הקאזינו - הסיפור שלא היה

הרגעים האחרונים לפני מסע הנדודים הגדול צפונה. מפעילים את הכלים, מנסים להפרד מחיקה החם של אמא, מטיילים בין עיירות שקטות ועוסקים בספורט אתגרי חדש ושמו חיסכון. כל זה עד שנגיע לקסינו העיר והאם לכל בעל קרוואן או מוטורהום.

oshik12345
תמונה ראשית עבור: הקאזינו - הסיפור שלא היה - תמונת קאבר
Thinkstock Imagebank ©

בכתבה זו:

לינה מחוץ לחניון

שתי מטרות חשובות עוד לפנינו לפני קסינו:
1. סיום הרישומים וההתחייבויות בעיר הגדולה, בריסביין.
2. הפעלת, בדיקת וניצול כל מערכות המוטורהום שלנו.

הלילה הראשון בלי אמא חניון בחוץ. חיפשנו מקום לישון ללא הוצאה כספית. הרכב הלא Self Contained, בנוי לכך שיספק את כל צרכינו לפחות ליממה או שתיים. הסתובבנו בעיר למצוא מקום מתאים והגענו לחניון הפתוח של "מקדונלד". החלטנו להעביר את הלילה שם, מתוך מחשבה שהמקום פתוח 24 שעות ויש שם תנועה של מכוניות. במצב כזה, חשבנו, שום שוטר, פקח או סתם סקרן יפריעו למנוחתנו. רגע לפני כיבוי האורות מישהו מאיתנו שם לב לשלט קטן בכניסה לחניון שאומר כי רכב אשר חונה יותר משעה-יגרר! ארזנו את חפצינו, מאוכזבים קמעא אבל נחושים לא לוותר. לא נרוץ חזרה לחיקה החם של אמא חניון, נמשיך בחיפושים. עכשיו פנינו מועדות לשכונת מגורים. מצאנו שכונה שקטה, לא חשוכה מדי ולא מוארת מדי, הרחוב לא רחב וגם לא צר, השכונה לא רחוקה מהמרכז אבל שקטה והעיקר אין שום שלט שאוסר או מגביל את שעות החנייה. כיבינו את האורות, הסטנו את הוילונות אכלנו ארוחת ערב, למרות הכל- בלחישה. הלילה עבר על כוחותינו בשקט וללא התרחשויות מיוחדות.

מיכל: לא שקט ולא בטיח! זו עצמאות? זה אומץ? והפדיחות שיקרו כאשר שוטר יקיש בחוזקה על פח המכונית, ויסלק אותנו משם כחתולי רחוב. שינה קשה עברה עלי. בשעה 5 בבוקר התעוררתי כששמעתי מכונית עוצרת בסמוך. הסטתי את קצה הוילון, הצצתי החוצה. גבר נעמד כ-3 מטר מהמכונית נועץ מבטו אל עברנו. עוד שניה ונוקש על הדלת. ובעת חירום זו? איזי ישן כמו תינוק, רגוע, נוחר, פיו פעור כאילו לא קורה דבר. הערתי אותו כמעט היסטרית לחוויה זו. שנינו שכבנו במיטה, שקטים, ללא מילה. לישון כבר לא חזרנו.

למחרת בבוקר, החלטנו לאזור כוחות לקראת המבצע הבא, הפעם נתכנן אסטרטגייה אחרת. חזרנו לשם אתנחתא שוב, לאמא חניון. שילמנו 25$, מילאנו את המצברים, קרצפנו עצמנו מהחוויה במקלחת מהבילה. עד למועד הגיחה הבאה, הלכנו לתיקונים ראשוניים במוסך של Kea בבריסביין. תומס וצוותו הכינו לנו את הרכב לטסט מקומי בכדי שנקבל לוחיות של מדינת Quinsland במקום של מדינת "New.South.Wales". בפעולה חכמה זו חסכנו לנו כ-700$. מס הבולים פה זול משאר אוסטרליה בכ-1.5%.

הערת מיכל: כאשר מילאנו את הטפסים במשרד הרישוי המקומי חשבתי כי אנו בתכנית פספוסים, כי השאלה הראשונה מתוך סדרת שאלות ארוכה כאורך הגלות לשם רישום הרכב, היא: מה אתה מעדיף שיהיה רשום על גבי לוחית הרכב: "Sunshine State" או "State smart"

תהליך הרישום דורש כתובת קבועה במקום. בלית ברירה נתנו את הכתובת של חניון הקרוואנים. החניון הוא מהרשת של "Big 4" רשת החניונים הטובה והיקרה ביבשת. ב-Kea סידרו לנו הנחה של 10% ברשת. המקום בהחלט ברמה גבוהה, נקי ומצוחצח, דשא מסביב, בריכת שחייה, מתקני שעשוע לילדים, ממוקם קרוב לעיר. עם זאת החניון הזה מנוהל ביד חזקה ובכללים ברורים. בשעה 9 בערב, כיבוי אורות בחדר האוכל. לא יעזרו תחנונים, לא מצב של אמצע ביס. מגיע השומר ומרעים בקולו "שעה 9-נועלים", מכבה את האורות על יושביו ומחכה בידיים שלובות וברגליים פשוקות (עוד רגע קט ודמיינתי אותו עם שוט ביד) להוראת ביצוע מיידית.

חפויי ראש, מבויישים, אספנו אנו וטיילים אחרים שהיו, את כלי האוכל עם האוכל בתוכו, כל אחד חזרה לרכבו. גסות זו רק חיזקה בנו למצוא את המקום בו הטיילים האמיתיים מגיעים. עברו חלפו יומיים, הלכנו לנסיון שני להתנתקות מאמא חניון. זה אתגר ספורטיבי עבורנו. הפעם התיישבנו בחנייה פתוחה של מרכז מסחרי. פתחנו את המחשב ולא להאמין, במקרה התבייתנו על רשת קיימת והנה אנו מחוברים לאינטרנט חופשי וחינם. חבל שבטריית הלפטופ נגמרת כל כך מהר.

רגע לפני שהכנו עצמנו לשינה ועל ברכי איזי חיית המחמד שלו, הלפטופ, נוקש על דלתנו שומר החניון. שואל/מודיע "אתם לא מתכוונים לישון כאן?". הבנו את הרמז, שוב ארזנו, התחלנו להסתובב בכירכה של העיר. בכל מקום שלי נראה מתאים, לאחרים לא וההפך. פעם נראה המקום חשוך מדי, פעם מואר מדי שקט או רועש. בסופו של עניין תשושים וסחוטים נפלנו על מגרש סמוך למרכז מסחרי, היינו גמורים משעתיים נסיעה ברחובות העיר, נפלנו צונחים על הספות וללא הכנת המיטות, נרדמנו. האמת, היינו מוכנים גם בשעת ערב מאוחרת זו לחזור לחיקה החם של אמא חניון אבל אף אחד מאיתנו לא רצה להצטייר כתבוסתן ראשון. לא ניתן לפחד להפחיד אותנו. בימים הבאים, באחד מהסיבובים שלנו, גילינו שלט בכניסה לפארק ציבורי האומר כי החנייה בו לקרוואנים חינם, יש בו מקלחות חמות, שירותים, מים, ממש פארק. החנייה לרכב מוגבלת ל-48 שעות בחודש. לשם מגיעים הטיילים אמיתיים נטו ללא שוכני קבע עניים המתגוררים בכל חניון בתשלום.

בפארק החינם "Wiley" שמו, מצפון לבריסביין כ-19 ק"מ. פגשנו את "Arnie", גבר כבן 65 מקנדה שהתדפק על דלת ביתנו הקט והציע לנו דלי ומשפך למלא מים. "הברז פה", מסביר, "אינו מתאים לצינור סטנדרטי ולכן צריך אלתור". בעת שאני ממלא מים במיכל, ארני ממשיך לדבר, אינו מרפה ולו לרגע וממשיך (הייתי כבר רעב לאללה, השעה 7 בערב): הוא מטייל עם אשתו כבר שנה בכל רחבי היבשת. תמיד הוא נוסע בדרכים צדדיות ונהנה במיוחד לעצור בעיירות קטנות. שם זו אוכלוסייה אחרת, מבהיר לי, האופי הנדיב של התושבים, פתיחותם לתייר, האדיבות.

אני כבר מספיק לעלות עוד מדרגה נוספת לכיוון ביתי אבל הוא אינו מניח, פורש לפניי את משנתו. הוא מטייל על חשבון הירושה של ילדיו. הוא החליט לנסוע, כאשר ראה סביבו חברים, בני משפחה ולקוחות שלו שנהפכו חולים סיעודיים או נפטרו. עוד לפני שהספקתי להבלע בתוך ביתי, ארני קופץ לנושא אחר. הוא מצביע לעבר מספר קרוואנים חונים. מספר כי ניטשת מלחמת עולם בין אנשי הקרוואנים ובין אנשי המוטורהום (אנחנו מהטובים, מוטורהום) המופקרים הרעים, בעלי הקרוואנים(טריילר), אינם מחנים רכביהם לאורך החניון כמו כל אדם מן הישוב. הם מחנים ברוב חוצפתם לרוחב וכך תופסים מקום של 3 חניות. כעסי גאה בקרבי "החזירים האלה" הסכמתי לדבריו ובזה סיימנו שיחתנו לאותו ערב. היות ואנו מאותה קליקה, הוא הזמין אותנו לקפה בוקר למחרת בביתו שלו.

לתחילת הכתבה

עצירות בדרך

ראשו הטכני והמעשי של דובי עובד בינתיים שעות נוספות. הוא משתדל למצוא דרכים לחסוך לנו כסף ומצד שני להקל ולשפר את חיינו. דובי חיבר צינור לצינור כך שאנו יכולים להתחבר לכל ברז קיים ולמלא את מיכלי המים. הוא אלתר כבל חשמלי והתאימו לטלביזיה כך שנוכל לראות טלביזיה ב-12 וואט דרך המצת של הרכב. קנינו את ספר על פי המלצתו של ארני מאתמול בערב, ולא הצטערנו. מתוך הספר בחרנו פינת חמד בפנים הארץ, בין ההרים. הכביש אליה נראה כמו נחש שחור המטפס במעלה ההר. שעות על גבי שעות נסיעה ואין כל רכב לפניך, מאחוריך או מסביבך. הכביש צר, מתפתל בין עצי בראשית ענקים כ-30 מטר גובה. שיחים מטפסים מכסים את העצים כמו קורי עכביש ונותנים תמונה של יער בלתי עביר, יער בתולי. הדרך למעלה כמעט חשוכה כי חופת העצים לא נותנת לקרני השמש לחדור דרכם. במרומי אחת הפסגות הגענו לחניון מומלץ באופן אישי על ידי מחבר הספר- "Anzac Memorial park" בעיירה Kilcoy. העיירה עצמה היא עיירה טיפוסית אוסטרלית. כביש מרכזי החוצה את העיירה ורחב כמעט כמו מגרש כדורגל. משני צדדיו חנויות במבני עץ צבועים בלבן קרם עם מרפסות ומעקים. העיירה מנומנמת משך כל היום ונרדמת סופית לקראת 4 אחר הצהריים. בחניון זה הפתוח לכל, יש שירותים ומקלחות ואפילו חיבור לחשמל "הכל ב-6$, את הסכום הזה", אומר השלט במקום, "נא לשלשל לתיבה במקום". אותו אמון, בדרכים. דוכנים מלאים ירקות ופירות. שלט הקובע את המחיר, קופסא לשלשול הכסף והכל באמון. סומכים על יושר המטייל.

התושבים בעיירות, אדיבים ומברכים אותך אם בניד ראש ואם במלמול לא מובן (בניגוד לנאמר בפרק הקודם והוא שאינם עונים לבוקר טוב בשיחה רשמית או עסקית). התושבים ששים להציע לך עזרתם. לרוב אינם מגלים סקרנות רבה לגביך או למוצאך. לא פעם נתקלנו בכך שהמבטא הזר שלנו הסגיר את מוצאנו, גרמניה או הולנד.

אנו תקועים בבריסביין, מחכים לקבל את הניירות הדרושים לרישום הרכב. ממילא בעוד מספר ימים אנו מדרימים לעיר קסינו. "CMCA" ארגון מטיילי אוסטרליה, רכש מכספי החברים (גם שלי) שדה תעופה ישן והקים שם את המרכז ואת החניון לדוגמה. מחכה לנו "שוק פשפשים" הנערך כל 3 חודשים לחברים. בשוק מוכרים תכולות של קרואנים כל אלו שחוזרים ומסיימים טיוליהם. הגיעו הניירות, הגיעה גם התוית לרכב אנו נוסעים דרומית לבריסביין. המטרה, להגיע לשוק בקסינו, לקנות מציאות שאיתם נוכל להצטייד ולהזדווד באופן אופטימלי ובמחירי אפס.

אנו מתקדמים לקראת העיר ובינתיים עורכים רשימת ציוד רצוייה. "מציאות"- זה שם המשחק. טיילים לפני נסיעתם יפטרו מכל מה שיש להם כי הם לחוצים בזמן. זו ממש הזדמנות. Woodenbong-עיירה שכוחת אל, בין ההרים, כמו מאות ואלפי עיירות קטנות המפוזרות ברחבי היבשת. אויר צלול וקר שאתה חייב לגמוע ממנו מלוא ריאותיך, במרחק של 90 ק"מ מקסינו. הגענו שם בעקבות התנ"ך של המטיילים (בטיפים). בתוך חווה הוקצתה חלקת קרקע לחניון, עם חשמל ומים. המחיר שווה לכל נפש 5$. במקום מתגוררים פועלי חווה, בעת ערב כשהגענו פגשנו את הפועלים מחממים עצמם מסביב למדורה מספרים חוויות מהווי החניונים. מהחווה ממול מגיעות 2 ילדות קטנות, רוכבות על גבי 2 סוסי פוני, יורדות, מברכות אותנו ב"פלייה", ברכת רקדניות בלט.

בחניון הקטנטן בשעה מאוחרת, נותרנו רק אנו, החבורה, ארני מיודעינו שפניו מועדות למכה, ואוסטרלי חביב עם אשתו. הפועלים הלכו לישון. ליד האש, בתוך סוכה פתוחה, עומד האוסטרלי, קולה פרוסת לחם על שיפוד מעל האש, בין לבין מספר כי מטייל כך כבר 4 שנים. מנסה להמנע מכניסה לערים גדולות. הוצאותיו הם כ-1200$ לחודש כולל דלק, אוכל ושאר ירקות נחוצים. כאות לידידות כיבד אותי בכפית מלאה ב-Vigimate, שומר נפשו ירחק, מין ממרח מקומי, עשיר בויטמינים אבל טעמו גיהנום. האווירה שבתה אותי בקסמה. הרגשתי את עצמי בעולם שונה, מין עליזה בארץ הפלאות.

קזינו- החניון נראה בכניסה כמו מחנה גדנ"ע. הכל מבריק ומסודר, שדירות עצים מקיפות את מגרש המסדרים. במחנה מסתובבים "חניכים", מעמידים רכבם על מגרש המסדרים הכל ישר וכמו צבאי. הגיע סוף סוף היום היום לו ייחלנו. פינינו מקום ברכב, הוצאנו כסף מזומן מהבנק, הגענו לחניון. ממש חניון לדוגמה והוא שלנו! מדבקה כחולה גדולה המודבקת בצידה הפנימי של הרכב מודיע כי אף אנו חבריי C.M.C.A. המשרד מרשים, חוברות, מפות, סרטים, מדבקות, גלויות דואר, עטים. אולם הברבקיו עשוי גזעי עץ לא מהוקצעים, ובתוכו כל מה שתעלו בדעתכם, הצעקה האחרונה במנגל. המקלחות, השירותים וחדר הכביסה עם הרבה ניורוסטה, חרסינה וקרמיקה מסביב, הסתכלנו סביבנו. ממש עלייה לרגל. מאוטובוסי סווגמן המפוארים, עד מוטורהום איסוזו ומזדה, המשך בכל השאר וכלה בקמפרואן.

דאגת מה עלתה בראשנו, ארני הלא אמר שיש כ-60 דוכנים ואילו אנו רואים בשטח העצום כ-100 מתחרים שלנו שהגיעו ורוצים לחטוף מידנו את הגנרטור והאינורטר, ואולי אף מחבת וסירי הטפלון. הלכנו לישון מוקדם כי מחר המכירה. הכל Bullshit. כל השוק המפורסם "שוק הפשפשים" של ארני לא היה ולא נברא. צריך להבא להתייחס ביתר כבוד לכתוב ובטח יותר משיחה בטלה על גבי מדרגות הרכב. בחוברת הארגון היה כתוב במפורש כי יש שוק לעבודות יד. ארני סיפר לנו כי שכר דוכן במקום, אחד מני רבים. הבנו מדבריו כי שוק עבודות יד זה מעין שם אוסטרלי לשוק פשפשים. חיכינו 10 ימים בבריסביין, נסענו מאות קילומטר לקסינו לשוק המציאות, והתברר כי הוא שוק לעבודות יד. הדוכן של ארני היה הדוכן היחיד בין דוכני מקראמה, דוכני עוגות וריבות תוצרת בית. איזה אכזבה, היתה לי כותרת כל כך מבטיחה לפרק זה שיניתי אותה, חבל!

לתחילת הכתבה

סדר יום מקובל בחניון בתשלום

  • כדאי להגיע לפני החשיכה, אחרת יש מצב שבו המשרד יהיה סגור.
  • משלמים מראש ומקבלים מפתח (ערבון 10$ עבורו) למקלחת ומפה המסמנת במדויק את מיקומך בחניון.
  • במקום המסומן יש עמוד שעליו יש שקע לחיבור חשמל, מצד שני יש ברז מים ולידו בור לניקוז מי קלחין. מחנים ומתחברים לכל מה שמתחבר.
  • החיבור לחשמל חיצוני מאפשר לך להטעין את הלפטופ, טלפון וכן שימוש במזגן, טוסטר, מיקרו ועוד.
  • ארוחת ערב חמה ניתן להכין הן במטבחון הנמצא במרכז החניון או בתוך הרכב.
  • בתום הארוחה אתה רואה טלביזיה, וידאו יושב עם שכנים וטיילים נוספים, או קורא ספר להנאתך.
  • שירותים ומקלחת ניתן להשתמש באלו הקיימים בחניון. כולם נקיים וממורקים. ניתן אף להתקלח או להשתמש בשירותים של הרכב. בסופו של יום תמלא את המיכל שוב במים.
  • כל מספר ימים אתה מפנה את קסטת ההפרשות ל-Dumping Point.
  • המקום עצמו נקי כולו, עשוי מניורוסטה וללא ריחות.
  • אתה ואשתך מכינים את הרכב לשינה.
  • Check Out ב-10 בבוקר. ניתן לבקש הארכה.


לתחילת הכתבה

בית ספר לחסכנות

מאסטרו- דובי, ניהול אדמיניסטרטיבי- שוש.
שלושה כללי יסוד:

  • זה דרך חיים
  • זה לא קמצנות
  • זה ספורט אתגרי

נכנסנו לספין של חסכנות. אנו שחיינו את חיינו ללא חשבון מבוקר, כמו רובנו. למדנו את יתרונות החסכנות, כי הכסף שאתה חוסך במקום אחד יכול לשמש לך כבילוי במקום אחר. ראינו שזה עשוי להגיע לסכומים ראויים לשמם ולמדנו שיש בזה מין מידה של ספורט אתגרי. ראשית למדנו איפה כדאי להשקיע את כספנו בתבונה (ובסיכון נמוך). למדנו איפה ניתן לקבל ריבית טובה, איך ניתן להתמקח על עמלות שונות. שנית למדנו לבדוק מחירים. להשוות ולחפש מבצעים. כך שבסוף החודש תוכל למשש את כיסך ולגלות להפתעתך כי חסכת ים של כסף. למדנו להתייחס לכסף קטן. הרבה כסף קטן הוא כסף גדול. כאשר כל הליווי המוזיקלי לכך הוא ספורט אתגרי הרי זה נהפך לקונצרט. אני מקווה כי נהייה ערניים בכדי לא לחצות את הגבול הדק בין חסכנות וקמצנות לשמה. למדנו בחיים כי הגבול לא ברור.

מהסל של מיכל: איזי רואה את שארית חייו כקייטנה אחת גדולה... ללא עבודה, ללא התחייבויות כזכור גם ללא שעון וללא זמן. קייטנה קייטנה אבל יש גם משימות לביצוע. אין מי שיעשה זאת במקומנו. ופה דרושה פעילות ועכשיו, לא אחר כך, או עכשיו אני עסוק. ברגע שמגיעים לחניון יש להתחבר לכח חשמלי, למקור מים, לגז. למזלי, אותן פעולות פשוטות אצל בעלי, מקבלות מעין הילת "מקגייבר", אותו גיבור טלביזיה ששרד ונלחם נגד הרוע בעולם אך ורק בהפעלת ידיו. ולכן הציון פה מעולה. בשיעורי תזונה והכנת ארוחות עלי לציין כי הוא משתדל, תלמיד שקדן וחרוץ. סידור מיטה לקראת שינה וקיפולה מחדש היא עבודת צוות של שתיים. הוא מקבל עליו את הגזירה בהכנעת ראש, ציון:טוב. אבל בפינוי ההפרשות?.. הוא חמקמק מאין כמוהו ומנסה לדחות את רוע הגזירה. כל פעם ויכוחים בנושא טעון זה. ציון "מספיק בקושי".

כל יום בבוקר אני מתעוררת ושלמה קרטובסקי לידי. שלמה קרטובסקי דמות "הבלעגולה" של ילדותו, פוזל בעין שמאל, על ראשו כובע נהגים (אגד) נטוי לצד, לובש מכנסי "זלמן" כחולות, את המכנסיים מחזיקה בקושי חגורה חומה אשר ידעה ימים יפים יותר. מחייך לכולם וצובט בחוזקה בלחי כאות חיבה כל פעם שפוגש בו. בבוקר איזי נכנס לקבינת הנהג, מכוון את המראות, מחייך, שפמו נמרח מלחי אל לחי, קורץ לי ולוחש "שלמה קרטובסקי".

איזי מזדהה היום עם דמותו של שלמה קרטובסקי האגדי האבטיפוס של נהגי משאיות בעלי נורמות התנהגות שונות. כובע על הראש, שפם מתחת לאף. מנסה מדי בוקר להדגים על לחיי את עצמת הצביטות שחטף בילדותו. חסר רק שיתחיל לעשן ולירוק.

הבנים האלה...ממש בל יאמן. אנו כבר שבועיים עם הבית החדש "מטיילים". מאחה"צ (זוכרים למה?) ועד הלילה. כל יום. זה ממש בדיחה. חצי שנה לפני הנסיעה התחילו בסידורים מעשיים. קנו מחשבים ניידים, תיקים לנשיאה, מחקרים, קריאת חומר ומה לא? והנה סוף סוף הגיע היום המקווה. ואילו הם כל כך עסוקים בסידורים שאין להם זמן לטיולים אמיתיים! כל יום מכל בו אחד לסופר אחר. מבנק למשרד רישוי, לדואר ולתיקונים. הבעייה האמיתית היא שהם אינם כלל מרגישים שחסר להם משהו. כאשר אני מנסה להזכיר כי באנו גם לטייל ולראות, הם מהסים אותי: "כן, כן, כן אבל קודם...". ואחרי הקודם לא מגיע דבר כי קודם לא נגמר. היות ואנו תלויות בהם (הם הנהגים) אנו נגררות בעל כורחנו לחנויות חשמל וכלי עבודה. למדתי כי בטוסטר יש 1200 אמפר
וגריקן דיזל הוא בן 20 ליטר.

קצת השראה לטיולים שלך

לתחילת הכתבה

הדפסה|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

הנאה צרופה

השב  · 

שנה טובה

השב  · 

לכתבים המוכשרים

השב  · 

תענוג לקרוא

השב  · 

הכל חוויות..

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לניו סאות' ווילס

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×