מבודפשט אל וינה: הרפתקה אוסטרו-הונגרית בתקופת שווקי חג המולד

תמונה ראשית עבור: מבודפשט אל וינה: הרפתקה אוסטרו-הונגרית בתקופת שווקי חג המולד - תמונת קאבר
חשמלית מקושטת לכבוד חג המולד נוסעת לאורך נהר הדנובה

רקע כללי

אי שם באוגוסט לוח השנה התריע – "קרדיט של WIZZ יפוג בשבוע הבא". טוב נו, נראה שאין ברירה, אלא לטוס, החיים כל כך קשים...

הרמתי טלפון מהיר לחברי היקר ושאלתי בזריזות, "רוצה שנטוס לאירופה?". הוא מיהר להשיב: "כמובן! אין על אירופה! רק לאן בדיוק?". לאחר דיון קצר החלטנו על טיול של שבוע לבודפשט ווינה בתקופת שווקי חג המולד. מסגרת הטיול נקבעה משבת עד שבת, כדי לקבל 8 ימי טיול בעבור 5 ימי עבודה (במקום 6). זו הייתה החלטה מצוינת משום שכך ממריאים מאווירת סופ"ש ונוחתים לאווירת סופ"ש. כחודשיים לאחר מכן, החליט חבר נוסף שלנו להצטרף אלינו.

מכיוון שלא רצינו להיות בוינה ביום ראשון, משום שהבנו שהעיר סגורה ומסוגרת בימי ראשון, וגם לא רצינו לחזור מוינה ביום שישי בערב, החלטנו לנסוע לוינה ביום שני על הבוקר ולחזור לבודפשט בשעות אחה"צ המאוחרות של יום חמישי. כך היו לנו 4 ימי טיול מלאים בוינה המהממת.

לנוחיותכם, דירגתי כל אטרקציה שבה ביקרתי או שירות שבו השתמשתי בציון מ-1 ועד 10 כאשר 1 זה מזעזע ו-10 מצוין. הציון משקף אך ורק את דעתי האישית שאינה מוטה משיקולים זרים. ייתכן שלא תהנו באתר שדירגתי בציון גבוה או שתיהנו מאוד באתר שדירגתי בציון נמוך.

הטיסות

הטיסות בוצעו על ידי חברת WIZZ המעולה. אני מוכרח לומר שהם פשוט עושים את זה נכון – הם המריאו בזמן ואפילו נחתו לפני הזמן, המרווח לרגליים סביר בהחלט, המטוסים חדישים ונקיים והשירות אדיב ומתחשב (כאן אני מוכרח להגיד שאפו ענק לצוות הטיסה שלנו בחזור שהיה האדיב ביותר שבו נתקלתי אפילו מול הקהל הישראלי שאפשר לומר שהוא מעט קשה. אפילו כשנוסעים נעמדו לפני העצירה הסופית של המטוס, הדיילים ביקשו מהם לשבת בעדינות ובנועם). הפעם ניסיתי את האוכל על המטוס, ואני מוכרח לומר שהכריך שלהם (4 אירו) ממש טעים. הם בהחלט שיפרו את איכות הכריכים. הפעם ניסו לערבב אותנו קצת ברחבי המטוס, אבל עם קצת נחמדות הצלחנו לתפוס שלישייה ביחד מבלי לשלם על הושבה גם בהלוך וגם בחזור. הטריק הוא להשתמש במושב אמצעי כנקודת עוגן ולשכנע את אחד היושבים בחלון או במעבר (או שניהם) להתחלף. עלות הטיסה: 270 ₪ לאדם הלו"ש (540 ₪ לזוג – 400 ₪ עבור הטיסות עצמן + 140 ₪ עבור חברות זוגית שנתית במועדון WIZZ שהקנתה לנו הנחה מיידית של 200 ₪ ברכישת הטיסה הנוכחית). באוקטובר ביצעה חברת WIZZ הרעת תנאים כללית לכל נוסעי החברה שבמסגרתה זכאים הנוסעים להביא תיק גב קטן בלבד. מכיוון שרכשנו לפני הרעת התנאים, חברת WIZZ אפשרה לנו לשלוח מזוודות במשקל 10 ק"ג לבטן המטוס ללא עלות נוספת ועוד תיק גב חינמי לגוף המטוס. בזכות השינוי יכולתי לארוז הרבה יותר דברים ביחס לטרולי סטנדרטי ועדיין להישאר במסגרת מגבלת המשקל. הסכמנו שהפעם אין לנו מילה רעה אחת להגיד על WIZZ, ולכן הפעם החברה מקבלת את הציון המושלם – 10.

בין בודפשט לוינה

למרות שרוב האנשים נוסעים ברכבת בין הערים, אנחנו בחרנו לנסוע באוטובוס הצהוב של חברת Regiojet. מהסיבות הבאות:

  • זמן הנסיעה זהה (שעתיים וארבעים דקות)
  • באוטובוס מקבלים מושב מסומן ומובטח, בעוד שברכבת מקום ישיבה אינו מובטח
  • באוטובוס הצהוב ישנה מערכת בידור נחמדה בגב המושב עם מבחר סרטים וסדרות שבהחלט מספיק להעביר שתי נסיעות של שעתיים וחצי בלי להשתעמם, WI-FI טוב בחינם ושקעים לעומת הרכבת שלא מציעה את השירותים הללו.
  • באוטובוס הצהוב מוגשים משקאות חמים בחינם
  • נסיעה באוטובוס הצהוב עולה 8.90 אירו לכיוון לעומת 19 אירו לכיוון ברכבת

את כרטיסי האוטובוס הזמנו כחודש לפני היציאה ישירות מאתר Regiojet מחשש שיאזלו המקומות, אך ניתן ממש לקנות על המקום אם לא מדובר בעונת שיא הביקוש.

בסיכום הכללי אפשר לומר שזו הייתה החלטה פשוט נהדרת – האוטובוסים נוחים, מפנקים ולא עמוסים, ככה שכל אחד תפס זוג מקומות ללא בעיה, והעביר את הנסיעה בנעימים. בהלוך יצאנו בזמן והגענו בזמן, אך בחזור היה עיכוב של 20 דקות ביציאה ובהגעה. לזכותם ייאמר שנמסר לנו עדכון אודות העיכוב במייל כחצי שעה לפני מועד היציאה. בסיכום הכללי, קיבלנו תמורה מלאה בעבור המחיר, ונשמח להשתמש בשירתי האוטובוס הצהוב בעתיד. לכן, הציון שנתנו לחברת Regiojet הוא 9.5.

המלונות

בבודפשט לנו 2 לילות פעמיים (בהתחלה ובסוף הטיול) ניסנו גם מלון וגם דירה משום שרצינו לפזר סיכונים ולהתנסות בכל העולמות.

המלון שלנו בבודפשט היה מלון רדיסון בלו בקה המעוטר בארבעה כוכבים. הזמנו חדר מסוג סופיריור לשלישייה. אהבנו את האווירה המודרנית אך אריסטוקרטית של הלובי המרשים של המלון, את השירות שהיה מהיר, מקצועי וללא רבב, את המיטות הנוחות, את הטלוויזיה החכמה שבחדר ואת המיקום של המלון (על רחוב ראשי עם חנויות ומסעדות ליד תחנת הרכבת ניוגאטי, עם גישה נוחה לתחב"צ). החדר עצמו מתאים מאוד לזוגות, אך התוספת של המיטה הנוספת הפכה את החדר לצפוף יחסית. כמו כן, עיצוב החדרים מזכיר מאוד את שנות השמונים. את המלון הזמנו דרך אתר רדיסון בלו. המחיר ששילמנו (בסופ"ש שבת-שני) הוא 150 אירו לשלישייה ל-2 לילות (25 אירו לאדם ללילה) – מחיר טוב אפילו לבודפשט עבור מלון ברמה הזו. בסיכום הכללי החלטנו לתת למלון את הציון 9.

הדירה שלנו בבודפשט הייתה דירת חדר שינה אחת במתחם The Fashion Street Apartments. מאחר שיש המון דירות עם שם דומה באזור (אפילו גוגל התבלבל וחשב שהזמנו דירה אחרת), השארתי לינק לדף של הדירה בבוקינג (לינק: https://www.booking.com/hotel/hu/danube-apartman-budapest.he.html). כאן המיקום היה פשוט סנסציוני – על ואצי אוצה, מרחק 2 דקות מכיכר וורושמרטי. כמו כן, הדירה פשוט ענקית – 76 מ"ר. היא מכילה קומת קרקע שבה יש מטבח, סלון, פינת אוכל, שירותים ומקלחת וכן קומה עליונה שבה יש מיטה זוגית (נוחה למדיי) וטלוויזיה. הדירה הייתה נקייה ומסודרת ברובה ובעלי הדירה היו זמינים טלפונית לכל שאלה. עם זאת, הדירה הייתה מעט מוזנחת וכלי המטבח נראו מלוכלכים למדיי, כך שלא כדאי לבנות עליהם. את המלון סגרנו בבוקינג. המחיר היה פשוט בדיחה – 120 אירו לשלישייה ל-2 לילות (20 אירו לאדם ללילה). בסיכום הכללי החלטנו לתת לדירה את הציון 9.

בוינה הבחירה הייתה קצת קשה מכיוון שלא מצאנו מלון טוב או דירה טובה בתוך הרינג בתקציב סביר. לכן, שינינו אסטרטגיה וניסינו לבחור מלון מפנק על יד תחנת או-בן (U-bahn). בסוף בחרנו במלון NH collection wien centrum המעוטר בארבעה כוכבים ושוכן על רחוב מריה הילפר. המלון הזה הוא פשוט מושלם. צוות המלון אדיב ושירותי מאוד, החדרים עצמם גדולים מאוד (30 מ"ר) ומעוצבים בטוב טעם, המיטות נוחות והמיקום נהדר (מאה מטר מתחנת האו-בן, על רחוב שוקק עם חנויות, מסעדות, בתי קפה וסופרים). יתרה מזאת, שלחתי בקשה מיוחדת לפני ההגעה לקבל חדר בקומה גבוהה עם נוף של המדרחוב, ואכן קיבלתי חדר שכזה. ממליץ לכם בחום להשאיר למלון בקשה דומה. אין לי דבר רע אחד לומר על המלון. את המלון סגרנו דרך האתר הרשמי. המחיר היה מציאה אמיתית יחסית לוינה – 315 אירו לשלישייה ל-3 לילות (35 אירו לאדם ללילה). בסיכום הכללי החלטנו לתת למלון את הציון 10.

עבודת הכנה לטיול

לפני הטיול קניתי את מדריכי הטיולים של ריק סטיבס על וינה ועל בודפשט כספרים אלקטרוניים בקינדל. מדובר בספרים מצוינים שכבר שיבחתי והיללתי בעבר, והם ממשיכים להוכיח את עצמם מפעם לפעם. ריק סטיבס סוקר רק את האתרים שמציעים למבקריהם חוויה בעלת ערך היסטורי, תרבותי או אינטלקטואלי.

מבחינתי בוינה שהיא אחת ממעוזי התרבות האירופאית, זה רק יתרון. לא תרתי אחר חוויות אחרות הפעם ובזכות הגישה הזו ארבעת הימים שביליתי בוינה דמו לריקוד ואלס ארוך ומתמשך לצלילי הדנובה הכחולה.

לעומת זאת, בבודפשט חיפשנו קצת דברים מיוחדים יותר, וכאן באה לידי ביטוי אפליקציית גוגל טריפס שהציעה לי אטרקציות בהתאמה אישית שהתגלו כמדויקות עד מאוד.

כמו כן, אתר למטייל כמו תמיד מספק מידע נהדר והשלים לי פערי מידע לגבי מסעדות מומלצות ושווקי חג מולד שווים. תודה רבה לצוות למטייל ולגולשים היקרים שמשתפים טיפים נהדרים ובלוגים מעוררי השראה.

כרגיל גוגל מאפס משלים את התמונה בכך שהוא מאפשר לי לסדר הכל גאוגרפית על המפה, לתכנן מסלולי תחבורה ציבורית ולקבל דירוגי גולשים בזמן אמת על כל אתר שאני בוחן.

לא מצאנו את כרטיסי ההטבות המוצעים בבודפשט ובוינה כמשתלמים במיוחד, בייחוד כשיודעי דבר מקבלים 20% הנחה על כמעט כל אטרקציה שיש באופן מיידי ללא כל בעיה. שואלים אותי איך? זה מאוד פשוט. התקינו את האפליקציה "גוגל טריפס" שהיא כלי מצוין ללא כל קשר לתכנון טיול. האפליקציה מתחברת לחשבון הגוגל שלכם ומייבאת את הטיולים הבאים שלכם באופן אוטומטי מהמייל. לחצו על הטיול המבוקש ולאחר מכן על הריבוע עם הכיתוב “discounts”. תחת הריבוע הזה תגלו לא מעט הנחות נחמדות. אתם מחפשים קופון 20% הנחה לשימוש באתר GetYourGuide. כניסה עם הקישור הנ"ל מקנה הנחה מיידית של 20% על כל אטרקציה שמוצעת באתר. המחירים שלהם בד"כ זהים לאלו שתקבלו בקנייה ישירה מהאתר הרשמי, וכך אפשר לחסוך לא מעט בנוסף להטבות עקיפת תורים.

היום הראשון – ממריאים

אין כמו לפקוד את הטרמינל בשבת בבוקר – הכל שקט ורגוע, אין תורים והכל מתנהל על מי מנוחות. הגענו שעתיים לפני הטיסה ובתוך 20 דקות מהרגע שנכנסנו המתנו בדיוטי פרי הלא-מעניין של טרמינל 1. הבורדינג החל לפני הזמן והטיסה יצאה בשעה הנקובה. הטיסה עברה בנעימים. בכל זאת אני מרגיש שמטוסי WIZZ הם כבר ממש כמו בית שני בשבילי.

לאחר הנחיתה המתנו למזוודות שלנו לא מעט זמן, יצאנו להצטייד בכרטיס נסיעה קבוצתי יומי – כרטיס שעלותו 3300 פורינט הונגרי המאפשר לקבוצה של עד 5 אנשים לנוע יחד ללא הגבלה ברשת התחבורה הציבורית של בודפשט למשך 24 שעות מרגע הרכישה. אין צורך לתקף את הכרטיס. הדרך המהירה ביותר להגיע לעיר שכלולה במחיר הכרטיס היא נסיעה קצרה עם 200E לתחנת הרכבת של שדה"ת ונסיעה ברכבת לתחנת Nyugati. המלון שלנו היה מרחק 3 דקות הליכה מהתחנה, ככה שבתוך 40 דקות היינו במלון. יצאנו להצטייד בסופר הקרוב שבו נחשפנו לרמת המחירים הנמוכה של הונגריה.

יצאנו בשעה 16:30 מהמלון לכיוון מרחצאות סצ'ייני (תחנת סצ'ייני פורדו בקו M1). מי המעיינות החמים באופן טבעי נפוצים מאוד בכל הונגריה והמנהג לרחוץ בהם החל בתקופת הרומאים, המשיך לצבור תאוצה בתקופת העותומאנים וממשיך לפרוח כאטרקציה תיירותית מובילה בבודפשט גם כיום. הגענו בסוף שבוע והתור לכרטיסים היה ארוך למדיי (לא הזמנו מראש כי חששנו שאם הטיסה תתעכב, נאחר ונפסיד את כספנו). טיפ חשוב – כדאי לשדרג לכרטיס קבינה (בתוספת של 600 פורינט). הקבינות נוחות מאוד ונותנות הרבה יותר פרטיות בהשוואה ללוקרים.

לאחר המתנה של 20 דקות בתור לכרטיסים, קיבלנו את הקבינות שלנו. התארגנו ויצאנו החוצה למים החמים. מבחינתי קצת מים חמים, אוויר קר וגשם מטפטף הם המתכון המושלם לבילוי של יום חורף. בד"כ כל הטוב הזה מלווה בנוף אלפיני מטורף. כאן נאלצנו להסתפק בארכיטקטורה המרשימה של המרחצאות שנבנו בגרנדיוזיות ובסימטריה מושלמת. איכשהו הצבע הצהוב הזה שבכל מקום אחר היה נראה רע, בולט בחושך ומואר באלגנטיות באמצעות אורות ורודים, וזוהי התפאורה המושלמת להעביר כמה שעות בנעימים. נשאלת השאלה האם המתחם מצדיק את עלות הכניסה העומדת על 5300 פורינט והתשובה היא חד משמעית כן. במתחם יש עשרות בריכות שונות, מחמות מאוד ועד קרות כקרח, חדרי סאונה ארומטיים עם ריחות נהדרים, ארכיטקטורה פנימית וחיצונית מרשימה למדיי, זרמי מים חמים וקרים, מסלול סללום עם זרמים שדוחפים אותך במעגל ועוד ועוד. אנחנו שהינו במתחם יותר משלוש שעות שחלפו מהר מאוד. המתחם פתוח מדי יום מ-6:00 עד 22:00, אך הקופות נסגרות ב-18:00. הכניסה לאחר שש אינה אפשרית. הרחצה בערב מומלצת בחום בגלל האווירה המדהימה של המקום בערב. לסיכום, מרחצאות סצ'ייני מקבלות את הציון המושלם 10 – איזה ספתח מושלם לטיול שלנו.

לאחר שסיימנו את הביקור במרחצאות, צעדנו בפארק לכיוון כיכר הגיבורים. מהדרך ראינו זירת החלקה ענקית שבה המקומיים החליקו להנאתם. כיכר הגיבורים הייתה מרשימה מאוד, מעט מזכירה את שער ברנדנבורג בסגנון ובצבעים. באמצע הכיכר הייתה במה ענקית שראינו את גבה. לא הבנו מה קורה, ורצינו להתקדם לכיוון תחנת המטרו. התחלנו לפלס את דרכנו דרך ההמון ואז זה הכה בנו, הגענו להופעה של סטינג, בחינם, באמצע בודפשט. עם כל הכבוד לסטינג ולכלל מעריציו, אני לא חובב את סגנון המוזיקה ולא חובב מופעים שכאלה, בטח שלא בגשם. ניסינו להימלט ולקח לנו עשרים דקות טובות לצאת משדה המוקשים האנושי שהמופע הזה יצר. גם כשכבר חשבנו שהגענו אל המנוחה והנחלה – התברר שטעינו – קו המטרו M1 שנחנך בשנת 1896 לשאת אנשים לחגיגות המילניום בפארק העירוני פשוט לא יכל לעמוד בעומס של שנת 2018, בייחוד כשיש הופעה של סטינג. בפתח התחנות הוצבו שוטרים שנאלצו לאסדר את התנועה לתוך תחנת המטרו, וגם כאשר הצלחנו להיכנס לתחנה, הקרונות היו עמוסים עד אפס מקום. ברגע אחד של אומץ החלטנו שאנחנו נידחס לקרון הבא ויהי מה. כך עשינו, ולמזלנו הצלחנו. לאחר מסע קשה מאין כמותו, הגענו למלון.

לאחר מקלחת טובה יצאנו לאכול במסעדת מנזה המפורסמת (עשר דקות הליכה מהמלון). האוכל היה נהדר, המחירים סבירים והשירות היה נהדר אף הוא. לא הזמנו מקום, אך מכיוון שהגענו בשעה 22:30 נאלצנו להמתין על הבר רק עשר דקות שיתפנה שולחן. הזמנתי מרק עדשים הודי מצוין שהוגש עם פפרדם מדהים וחזה עוף צלוי באופן מושלם על "ריזוטו" דלעת – מנה נהדרת למרות שלא הייתי מכנה את תבשיל האורז שהוגש לי "ריזוטו".

היום השני – מבודה לפשט

יצאנו בבוקר לאחר ארוחת בוקר טובה לבקר בבודה. נסענו עם קו 16 מהכיכר המרכזית – כיכרDeak Ferenc לשער וינה. הדרך מהממת ביופיה. היא עוברת על גשר השלשלאות, מטפסת במעלה בודה ומשקיפה על הדנובה ועל פשט. לצערנו, הגשם לא פסק והפריע לנו להתענג על הנוף. האווירה של בודה רחוקה שנות אור מהאווירה בפשט. בודה רגועה ושלווה, קלאסית יותר ומשומרת טוב יותר, ואילו פשט, איך נאמר, ההיפך המוחלט. נהננו לשוטט בעצלתיים לאורך הרחובות הציוריים של בודה.

1c9d299f376594e826fd1b38e327bae2.jpg?l=6

בתמונה: הארכיון הלאומי של הונגריה

91c1abe35ffde04419cf2e6f9d7e46c0.jpg?l=6

בתמונה: רחוב טיפוסי בבודה

שני האתרים המרכזיים בבודה (מלבד הארמון שאליו לא הגענו מפאת קוצר הזמן) הם באסטיון הדייגים וכנסיית מתיאש. כנסיית מתיאש מהממת מבחוץ, ובזה הסתפקנו. באסטיון הדייגים מציע נוף יוצא דופן על בודפשט, אך לצערנו נפלנו על יום עם ראות מוגבלת. בכל זאת נהננו מהנוף, עד כמה שיכולנו לראות.

e8d2989114a6b00c6d3b429c702db79f.jpg?l=6

8a7186629ad996add40894301d9575d5.jpg?l=6

6bc1c72961a32f849bf553d89cf6bdc9.jpg?l=6

בתמונות: נוף מבאסטיון הדייגים

משם החלטנו ללכת לאטרקציה ייחודית מאוד – מוזיאון "בית חולים בסלע". מדובר בבונקר אמיתי מהמאה העשרים ששיכן בית חולים שעבד במהלך מלחמת העולם השנייה (בשנים 1944-1945) ובמהלך מהפכת אוקטובר של שנת 1956.

הבונקר נבנה בתוך מערכת של מנהרות טבעיות בסלע שעליו מונחת בודה, שההונגרים השכילו לתעל לצרכיהם. הונגריה הייתה בת ברית של גרמניה במלחמת העולם השנייה, אך עם החלשות כוחה של גרמניה ועליית החשש שהונגריה תחבור לסובייטים, גרמניה כבשה את הונגריה בשנת 1944. עם היחלשות כוחה, השיגו הסובייטים דריסת רגל בהונגריה וצרו על בודפשט במשך שלושה חודשים. עיקר הפעילות של בית החולים הייתה בעת המצור על בודפשט. כעשר שנים לאחר מכן, כשהייתה הונגריה תחת מסך הברזל, התעורר בה מרד עממי כנגד המעורבות הסובייטית בהונגריה. המרד אופיין באלימות שדוכאה על ידי בריה"מ באופן ברוטלי, וגם בתקופה זו פעל בית החולים כדי לטפל בפצועים. לאחר מכן, הוסב בית החולים להיות בונקר אטומי, שלשמחתנו הרבה מעולם לא היה בשימוש.

לאחר שקראתי אודות המקום, באתי עם ציפיות מתל אביב ועד הונלולו, ונשאלת השאלה אם המקום עמד בהן. התשובה היא חד משמעית כן! הציפיה שלי ממוזיאון היסטוריה היא פשוטה מאוד – לספר סיפור משמעותי בצורה מעניינת. הסיפור כאן הוא אכן משמעותי, והדרך מאוד מעניינת. מתחילים בחדר שבו מוקרן סרטון בהונגרית עם תרגום לאנגלית. הסרטון מספר כמות מידע בסיסית שעמה אפשר לצאת לדרך. אני מוכרח לומר שהסרטון לא מאוד מעניין או מושך, ושזו בהחלט נקודה לשיפור, אך עם זאת, זה לא הפריע לי. לאחר מכן, מתחילים את הסיור המודרך (לא ניתן לסייר במקום באופן עצמאי) שכלל שני חלקים – בית החולים והבונקר האטומי. אנחנו קיבלנו מדריך נהדר שהפגין ידע מרשים וענה בסבלנות על כל שאלה ששאלנו. החדרים השונים של בית החולים מולאו בבובות שעווה שממחישות כיצד בית החולים התנהל בזמני מלחמה. בעינינו זה היה רעיון גאוני. אחד החששות הגדולים שלי היה לגבי שימוש בנרטיב לאומי כזה או אחר. להפתעתי הרבה, המוזיאון כולו דוגל בפילוסופיה אנטי מלחמתית שבאה לידי ביטוי בהסברים של המדריך ובהבניית הסיור במוזיאון שאינם עוסקים במהות המלחמה או באיזה צד צודק, אלא רק בנזק הפרקטי שהמלחמות הסבו להונגריה. המסר המשמעותי שמועבר למבקרים הוא על הסכנה הרבה הטמונה בנשק גרעיני. הנושא מוצג בצורה ברורה באופן מטריד לאורך החלק השני של הסיור שעוסק בבונקר האטומי. ההסברים מצד המדריך השלימו את התמונה והתוצאה הייתה סיור מרתק בן שעה שבמהלכו לומדים המון על בודפשט ועל הונגריה כולה במאה ה-20. לסיכום, אני לא מסוגל לתת להם פחות מהציון המושלם 10.

לאחר הסיור המעשיר במוזיאון, יצאנו לקונדיטוריה המפורסמת Ruszwurm לטעום את הקרמשניט שהמליצו עליו בחום באינטרנט. הקרמשניט הוא טוב, אבל לא נפלתי. את הקרמשניט לקחנו בטייק אווי ואכלנו בכיכר השילוש הקדוש עם הנוף המטריף של כנסיית מטיאש.

המשכנו מכיכר השילוש הקדוש למוזיאון הלאומי של הונגריה (קו 16 לתחנת סזל קלמן טר + M2 לתחנת אסטוריה) אשר נמצא בפשט. גם כאן מדובר במוזיאון היסטוריה, אבל, מהותית פחות מוצלח. המוזיאון מספר את סיפורה של הונגריה ושל תושביה המגייארים משהתיישבו בהונגריה בשנת 896. הונגריה ידעה תהפוכות רבות ודרך ארוכה ומפותלת עד שזכתה בעצמאותה המוחלטת. לצערי הרב, המוזיאון אינו מצליח לספר את הסיפור המופלא הזה באופן מעניין במיוחד. המוזיאון הוא מאוד מיושן בתפיסה שלו ובהבניה שלו. מדובר באוסף של חדרים המחולקים לפי תקופות זמן שונות שבהם ארטיפקטים שונים שנראה כאילו הונחו בחדר באופן אקראי. למעשה, כמעט שפספסנו את הפשרה של 1867 שהיא אחד המסמכים המשמעותיים ביותר להונגריה אי פעם, משום שנזרקה בחוסר מחשבה בצד חדר גדול. לא אשקר, לא מעט מהארטיפקטים הללו היו מרשימים למדיי, ועם זאת, המוזיאון לא הצליח לחבר אותם לכדי סיפור קוהרנטי. נקודה מעצבנת נוספת – ההתייחסות למאה העשרים דלה מאוד למרות שתי תקופות מאוד מעניינות שעברו על הונגריה – הכיבוש הנאצי וההשתייכות לבריה"מ. הנושא הראשון, מטויח במקצועיות ומוצג בחדרון מסכן, ואילו השני זוכה לחדר בגודל סביר שדרכו אפשר להבין ברמיזות קלות איך נראו החיים תחת המשטר הסובייטי, אך לאחר שראיתי מספר תערוכות בנושא, לא התרשמתי. לסיכום, המוזיאון מלא פוטנציאל, אך כזה שלא מומש היטב. אני החלטתי לתת למוזיאון את הציון 7.

8ab13319fed268815abda8a135a0f698.jpg?l=6

בתמונה: המוזיאון הלאומי של הונגריה

היום ממשיך לאחר רדת החשיכה ופנינו מועדות לשווקי חג המולד של בודפשט.התחלנו עם השוק בכיכר וורושמרטי (קו M3 לתחנת Deak Ferenc ter + M1 לתחנת כיכר וורושמרטי). זהו השוק שכולם מדברים עליו, ולא ממש ברור למה. השוק סתמי למדיי וחסרה בו אווירה של חג המולד. טעמנו בשוק לנגוש (מעין לביבה ענקית) עם עוף פפריקש – מנה טעימה בהחלט שמספיקה לשלושה בכיף. מעבר לכך לא מצאנו את השוק כמעניין במיוחד משום בחינה והתקדמנו הלאה. הציון שנתתי לשוק בכיכר וורושמרטי הוא 5.

07b0f88688d3ff94514872b576927d6c.jpg?l=6

בתמונה: עץ האשוח שבכיכר וורושמרטי

השוק שליד הבזיליקה היה משמעותית יותר מרשים. השוק מורכב משורה של דוכני חג מולד עם עץ חג מולד גבוה במרכז שממנו משתלשלים באלגנטיות חוטים מוארים בצבע אדום, וכל הטוב הזה על רקע הבזיליקה המדהימה של בודפשט. כל חצי שעה עגולה מוקרן סרט חביב על גבי הבזיליקה. הנקודה המבאסת היחידה היא שגם השוק הזה, למרות האווירה המדהימה שבו, נופל למחוזות גנריים ונטולי עניין בגזרת הדוכנים. את האוכל בשוק לא טעמנו, כי היינו מלאים, אבל היו דוכנים שנראו טוב מאוד לצד גימיקים תיירותיים (אהמ אהמ קיורטוש ממולא בגלידה אמריקאית שרק המבט לעברו מעורר בי חלחלה). בסיכום הכללי השוק שליד הבזיליקה מקבל את הציון 9 בגלל האווירה הקסומה.

16d9fb31ed7471fd8b791f9114301471.jpg?l=6

בתמונה: השוק שליד הבזיליקה

לאחר הביקור המוצלח בשוק, נכנסנו לבזיליקת אישטבן שהייתה מרשימה במיוחד מבפנים. אין לי משהו מיוחד לומר על הבזיליקה מעבר לעובדה שיש בה יד חנוטה של המלך אישטבן בתוך קופסה תמימת מראה בחלקה הימני של הבזיליקה, ואם תשאלו אותי למה אני יודע את זה, אני יכול לומר שיש לי חברים מעניינים (בלשון המעטה). בסך הכל הבזיליקה שווה ביקור מהיר להתרשמות קצרה, ולכן היא מקבלת את הציון 8.

967f6b496351fdd76b4efefe737a82d8.jpg?l=6

בתמונה: בזיליקת אישטבן

לאחר הביקור בבזיליקה, הסתובבנו ברחוב ואצי אוצה שבו אפשר לשמוע עברית ממש בכל פינה. פשוט מדהים. אני מתרשם שככל שמטיילים יותר בחו"ל, ככה קונים פחות. להתרשמותי, רמת המחירים בבודפשט כבר לא ממש מרגשת אחרי שרואים את רמות המחירים במקומות אחרים באירופה (בפרט גרמניה, רומניה, פולין וספרד). אחת הסיבות לרמת המחירים הלא מרגשת היא המע"מ הגבוה בהונגריה שעומד על 27% (!!!), כך שהחזרי מע"מ יכולים להיות משמעותיים מאוד למי שקונה הרבה.

0d6868315764a596f58d7b0ca99c07f4.jpg?l=6

בתמונה: רחוב דיק פרנץ המקושט בבודפשט

חזרנו למלון לנוח קצת אחרי היום הגדוש, ויצאנו לארוחת ערב במסעדה סינית שנראתה לנו טוב ערב קודם בדרך למנזה. זו הייתה ארוחה אותנטית לחלוטין וטעימה בטירוף. הזמנתי אטריות בנוסח בייג'ינג, שהגיעו בשיטת "עשה זאת בעצמך" – אטריות חמות, בשר טחון ברוטב טעים בטירוף, מקלוני מלפפון וגזר שלא בושלו ונבטים. המלצר הנחה אותי לערבב הכל בקערה ולאכול. הכל עבד מצוין ביחד. לקינוח חלקנו כופתאות בצק מטוגן ממולא בקרם שומשום שחור. מי אמר שלאסיאתיים אין קינוחים טובים? זה היה קינוח נהדר ומאוזן מאוד, אם כי לא לכל אחד.

היום השלישי: תחילתו של הוואלס הוינאי

יצאנו בשמונה ועשרים מהמלון לכיוון תחנת האוטובוס kelenfold שנמצאת בדרום מערב בודפשט. ההגעה היא נוחה ופשוטה עם קו M4 עד תחנתו הסופית kelenfold. כדי להגיע לקו M4 אפשר לקחת את M3 ולהתחבר בתחנת קלווין טר. חשוב לזכור לצאת מזרחה לכיוון Ele ter עם ההגעה לתחנת kelenfold.

כיאה להונגרים, שום דבר לא מסודר, ונאלצנו לנחש מהיכן האוטובוס יוצא. איתרנו אוטובוס צהוב אחר שנסע לפראג ושאלנו מאיפה האוטובוס לבודפשט יצא. נענינו בצורה פשוטה – "כנראה מכאן, ואם לא, פשוט חפשו אוטובוס צהוב גדול". שילוט מינימלי בדמות "רג'יוג'ט רציף X" היה יכול להיות נחמד ולחסוך הרבה צרות. הלכנו להמתין בבית קפה קטן בתחנת האוטובוס, הצטיידנו בשווארמה לדרך מדוכן שהיה בתחנת האוטובוס ובשעה 9:00 עלינו לאוטובוס שהמתין באותו רציף שבו היה האוטובוס לפראג. את המזוודות אחסנו בתא המטען ותפסנו את מקומותינו על האוטובוס. כשראינו שהאוטובוס חצי ריק, כל אחד תפס זוג מושבים והתרווח. למרות שאנחנו מאוד אוהבים לדבר ולשוחח ביחד, דווקא מאוד נהננו לקחת זמן איכות בנפרד אחד מהשני על האוטובוס, השענתי את המושב לאחור וישבתי לראות סרט טוב. האוטובוס יצא מבודפשט בזמן והגיע לוינה בזמן. טיפ של אלופים – מושבים 27+28 מאפשרים לכם להשעין את המושב ללא מגבלות וללא רגשות אשם כי מאחוריהם יש גרם מדרגות.

עם הכניסה לוינה, התחיל לו הוואלס. יש לי וידויי קטן – וינה שבתה אותי בקסמיה. התחושה שאפפה אותי שעה שהסתובבתי בוינה הייתה כאילו נכנסתי לוואלס ארוך ומתמשך לצלילי "הדנובה הכחולה", הקלאסיקה הוינאית של יוהאן שטראוס שלא הפסיקה להתנגן בראשי מהרגע שבו ירדתי מהאוטובוס. בוינה פשוט יש אווירה אחרת – הכל קלאסי, יפה ומטופח. כמו כן, העושר התרבותי של וינה הוא כמה רמות מעל כל יתר הערים באירופה – העיר משובצת לאורכה ולרוחבה בארמונות קלאסיים, כנסיות מדהימות, גנים מרשימים, מוזיאונים מעניינים וארכיטקטורה אריסטוקרטית. כל הטוב הזה מגיע עם יעילות גבוהה בסגנון גרמני שמתבטאת במערכת תחבורה נוחה ומודרנית שמחברת את כל מוקדי העניין בעיר בצורה יעילה.

עם הירידה מהאוטובוס בתחנת הרכבת המרכזית של וינה, ירדנו לתחנת האו-בן (U-bahn) הסמוכה והצטיידנו בכרטיס נסיעה שבועי Wocheskarte, שתקף מרגע הרכישה עד יום שני הקרוב בבוקר בעלות של 17 אירו לראש – פשוט עדיף לקנות ולא לעשות חשבון אם אתם עוזבים לפני יום שני. בתוך רבע שעה הגענו למלון הנהדר שלנו (U1 לסטפנזפלאץ + U3 לזיגלרגאסה) ועשינו צ'ק אין. החדרים לא היו מוכנים, לכן השארנו במלון את המזוודות ויצאנו לטייל.

מכיוון שהיה יום גשום, העדפנו לחכות עם הסיורים הרגליים בעיר וללכת לחדר האוצרות המלכותי אשר שוכן בתוך מתחם ההופבורג (U3 להרנגאסה). בדרך חלפנו בכיכר מיכאלרפלאץ האלגנטית שהוקם בה שוק חג מולד קטן וחביב. קנינו ערב קודם באינטרנט כרטיסים משולבים בעלות של 16 אירו (לאחר ההנחה) לחדר האוצרות עם מוזיאון קונסטהיסטורישס מאתר getyourguide שאותם אספנו בקופה של חדר האוצרות (מומלץ בחום לאסוף את הכרטיסים בחדר האוצרות משום שהוא מהותית פחות עמוס ממוזיאון קונסטהיסטורישס). כשהגענו לאסוף את הכרטיסים, הוצע לנו סיור מודרך בתוספת מגוחכת של 4 אירו לאדם, אבל הסיור המודרך היחיד שהיה, תוכנן לשעה 16:00. בסוף החלטנו ללכת על זה.

90a9c5a4fa3243961cdf9914715b3acb.jpg?l=6

בתמונה: כיכר מיכאלרפלאץ

בינתיים נכנסנו לחדר האוצרות וסיירנו עצמאית בעצלתיים במתחם תוך כדי קריאת הסברים של ריק סטיבס על המוצגים (מהספר האלקטרוני) והכנו שאלות לסיור המודרך. האוצרות של ההופבורגים מרשימים מאוד מבחינה שטחית, אבל כשמחברים את הכל ביחד הם מספרים את הסיפור של בית הבסבורג ששלט בחלקים נרחבים של אירופה יותר מ-600 שנים. תחילה שלטו ההבסבורגים באימפריה הרומית הקדושה (הערה אגבית: האימפריה הרומית הקדושה לא הייתה אימפריה או רומית או קדושה), עד שזו נפלה קורבן לנפוליאון ונאלצה להפוך לאימפריה האוסטרית שעקב לחץ רב מההונגרים נאלצה להפוך לאימפריה האוסטרו-הונגרית עד שנאלצה להתפרק לאחר תבוסת מדינות הציר במלחמת העולם הראשונה. ההבסבורגים הנודעים ביותר הם מריה תרזה שידועה באסטרטגיה הגאונית שלה להרחיב את האימפריה דרך חיתון ילדיה באופן מחושב ופרנץ יוזף שהיה השליט של אוסטרו-הונגריה עד ימי מלחמת העולם הראשונה לצד אשתו אליזבתה ("סיסי") שרבים מעריצים אותה ללא כל סיבה טובה (אני חושב שהיא דמות נוראה שהסבה הרבה יותר נזק לעולם מאשר תועלת). אלה שלושה שמות שכדאי לשנן לפני הנחיתה בוינה. מומלץ לשים לב לחיבורים בין האוצרות לבין הדיוקנאות שבהם מתוארים אותם אוצרות לפרטי פרטים. מומלץ בחום להגיע עם המדריך של ריק סטיבס שבו מופיעים הסברים תמציתיים וממצים אודות המוצגים המרכזיים. ההסברים עזרו לנו לקשר בין כל המוצגים ולבנות מהם סיפור קוהרנטי. כך למשל הסיפור על מיטת מלך רומא עזר לנו להבין את מערכת היחסים הסבוכה של האוסטרים עם נפוליאון. על כן, חדר האוצרות מקבל את הציון 9.

feb587d3e53c00178f94d18d9361dec9.jpg?l=6

בתמונה: האקווהמארין

9b05d1bfd01cc153fffd2dbc90a46fd9.jpg?l=6

בתמונה: הכתר של רודולף השני

1ec1ce7bad7010ab3f072d1e9ae80822.jpg?l=6

בתמונה: גלימה של מלך הבסבורגי

לאחר הסיור העצמאי במוזיאון יצאנו להסתובב כדי להעביר את הזמן עד תחילת הסיור המודרך. יצאנו לבקר בקפה דמל הסמוך. הסתפקנו בהצצה למטבח המרשים של המקום. לא היה לנו מספיק זמן לעמוד בתור לשולחן ולכן המשכנו הלאה.

בזמן שנותר לנו החלטנו לבקר בכנסיית פטר הקדוש. הכנסייה הזו פשוט הדהימה אותי. הכנסייה הזו פשוט מהממת ביופייה. היא בנויה בסגנון הבארוק האיטלקי שבעיניי אין שני לו בהוד ובהדר עם כל הפסלים וציורי הקיר המתבקשים. אין פלא שהכנסייה הזו נבנתה בהשארת בזיליקת סן פייטרו המהממת בוותיקן שבעיניי משקפת את פאר האדריכלות הנוצרית. למרות שמדובר בעצירה קצרה של עשר דקות לכל היותר, אינני יכול לתת לכנסיית פטר הקדוש פחות מהציון 9.

a0ed1405b5f5d88192ba8f299e6587a7.jpg?l=6

בתמונה: כנסיית פטר הקדוש

2178c6ad8049d18a0845b1a6e4f98c00.jpg?l=6

בתמונה: הכיפה של הכנסייה

בדרך חזרה לסיור המודרך שלנו בחדר האוצרות הצצנו על רחוב גארבן שקושט באלגנטיות לכבוד חג המולד בנברשות ענק המאירות את הרחוב בחן.

הסיור המודרך שלנו יצא בשעה 16:00 והיה חצי פרטי (רק אנחנו ועוד זוג בריטי חביב). המדריך הפגין ידע נרחב לצד צניעות מרשימה וענה בסבלנות לכל השאלות שלנו. היה מעניין מאוד לשמוע מהמדריך אשר סיפק פרספקטיבות שונות לחלוטין מאלו שסיפק ריק סטיבס. הסיור עצמו נותן תמורה מלאה לכסף, ולטעמי מומלץ לעשות אותו רק לאחר סיבוב ראשוני בין המוצגים כדי לבוא מוכנים עם שאלות. עם זאת, בעבור מי שרמת העניין שלו בבית הבסבורג נמוכה יחסית, אין סיבה ממשית להשקיע את הזמן בסיור המודרך.

לאחר הסיור החלטנו לדגום את השניצל הראשון שלנו במסעדת שניצלוירט (חשמלית 49 מתחנת פולקסתיאטר) שנמצאת כחמש דקות הליכה מהמלון שלנו. למנה ראשונה לקחתי מרק עם קנודל בשר אוסטרי – פשוט וטעים. למנה עיקרית לקחתי שניצל חזיר שהיה מושלם, אבל התוספות – הצ'יפס וסלט תפוחי האדמה חדגוניים וחסרי תיבול. בסה"כ מדובר בארוחה זולה וטעימה מאוד. מיותר לציין שמנת שניצל אוסטרי היא מנה זוגית, כך שנותרתי עם טייק אווי להמשך השבוע.

חזרנו למלון לקבל את המפתחות לחדר ולהפתעתנו הרבה המזוודות כבר הועברו לחדר שלנו מבעוד מועד. כפי שאמרתי קודם, מדובר במלון מדהים שנהננו בו מכל רגע.

בסביבות השעה שבע בערב החלטנו לצאת לשוק חג המולד המפורסם שבראטהאוס (U3 לפולקסתיאטר + U2 לראטהאוס). נכנסנו לשוק מהכניסה האחורית. גם מי שמגיח לו מאחורה יכול להתרשם בקלות מהיופי הייחודי של השוק הזה עם כל הדוכנים המוארים על רקע בניין העירייה הנאו-גותי שמואר לו באלגנטיות. האווירה בשוק נינוחה וכיפית. כאן התחושה היא פחות תיירותית מאשר שווקי חג המולד של בודפשט. נכון, לא מעט מהדוכנים היו גנריים למדיי, אך בזכות אווירה מדהימה, מגוון אינסופי של דוכנים, כמה נקודות אור וגם דוכן בראטוורסט מצוין (התור הבלתי פוסק מדבר בעד עצמו), שוטטנו בשוק כמעט שעתיים שחלפו להם במהרה. במהלכן אמנם לא קנינו יותר מדיי, אבל פשוט נהננו לספוג את אווירת החג הממכרת של המקום. במקום יש לונה פארק עם מתקנים לילדים קטנים וזירת החלקה על הקרח לכל הגילאים. גילינו שאחרי השעה 21:30 הכניסה לרחבה היא בחינם. החלטנו שנחזור לנסות את זירת ההחלקה מחר. החלטנו לעזוב את השוק, אך לא לפני שצילמנו את התמונה ששווה הרבה יותר מאלף מילים – תמונת החזית של השוק. לסיכום, שוק חג המולד ברטהאוס הוא מושלם, ועל כן הוא זוכה לציון 10.

c6874099f70b4c1ca3542d97ae34c978.jpg?l=6

בתמונה: מבט על השוק מכיוון בית העירייה

579a1c92f06f2bb9c3dfebd5760046ba.jpg?l=6

בתמונה: עץ האשוח של השוק

77d3f45a6b2bdb262ff777b9a7dfcaf6.jpg?l=6

בתמונה: הגנים מסביב לשוק

70f99a8d1589efbc61755ac046dd7d50.jpg?l=6

בתמונה: בית העירייה המקושט

ea1d670120d4d2190bf2ba22a9fe2e33.jpg?l=6

בתמונה: חזית השוק שבראטהאוס – כל מילה מיותרת

בסביבות השעה תשע בערב, החלטנו ללכת לבית הקפה המפורסם לנדמאן ששוכן לו במיקום אסטרטגי מעבר לכביש משוק חג המולד. מסרנו את המעילים בגרדרובה ותפסנו לנו שולחן פנוי במרפסת המקורה בזכוכית עם נוף מדהים של שוק חג המולד המקושט. בתי הקפה בוינה הם מוסדות תרבות לכל דבר ועניין. בתי הקפה היו ביתם השני של האמנים ושל הוגי הדעות הגדולים שצמחו בווינה ממוצארט ועד פרויד. בבתי הקפה של וינה אמנם משלמים על קפה, אבל מקבלים גם זמן ומרחב. בתיאוריה לקוח בבית קפה וינאי יכול לשבת שעות ארוכות על כוס קפה בודדה ואיש לא יטריד אותו. בית הקפה לנדמאן הוא אחד מהוותיקים בעיר והאווירה בו, אשר משתנה מחדר לחדר, פשוט מופלאה. במרפסת האווירה יותר מודרנית בגלל כיסוי הזכוכית המודרני שממנו נשקף הנוף המדהים של השוק ובית העירייה. כלל אצבע בבית קפה וינאי הוא שאם לא תקראו למלצר אקטיבית, הוא לא יתייחס אליכם. עם זאת, המלצרים מאוד יעילים בעבודתם והם ידאגו להגיש לכם את האוכל ואת המשקאות בזריזות מיד לאחר שהזמנתם. אני הזמנתי שטרודל תפוחים מושלם (יצור כלאיים של המטבח האוסטרי – בצק עלים עותומאני ממולא בתבשיל תפוחים גרמני) ותה לימון-נענע איכותי ביותר שהגיע מאחד מבתי התה הוינאים המפורסמים. צפו לשלם כ-12 אירו עבור תה/קפה ועוגה, לא כולל שירות. יקר, אין ספק, אבל האווירה שווה כל סנט. לאחר שישבנו בבית הקפה כשעה וחצי והתענגנו על האווירה הקסומה, החלטנו לחזור למלון (U3 לתחנת זיגלרגאסה). בדרך הצצנו על רחוב גארבן המקושט שבלילה נעשה עוד יותר יפה.

f3071063014fc4bfc6566da17f4380c6.jpg?l=6

בתמונה: השטרודל החלומי של קפה לנדמאן

73012b0e6518492cc8f72fb020703544.jpg?l=6

בתמונה: הויטרינה של קפה לנדמאן

230382765b93f8a703df45aeba11f64c.jpg?l=6

בתמונה: רחוב גארבן המקושט בלילה

היום הרביעי: המשכו של הוואלס

עם יקיצתנו, הפתעה ענקית התגלתה לנגד עינינו – יורד שלג. למען האמת, צפינו שזה יקרה לאור תחזיות מזג האוויר, אבל בתור ישראליים, לא יכולנו שלא להתלהב מהמראה של פתיתים לבנים שנופלים להם בעצלתיים על וינה שעה שהיא קמה לחיים.

את ארוחת הבוקר אכלנו בחדר. זה גם זול וגם טעים. אם בבודפשט ישבנו לאכול ארוחות בוקר נהדרות ב-5 אירו לאדם, שפשוט הפכו את הסופר ללא משתלם, בווינה כבר מדובר בתענוג הרבה יותר יקר, שהעדפנו לוותר עליו משיקולי עלות תועלת.

יצאנו מהמלון בסביבות השעה עשר לכיוון כיכר מריה תרזה (U3 לפולקסתיאטר) אשר משכנת שני מוזיאונים חשובים וגם שוק חג מולד שבכל עיר אחרת היה נחשב מכובד, אך בווינה הוא פשוט לא עומד ברף המטורף שמציבים לו השווקים היריבים.

אנחנו בחרנו לבקר במוזיאון קונסטהיסטורישס – המוזיאון לתולדות האמנות. מדובר במוזיאון ענקי בגודלו עם אוספים מרשימים של האוצרות ההיסטוריים של המלוכה האוסטרית. התור לכרטיסים פשוט מעורר תבהלה, מומלץ להצטייד מראש בכרטיסים. לפני הכניסה לתערוכות החלטנו לקחת מדריכים קוליים (5 אירו למדריך הקולי הראשון, תוספת של 2 אירו לכל מכשיר נוסף). זו הייתה השקעה מחושבת ומדויקת – המדריך הקולי מכסה חלקים נרחבים של התצוגות במוזיאון בצורה עניינית למדיי.

הדבר הראשון שמושך את העין הוא הארכיטקטורה של המקום – בניין המוזיאון, שמעולם לא שימש כארמון, אלא נבנה לשמש כמוזיאון מיומו הראשון, מעוצב בסגנון נאו-רנסנסי המתחקה אחר תקופת הרנסנס שבה פרחה מחדש התרבות האירופית. חלל הפנים מזכיר ארמונות אירופאיים בהוד ובהדר שלו. למוזיאון חלל כניסה גדול ופתוח שממנו יוצאים שלושה גרמי מדרגות – שניים הצידה ואחד מוביל מעלה לפסל מדהים שבו נראה תסאוס מכה קנטאור. פסל זה מסמל את ניצחון התבונה על הברבריות. מהאזור הזה כבר נשקפת התקרה המרשימה של המוזיאון אשר מעוטרת בציורי תקרה מדהימים. טיפוס קצר במדרגות למעלה מוביל את המבקר לקומה העליונה של המוזיאון שבמרכזה חלל פתוח גדול אשר משקיף על גרם המדרגות המרשים. מעל היכל הכניסה המרשים שוכן לו בית קפה משגע שמעליו כיפה מרשימה שמעוטרת בדמויות ממשפחת הבסבורג.

5a79a434afc8c0f9f1322d6b3b893390.jpg?l=6

בתמונה: תסאוס מכה קנטאור – ניצחון התבונה על הברבריות

6bc3ac6b3dbd5ec32b263cd8ca2ec0c7.jpg?l=6

בתמונה: ציור התקרה המרכזי של המוזיאון

8278ffbc3c8d270ef5557007e6f8afeb.jpg?l=6

בתמונה: בית הקפה המשגע של המוזיאון

c195781036aaee625c54a589c0e0683a.jpg?l=6

בתמונה: הכיפה שמעליו

את המוזיאון אפשר לחלק לארבעה אזורים עיקריים:

אוספים מאימפריות עתיקות (רומא, יוון ומצרים): כמו כל מעצמה אירופאית המכבדת את עצמה, גם האוסטרים שדדו אוצרות אומנות ייחודיים מאזורי רומא, יוון ומצרים, שאותם הם מציגים בגאון במוזיאון. מדובר באוספים מרשימים, אולם הם מחווירים בהשוואה לאלו שבמוזיאון הבריטי או במוזאוני הוותיקן שברומא. מדובר בתערוכה חביבה ותו לא.

f943059f729081fce6433ca9389b3d2d.jpg?l=6

בתמונה: חדר בתצוגה על מצרים

אמנות צפון אירופאית: במוזיאון היה אוסף מרשים למדיי של יצירות צפון אירופאיות שהן באופן כללי ריאליסטיות וכהות. היו לא מעט יצירות שתפסו לנו את העין – בייחוד כמה יצירות של דיורר. אולם, חצי מחדרי התערוכה נחסמו למבקרים בשל התערוכה המדוברת של ברויגל שלצערנו הרב לא זכינו לראות משום שהכרטיסים אזלו. אני סמוך ובטוח שיתר התערוכה מדהימה ושרק הציור "מגדל בבל" של ברויגל שראינו אחת מעובדות המוזיאון מבצעת עבודות תחזוקה על עותק שלו בזמן אמת במהלך ביקורנו, מצדיק כשלעצמו ביקור במוזיאון. התערוכה היא בגדר חובה לחובבי הז'אנר.

כאן תוכלו להתרשם מיצירתו המופלאה של ברויגל – מגדל בבל

כאן תוכלו להתרשם מאחת מיצירותיו המדהימות של דיורר

אמנות איטלקית, צרפתית וספרדית: אני מוכרח לומר שהאמנות הרנסנסית הדתית כבר יצאה לי מכל החורים – הרי כמה אפשר כבר לראות מדונות וקדושים. בזמן שזה החלק המרכזי בתערוכה, היו לא מעט חדרים צדדיים שבהם הוצגה אמנות קצת יותר הרפתקנית שמאוד אהבתי. למשל: דיוקנאות של פרצופים שהורכבו מירקות, פירות וכלי עבודה. אהבתי גם את ציורי הנוף של השנברון והבלוודר. חשבתי שאמנות האיטלקית מהרנסנס לא תצליח לרגש אותי, אבל מסתבר שטעיתי. היו הרבה יצירות מעניינות שאהבתי.

כאן תוכלו להתרשם מיצירה מעניינת במיוחד שמאוד אהבתי

כאן תוכלו להתרשם מציור של וינה וארמון הבלוודר

הקונסטקאמר: הקונסטקאמר (או בתרגום חופשי חדר האומנות) הוא אוסף של חפצים ששימשו 17 שליטים שונים מבית הבסבורג. מדובר באוסף מדהים שכולל כדים, פסלים, שעונים, מצפנים, צעצועים מכניים, שטיחי קיר, פסלים, דגמי ספינות ועוד פריטי "אמנות שימושית" מכל הסוגים והמינים. המדריך הקולי מסביר מה היה השימוש של כל פריט ואז אולי אפשר להבין למה השליטים היו זקוקים לשעונים גדולים ומסובכים שבכלל לא עבדו. לטעמי, מדובר בשיא של המוזיאון ובנקודת הייחוד שלו, משום שאמנות איטלקית והולנדית מוצגת בלא מעט מוזיאונים באירופה כמו גם אוספים מרומא, יוון ומצרים.

כאן תוכלו להתרשם מהמלחייה המוזהבת – הפריט המפורסם ביותר באוסף

כאן תוכלו להתרשם מפסל משעשע במיוחד

המוזיאון קל מאוד לניווט – הבניין מורכב משלושה חלקים – חלק מרכזי שבו שוכן אולם המבואה ושני אגפים שמתפצלים ממנו ימינה ושמאלה. התבנית חוזרת על עצמה גם בקומה העליונה. בקומת הקרקע הקונסטקאמר נמצא משמאל ואוספי רומא, יוון ומצרים מימין. בקומה העליונה האמנות הצפון אירופאית נמצאת משמאל והאמנות האיטלקית, הצרפתית והספרדית נמצאת מימין.

לסיכום, מדובר ביום מלא של כמעט 6 שעות ברוטו (חצי שעה להתרשם מהמקום, לאחסן חפצים ולסייר באזורי המבואה, שעה וחצי לקונסטקאמר, 45 דקות לאוספי האימפריות, שעה וחצי לאוספי האמנות, חצי שעה לתערוכות מתחלפות ועוד שעה להפסקות כולל עצירה בבית הקפה המדהים של המוזיאון עם נוף של כיכר מריה תרזה). לסיכום, לא יכולנו שלא לתת למוזיאון המדהים הזה את הציון 10 בשקלול הכללי.

יצאנו מהמוזיאון רעבים מאוד, ולכן החלטנו ללכת למסעדה מאוד מעניינת – מסעדת מאה שערים (תחנת טבורשטראסה בקו U2 או תחנת נסטרויפלאץ בקו U1) – מסעדה אסייאתית כשרה שנאמר עליה שהיא כל כך מוצלחת עד שהאוסטרים באים לאכול בה. הזמנתי סלט קימצ'י חביב שההשפעה הגרמנית ניכרת עליו ומנת נתחי עוף עם ירקות ברוטב קוריאני שהיה פשוט טעים בטירוף. סה"כ ארוחה מוצלחת מאוד במחיר סביר למדיי.

משם המשכנו לפארק פראטר (תחנת פרטרסטרן בקווים U1/U2) הסמוך כדי לבדוק את שוק חג המולד שלו. הפארק עצמו מקושט באלגנטיות, אבל מירב המתקנים סגורים והשוק הוא מאוד קטן ולא מרשים. לא מומלץ להשקיע את הזמן לנסוע אליו בחודשי החורף.

בנקודה הזו חזרנו לנוח קצת במלון ולאחר שעה (בסביבות שש וחצי), יצאנו לשוק חג המולד בארמון שנברון (תחנת שנברון בקו U4). מדובר בשוק חג מולד מיוחד עם תפאורה מדהימה של הארמון היפה ביותר בוינה. מומלץ בחום לבקר בשעות הערב משום שארמון השנברון פשוט נראה יותר טוב כשהוא מואר באפלה והאווירה פשוט קסומה. הסתובבנו בעצלתיים בשוק החגיגי, שהיה בו עירוב מוצלח של דוכנים גנריים לצד דוכנים ייחודיים. קניתי בשוק ריבת תפוחים מדהימה שמזכירה מאוד מילוי של אפלשטרודל וינאי וגבינה מדהימה שמכרה החקלאית שהגיעה מהאלפים האוסטריים שבחבל טירול בעצמה והראתה לנו בשמחה את תהליך הכנת הגבינות ואת הסביבה האלפינית שבה המחלבה שלה נמצאת. שמחנו מאוד לראות תוצרת מקומית (אפילו שטירול נמצאת במרחק חמש שעות נסיעה מוינה) בשוק חג המולד של שנברון. מבחינתי זה מה שהופך את החוויה של הביקור בשווקי חג המולד למיוחדת ומשמעותית, הרי קל מאוד ליפול לגנריות, וזה בדיוק מה שקרה בבודפשט. לסיכומו של עניין, בשל האווירה המדהימה והנגיעות המקומיות, שוק חג המולד של ארמון שנברון זוכה לציון 10.

a5fdc253f278833bd11b843980668ade.jpg?l=6

בתמונה: ארמון השנברון בלילה

be8ae3b3335c18b23c2edc3281b7f1b1.jpg?l=6

בתמונה: עץ האשוח של השוק

36a855e53a62418bf067bb6579675914.jpg?l=6

בתמונה: דוכנים בשוק חג המולד של ארמון השנברון

לאחר הביקור המוצלח בארמון השנברון החלטנו לבקר בשוק חג המולד בשכונת שפיטלברג (תחנת סטיפטגאסה בחשמלית 49) שידועה בתור השכונה הבוהמיינית של וינה אשר משכה מאז ומתמיד אמנים מסוגים שונים. שכונת שפיטלברג ידועה בשל בנייתה הצפופה המתאפיינת בסמטאות קטנות מרוצפות אבנים. בתוך הסמטאות הצפופות קם לו שוק חג מולד אלטרנטיבי שמתמקד בבעלי מלאכה אשר מוכרים את מרכולתם. עם הכניסה לשוק נתקלנו בדוכן סיציליאני של בחור סיציליאני מקסים שמכין מנות פסטה טרייה ומוכר מגוון מוצרים סיציליאניים שכבר קניתי מוקדם יותר השנה בסיציליה עצמה. הופתעתי לגלות קנולי ארוז שהיה טעים למדיי ששמחתי לקחת ארצה. הפסטה אזלה לו, אבל טעמתי את הרוטב ואני יכול לומר שזה לקח אותי הישר בחזרה לסיציליה. דוכן נוסף שבו ביקרנו הוא דוכן של זוג אוסטרים שמכין ריבות אורגניות וטבעוניות תוצרת בית שהיו פשוט רמה אחת מעל כל ריבה אחרת שאי פעם טעמתי. לקחתי הביתה ריבת דובדבן עם שוקולד מריר שאני מתענג עליה עד היום. בשוק היו עוד הרבה דוכנים ייחודיים של מלאכת יד שלא רואים בשווקים האחרים ואווירה הרבה יותר מקומית. בכל פינה היה ניתן לראות אוסטרים שותים יין חם או מתענגים על ברטוורסט. גם שוק חג המולד בשפיטלברג זוכה לציון 10.

בסביבות השעה תשע השוק כבר התחיל להיסגר ופנינו היו מועדות לכיוון השוק הגדול בבית העירייה כדי לנסות להחליק על הקרח. כמו ישראלים טובים, התייצבנו בשעה 21:30 בדיוק בקופות לקנות כרטיסים להחלקה החינמית (מ-21:30 עד 22:00). השכרת הציוד עלתה 5.5 אירו לראש. המסלול היה פשוט מדהים – היו עליות ומורדות (באופן מתון למדיי), קישוטים בכל פינה והרבה אפשרויות לחקור ולהסתובב. אנחנו לא רוכבים מנוסים, בלשון המעטה, ואני באופן אישי הזדקקתי לכמה דקות הסתגלות שאחריהן יצאתי לסיבוב איטי וצמוד למעקה סביב המסלול. למרות שמדובר במסלול מקצועי מאוד, האוסטרים גילו אדיבות מוחלטת לכל המחליקים המתחילים ולכן בסה"כ זו הייתה התנסות נחמדה במחיר סביר למדיי.

לאחר סיום חווית ההחלקה, המתנו לחשמלית שתיקח אותנו לבר Das Loft. המתנו בקור המקפיא במשך כמה דקות, והחשמלית פשוט לא הגיעה. ואז הגיעה אוסטרית זריזה בריצה ואמרה לנו – "הייתה תאונה – שתי חשמליות התנגשו. עדיף לכם למצוא אמצעי תחבורה אחר.". בשלב הזה, לאחר שכמעט קפאנו, החלטנו לברוח לקפה לנדמאן לסיבוב נוסף של תה ומאפה. הפעם בחרתי בתה קמומיל ובבלינצ'ס ממולא בריבת משמש. גם הפעם האוכל והמשקאות היו ברמה הגבוהה ביותר. הפעם גם בחרנו לשבת על הספות בפנים בסמוך לפסנתרן המוכשר אשר הנעים את זמננו כשניגן יצירות קלאסיות ומודרניות. האווירה בקפה לנדמאן היא פשוט מצרך נדיר – חשבו על חדר אריסטוקרטי עם נברשות מרשימות וריהוט מלכותי מלא באנשי המעמד הגבוה שלבושים בהידור ושותים להם קפה ותה לצלילי פסנתר מרגיעים. באווירה הזו פשוט ניתקנו מכל הצרות ונסחפנו בכוחו של הוואלס הוינאי המסחרר שאליו נכנסנו. הפעם נשארנו עד ממש מאוחר והיינו בין אחרוני הלקוחות. מזל שהתחבורה הציבורית בוינה עוד עובדת והמלון נמצא במרחק נסיעה של 3 דקות.

5e027defd192b8b155efe8a710951df4.jpg?l=6

בתמונה: עוד ביקור מוצלח בקפה לנדמאן

היום החמישי: ואז יצאה השמש

לאחר כמה ימים סגריריים בבודפשט ובווינה, הבוקר קמנו ליום שמשי ויפה (אך קר באותה מידה). לכן, החלטנו שהיום נסייר בוינה. התחלנו עם סיור החשמלית של ריק סטיבס (ניתן להוריד את המדריך הקולי בחינם דרך אפליקציית Audio Europe). הסיור לוקח את המבקרים לנסיעה לאורך שדרת "הרינג" של וינה אשר עוטפת את המרכז העתיק של וינה. שדרת הרינג נמצאת היכן שהיו בעבר חומות העיר וינה. החומות נהרסו על ידי פרנץ יוזף בשנים הראשונות לשלטונו ובמקומן הוא בנה שדרה מרשימה שאותה הוא שיבץ בבניינים מדהימים שנבנו בסגנונות שונים אשר הותאמו לתכלית המבנה. כך למשל בית הפרלמנט (כרגע בשיפוצים) נבנה בסגנון נאו-קלאסי אשר מתחקה אחר תרבות יוון שהייתה ערש הדמוקרטיה, בית העירייה נבנה בסגנון נאו-גותי אשר מתחקה אחר תקופת ימי הביניים שבה תופעת העיור תפסה תאוצה ומוזיאון קונסטהיסטורישס ואחיו התאום (ארכיטקטונית) מוזיאון הטבע נבנו בסגנון נאו-רנסנסי אשר מתחקה אחר תקופת הרנסנס שבה פרחה התרבות האירופית.

הנסיעה לאורך הרינג פשוט מדהימה – הנוסע מותקף מכל עבריו במבנים ססגוניים וקשה מאוד להחליט לאן שווה להסתכל. למרבה המזל, ריק סטיבס מסביר מספק הסברים תמציתיים אשר מתובלים במידה נכונה של היסטוריה ובדיחות חביבות. נראה שהושקעה המון מחשבה במדריך הקולי שכן הוא נוח מאוד לשימוש ומדויק בזמני הנסיעה בין התחנות. הסיור מתחיל ונגמר בתחנת Operring השוכנת על יד בית האופרה, שממנה יש גם ירידה לתחנת ה-U קרלספלאץ. לסיכום, מדובר בסיור חובה לכל מי שמטייל בוינה, שזוכה בקלות לציון המושלם 10.

לאורך הדרך, מציע ריק סטיבס מספר עצירות:

  1. שטאדטפארק – ריאה ירוקה חביבה למדיי המשכנת את פסל הזהב המפורסם של יוהאן שטראוס. אין לפארק ייחוד נוסף מעבר לכך. העצירה בשטאדטפארק נחמדה ותו לא, לכן היא זוכה לציון 6.
  2. שוודנפלאץ – עצירה לצורך החלפת קו מחשמלית מספר 2 לחשמלית מספר 1 (חובה לצורך השלמת הסיבוב המעגלי). אני מוכרח לומר לאוסטרים סחתיין על התדירות – כמעט שלא המתנו להחלפת החשמלית.
  3. פוטיפקירשה – אחת הכנסיות היפות והמיוחדות ביותר בוינה אשר בולטת למרחקים מהרינג בשל סגנונה הייחודי. הכניסה חופשית. העצירה בפוטיפקירשה בהחלט שווה את זמנכם, לכן היא זוכה לציון 8.
  4. בית העירייה – כבר כיסיתי את שוק חג המולד בבית העירייה קודם, ציון 10.
  5. בניין הפרלמנט – בניין הפרלמנט אולי נמצא כעת בשיפוצים מקיפים, אולם מרכז מבקרים קטן בחזית הבניין מאפשר למבקרים להציץ על החזית הנאו-קלאסית המרשימה של הפרלמנט, להתרשם מהנזק הרב שספג הבניין לאורך השנים (עם דגש על מלה"ע השנייה), לשוטט וירטואלית בתכניות השיפוצים של בית העירייה ואפילו לנסות את המושבים שבעתיד ישמשו את חברי הפרלמנט האוסטרי. חוויה שונה ומיוחדת. הבחור החביב בדלפק הקבלה הציע לנו להשתתף בסיור מודרך חינמי במשכן הזמני של בית העירייה בארמון ההופבורג. עוד על כך בהמשך. התערוכה החביבה בהחלט שווה ביקור, לכן היא זוכה לציון 8.5.

39c5968022adaf3feae68f41ec4807f5.jpg?l=6

בתמונה: פסלו של יוהאן שטראוס הנמצא בשטאדטפארק

859b368ddeb4765da584eb94b8b49769.jpg?l=6

בתמונה: פוטיפקירשה, במבט מהרינג

86172d96576bbfc9ee1558c504eeb692.jpg?l=6

בתמונה: צדו הדרומי של הפוטיפקירשה

b8263aeec6bcb7c69b4130eac088b0a5.jpg?l=6

בתמונה: חלל הפנים של הפוטיפקירשה

3fde4fed41344f11150c299f082bfc42.jpg?l=6

בתמונה: החזית המרשימה של בית הפרלמנט המשתפץ

כשהסיור נגמר בתחנת Operring שבה התחלנו, התחלנו בעוד סיור מודרך של ריק סטיבס, הפעם רגלי, אשר יוצא מבית האופרה. גם כאן הסיור מציג את וינה למבקרים בצורה טובה למדיי. הסיור התחיל בבית האופרה, המשיך לקפה זאכר (רק המבט לעבר הזאכרטורטה היבשושי שלהם גרם לנו לברוח), משם לאלברטינהפלאץ שבה אנדרטה לזכר מלה"ע השנייה. לאחר מכן, הסיור חוזר למדרחוב קרטנר. עובר דרך השטפנסדום (קתדרלת סנט סטיבן), מבצע פנייה קלה לרחוב גארבן, עצירה קלה בכנסיית סנט פיטר ומשם חותך דרך קפה דמל למיכאלרפלץ. לאחר מכן, הסיור ממשיך אל תוך מתחם ההופבורג, שבו הוא נגמר. כמו הסיורים האחרים, גם הסיור הזה מוצלח למדיי משום שהוא נותן למטייל מידע מעניין, תמציתי ומדויק. על כן, הסיורים הקוליים של ריק סטיבס מהווים תחליף מוצלח לסיורים החינמיים הרבים. לסיכום, מדובר בסיור מוצלח למדיי, אם כי פחות מוצלח מסיור החשמליות לטעמי, לכן הוא זוכה לציון 9.

במהלך הסיור ביצענו עצירה משמעותית אחת בשטפנסדום (קתדרלת סנט סטיבן). הכנסייה הזו יודעת לסבך את העניינים בצורה מדהימה. אזור המבואה של הכנסייה פתוח לציבור הרחב כל יום עד שעות הערב המאוחרות. מהאזור הנ"ל ניתן להשקיף על היכל התפילה המרכזי מבעד לגדר. מי שחפץ להיכנס פנימה, יכול לשלם 4.5 אירו כדי להכנס לאזור התפילה המרכזי. כמו כן, יש סיור בקריפטה, שני מגדלים שניתנים לטיפוס (בתשלום נוסף). להערכתי, למטייל הלא-נוצרי הממוצע, אין טעם לשלם עבור הכניסה לאזור התפילה המרכזי, שכן ניתן לראות הכל מאזור המבואה החינמי. הארכיטקטורה בסגנון הגותי-רומנסק פשוט משגעת ודרך הכנסייה ניתן ללמוד בעקיפין על ההיסטוריה של וינה. העיטור המעניין ביותר בקתדרלה הוא ציור מריה פוטש שנמצא בהיכל המבואה. הציור היה שייך לכנסייה קטנה באזור כפרי של הונגריה. לפי האגדה, יום אחד, עלו בעינייה של מריה בציור דמעות אמיתיות, ומאז נלקח הציור מאותה כנסייה והועבר לשטפנסדום. גם על השפטנסדום הכין ריק סטיבס סיור אודיו מודרך עצמאי שזמין להורדה באפליקציה. הסיור מאוד מפורט ולעתים אף מלאה מדיי. מומלץ להשמיע את קטעי האודיו באופן סלקטיבי כדי לא לאבד עניין. לסיכום, השטפנסדום הוא אתר חובה לכל המבקרים בוינה, ועל כן הוא זוכה לציון 10.

de869b8f2ea47bbe2fcb2ecb31cd2d3a.jpg?l=6

dbca1314ab37626613a41c81d5f30bfa.jpg?l=6

בתמונות: ההיכל המרכזי של השטפנסדום

לאחר שסיימנו את הסיור הרגלי, החלטנו להצטרף לסיור מודרך במשכן הזמני של הפרלמנט אשר שוכן בארמון ההופבורג. יש להגיע כרבע שעה לפני תחילת הסיור לצורך בידוק בטחוני ואפסון חפצים. כשהחל הסיור הופתענו לגלות שזכינו בסיור חצי פרטי רק אנחנו ועוד אישה אוסטרית נחמדה. בסיור ראינו את הנימוקים המשכנעים שבגללם החליטו האוסטרים לשפץ את בניין הפרלמנט שלהם, למדנו על ההיסטוריה ועל המבנה של הדמוקרטיה האוסטרית, שמענו הסברים אודות מתחם ההופבורג ועל השרפה שפרצה בו בשלהי המאה הקודמת, ראינו את הדירות של מריה תרזה ואת חדרי הנשפים הססגוניים שלה אשר משמשים כיום את הפרלמנט האוסטרי, ואף זכינו לשבת בכיסאותיהם של חברי הפרלמנט האוסטרים. מה שבאמת הפך את הסיור הזה למדהים הוא ההדרכה שהייתה פשוט ללא רבב – קיבלנו מדריכה נחמדה ומסבירת פנים אשר הסבירה הכל בצורה מעניינת והשיבה לשאלותנו בסבלנות ובפירוט. בסוף הסיור, גלשנו לדיון מעניין על המציאות הפוליטית המשתנה באירופה, ההמונאות ההולכת וגואה, שאלת הגבולות וההגירה, האופן שבו אוסטריה בחרה להתמודד עם הסוגיה והאופן שבו הנושא נתפס בעיני ישראליים. אני יכול לומר שהייתי בלא מעט סיורי פרלמנט ברחבי העולם, אבל הסיור הזה היה המוצלח מכולם לדעתי, בגלל החוויה האינטימית וההדרכה המעולה, וכל זאת במשכנו הזמני של הפרלמנט האוסטרי. לאחר שראיתי את הסגנון הראוותני של מבנה הפרלמנט האוסטרי ואת תכניות השיפוץ המרשימות למדיי, אני סמוך ובטוח שהסיורים במבנה הפרלמנט המחודש יהיו הטובים מסוגם. לסיכום, מדובר בסיור מדהים שבו למדתי המון ונהנתי מאוד, לכן הוא זוכה לציון המושלם 10.

את הסיור סיימנו לאחר השעה 17:00, כשבידינו כרטיסים למופע בלט בבניין אופרה שצפוי להתחיל בשעה 19:30. נסענו בזריזות לאכול מנת פו וייטנאמי ליד המלון במסעדת Ivy's pho house (תחנת זיגלרגאסה ב-U3) מדובר במנה זולה, גדולה, משביעה, מחממת וטעימה בטירוף.

הגענו למלון בשעה 18:00, התארגנו בזריזות, ובשעה 19:00 יצאנו לבית האופרה של וינה (תחנת החשמלית Operring או תחנת ה-U-bahn קרלספלאץ) לצפות בבלט "סילביה". בית האופרה המשגע של וינה הוא אחד החשובים ביותר בעולם, והעיצוב שלו פשוט מדהים. הזמנו מקומות ישיבה למרכז הגלריה בשורה גבוהה יחסית, והראות הייתה טובה למדיי. מומלץ להימנע מהזמנת מקומות בצידי הגלריה, כי הראות מהם ממש ממש בעייתית – רואים חצי במה במקרה הטוב. זו הפעם הראשונה שבה צפיתי במופע בלט, שנבחר משום שלהתרשמותנו זו הופעה יותר קלילה מאשר אופרה. אני חייב לומר שמאוד נהנתי מהמופע. היה משהו מאוד מרשים בלראות הפקה שנעשית באותה הצורה בדיוק כמו לפני 150 שנים ללא שום אמצעי טכנולוגיה מודרני. המופע נשען רק על עבודת הרגליים המרהיבה של הרקדנים המוכשרים ועל נגינתה המופלאה של התזמורת אשר ליוותה אותם בתיאום מושלם. עם זאת, מדובר בהופעה של שעתיים וחצי שבה עירוב של סצנות שונות שהמכנה המשותף ביניהן אינו ברור למדיי. לסיכום, הצפייה במופע בבית האופרה מומלצת לכל תייר שרוצה לטעום מהתרבות הווינאית העשירה. מופע הבלט "סילביה" מומלץ אף הוא ולכן הוא זוכה לציון 9.

e28e3a522261752c824580737251cb58.jpg?l=6

בתמונה: בית האופרה של וינה

לאחר תום המופע, התקדמנו במעלה מדרחוב קרטנר והתרשמנו מקישוטי חג המולד של העיר העתיקה של וינה. התקדמנו רגלית עד מלון סופיטל המשכן את אחד הברים הססגוניים ביותר בווינה – בר Das Loft. מדובר בבר המשקיף לנוף מטורף של העיר העתיקה של וינה. האווירה בבר היא פשוט מדהימה – מוזיקה נעימה מתנגנת, התקרה מחליפה צבעים וברקע נוף מטורף – מה עוד אפשר לבקש? אולי יותר מקומות ישיבה שלא נצטרך לעמוד, אבל זה ממש לא הפריע לנו. הבר היה סיום מושלם לערב האריסטוקרטי שעבר עלינו באופרה.

8d4369354206771ecec7f3ab1e338766.jpg?l=6

בתמונה: דאס לופט

היום החמישי: סופו של הוואלס

אז זהו, זהו היום האחרון שלנו בווינה. יצאנו מהחדר, עשינו צ'ק אאוט ואחסנו את התיקים בקבלה. היעד הראשון שלנו להיום הוא המוזיאון להיסטוריה צבאית (תחנת היינריך דרימל פלאץ בחשמלית 18). אז כידוע אוסטריה הייתה בעבר אימפריה של ממש, והחזיקה צבא משמעותי שלחם מלחמות רבות מצפון, מדרום, ממזרח וממערב. המוזיאון להיסטוריה צבאית הוא המוזיאון היחיד שמתייחס לנושא בווינה. למען האמת, מדובר בהצלחה חלקית בלבד. במוזיאון שתי תערוכות שהיו מעניינות – התערוכה על מלחמת העולם השנייה והתערוכה על הצי הימי של אוסטריה (שלא ידעתי על קיומו בכלל). יתר התערוכות שגם התמקדו בתקופות מוקדמות יותר בהיסטוריה היו חביבות לכל היותר בעיקר בגלל עבודות האמנות המרשימות שמוצגות במקום. הבעיה של המוזיאון הזה, בדומה למוזיאון הלאומי של הונגריה, היא שנראה שהתערוכות נבנו באקראיות, ללא יד מכוונת שמנסה לספר סיפור קוהרנטי. עם זאת, הארכיטקטורה של הוינאים לעולם אינה מאכזבת. גם המוזיאון מעוצב בהוד והדר של ארמון. בהתחשב בזמן הנסיעה הארוך מהמרכז, מומלץ לוותר על המקום בביקור הראשון בווינה. נתנו למוזיאון את הציון 7.

משם נסענו לארמון שנברון המרוחק (תחנת שנברון בקו U4). זו הייתה האטרקציה ששמרנו ממש לסוף – גם בגלל מזג האוויר הסגרירי שהיה בתחילת שהותנו בוינה וגם מכיוון שרצינו לסיים בשיא. אם כן, הציפיות היו בשיאן. בחרנו בסיור המורחב (Grand Tour) משום שהתוספת הכספית שולית והביקורות המליצו לקחת את ההרחבה. את הכרטיסים לא ניתן לרכוש מאתר GetYourGuide, לכן רכשנו במקום. להפתעתנו הרבה יכולנו להיכנס למתחם באופן מיידי (התכנון היה לקנות כרטיסים ולחזור לאחר סיבוב בגנים). אני יכול לומר שארמון השנברון הוא ארמון מרהיב ביופיו מבפנים. החדרים עצמם שונים מאוד האחד מהשני, ולכן הסיור ב-40 חדרים שונים אינו מלאה או חזרתי בשום אופן. אני התאכזבתי מאוד מהעובדה שהצילום במקום אסור, משום שהיו חדרים שבהם היה לי מאוד קשה שלא לצלם. בפרט, חדר הנשפים של מריה תרזה (כלול גם בסיור הרגיל) וחדר המיליונים (רק בסיור המורחב). אך מראה עיניים הוא לא הכל. הערך המוסף של ארמון השנברון טמון בסיור הקולי המושקע שכלול במחיר, וזו לטעמי הנקודה שמבדלת אותו מהרבה ארמונות. הסיור עצמו דן בהרחבה בסיפורים העסיסיים של שתי משפחות מלוכה מבית הבסבורג – משפחתה של מריה תרזה ומשפחתם של פרנץ יוזף ואשתו סיסי. הסיפורים משתלבים באופן מופלא במהלך הסיור ומאפשרים למטייל לדמיין את הסעודות של פרנץ יוזף בשולחן האוכל המלכותי על יד הכיסא הריק שהיה שמור לאשתו הציימנית סיסי שהעדיפה לטייל בעולם או לדלג על ארוחת הערב. לטעמי מדובר בסיור חובה לכל מי שמבקר בווינה, גם כדי להתרשם מארמון אירופאי מהמעלה הראשונה וגם כדי לשמוע את הסיפורים העסיסיים על משפחת המלוכה. על כן, אני מעניק לארמון השנברון את הציון 10.

לאחר הביקור בתוך ארמון השנברון, החלטנו לצאת להסתובב בגנים של הארמון. אני מוכרח לומר שכגודל הציפייה גודל האכזבה. היה ברור לי שבשלהי חודש נובמבר, הפריחה לא תהיה בשיאה, בלשון המעטה, אבל לא ציפיתי למצוא את כל העצים ערומים ואת כל הפרחים עקורים. מדובר במחזה אימים שמרוויח את הציון 2 ביושר.

9c8ff34d016feb1247072d5c72a7d0ca.jpg?l=6

בתמונה: ארמון השנברון כפי שנשקף מהגנים

בשעות האחרונות שלנו בווינה, החלטנו למלא התחייבות קודמת לבדוק את המוסד הווינאי המפורסם ביותר – מסעדת פיגלמולר. הגענו באופן ספונטני קצת אחרי השעה 15:00 והמתנו בתור כחמש דקות לפני שקיבלנו שולחן. אני הזמנתי שניצל פיגלמולר עם סלט תפוחי אדמה. השניצל פשוט מעולה – יותר מכל שניצל אחר שאכלתי, אבל הכוכב האמיתי היה סלט תפוחי האדמה שהיה כל כך טעים שלא היה ניתן להפסיק לאכול אותו. מדובר במנה יקרה למדיי, אבל שווה כל אירו. מומלץ בחום!

בזמן שנשאר לנו עד יציאת האוטובוס לבודפשט, טיילנו פעם אחרונה ברחובות העיר העתיקה של וינה, אמרנו שלום לשטפנסדום, הבטנו פעם אחרונה למדרחוב קטנר ולרחוב גארבן ונפרדנו מכיכר מיכאלרפלץ.

2c8056a8e49194c5d00a5fe42f0a2143.jpg?l=6

בתמונה: רחוב מקושט ברובע האינרה שטאדט

007d179c9a6730361e5d72c1d8e3eb48.jpg?l=6

בתמונה: כיכר שטפנזפלאץ ועץ האשוח

מהמלון נסענו לתחנה המרכזית של וינה עם אוטובוס 13A ישירות מפינת המלון שלנו, בגלל העומסים על האו-בן בשעות אחה"צ. במהלך הנסיעה קיבלנו הודעה על עיכוב של 25 דקות ביציאת האוטובוס לבודפשט. אכן שימושי, אך קצת באיחור. הפעם מספר הרציף היה רשום על הכרטיס האלקטרוני שקיבלנו ותחנת האוטובוס הייתה משולטת בבהירות. לאחר שהמתנו 20 דקות בתחנה, העלייה לאוטובוס החלה (האוטובוס הגיע לפנינו, אך הנהג היה חייב לצאת להפסקה בטרם ימשיך את מסעו לבודפשט). היה מספיק מקום לכל אחד להתפרש על זוג מושבים גם הפעם. הנסיעה עברה בנעימים גם הפעם, והגענו לבודפשט בעיכוב של 20 דקות סה"כ.

עם הגעת האוטובוס לבודפשט הצטיידנו בכרטיס קבוצתי נוסף ל-24 שעות והתחלנו את נסיעתנו לדירה. קו M4 יעיל כתמיד, אך ההפתעה האמיתית הייתה החשמלית המקושטת בסגנון חג המולד שבאה לאסוף אותנו לנסיעה על שפת הדנובה. בעל הדירה שלח הוראות כניסה לדירה שהיו דומות למעין אסקייפ רום סובייטי, אבל בסוף הסתדרנו (ממש צרות של עשירים...). אהבנו את העובדה שהדירה הייתה ממוקמת על ואצי אוצה אבל בצד העורפי – ללא הרעש של המטיילים. ככה יכולנו להעביר את הלילה בשלווה.

9752652e9efe8fa033344ca8a77e8c1b.jpg?l=6

d6d04486377ae0efe9df673a618ef929.jpg?l=6

בתמונות: החשמלית המקושטת שבאה לאסוף אותנו

החלטנו לסיים את הערב בבית הקפה המפואר ביותר של בודפשט – קפה ניו יורק ששוכן במלון ניו יורק המדהים והיוקרתי. האווירה הייתה פשוט מדהימה – ישבנו בבר שמשקיף על בית הקפה (התפריט זהה) בקרבת פסנתרן מוכשר שהנעים את זמננו. הפעם איכות האוכל והמשקאות הייתה ירודה ולא שווה את המחיר היקר, אבל ממש כמו בבתי הקפה של וינה התשלום מבחינתנו הוא על האווירה. בילינו בקפה ניו יורק שעתיים שחלפו להן כמו דקותיים ורק סמוך לשעה חצות שבנו למלון, הפעם ברגל משום שהמטרו כבר היה סגור. כאן זו ההזדמנות שלי להזהיר אתכם להימנע מהליכה ברובע היהודי בשעות הלילה – מדובר באזור שאופפת אותו תחושת מופקרות וחוסר חוק בגלל כמויות השיכורים שמסתובבים בין המועדונים והברים שברובע. את התופעה הזו לא ראיתי בשום עיר אחרת בעולם וזו אחת הסיבות שבגללן אני לא התחברתי לאווירה הכללית של בודפשט. אין מה לדאוג, יצאנו משם בריאים ושלמים, והלכנו היישר לישון.

3cdd71a1ac3d7b6951c77f4b9dedf004.jpg?l=6

בתמונה: הלובי של מלון ניו יורק היוקרתי

היום השביעי: המיטב של פשט

קמנו בבוקר ויצאנו לאכול באחד מבתי הקפה של העיר – גם הפעם התמורה לכסף פשוט מדהימה – אכלנו ארוחת בוקר מדהימה ב-5 אירו בלבד.

לאחר ארוחת הבוקר הטובה, הלכנו לראות את הערבה הבוכייה מבחוץ (כדי לא לשלם לבית הכנסת היהודי 20 אירו, תודה רבה) – ממש סימון וי מיותר. זה ממש עוד עץ לאוסף.

משם התקדמנו לקונדיטוריית פרויליך הכשרה והמפורסמת שידועה במאפים הטובים שלה. טעמנו עוגת דובוש (טעים) ועוגת פלודני (טעים בטירוף). מומלץ בחום גם למי שלא שומר כשרות.

לאחר הביקור בפרויליך, התקדמנו לפרלמנט של הונגריה (תחנת קושוט לאיוש טר בחשמלית 2 או בקו M2). כרטיסים לסיור המודרך בשפה העברית הזמנו שלושה שבועות מראש. במבנה שממנו יוצאים הסיורים (מצפון למבנה הפרלמנט עצמו) יש אזור המתנה עם קפיטרייה שבה העברנו קצת זמן. בשעה היעודה עמדנו בתור להיכנס. עברנו בידוק בטחוני והעברנו מעילים לגרדרובה. לאחר מכן קיבלנו מדריך קולי שבו הושמעה הדרכה מוקלטת בעברית. מבנה הפרלמנט ההונגרי מרשים מבפנים כמו שהוא מרשים מבחוץ, והסיור בו ענייני ואפקטיבי. במהלך הסיור רואים את אולם המליאה, את היכל הכתר שעליו מוצבים שומרים אשר מגנים עליו בקנאות מפני התיירים, את גרם המדרגות המרשים במרכז הבניין ועוד. ההדרכה הקולית נחמדה מאוד, ועליי לשבח את ההונגרים על ההשקעה באיכות ההדרכה בשפה העברית – גם מבחינת הטקסט שהיה לרוב תקין לשונית וגם מבחינת ההגייה שהייתה ללא רבב. עם זאת, ההדרכה הקולית מעט חופרת לפעמים. הקטע המעצבן הוא שהסיור מתבצע בקבוצה ולכן מרגיש כמו סיור מודרך, אבל אין מדריך שאפשר לשאול שאלות, אלא זוג עובדים הונגריים שכל תכליתם ללחוץ פליי וסטופ, וגם בזה הם פישלו מספר פעמים. מיותר לציין שעל השאלות שלנו הם לא ידעו לענות. למען ההגינות, האתר של הפרלמנט ציין במפורש שההדרכה בעברית תהיה עם אודיוגייד, ובכל זאת ציפיתי ליותר. לכל מי שיכול לבחור בסיור מודרך בשפה אחרת, אמליץ לעשות זאת. את הכרטיסים הפעם הזמנו ישירות מאתר הפרלמנט משום שאתר גטיורגייד לא מוכר סיורים בשפה העברית, והוא עושה זאת במחיר מנופח שהופך את ההנחה ללא כדאית. לסיכום, מדובר בבניין פרלמנט מרשים ביותר, רק חבל שההדרכה קצת קלקלה, לכן הפרלמנט ההונגרי זוכה לציון 9.

704eda79c2025d6314924e653f3b1c8a.jpg?l=6

בתמונה: הפרלמנט ההונגרי מבחוץ

900ef5fd0146293497568a8a31dec9d7.jpg?l=6

בתמונה: ההיכל המרכזי

7cbe4edb692bd70a7b466d18d1421724.jpg?l=6

בתמונה: גרם המדרגות המרשים

56b29bae77e075afc60dc1bf457cd5d7.jpg?l=6

בתמונה: הנוף הנשקף מהפרלמנט

לאחר הביקור בבניין הפרלמנט, החלטנו לבקר באנדרטת הנעליים שאת העוצמה שלה אי אפשר להסביר בכלל – היא כל כך פשוטה ומדויקת עד כדי כך שהיא פשוט הותירה אותי חסר מילים. האנדרטה הזו מוכיחה שאין צורך להתחכם בתכנון אנדרטאות סימבוליות כאלה ואחרות (למשל: האנדרטה שבכיכר האלברטינה בווינה), כי המסרים הברורים והפשוטים הם יותר חזקים מהכל. לאנדרטה שכזו, כמובן אי אפשר לתת ציון, אבל אני יכול להגיד שזה אתר חובה לכל מבקר בבודפשט שרוצה להבין את האכזריות של מכונת ההרג הנאצית בצורה הבוטה ביותר שאפשר.

היעד הבא שלנו הוא השוק הגדול של בודפשט (תחנת פווואם טר בחשמלית 2) – מתחם ענק בן שלוש קומות של חנויות רבות – בקומת הקרקע יש מאפיות לצד דוכני תבלינים, בשר, ירקות וממתקים. בקומה העליונה ישנם דוכני מזון לצד דוכני מזכרות למיניהם (המחירים דווקא סבירים למדיי) ובקומה התחתונה סופר של הרשת מוזלת אלדי. הסיבוב בשוק נחמד מאוד – דגמנו פלודני טעים מאוד בקומת הקרקע, קנינו קצת פפריקה הונגרית הביתה, הסתובבנו בין דוכני המזכרות, התענגנו על קערת גולש מהבילה וקינחנו בסיבוב בסופר לקנות קצת שוקולדים. סה"כ ביקור מוצלח שנמשך קצת יותר משעה. עם זאת, השוק לא נעים במיוחד בגלל הצפיפות הרבה בקומה העליונה ותחושת ההזנחה. לסיכום, השוק זוכה לציון 8.

5e279f150f4e93144c2112eaa8413bc4.JPG?l=6

בתמונה: השוק הגדול של בודפשט

לאחר הסיבוב בשוק, החלטנו לחפש מציאות בקניון ווסטאנד (תחנת Nyugati בקו M3). מיותר לציין שבמדינה שבה גובים 27 אחוז מע"מ, אין סיבה לחפש מציאות בכלל. התקפלנו מהר תוך חצי שעה בחזרה לדירה, לנוח קצת לקראת פעילות הערב.

את הערב האחרון שלנו בבודפשט בחרנו להעביר בשייט על הדנובה. היצע ההפלגות גדול וטווח המחירים רחב. הפלגות פשוטות של 40 דקות עולות החל מ-9 אירו, ומשם השמיים הם הגבול. לאחר לבטים רבים, הזמנו בספק מסוים שייט של חברת הונגריה קונצרט – מדובר בשייט של שעתיים בסירה קלאסית עם מוזיקה הונגרית חייה על הסיפון בעלות של 17.6 אירו לאחר הנחת GetYourGuide (מחיר מלא – 22 אירו). המחיר כולל משקה אחד בכניסה (מים/תפוזים/תפוחים/שמפניה) ועוד משקה נוסף בהמשך הערב לבחירתכם (המבחר מגוון וכולל משקאות חמים, קלים, מוגזים ואלכוהול). ישנה אפשרות להזמין את השייט עם ארוחת ערב הונגרית בסגנון בופה על הספינה, אך לאחר שראינו את המחיר המנופח ואת הביקורות הפושרות, בחרנו לוותר עליה. בהמשך הבנו כמה ההחלטה הזו הייתה נכונה.

בשעה שש וחצי הגענו לנקודת המפגש שממנה הובילו אותנו לסירה שעגנה בסמוך לאנדרטת הנעליים. אזהרה – אף אחד לא יחכה לכם אם תאחרו. הם יצאו ממש על הדקה. דאגנו להיות בין הראשונים שעלו לסירה. אחת העובדות הפנתה אותנו לחדר אחורי בסיפון התחתון שבו הושיבו את כל מי שלא שילם עבור ארוחת הערב (החדר היה חצי מלא). הראות החוצה מהחדר הזה היא סבירה למדיי. מומלץ להקדים ולתפוס שולחן על יד החלון השמאלי שממנו נשקף הנוף הטוב ביותר. הסירה עצמה הייתה אלגנטית וקלאסית למדיי – כולה עשוית עץ ומכוסה בשטיחים. יציאת הספינה התעכבה בכעשרים דקות – דבר שבשילוב עם הראות המוגבלת קצת קילקל לנו את החוויה בהתחלה, אבל המוזיקה הנפלאה (אין קלישאה יותר גדולה מלנגן את הדנובה הכחולה במהלך שייט על הדנובה, אבל הו, כמה שזה היה קסום) שהתנגנה שעה שחיכינו ליציאת הסירה הנעימה את זמננו. בהמשך הבנו שבקומה העליונה ישנן 3 מרפסות שמהן אפשר לתצפת ללא הפרעה על העיר בודפשט. יצאנו לסייר במרפסות העליונות שמהן צילמנו תמונות רבות של בודפשט בלילה, בפרט של הפרלמנט המואר, באסטיון הדייגים, ארמון המלוכה, גשר השלשלאות והסיוטדלה. הנוף מהמרפסות היה פשוט מדהים ובפועל היה נחמד לטייל בין השולחן שלנו עם המוזיקה המופלאה לבין המרפסות עם הנוף המטריף. ככה בילינו שעתיים שחלפו להן מהר מדיי. החשש שלנו היה שנשתעמם בשיט של שעתיים, אבל להפתעתנו השייט עבר במהרה, ועכשיו לא ברור לי איך אפשר להספיק לספוג את בודפשט היפה בשיט מואץ של 40 דקות.

453e7938280038aae64f582a011b8cfe.jpg?l=6

בתמונה: הארמון המלכותי של בודפשט

62c9949f6d366bf5277e869030515322.jpg?l=6

בתמונה: גשר השלשלאות

b0b76e52e36f25a8e30d4442242d976d.jpg?l=6

בתמונה: הפרלמנט ההונגרי בשעות הלילה – מחזה מרהיב

השיא של הערב מבחינתנו היה כשהנגנים החליטו לעבור שולחן שולחן ולנגן שירים על פי בקשת הקהל. אנחנו הפעלנו תכסיס נכלולי שבזכותו זכינו לשמוע את שירת התקווה מתנגנת באמצע בודפשט על ידי נגנים הונגריים. אנחנו ביקשנו שינגנו את "וולטבה" של סמטנה – יצירה ששימשה בסיס ללחן של התקווה. כאן ההזדמנות לומר שהנגנים היו מוכשרים מאוד ושילבו במינון הולם מוזיקה הונגרית עממית שהייתה שמחה ועליזה לצד יצירות קלאסיות מוכרות ואהובות, כך שלטעמי המוזיקה הייתה מצוינת.

אסכם ואומר שהערב היה פשוט קסום מכל בחינה אפשרית, והסכמנו ללא כל ספק שזו פעילות הערב המוצלחת ביותר שעשינו אי פעם והשייט העירוני היפה ביותר שעשינו אי פעם. לכן, אני מוכן לחרוג ממנהגי, לוותר להם על האיחור ביציאה ולתת להם את הציון המושלם 10.

כשם שהסירה יצאה באיחור, היא גם הגיעה באיחור דומה. הבעיה – הזמנו מקומות למסעדת Meatology. צלצלנו אליהם במהרה והודענו שנגיע באיחור. הם ביקשו שנזדרז כי הם רצו כבר לסגור מטבח. בדרך הצצנו שנית לשוק המדהים שמול הבזיליקה. כשהגענו, המלצר קיבל אותנו והוביל אותנו לשולחן שלנו. הזמנו בזריזות תוך כדי שאנחנו מתנצלים על האיחור ומסבירים שזה לא ממש היה תלוי בנו. צוות המקום היה ידידותי ומסביר פנים. כעבור מספר דקות, האוכל הוגש. אני הזמנתי כריך בטן חזיר בבישול ארוך ברוטב ברביקיו אסייאתי עם ירקות אסיאתיים וחמוצים תוצרת בית בלחם שטוח. עם המנה הגיע סלט כרוב בסגנון תאילנדי וצ'יפס קראנצ'י בטירוף. הבשר היה מבושל לכדי שלמות, הרוטב היה מדהים, הירקות בושלו לכדי שלמות, החמוצים היו נהדרים, סלט הכרוב היה מרענן וטעים בטירוף והצ'יפס היה בין הטובים שאכלתי (בייחוד הבטטה). מדובר במנה אדירה, יצירתית, חדשנית וטעימה בטירוף. זו חד משמעית הארוחה הטובה ביותר שאכלתי בבודפשט. השירות היה מדהים אף הוא משום שמדובר במקום משפחתי בבעלות שני אחים שנחושים לתת לאורחים חווית שירות מושלמת. לאורך הערב הם הציעו לנו מים וכמה טעימות, למשל: רטבים חריפים שהם מייצרים בעצמם – אחד פירותי ואחד שטני. בסוף הערב, הודיתי להם באופן אישי והבטחתי שאעלה ביקורות אוהדות לגוגל ולטריפאדוויזר. הם הזמינו אותנו לחזור. אני מצפה להזדמנות הבאה לחזור בקוצר רוח. אמנם מדובר במקום שהוא מעט יקר יותר מהממוצע בבודפשט, ועם זאת, התמורה לכסף היא פשוט סנסציונית.

החלטנו לחזור לדירה כדי לישון קצת לפני טיסת הבוקר המוקדמת של יום המחרת.

היום השמיני: חוזרים הביתה

קמנו בשעה 3:00 כדי לצאת לתחנת האוטובוס שבכיכר Deak Ferenc בשעה 3:20. קנינו כרטיסי נסיעה חד פעמיים במקום ועלינו על האוטבוס הראשון בקו 100E שיוצא בשעה 3:40. האוטובוס הוריד אותנו בשדה התעופה של בודפשט כשעתיים לפני הטיסה. שינוי המדיניות של WIZZ יצר בלגן אטומי בשדה התעופה של בודפשט שהוא ממילא שדה תעופה בעייתי כשלעצמו. חברת WIZZ פתחה 17 דלפקי צ'ק אין שטיפלו בו זמנית בכשבע טיסות שיצאו במקביל, אבל לא היה ברור היכן התור התחיל והיכן הוא נגמר. איכשהו השתלבנו בהמון והצלחנו למסור את מזוודותינו במהירות יחסית. התור לבטחון היה ארוך למדיי, אך גם אותו עברנו בשלום. סיימנו את כל ההליכים כשעה לפני המראת הטיסה, לכן התקדמנו ישירות לביקורת הדרכונים (ללא תור, לפחות כאן) ומשם התקדמנו לחכות בקרבת שער העלייה למטוס. כלמוד ניסיון, אני יכול לומר שאין שום סיבה למהר לעבור בשער העלייה למטוס בטיסות הבוקר, שכן הנוסעים לרוב נאלצים להמתין באוטובוס או בקור המקפיא עד אשר צוות המטוס מוכן לאפשר להם להיכנס למטוס. לכן, עברנו בשער העלייה למטוס יחסית בסוף ולא מאוד הופתענו לגלות שכל הנוסעים המתינו באוטובוסים שלא זזו מילימטר מאז פתיחת השער. בסוף אני הייתי הראשון לעלות למטוס, למרות שעברתי בשער בין האחרונים.

הפעם קיבלנו מטוס חדש (בן חודשיים) וחגיגי במיוחד – המטוס המאה של חברת WIZZ. תא הנוסעים הריח נקי ורענן במיוחד, וכמו תמיד השירות היה פשוט נהדר. מיותר לציין שגם הפעם הטיסה יצאה בזמן והגיעה לפני הזמן. הטיסה הנעימה חתמה טיול חלומי ומוצלח במיוחד בשתי בירות אירופיות מדהימות.

מילות סיכום על בודפשט

אני חייב להודות שבודפשט מעלה בי רגשות מעורבים. מצד אחד מדובר בעיר שיש לה המון מה להציע – מהמרחצאות הנהדרים, דרך בניין הפרלמנט המרשים, השייט המדהים בנהר הדנובה ועד גבעות בודה היפות והמעניינות לצד סצנת אוכל נהדרת, אבל וזהו אבל גדול, מצד שני את האווירה בבודפשט פשוט לא אהבתי. בין כל פינות החמד הללו רואים הרבה מאוד הזנחה פושעת, את העיר אופפת תחושת מופקרות וההתנהגות הפרועה של הצעירים השיכורים ברחובות הראשיים לא ממש מוסיפה. הדואליות הזו שבה חיה בודפשט – בין אריסטוקרטיה לקומוניזם ובין עיר אימפריאלית ליעד מסיבות מייצרת פער מהותי בין השלם לסך חלקיו, ואני חייב לומר שבמקרה של בודפשט, לתחושתי, השלם קטן מסך חלקיו. אני מאוד מקווה שבודפשט תתחיל לטפל בהזנחה הרבה של מרכז העיר ולחזק את אכיפת החוק ברחובות. בצורה הזו, בודפשט תוכל ליצור אווירה נעימה יותר לתייר שתועיל לכולם. השאלה הגדולה נותרה – האם אחזור לבודפשט, והתשובה היא שככל הנראה כן, אם כי לא בזמן הקרוב.

טיפים ותובנות: בודפשט

  • מערכת התחבורה הציבורית של בודפשט היא די טובה והשימוש בה זול, לכן מומלץ להתנייד באמצעותה ולא להתפתות להשתמש באוטובוס תיירים לא תדיר ויקר
  • השכרת דירות בבודפשט נותנת תמורה מצוינת לכסף, וכדאי להזמין מראש, משום שלרוב המחירים אינם משתנים, וההיצע קטן עם הזמן
  • אין טעם לאכול ארוחות במלון או לקנות מצרכים מהסופר (למעט שתייה וחטיפים), שכן ניתן לאכול בחוץ אוכל מעולה במחירים מצחיקים (ארוחת בוקר בבית קפה 5-7 אירו, ארוחת ערב במסעדה 10-15 אירו, מנת אוכל רחוב 3-6 אירו)
  • שווקי חג המולד של בודפשט אינם מצדיקים הגעה לעיר בתקופה הזו. העדיפו להגיע בתקופות שבהן מזג האוויר נעים יותר.
  • הקניות בבודפשט אינן זולות במיוחד, ולכן לא מומלץ להגיע לבודפשט בלעדית בשביל קניות. החזרי מע"מ לקניינים הכבדים יכולים להיות משמעותיים עד מאוד.
  • שייט על נהר הדנובה בלילה וטבילה במרחצאות הן שתי אטרקציות חובה לכל מטייל בעיר
  • גם אם האווירה בבודפשט לא הכי נעימה, האטרקציות המדהימות שלה שוות את הטיול אליה.

מילות סיכום על וינה

כמו שכבר הודיתי קודם לכן, בוינה פשוט התאהבתי. אני חושב שוינה היא תופעה מיוחדת בקרב הבירות האירופיות. בעוד שערים רבות דוגמת ברלין, לונדון, אמסטרדם וברצלונה, השתנו רבות נוכח התיירות, וינה משמרת את אווירתה ואת אופיה באופן מעורר השתאות וחוגגת את העושר התרבותי רב השנים שלה בפרהסיה. באיזו עוד עיר אירופאית המופע הכי חם בעיר הוא אופרה? לאיזו עוד עיר יש תרבות כה מפותחת של בתי קפה קלאסיים מהמאה ה-19? באיזו עוד עיר נערכים קונצרטים חינמיים של מוזיקה קלאסית לרווחת הציבור? התשובה לכל השאלות הללו היא שאין עוד עיר כמו וינה. הגדולה של וינה לא טמונה רק באווירה האריסטוקרטית ובעושר התרבותי, אלא גם במגוון של האטרקציות שהיא מציעה. האימפריה הרומית הקדושה הגיעה כמעט לכל פינה באירופה – מטורקיה ועד ספרד, ולכן ניתן לראות בטיול אחד בעיר וינה ארמון בסגנון רוקוקו צרפתי (שנברון), סוסי ליפיצאנו מספרד (בית הספר הספרדי לרכיבה), כנסיית בארוק איטלקיות (כנסיית פטר הקדוש), עתיקות ממצרים מרומא ומיוון (מוזיאון קונסטהיסטורישס), קפה טורקי ונקניקיות בסגנון גרמני. בזכות כל אלה, וינה הפכה להיות אחת הערים האהובות עליי באירופה ואין לי ספק שעוד אשוב אליה, בתקווה לא בעוד הרבה זמן, ובפעם הבאה, בתקופת האביב כדי שאוכל לראות את הגנים (בפרט בארמונות השנברון והבלוודר) בשיא פריחתם.

טיפים ותובנות: וינה

  • גם בוינה מערכת התחבורה הציבורית נהדרת – הפריסה של קווי ה-U-bahn והתדירות שלהם מרשימות בהחלט. כרטיס שבועי הוא עסקה משתלמת מאוד לכל מי שמגיע לעיר אחרי יום שני ועוזב את העיר לפני יום שני.
  • אין שום צורך להשקיע במלון/דירה בתוך רובע האינרה שטאדט (רובע 1). אפשר לקחת מלון/דירה בקרבת קו מטרו U3 שמגיע לכיכר המרכזית (שטפנזפלאץ) ולשתי נקודות על הרינג (פולקסתיאטר ותחנת מיטה שממנה יש רכבת לשדה"ת של וינה).
  • כדאי לחסוך זמן וכסף ולאכול ארוחת בוקר במלון. כל ישיבה קטנה לקפה ועוגה בוינה עולה 10 אירו בשקט. במחיר הזה אפשר לאכול שלוש ארוחות בוקר בחדר. את הישיבה בבתי הקפה של העיר שמרו לערב, שלא על חשבון זמן הטיול שלכם ביום.
  • שווקי חג המולד של וינה הם מחזה מרהיב שלדעתי כל אדם מוכרח לראות לפחות פעם אחת בחייו. שלושת השווקים המומלצים ביותר הם: השוק בראטהאוס, השוק בשנברון והשוק בשפיטלברג.
  • קניות בוינה הן עסק יקר שמבזבז זמן וכסף. עדיף לשמור את הקניות ליעד אחר.
  • השהות בוינה אינה זולה, ועם זאת, הביקור בוינה לא יסולא בפז. השקיעו את כספכם בצורה חכמה, חסכו היכן שאפשר (לינה, אוכל, תחבורה) והשקיעו במה שחשוב באמת (אטרקציות, הופעות וחוויות מיוחדות). אחרי הכל, וינה אינה יקרה יותר מתל אביב.
  • וינה היא עיר סוחפת ושובת לב וככל הנראה גם אתם תיסחפו אחרי קצבה ואווירתה לאריסטוקרטיה האירופית של שלהי המאה ה-19.

טיפים כלליים ותובנות כלליות:

  • טיול משבת לשבת הוא פשוט נפלא – אפשר להתארגן בנחת ביום שישי לקראת הנסיעה וכשחוזרים, אפשר לנוח ביום שבת ולבלות עם המשפחה.
  • אוטובוסים בינעירוניים באירופה הם לרוב יעילים, מהירים ומשתלמים. תמיד כדאי להשוות בין רכבות לאוטובוסים. האתר שבו אני משתמש לשם כך הוא goeuro.com. אני מוצא שבאתר הזה כמות הספקים השונים היא הגדולה ביותר. אני בודק גם באתר rome2rio.com שמכיל אף הוא כמות ספקים מרשימה מאוד, אך בעל ממשק פחות נוח לשימוש.
  • הטבת 20% הנחה באתר GetYourGuide חוסכת גם זמן וגם כסף אם משתמשים בה באופן מושכל.
  • מינון נכון של ריק סטיבס יכול לשדרג לכם את הטיול ביג טיים
  • כל דקה של מחקר מקדים שווה לכם זמן וכסף.
  • אל תנסו לדחוס יותר מידי, תיהנו מהרגע ומהמקום.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של on2210?

‹ הפוסט הקודם
השיבה לרומא – איך להפיק את המיטב מקונקשן ארוך בעיר הנצח האיטלקית ולמה האיטלקים הרגיזו אותי הפעם?
השיבה לרומא – איך להפיק את המיטב מקונקשן ארוך בעיר הנצח האיטלקית ולמה האיטלקים הרגיזו אותי הפעם?
מתוך הבלוג של on2210
09-07-2018
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של on2210 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0
×