הרפתקאות בסקנדינביה - מסע הפלאות

טיול בן חודשיים וחצי לאורכה ולרוחבה של סקנדינביה - ערים ומוזיאונים, אגמים ופיורדים, איילי צפון, בתי אירוח מפנקים ואנשים מקסימים.. מה עוד צריך?
מור מנדלאוי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: הרפתקאות בסקנדינביה - מסע הפלאות
Dollarphotoclub ©

קופנהגן

הרפתקאות בסקנדינביה- מסע הפלאות של מור, מיכל ואביב: כשהכרזתי בפני משפחתי וחברי שהחלטתי לנסוע לסקנדינביה לשלושה חודשים הם הרימו גבה, "מה איבדת שם?", זה לא מקום `שגרתי` לטיול אחרי צבא, הרי כולם נוסעים למקומות אקזוטיים כמו תאילנד או ברזיל אבל אני הייתי נחושה בדעתי וכך זה היה. ב- 8 ליוני השנה (2004) אני מור, חבר שלי אביב וחברתי מיכל, שכולנו כמובן הכרנו דרך "למטייל", המראנו לקופנהגן (עם נחיתת ביניים בבודפשט, אחרי החוויות שלנו שם נדרתי נדר לעולם לא לחזור להונגריה, אבל זה לא היעד שלנו בכל מקרה אז אוותר על ההשמצות ואמשיך בסיפור). הגענו בשעות ערב ל- Wonderful Copenhagen. התפעלנו שהיה אור של צהרי יום, התמקמנו בדירה מקסימה מול הגן הבוטני, המארחת נסעה לחופשה והשאירה אותנו לבד בביתה, כאלה הם הדנים, אנשים בוטחים ומקסימים. כמובן שלא ניצלנו את טוב ליבה ולא לקחנו ברזים.

את היום שלמחרת הקדשנו לשיטוטים בעיר, Sight Seeing דרך הרגליים במדרחוב סטרייט התוסס והצבעוני. מבניין העירייה המרשים עד ארמון כריסטיאנסבור במרתפו נמצאים שרידי מבצרים מתקופות שונות. ההיי-לייט של היום היה ללא ספק השיט בתעלות קופנהגן דרכו ראינו את האתרים העיקריים בעיר וגם את בת הים הקטנה. וכן, כמו שכולם מספרים, גם אני אומר שהיא היתה די מאכזבת...

בערב החלטנו לצאת לפאב מקומי, לספוג את האווירה הדנית ולחוות את תרבות השתייה הסקנדינבית, אז נכנסנו לפאב אירי (!) באזור תחנת המטרו נורפורט שם תמצאו מקומות בילוי רבים. הברמן הידידותי היה בטוח בהתחלה שהשפה שאנו מדברים ביננו היא יידיש (אוי גוואעלד!), דיברנו איתו על הכל, מהחיים השקטים והרגועים בדנמרק ועד כדורגל ישראלי. אגב, החיים הרגועים בדנמרק... אחרי ששתינו מספיק החלטנו לקנח בנקניקייה לפני שנסגור את היום. כבר היה די מאוחר אבל אף פעם לא מאוחר מדי בכדי להזיל ריר על כמה מאפים טעימים. הלכנו ל- 7-Eleven וכשאני הייתי עסוקה בקיבה המקרקרת, נכנס צעיר בעל חזות אסיאתית ושדד כמה מצרכים מהמקום. זה קרה כל כך מהר שלקח לי קצת זמן להבין מה קורה. היינו בהלם, המוכר המסכן אמר שהוא מכיר את הבנאדם ושהוא כבר `יסגור איתו חשבון`. הוא לא מסוכן אבל עדיין אני ומיכל אחזנו אחת את השניה כל הדרך הביתה בפחד, אביב רק צחק עלינו שאנחנו כאלה בחורות... מאז החלטנו - סומכים רק על בלונדינים (זאת אומרת, מקומיים...).

ואם כבר מדברים על פאבים ובירה, אני ממליצה בחום על ביקור במבשלת קרלסברג, ניתן לראות איך מכינים בירה ואת ההסטוריה של החברה. במחיר הכניסה מקבלים גם 3 תלושים לשתיה לבחירתכם בפאב של המקום. שאלנו את אחד הברמנים אם אפשר להצטלם איתו (הם נראו מגניבים) והוא הגדיל לעשות והכניס אותנו מאחורי הבר, כך לכל אחד מאיתנו יש תמונה מוזג בירה בפאב של מבשלת קרלסברג להשוויץ איתה.

כמובן שאין ביקור בקופנהגן בלי טיבולי, פארק השעשועים המדהים ביופיו, אי אפשר לתאר במילים. אם אתם חובבי שעשועים כדאי להגיע מוקדם ולקנות את הכרטיס שמקנה לכם נסיעה חופשית בכל המתקנים (260 קרונות דניות) ולהשאר עד הסגירה. כך תוכלו להנות מהפארק גם בחושך כשכל המבנים והגנים מוארים וכמובן גם מהזיקוקים והמופעים שמתקיימים שם כל הזמן. כדאי לקנות כרטיס חופשי לתחבורה הציבורית (מטרו ואוטובוסים) ל- 24 שעות או 10 נסיעות ב- 70 קר"ד. במהלך הסיפור כפי שתראו אני אכתוב מחירים של שרותים מסויימים כדי שיהיה לכם קנה מידה על יוקר המחייה בסקנדינביה, שהרי כבר ידוע שהיא יקרה...

לתחילת הכתבה

גוטנבורג ואוסלו

הגיע הזמן לעזוב את קופנהגן ולהמשיך במסלול. לקחנו אוטובוס של חברת safflebussen, האפשרות הזולה ביותר, אל גוטנבורג שבשבדיה (230 קרונות דניות, 4 שעות).לעומת קופנהגן, או כל עיר אחרת, גוטנבורג (Goteborg) היא עיר תעשייתית מכוערת, אין כל כך מה לעשות כאן, אלא שאנחנו באנו בשביל סיבה מיוחדת. בערב ביקרנו בפארק השעשועים ליסברג (כניסה- 50 קרונות שבדיות) שם גם היתה הופעה של זמרת שבדית שהזכירה לי קצת את נינט טייב שלנו. בגוטנבורג התאכסנו ב- Slottsskogen, אכסניית הנוער של ארגון STF, מקום מומלץ הנמצא ברחוב Vasagatan 21 ליד מסעדות ומקומות בילוי רבים וכן פארק יפה ורחב ידיים. באכסניה יש אינטרנט (1 קר"ש לדקה), מטבח מאובזר לשימוש האורחים ואף סאונה! המחיר לא יקר בכלל, אנחנו שילמנו 300 קר"ש לחדר זוגי (מקלחות ושירותים משותפים במסדרון), ויש גם מזנון ארוחת בוקר עשיר ב- 50 קר"ש. פקידי הקבלה היו מאוד נחמדים ואדיבים, הם ענו לכל לשלותינו ואף קיבלנו מהם טיפים למקומות מומלצים בעיר. בגוטנבורג כדאי לקנות כרטיס חופשי לתחבורה הציבורית (חשמליות ואוטובוסים) ב- 50 קר"ש.

מי שהיה ב-12 ליוני באיצטדיון Ullevi שבגוטנבורג, שבדיה, לעולם לא ישכח את הערב הזה. מבחינתנו זה היה הגשמת חלום. קנינו את הכרטיסים חודשים מראש- אנחנו כאן בשביל הופעה של פול מקרתני! 40,000 צופים ואנרגיות מדהימות באויר! בהחלט לא התאכזבנו! רצוי לנצל את העושר התרבותי שיש באירופה ולפנק את עצמכם בהופעה של אמן שסביר להניח שלא יבוא להופיע בישראל.

מגוטנבורג המשכנו לאוסלו בירת נורבגיה (אוטובוס של חברת שפלבוסן הנ"ל- 220 קר"ש, כ- 4 שעות) שם הסתובבנו ברחוב הראשי של העיר וראינו את התאטרון הלאומי, בית העירייה שם מקבלים את פרס הנובל לשלום וספגנו את האוירה הנורבגית- יש שם יותר נרקומנים מבתחנה המרכזית של ת"א וזה לא דבר נעים לראות מיד כשמגיעים לעיר חדשה... יש להזהר אבל לא להבהל. ביקרנו גם בארמון המלוכה (מבחוץ, אי אפשר להכנס) וטיילנו בפארק המקסים מסביב שם פגשנו במקרה צעירה יהודיה-נורבגית מקסימה שזיהתה שאנו מישראל. התפלאנו כשהיא דיברה איתנו עברית שוטפת וסיפרה שהיא משרתת בצה"ל וכרגע בחופשה מיוחדת בנורבגיה, ישבנו ביחד ודיברנו עד שהחשיך והינו צריכים כבר לחזור.

באוסלו לנו בביתם המקסים של רוי ומרתה (יש לו גם הסטוריה מעניינת) להם ידע רב על שפע האתרים והפעילויות המומלצות באוסלו. הם עזרו לנו בטיפים ואף בתכנון המשך המסלול לברגן. רק 15 דקות (בחשמלית) מהמרכז היה לנו נוף מהמם של הפיורד ואת אגם סוגנסבן (Sognsvann) ויער נורדמרקה (Nordmarka) הפסטורליים. יש שם מסלולי הליכה, קשה להאמין שאנחנו רק כמה דקות מהעיר... חדר זוגי 500 קר"נ, חדר ליחיד 300 קר"נ כולל ארוחת בוקר.

כדאי לבקר בחצי האי ביגדיי (Bygdoy). יש מעבורות לאי, אנחנו לקחנו אוטובוס אל מוזיאון ספינות הויקינגים, (40 קר"נ) - אני די השתעממתי- אפשר לוותר, אבל בשום אופן אסור לפספס את מוזיאון הפולקלור הסמוך. זהו מוזיאון פתוח אליו קיבצו מבנים מכל רחבי נורבגיה. אפשר להסתובב שם שעות ורק להנות! בימים מסויימים מתקיימים מופעי פולקלור, ריקודים ושירים נורבגיים, לא להחמיץ! משם המשכנו לויגלנד פארק, גן פסלים המציג אנשים מינקות לזקנה- כניסה חופשית.

מאוסלו לקחנו את הטיול הקלאסי Norway in a Nutshell הכולל רכבת למירידל (Myrdal) בעלות 1,065 קר"נ, העוברת בנופים עוצרי נשימה של הרים מושלגים, יערות ירוקים ומה לא! משם המשכנו ברכבת לפלום (Flam) - בדרך מסבירים על הרכבת שהיא התלולה ביותר בעולם. הרכבת עוצרת בדרך מול מפל מים עצום (אפשר לרדת מהרכבת ולצלם) שהשאיר אותנו רטובים והמומים. מפלום המשכנו לגודבנגן (Gudvangen) במעבורת דרך ה- Naeroyfjorden ומשם אוטובוס בדרך תלולה ומפחידה מהעמק הנמוך אל מול הר בשם כיפת הסוכר. אנו עצרנו כדי להתפעל מהנוף. חלק מהתיירים עזבו את האוטובוס ולנו במלון שנמצא במקום, ואילו אנחנו המשכנו באותו אוטובוס לעיירה ווס (Voss).

לתחילת הכתבה

מברגן לסוגנדל

הגענו עייפים ומותשים מכל הנסיעות (ויש עוד נסיעה ברכבת לברגן), אז החלטנו ללון באכסנייה המקומית היושבת על שפת אגם יפהפה, כ- 15 דקות הליכה מתחנת הרכבת של ווס. אנחנו שילמנו 210 קר"נ לחדר מרווח לשלושה כולל מקלחת ושירותים צמודים ומזנון ארוחת בוקר. לאתר האכסנייה- לחצו כאן. אחרי שאספנו כוחות המשכנו למחרת ברכבת לברגן (Bergen), העיר השניה בגודלה בנורווגיה, שלדעת רבים (וגם לדעתנו) הרבה יותר יפה מאוסלו, וזאת בזכות בתי העץ הצבעוניים והמקסימים, הפיורד וההרים הגבוהים והמיוערים מסביב. בברגן טיילנו ברובע בריגן העתיק, שוק הדגים, כניסיית האבן מריה-קירקן ומגדל רוזנקרנץ. כדאי מאוד להגיע לאקווריום של ברגן בשעות ההאכלה של כלבי הים, תוכלו לראות את היצורים המקסימים האלו קופצים דרך חישוק, נוגחים בכדור, עושים `טריקים` ובדרך גם משפריצים עלי המון מים! - הכל בשביל דג.

אחרי שבבוקר הגבר שלי טס לאנגליה, אני ומיכל אזרנו כוחות ועלינו על רכבל פלייבאנן (30 קר"נ כל כיוון) להר פליין (Floyn), ממנו נשקף נוף פנורמי מרהיב של העיר. תוכלו לקבל (חינם) מפה עם מסלולי הליכה על ההר שנראה כאילו נלקח מן האגדות. נראה כי באמת אפשר להיתקל כאן בטרולים. בטרולים אמנם לא נתקלנו, אבל כן נתקלנו בכבשים נורווגיות אימתניות שמשום מה החליטו "לצוד" אותנו ולרדוף אחרינו, רצוי לא להתקרב בכלל. אחרי שעברנו ביצות ותלאות במהלך הבריחה מהכבשים מצאנו את עצמנו על ראש ההר באמצע שום מקום. התקשרנו למשרדי הפלייבאנן בטענה ש"הלכנו לאיבוד" (נו באמת, לא נגיד שברחנו מכבשים)... והם התקשרו למשטרה. לא נעים. השוטר כבר היה מוכן לחלץ אותנו משם במסוק, ואז, למשאלתי, פתאום צץ לו גבר מקומי מלווה בכלבה גדולה וחמודה. הצטרפנו אליהם בדרך למטה וכך נמנענו מפדיחה די רצינית (כבר דמיינו איך זה יראה בעיתון המקומי- שתי תיירות ישראליות הקפיצו את משטרת ברגן בגלל כבשים).

מברגן המשכנו צפונה לעיירה ציורית בשם סוגנדל (Sogndal), בלשכת המידע לתיירים גילינו שמחר (ה- 22 ביוני) נפתח סיור ההליכה הראשון בעונה על קרחון ניגארדסבריין (Nigardsbreen). בחרנו בסיור הקצר שהיה מן הסתם גם יותר זול (שעתיים על הקרח, 600 קר"נ כולל תחבורה). הגענו בבוקר שלמחרת למוזיאון הקרחונים, משם יוצא הסיור, ולהפתעתנו גילינו שאנו שתי הראשונות שקנו את הסיור ולכן אנו מקבלות את הכרטיסים לסיור חינם! היינו בהלם! בסופו של דבר קיבלנו בחינם את הסיור הארוך (3 שעות על הקרח, תוספת של 100 קר"נ למי שלא מגיע ב- 21 ביוני) וגם כניסה למוזיאון הקרחונים. קיבלנו את כל הכסף חזרה מלשכת המידע לתיירים בסוגנדל.

אין יותר טוב מזה כשאתם בטיול בארץ הכי יקרה באירופה, תקציבכם דל ואתם בוכים על כל קרונה שיוצאת מהכיס. אבל אנחנו כאן כדי להנות, אז תהנו גם אתם, בואו לסוגנדל! לפני הסיור קיבלנו את כל הציוד שהטיפוס דורש והסברים מהמדריכה, נקשרנו בחבל אחד לשני והתחלנו בטיפוס. קפצנו מעל בקיעים, טיפסנו על גבעות קרח, ראינו מפלים ואגמים קטנים כחולים שנוצרו מהפשרה איטית של הקרחון וטיילנו במבוך קרחוני מרהיב! כדי להגיע לקרחון צריך לטפס על סלעים רטובים וחלקלקים. המדריכה לא שמה לב למשתרכים מאחור, גם כשהחלקתי וקיבלתי מכה בדרך... לא נורא, כמו השיר- ישנן צרות גדולות יותר... ובדרך חזרה כבר למדתי את הלקח ועברתי את המסלול בדרך הבטוחה ביותר- על התחת!

בדרך חזרה לאכסנייה איזה זקן עם חיוך מרוח על הפנים צפצף לי מהמכונית, ואני חשבתי לעצמי: "אדיוט!!!", רק כשפשטתי את מכנסי ה- ב` (שמיכל נתנה לי באדיבותה) הבנתי את גודל האימה! הפדיחה! ולמה עשיתי לאיש הזקן הזה את היום... במקום בו היה ישבני החבול היו חורים עצומים במכנסיים שלא השאירו מקום לדמיון... התנחמתי בעובדה שאני בנורבגיה ואף אחד כאן לא מכיר אותי. תודה לאל. סך הכל תקרית המכנסיים הקנתה לנו שעות רבות ומהנות של צחוקים על חשבוני, עד הפדיחה הבאה. בסוגנדל (שבלי שום קשר לקרחון כדאי להגיע אליה - העיירה יושבת לשפת הסוגנפיורד - הפיורד הארוך ביותר בנורבגיה ומוקפת בהרים ויערות, יש מסלולי הליכה לרוב) לנו באכסניית הנוער המסונפת לארגון HI. שילמנו 250 קר"נ לחדר זוגי מקסים עם נוף אל הפיורד (מקלחות ושרותים משותפים במסדרון). ארוחת הבוקר עולה 60 קר"נ נוספים, אך היא לא מומלצת במיוחד. לחילופין כדאי לקנות מצרכים בסופרמרקט שבמרכז העיר ולבשל במטבח המצויין שקיים לרשות האורחים. בנוסף יש סלון חביב בכל קומה ומתקנים לייבוש כביסה.

לתחילת הכתבה

מיירנגר לטרונדהיים

מסוגנדל המשכנו לעיירה יירנגר (Geiranger) שם חנינו באתר הקמפינג שעל שפת היירנגרפיורד (80 קר"נ לזוג + 10 קר"נ ל- 10 דקות של מים חמים במקלחת). אתר הקמפינג מאוד נוח ונקי ובניגוד לאתרי קמפינג אחרים הוא ממוקם ממש במרכז העיר, עובדה שמאוד הקלה עלינו. יום זה ה- 23 ביוני - היום הארוך ביותר בשנה, אותו חוגגים הנורווגים בהדלקת מדורות, שראינו באופק. קיווינו להצטרף לחגיגות אך בעיירה קטנה זו לא היו אירועים שהיו ראויים לציון.

מיירנגר לקחנו אוטובוס אל תצפית הדלסניבה (Dalsnibba) המדהימה, היינו מוקפות בהרים מושלגים ואגמים קפואים. חובה להצטייד בביגוד חם ואטום! האוטובוס מחכה מספר דקות וחוזר ליירנגר. מיירנגר לקחנו את האוטובוס לאונדלסנס (Andalsnes), שעובר בדרך הנשרים (Ornevegen) ובדרך הטרולים (Trollstigen). זה פחד אלוהים לנסוע בדרך הטרולים ברכב פרטי, כך שמעתי מאנשים שנהגו שם, אך באוטובוס - זו אימה צרופה! הדרך אכן היתה עוצרת נשימה ונהג האוטובוס האדיב עצר מספר פעמים בשולי הדרך כדי שנוכל לצלם את הנוף.

מאונדלסנס המשכנו ברכבת לטרונדהיים (Trondheim), שם לא האיר לנו המזל פנים. באותו היום נערך מירוץ אופניים מטרונדהיים לאוסלו ולא היתה אפילו פיסת אדמה להקים עליה אוהל! לאחר דילמה קשה קיבלנו החלטה לוותר על העיר ולהמשיך הלאה במסלול, לא לפני שעברנו ב- Trondheim InterRail Centre. זו אכסנייה המנוהלת על ידי סטודנטים, שם אכלנו ארוחת ערב טעימה, משביעה וזולה (60 קר"נ כולל שתיה) וגלשנו באינטרנט (חינם). האוירה שם מאוד צעירה וחופשית ולמי שלא איכפת לישון בחדר עם עוד 40 אנשים - כדאי להתאכסן שם. אבל אנחנו מפונקות... קנינו כרטיסים לרכבת הלילה למו-אי-ראנה (Mo I Rana)(8 שעות, 700 קר"נ עבור מושב למבוגר, 50% הנחה לסטודנטים).

אך גם בתחנת הרכבת של טרונדהיים נתקלנו בחוויה לא נעימה. פקיד הקבלה היה אדם מגעיל וגס רוח שסירב לקבל את כרטיס הסטודנט שלנו בטענה שאנחנו צריכות להוכיח לו שאנו לומדות בנורווגיה. ידענו שאלו שטויות מונפצות, הרי הגענו לטרונדהיים ברכבת ועד עכשיו אף אחד לא עשה לנו בעיות עם הכרטיס. הוא סירב להקשיב בכל תוקף ולא היתה לנו ברירה אלא לשלם את המחיר המלא. פתאום עלו ברוחי פניו של אבי והוא אמר לי: "אל תהיינה פראייריות!", החלטתי לגשת לפקידה אחרת והיא אישרה שאנו צודקות. התלוננו על אותו פקיד אטום וקיבלנו מחצית מהכסף חזרה - מה שהיה מגיע לנו עבור ההנחה. הנורווגים, והסקנדינבים ככלל, הם אנשים מאוד ישרים ואמינים ובדרך כלל אף אחד לא ינסה `לעבוד` עליכם. כפי שניתן לראות דברים כאלה כן קורים, ותמיד תתעקשו על הזכויות שלכם!

לתחילת הכתבה

מו-אי-ראנה צ'רינגיי ובודה

הגענו ב-6 בבוקר לעיר השוממה עייפות ורצוצות, החלטנו לנסות את מזלנו ונכנסנו למלון Rainbow שבמרכז העיר, שם פקיד הקבלה האדיב ריחם עלינו ונתן לנו חדר ליחיד עם מיטה נוספת (400 קר"נ לזוג, כולל ארוחת בוקר עשירה ביותר) שיכולנו להכנס אליו מידית. במו-אי-ראנה קיימות שתי מערות בהן ניתן לבקר במסגרת סיור מודרך: מערת גרנליגרוטה (Gronligrotta) החשוכה, בעלת קרקעית קשה, המוארת ומרוצפת בשבילי עץ נוחים, ומערת סטריגרוטה (Setergrotta), המכוסה בשכבת קרח, מעברים צרים, נקיקים ותהומות. כמובן שבחרנו לסייר במערה השנייה! אך לצערנו גילינו שאין לשם תחבורה ציבורית... שקלנו לקחת מונית (800 קר"נ הלוך-חזור, התעריף תלוי ביום בשבוע), שקלנו לשכור רכב (500 קר"נ ליום). מיותר לציין עד כמה עמוק היה היאוש שאחז בנו... הנסיון האחרון שלנו, שהיה בגדר לונג-שוט, היה להשאיר את מספר הטלפון הסלולרי שלי בלשכת המידע לתיירים במקרה ואנשים אחרים יתעניינו להגיע לשם גם כן. או אז האיר לנו מזלנו פנים - אחת העובדות המקסימות בלשכת המידע של העיר הציעה באדיבותה להסיע אותנו אל האתר - נסיעה של כ-30-40 דקות.

בחזרה נסענו בטרמפים. הספקנו להגיע אל הסיור האחרון (סיורים מתקיימים מדי שעה, סיור אחרון ב-15:00). המדריך היה מאוד נחמד ומקצועי, הוא סיפר לנו רבות על המערה, בה כל שנה עורכים המקומיים קונצרט וחתונה ואף שאל אותנו על עצמנו, כך שגם בתוך המערה ה`מפחידה` הרגשנו מאוד בנוח. אחרי שעברנו את כל המעברים הצרים וזחלנו בנקיקים, אחרי שטיפסנו על הסלעים החלקים וראינו מפל קפוא, נטיפים ואגם עם דגיגונים שלאף אחד אין מושג איך הם הגיעו לשם, והכי חשוב - אחרי שעברתי בשלום את שפע ההזדמנויות שהיו לי לשבור יד או רגל, קיבלנו תעודת אומץ וגבורה. תגיעו לשם ותבינו על מה.

במרכז העיר פינקנו את עצמנו בג`אנק פוד טעים וזול ב-MIX, שם תוכלו למצוא פיצות, נקניקיות, המבורגר וגלידות במחירים שפויים, אפילו לנורווגיה. המשכנו לטייל בעיר, למרות השרירים התפוסים, והגענו לאיזור העתיק והמקסים של מו-אי-ראנה, שם גם ראינו את `האיש על המים`, פסל אדם ענק המוצב בתוך המים מול הים הפתוח, כשמסביב ההרים.. נוצרת תחושה מאוד מיוחדת שקשה להסביר... מאוד עמוק, שקט ורגוע, מקום שכיף להגיע אליו אחרי תלאות היום, לשבת, לחשוב ולהנות מהנוף. ממו אי ראנה המשכנו ברכבת לבודה (Bodo) (רכשנו כרטיס במלון דרך אתר האינטרנט של חברת הרכבות הנורווגית. הרבה יותר זול ומשתלם מאשר לקנות בתחנת הרכבת- 150 קר"נ לאדם). ממרכז בודה (מאחורי לשכת המידע לתיירים) לקחנו אוטובוס אל המערבולת הגדולה ביותר בעולם- סלטסראומן. יש לברר בלשכת המידע באילו שעות חלים הגאות והשפל, אחרת אין טעם להגיע לכאן, למרות שהסביבה מאוד יפה ונחמד לטייל בה, ויש כאן גם מוזיאון קטן על המערבולת והדגה בנורווגיה.

ביום שלמחרת יצאנו לטיול יום אל האי צ`רינגיי (Kjerringoy) (אוטובוס+מעבורת), שם ביקרנו במוזיאון הפתוח ונהננו לטייל באיזור. המקום מאוד ציורי ונראה כלקוח מתוך תמונה, בהחלט שווה להגיע לכאן! ביקרנו גם במוזיאון התעופה הגדול (יש סיורים מודרכים באנגלית כל שעה ללא תשלום) וטיפסנו לנקודת התצפית רנוויק שמשקיפה על בודה, אחד ממסלולי ההליכה המגוונים שמציעה העיר. בבודה לנו במלון Norrona Hotell השוכן במרכז העיר ב- Storgata 4B. חדר זוגי מקסים ומרווח, עם טלויזיה, אמבטיה ושרותים פרטיים 590 קר"נ לזוג כולל ארוחת בוקר נפלאה. במלון יש גם פינת קפה חופשית לשימוש האורחים וסלון חביב בלובי. חיבור לאינטרנט יש בלשכת המידע לתיירים שמעבר לכביש, 50 קר"נ לשעה. טלפון: 60-90-51-75-47+ פקס: 61-90-51-75-47+, אימייל: post@hotell-norrona.no.

לתחילת הכתבה

ממוסקנס לנרוויק 

עזבנו את בודה ועלינו על מעבורת למוסקנס (Moskenes) שבאיי לופוטן (Lofoten). בלשכת המידע לתיירים של מוסקנס יש מידע על כל הסיורים המודרכים וטיולי היום באיזור, ושם ניתן גם לקנות את הכרטיסים. רוב הטיולים מאוד יקרים (600-900 קר"נ ויותר) אך החווייה בהחלט שווה את ההוצאה. אחרי שהחלטנו על סיור מתוך המגוון הרחב, הלכנו ברגל אל כפר הדייגים או A, כפר ציורי ומדהים ביופיו, אך אליה וקוץ בה... את כל זה עוטף ריח מזעזע של דגים התלויים לייבוש בכל פינה. התרחקנו מריח הדגים והלכנו אל אתר הקמפינג של הכפר (80 קר"נ לחלקה לזוג + 10 קר"נ למים חמים במקלחת), באתר יש מטבח מאובזר לשימוש האורחים והשירותים והמקלחות מצוחצחים ונקיים. הקמנו אוהל בחלקה מקסימה על צוק מעל הים, כאשר מאחורינו ההרים הגבוהים שכל כך מאפיינים את נורבגיה, נוף גן עדן! למרות כל זה, היה קשה לישון בלילה כשיש אור יום והשחפים צורחים ללא הפסק, אבל זו היתה בהחלט חוויה.

חוויה עוד יותר מיוחדת היתה טיול הרפטינג שלקחנו יום למחרת (600 קר"נ), הטיול כלל רפטינג בים סוער כשבדרך פגשנו ציפורי ים וכלבי ים חמודים וסקרנים בתוך מערבולת מוסקנסטראומן (Moskenesstraumen), שעקבו אחרינו. ירדנו בחוף חולי ועצרנו להפסקה קצרה שנתנה לנו אפשרות לשוחח עם חברינו לטיול ועם המדריך, שכיבדו אותנו בשוקולדים ודובדבנים. מכאן המשכנו וטיפסנו על מסלול בהר שהוביל אותנו לתוך מערה. על קירותיה ראינו ציורים בני אלפי שנים שהתגלו על ידי סטודנטים נורווגיים מטרומסה.

המשכנו אל העיירה סבולבר (Svolvaer) שם ביקרנו בגלריית קרח חדשה בשם מג`יק אייס. במחיר הכניסה מקבלים שכמייה וכפפות, וגם יין בכוס קרח. בסבולבר יש צוק בשם סבולברייטה (צוק השטן). תבררו בלשכת המידע לתיירים על סיורים מודרכים של בית הספר לטיפוס הרים. בשום אופן אל תלכו לשם לבד. אנחנו ניסינו ומהר מאוד גילינו שזה בלתי אפשרי, גם אנשים מקצועיים נפלו שם ושברו ידיים ורגליים, ואז תצטרכו לחכות למסוק שיאסוף אתכם מבודה.
בלשכת המידע לתיירים יש חיבור לאינטרנט- 20 קר"נ ל- 20 דקות גלישה.

בטיול יום לקבלווג (Kabelvag) ביקרנו בכנסיית העץ הצהובה, באקווריום של קבלווג ובמוזיאון הויקינגים בבורג (Borg). עזבנו את איי לופוטן ולקחנו מעבורת מסבולבר לנרוויק (Narvik) שם התאכסנו בקרונות רכבת לשעבר, שכיום הם גסטהאוס בשם Spor 1. מומלץ מאוד - יש מטבח מאובזר, ספרייה, פאב וסלון עם ספות וטלוויזיה וגם סאונה. חדר לזוג (מקלחות משותפות) 500 קר"נ. אינטרנט חינם תמצאו בספרייה הציבורית כ-3 דקות הליכה מהגסטהאוס. מסעדת ויקטוריה שנמצאת במרכז העיר מומלצת ביותר, האוכל טעים וזול (משלמים לפי משקל). בנוסף מקבלים לחם+חמאה, קינוחים ושתיה חופשי.

לקראת חצות טיפסנו לרכבל פיילהייסן המשקיף על העיר מגובה 656 מטר, אך לצערנו היה ערפל כך שלא ראינו את שמש חצות. הספקנו לטייל במסלולי ההליכה מחוץ לעיר, שם יש גייזר מלאכותי שמתפרץ מדי יום בשעה קבועה. את שמש חצות ראינו למחרת בטרומסה (Tromso) מהר סטושיינן (רכבל הלוך ושוב 80 קר"נ) שם גם ביקרנו במוזיאון פולריה, מוזיאון טרומסה, מוזיאון הקוטב, בקתדרלה הארקטית ובגן הבוטני המקסים. הביקור השווה ביותר הוא במבשלת הבירה מק, שם בתמורה ל- 70 קר"נ בלבד קיבלנו סיור מודרך במבשלה והסבר על תהליך יצור הבירה ולקינוח כוס משקה ומזכרות קטנות וחמודות מהמקום. גם מטרומסה ניתן לקחת טיולי יום רבים. אנחנו בחרנו לנסוע לסמריי, כפר קטן ציורי ויפיפה, מחיר הטיול (200 קר"נ) כלל תחבורה וארוחת צהריים נורווגית טיפוסית- מרק דגים.

מקום לינה מומלץ בטרומסה, בו אנו לנו, הוא Fjellheim sommerhotell, המשמש כבית ספר בחורף ואכסנייה בקיץ. חדר לזוג (מקלחות משותפות) עולה 600 קר"נ כולל ארוחת בוקר. יש סלון חמים עם טלויזיה ווידאו, שתייה חמה חופשית ואינטרנט חינם (בספריית בית הספר, צריך לבקש). המארחות במקום מאוד ידידותיות ופשוט כיף להתארח שם! המקום נמצא ברחוב Mellomveien 96 כ-15 דקות הליכה ממרכז העיר, טלפון 60-55-75-77-47+ אימייל: fjellheim@nm-hotels.no.

לתחילת הכתבה

מאלטה לטורניו

המשכנו צפונה לאלטה (Alta) שם התאכסנו ב- Alta HI Hostel. חדר לזוג עלה 285 קר"נ, מקלחות משותפות, אין ארוחת בוקר. יש חיבור לאינטרנט עם לפטופ (30 קר"נ ל-30 דקות) וסלון חמוד עם טלוויזיה בלובי. לאתר האכסניה: לחצו כאן. ביקרנו במוזיאון אלטה שם נמצא אתר ציורי הסלע הפרה-היסטוריים, קיבלנו מדריך (חינם) שמסביר על הציורים, מה הם מסמלים ומתי הם צויירו. מאוד מעניין ומרתק, מה שמוסיף הוא הנוף הנשקף מהאתר.

הגענו אל הנקודה הצפונית ביותר באירופה, הנורדקאפ. כאן איילי צפון משוטטים בחופשיות ויש אוירה של סוף העולם כשמסתכלים על הצוקים שעולים מהים מבעד לערפל הסמיך שמגיע מהקוטב הצפוני, ויודעים שמעבר לכאן אין כלום. הכניסה לאתר תקפה ל-48 שעות, כך שהחלטנו לחזור לאחר מכן בחצות. בינתיים התמקמנו בעיירה הקרובה הונינסווג (Honninsvag) (שהיא העיירה הצפונית ביותר בעולם) בנורדקאפ גסטהאוס, 10 דקות הליכה ממרכז העיר, 500 קר"נ לחדר זוגי. ערפל כבד שרר בחוץ ולא יכולנו לראות דבר כשחזרנו בשנית לאתר הכף הצפוני. ישבנו בקפיטריה וכתבנו גלויות (עם חותמת מיוחדת של הנורדקאפ). כשהסתכלתי החוצה המראה הפליא אותי - תוך שניות התפזר הערפל וגילה שמש חצות מדהימה. כל האנשים נהרו החוצה ואנחנו איתם, אין חוויה יותר גדולה מזו, בהחלט נקודת השיא של הטיול!

הפתעה גדולה ציפתה לנו במרכז המידע באתר הכף הצפוני, שם פגשנו בחורה מקסימה שעובדת במקום והיא זיהתה שאנו מישראל והחלה לדבר איתנו עברית שוטפת. כאן בנורדקאפ בסוף העולם לא חשבנו שנדבר עברית ויהיה עוד מישהו שיבין אותנו. כולנו מאוד התרגשנו וקבענו להפגש בפאב בהונינגסווג שם גם נמצאת מבשלת הבירה הצפונית ביותר. ישבנו ודיברנו שעות, היא סיפרה שאביה נורווגי ואמה ישראלית, כך שהם בטח היהודים היחידים בפינמרק - הצפון הרחוק. שמענו סיפורים מרתקים על החיים בנורווגיה, בצפון הרחוק ובחורף הארוך והמקפיא ואיפה אפשר להשיג חלבה (בחנות בריאות קטנה במרכז העיירה).

את הדרך דרומה התחלנו בקרשוק (Karasjok), ישוב סאמי בו נמצא גם פרלמנט הסאמי (שם ניתן להתחבר לאינטרנט חינם), שלא באמת משפיע אבל בכל זאת מעניין לבקר שם בסיור מודרך ולראות את הארכיטקטורה המיוחדת בו. בנוסף יש מוזיאונים מרתקים על תרבותם שך בני הסאמי. בקרשוק התאכסנו ב- Anne’s Overnatting, בעלות של 500 קר"נ לחדר זוגי, 1 ק"מ מהמרכז. מכאן אמרנו שלום לנורווגיה והמשכנו לאינרי (Inari) בפינלנד. ביקרנו במוזיאון סידה ולקחנו שיט אל האי הקדוש אוקו (Ukko), מקום פולחן עתיק וחשוב של הסאמי. אפשרויות הלינה באינרי מצומצמות. אנחנו התאכסנו בהוטל אינרי הפשוט, מתחתיו יש מסעדה טובה עם מנות משביעות וזולות (6-8 יורו).

אחרי נסיעה מעיקה של 5 שעות באוטובוס הגענו לרובניימי (Rovaniemi), בירת לפלנד שם התאכסנו בגסטהאוס מרכזי בשם Outa. קיבלנו חדר מקסים עם מרפסת, מאובזר בטלויזיה ענקית, מקרר ומיקרוגל, ב- 45 יורו לזוג. בעלת המקום היא אשה זקנה וחביבה שלא יודעת אנגלית, אך לא התקשינו לתקשר איתה בעזרת השיחון הפיני שהיה ברשותנו. כדאי להקדיש יום שלם לגן החיות רנואה שם יש חיות סקנדינביות טיפוסיות כמו דובי קוטב ואיילי צפון, לצד חיות מבוייתות.

במקום לקחת את הטיולים המאורגנים היקרים שמציעים בלשכת המידע לתיירים (50-120 יורו) רצוי לעשות אותם באופן עמצאי ולחסוך המון! לקחנו אוטובוס לסנטה וילג`, שם יש בעיקר חנויות מזכרות עם מחירים מופקעים (ואפשר להצטלם עם סנטה) והסימון של חוג הקוטב הצפוני. כ- 300 מטר משם יש חוות כלבי האסקי ואיילי צפון (3 יורו כניסה) שם ראינו את הכלבים משחקים ומתאמנים, ליטפנו והאכלנו את איילי הצפון שהיו די חופשיים לידנו, איזה כיף! משם המשכנו לאתר הסקי Ounasvaara, שבו יש מגלשה מתכתית למזחלות, הפתוחה גם בקיץ (אבל לא כשיורד גשם), 15 יורו ל-4 פעמים. אינטרנט חינם אפשר למצוא בפאב Roy Club במרכז העיר, פתוח 21:00-04:00.

המשכנו הלאה אל עיירות הגבול טורניו, השייכת לפינלנד, והפרנדה השבדית (Tornio-Haparanda), המתפקדות כעיר אחת. האטרקציה העיקרית בעיירות אלה היא מגרש הגולף Green Zone. שכרנו מחבטים ביורו אחד בלבד, וניסינו את כשרוננו בחבטה בכדורים. מי שיש לו קצת יותר כסף בכיס יכול לשחק משני עברי הגבול. עזבנו את פינלנד והמשכנו לשבדיה, צפונה לקירונה (Kiruna). לקחנו סיור מודרך במכרה הברזל LKAB, ממנו לקחנו דגימות של סלעים כמזכרת. בקירונה לנו באכסנייה מקסימה, Yellow House. חדר זוגי מרווח ומקסים, מטבח מאובזר ומרפסת, 500 בשם קר"ש לזוג כולל ארוחת בוקר, כ-2 דקות ממרכז העיר.

לתחילת הכתבה

איזור קירונה

השארנו חלק מהציוד בלשכת המידע לתיירים בקירונה (75 קר"ש לזמן בלתי מוגבל) והמשכנו באוטובוס לאביסקו, ירדנו באכסניית הנוער המקומית, 600 קר"ש לחדר זוגי, אין ארוחת בוקר אך יש מטבח מאובזר ומצרכים אפשר לקנות בחנות באכסנייה או להשתמש במוצרים שהושארו על ידי מטיילים אחרים למטרה זו.התכנון היה לצאת במסלול Kungsleden לטרק של שבוע מאביסקו, לטיפוס על פסגת קבנקייסה אל Nikkaluokta וחזרה לקירונה (סה"כ 100 ק"מ). הצטיידנו במצרכים וקנינו מפה מפורטת של המסלול (100 קר"ש, נדרש ידע טוב בניווטים) ממרכז המידע למטיילים שנמצא ליד האכסניה, שם קיבלנו (חינם) מפה קטנה ומפורטת של המסלולים בפארק הלאומי אביסקו בלבד. בעיירה אביסקו, 2 ק"מ משם על הכביש הראשי יש סופרמרקט ICA, מלון ומסעדות לא יקרות.

דבר אחד שלמדתי מהטיול זה שמה שבתכנון זה דבר אחד, ומה שקורה בפועל הוא דבר אחר לגמרי... אחרי 15 הק"מ שהלכנו באביסקו הגענו למסקנה שכנראה לא הערכנו נכון את רמת הפינוק שלנו, ולמען בריאותנו הנפשית כדאי ורצוי שנחזור אחורה. היה קצת קשה להנות מהנוף כראוי כשירד עלינו גשם זלעפות והיתושים לא הפסיקו לחוג סביב ראשינו כמו עיט שמחכה שנתפגר (דוחי היתושים מהארץ לא עזרו בכלל - יש צורך ברעל מקומי!). אחרי 6 שעות הגענו לבקתה, שם לצערנו הרב, לא היה חשמל או מים זורמים. בלי מקלחת, בלי שרותים, בלי אוכל והחדרים הם משותפים- ועל זה שילמנו 250 קר"ש כל אחת.. אני חטפתי את הקריזה, כמה שישראלים שונאים להיות פראיירים... כמובן שיכולנו להקים אוהל במתחם זה, אך ירד גשם בחוץ וכבר סיכמנו שאנחנו מפונקות.

הגשם שירד עלינו ביום האתמול הטביע את חותמו על הפארק ואותנו בבוץ, הכל היה מוצף וגם הרמפות שאמורות היו להעביר אותנו בשלום לא עזרו. וכך מצאתי את עצמי על הגב עם חצי גוף תחתון בבוץ כשהתיק הכבד מושך אותי למטה ומיכל נמצאת מעבר לאיזור האסון צופה בי חסרת אונים ולא יכולה לעזור לי לקום. זה היה כמובן מאוד מבדר, אבל באמת היינו מאושרות כשהגענו סוף סוף לקצה המסלול, אז ראינו מסוק חילוץ חג מעל, ואני רק חשבתי איפה הוא היה כשאני הייתי עמוק בבוץ. היו הרבה אמבולנסים וניידות משטרה כשיצאנו מהפארק, לא מראה טיפוסי לשבדיה, היה ברור שמשהו קרה. הסתבר שמשהו התפקשש ברכבל להר ניולה, אדם אחד או שניים נפלו ונהרגו, הדגל השבדי הורד לחצי התורן והרכבל נסגר עד להודעה חדשה.

כל כך שמחנו לחזור לקירונה! הנחנו את התיקים באכסניית הנוער המרכזית של STF שם לנו (לאתר האינטרנט של המקום- לחצו כאן), ותפסנו את האוטובוס ליוקשרבי, שם מקימים כל חורף את מלון הקרח. משום שבאנו בקיץ מלון קרח לא ראינו, אך ביקרנו במרכז האומנויות של המלון בו ראינו פסלים מקרח שהוכנו בהשראת ציורים של האמן השבדי ג`ון באואר, הכל מעולם האגדות.הגיע הזמן להדרים, ומהר. מקירונה לקחנו רכבת לילה לסטוקהולם. 17 שעות נסיעה, בהן עברנו בנופים מדהימים של אגמים ויערות, הערפל והאור הכחלחל של הלילה השרו אוירה קסומה.
עם זאת, זה עדיין היה סיוט. מסטוקהולם לקחנו אוטובוס של שעה אל המעבורת לויסבי (Visby), נסיעה של 3 שעות נוספות, והכל באותו יום, מה שנותר זה לנוח. את מקום הלינה הזמנו מראש דרך Gotlands Resor, סוכנות בד-אנד-ברקפסט. יש להם משרד בויסבי בו יש אינטרנט חינם, שמירת חפצים חופשית וספריה עם ספות בלובי.

ביום למחרת טיילנו בעיר, הלכנו לאורך חומת ויסבי וטיילנו בגנים. יש כאן אוירה מאוד מיוחדת שמזכירה את הארץ. אולי זה בגלל כל ההכנות לפסטיבל ימי הביניים שנפתח מחר (פסטיבל זה חל כל שנה בשבוע הראשון של אוגוסט), דוכנים נמצאים בשלבי הקמה ויש כאן אפילו פארק שעשועים מאולתר. ביקרנו בקתדרלה המרשימה והגענו בדיוק לטכס זיכרון שנערך לזכר אנשים רבים שנהרגו לפני 700 שנה. כשהסתיים הטכס כולם הצטרפו לתהלוכה שהגיעה עד צלב אבן גדול שם מקהלת גברים שרה שירי ימי הביניים. היום הראשון באוגוסט הוקדש כולו לאירועי הפסטיבל, כל המקומיים היו לבושים בבגדים התואמים לתקופה. צפינו בתהלוכת הפתיחה והמשכנו לשוק ימי הביניים שם היו דוכנים לרוב- אוכל, בגדים, תכשיטים ומזכרות. במרכז הרחבה נערכו מופעי רחוב והצגות למיניהן כמו משפט בסגנון העתיק של ימי הביניים, להטוטנים ועוד. כמובן הכל נערך בשפה השבדית, אך זה לא גרע מההנאה.

לתחילת הכתבה

סטוקהולם והביתה

בבוקר שלמחרת חזרנו לסטוקהולם, טיילנו בגמלה-סטאן, העיר העתיקה, וצפינו בחילופי המשמר של החיילים בארמון המלוכה. זה היה מעורר גיחוך - החיילים לא הלכו בסדר אחיד וזה פשוט נראה רע, צחקנו על כמה הרס"ר יצעק עליהם שהם עשו בושות (או שלא...). קנינו כרטיס משולב לסיורים המודרכים המוצעים בארמון- בדירות השרד המלכותיות, במרתף בו שומרים את תכשיטי המלכות וגם אולם פסלים של מלך שבדי תמהוני. המדריכות היו מעולות והסיורים שהן העבירו היו מרתקים - מומלץ. כדאי לקנות כרטיס חופשי לתחבורה הציבורית בסטוקהולם (מטרו, אוטובוסים וחשמליות) ל-72 שעות. את הכרטיס ניתן להשיג בלשכת המידע לתיירים ובהוטל סנטרלן בתחנה המרכזית, הוא עולה 180 קר"ש (כאשר כל נסיעה יחידה במטרו עולה 30 קר"ש הכרטיס מאוד משתלם) ובנוסף מקבלים הנחות באתרים בדיוגורדן (Djugarden) (מוזיאון ואסה, סקאנסן, מוזיאון הצפון ועוד) וכן כניסה חופשית לפארק השעשועים גרנה לונד ולמגדל הטלוויזיה קאקנס, הגבוה ביותר בסקנדינביה.

לגבי לינה בסטוקהולם, כדאי לבקש מלשכת המידע לתיירים או מההוטל סנטרלן (שם ניתן להזמין חדרים באכסניות ובבתי מלון בלבד) טלפונים של סוכנויות בד-אנד-בקרפסט ולהתקשר אליהם, שכן המלונות בעיר מאוד יקרים ומחירי החדרים הפרטיים באכסניות מאוד דומים לאלו שמציעים בתי המלון. זה בדיוק מה שאנחנו בחרנו לעשות. התקשרנו למספר שקיבלנו מאחת הסוכנויות ולמרבה הפתעתנו הגענו לאישה ישראלית נהדרת בשם תלמה, אצלה שכרנו את החדר, וזה היה המקום בו נהננו יותר מכל. שוטטנו ביחד ברחבי הגמלה-סטאן והלכנו ביחד בשבת לבית הכנסת היהודי בן ה-200 שנה, שם נדהמנו לראות שגברים ונשים יושבים ביחד. כשהלכנו לשם ביום רגיל בית הכנסת היה סגור ובקשו מאיתנו 70 קר"ש אם נרצה להכנס בסיור מודרך, אך הסכימו להכניס אותנו למספר דקות כדי שנוכל רק לצלם.

אחד הדברים שתלמה סיפרה לנו ואני מציינת כאן בתור אזהרה- יש אנשים רבים שימציאו סיפורים כדי להוציא מכם כסף, שלא לדבר על כייסים. למזלי, בכייסים לא נתקלתי, אך במהלך שיטוטים ברחוב הקניות הראשי דרוטנינגטאן עצר אותי גבר והתחיל לבלבל לי את השכל שהוא איבד את הסלולרי, את כרטיס האשראי, ובקיצור- רוצה ממני כסף. הוא היה שקרן די גרוע וגם ככה כסף מיותר בסקנדינביה אין לי, אז עניתי לו בנימוס שאני לא יכולה לעזור לו והמשכתי הלאה. הוא המשיך ללכת אחרי (מה שהתחיל להלחיץ אותי, ואף אחד ברחוב לא טרח לעזור), צעק עלי וקילל. אני כמובן פתחתי עליו את הפה אבל הוא כבר פנה אל אדם אחר עם אותו סיפור מונפץ... תשמרו טוב טוב על הכסף שלכם ואל תאמינו לאף אחד שמנסה לנצל את טוב לבכם, הערים הגדולות לא כל כך בטוחות לתיירים.

למחרת ביקרנו בבית העיריה של סטוקהולם ועלינו למגדל ממנו נשקפת תצפית פנורמית על העיר. ביקרנו במוזיאון נובל האינטראקטיבי שם התרגשנו לראות תמונות של רבין ופרס ואת מכונת הכתיבה של יצחק בשביס-זינגר. את הערב בילינו בפארק השעשועים גרנה לונד (חשמלית מס` 7 מהמרכז), 30 קר"ש כניסה או חינם למחזיקי כרטיס התחבורה ל- 24/72 שעות. כרטיס לכל המתקנים עולה 230 קר"ש. כדאי לבקר בוולדמרסודה - האחוזה, הגנים והמוזיאון של הנסיך-אמן יוגן. יש תערוכה קבועה של הציורים של הנסיך ותערוכות מתחלפות של אמנים שבדיים צעירים. הכרטיס המשולב למוזיאון הטבע ופלנטריום קוסמונובה היה מאוד יקר (110 קר"ש לסטודנטים) אבל אלו מקומות שבשום אופן אסור להחמיץ, אפשר לבלות שם שעות, להתפעל מהמחצבים שמוצגים שם ולשחק בתצוגות האינטראקטיביות על חיי הטבע בשבדיה.

במוזיאון הפתוח סקאנסן בילינו יום שלם, בין הבנינים העתיקים ובתי המלאכה, גן החיות ומופעי הפולקלור הנפלאים שמתקיימים מדי יום. בתוך המוזיאון יש גם אקווריום- תשלום נוסף של 80 קר"ש. גם לדרוטנינגהולם הקדשנו יום שלם ונהננו לא רק מהסיורים המודרכים בארמון ובתיאטרון, אלא גם מהסביבה הפסטורלית, שטיחים של דשא ובניינים קטנים פזורים, אגמים עם ברווזים וגנים יפים. ילדים יהנו במוזיאון יוניבאקן, אני קיבלתי כאב ראש מהשבדים הקטנים שהתרוצצו ללא הפסק בעולם המומינים הקטן שבנו שם ובבית של בילבי שם מככבת בילבי עצמה שמשגעת שני שוטרים, האמת, גם אותי זה הצחיק. אחרי שביקרתי במוזיאון הטכני, במוזיאון האתנוגרפיה (כניסה חינם לצעירים מתחת לגיל 21), גלריית הקרח (40 קר"ש- אפשר לוותר), מילסגורדן- פארק וגן פסלים ובמוזיאון הלאומי הלכתי לקונגסטרדגורדן (Kungstradgarden) - כיכר עירונית גדולה בה נערכים מופעים חינם בקיץ- והערב מופע כלייזמרים!

למי שמתגעגע לאוירה של הארץ, ברחוב Munkbrogatan ביציאה מתחנת המטרו של הגמלה-סטאן יש פאב בו תוכלו לעשן נרגילה תמורת 85 קר"ש, שתיה חריפה עולה החל מ- 55 קר"ש. הבעלים הסורים היו מאוד נחמדים ואדיבים, היה כיף ומעניין לדבר עם העובדים במקום.
אנחנו ניגבנו חומוס במסעדה מזרחית ב- Kungsgatan 44 שם יש מרכז עם מבחר של 14 מסעדות שונות. בתיאבון! למי שנמאס משיטוטים במוזיאונים של העיר הגדולה, אני ממליצה לערוך טיול יום בפרבר המקסים סיגטונה (Sigtuna), היושב על שפת אגם יפהפה (אפשר לשכור קנו, 100 קר"ש לשעתיים). יש שם הריסות של מספר כנסיות עתיקות ומוזיאון קטן על האיזור.

זהו, אחרי כחודשיים וחצי ברחבי סקנדינביה הגיע הזמן לחזור הביתה. לצערי, קצרתי את הטיול בשל חור עמוק בכיס. יש רכבות אקספרס מהתחנה המרכזית אל שדה התעופה (90 קר"ש לסטודנטים, 180 קר"ש מחיר רגיל, 20 דקות) או אוטובוסים היוצאים כל 10 דקות מהסיטי טרמינלן (85 קר"ש, 40 דקות). ב-20 באוגוסט 2004 עליתי על המטוס בדרך הביתה עם הרבה חוויות וזכרונות לנצור. משום מה אני עדיין לא מפסיקה לחשוב על הפעם הבאה שבה אחזור לסקנדינביה, יש עוד כל כך הרבה לראות.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לאירופה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×