הנסיעה להמפי ובקשת הסליחה משיווה

מורן מגיעה אל הכפר הקסום המפי, וסוף סוף עורכת טקס פוג`ה ומפייסת את האלים ההינדיים, אחרי שכל כך קיללה אותם במקומות אחרים.
moi
|
תמונה ראשית עבור: הנסיעה להמפי ובקשת הסליחה משיווה
depositphotos ©

פוג'ה בהמפי

15.3.2001

המפי Hampi הוא כפר במרכז מדינת Karnataka, שבו חיים 930 איש ונמצא לא רחוק מגואה (16 שעות נסיעה באוטובוס מהחוף אנג`ואה , הרבה זמן יחסית לישראל, מעט יחסית להודו). במקום נתגלו עתיקות ארכיאולוגיות של עיר שבעבר (שנת 1336) היתה בירתה של אחת האימפריות ההינדיות הגדולות ביותר בהיסטוריה ההודית. בדרך כלל רוב התרמילאים מגיעים להמפי ישר אחרי גואה, אבל כיוון שטלי ואני רצינו "לברוח" מההמוניות , מהתיירים ומהמסלול הקבוע שכולם עושים, החלטנו לדלג על המפי ולרדת דרומה למדינות Kerala ו- Tamil nadu, דרום Kornataka למקומות פחות הומיים בתיירים. אחרי שנדדנו לנו חודש וקצת במקומות שלרוב כללו את טלי, אותי ומיליון הודים הרגשנו שקצת המוניות ותיירים זה לא בהכרח דבר רע וחוץ מזה – שמענו כל כך הרבה דברים טובים על המפי- אז יאללה!

לקחנו אוטובוס מקומי (משהו הרבה יותר חלוד ומקרטע מהאוטובוסים הישנים של חברת דן) מהעיר Mysore ל- Hospet (עיירה קטנה ליד המפי), ובילינו כ- 11 וחצי שעות בדרכים לא דרכים (את תפילת הדרך אני כבר יודעת בעל פה). עוד חצי שעה בריקשה מ- Hospet ל- Hampi,( אפשר גם באוטובוס) ו...הגענו! אני חייבת לציין שתלאות הדרך בהחלט היו שוות את זה! כפר מקסים עם מקומיים אדיבים וחייכניים ותיירים מכל העולם. את תאור הנוף בהמפי אני מצטטת מהלונלי פלנט כיוון שהוא מדויק להפליא: "..נוף משונה ויפיפה, מכושף כמעט, מן ארץ גבעות, בחציה עזובה עם סלעים עגולים עצומים שפזורים על פניה ובחציה מעובדת ופוריה. נהר זורם לאורך הקצה הצפוני של אזור נרחב זה".

המגורים כאן זולים והתנאים בסיסיים (חדר עם מיטה ומאוורר, שירותים ומקלחת מחוץ לחדר עולה בסביבות 80 רופי לילה), מזג אוויר מאוד מאוד חם ודי יבש אבל זה לא מנע מאיתנו להסתובב בהמפי-באזר לקנות שטויות מצועניות מקסימות ולאכול אוכל הודי מצוין (תאלי- ארוחה הודית מסורתית שכוללת אורז, ירקות מבושלים ופיתה הודית - ב- 15 רופי).לקראת ערב נזכרתי שבדרך (הארוכה) להמפי, בעודי ישובה באוטובוס הצפוף חשבתי המון (אין ברירה אחרת, כי אפילו לישון אי אפשר) והחלטתי שאני רוצה לעשות פוג`ה. הפירוש המילולי של פוג`ה זה כבוד, תפילות או מנחות לאל, אבל בין היתר עושים את זה לתיקון הקרמה (שזה עיקרון הצדק בשיטת שכר ועונש על מעשים קודמים) ולגרוש אנרגיות רעות.

ההחלטה לעשות את הפוג`ה נבעה מכמה דברים קצת מוזרים שקרו לי. בתחילת הטיול, כשהייתי בפושקר וברכו אותי באגם הקדוש (שזה גם סוג של פוג`ה) וניסו לסחוט ממני כסף, ממש התעצבנתי ובאותו יום במקלחת נזכרתי בזה וסתם, בלי סיבה, קיללתי את שיווה, וישנו וברהמה (שלושת האלים המרכזיים בדת ההודית)...פתאום נגמרו המים החמים בברז ורק מים קפואים זרמו...כן, בהחלט נבהלתי...אבל שכחתי מזה. מספר שבועות לאחר מכן הייתי בחוף Varkala (שנמצא במדינת Kerala) וגם שם קרו לי כל מיני דברים מוזרים עם הים...נשמע מופרך...אבל מספר פעמים בזמן השפל פתאום גאו המים ולקחו לי את הסנדלים וכמעט את הבגדים ואת המצלמה...בקיצור אני לא יודעת עד כמה הכל קשור אחד לשני אבל מה שבטוח- זה לא יכול להזיק, אז למה לא?

הלכתי למקדש ואמרו לי להגיע למחרת ב- 07:00 מצויידת ב- 125 רופיות (פוג`ה רגילה עולה 4 רופי ופוג`ה גדולה 125 רופי..). אני החלטתי שאם כבר אז כבר..בדרך חזרה לחדר נרשמתי לשיעורי יוגה ומדיטציה, כי אם אני כבר בקטע הרוחני אז עד הסוף!זהו כך מסתיים לו יומי הראשון בהמפי. 

לתחילת הכתבה

סליחה מהאלים

16.3.2001

השעון המעורר צלצל ב- 06:40 . קמתי ערנית לחלוטין ותוך כדי התארגנות חשבתי לעצמי שזאת הפעם הראשונה בטיול שאני מתעוררת בשעה מוקדמת כל כך.  מספר דקות לפני השעה 07:00 יצאתי לכביש שמוביל למקדש. בקופה שנמצאת בכניסה שילמתי 75 רופיות עבור Big Puja, חלצתי נעלי ונכנסתי. בחדר המקדש עמד פיל ענק וכרסם עלים של עץ קוקוס שהיו זרוקים על הרצפה וארבעה קופים קיפצו על הרחבה הגדולה. אולם לא גדול ואפל. את ה"קבלה" שהיתה לי ביד הראתי לאחד הכהנים והוא כיוון אותי לחדר פנימי שקירותיו צבועים בתכלת ולכל קיר מחוברים עמודי אבן מעוצבים עם דוגמאות מסולסלות עליהם. חשמל לא היה, רק עשרות נרות שניצבו בצידי החדר על פמוטים יפייפיים.

"Stay Here” הוא אמר לי. התיישבתי על הריצפה , מול כהן אחד שבד לבן כרוך סביב מותניו. הוא לא לבש חולצה אך צעיף לבן, דומה לטלית היה מונח על צווארו. הוא מלמל תפילה, עשה תנועות משונות עם הידיים ומידי פעם מרח על עצמו חומר לבן- שקוף שהפך ללבן בוהק כאשר התייבש. לחדר הזה היה מחובר עוד חדר פנימי שממנו בקעו קולות תפילה נוספים שהזכירו לי בית כנסת. הבטתי פנימה וראיתי פסל של האל שיווה, עשוי מכסף מעליו פסל גדול של נחש קוברה עשוי מכסף גם הוא. המתנתי דקות ארוכות והכהן המשיך למלמל, מתעלם מנוכחותי. לאחר זמן מה נכנס כהן אחר ואמר לי :"תשבי עם הגב ישר ותסתכלי על האל". עשיתי כדבריו, הוא עזב את החדר ואני המשכתי להמתין בדממה. אחרי חצי שעה בערך פנה אלי הכהן שישב מולי ואמר בקול רציני וחמור. "עימדי! מה שמך?". אחרי שנעמדתי ואמרתי לו את שמי הוא המשיך להתפלל כשמידי פעם הוא אומר את שמי. לאחר מכן הניח לי אורז אדמדם בכף יד ימין ועליו מעט מים וסימן לי להשליך את זה לצד שמאל שלי.

"Pray now" הוא ציווה, לא ממש ידעתי מה לעשות אז הצמדתי את כפות ידיי זו לזו ואמרתי בקול שקט את כל מה שאני רוצה ומאחלת לעצמי וכמובן לא שכחתי לבקש את סליחתם של שיווה , וישנו וברהמה על הפעם ההיא שקיללתי אותם בפושקר...קצת אחר כך הוא הורה לי להתיישב חזרה, גם הוא התיישב והמשיך להתפלל בתוספת אותן תנועות ידיים שאין לי מושג מה פישרן כשלסירוגין הוא משפריץ על עצמו מים מתוך כלי כסוף. שבתי בדממה, קולות התפילה שהמשיכו לבקוע מהחדר הפנימי, הנרות, הפסל של שיווה, העמודים המעוטרים ולבוש הכהן נתנו להכל נופח מיסטי מיוחד.

ישבתי שם מרותקת . הוא סיים להתפלל, לקח את הקבלה שלי ועזב את החדר. נותרתי ישובה . לא ידעתי אם נגמרה הפוג`ה ומה אני אמורה לעשות עכשיו, ואז ראיתי לראשונה את הכהן שישב בחדר הפנימי, זה שמלמוליו הזכירו לי את בית כנסת. הוא הניח שרשראות של פרחי יסמין על פסל קוברה קטן. לאחר מכן הניח עליו גם עלים ירוקים ומידי פעם שפך עליו מים והבעיר סביבו אש וכל אותה העת לא הפסיק להתפלל.

המשכתי לשבת שם דקות ארוכות וכשראיתי שכלום לא קורה ושאף אחד לא ניגש אלי קמתי ללכת, בדרך החוצה פנה אלי אחד הכוהנים ושאל למה אני הולכת, "את לא רוצה לחכות עוד 20 דקות? הפוג`ה עדיין לא הושלמה", חזרתי בשימחה למקומי, והמשכתי לשבת (עם גב ישר) , מביטה בכהן שקישט את פסל הקוברה. אחרי 20 דקות (לערך) הוא סיים לקשט את הפסל ואז הופיע הכהן שעושה לי את הפוג`ה, הוא קירב אלי מוט מתכת בוער וסימן לי לחוש את חום האש בידי ולהניח אותן על מצחי, אח"כ הוא נתן לי לשתות יוגורט מתקתק ומים מהברז, ממש לא רציתי כי זה יכול לעשות לי בעיות בבטן, אבל איך יכולתי לומר לו לא במעמד שכזה...? שתיתי וקיוויתי שיהיה בסדר.

בהמשך הוא סימן לי נקודה אדומה במצח, בין העיניים ואמר שאם אני רוצה אני יכולה לתרום כסף, בלב שלם פתחתי את ארנקי, לא היה לי מושג כמה כסף להוציא, והוא, שכנראה קרא את מחשבותי, אמר: "את יכולה לתרום 51 רופיות או פחות או יותר, אבל שיהיה עם אחת, למזל טוב!" עד שהוצאתי את הכסף הוא חזר אלי ואמר שאני לא חייבת לתרום ושאני צריכה לעשות את זה רק אם זה מרגיש לי נכון ורק אם אני רוצה", והפעם זה הרגיש לי מצוין! לבסוף הוא אמר לי לרדת על ברכי ופיזר לי פרחים ואורז על הראש ותוך כדי מילמול הוא הניח את ידו על ראשי למספר שניות. כשהוא סיים הוא הורה לי לקום, "מעכשיו כל הבעיות יפתרו ורק טוב יהיה לך, את לא צריכה לדאוג יותר", הודיתי לו בחיוך רחב ובצעד קל עזבתי את המקדש כשאותו חיוך רחב עדיין נסוך על פני.

אני מניחה שמי שמכיר אותי יופתע לקרוא את הכתבה הזאת מכיוון שבדרך כלל אני מאוד ספקנית וסקפטית בענייני דת ואמונה, ובכלל אני אדם אתאיסטי לחלוטין...אבל בעצם, למה לא להתנסות בדברים חדשים? חוויות והרפתקאות חדשות זה תמיד דבר טוב ומעניין, בעיקר במקום מגוון כל כך כמו הודו. ולסיום אני רוצה להביע את תקוותי ששלושת האלים המרכזיים של הודו קיבלו את בקשת הסליחה שלי ושבפעם הבאה כשאגיע למקום שיש בו מקלחת חמה לא יגמרו לי המים החמים באורח מסתורי שכזה...ואולי עוד יש סיכוי שהים יחזיר לי את הסנדלים?..

מורן.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×