זרקור על קאיו

מחוז קאיו (Cayo) נמצא לגדות נהר Macal. שטחו5,337 קמ"ר. כמות אוכלוסיה משוערת היא 40,000 כשהרוב המכריע הם מסטיסו דוברי ספרדית, אינדיאנים צאצאי המאיה והשאר הם קראולים, גריפונים, סינים אינדיאנים מזרחיים, לבנונים ומנונטים
מערכת אתר למטייל
|
תמונה ראשית עבור: זרקור על קאיו
Thinkstock Imagebank ©

על המקום

רבע מכל האוכלוסיה מתגורר בבלמופן (Belmopan), סנטה הלנה (Santa Elena ובסן איגנסיו (San Ignacio) וכל השאר חיים בכפרים קטנים או בחוות. במחוז אין ולו שונית אלמוגים אחת ואף על פי כן ענף התיירות הוא אחד הענפים החשובים והבולטים במחוז. אתם שואלים למה? משום שכאן קיימים אתר המאיה הגדול הנקרא קארקול (Caracol) והריסות חוננטוניץ`  (Xunantunich) הפוטוגרפיות ומשום שכאן תקבלו את ההצעות הטובות ביותר לשייט בסירה, רפטינג, רכיבה על סוסים, טיולי אופנים בהרים או טרקים.

השם Cayo נגזר מהמילה הספרדית "אי" ולפי האמונה השם ניתן למקום על ידי המתיישבים הראשונים כאשר האזור נחצה לשניים על ידי הנהר. הגישה היחידה לאי באותם ימים היתה שייט בסירה שנמשך 10 ימים עד בליז סיטי או רכיבה על סוסים שנמשכה בין שבועיים לחודש! המתיישבים הראשונים באזור היו אינדיאנים מבני המאיה, שניהלו את קרבות ההתנגדות הארוכים ביותר כנגד הכובשים הספרדים. הכובשים הספרדים לא הצליחו להכניע אותם והיתה זו מגיפת אבעבועות רוח שלבסוף הכניעה כמעט את כל האוכלוסיה.

אלה שנותרו בחיים הקימו מחנות בקרחת היער בנקודת המפגש בין נהר מופאן (Mopan) לנהר מקאל (Macal) והחלו לפתח את תעשיית המהגוני, כשסן איגנסיו שימשה כנקודת העמסת הסחורות על נהר המקאל, ומאוחר יותר את חוות גידול הבקר. כיום מרבית התושבים הם כפריים העוסקים בגידול חזירים, בקר, פירות, קטניות ומיני ירקות. במחוז מספר אטרקציות לא מבוטל, הכולל בין היתר את הפארק הלאומי חוונקסטה, החור הכחול, מרכז הטקסים של המאיה Xunantunich , שמורת הטבע Mountain Pine Ridge , אל פילר, Caracol ואתר הטקסים הכי חשוב של המאיה- Cahal Pech .

לתחילת הכתבה

הפארקים הלאומיים

Guanacaste National Park - הפארק הלאומי חוונקסטה הוא אומנם קטן יחסית. שטחו של הפארק 202,333 מ"ר, המכוסים יער טרופי, אולם מיקומו מקנה לו חשיבות רבה. הפארק נמצא בצד הצפוני של האוטוסטרדה המערבית ומזרחית ל- Roaring Creek Bridge. מקור השם חוונקסטה הוא מעץ הטוברוס הענקי הגדל בצד הדרום מערבי של הפארק (לא הרחק מהכניסה לפארק), שענפיו משמשים מחסה לכמות העצומה של האפיפטיס, ברומלידים (צמחים מקומיים) וקקטוסים. אל תפספסו אותו בביקורכם בפארק. העץ מתנשא לגובה של 40 מטרים ויש לו בעצם 3 גזעים במקום אחד בשל קרע שארע בבסיסו בשנותיו הראשונות. מגזע העץ מכינים סירות קאנו שנקראות doreys, והן מאוד פופולריות בבליז

מלבד עץ הטוברוס הענק צומחים בפארק עוד מיני צמחים רבים אחרים, ביניהם: תפוחי מאמה, עצי גומי, כותנה, עצי קוקוס ושני עצי מהגוני - שכדרך אגב הוא העץ הלאומי של בליז. למעלה ממאה זני ציפורים מצויים בפארק, ביניהן קוקיות, תוכים, נקרים ועוד. בחודשי החורף משמש הפארק אתר קינון לציפורים חורפות מצפון אמריקה. שתי הציפורים השכיחות ביותר הן ציפור כחולת הכתר (blue crowned mot mot) וקיכלי שחור פנים. ממשפחת היונקים תוכלו למצוא בפארק חתולי בר, קינקג`ו, פאקה, אגוטי (ממשפחת המכרסמים), צבי לבן זנב, עטלפים מסוגים שונים, ואופוסום. את האיגואנות תוכלו למצוא מתחממות בשמש במרומי צמרות העצים.

בשמורה מרכז מבקרים, המארגן סיורים מאורגנים ומתאר את ההיסטוריה וההתפתחות של האזור, לרבות הסברים על בעלי החיים בשמורה. כמו כן אפשר לצאת לטיולים לאורך השבילים המסומנים. שחייה בנהר בליז היא פעילות מקובלת מאוד בפארק. הפארק נמצא על הדרך הראשית בה נוסעים האוטובוסים באוטוסטרדה המערבית המצטלבת עם אוטוסטרדת Hummingbird. לינה באזור אפשרית בבירת המחוז בלמופן, הנמצאת בסמוך.

הפארק הלאומי החור הכחול (The Blue Hole National Park) - הפארק, שהוקם בדצמבר 1986, נמצא 20 ק"מ דרומית מזרחית לבירת המחוז בלמופן. לפארק שלוש כניסות נפרדות ושטחו משתרע על 2.3 קמ"ר, כשרובו מכוסה ביערות צעירים. צידו הצפוני של הפארק גובל באוטוסטרדת Hummingbird ובנוף קארסטי, המתרומם במהירות לגובה של 200 מטרים. בתוך הפארק ומתחתיו זורמים פלגים של נהר סיבון (Sibun River) וישנן מערות קארסטיות תת קרקעיות. מערת St. Herman`s Cave מהווה את אחת מהאטרקציות העיקריות בפארק. אטרקציות אחרות הן החור הכחול ואין ספור בעלי החיים שבפארק. החור הכחול הוא שקע שהתמלא מים, הזורמים בדרכם לנהר סיבון. עומקו של השקע הקארסטי נאמד בכ- 30 מטרים וקוטרו 90 מטרים. עומקה של הבריכה ליד השקע 7.62 מטרים וצבעה כחול ספיר יפהפה שממנו נגזר שם המקום. המים שזורמים לאורך תוואי קצר בתוך קרקעית עבה נעלמים לפתע וזורמים בתוך "סיפון"- החלק העליון של מערות תת קרקעיות. צורת הכיפה שמלעלה יוצרת חלל עם הד בלתי רגיל. המים הכחולים המנצנצים מתקררים, כך שנוצר פה חור נהדר בו ניתן לשחות ביום חם ולח. המקום מושך כל שנה אלפי אנשים מכל רחבי בליז ומרחבי העולם. 

מערת סט. הרמן St. Herman`s cave נמצאת כ- 400 מטרים מאוטוסטרדת Hummingbird, בצד המערבי של השמורה. ניתן להגיע למערה דרך "שביל הטבע" (The Nature Trail ), החולף בנוף מסולע ומיוער היישר מהחור הכחול. הכניסה למערה היא בשקע שרוחבו 55 מטרים שהולך ונעשה צר. במקור, בתקופת תרבות המאיה, נחצבו מדרגות בתוך הסלע שהובילו אל הכניסה שלמטה, אולם התפוררותן ואי יציבותן חייבה בניית גרם מדרגות חדש יותר. מיד בכניסה למערה תחושו בקרירות ובלחות. למערה משמעות ארכיאולוגית חשובה ביותר, משום שכלי חרס ששימשו את אנשי המאיה לקיבול מים קדושים נמצאו בה לפני שנים לצד חניתות ולפידים. שבילים ושלטים סומנו והוצבו במערה כדי להקל את תנועת המבקרים. לתשומת לבכם - חשוב להצטייד בפנס.

בפארק מצויים בעלי חיים רבים, ביניהם חמישה סוגים של חתולי בר, למשל: יגוארים, חתול מנומר, וג`גוארונדי. יונקים אחרים הם טפיר, דוב נמלים, שני סוגי צבאים, ויש הטוענים שניתן להבחין באזור, מחוץ לגבולות הפארק גם בקופים שחורים. בנוסף על כך בפארק יש גם אין ספור מיני ציפורים. 


Mountain Pine Ridge - שטחה של שמורת הטבע מאונטיין פיין רידג` נאמד בכ- 777 קמ"ר והיא מאופיינת בעצי אורן קריבי ושרכים ולא ביערות טרופיים רגילים ומטפסי ליאנה האופיינים לשאר אזורי בליז. האזור מנוקד בלמעלה מאלף מפלי מים יפיפיים (בעיקר במעמקי השמורה), נחלים ומערות שנעים להלך ביניהן. בצד הצפוני של השמורה ישנו הכפר סן אנטוניו (San Antonio), בעוד שבקצה הדרומי ישנו המרכז האדמיניסטרטיבי של השמורה שנקרא אוגוסטין (Augustine). מבחינה גיאולוגית שולט בנוף ההר "פיין רידג`" אשר התרומם מתוך סלע עתיק. מספר חוקרים טוענים, כי כשכל מיצר מרכז אמריקה כוסה בים, רק אזור ה"מאונטין פיין רידג`" נותר חשוף כאי. ההליכה למפלים מסוכנת ביותר ונדרשת התארגנות בסיור מאורגן המלווה במדריך כדי לטפס למפלים. ריו און (Rio On) הוא נהר הנופל כמפל מים לכל אורך הסלעים העתיקים של היבשת. המים יצרו מספר בריכות אידיאליות לרחצה, שרובן מחוברות במפלים קטנים הנותנים תחושה של מסאג`, אם שוכבים מתחתם. 

לא הרחק מהמרכז האדמיניסטרטיבי אוגוסטין נמצאת מערת ריו פריו (Rio Frio Cave). הכניסה הענקית למערה מוצלת על ידי עצי גפן. רצוי לזכור לשאת פנס כדי להנות מסיור בטיחותי בתוך המערה. במערה תוכלו לראות זקיפים ונטיפים שיצרו מראות מופלאים. ככלל, הסיור בשמורה אינו קל. הדרכים הן דרכי עפר שלרוב משובשות, חובה להצטייד מראש בהרבה מים ואוכל, דלק (כי השמורה גדולה מאוד), ביגוד חלופי וברכב שטח. 

לתחילת הכתבה

מרכזי המאיה

מרכז הטקסים הקטן של המאיה Xunantunich - מרכז הטקסים יושב על גבעה המשקיפה אל הנוף מרהיב העין של עמק נהר מופן (Mopan River). פירוש השם: Xunantunich בשפת המאיה הוא "אבן אישה", השולטת בנוף של כל עמק נהר בליז. שטחו של Xunantunich הוגבל, ככל הנראה משום הימצאותו על הגבעה ועל כן מרכז העיר לא עולה על יותר מ-1 קמ"ר. מרכז האתר כיום כולל 6 כיכרות מרכזיות שמוקפות בלמעלה מ- 25 מקדשים וארמונות, 8 מצבות אבן ושני מזבחים. הפירמידה הגדולה ביותר, אל קסטיו (El Castillo) מתנשאת לגובה של 40 מטרים מעל לכיכר המרכזית ולמעלה מ- 76 מטרים מעל לעמק הנהר. ניתן לראות את המקדש המרכזי הזה מכל פינה בעמק. הפירמידה מפורסמת בזכות רצועת קישוטי הטיח המקשטים את קירותיה. האלמנט הבולט בקישוטים הוא סימנים. המסיכה עם "האוזנים הגדולות" מייצגת את אל השמש. לידה ישנו סימן של אל הירח ולאחר מכן מסגרת המסמלת את ונוס וימים חשובים לתרבות המאיה. כמו כן ישנו פסל של אדם חסר ראש שטרם זוהה, אך ברור שאנשי המאיה ערפו את ראשו בכוונת תחילה. במשך 100 שנים, בערך מ- 1880 היווה Xunantunich את האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר בקרב ארכיאולוגים. למרבה הצער הארכיאולוגים הראשונים שחפרו באתר השתמשו בשיטות עבודה הרסניות (למשל דימניט) שפגעו במבנים. על פי הממצאים שנתגלו, משערים כי נפילתה של העיר אירעה ממש עם נפילת תרבות המאיה כולה, אולם זה מפתיע לאור העבודה, שטיקל (בגואטמלה), הנמצאת רק 16 קילומטרים מערבה ידועה כעיר שכבר היתה נטושה בזמן הזה. לפני שנים אחדות נפתח באתר מוזיאון ובו דגם של האתר עם הסברים על התפתחות תרבות המאיה. 

המרכז הדתי - טקסי של המאיה: קארקול (Caracol) -  מרכז דתי זה של תרבות המאיה נתגלה לראשונה ב- 1930 ומאוחר יותר שוב ב- 1950, אולם בשל קשיי נגישות נותר המקום אפוף מיסתורין בתוך הג`ונגל עד שנת 1985, כשקבוצת חוקרים הגיעה סוף סוף לאתר והחלה לבצע בו חפירות. מבחינה היסטורית קארקול היתה אחת הערים הגדולות של ממלכת המאיה והגדולה מבין כל אלה שבבליז. האתר מיוחד במינו בשל מספר סיבות. בראש ובראשונה בשל גודלו של מרכז האתר, שנית בשל המבנה הארכיאולוגי העצום, שלישית בשל מגוון המונומנטים וכמובן בשל יופיים האומנותי, המעיד על חשיבות העיר בתקופה הקלסית, בעיקר בזכות ההירוגליפים הרבים המעטרים אותם. קארקול לא היה שם העיר בתקופת המאיה. השם המקורי של המקום אינו ידוע. פירוש המילה "קארקול" הוא שבלול והוא נגזר מהדרך המפותלת המסובבת כמו סליל בצדף השבלול.

מרכז האתר כולל 20 כיכרות מרכזיות המוקפות מקדשים. הגדול ביותר, המכונה Caana (שפירושו בשפת המאיה- "חדר עם נופים"), מתנשא לגובה של 45 מטרים מעל אדמת היער. ממרומי ה-caana נגלה נוף מטמטם של הסביבה כולה. מסביב למרכז העיר ישנן טרסות המנקדות כמעט את כל העמק באזור. אחת התגליות המרשימות באתר היא מגרש למשחקי כדור מסוף התקופה הקלסית המוקדמת. הסימן החקוק על המזבח מתייחס ככל הנראה לניצחון צבאי על טיקל - העיר החזקה ביותר בין ערי המאיה שנמצאת 96 קילומטרים מקארקול. ראוי לציין כי הממצאים היפים שנתגלו באתר מסייעים להבין את עלייתה ונפילתה של תרבות המאיה.

אל פילר (El Pilar) - האתר הארכיאולוגי של תרבות המאיה ושמורת החי והצומח אל פילר נמצאים 19 קילומטרים מצפון לעיר הגבול המערבית סן איגנסיו, החוצה את הגבול בין גואטמלה לבליז. אדמת מדרון הרכס עליה יושבת אל פילר מהווה את המשך הרכס של אל פטן בצד הגואטמלי הפורץ לתוך בליז, מצפון לעמק נהר בליז. השם המקורי של המקום אינו אל פילר, אך לא ברור מהו שמו האמיתי של המקום. באתר למעלה מ- 25 כיכרות שזוהו, הפרושות על שטח כולל של 404 מ"ר. זהו המרכז הגדול ביותר באזור נהר בליז. שטחו פי 3 משטח אתר Xunantunich או Banking Pot. כמו כן, באתר 12 פירמידות גדולות ומבנים מגוונים רבים. האתר עצמו מחולק לשלושה אזורים מרכזיים: הצפוני= Xaman, הדרומי= Nohol והמערבי= Ponient. החלקים המזרחי והמערבי מקושרים במערכות שבילים בוציים, המחברות בין שתי הכיכרות הגדולות. החפירות והמחקרים עד כה התמקדו בצד המזרחי של אל פילר, בתוך בליז. הצד המערבי, Pilar Poniente, נמצא יותר בצד הגואטמלי והחוקרים משערים שחלק גדול ממנו טרם נחשף. המבנים שנחשפו במהלך החפירות נותרו בדיוק כפי שנמצאו וחלקם פתוחים לקהל הרחב, כולל תעלה וכמה מקדשים. 

מסביב למבני האליטה השלטת, יצרו אנשי המאיה את "גן היער" שנועד להגן על העיר. בנוסף על כך, יער הגשם מהווה בית גידול לאין ספור מיני ציפורים ובעלי חיים. מקורותיהם של שני נהרות נמצאים בתחומי השמורה. האחד זורם מזרחה ושמו El Pilar Creek והשני מערבה ושמו El Manantial שפירושו "האביב". כ- 2.3 קילומטרים מזרחה ישנו מפל יפיפה בשם צ`ורו (Chorro) ולא הרחק ממנו ישנה עיירה בעלת אותו שם. שפע מקורות המים באזור של אל פילר הינו דבר יוצא דופן ואפילו לטיקל שנמצאת רק 50 קילומטרים מערבית לאל פילר לא היו מקורות מים משלה. בתוך השמורה ישנם 6 מסלולי הליכה- שלושה לאורך הפן הארכיאולוגי ושלושה בחיק הטבע. חלקם בינוניים (2 קילומטרים לערך) וחלקם קצרים (160 מטרים) וכמובן שהינם ברמות קושי שונות. 

מרכז הטקסים המרכזי (Cahal Pech) - קהל פץ` יושבת בתוך מעבה הג`ונגל על גבעה גבוהה המשקיפה על העיר סן איגנסיו. מקור השם הוא בשילוב שתי מילים בשפת המאיה- Yucatec ו- Mopan. השם ניתן למקום ב-1950 כשכל האזור שימש אזור מרעה לגידול בקר. במרכז האתר 34 מבנים המרוכזים על שטח שלא עולה על 8,000 מ"ר. מרבית המבנים מוקפים בחצרות בהם מקדשים, שני מגרשים גדולים למשחקי כדור ומה שסבור שהיה "בית הספורט". גובהו של המבנה הכי גבוה 23 מטרים והטיפוס אליו הוא במדרגות תלולות. על פי השערות החוקרים העיר יושבה בשנת 1000 לפני הספירה וננטשה בסביבות 800 לספירה. לא ברור מתי החלו החפירות במקום או על ידי מי נתגלה המקום, אך בכל מקרה בין הממצאים שנתגלו היו חפצים עשויים אבן ירקן, סכינים חדות עשוית אבנים וולקניות שחורות, עצמות מקושטות וכמה כלי קיבול. הממצאים נמצאים כיום במוזיאון הלאומי בבירת המחוז, בלומפן.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×