חודש במערב ארה"ב – סתיו 2019 (חלק ב')

תמונה ראשית עבור: חודש במערב ארה
Yosemite Valley, Yosemite National Park

לחלק א' של הטיול שלנו (סולט לייק סיטי>ילוסטון>ברייס>ציון)

יום מס' 10

היום עוברים מדינה – לאריזונה, וברגע שחוצים את הגבול השעון בטלפון מתעדכן שעה אחת אחורה. הנוף ממשיך להיות מדברי עם סלעי ענק, עד שמגיעים אחרי שעתיים וקצת לסכר גלן שעל אגם Powell (אזור Page). לא נכנסו לסכר אלא רק לתצפית, שאחריה המשכנו לעוד תצפית מהגשר ועוד תצפית מדהימה עם קצת הליכה אליה, Glen Dam Lookout.

glen canyon lake powell

glen dam lake powell

lake powell

glen dam lake powell

התחנה הבאה שלנו הייתה Antelope Point Marina, שם התכנון היה לקחת ג'ט סקי או סירה לשעתיים. לא זכרתי שהכניסה עולה כסף (על מה?), אבל הבחורה בבוטקה אמרה לנו שהיום חינם (כי...שבת?)

antelope point marina

לקחנו את התיקים, עם שקית עם בגדי ים, וירדנו ברמפה אל האזור של ההשכרה. לא כל כך ידעתי איך זה עובד, וכשחיפשתי מראש ראיתי שזה המקום היחיד בו יש השכרה לכמה שעות ולא לחצי יום או ליום שלם. כשהגענו לשם החלטנו שג'ט סקי פחות נוח – אף פעם לא עשינו כזה ואין לנו מה לעשות עכשיו עם התיקים. בסוף לקחנו סירה מרווחת ל-3 שעות. חתמנו על מלא דברים, השארנו מלא פיקדון, ושמענו הרבה הדרכה. היי, מסתבר שלהשיט סירת מנוע בין קירות קניון זה בכלל לא פשוט! במיוחד כשיש מלא רוחות! בין החששות שלי היו להיתקע בקירות הקניון, להתהפך מהגלים, להיכנס בסירות אחרות (בתנועה או חונות), לעוף למים עם הדרכונים והטלפון והכסף, או סתם לחטוף בחילה. משום מה חשבתי שנוכל לעצור באגם או על איזשהו חוף ולשכשך רגליים, אבל לא קרה... היה נחמד ויפה, אבל קצת הלחיץ אותי וחזרנו אחרי שעתיים וחצי.

lake powell

יש שם גם בעיה של ניווט. אמנם מקבלים מפה, והניווט הוא לפי המצופים. אבל לא כל כך רואים מה כתוב עליהם, לא תמיד רואים איפה הקניון מתעקל, וכאשר צריך להחזיר את הסירה לתדלוק (לא מאיפה שיצאנו) אין חץ או שילוט. בכל מקרה, חזרנו ליבשה, יבשים, בלי שום פרופלר שבור, והמשכנו לנקודה הבאה – Horseshoe Bend.

עד לא מזמן התצפית הזו הייתה חינמית, כיום חנייה כולה 10 דולר, שמכסים... "שירותי בור ברצפה" וגדר של 20 מטר? עדיין יש הליכה של קילומטר וקצת לכל כיוון, בחולות, ועדיין יש אנשים שעומדים על קצה צוק בשביל סלפי. המון אנשים, פוזות וצעיפים שמתנופפים ברוח (קטע של אסייתיות?).

פרסת הסוס מאוד יפה ומיוחדת, אבל בזמן שהיינו היה קשה למצוא זווית שבה השמש לא הורסת קצת את התמונה. נראה שעובדים שם על שביל גישה נוח יותר, וכנראה שגם חנות המזכרות בדרך.

horseshoe bend

רציתי לעשות V על וולמארט, אז ניצלנו את זה שראינו בפייג'. לא היה הרבה זמן (אוף), אבל מספיק להתרשם מקישוטי ההאלווין וכמה שטויות זולות. סיימנו במוטל המוזר שלנו - Rodeway Inn, ש-2 דקות הליכה ממנו העברנו את הערב במסעדה מקסיקנית מוגזמת ומומלצת מאוד, Fiesta Mexicana.

יום מס' 11

במוטל המוזר לא היה מקום לשבת בארוחת הבוקר, אז לקחנו את האוכל (הבסיסי בהגזמה) ואכלנו במרפסת ליד החדר שלנו.

התחלנו את היום עם סיור בקניון Lower Antelope, שהוזמן הרבה זמן מראש. הגענו כנדרש חצי שעה מראש, נלחמים בסופת החול עקב הרוחות שהלכו והתחזקו היום. הסיורים נמצאים בשטח של שבט הנבאחו, ומעבירים אותם אינדיאנים שלפי מה שסופר, היו משחקים בקניונים כילדים עוד לפני שהיה שם אתר רשמי ומדרגות לטפס עליהן. הכניסה לקניון היא ללא תיקים (באתי מראש עם כמה שיותר כיסים), ואחרי הופעת ריקוד קצרה של אינדיאני מקומי(?), יצאנו עם הקבוצה שלנו לקראת הירידה לקניון.

lower antelope canyon

הסיור שלנו היה ביום ראשון ב9:15, והיה עמוס. בעיקרון הם אמורים להפריד בין הקבוצות (בכל קבוצה 10 אנשים), אבל הקבוצות התערבבו. המדריכה שלנו בקושי דיברה (עיקר תפקידה היה לצלם אנשים אחרים), אבל המדריך של הקבוצה מאחורינו די נדבק אלינו ושמענו הרבה מהסיפורים שלו.

רוב הסיור בקניון עיקרו ה-תמונות, ואי אפשר שלא. נראה לי שרוב התמונות שלנו בכל הטיול היו מהקניון הזה. (לדוגמה: )

lower antelope canyonlower antelope canyon

lower antelope canyonlower antelope canyonlower antelope canyon

lower antelope canyonlower antelope canyon

lower antelope canyonlower antelope canyon

בטיפוס למעלה חטפתי סופת חול לפנים (כל הכבוד לי שלא עפתי מהמדרגות), קיבלנו בקבוקי מים חינם (יש!) והתכוננו לנקודה הבאה – הגרנד קניון.

כשעתיים נסיעה לכניסה המזרחית של הקניון, נסיעה שעוברת בכלום עם קצת דוכנים של אמנות אינדיאנית. קצת לפני הכניסה לגרנד קניון עצרנו בתצפית Little Colorado River Outlook, שבעיקרון עולה כסף אבל היום אף אחד לא היה שם. תצפית על קניון ירקרק עם מה שאמור להיות נהר, אבל היה בעיקר בוץ. עשינו סיבוב זריז והמשכנו לגרנד קניון והתצפית הראשונה – desert watchtower. תצפית לא רעה, עם מגדל שנבנה שם ב-1933 ובתוכו ציורים ש"כאילו" האינדיאנים ציירו, אבל לא הכי אותנטי. היו פה גם שירותים נורמליים, חנות מזכרות ומיני מרקט עם מעדנייה.

grand canyon

grand canyon

grand canyon

עצרנו בכמה מהתצפיות שעל הדרך – Grandview , Lapan Point ומפרצונים בדרך. החנינו במרכז המבקרים והחלטנו לקחת את השאטל למקומות שלא ניתן להיכנס אליהם עם רכב פרטי. השאטלים לא דייקו כמו בציון, וגם התעכבו בתחנות. בכלל, מבחינת תפעול הגרנד קניון קצת אכזב (גם מבחינת השירותים המטונפים...) ולא תפקד כמו הפארק הלאומי השני הכי מתויר בארה"ב.

לקחנו שאטל כתום לנקודת yaki, ואז חזרנו איתו למרכז המבקרים. עשינו טעות ועלינו על השאטל הכחול כדי להתחבר לשאטל אדום, וזה לקח המון זמן. הייתה קבוצה גדולה שעלתה ודי תקעה את השאטל, ונאלצנו לקצץ תוכניות וללכת רק על תצפית אחת – moab. בדיעבד את החלק הכחול יכולנו לעשות עם הרכב שלנו ולא לסמוך על השאטלים.

grand canyon

grand canyon

grand canyon

חזרנו בפקקים של סוף היום עם השקיעה (כבר ב18:15), ונאלצנו לנסוע שעה בחושך מוחלט, באזור עם חיות בר, עד שהגענו למוטל שלנו בוויליאמס. מוטל די קריפי, שהזכיר לי את הסרט "פסיכו", אבל שרדנו... העיירה שוכנת על כביש 66, הכביש המהיר ההיסטורי, ויש בה הרבה דיינרים בסגנון של פעם. אנחנו אכלנו ב"גולדי'ז", שהיה די טוב (ואפילו הציע Beyond Burger).

יום מס' 12

בוקר שמתחיל עם חדשות רעות מהבית. מנסים להמשיך, למרות רגשות מעורבים.

נוסעים לכיוון וגאס, עם כמה עצירות בכביש 66 “ההיסטורי” (פעם הכביש המהיר העיקרי של ארה”ב) - Seligman snow caps- מקום קטן ושטותי שקשה לתאר, אבל שווה עצירה, Huckberry general store – חנות הזויה עם מכוניות גרוטאה בחוץ והרבה memorabilia של כביש 66, ודיינר ורדרד בקינגמן, Mr D's Diner.

route 66route 66route 66

route 66route 66route 66

הכניסה לווגאס וההתמצאות בחנייה של מלון סיזר'ס פאלאס היו מבלבלות. אחרי שחנינו נאלצנו להיסחב עם המזוודות דרך ארוכה מאוד עד הצ'ק אין, ועוד דרך ארוכה מאוווד עד לחדר הקיצוני ביותר במגדל Octavious. החדר היה ענקי ומרשים, עם נוף לבריכות היפות, אבל למה בסוף העולם?..

las vegaslas vegaslas vegas

הסתובבנו במלון להתרשמות מ"רומא" הקטנה, ושינינו קצת תוכניות. במקום האומגה שתכננו, הלכנו לגלגל הענק במלון ה-Linq. בגלגל יש מחיר שונה לכניסה ביום וכניסה בערב, וגם אופציה להאפי האוור. זכינו להיות בתא רק שלנו, זה תא גדול שאפשר לעמוד בו (כמו ב-London Eye). אפשר לקנות משקאות ולהיכנס איתם לגלגל, שהגרון לא יתייבש בסיבוב של חצי שעה... יש מוזיקה, די מגניב, וברגע שעולים מעל החנייה רואים את הבניינים המוארים שעל הסטריפ.

המשכנו ברגל ברחובות העמוסים של ווגאס (וזה עדיין off-season) למסעדת ההמבורגרים של גורדון רמזי במלון פלאנט הוליווד. נראה קרוב, אבל עוד הליכה שלקחה יותר מהצפוי. היה תור סביר למסעדה, שאחריו התנחמנו בבורגר שרימפ-לובסטר מעולה. בדרך חזרה למלון צפינו במזרקות של הבלג'יו, שרקדו להן בכיף לצלילי שירה של שר.

las vegaslas vegaslas vegas

las vegas

יום מס' 13

סוף סוף יום ללא נהיגה, והחלטנו לקחת אותו יותר באיזי. פתחנו את היום בחדר כושר, מתכוננים לבופה של הצהריים.

התחלנו את סיבוב המלונות במלון ה-Venetian, שם גם עשינו את חוויות המציאות המדומה, The Void, ובחרנו בסיפור של "מכסחי השדים". בהתחלה כששמתי את הקסדה הרגשתי קלסטרופוביה לא אופיינית, וכמעט הכרזתי שאני מוותרת. אחרי שהבנתי שאפשר להרים את כיסוי העיניים בקלות, הלחץ ירד, וכשהבנתי שלא צריך ללכת כמו עיוורים חזרתי לנשום. עברנו לחדר אחר, והתחלנו לירות בשדים. היה ממש כיף, מציאותי למדי, ולצערנו קצר מדי.

עברנו דרך מלון המיראז' לבלג'יו, והתרשמנו מה-Conservatory and Botanical Garden המקסים.

עברנו לאייפל שבמלון פריז ממול (רבע שעה הליכה..."ממול"), שהיה מלון מאוד חשוך משום מה. הרעב הכה בפתאומיות ולכן הסיבוב היה קצר, עד שוויתרנו עבור uber לבופה במלון Wynn. המלון יפהפה, וכמו הבלג'יו מלא בפרחים. קראתי שלפעמים אנשים מחכים בתור לבופה שעתיים, אז היינו מוכנים להכל, אבל מזלנו שזה אמצע שבוע בתחילת אוקטובר (ואולי ב14:00 פחות עמוס?) ונכנסנו תוך 5 דקות. נשארו עוד כמה מאכלים מתפריט הבוקר, בנוסף לבשרים, מלא פחמימות, אוכל אסייתי ועוד ועוד. היה אחלה!

las vegaslas vegaslas vegas

las vegaslas vegaslas vegas

לאט לאט עשינו דרכנו למלון ברגל, עם עצירות קטנות, ואחרי שעה הגענו לשנ"צ המיוחל.

מאוחר יותר לקחנו אובר לרחוב Fremont. אמנם וויתרנו על האומגה אבל היה נחמד להסתובב ברחוב המטורף עם הרבה מוזיקה, אורות, הופעות רחוב ואנשים מוזרים. אובר חזרה למלון, ובשארית כוחותינו דידנו ל"מופע" הקצר במלון במזרקת אטלנטיס, ויאללה לחדר שלנו בקצה השני של העולם.

las vegaslas vegaslas vegas

יום מס' 14

עוד יום שהתחיל בחדר כושר (טפיחה על השכם), די טעות כי נגמרו לי כבר הרגליים עם כל ההליכות והטיפוסים על גשרים בעיר הזו. הלכנו היום בכיוון השני של הסטריפ, להסתובב בחנויות ובמלונות. צמוד למלון ניו יורק נכנסנו ל-Stupidioty, שאכן יש בה הרבה דברים טיפשיים, ולאחר מכן לחנות של הרשי'ז וריס'ס. כמה חבל שהשוקולד הענקי שמכרו שם לא היה נכנס למזוודה.

המשכנו לביקורים קצרים במלונות Excalibur, Luxor (שנראה קצת ישן אבל עדיין הפסלים של הפרעונים הרשימו) וכבר לא היה כוח למנדליי ביי אז הלכנו חזרה לצד השני של הסטריפ ולחנות m&m's הענקית. משם נכנסנו ל-MGM Grand במטרה לאכול באחת המסעדות, שהסתבר שהייתה סגורה לצהריים. נגמרו לי סופית הכוחות, ולקחנו אובר חזרה למלון, שם אכלנו בעוד מסעדה של גורדון רמזי, Pub & Grill.

לאחר מנוחה בחדר, יצאנו להופעה קצת שונה- Zombie Burlesque. הסתבר שבוחרים אנשים מהקהל, אז היו אינטרקציות מבדרות ואילתורים. קיוויתי שלא יציקו לנו (כי ישבנו בשורה הרביעית) 6a521726629cdff3e82267bf4af13e21.png?l=6 וסה"כ היה חביב, אבל פחות מצחיק מהצפוי. אולי היה עדיף ללכת לאחד המופעים הסטנדרטיים של סירק דה סוליי.

יום מס' 15

שוב מסדרים מזוודות ויוצאים לדרך ארוכהההה עד הצ'ק אאוט והחנייה, ואחר כך עד הכניסה ליוסמיטי, ב-Mammoth Lakes.

אחרי שעתיים נסיעה הגענו לעמק המוות, שבתחילת אוקטובר הטמפ' שם הגיעה למעל 30 מעלות, ועצרנו בכמה נקודות תצפית מעניינות במדבר – Artist Palette, Zabriskies Point (הרים צבעוניים) ו-Mesquite Sand Dunes. יש עוד נקודות בדרך, אבל לא היה לנו זמן. הנסיעה עצמה בפארק מרשימה למדי, במיוחד בכבישים שעוברים בין הסלעים הצפופים ולצד הרים ורדרדים.

death valley

death valley

death valley

לא רחוק מהדיונות עצרנו בחנות קטנה להתרעננות, ומשם הדרך החוצה מהפארק ממשיכה בהרבה עליות וירידות, מה שנקרא “dip” ועושה תחושה של רכבת הרים.

בהמשך, הנסיעה הפכה להיות קצת מפחידה (בתור הנהגת החששנית), עם כבישים מפותלים, עם מעקה, בלי מעקה, ותהום אדירה למטה. עצרנו לתצפית Father Crowley, שם סוף סוף השתחררתי מתפקיד הנהגת והמשכנו עוד שעתיים וחצי עד למוטל שלנו Sierra Lodge. ממות' התגלתה כעוד עיירה חמודה עם כמה מוטלים ומסעדות, ואפילו dispensary חוקי למי שמעל גיל 21...

יום מס' 16

עוד לפני שנכנסים רשמית לפארק יוסמיטי (דרך מעבר טיוגה, שעדיין פתוח התקופה זו), המראות כבר דרמטיים. היערות, האגמים וסלעי הגרניט הענקיים קצת מעפילים על הנופים האחרים שראינו במהלך הטיול.

המטרה היום הייתה לעבור יחסית מהר בתצפיות העיקריות, כדי להגיע מוקדם למלון ולנוח לקראת המסלול הגדול של מחר. מומלץ להכין מראש רשימה של תצפיות, ולנסוע לאט, כי קל לפספס פנייה/מפרצון והנופים אדירים.

yosemite

yodemiteyosemite

מה שלא ידעתי לגבי הפארק, זה גם שהוא הפתיע לטובה (משום מה חשבתי שההייפ סביבו מוגזם, ואולי היופי שלו לא עובר טוב בתמונות), ושהנסיעה שם היא בדרכים פתלתלות ודי מפחידות. איך מחליטים איפה לשים מעקה ואיפה לא? האם מכונית הייתה צריכה להתדרדר למטה כדי שישקיעו באיזשהו סוג של מעקה? 6a521726629cdff3e82267bf4af13e21.png?l=6

שוב אני נתקלת בבעיית השירותים, ומוותרת על כל שירותי הקומפוסט, עד שמגיעים סוף סוף לווילג' בשביל עצירת שירותים+חנות. שוב בעיית חנייה קשה, קצת מתעצבנים (גם הרעב כבר מוגזם) עד שסוף סוף מצאנו חנייה והצטיידנו באוכל לימים הקרובים. משם המשכנו לעוד סיבוב תצפיות + מסלול קצר ה- Tuolumne Grove. חורשת סקויות של 4 ק"מ, במסלול שיורד למטה, עד לסקויה המפורסמת שכרתו את חלקה התחתון כדי שמכונית תוכל לעבור. לקח לנו שעה ו-20 דקות, בהן ראינו כמה סנאים ואייל ביישן אחד, סקויות שמנות יותר ופחות, וגם כמה ישראלים...במימדים ממוצעים.

yosemiteyosemite

המשכנו לתצפית האחרונה של Tunnel View, ומשם למלון Yosemite Village Lodge. נראה לי המלון היקר ביותר בכל הטיול, ולא בצדק. משלמים בעיקר על מיקום מרכזי בתוך הפארק (עם מסעדות וחנות קרובה). האופציה הבאה בכפר Half Dome גם הייתה יקרה מאוד, אבל בלי שירותים, ובאוהל. הסיבה העיקרית ששהינו פה הייתה הקירבה לתחילת המסלול של מחר, אותו נתחיל ב6 בבוקר, לפני הזריחה.

yosemite

יום מס' 17

היום סוף סוף עושים את מסלול Half Dome! כדי להשלים את המסלול במלואו, ולטפס בכבלים אל פסגת Half Dome, צריך להירשם מראש להגרלה. בהגרלה (שהתקיימה לפי דעתי באפריל) יש מספר מוגבל של permits, אישורים לטפס על ההר, כדי למנוע עומס ולהקל קצת על הטבע. לאלה שלא התכוננו חודשים מראש, כל יום מוגרלים גם כמה היתרים נוספים כאלה. הכניסה להגרלה עולה 20 דולר אם אני לא טועה, ואפשר להירשם שם לכמה ימים אפשריים. אני נרשמתי ל-3 ימים שבהם תכננו להיות באזור, וזכינו ביום שהכי פחות התאים לנו. שינינו קצת את התוכנית המקורית כדי שנגיע ליוסמיטי ברגוע יום לפני המסלול (לא מוותרים על ה-permit אם זוכים!). בזמנו גם לא הייתי בטוחה שאהיה מספיק אמיצה לעשות את המסלול, אבל הוא נראה פשוט אדיר כך ששמרנו את האופציה לעשות אותו. אם היה יורד גשם, היינו חייבים לבטל (גשם בטיפוס על הדום = נפילה בטוחה).

באזור 5:40 כבר שמנו את כל המזוודות והאוכל שהיה לנו בשמירת חפצים במלון (אסור לשמור אוכל באוטו בגלל חשש מדובים), ויצאנו לנסיעה קצרה לחניון שלפני המסלול. בעיקרון יש שאטל שמגיע לתחילת המסלול האמיתית (happy isles), אבל לא בתקופה שלנו. לכן היינו צריכים לחנות ב-Yosemite Valley Trailhead Parking, ומשם ללכת קילומטר להתחלת המסלול.

הגענו לחניון עדיין בחושך, 6 בבוקר והחניון כמעט מלא. התחלנו ללכת, מצוידים בפנס ראש, מקלות הליכה, תיק די מפוצץ ויותר מדי שכבות. אחרי קילומטר וקצת מגיעים לעלייה הקשה למפלי Vernal, והמעיל יורד מהר מאוד. רוב המסלול הוא בעצם טיפוס. למרות שדי שמרנו על הקצב, ולמודי ניסיון מ-Trolltunga שבנורבגיה, היה קשה מאוד, יותר ממה שחשבנו.

במפל הראשון יש מדרגות יחסית נוחות. משם השביל ממשיך וממשיך עד למפל השני, מפל Nevada, ששם הסלעים בולטים יותר וחלקלקים. המסלול ממשיך למעין עמק, ואנחנו מוצאים את עצמנו מוקפים בעצים ובסלעים, בחלק ה"שכונתי" של המסלול. להמחשה, היו שם שני מטיילים עם רמקול. מי משמיע מוזיקה בפול ווליום במסלול בטבע, כשאפשר לשמוע את פכפוך המים, ציוץ הציפורים והרעשים המוזרים של צרצרים שפתאום ממריאים לידך ?

מי שרוצה יכול להמשיך לעוד מסלול צדדי ולהגיע קרוב יותר למפלי Nevada.

Half dome trailhalf dome trailhalf dome trail

עוד לא עברנו אפילו חצי דרך, והמסלול ממשיך לטפס בין החורשות, כשפה ושם נפתח הנוף והדום קורץ לנו מלמעלה, כל כך רחוק.

half dome trail

half dome trail

מזג האוויר היה מושלם, והייתה די נהירה של אנשים במסלול, אבל ככל שהתקדמנו התנערנו מהמלווים שלנו. ברגע מסוים הייתי בטוחה שמישהו צועק “bear!!”, מה שהכניס אותי למצב "התרעת דובים" והתחלתי ללכת ולמחוא כפיים (זה מה שאמורים לעשות...). ביוסמיטי יש הרבה שלטים שמזהירים ממפגש עם דוב שחור, אבל פחות הפחדה כמו בילוסטון. אולי יותר נדיר לראות שם דובים, או שבניגוד לגריזלי, דוב שחור הוא דווקא מתוקי...

אחרי 4 שעות וחצי הגענו סוף סוף לתחתית של הדום. הריינג'ר אמר לנו לסדר דברים אחרונים לפני תחילת טיפוס (כלומר: תסדירו נשימה ותמצאו מקום לעשות פיפי), ולקחנו די הרבה זמן כדי להתאושש מהמסלול עד כה. כבר בשלב הזה היינו די שבורים, אז קצת חששתי לגבי הטיפוס הדי-מסוכן לפסגה. הראנו לריינג'ר את האישור שלנו, והחלטנו להתחיל ולראות אם אנחנו מסוגלים להמשיך (או, אם אני מסוגלת להמשיך). מי שמקבל רגליים קרות, יכול להעביר את האישור למישהו אחר (היו שם אנשים שחיכו בתחתית לצדיק פחדן עם אישור טיפוס, שאחר כך גם ראינו אותם למעלה).

הריינג'רית נתנה לנו הסבר זריז, ויצאנו לדרך. ה-דום הוא סלע תלול מאוד, שבעלייה צריך בעיקר כוח בזרועות (לא הצד החזק שלי) כדי ממש למשוך את עצמך למעלה. אם הידיים עוזבות את הכבלים, ואם אין רתמה (לרוב האנשים אין), מדובר בנפילה חופשית למטה. ויש הרבה דרך עד למטה.

מה שלא התכוננו לקראתו, זה ה-subdome – הטיפוס האחרון שלפני הטיפוס על הכבלים. עוד מדרגות, ואז חלק מוזר ותלול, בלי שום מעקה, שנראה לי הזוי לגמרי שאנשים יכולים ללכת שם מבלי ליפול. איפה כוח המשיכה?? מסתבר שעם נעלי טיולים טובות הרגליים מתקבעות טוב בסלעים. הצלחנו לעלות, עם הרבה התנשפויות, ותוך כדי חרדה של "איך לעזאזל יורדים את זה אחר כך". כמעט וויתרתי לעצמי ברגע הלפני אחרון, אבל מבלי לחשוב יותר מדי השארנו את זה לבעיות של עצמנו-מהעתיד.

half dome trail

אחרי מה שנראה כמו נצח, הגענו לבסיס של הטיפוס בכבלים. בלי להתמהמה יותר מדי, מסדירים נשימה, שמים כפפות (מצאנו פוסט בבלוג שהמליץ על הכפפות המושלמות לאחיזה בכבלים של ה-half dome!), מביטים על אלה שלמעלה ועל אלה שמצטלמים ומתרגשים לפני. יאללה, עושים את זה.

half dome trail

אני המובילה, עולה לאט לאט כל פעם טיפוס של חלק אחד, כאשר נחים על הקרשים שמונחים כל 2 מטרים בערך. העלייה די זרמה עד החלק האמצעי שהיה מאוד תלול. היו שם כמה מטרים שהפתעתי את עצמי, בתור מישהי שלא יכולה לעשות מעל 3 פוש-אפים, חשה את עצמי שוורצנגר של שנות התשעים.

half dome trailhalf dome trailhalf dome trail

half dome trailhalf dome trailhalf dome trail

מדי פעם אנשים יורדים בכיוון הנגדי למטה, וחייבים לתמרן באדיבות בין אלה שיורדים לאלה שעולים. סך הכל אנשים היו מאוד נחמדים, וכל פעם שאלו אם זה בסדר שירדו עכשיו. המשמעות היא שצריך לכמה רגעים לאחוז את הכבל רק מצד אחד ולחלוק "קרש מנוחה" עם עוד מישהו. בדרך כלל זה היה בסדר, והפריע רק כשהייתה רכבת של אנשים, כשאני רק חושבת על כמה משקל הקרש יכול לשרוד ברצף, וכמה אני רוצה להתקדם כבר ולא להיות תקועה בין שמיים וארץ.

half dome trailhalf dome trail

half dome trail

אחרי משהו כמו חצי שעה הגענו למעלה. זהו, כבשנו את half dome!

half dome trail

half dome trail

half dome trail

למעלה היו מפוזרים אנשים בכל מקום, מנסים למצוא את זווית הצילום הכי מרשימה (והכי death-defying). בין כולם הייתה משפחה אחת עם מלא ילדים קטנים, בגילאי 4-5-6. לא יודעת מה הסיפור שלהם (3 זוגות תאומים?!), אבל נראה שכולם מסביב היו בהלם שילדים עשו את הטיפוס הזה. כל כך הרבה מסלולים ביוסמיטי, לא הבנתי למה להעלות את הילדים לטיפוס שלא כולם שורדים אותו...

אחרי שחזרנו לנשום, הצטלמנו, זללנו נשנושים והפנמנו שיש אנשים (ופעוטות) הרבה יותר נינג'ות מאיתנו, הגיע הזמן לרדת.

half dome trail

את הירידה הכי קל לעשות הפוך, כמו העלייה, ולמרות שזה החלק שהכי דאגתי לגביו, די זרם לי. למזלי לא קיבלתי שום שוק מהגובה שרואים בתחילת הירידה, וזה היה די טכני. מלבד אולי שני חלקים תלולים, שלקח לרגל שלי זמן להבין איך לא להחליק ולתקוע את העקב, הירידה הרגישה הרבה יותר בשליטה.

half dome trail

half dome trail

half dome trail

עכשיו הגיע הרגע לרדת את כללל המסלול באותה הדרך עד לחנייה. כבר התרגלנו לסלעי הגרניט ואיך הולכים עליהם, וגם הירידה של ה-subdome עברה בקלות יחסית (עם מקלות הליכה שהיו מושלמים לרגע זה). השעה הייתה כבר אחרי 14:00, ושיערנו שהירידה תקח הרבה פחות מ-4 וחצי השעות שלקח לנו לעלות. המציאות לחוד והשערות לחוד, והחזור היה מאתגר מאוד – הפעם עם רגליים רועדות, ברכיים כואבות, וכאב הולך וגדל בכל האיברים האחרים בגוף.

half dome trail

ידענו שהשקיעה תהיה ב18:30, ושיש לנו עוד נסיעה של שעה עם עצירה במלון לאיסוף הציוד שלנו. מאוד לא רציתי שנסע בחושך, ולכן דחפנו כמה שיכולנו, עד שאת החלק האחרון כמעט עשינו בריצה (לצד הרבה מאוד אנשים שטיילו כנראה רק בחלקים הראשונים של המסלול- העלייה למפלים).

יצאנו מהחנייה רק ב17:40, כלומר המסלול כולו לקח לנו 11 שעות וחצי. היינו קצת שאננים, חשבתי שייקח לנו לא יותר מ-10 שעות (בהשוואה לטרולטונגה בנורבגיה, שהיה יותר ארוך אבל פחות קשה), אבל הדום עשה לנו נה נה בננה.

ביציאה מהחנייה חשכו עיני (ממש) למראה הפקק שלא זז. במקום 10 דקות נסיעה לאסוף את המזוודות, לקח לנו שעה. את הנסיעה לדירה שלנו ב Enchanted Forest עשינו בחשיכה מוחלטת, לחרדתי הגדולה. לא מספיק שיש סיכוי גבוה להיתקל בחיות בכביש, רוב הנסיעה הייתה בפיתולים חדים על סף תהום, כשמלא מכוניות מאחורינו ממהרות ומלחיצות. לדירה החמודה הגענו רק ב20:00, מותשים לגמרי. אם אפשר לא לנסוע ביוסמיטי בחושך- עדיף!! כבשנו את הדום, המסלול הכי קשה שעשינו עד עכשיו, ובסוף מה שהכי הפחיד אותי הייתה הנסיעה לדירה.

לסיכום- המסלול מדהים ממש. ביום אחד אפשר לומר שראינו את רוב יוסמיטי, והתנפחנו מגאוות נינג'ות. הופתענו מאוד מרמת הקושי, כמה גובה עלינו ביום אחד (1663 מטרים) וכמות הצעדים שעשינו (הנתון הרשמי: 28 ק”מ. לפי השעון פיטביט: 33 ק”מ ו-50,500 צעדים). במצב אידיאלי היינו ישנים גם ביום למחרת קרוב למסלול (אי אפשר לחזות את הפקקים המיותרים בפארק), אבל לא היה מקום בבתי מלון באותו סוף שבוע, ובדקנו חודשים רבים מראש (אלא אם היינו מעוניינים בקמפינג עם מקלחת-גועל לסיום מסלול...).

בסופו של דבר, זו הייתה כנראה חוויה חד-פעמית, אחת המיוחדות שחווינו, ואם תהיה פעם הבאה – זה כנראה יהיה עם רתמה 😊

יום מס' 18

קמנו יחסית מאוחר כדי להתאושש מהטרק, הספקנו לעשות כביסה במלון הדירות, ויצאנו לאזור Glacier Point. הדרך ממשיכה בפיתולים עד לנקודת התצפית Washburn, שצופה אל כל מה שראינו אתמול במסלול, מזווית חיצונית. היה די מדהים לראות את כל הדרך שעשינו.

washburn point yosemite

המשכנו ל-Glacier point, שצפה בערך על אותם נופים, עם הדום מולנו. היה כיף להרגיש שבניגוד לרוב (או כל) האנשים הרבים שהיו שם, אנחנו ממש היינו ע-ל הסלע הזה.

נסענו קצת אחורה אל מסלול Taft Point, שם חיכינו כמה דקות עד שתתפנה חנייה, ויצאנו למסלול קל-בינוני של 3.5 ק"מ ביער, עד לתצפית רחבה ומרשימה. בטיול הפעם לא התגרנו במזל עם זוויות צילום אקסטרימיות מדי, במיוחד אחרי שקראתי שהיו כמה מקרי מוות, כמו זה של זוג מטיילים שנפלו השנה אל מותם מהנקודה הקיצונית פה, ה-”taft” הרשמי.

taft point

לאחר המסלול עזבנו את האזור וירדנו דרומה אל Mariposa Grove, אזור הסקויות המרכזי של יוסמיטי.

מחנים בכניסה (“Welcome Plaza”), נהנים משירותים עם צנרת, ועולים על השאטל שכבר מחכה. בתקופה שבה השאטל עובד, אין כניסה לרכבים פרטיים לגרוב. נסיעה קצרה (עם עוד פיתולים מפחידים) ואנחנו שם. היו שם איזה 4-5 מסלולים, שמתוכם בחרנו לעשות את מסלול הגריזלי של 3.2 ק"מ. המסלול עובר בין הסקויות (הדי שרופות) עם 3 מוקדים עיקריים, ועם הרבה מבקרים שנלחמים על כל ספוט לתמונה הכי טובה לסטורי.

mariposa grovemariposa grovemariposa grove

חזרנו לשאטל שחיכה לנו בתחנה, והמשכנו בדרך שלנו החוצה מיוסמיטי.

הגענו אל המלון שלנו במריפוזה (Best Western Plus) מוקדם יחסית, ולמרות השרירים שצועקים, הצלחנו איכשהו ללכת כמה דקות למסעדה שמדורגת מקום ראשון בעיירה ב-Tripadvisor, שנקראת Charles Street Dinner House. המלצרית השוויצה בעברית שלה ("בתיאבון") והאוכל היה טעים מאוד!

בחלק הבא – עוזבים קצת את הטבע – וחוזרים לעיר.

חלק ג' ואחרון של הטיול שלנו!

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של sivanki?

הפוסט הבא ›
חודש במערב ארהב – סתיו 2019 (חלק ג)
חודש במערב ארה"ב – סתיו 2019 (חלק ג')
מתוך הבלוג של sivanki
16-11-2019
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
חודש במערב ארהב – סתיו 2019 (חלק א)
חודש במערב ארה"ב – סתיו 2019 (חלק א')
מתוך הבלוג של sivanki
16-11-2019
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של sivanki »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על לאס וגאס

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי לאס וגאס? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
תמונת המשתמש

לאס וגאס בסוף דצמבר

אריק תיירות
2
תמונת המשתמש

לאס וגאס בדצמבר

Livnatk10
3
תמונת המשתמש

התייעצות לגבי מסלול בפארקים + לאס וגאס

Meir_3323904
14
תמונת המשתמש

מסלול טיול טבע באזור לאס וגאס בינואר

aziba
1
תמונת המשתמש

אפשר המלצה לרוד טריפ דנבר-לאס וגאס?

איציק 321
2
סגור
×