זנזיבר- התבלין שבאי

זנזיבר מציעה אתרים רבים למבקרים בה - חופים קסומים, אפשרויות צלילה, עיר מלאה קסם רומנטי, חוות תבלינים מיוחדות ועוד. יאיר מסיים את הטיול בכמה ימים של מנוחה באי זנזיבר, הסמוך לטנזניה.
יאיר
|
מפה
תמונה ראשית עבור: זנזיבר- התבלין שבאי
Magdalena Paluchowska/Depositphotos ©

העיר סטון טאון

את הטיול בזנזיבר שהסתיים בצורה עגומה כל כך התחלנו דווקא בצורה אופטימית. בתאורת אחר צהריים עמומה נחתנו בשדה קטן אל תוך נוף של דקלי קוקוס וים כחול. נהג חייכן הקפיץ אותנו במונית פג`ו ישנה הנהוגה בצד ימין אלStone town , עיר הבירה של האי.
זנזיבר, השוכנת לחופי מזרח אפריקה מול טנזניה שימשה כבר מימי קדם כצומת מסחר מרכזית. הפורטוגזים, שהיו מודעים לכך, השתלטו על האי במאה ה-16 ושלטו במקום במשך מאתיים שנה. במאה ה-17 עשרה הם הוחלפו על ידי הסולטאן סעד סעיד שהחליט להעתיק את ממלכתו מעומן שבחצי האי ערב אל זנזיבר. בימיה כסולטאנות, פרחה זנזיבר והאי הצמוד לה מצפון, פמבה.  עבדים, שנהב, וסחורות רבות זרמו מהיבשת השחורה אל זנזיבר וממנה אל חצי האי ערב. זנזיבר, בעלת אקלים טרופי הפכה גם למוקד גידול תבלינים רבים כמו קינמון, ציפורן וקקאו. תושבי המקום כללו מערבים בעלי הון ומאפריקאים שהגיעו מהיבשת וחיו ברווחה יחסית. בשנת 1964 בעקבות הפיכה גורש הסולטאן, זנזיבר הצטרפה באיחוד מדיני אל טנגניקה , מושבה בריטית לשעבר, וטנזניה הגיחה אל העולם.

השפה המדוברת באי היא סווהילית, שילוב של ערבית ושפת באנטו אפריקאית המדוברת גם בחוף היבשת. תשעים וחמישה אחוזים מתושבי האי הם מוסלמים וקריאות המואזין נשמעות היטב ברחובות סטון טאון. העיר נראית כאילו נגזרה מתוך סיפורי אלף לילה ולילה , עם סמטאות קטנות ומתפתלות כשבכניסה לכל בית מוצבת דלת עץ מגולפת ומרשימה. במרכז העיר העתיקה, על שפת הים, ניצב לו המבצר של הסולטאן, מבנה מוצק ומרשים שכיום משמש כמרכז תרבות. לידו, נמצאים גני גונזאני אליהם מיהרנו עם השקיעה אחרי שהנחנו את התיקים (...) במלון. בגנים נערך כל לילה שוק אוכל מקומי כמו שאני אוהב. עשרות דוכנים עם דגים טריים , מיני שיפודים, פנקייקים, מיצים טריים ועוד מיני הפתעות. התיישבנו על צלחות גדושות של דגים, צ`יפס, סלטים ומיץ קנה סוכר טרי והתחלנו להתרגל למקום החדש. זנזיבר גדושה בפרנג`ים ואני, שהתחלתי כבר להתרגל לאתיופיה הופתעתי קצת מכמות הפרצופים הלבנים , המכוניות הרבות ושאר סממני המערב שכבר קצת שכחתי מהם. את הערב סיימנו עם בירה ונרגילה במרפסת היפה של מלון אפריקה עם הירח המלא שמאיר את הים.

לתחילת הכתבה

אתרים נוספים בזנזיבר

למחרת בבוקר, אחרי ארוחת בוקר במלון , יצאנו עם מדריך מקומי במטאטו (מעין טנדר אפריקאי עם ספסלים מאחור) לסיור תבלינים. הסיור הנחמד מתחיל בחוות תבלינים שנמצאת כעשרים קילומטרים מצפון לעיר. המדריך המקומי מוליך אותך בין החלקות ומציג לפניך מיני צמחים מוזרים שאת רובם לא ניתן לזהות במבט ראשון. פגשנו עשבי תיבול כמו מנטה ולימונית ושורשי תיבול כמו ג`ינג`ר. כשהגענו אל עץ ירוק עם פירות מוזרים וגרעינים אדומים לא היה לנו מושג שמדובר בעץ קקאו ושאפשר גם לאכול מבשר הפרי המתוק (טעם מתוק בלי שום קשר לטעם של קקאו). פגשנו שיח של פלפל שחור , שיח של הל, עץ קינמון וקסווה שמהווה מזון בסיסי עבור מיליוני אפריקאים. את הציפורן ראינו גדל על עץ בצורת פרחים ירוקים אותם קוטפים ביד אחד אחד ומיבשים בשמש. כמו כן, ראינו עץ לחם ו- soap berries , מעין דובדבנים שאם משפשפים איתם את הידיים מקבלים מעין קצף שמתפקד בדיוק כמו סבון רחצה. ..

אחרי הסיור שנמשך כשלוש שעות עשינו עצירה לקפה ודונטס בכפר מקומי והמשכנו לסיור בבית מרחץ תורכי שהסולטאן הקים לאחת מנשותיו במאה ה-19. משם קפצנו לסיבוב במערה עתיקה ששימשה לכליאת עבדים. בתוככי המערה זורם נהר תת קרקעי עם מים צלולים. את היום סיימנו בשחייה בחוף. הצבעים השולטים בחוף הים הם ירוק של עצי קוקוס וטורקיז מדהים של מי הים . העברנו שם כמה שעות בהתרגעות. את אחר הצהריים והערב העברנו בנוהל, עם נרגילה על מרפסת מלון אפריקה ובשוק האוכל הנפלא.

למחרת, יצאנו לדרך במונית מקומית לכיוון נונגווי, עיר נופש בצפון האי, כשעה נסיעה מסטון טאון. הדרך, שהיתה סלולה ברובה עברה עלינו בנעימים למרות שהורגש מחסור במוזיקת האוטובוסים הצרחנית אליה התרגלנו באתיופיה .... הגענו אל נונגווי , כפר קטן וחמוד עם גגות קש (דליקים משהו...) לחוף הים. אחרי קניות בסיסיות בשוק לקחנו סירה מקומית והפלגנו דרומה כרבע שעה לאזור שנקרא: .Kendwa Rocks

במקום מצויים מספר מלונות ומסעדות על חוף הים והוא נראה לנו כמקום שקט להעביר בו את יום כיפור. יום כיפור עבר עלינו בשלווה , בעיקר בקריאת ספרים ובהתנדנדות על הערסל. אני צמתי בזמן שאייל ואורן טרפו דגים מטוגנים ובמוצאי יום כיפור גם אני הקפדתי על ארוחת שחיתות מקומית לשבירת הצום. למחרת יום כיפור ואחרי לילה ארוך של אכילה ושחיה חזרנו אל נונגווי. התמקמנו בבית מלון נחמד בשם ברקה (ז"ל) והעברנו שלושה ימים במשחקי כדור עף, שחייה במי הטורקיז וזלילת דגים במסעדות שונות.

ביומנו האחרון בזנזיבר יצאנו לעבר האי מנמבה Mnemba, אי פרטי ששוכן בסמוך לזנזיבר עם ריפים יפים ומים צלולים. את הסוף העצוב של יום הצלילות אפשר לקרוא בכתבה הראשונה ... בסופו של דבר, אחרי הרבה עגמת נפש, ריח של קומזיץ בשיער וחסרי רכוש לחלוטין, נסענו לעבר סטון טאון בשעת לילה מאוחרת. בשעה חמש בבוקר תפסנו מונית לעבר שדה התעופה ופקידי המכס הופתעו למדי לראות זוג יחפנים (אייל ואני), עם סנדלים, בגד ים ושק יוטה גדול. במבט לאחור, אכן העיקר הוא שחזרנו בריאים. היה טיול מצוין שכלל בתוכו חוויות שלא האמנתי שנזכה לחוות. אורן ידידי ממשיך בטיולו ברחבי אפריקה והמזרח, וכולי אחוז קנאה ... והדבר היחיד שנותר, מלבד ליפול קורבן לשגרה השוחקת ששואבת את כולנו פנימה ולמציאות הקודרת לעיתים בה אנו חיים, הוא להתחיל לחסוך ולתכנן את הטיול הבא... מקווה שנהנתם מהקריאה, תודה לכל מי שהגיב, וגם תודה ענקית לאיילת, תמי, נילי וכל שאר צוות למטייל ברשת על הכל.

לתחילת הכתבה

להתראות בהקדם,
יאיר, עמוק בשגרה, ירושלים.

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לטנזניה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×