הקמינו פורטוגז: 10 ימים, 240 ק"מ ברגל מפורטו לסנטיאגו דה קומפוסטלה

תמונה ראשית עבור: הקמינו פורטוגז: 10 ימים, 240 ק
חוויה מדיטטיבית של הליכה לבד בטבע, עם מטרה מוגדרת אך ללא תוכנית קשיחה

תמיד רציתי ללכת על הקמינו דה סנטיאגו. משכה אותי החוויה המדיטטיבית של הליכה לבד בטבע, עם מטרה מוגדרת אך ללא תוכנית קשיחה. למרות זאת, ההחלטה לצאת לדרך הייתה חצי ספונטנית. קלרה, חברה טובה, הזכירה לי את האופציה הזאת כאשר ארזה תרמיל מהיום למחר ויצאה לארבעה ימי הליכה בסוף יולי. 'רק ארבעה ימים? זה משחק ילדים!', אמר לה הגבר כבן חמישים שחושב שהוא עדיין בכושר צבאי. כך, שבוע וחצי לאחר מכן, בתחילת אוגוסט 2019 מצאתי עצמי עושה סלפי על מדרגות הקתדרלה של פורטו ויוצא למסע רגלי של 240 קילומטר (קמינו פורטוגז) עד הקתדרלה של סנטיאגו דה קומפוסטלה.

ab462f9d6930cace850fdaa3355bc91a.jpg?l=6

מבלי להיכנס באריכות להיסטוריה של הקמינו'ז הרבים המובילים לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה (פינה צפון מערבית של חצי האי האיברי), הקמינו דה קומפוסטלה היא דרך עתיקה שעושים עולי הרגל הנוהרים לעיר מכל קצוות העולם הישן כבר מעל אלף שנה. היעד הוא הקתדרלה בה קבור על פי האמונה סנט ג'ימס (או יעקב בן זבדי בשמו היהודי). על פי האמונה הקתולית, ההליכה הארוכה ברגל, המאמץ הפיזי והנפשי או במילה אחת 'הסבל' מזכים את העולים לרגל בתעודת מחילה על חטאיהם בעולם הזה. עבור המאמינים מדובר ב'דיל' משתלם, אך כיום מרבית עולי הרגל המודרניים מתעניינים פחות במחילה ויותר בדרך עצמה. הם נמשכים להליכה ולאתגר הפיזי, לנופים הנהדרים, לתשתיות הנוחות של אכסניות ושירותים אחרים, וכמובן לחברתם של הולכים אחרים המתקבצים לקמינו מכל העולם.

כאמור, המסלול שבחרתי מתחיל בעיר פורטו, עיר מגניבה לכשעצמה ומומלצת מאוד לביקור. מהקדרלה של פורטו הקמינו עולה צפונה במקביל לחוף, חוצה את הגבול לספרד ומסתיים בסנטיאגו. בדרך כלל המסע כולו אורך כ-10 ימים, כך שהממהרים יכולים לעשות זאת ב-9 והרגועים ב-11 ימים. 10 ימים היא תקופה ארוכה מספיק על מנת להיכנס לשגרה של הליכה יומית, אך היא אינה ארוכה מדי כדי לחסל פיזית את הרגליים, קרסוליים, ברכיים, גב וכל מה שיכול להתקלקל בדרך.

cc7b34e874fb0dc327c86441a54e0fda.jpg?l=6

לאורך הדרך פזורות אכסניות עולי רגל רבות או בשמן - אלברגות. מדובר באכסניות המציעות מיטה, מקלחת, אוכל ולא הרבה מעבר. החדרים הם לרוב דורמטוריז עם עשרות מיטות קומותיים, בדרך כלל ללא מצעים ו/או מגבות במחיר של כ-5 עד 15 יורו ללילה. עבור שוכני האלבגות, בעיקר חבר'ה צעירים אבל לא רק, הצעידה על הקמינו הוא טיול קל לוגיסטית וזול יחסית. בסוף כל יום הם תמיד ימצאו אכסניה עם מיטה פנויה. אך לא כך הדבר עבור המטייל המפונק, הרוצה חדר נקי, מצעים, מקלחת נוחה ושירותים צמודים. המפונק צריך לתכנן את קצב הליכתו כך שנקודת הסיום היומית תהיה בעיירה או בכפר שיש בו מלון או לפחות B&B. בחודשי שיא התיירות (יולי-אוגוסט) כדאי מאוד להזמין מקומות מראש, לפחות יום או יומיים לפני. המשמעות היא שככל רמת הפינוק הנדרשת עולה, רמת הגמישות של הקמינו הולכת ומקשיחה, ולפעמים נוצרים ימי הליכה של מעל 30 ק"מ. לי זה קרה פעמיים לאורך עשרת ימי ההליכה. לא משהו שהרג אותי, אבל ללא ספק הייתי מוותר.

6c78d5477ce8af6ddc59187bfb98da46.jpg?l=6

יומו של עולה הרגל המודרני מתחיל בדרך כלל באזור 07:00-08:00, תלוי כמה נחמדים היו השותפים לדורמטורי ועד כמה טוב הוא הצליח לישון בלילה. הקילומטראז' היומי תלוי כמובן בכל אחד, אך מירב ההולכים נעים במקטעים של 18 עד 24 ק"מ ביום. זמן ההליכה נע בדרך כלל בין 4 ל-6 שעות ביום, כך שרבים מסיימים את היום בין 13:00 ל-15:00. שעות האור אינן מגבלה. החושך יורד מאוחר בקיץ. המגבלה העיקרית היא הקילומטראז'. 25 ק"מ ביום זה די קשוח. עבור מרבית ההולכים יום ההליכה נגמר יחסית מוקדם, וכל שנותר לעשות זה להתקלח, לאכול, לשתות, לעשות כביסה, לברבר עם השותפים לדרך וכמובן לתת לרגליים לנוח. כך עוברים הימים בקמינו: הליכה בבוקר, ומנוחה בשאר היום. תביאו ספר או ספוטיפיי.

אלמנט קריטי בקמינו הוא חוסר התלות של עולה הרגל. מה הכוונה? ההסתמכות העצמית על כוח הרצון, החוסן הפיזי או בקצת פחות פומפוזי - על מה שהבאתם איתכם בתרמיל. כחלק מחווית הסבל לקראת מחילה, החלטתי לסחוב את התרמיל שלי בעצמי. זה הכניס אותי לעולם היי טקי שלם, שלא היה קיים לפני יותר מ-20 שנה בפעם האחרונה בה ניצבתי מול הדילמה - כמה אני יכול לסחוב על הגב שלי? המפתח המקובל בקמינו זה עד 10% ממשקל הגוף. זה נתן לי משהו כמו 7.5 קילו. אבל היהירות שלי, האמונה בטכנולוגיות מתקדמות, והרצון להוכיח לקלרה (שיצאה לקמינו עם תרמיל של 4 ק"ג בלבד) שגם אני יכול להיות מינימליסט, גרמו לי לקבוע יעד אגרסיבי הרבה יותר - 5 קילו של ציוד פלוס עד ליטר מים. מכאן אתחיל לתאר את המטען, כולל שמות של מותגים. תצטרכו להאמין לי שלא מדובר בתוכן שיווקי אלא ברצון אמיתי לחלוק מידע עם הולכי רגל עתידיים.

e4f3528e03ff1ee4d976425f97c2d62c.jpg?l=6

התרמיל הוא פריט ציוד חשוב מאוד, אולי החשוב ביותר. הוא חייב להיות נוח מאוד, קל מאוד, ובגודל נכון המכיל בנוחות את כל צורכיכם לאורך הקמינו. אני בחרתי תרמיל Osprey Stratos 34. יש לו מערכת גב מצויינת, שמותאמת למזג אוויר חם, והוא מרווח מספיק אך לא גדול מידי. הבעיה העיקרית שלו היא משקלו - 1.4 קילו. זה לא הרבה, אבל יש תרמילים מתחרים ששוקלים פחות מקילו. לא בדקתי תרמילים אחרים, אך ה-Osprey היה מושלם עבורי. הוא ישב היטב על המותניים ומאחר שלא העמסתי אותו יותר מידי, הוא היה בלתי מורגש לאורך ההליכה - הדבר הכי טוב שאפשר להגיד על תרמיל.

לפני שאמשיך אני חייב לכתוב כמה דברים על דקטלון. מרבית ההולכים על הקמינו היו מצוידים מכף רגל ועד ראש בציוד של דקטלון. לכאורה, דקטלון יכול להיתפס כמוצר זול ונחות, אך ממש-ממש לא. למרות המחירים הנמוכים, יש להם מוצרים מצויינים, כולל תרמילים. הייתי יכול לקנות תרמיל לא רע בכלל של דקטלון, בחצי מחיר ממה ששילמתי על Osprey. אני לא יודע כמה שנים הוא היה מחזיק והאם היה נוח באותה מידה, אבל ממבט חיצוני בסחורה, תרמילי דקטלון נראים איכותיים מספיק. כך גם יתר הציוד שלהם, שאפרט בהמשך.

58dce0cc782ce8a10af5726c373853b9.jpg?l=6

בנוגע לבגדים, האסטרטגיה הנדרשת על מנת לטייל קל היא מעט בגדים והרבה כביסות. לקחתי איתי שלוש חולצות - שתיים קצרות ואחת ארוכה, שני זוגות מכנסיים קצרים, ארבעה זוגות גרביים, ושבעה תחתונים. הכל, מלבד התחתונים, עשוי מבדים מתקדמים המנדפים זיעה ומתייבשים מהר. הייבוש המהיר הוא קריטי כי הוא אפשר לי לעשות מידי ערב כביסה מהירה עבור הבוקר למחרת. מלבד זאת, לקחתי מעיל גשם, ציפת שינה קלה כתחליף לשק שינה, מגבת סינטטית, כובע וכפכפים. מרבית הציוד האמור נרכש בדקטלון. מאחר שהלכתי באוגוסט, לא נזקקתי בכלל לביגוד חם. גם כאשר ירד גשם לא היה ממש קר ובבקרים הצוננים התחממתי די מהר מההליכה. אין ספק כי למינימליזם הזה יש מחיר אבל התמורה היא עצומה. תרמיל של 5 קילו הוא לא נטל - לא על הברכיים, ולא על הגב.

בדומה לתרמיל, נעליים הם גם פריט חשוב מאוד. מצד אחד, הן חייבות להתאים לרגל והרגל צריכה להיות מורגלת אליהן כלומר הן לא יכולות להיות חדשות מידי. מצד שני, אם אתם מתכננים הליכה של מעל 100 קילומטר כדאי שהנעלים יהיו במצב טוב ולא יתפרקו לכם בדרך, כלומר הן לא יכולות להיות ישנות מידי. בדיון הער בין גורטקס או לא, אני בצד של ה'לא'. ירד עלי הרבה גשם, נרטבו לי הנעלים לגמרי, אך זה לא ממש הפריע לי בהליכה. בערב היה לי קל מאוד לייבש את הנעלים ולאוורר אותן כך שלא יהפכו לסכנה ביולוגית. שוב, דקטלון עשוי להיות פתרון טוב אבל לא רציתי לקחת את הצ'אנס ולנטוש את המותג איתו אני הולך כבר מעל עשור וחצי - סולומון.

55039766ffaa643d770476f814c0d983.jpg?l=6

האתגר הפיזי הוא אחד האלמנטים החשובים במסע. שורה ארוכה של רעות חולות יכולות לפרוץ ממקורות רבים ושונים - כפות רגליים, קרסוליים, ברכיים, כתפיים, גב. אפשר להתייבש, אפשר להישרף בשמש, ליפול ולהיפצע, לחטוף קלקול בטן או פשפשי מיטה (רחמנא לצלן). מלא דברים רעים יכולים לגרום לכם לנטוש את הקמינו ולעלות על האוטובוס הראשון בדרך הביתה. הדרך היחידה להפחית את הסיכון זה להיות מודע, להיזהר ולנסות לטפל מהר ככל הניתן. לא ללחוץ את הגוף שלכם יותר מידי, במיוחד לא בימים הראשונים, לטפל מהר בשלפוכיות ולנסות למנוע אותן עם חבישה מקדימה של מקומות מועדים, להגן על עצמכם היטב מהשמש ולשתות הרבה, לא לאכול כל זבל שתמצאו בדרך, ולבחור מקומות לינה לא רק לפי המחיר אלא גם לפי האיכות כי פשפשי מיטה זה הגיהנום הכי נורא שתוכלו לצפות לו בקמינו (וראיתי אנשים עקוצים). לסיכום, חשוב מאוד להיות מאוד, אבל מאוד, קשוב לגוף במהלך ההליכה. עבורי האתגר הפיזי התחיל בכאבי שרירים ביומיים הראשונים, לאחר מכן באופוריה סופר-מנית בימים השלישי עד השביעי, ולבסוף בכאבי עצמות רצועות ופרקים בימים השביעי עד העשירי שנמשכו עוד כשבוע לאחר שחזרתי.

הקמינו היה עבורי חוויה מדהימה, גם אם בשלבים מסוימים היא דרשה ממני להתמודד עם כאבים. מאוד אשמח לעשות עוד מסלולים כאלו בעתיד. מבחינה לוגיסטית זה היה נוח מהצפוי. תארזו היטב, תבחרו נקודת התחלה בהתאם למספר ימי הליכה רצוי, וצאו לדרך. יש המון אתרים שיעזרו לכם לקבל את ההחלטה איפה להתחיל, ואיפה לעצור. לדעתי כדאי ללכת לפחות ארבעה ימים ברציפות, והכי מומלץ שבוע עד עשרה ימים. כמו כן, כדאי ללכת בעונה בה כל האכסניות והמלונות פתוחים, כלומר ממאי עד אוקטובר, אך לא בשיא העונה כלומר ביולי אוגוסט (למרות שאם אין ברירה זה לגמרי אפשרי). אשמח לענות על שאלות ולתת מידע נקודתי יותר. דרך צלחה!


צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של אמיר טייג?

‹ הפוסט הקודם
פיורדים, אגמים, מגדלורים, ועיירות דייגים נידחות - 8 ימים בצפון סקוטלנד
פיורדים, אגמים, מגדלורים, ועיירות דייגים נידחות - 8 ימים בצפון סקוטלנד
מתוך הבלוג של אמיר טייג
18-04-2019
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של אמיר טייג »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

מסלול

"מכל הרגעים בזמן למצוא אחד לאחוז בו, להגיד שהגענו" (עידן רייכל)
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×