ולנסיה - קולינריה וארכיטקטורה

התגלגלו קורותיו של הינשוף לעיר הנמל הספרדית ולנסיה שעל גדות הים התיכון. אכן, יש כלימה מסוימת בכך שהינשוף, שאמנם חווה מעט מהלילה של העיר, התנזר הפעם מחיי הלילה הסוערים שלה, שלא בעטיו. עם זאת הוא טועם בכמה ממטעמי הגורמה הבלתי נשכחים שחוו בלוטות הטעם שלו.
הינשוף
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ולנסיה - קולינריה וארכיטקטורה
© לירון בונאנו

פירות ופירות ים בולנסיה

הגיגים על יחסי ולנסיה ו–Jaffa: כמויות עצומות של פרדסים מבהירות מדוע יצוא ההדר של ישראל לא יכול היה לזה של ולנסיה. תוסיפו לזה כמויות משקעים גבוהות יותר וקרבה גיאוגרפית לשוק היעד (אירופה או ארה"ב), ונראה שזאת ממש חוצפה ישראלית לנסות בכלל להתחרות. המקומיים סיפרו לי שאת הסחורה הטובה (ליצוא) הם בכלל לא רואים, וכמו בחקלאות אצלנו– סוג ב` נשאר בבית. כל זה לא מפריע לכל מיני עצים מוזרים למראה להניב כאילו-להכעיס צמרות פרי עמוסות עם עלה מבצבץ לו פה ושם בין הפירות. אני יכול להישבע שראיתי עץ נוי סתמי ברחוב שעטה על צמרתו הגזומה (בסך הכל כמטר קוטרה) קרוב ל-30 קילו קלמנטינות (ספרתי, היו שם יותר קלמנטינות מעלים!). ולאוכל:

סעודה המכבדת את עצמה נמדדת בעיני החכם בעופות על פי האווירה, החברה, האוכל והיין. לא בהכרח בסדר הזה.

מתמזל מזלו של אדם פעמים ספורות בחייו למקם סעודות גורמה ברשימת עשרת הארוחות המדהימות של חייו. מתמזל מזלו של ינשוף כפל כפליים: לא זו בלבד שעשרת הארוחות המובילות בחייו מולאו בששון, חדווה וקלות – אלא שהעשירייה אצלו חיה ובועטת, ובעיקר בועטת את הסעודות הישנות החוצה מהרשימה מפני החדשות הבאות לטובה. אין לו ביטחון, לינשוף, אם הדבר נובע מזיכרונו ההולך ונכחד או מעצם העובדה שרמת הארוחות עולה בכל פעם על הקודמות. אך מנוי וגמור עימו שאין זה משנה כלל, שכן התוצאה הינה אותה תוצאה: הארוחות בעשירייה הפותחת משתבחות ומתעדכנות.

ביקור ב-Cerveceria Juan, בית בירה משפחתי המתמחה בפירות ים, גורם לארוחות נצורות ומיתולוגיות להזיע ולזוע בחוסר נחת. כלפי חוץ (ופנים), המסעדה נראית עממית, וכוללת שולחנות עץ פשוטים עם מפות ועליהן מפות נייר השומרות שהמפות שמתחתן לא יתלכלכו (כמו הסבתא או הדודה שהשקיעו הון עתק בסלון חדש שמכוסה-תמידית בכיסוי מכוער לשמור עליו. אלוהים, איזה עולם!). ליבו של הינשוף כבר נשבה לנוכח אלפי (לא מאות, אלפי!) הינשופים שעיטרו את המסעדה (בובות, פיסלונים, תמונות, שעונים, מלחיות, מחזיקי דפים, פסלים, פעמונים, פותחנים, קופסאות, פקקים, מכסים וכו` וכו`). אין ספק שמישהו כאן יודע להעריך איכות. בהמשך, ויטרינת הטאפאס המפורסמת חושפת מגוון פירות ים הכוללים מולים מטוגנים או מבושלים ומגוון צדפות שונות, שרימפסים, דיונונים, תמנונים, תולעי מים קטנות, צדפות סכין, סרטנים ואפילו רגלי צפרדעים ושבלולים – והכל ברטבים שונים ומשונים, מטוגן, מבושל או חי מהים. כן, שכחתי: לא כשר פה.

יין הבית (לבן וקצת מבעבע) הוא פשוט לא הסגנון שלי (למרות שהבקבוק הוגש לנו בכד חרס מאורך וקפוא ודווקא אהבתי את הרעיון), ולמרות סעודת הים המחייבת, התעקשנו על טינטו מפנק, שהגיע (איך לא) מריוחה שאף פעם כמעט שלא מפספסת, כמו גם הפעם. ההזמנה של האוכל נשמעה למאזינים מהצד כמו ההזמנה האגדית של חיליק מויקטור חסון ("אני רוצה את העגבניה, עם העוף, עם הקארי" – מקווה שהציטוט מדויק), היינו גם רעבים וגם סקרנים. התוצאה – שום מנה לא פיספסה והמקום מומלץ בפה מלא ובקיבה הומה. אחרי שוך הקרב ושקיעת אבק המלחמה, ביצבץ לו חשבון דל (פחות מ–50 יורו לשני סועדים כולל בקבוק יין לא רע) שלא ממש עומד בקורלציה לטיב וכמות האוכל שהועלתה על מזבח רעבוננו.

מסעדה/קפה אחרת בעיר העתיקה שכמעט תמיד מלאה בשם el Tasca Belga אותה מנהלים הבעל שמקבל הזמנות והאישה שמכינה את האוכל – רוב המנות בתפריט הן סנדוויצ`ים חמים או קרים בשלל טעמים מלחמים הנאפים במקום, רק בשביל להתפצפץ בפה ולהתפזר כמו קונפטי על שולחנות העץ – לא יקר מדי ובהחלט משביע. גם כאן יכול לצאת לכם ממש לא כשר, אבל אם לא אכפת לכם, תזרמו. סנדוויץ` הסלמון לא הפיל אותי מהכיסא, אבל כמה סנדוויצ`ים חמים אחרים דווקא היו הצלחה נאה.

ארכיטקטורה ובילויים

ועכשיו נעבור למעט ארכיטקטורה בה נתקלנו בסיורנו בעיר. הפעם, תושב העיר ש. פ. ע. אירח אותי והראה לי כמה מקומות שווים סיור, ובראשם העיר העתיקה (עוד משלטון העותומנים) והמרכז החדש המדהים.

הישן בולנסיה: בית הדואר המרכזי ששופץ נראה בלילה לפחות כמו הטירה של דיסני. כשראיתי אותו לראשונה, לא התאפקתי לשאול: "מה??? מה הם שולחים כאן שככה נראה הדואר שלהם???". במרכז העיר בית העירייה, תחנת הרכבת, מזרקות ופסלים וסמטאות צרות אפלוליות ומזמינות ממש כמו בהרבה ערים אירופאיות אחרות. העיר העתיקה שורצת פאבים, מסעדות ובתי קפה למכביר – לא ישעמם כאן לחיות הלילה.

החדש בולנסיה: את ולנסיה חצה בעבר נהר רחב ידים ורדוד שהציק לתושבי העיר לא מעט: בכל פעם שירד קצת גשם (ויורד כאן לא מעט הודות לרכס ההרים שמקבל את פני העננים הבאים מהים), הנהר היה מזדרז לעלות על גדותיו למגינת ליבם של התושבים ומכוניותיהם שאמורות להיות יבשות גם מבפנים. לפני כעשור (פחות או יותר), החליטו תושבי העיר להתערב במהלך הבריאה, ולהסיט את זרימת הנהר למסלול "עוקף ולנסיה", ולהשאיר לאנחות את הערוץ הרחב והבוגדני עם זרזיף דקורטיבי לזכר ימים עברו. אך כאן לא עצרו הוולנסיאנים ממלאכתם: את השטח הרחב שהתפנה הם ייבשו, שתלו מדשאות, סללו מסלולי ריצה ומגרשי ספורט (איך לא) לרווחת התושבים. אך אם לא די בכך, החליט מי שהחליט, הקציב מי שהקציב, ומליונים רבים של יורו (פזטות כשהכל התחיל....) הושקעו באחד הפרוייקטים היותר יומרניים וראוותניים שעיני הינשוף ראו מעולם. מדובר בקומפלקס ארכיטקטוני חדשני ומוטרף הכולל מוזיאון מדע, מבנה קולנוע 360°, גן מקורה-למחצה, בניין תיאטרון ואפילו אקווריום הטוען לכתר האקווריום הגדול ביותר באירופה (עד שתושלם הבנייה של אחיו הגדול בפלמה דה-מיורקה, אבל זה בעצם בערך כמו לשבור את השיא של עצמך). הקומפלקס הראוותני שאסור להחמיץ נקרא La Ciutat de les Arts I les Ciencies Valencia, ובנייתו ארכה כשבע שנים עד להשלמתו.

Palau de les Arts – מבנה מוטרף דמוי דג, הסוכך תחת ענף עצומה הנתמכת רק מצידה האחד ומצילה על המבנה כולו, אך גם נעה, כשצריך, על בוכנות עצומות למעלה ולמטה. המבנה משמש כתיאטרון, היכל להופעות ריקוד אופרה וכיוב`.

L`Umbracle – גן אקזוטי החוסה תחת שידרת עצמות-דג קשתיות עצומות המאפשרות חדירת אור שמש כמעט מלא לצמחייה החוסה בצילו. הגן משמש כגג לחניון העצום של המרכז, ועשרות גרמי מדרגות משובצי פסיפס סטייל גאודי מובילים אליו מהרחוב העוקף. הגן צופה לקומפלקס ומשובץ פסלים – חלקם ברורים יותר וחלקם פחות, אבל בכך טמון יופיו.

L`Hemisferic – בית הקולנוע העצום הזה מכיל 3 אולמות (פלנטריום, I-Max ולזריום) מעוצב כעין אנושית הנראית בלילה כעצומה, אך כשמתקפל המכסה העצום דמוי עפעף כלפי מעלה, מתגלה ה"גלגל העין" בתוך המבנה ומקנה למבנה האדיר מראה עוד יותר אנושי. סרטים מהוליווד לא תראו כאן, אבל אם חפצה נפשכם באיזה סרט טבע תלת-ממדי – כאן זה המקום.

Museu de les Ciencies Principe Felipe – מוזיאון מדע חוויתי שם מותר לגעת ולחקור, דוגמת מוזיאון המדע בחיפה. במבט שני קשה שלא להיזכר בסגרדה פמיליה של גאודי למראה הגידים המשתרגים כמו נמתחים בכאב, תוך מאמץ פיזי עליון של איזה ענק לבן ושדוף. לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים מראש לחצו כאן »

בתקופה זו (נכון לכתיבת שורות אלה, תחילת מרץ) חוגגים תושבי העיר ונגריה (וההמונים שבאים מכל העולם) חג שעיקרו תחרות בניית פסלי-ענק מעץ ושרפתם בסופו של החג לקול צהלות הקהל (ב – 19 למרץ). במסגרת החג נחסמים כליל רחובות מרכז העיר, המזללות פתוחות עד הלקוח האחרון, הדוכנים בכבישים מוכרים מכל טוב, הנפצים וזיקוקי-הדינור מרעידים את בתי התושבים, ואלו האחרונים נמלטים בתורם מהעיר עד יעבור זעם החג. סמנו לכם במרץ הבא לשריין שבועיים של שיכרון חושים, פיצוצים וחגיגת אורות המסתיימת בחלומו הרטוב של כל פירומן – שריפות ענק של פסלי עץ בדמויות פוליטיקאים וגיבורי אגדות (זה לא אותו הדבר בעצם?).

טיפים ופרטים

  • לפירומנים: מרץ! זוכרים? להגיע במרץ עם מצלמות וכבד תקין!
  • ולנסיה הטעתה אותי בגדול. שבוי באשליית עיר לחוף הים התיכון, ציפיתי שנוצות גופי יספיקו לצינת הלילה, ולא כך הוא. אם אכן התכנון שלכם הוא להגיע במרץ-אפריל ואפילו מעט צפונה מכך – תעשו לריאות שלכם טובה ותארזו כמה סוודרים ואיזה מעיל מפנק.
  • גם כאן הפאיות הן משהו שחבל לפספס. ותאמינו או לא – אפילו הצמחוניות. בתיאבון!
  • Cerveceria Juan תמצאו ברחוב C/ Islas Canarias 60. הטלפון הוא 96 361 40 47, אבל אין הזמנת מקומות – פשוט תגיעו. יהיה תור? תעמדו! לא יהיה תור? בתיאבון!. ייתכן שבימי שני בערב הם סוגרים מוקדם אבל בשאר הימים פתוח לפחות עד חצות.
  • El Tasca Belga – לכו על הסנדוויצ`ים החמים! Caballeros, 15, Barrio del Carmen, phone 96 391 14 49
  • Bananas (אתר - www.bananasmaxidisco.com) – לחיות הלילה אסור לוותר: המועדון החם ביותר בעיר למפזזים שבנינו (טלפון 96 178 17 06) – חמש רחבות שונות! כמה גרועה יכולה כבר להיות המוזיקה?
  • La Ciutat de les Arts I les Ciencies Valencia - (אתר - www.cac.es) כרטיס סטודנט יקנה לכם 15% הנחה בכניסה, אבל גם אם אתם זמינים רק אחרי שעות הסגירה – אסור לוותר על סיור לילי באזור המהמם הזה (מידע והזמנות: 902 100 031).

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×