הקשר ה(י)הודי - על יהודי הודו

כחמשת אלפים יהודים חיים בהודו, למעלה מאלפיים מהם מרוכזים בעיר מומבאי (Mumbai, לשעבר- בומביי), בעיקר בעיירה תנה (Thane), המרוחקת ממנה כ-35 ק``מ; הם נוהגים להתכנס בתשעת בתי הכנסת הפזורים בעיר, המהווים מחצית ממספרם הכולל של בתי הכנסת הפועלים כיום ברחבי המדינה.
ארנון הרשקוביץ, מגזין גיאוגרפי לתיירות אחרת בארץ ובעולם
|
תמונה ראשית עבור: הקשר ה(י)הודי - על יהודי הודו

הגעת היהודים להודו

הוויכוחים על מועד הגעתם של היהודים הראשונים להודו, יימשכו וודאי עוד זמן רב, אך אם מחפשים עדויות עתיקות, הרי שניתן למצוא מצבה משנת 1296, הנמצאת בבית הקברות היהודי בע`נמנגלם (Chennamangalam), עליה חקוק- "שרה, בת ישראל". זהו, כנראה, הטקסט העברי הקדום ביותר בהודו. ישנן מצבות עתיקות נוספות, כפי שנמסר ב"פרוייקט בתי עלמין יהודיים", עליו אחראי הארגון הבינלאומי לחברות גנאולוגיות מקומיות (IAJGS); כך למשל - קברו של "נחמיה בן אברהם מוטה, תימני", אשר נפטר בשנת 1615 בקאדאוומגאם (Kadavumbagam), או של "אבנדו סארדו", אשר נפטר בשנת בשנת 1707 במדרס (Madras). מצבות מעין אלו, הנפוצות למדי בארצות מזרח אירופה, אינן חזיון שכיח ברחבי הודו.

יהודי הודו נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:

  1. "בני ישראל"- הקבוצה הגדולה ביותר, שמנתה בשיאה, בשנת 1948, כעשרים אלף איש. חברי קבוצה זו, טוענים להיות צאצאים ישירים של היהודים הראשונים שהגיעו להודו, במאה השניה לפני הספירה. למרות שבמשך מאות שנים לא הקימו בתי כנסת ולא הכירו את התנ"ך (בית הכנסת הראשון, נבנה על ידם בסוף המאה ה-18, עם הגיעם לבומביי), שמרו "בני ישראל" על מנהגים יהודיים, דוגמת ברית מילה, חוקי כשרות ושמירת שבת.
     
  2. יהודי מלבר (Malabar), המרוכזים בקוצ`ין (Cochin)- אלו הם צאצאי היהודים שהגיעו להודו מאירופה ומהמזרח התיכון, לפי כאלף שנה. בשנת 1167, בעת מסעו בהודו, כותב בנימין מטודלה כי פגש במלבר כאלף יהודים, וכי הם "שחורים כמו שכניהם, אנשים טובים ושומרי חוק, נאמנים לתורת משה ולדברי הנביאים ובעלי ידע בתלמוד ובהלכה". בתחילת המאה ה-17, פגשו יהודי מלבר את "בני ישראל" והפגישו אותם עם היהודית המודרנית.
     
  3. "הבגדדים"- אותם יהודים שהגיעו להודו מעיראק, סוריה ואיראן, בסוף המאה ה-18, לאחר שהחלו להיות נרדפים בארצם.

במשך השנים, הצטמצמה באופן ניכר הקהילה היהודית בהודו, בעקבות הגירתם מן המדינה. רבים מהם היגרו ארצה, לאחר קום המדינה, כשאחדים מ"בני ישראל" נותרו בהודו, בעיקר בשל קשיים בהוכחת יהדותם.

לתחילת הכתבה

שבתות, חגים ושאר מועדים

מי שהחלו רק בשלב מאוחר, יחסית, לציין חגים יהודיים, הם אנשי קהילת "בני ישראל". ד"ר שלווה ווייל, אנתרופולוגית וחוקרת באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המתמחה ביהדות הודו, מספרת כי היה זה דוד רחבי, אשר פגש בהם לראשונה. מוצאו של הלה אינו ברור, וזמן פגישתו עם בני הקהילה זוכה לגרסאות אחדות, הנעות בין שנת 1,000 למאה ה-18. על פי הסיפור המקובל, כשביקש רחבי מן הנשים להכין עבורו ארוחת דגים, שם לב כי הן בוררות את הדגים הכשרים (על פי המצאותם של קשקשים וסנפירים). משהבין כי ניצבת לפניו קבוצה עם זהות יהודית, לימד אותם את כל מה שחשב שיהודים צריכים לדעת. מבין החגים שהנהיג, מזכירה ד"ר וייל את "בירדיאצ`ה רוג`ה", החל בתשעה באב (לזכר חורבן הבית), ונקרא על שם המאכל המיוחד לאותו היום- אורז עם קרי וקטניות, המוגש על עלי בננה. בנוסף, פיתחה הקהילה מנהגים מיוחדים משלה- ביום הנישואין, למשל, לובשת הכלה סארי לבן ויוצאת לקבל את פני החתן, כשהוא עומד על בימת בית הכנסת ומזמר את "שיר החתן", המיוחד ל"בני ישראל"; ד"ר וייל מספרת על בית כנסת ייחודי בהודו, אשר הוקם בשנת 1925, על ידי ד"ר ירושה ג`יראד, רופאת נשים מ"בני ישראל", כשהוא היחיד בו אין מתפללים לפי הנוסח האורתודוכסי.

לתחילת הכתבה

קשר משפחתי

מיהם האבות הקדומים של "בני ישראל"? הילה של מסתורין אופפת דיווחים על קהילה אשר נתגלתה אי שם, כשיש סימוכין לכך שאנשיה הם צאצאי "השבטים האבודים" (עשרת השבטים שהוגלו מן הארץ על ידי האשורים, בשנת 800 לפני הספירה). לנו הדבר נראה, בדרך כלל, מוזר - אומנם, החוקרים את הקהילה מזכירים כי אנשיה מקיימים מצווה יהודית זו או אחרת, אך להיכן נעלמו יתר המנהגים? קחו למשל, את קהילת "בני ישראל"- אנשיה הקפידו לנוח מעבודה בשבת, למול את בניהם ביום השמיני ללידתם ולא לאכול דגים שאין להם סנפירים וקשקשים; עם זאת, עד שפגשו קהילות יהודיות "מודרניות" יותר, לא שמעו על חג החנוכה או על צום תשעה באב. מנהגים אלו, התפתחו רק לאחר חורבן הבית השני, כשעבור החוקרים יכולה עובדה זו להוות עדות למיקומם על ציר הזמן של "בני ישראל".

חשוב לזכור, כי רוב המנהגים היהודיים התפתחו בתקופה שבין שנת 200 לפני הספירה לשנת 300 אחרי הספירה. לאחר הגלות שנכפתה על "השבטים האבודים", התפתחה מסורת יהודית, בה נטלו חלק רק בני השבטים יהודה ובנימין- היחידים שלא הוגלו, נשארו בארץ ונקראו "יהודים". כך, אי ידיעת המסורת היהודית, יכולה להצביע על שייכות לענפים מסוימים של צאצאי אברהם אבינו. הדעות לגבי "בני ישראל" חלוקות, כשישנן בנמצא תיאוריות רבות לגבי מוצאם, אך העובדה כי לא הכירו את רוב מנהגי היהדות, רמזה לשיוכם כצאצאי "השבטים האבודים". כמה תיאוריות גורסות כי אבותיהם הקדמונים של "בני ישראל" לא היו קוראים לעצמם בשם זה, אלא היו נקראים פשוט "יהודים", אלמלא היו צאצאי "השבטים האבודים"; תיאוריה זו ממקמת את הגעתם של "בני ישראל" להודו בנקודה רחוקה מאוד על ציר הזמן, לפני יותר מאלפיים שנה.

תיאוריה אחרת מדקדקת אף יותר, וטוענת כי "בני ישראל" הם צאצאיהם של בני השבטים אשר וזבולון; זאת מאחר ו"בני ישראל" היו ידועים בעיסוקם בבתי בד ובהפקת שמן זית - מקצוע שהיה פופולארי למדי בקרב שבטים אלו. וכמובן, שמול כל אלה, ישנם הטוענים כי "בני ישראל" אינם צאצאי יהודים כלל וכלל.

טענה נוספת ומעניינת, אותה ניתן לשמוע, בין היתר, מפי מר בנימין (פנקר) סלומון, אשר עלה ארצה מהודו בשנת 1957, היא כי ראשוני היהודים שהגיעו להודו, הפליגו מישראל על גבי ספינה מסחרית, וכי היו אלו תושבי עציון גבר. הספינה עלתה על שרטון מול חופי קונקן, והניצולים- שבעה גברים ושבע נשים- הצליחו להגיע לחוף, אך את רכושם איבדו והפכו חסרי כל. ומה שמעניין כאן, היא סגירת המעגל של סלומון- הוא חלק מקבוצה של יהודי הודו, אשר מתגוררים ב... אילת, הלוא היא עציון גבר! לדבריו, הציבור הישראלי יודע מעט מאוד על יהודי הודו, לא רק בגלל היותה ארץ רחוקה וזרה, אלא גם בגלל מידת הצניעות המאפיינת קבוצה זו.

לתחילת הכתבה

הידעת?
 

  • הפיראט היהודי: מה הקשר בין פולין, פורטוגל וגואה? ידוע כי האירופאי הראשון שהגיע לחופי הודו היה הפורטוגלי וסקו דה גמה (Vasco de Gama); מסורת פחות ידועה לגבי הגעתו, היא כי מי שקידם את פניו על החוף היה יהודי פולני, שהחל לנדוד מזרחה מביתו בפוזנן (Poznan), פולין, והתיישב בסופו של דבר בגואה (Goa), הודו. יהודי זה, אשר שמו המקורי אינו ידוע, לא נקט בגישה הפולנית המסורתית של- "שיעשו רעש עם האניות שלהם, אני אסבול לי כאן בשקט", והנהיג קבוצת פיראטים, שתקפה את האניה הפורטוגלית. היהודי נעצר על ידי דה גמה, ונלקח על אנייתו לפורטוגל. בקיאותו בנבכי הארץ החדשה היתה נכס למלך פורטוגל (ולדה גמה עצמו), הוא הוכרח להמיר את דתו, כשבהמשך ליווה את דה גמה במסעותיו, כגספר דה גמה (Gasper de Gama).

     
  • טעמים רחוקים: בחלק מן הקהילות היהודיות בהודו, הגיעו ההשפעות המקומיות גם לארוחות החגים. כך, נוהגים חלקם להכין בראש השנה חלבה במקום עוגת דבש, וביום כיפור אוכלים בארוחה המפסקת פוריס- מאפה ממולא בקוקוס. וכשהמאכל המסורתי אינו מתיישב עם חוקי הכשרות, ממציא המוח היהודי פטנטים, כמו הגרסא היהודית לטנדורי, לפיה משרים את הבשר בלימון וחומץ, במקום ביוגורט (לטענתם- הטעם דומה).
הכתבה באדיבות:   מגזין גיאוגרפי לתיירות אחרת בארץ ובעולם


להזמנת מנוי לחץ כאן!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות נוספות עבורך

תגובות על הכתבה

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תוספת לגבי הקוצ`ינים

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה למומבאי (בומביי)

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×