה, עצירה במחנה האוהלים הצפוי לאכלס אלפי מבקרים בתחילת נובמבר, לכיוון הכפרים מוטי סהר ופהוג`יגידאני, ובסביבות 13.00 החזרת האופניים ושוטטות בעיירה. קשה לי להבין מדוע נשארים בה זמן כה רב (יש כאלה אפילו חודש). כולם משוטטים בין החנויות בודקים בגדים ותכשיטים וכך מעבירים את היום. אני כבר מחליט בזה הרגע דיי משועמם ומחליט שמחר אני עוזב לג`ודפור ולא להישאר לערב סוכות, אך למחרת בכל זאת נשארתי לעוד יום של שנטי.

הלכתי לפרמט הכרטיס במצלמה והעברתו לדיסק תמורת 50 רופי בשוק של פושקר, המוכר דובר עברית ברמה גבוהה ומסתבר ששהה בארץ שנה. מקור השם פושקר- פוש =פרח, קר=יד. זה הפירוש שמקומי טרח לפרש עבורי, להכרת מקור שם העיירה הקדושה על שפת האגם הקדוש. היום הוא פסטיבל שמתחיל בערב לכבוד הפול מון וכבר בבוקר חשים זאת בזרימה רבה יותר של אנשים, שחלקם לבושים בגדים בגוונים של צהוב קרם. לקראת 18.00 הם אמורים לרחוץ באגם ובידם לקחת פרח ולשים באגם לקראמה טובה, זה מה שהסביר לי הבחור, שרצה לעשות לי את הפוג`ה – שוב דרך שלהם לעשות כסף מתיירים על בסיס האמונה הדתית שלהם שלא אמורה לעניין אותי. אבל יש כאלה שבשביל תחושת החוויה וכושר השכנוע של הפונים עושים זאת. 

למרות שאמש חשתי שמספיק לי מהעיירה הזאת ורציתי לעזוב , יום זה משך אותי להישאר ולכן כבר בבוקר יצאתי להר המשקיף על פושקר שבראשו מקדש- דרך תלולה ויפה בחברת הודים מביקאנר עד לפסגה ולנוף הנשקף על כל האזור עד קו המדבר. בחזרה אל העיר, במסעדת באבא בקומה השלישית, הממוקמת ליד הבית קפה הקטן, הנקרא הארמון של ששון, כך בעברית, ומעל השוק הקטן והקבוע שברחבה, משקיף על סמטאות העיר ועל הפעילות סביב. עם רדת החשיכה העיר מתחילה לצבור תנופה, המונים זורמים לאגם ולמקדשים, גם הקופים מתחילים חוגגים, כמויות תיירים מספקים תרומות מזון טעימות. ישראלים חוגגים על לאפה עם לאבנה, אחרים בוחנים תכשיטים, גיבון נהנה מפופקורן, תחילת החגיגות של הפול מון, חוגגים וטובלים, העלייה לרגל, הדוחק והצפיפות , ההתנפלות במקדש הבראהמה, היחיד בהודוהודו וממוקם בפושקר העיר הקדושה. ערב סוכות בחב"ד, עמוס ודחוס. זהו. שבעתי מטקסים.
 


ג`ודפור
 

עזיבת פושקר וגסט האוס om , נסיעה לאג`מר תמורת 7 רופי, ובעיר טוקטוק ציבורי תמורת 3 רופי עד לתחנת האוטובוס שם קונה כרטיס תמורת 99 רופי לג`ודפור. השעה כמעט 9.00 והבטיחו לי שזה אוטובוס אקספרס הלוקח 4.5 שעות, נקווה. זה לא היה ממש אקספרס אבל אכן הגיע לאחר 4.5 שעות . טוקטוק 10 רופי והגסט האוס שהנהג המליץ ולקח אותי אליו נראה סביר, רחוק מהמולת העיר תמורת 150 רופי ומופיע בלונלי- durag villas, אך החדר הוא ג`יפה אמיתית. עם זאת  נראה לי שעל הגג החדרים היקרים הם מעולים, אבל אני לא משתהה ומייד יצאתי לכיוון המבצר המפורסם של העיר. נהגי הטוקטוק מתחילים בדרישה של 40 רופי וראיתי שלא יורדים ממחיר זה, עד שלקחתי מישהו ב-30. המבצר לא כל כך רחוק כמו שזה נראה ממגדל השעון ויש אפילו קיצור דרך לעיר. המבצר, מהראנגאר, הבנוי על סלעי ענק אדומים, אולי הכי יפה ומרשים שראיתי עד היום. 3 שעות הסתובבתי בו ואין מילים. הכניסה יקרה, 250 רופי, אך נותנים בתמורה מכשיר שמע באנגלית או שפות אחרות לפי רצונו של התייר ויש הסבר מפורט על האתר. צריך להשאיר עירבון עבור המכשיר, אני השארתי את הרישיון נהיגה שלי. בארמון מוזיאון גדול, אבל המרשים מכל זה המבנה עצמו וסביבתו. אין אדם שלא עומד פעור פה מול המבנה המדהים הזה! 

ממנו המשכתי לג`אסוואנט תאנדה הסמוך, שהיה כבר סגור והסתפקתי בצילום, ומשם למגדל השעון לסארדאר השוק והשווקים האחרים. בתיה הכחולים של העיר נראים לבושים בתלבושת אחידה ובמיוחד מראה זה לובש צורה מרהיבה ממרום המבצר. שער העיר, מגדל השעון, העיר העתיקה, הבזאר, כל אלה נושאים צביון עתיק ומלא חיים. הנה פרה רובצת בפינה ליד חברתה ואחרת הולכת לאיטה ולפתע מתנפלת על דוכן מלפפונים ושואבת מן הפרי לקיבתה ומייד זוכה להצלפה מבעל הדוכן המונע ממנה פוגרום לסחורה הטריה. השוק עמוס במוצרי מזון טריים, ירקות ופירות, חומרי גלם טבעיים לשמפו, למלח ולעוד מוצרים שונים, תבלינים בצבעים שונים, מיני מאפה וטוגנים.
 
יום חדש, קמתי אחרי שינה לא נעימה, אין מזרן, יש משהו מאוד דק על קרש המיטה ובכל זאת נשארתי עוד יום בחדר זה. אני צועד בבקר רגלית לאומייד באוואן- הארמון- זה בערך 3 ק"מ מהמקום בו אני מתגורר, כניסה 50 רופי. נכנסתי למוזיאון הארמון, שאינו מרשים במיוחד, אך המבנה עצמו מרשים, ודווקא מבנה המלון שהוא למעשה הארמון, מדהים ביופיו, אך אין נכנסים - חייל במדים עוצר מבקרים לא רצויים מלבד אורחי המלון. החלטתי לומר, שאני מתעניין בחדרים ובמחירים וכך נכנסתי לתחום המלון. מחיר חדר החל מ-200 דולר ולשבת לקפה 5 דולר, מחיר שבמסעדה הכי יקרה בחוץ לא מגיע לדולר. יצאתי בלי להזמין דבר, אחרי שצילמתי את הגנים. כשהם הבינו שאני מתעניין במבנה ולא בהזמנה מיהרו להגיש לי תפריט. 

היום עדיין צעיר ובאוטובוס מקומי אני נוסע למאנדור הנמצאת 9 ק"מ מג`ודפור. הכניסה למקום ללא תשלום, במקום טרסות האבן הגבוהות של שליטי ג`ודפור, היכל הגיבורים, דמויות מפוסלות ואלים הינדיים בצבעים עליזים. עליה אל המבצר ההרוס שבמקום, שבו נראים פועלים המשקמים את המקום בקצב איטי, בטכנולוגיה ירודה, כך ששיקומו יערך הרבה זמן רב, אם בכלל. במבט ממקום שיקום ההריסות, משקיף על הגנים, יורד למוזיאון דל מימדים ומוצגים, הודי עם סלסילות נחשי קוברה וחליל מנסה להציג תמורת 10 רופי את מלכי הנחשים. אוטובוס ויורד לאגם באלסמאנד, הליכה של 2 ק"מ , עץ פיקוס בגן הארמון, גשר הארמון מעל האגם, סנאים מתרוצצים סביב. בקבלה של הארמון אני מתעניין לגבי פרטי לינה, 9 חדרים בארמון זה כולם היו תפוסים מעל 200 דולר לחדר, בגנים יש גם חדרים ומחירם 125 דולר והם לא נראים משהו מרשים. בפתחו של הגן עובר אוטובוס מקומי, עמו אני מגיע למאהה מאנדיר, לראות את המקדש עם 100 העמודים.
 
שוטטות בשוק ובמרכז העיר ובאפיסת כוחות למלון. הבוקר הגיע לאחר לילה סוער של שלשולים והקאות ואיני יודע אם זה מהמסעדה של אמש, שבה אכלתי דוסה מאסאלה. אבל למרות זאת החלטתי להמשיך בתוכניתי ולעזוב היום את העיר. 
 

אודאיפור

 עזבתי את הגסט האוס בג`ודפור וב- 8.00 היה לי אוטובוס לאודאיפור, (126 רופי). בשעה 12.30 הוא עצר בראנקפור לשתי דקות, חככתי בדעתי אם לרדת, בכל זאת מדובר באתר תיירות מיוחד, הייתי חלש ממאורעות כל הלילה, לא העזתי לאכול דבר, מה שהגביר את חולשתי, אך בסופו של דבר החלטתי לרדת, כדי לנצל את ההזדמנות ולראות במקום את הקומפלקס האדיר והמרשים של המקדשים הג`ניים הממוקמים כאן. כל זה נמצא בעמק נידח ושקט, שיש כאלה הנשארים ללון פה ולחוש את הסביבה המבודדת והכפרית בצל המוקד התיירותי הנזכר.

בשעה 14.00 אני מחליט לאחר הסיור במקדשים להמשיך באוטובוס לאודיאיפור. בננות לא היו כאן לרכישה, למרות כמויות הקופים שמסביבי. מה, הם לא מקבלים בננות? מכיוון שזה הדבר היחיד שאני מעז לאכול, אני נאלץ להסתפק בקוקה קולה. האוטובוס הגיע ב-14.30 לא הייתי צריך לשלם תמורת הנסיעה, הצגתי לכרטיסן  את הכרטיס ששילמתי עבור נסיעה מג`ודפור לאודאיפור, הכרטיסן הביט, חכך בדעתו ולא ביקש תשלום נוסף. רק ב- 17.30 הגענו לאודאיפור, אכן נסיעה ארוכה. טוקטוק למקדש ולאגם. במקום ערב רב של גסט האוסים ומי ששכנע אותי לקחת אצלו חדר היה מוסלמי איראני, שהוא כבר דור שני בהודו, ומלונו נקרא lake ghat palace. תמורת 150 רופי, קבלתי חדר נחמד ונקי, חדר ליחיד, עם מרפסון משקיף לאגם ולרחוב, באמת קשה להבין את המחיר הזול, בלי להתווכח ומה גם שמדובר בעיר שלא נחשבת לזולה, אך מסתבר שבקטע של הלינה, יש היצע גדול. הקיבה נראית כמתחילה להסתדר, אבל אני עדיין לא מעז לאכול את הקצ`ורי, שהוא מאכל בצקי עם תערובת כלשהי, שמכילה תפוחי אדמה וחריף ויש גם את המהאוהא קצ`ורי, המוכן באותו סגנון אך הוא מתוק כעוגה.
 
את ארוחתי אני עורך במלון בו אני מתגורר, בחברת שני זוגות ישראלים מהצפון, ארוחה סטנדרטית בסגנון חצי מערבי, לא לוקח היום סיכונים מיותרים. יום חדש באודאיפור, מקדשים בעיר, מקדש ג`אנדיש, אגם פאטה סאגאר כפי שנראה מגבעת מוטי מאגר (20 רופי כניסה ויש מוזיאון בפנים שלוקח עוד 5 רופי), פיהליון קי בארי – מיותר לראות, אל כפר אומנים הממוקם במרחק של מספר ק"מ מהעיר, 25 רופי כניסה עם תצוגות אופניות לראג`סטאן, גם זה דיי עלוב. ממשיך עם ריקשה לארמון המונסון, נוף מרהיב של העיר ואגמיה. (100 רופי כניסה ועבור הריקשה יש לשלם 20 רופי , לא כולל עלות הנסיעה של הריקשה לכאן, שרק לריקשה שלמתי 250 עבור כל האתרים. בכלל בעיר הזאת נהגי הריקשות סוחטים וכנראה שמשלמים להם). 

חזרה אל העיר, פיל מסתובב ליד האוולי והגאט, הארמון בלב האגם שעל שפתו דובי גאט, מקומיות עובדות במרץ ומכבסות. נכנס לביקור בהאוולי באגור קי – 25 רופי. הערב יורד, הארמונות מוארים, ובעלי עסקים, מסעדות ומזכרות, מנסים לדוג תיירים. בוקר יום חדש, ארמון העיר – הסיטי פאלאס – 50 רופי. מבנה של מספר ארמונות, שנבנו בתקופות שונות ובתוכם מוזיאון גדול, אותי לא כל כך הלהיב. לכיוון העיר, לאורך כל הדרך עשרות ומאות של גלריות, שער surug, בתחנת האוטובוס כרטיס לבומביי ב-410 רופי לסליפר. שינה על מיטה באוטובוס עוד לא יצא לי לנסות, אני משער שזה כמו בסין, אז נשאר רק לחוות. הנסיעה מתוכננת למחר ב-15.00 באוטובוס הממשלתי, הפרטי קצת יותר יקר. עדיין כל היום לפניי, ואני צועד לכיוון הפארקים המאוד עלובים כמו סאג`אן, אך בהמשכו יש פארק יפה המשקיף על כל אגמי העיר עם מקדש בראש הגבעה והנוף מדהים. בדרך יצרנים זעירים, יוצרים ריקועי זהב וכסף ומחברים אותם לרהיטים. לכיוון העיר, שוק טיבטי פעיל ויום נאה עבר לי כאן בתוך העיר. 

הפקדתי את תרמילי במחסן המלון, שילמתי עבור 3 לילות 450 רופי, איזה מחיר מצחיק, ויצאתי לשוטט בעיר.  ברחובות העיר, תהלוכה דתית, עדת מנגנים וערב רב של מלווים, כרכרה עם 2 סוסים, 2 בנות עם שתי מלוות, מיועדות לשרת במקדש ג`ני כלשהו, לאחר שעוברים כך בכל רחובות העיר ומפריעים למהלך התקין של תנועת האופנועים והחמורים הסוחבים חומרי בניה לאתרים, עוצרת השיירה באוהל גדול שם נושאים תפילה בטקס מיוחד עם ארוחה לכל דכפין. הם קולטים אותי כתייר סקרן ולכן גם מזהירים אותי שלא אעז לצלם ומזמינים אותי להישאר לטקס ולאחר מכן לאכול איתם. אני מוותר וממשיך בשוטטות בשווקי העיר ובסמטאותיה, והנה עוד טקס דתי הינדי, כך עד שעה 14.00. לאחר ארוחה קלה שאני חוטף באחת המסעדות על גג המשקיף על העיר, לוקח את תרמילי מהמלון, טוקטוק לתחנת האוטובוס ויש לי כעת 50 דקות של ציפייה לאוטובוס לבומביי.
 

יעדי הכתבה

סגור
×