חודש בפיליפינים אוקטובר 2013 - להנות מכל העולמות

חודש בפיליפינים – אוקטובר 2013 – להנות מכל העולמות
במהלך חודש אוקטובר 2013, טיילנו אני וחברתי כחודש שלם בפיליפינים. בכתבה הבאה אני פחות אתמקד בתחושות, תיאורים פסטורליים וכו' אלא במה עשינו, פרקטיקה ואיך המדינה הזאת עובדת (הרי זה מה שמעניין אתכם לבטח, ובתכל'ס גם אותי...)
הפיליפינים היא מדינה שמציעה מגוון גדול מאוד של פעילויות – טרקים, חופים, צלילות, ועוד מגוון רחב של אטרקציות נקודתיות וכמעט כל אחד יוכל למצוא בפיליפינים את סוג הטיול שאותו הוא מחפש.
במהלך החודש שבו טיילנו בפיליפינים ניסינו (ולדעתי בהצלחה) לגעת בכמה שיותר סוגים שונים של נופים וטיולים – טרקים, חופים, איים, צלילות, הרי געש ועוד. אך כמובן יש עוד מגוון רחב של אתרים ומקומות אליהם לא הגענו כי בסוף לא ניתן לדחוס מדינה גדולה ויפה כמו הפיליפינים (שבנויה מאלפי איים) לחודש אחד..
בגדול אני מחלק את החודש הזה ל-5 חלקים (לפי האיים והאזורים שבהם טיילנו ועל כל אחד מהם אפרט בהרחבה בהמשך) – לוזון (האי הצפוני והגדול), פאלאוואן (אל נידו), בורקאי, סבו וקמיגן.
מספר טיפים "בגדול":
התניידות בפיליפינים – ההתניידות בין האיים השונים בפיליפינים מחייבים לקחת טיסה / מעבורת. ברוב המוחץ של הפעמים בחרנו לקחת טיסה (חוסך הרבה מאוד זמן). את הטיסות הזמנו תמיד דרך האינטרנט (עבר מעולה) משהו כמו שבוע לפני מועד הטיסה. מחיר של כל טיסה פנימית יצא לנו כ-40-50$ לכרטיס.
שפה – לאחר ביקור במספר מדינות במזרח סוף סוף הגענו למקום שבו אפשר לדבר אנגלית כמו בני אדם ושאפשר להסתדר בקלות. כמעט כל הפיליפינים שפגשנו מדברים אנגלית ברמה טובה מאוד. מאוד עוזר בלמצוא את דרכך במדינה ובקבלת טיפים.
אוכל – האוכל המקומי לא עשה לנו את זה (לטעמינו), אבל בכל מסעדה מגישים גם מזון מערבי כך שאל דאגה, רעבים לא תיהיו...
לונלי פלנט – מומלץ מאוד! סייע לנו רבות במציאת מקומות לינה, אוכל ואטרקציות. קיימת מהדורה באנגלית בלבד.
מזג אוויר – המדינה יושבת באזור טרופי, כך שמזג האוויר יכול להיות מוד הפכפך וצריך לקוות לטוב. הטמפרטורה לאורך כל שהותנו במדינה הייתה נעימה מאוד. חוץ מיום אחד שנהרס לנו בגלל גשם (באל נידו) התמזל מזלנו ולאורך כל החודש מזג האוויר היה בעדינו. (הגענו שבוע אחרי טייפון גדול שהיה בצפון המדינה ועזבנו 10 ימים לפני הטייפון הגדול שפקד את מרכז הפיליפינים ואת טקלובן ובוודאי שמעתם עליו בערוצי החדשות השונים).
כסף – במרבית המקומות קיימים כספומטים. עמלת משיכה דיי גבוהה (200 פסו, כמעט 20 ₪), כמובן שבל מקום תוכלו למצוא חנות להחלפת כספים.
חלק ראשון – הגעה לפיליפינים וטיול באי לוזון
יום 1 - אל הפיליפינים הגענו בטיסה מבנקוק (אחרי חודש בנפאל וקצת בתאילנד) ב-29.9.13 עם חברת philippines airlines, (חברה מעולה בסטנדרט גבוה מאוד שאיתה גם עשינו את רוב טיסות הפנים שלנו). נחתנו לפנות ערב במנילה ולקחנו מונית (צהובה למיטב זכרוני מקומת הטיסות היוצאות, זול יותר) לאזור במנילה שנקרא Malate. באותו לילה ישנו בMalate Pension (בעקבות המלצה מאתר למטייל), מלון נחמד מאוד שהבעלים בו מאוד אוהב את ישראל ואיש שיחה מעניין. הלינה עולה משהו כמו 900 פסו ללילה כולל ארוחת בוקר בבית קפה ליד.
ממנילה רצינו להמשיך לטרק באזור הטרסות אורז של בטאד. אוטובוס לשם יוצא רק בלילה ולכן נאצלנו להעביר יום שלם במנילה (לא עיר מרהיבה ומלהיבה מידי אבל לא הייתה ברירה), במהלך היום קנינו כרטיסי נסיעה לאוטובוס לילה של חברת ohayamiלכיוון בנאווי. את הכרטיסים קנינו מחברת תיירות שנמצאת ליד המלון (יכווינו אתכם משם), את המשך היום העברנו בקניון דיי גדול שנמצא 5 דק' מהמלון.
יום 2 - למחרת בבוקר לאחר נסיעת הלילה הגענו אל הכפר בנאווי. לקחנו עלינו את כל הציוד (יש אפשרות להשאיר גם חלק מהציוד שלא צריך במנילה בגסטהאוס). חילקנו את הציוד לשני תיקים גדולים (אחד הולך עלי לטרק) והשני נשאר בבנאווי. השתמשנו בשירות שמירת חפצים שהגסטהאוס green view מאפשר. לאחר ארוחת בוקר באותו גסטהאוס לקחנו טריסיקל שסידרו לנו במלון (ומקווה שלא סידרו אותנו) לכיוון בטאד. מחיר הטריסיקל – 700 פסו (דיי יקר אבל הבחור שם הראה לי מחירון, היה קשה להתווכח).
יום 3-5 - בגדול על הטרק – אנחנו עשינו את הטרק ב-3 ימים (זמן סביר לדעתי). רוב מי שעושה את הטרק הזה לוקח מדריך, אני הקשבתי לעצת חבר ולא לקחתי מדריך (פרט ליום השלישי שבו הולכים בג'ונגל) ולא מתחרט על זה לרגע. מי שנותן קצת אמון בעצמו וביכולת הניווט שלו יכול לעשות זאת בקלות (שואלים בכפרים שמגיעים אליהם על המשך הדרך).
הטרייסיקל הוריד אותנו בצומת שמובילה לבטאד ומשם התחלנו אני וחברתי לטפס במעלה הדרך (שעה ומשהו) עד ה"אוכף" שממנו מתחילה הירידה לבטאד. במהלך הירידה מתגלה הכפר בטאד מוקף באינספור טרסות אורז (מראה דיי מרהיב, חיפוש בגוגל תמונות יעשה לכם הכנה טובה). בבטאד עצמו יש מספר גסטהואסים (4 למיטב זכרוני), ישנו ב"בטאד פנסיון". בבטאד עצמה יש חשמל אין קליטה סלולרית. לאחר ארוחת צהריים בגסטהאוס הלכנו לראות את המפל המפורסם של בטאד (שעה וקצת הליכה מהכפר), מפל בגובה 40 מטר (פלוס מינוס) עם זרימת מים מכובדת. את הדרך למפל אתה עושה על הטרסות אורז כך שגם הדרך עצמה יפה ומיוחדת מאוד. את ההכוונה למפל קיבלנו בגסטהאוס.
למחרת המשכנו בטיולינו לכיוון הכפר קמבולו (אזור ה-3 שעות הליכה מבטאד), גם כאן הדרך עוברת בין הטרסות אורז ומרשימה מאוד. בקמבולו עצרנו להפסקת צהריים וקיבלנו הכוונה לכפר הבא שבו גם נישן את הלילה הבא – פולה. ההליכה לפולה מקמבולו ארכה כ-4 שעות ומסתיימת בעלייה לא פשוטה. גם כאן הדרך ממשיכה לעבור בין טרסות אורז ואתה הולך על הטרסות עם נוף יפה לאורך כל הדרך. אחה"צ הגענו לפולה (סוף סוף), בכפר פולה יש גסטהאוס אחד בלבד שמפעילה אותו אישה מבוגרת וחביבה מאוד (כרמן, בת 81 נכון לשנת 2013). הלינה אצל כרמן הייתה חוויה מיוחדת בפני עצמה שם אתה מתוודא לאורך החיים הכפרי, בכפר ללא חשמל, שמה שיש כרגע במטבח זה מה שהיא מכינה לארוחת ערב לעצמה ולנו (לרוב אורז עם סוג של עדשים) ואוכלת ביחד איתנו. ליד הגסטהאוס קיים הבית ספר היסודי של פולה שם אני שיחקתי קצת כדורסל עם הילדים וחברתי שיחקה עם הבנות. בכפר פולה חיפשנו מדריך אשר ייצא איתנו למחרת לחלק ההליכה האחרון של הטרק שעובר בג'ונגל (בעקבות עצה מחבר), מצאנו את דן-דן (בעלה של המורה בבית ספר) שהסכים בעבור 1000 פסו (80 ש") להדריך אותנו ביום שלמחרת.
למחרת אחרי ארוחת בוקר אצל כרמן, נפגשנו עם דן-דן וביחד יצאנו אל יום ההליכה האחרון, הדרך עוזבת את הטרסות אורז ונכנסת לתוך הג'ונגל. ההליכה עם דן-דן הייתה נעימה מאוד. הבחור יודע ומבין אנגלית ולמדנו ממנו על החיים באזורים הכפריים של הפיליפינים. לאחר 6 שעות הליכה הגענו אל הדרך הראשית שמובילה לבנאווי, נפרדנו מדן-דן ותפסנו טרמפ לבנאווי. תחילה חשבנו להעביר את הלילה בבנאווי אבל לאחר מחשבה נוספת החלטנו כבר באותו יום להמשיך אל היעד הבא שלנו – סגדה (באותה שעה לא היה רכב שעובר בסגדה ולכן נאלצנו לשלם יותר כדי שייקח אותנו לשם, ההחלטה בידכם)
יום 6 - סגדה - לאחר נסיעה של שעתיים וחצי הגענו לסגדה וישנו בגסטהאוס נחמד מאוד בהמלצת הלונלי פלנט בשם george guest house (מקום נחמד מאוד, 500 פסו ללילה). האטרקציה המרכזית בסגדה היא טיול במערות שיש במקום. קיימים שני סוגי מסלולים עיקריים בתוך המערות המסלול הקצר (לוקח כשעה) והמסלול הארוך שנקרא ה-Connection Caves ואותו אנחנו עשינו. בבוקר עלינו אל משרד התיירות המקומי כדי לקחת מדריך שייקח אותנו למערות (חובה!), הטיול במערות אתגרי מאוד, מיוחד ויפה, ממליץ עליו בחום (כמובן למי שלא מפחד מהחושך). לקראת הצהריים סיימנו את הטיול במערה, אכלנו ארוחת צהריים במסעדה מקומית טעימה מאוד בשם yoghurt house, והמשכנו לתצפית בEco Valley (צריך להעביר את הזמן איכשהו..).
יום 7 – יום נסיעות מפרך - למחרת לקראת הצהריים לקחנו ג'יפני מסגדה לכיוון העיר המרכזית באזור – בונטוק. משם יוצא אוטובוס כל יום ב-15:00 של חברת "פלורידה" לכיוון מנילה (נסיעה של 12 שעות). לפנות בוקר לאחר נסיעה ארוכה הגענו למנילה לתחנת האוטובוסים של פלורידה. משם לקחנו מונית שתביא אותנו לתחנת אוטובוסים שממנה יוצא אוטובוס ליעד הבא שלנו – אגם Taal והר הגעש שבתוכו. בשעה 4:30 לפנות בוקר יצאנו עם האוטובוס ממנילה לכיוון העיירה Tagaytay אשר משקיפה על האגם. ב6 בבוקר הגענו לעיירה וחיפשנו גסטהאוס לישון בו מספר שעות (השלמת שעות שינה) לפני שנצא לסיור בהר הגעש ובאגם. לאחר 3 שעות שינה לקחנו מהגסטהאוס שבו שהינו טרייסיקל לכיוון האגם (400 פסו הלוך חזור). אגם Taal הוא אגם גדול ויפה מאוד שנמצא דרומית למנילה. בתוכו שוכן הר געש שאליו ניתן לטפס ולבצע תצפית נחמדה מאוד על האדם כולו. בתוך הלוע של ההר געש קיים אגם נוסף (מחזה יפה). מסביב לאגם יש הרבה בתים של מקומיים שכל אחד מציע שיט לכיוון הר הגעש שבאגם (יחסית יקר כ-1500 פסו, מחיר אחיד). השיט באגם נחמד מאוד. כאשר מגיעים להר געש ניתן לבחור בין 2 אופציות טיפוס – ברגל/סוס, אנחנו כמובן לקחנו את ה"ברגל". אחה"צ סיימנו את ההליכה וחזרנו להסתובב קצת במרכז העיירה (עיירת נופש נחמדה).
יום 8 – ביום זה החלטנו לסוע לטיול במפלי פגסנחאן. בעקבות טיפ מאתר למטייל הבנו איך ניתן לנסוע בעזרת תחבורה ציבורית לעיירה שליד המפלים. השייט למפלי פגסנחאן מתבצע בסירות קנו ל2-3 אנשים אשר חותרים בה מקומיים – בהלוך נגד הזרם, בחזור – במורד. שיטות החתירה של המקומיים כנגד הזרם מרשימות ביותר! השייט מתבצע לאורך קניון צר ויפה מאוד שקירותיו מגיעים לגובה של כ-60-70 מטר, חוויה מדהימה. לאחר כשעה של שייט במעלה הזרם מגיעים אל המפל (שאחריו כמובן אי אפשר לעבור כבר). אל המפל לוקחים רפסודת במבוק אשר מושטת ע"י 2 מקומיים שבעזרת הרפסודה עוברים דרך המפל אל מערה שנמצאת מאחוריו. (כלול במחיר החבילה). חבילת של שייט בקניון ולמפלים אפשר לקנות מכל מלון שנמצא בעיירה כ-1250 פסו לאדם. אנחנו קיבלנו המלצה למקום מסוכנות התיירות הממשלתית שנמצאת בעיירה. לאחר סיום השייט לקחנו אוטובוס מפגסנחאן ישירות למנילה לMalate Penssion לקראת יום המחרת – טיסה לפאלאוואן והגעה לאל נידו...
חלק שני – אל נידו
אל נידו – עיירת חוף יפה מאוד (ותיירותית אבל קצת פחות ממקומות אחרים), שהפעילות העיקרית בה הוא ה-island hopping שייט בין ינספור איים ולגונות שנמצאים באזור אל-נידו. קיימים 4 סיורים ימיים כאלה – A,B,C,D כל אחד מהם מגיע לאיים אחרים. באל נידו יש אווירה נחמדה מאוד של רוגע, ים ושקט , הרבה מסעדות ומקומות לשבת בהם. חשוב לציין!- באל נידו אין כספומט כך שתגיעו או עם דולרים להמרה או מספיק פסו למספר הימים שאתם הולכים לשהות שם.
יום 9 – טיסה בצהריים ממנילה לפורטו פרינססה. בכדי להגיע לאל נידו צריך לקחת וואן / אוטובוס, נסיעה שאורכת 6 שעות. אנחנו לקחנו וואן ממקום ליד שדה התופה (דיל בין נהג הטרייסיקל שלקח אותנו לבין בעלי המקום). יצאנו ב6 מפורטו-פרינססה והגענו באזור 1 בלילה לאל נידו, רצינו לישון במלון שנקרא "rosanna's cottages" אך לא היה מקום, ולכן ישנו את הלילה הראשון בגסטהאוס ממול.
יום 10 - על הבוקר עברנו ל-rosanna's cottages (1500 פסו כולל ארוחת בוקר יחסית יקר, שהינו שם כ-6 לילות), מלון נחמד מאוד עם מרפסת למפרץ של אל-נידו, המלון ממוקם ממש על החוף!. החלטנו לעשות יום רגוע יחסית (לאחר יום הנסיעות הקודם שנגמר אי שם באמצע הלילה). לקחנו טרייסיקל (300 פסו הלוך-חזור) לכיוון חוף "לאס-קבנס" רצועת חוף יפה מאוד, שלווה ושקטה שמוקפת בעצי קוקוס. לפי המקומיים הישרדות ישראל מצלמת בה את העונה הבאה. בחוף לאס קבנאס העברנו את מרבית היום, קצת רוגע אחרי כל הטיולים הרגליים והנסיעות.
יום 11 – ביום זה החלטנו לעשות island hopping ולקחנו את סיור A, את הסיור לקחנו מבחור בשם "ארמן", בחור קצת הזוי שאוהב ישראלים ומציע מחירים קצת יותר אטרקטיביים בשבילם. הסיור עובר בין 5 איים/לגונות מבודדים ויפים. מי הים באזור הזה בצבע טורקיז מדהים!, באחד האיים עושים הפסקת צהריים ארוכה יותר והצוות של הסירה מכין ארוחה אשר כוללת אורז, דגים, עוף וחזיר (לאלה שפחות מקפידים), בנוסף יש ירקות ופירות. חשוב לציין שהשיט עצמו הוא לא פרטי ואתה מצטרף לקבוצה (הגודל משתנה כמובן ע"פ כמות התיירים)
יום 12 – ביום זה החלטנו להשכיר קטנוע ולעשות סיור עצמאי באי בין מספר אטרקציות. בכל מקום שבו ניתן להשכיר קטנוע (משהו כמו 500 פסו ליום) מקבלים גם מפה שמפרטת את האטרקציות באיזור ואיך מגיעים אליהם. התחלנו בנסיעה צפונה (45 דק') לכיוון מפלים נחמדים. מגיעים לבקתה בצד הדרך ומשם לוקחים מדריך (נחוץ) אשר מוביל אל המפלים. פגשנו שם זוג הולנדים שהציע לנו להצטרף אליהם ולהתחלק בתשלום של המדריך (300 פסו, הפתיע אותי שלא רק ישראלים עושים את זה וזה בא מצד האירופאים). לאחר הטיול למפלים וכניסה לרחצה בבריכה שמתחתם חזרנו את הקטנוע והמשכנו אל היעד הבא בטיול – Nacpan Beach – רצועת חוף יפה מאוד של כ-6 ק"מ (!) גם היא מוקפת עצי קוקוס ושקטה מאוד. אני ניצלתי את הזמן לעשות ריצה קצרה על החוף (אחרי חודש ומשהו ללא ריצה ניצלתי את ההזדמנות שאפשר לרוץ יחפים על החוף) ולאחר מכן אכלנו צהריים ונחנו קצת על ערסלים שהיו במקום. לאחר מכן חזרנו אל אל נידו (שעה וקצת נסיעה מהחוף)
יום 13 – יום של גשם. את רוב היום העברנו במסעדה נחמדה שנקראת Art Cafe, בתקווה שהגשם ייפסק.
יום 14 – מכיוון שהיום הקודם היה סוער, אנשי משמר החופים הפיליפיני לא הרשו עד שעה מאוחרת לסירות של הisland hopping לצאת אל הים, ולכן החלטנו באותו יום לשכור קייק ולמצוא בעזרתו חוף נעים ושקט. כמובן שאחרי 10 דק' של שייט ראינו כבר את כל הסירות של הisland hopping עוקפות אותנו, אבל אנחנו המשכנו!, לאחר חתירה לא קלה של 45 דק' מצאנו רצועת חוף יפה ומבודדת (שאליה עוד הגיעו 2 קייקים בלבד) ופונה לכיוון השמש רוב שעות היום כך שחמים, נעים ומי שרוצה יכול/ה להשתזף. לקראת אחה"צ חזרנו בחתירה לאל נידו. גם ספורט וגם נופש!
יום 15 (14.10.13) – יום אחרון באל נידו, ביום הזה החלטנו לקחת את island hopping – סיור C. הפעם הזמנו את הסיור מהמלון שבו ישנו. התמזל מזלנו ואיתנו בסירה היה עוד זוג אחד בלבד (מצ'כיה) כך שהיה נחמד מאוד והרגיש כמעט כמו סיור פרטי. הסיור היה נחמד מאוד (לדעתי סיור A יפה יותר), בדומה לשאר הסיורים, גם כאן, שייט בין חופים ואיים, עצירה ב-5 חופים שונים, ארוחת צהריים וחזרה לאל נידו.
באותו ערב לקחנו וואן חזרה לפורטו-פרינססה בשעה 18:00 לקראת טיסתינו למחרת בצהריים לאי בורקאי. בפורטו-פרינססה ישנו במלון נחמד ליד שדה התעופה (1000 פסו ללילה).
חלק שלישי - בורקאי
בקרבת האי בורקאי יש שני שדות תעופה עיקריים שאליהם ניתן לקחת טיסות. Caticlan – עיירה קטנה שמשם לוקחים סירה לבורקאי וכך גם שדה התעופה והטיסות אליו יקרות יותר. Kalibo – עיר גדולה יותר מרחק שעה וחצי נסיעה מcaticlan. אנחנו רצינו לקחת טיסה לקליבו ישירות מפורטו-פרינססה וראינו שהמחיר דיי יקר. גילינו בסוכנות תיירות מקומית שיש אופציית טיסה זולה יותר לעיר גדולה באי של קליבו שנקראת ilo-ilo ומשם ניתן לקחת אוטובוס לנסיעה של 5 שעות לcaticlan וזה אכן מה שעשינו.
יום 16- בצהריים טיסה מפורטו-פרינססה לilo-ilo, לאחר הנחיתה בשדה התעופה לקחנו מונית לתחנת האוטובוסים בעיר ומשם עלינו מיד על אוטובוס של חברת Ceres (אוטובוסים צהובים, עם Wi-fi במהלך כל הנסיעה!). באזור 21:00 הגענו סוף-סוף לcaticlan ומיד לקחנו את המעבורת האחרונה (שוב פעם למזלנו) לכיוון האי בורקאי שייט של 10 דק'. לבסוף הגענו לגסטהאוס נחמד מאוד בשם Orchides שעליו שמענו מחבר וגם מומלץ בלונלי פלנט (תיאמנו את הגעתינו מראש במייל). לאחר התמקמות בגסטהאוס החלטנו לצאת (מאוחר) למרכז הבילויים של האי למסיבה (היה לנו חסך בזה עד לבורקאי)
קצת על בורקאי – אי קטן מאוד אך יחד עם זאת המתוייר ביותר בפיליפינים! (מהתרשמות שלי בעיקר תיירים מקוריאה וסין). המחייה באי יקרה יותר משאר המקומות בפיליפינים. האי עצמו מוקף בחופים יפים מאוד עם חול לבן מאוד. באי תוכלו למצוא הרבה אטרקציות ימיות, צלילה וכד'. בנוסף ךהרבה מסעדות, פאבים ומסיבות האזור המרכזי באי נקרא הWhite Beach – רצועת חוף לבנה ויפה (ומלאה בתיירים) אשר מחולקת ל-3 תחנות. הגסטהאוס שלנו ממקום ב station 3 (הדרומי ביותר). אם אתם מחפשים שקט, שלווה וריחוק מתיירים בורקאי זה לא המקום.. בבורקאי תוכלו גם לישון בגסטהאוסים המחירים סבירים וגם במלונות יקרים מאוד. הבחירה בידכם
יום 17 – בבוקר החלטנו לקחת טרייסיקל לחוף בצפוני באי שנקרא Puka Beach, רצועת חוף יפה מאוד וכשאנחנו היינו שם לא היו בה יותר מידי תיירים. לקראת הצהריים חזרנו למרכז הקניות של האי אשר נקרא D-Mall, מבחר חנויות, מסעדות ובתי קפה.
יום 18 – החלטנו להישאר באזור של הWhite Beach (כמה דק' הליכה מהגסטהאוס), חוף, ים והתנסות בגלישה בגלשן מסוג Skim-Board (גלשן קטן שזורקים אותו על המים הרדודים ואז קופצים עליו. נחמד ביותר)
יום 19 – גם אותו בילינו באזור הWhite Beach אך לקראת הצהריים עשינו פיצול כוחות – חברתי הלכה לעשות מסאז' ואילו אני הלכתי לעשות צלילה לאתר צלילה של ספינת דייגים טרופה בעומק 30מ'. הצלילה בבורקאי יקרה מאוד! (1600 פסו לצלילה כולל ציוד ושייט לאתר צלילה), את הצלילה עשיתי יחד עם מדריך מקומי והיה מהנה מאוד!
יום 20 – בבוקר עזבנו את בורקאי לכיוון שדה התעופה של Kalibo, משם לקחנו טיסה ליעדינו הבא – האי סבו.
חלק רביעי (ימים 20-23)– האי סבו וקורס צלילה בבית של סער
אחת האטרקציות המומלצות בפיליפינים – צלילה!, אני הגעתי לפיליפינים כבר עם שני כוכבים, אבל לחברתי זו הייתה הזדמנות טובה ללמוד לצלול והחלטנו להקדיש לזה את הזמן וללמוד צלילה, ואם כבר לעשות קורס צלילה בפיליפינים אז אצל סער (saar kara)!
לאחר הנחיתה בסבו, לקחנו מונית לביתו של סער. חברתי עשתה שם קורס צלילה (כוכב ראשון) ואילו אני התלוותי אליה במהלך כל הצלילות. השהות בביתו של סער נחמדה מאוד. בנוסף אלינו היו איתנו אצלו עוד 4 ישראלים שהיה לנו איתם חיבור מעולה (מה שהגדיל את החוויה מהקורס) ועשו איתנו את הקורס צלילה. השהות אצל סער נחמדה מאוד וממש נותנת אווירה של בית. אחרי לא מעט ימים שבהם אוכלים בחוץ במסעדות שונות אתה מגיע למקום למספר ימים עם מטבח, עושה קניות בסופר ומבשל ביחד עם שאר החבר'ה ארוחות כמו בבית. כמו כל קורס צלילה, גם כאן הוא מתחלק לחלק עיוני, ולחלק מעשי אשר אותו מבצעים באתר צלילה ליד העיר סבו במקום שנקרא Maktan Island.
הקורס אצל סער היה מעולה! גם איכות הצלילה, גם איכות ההדרכה ובוודאי שהחברה והשהות.
חלק חמישי ואחרון – האי קמיגן (וטעימה מבוהול)
התכנון המקורי שלנו לימים שאחרי הקורס צלילה היה ללכת ל-4 ימים בבוהול. אך, 4 ימים לפני שהגענו לסבו התרחשה רעידת אדמה גדולה באי בוהול בעוצמה של 7.2 דרגות בסולם ריכטר. (ככה זה הפיליפינים, מדינה שאסונות טבע לא מפסיקים לרדוף אותה). לאחר שהבנו שלא מעט אתרים בבוהול סגורים עקב הרעידת אדמה, החלטנו בלילה האחרון בסבו לשנות את יעדינו לאי קמיגן (ולא הצטערנו לרגע!)
קמיגן – אי קטן יחסית (היקפו כ-64 ק"מ) אשר נוצר מהתפרצות געשית. יחס הרי הגעש בקמיגן הוא הגדול ביותר לק"מ רבוע – כ-7 הרי געש אשר נמצאים באי. החול בחופים באי קמיגן הם בצבע שחור (החול התפרק מסלעים געשיים ומכאן צבעו).
יום 24 – מוקדם בבוקר לקחנו מעבורת של שעתיים של חברת Ocean Jet (550 פסו לאדם) מנמל סבו לכיוון בוהול (יותר נכון לעיר הבירה של בוהול Tagbilaran). בTagbilaran, לקחנו טרייסיקל לתחנה המרכזית ומשם וואן לנסיעה של שעה וחצי לעיר Jagna שממנה יוצאות מעבורות לכיוון קמיגן. המעבורת האחרונה יוצאת בשעה 13:30 וגם כאן התמזל מזלנו והצלחנו להגיע לנמל ב13:10 ולעלות למעבורת לכיוון קמיגן (שיט נוסף של שעתיים וחצי, 600 פסו לאדם). באזור השעה 16:00 הגענו לקמיגן ומשם לקחנו הסעה לגסטהאוס Sea Scape, מקום נחמד מאוד שנמצא כ-15 דק' נסיעה מערבית לעיר המרכזית בקמיגן, Mambajao (אל הגסטהאוס הגענו דרך המלצות מאתר למטייל). לאחר שהגענו אל האי, הסתבר לנו שבאי מתרחש פסטיבל שייחודי אך ורק לקמיגן ונקרא ה"lanzones festival" (מתקיים כל שנה בסוף אוקטובר). ה-lanzones הוא סוג של פרי שגדל בפיליפינים, והאי קמיגן מפורסם באיכותו של ה-lanzones שהם מגדלים. הפסטיבל עצמו בא לידי ביטוי בעיקר ביריד גדול שהיה לא רחוק מMambajaoובתפוסה גדולה של בתי המלון (מה שהכריח אותנו לנדוד אחרי שני לילות לSea Scape למלון אחר מכיוון שהתפוסה הייתה מלאה). לאחר הגעה לגסטהאוס והתארגנות, נסענו בערב למעיינות חמים שנמצאים לא רחוק מהגסטהאוס ופתוחים 24 שעות ביממה. הופתענו לגלות עד כמה המקום מסודר ויפה (מזכיר בתפיסה שלו את חמת גדר, מספר בריכות אבן דיי גדולות עם מים בטמפרטורות שונות). ממליץ להגיע למקום בערב גם כי זה דיי נחמד להיות במים החמים כשקריר בחוץ וגם פחות עמוס.
יום 25 – ביום זה החלטנו לעשות טיול רגלי ולטפס לפסגתו של הר הגעש הפעיל Hibok-Hibok. וכשאני אומר לטפס אז אני מדבר על לעלות 1300 מ' ולרדת אותם ביום! (לא פשוט). ערב קודם ביקשנו מבעלת הגסטהאוס שתקשר אותנו אל מדריך טיולים באי בשם ארנולד (גם פה בעקבות המלצה מאתר למטייל). בבוקר הגיע ארנולד ולקח אותנו אל תחילת המסלול. ביחד איתו התחלנו את הטיפוס לפסגת ההר. המסלול עובר בג'ונגל עבות, ובשבילים צרים. לאחר טיפוס של כ-3 וחצי שעות הגענו ללוע של הר הגעש (זה דיי מוזר ללכת בתוך לוע של הר געש ולדעת שההר געש עדיין פעיל, ההתפרצות האחרונה שלו התרחשה ב-1950). לאחר הפסקת צהריים בלוע של ההר געש המשכנו לטפס עוד 45 דק' לכיוון נקודת תצפית שממנה רואים את רוב האי ואת החופים היפים. גם כאן שיחק לנו המזל והעננים שחסמו את הראות במהלך רוב היום הסכימו לזוז במעט ולאפשר לנו תצפית יפה על הנוף. לאחר 7 שעות הליכה חזרנו אל הגסטהאוס – מומלץ מאוד! (רק תביאו נעלי הליכה..)
יום 26 – ביום זה החלטנו לשכור קטנוע (300 פסו בלבד) ולבקר במספר אטרקציות שיש לאי להציע – מפלים, מעיינות יפים וכפרים. בצהריים גם עברנו באזור היריד של הפסטיבל וראינו רודיאו מקומי על שוורים. תבקשו מהמלון שבו אתם ישנים מפה של אטרקציות באי ותבחרו לפי ראות עיניכם. אנחנו לקחנו את הקטנוע ליומיים בלבד, ממליץ לשכור אופנוע למספר ימי השהות שלכם באי, דרך התניידות נוחה מאוד וזולה (אך פחות בטיחותית..). ביום זה עברנו גם למלון בשם Camiguin Volcan Beach Resort. מלון ברמה גבוהה קצת יותר ממה שהיינו עד כה בפיליפינים (יומיים אחרונים למה לא להתפנק..)
יום 27 – ביום זה בחרנו לנצל את המיומנויות שרכשנו בסבו ולצאת לצלול באתרים באי קמיגן. מועדון הצלילה העיקרי שבו ישנו נקרא Johnny's, ודרכו לקחנו שתי צלילות שבאמצע עוצרים למנוחה על אי קטנטן בשם ה-White Island (אי שבנוי מחול ים בלבד ללא סלעים, צמחייה, צל וכו').
יום 28 – התחלת המסע בחזרה לארץ. בבוקר לקחנו טרייסיקל לנמל ומשם מעבורת לעיר Jagna שבבוהול. מכיוון ובבוהול יש מספר אטרקציות מפורסמות (גבעות השוקולד, קופי טרייסר) החלטנו שאם אנחנו כבר עוברים בבוהול לפחות נראה את מה שיש לאי להציע בדרך למעבורת שתיקח אותנו לסבו. לכן החלטנו להשקיע קצת כסף (2500 פסו, 200 וקצת ₪) ולקחנו רכב פרטי עם נהג כדי שבדרך לTagbilaranנוכל לסמן V על בוהול. התחנה הראשונה הייתה תצפית על גבעות השוקולד. מקבץ של 1000+ גבעות דומות בצורתן ובגובהן. נקודה יפה מאוד. בתחנה השנייה הייתה בית גידול של קופי טרייסר, קוף קטנטן וחמוד עם עיניים עצומות (ביחס לגודלו), משם המשכנו לTagbilaran והספקנו לתפוס את המעבורת של 18:00 לכיוון סבו. את הלילה בילינו בביתו של סער המדריך צלילה (ששם גם השארנו ציוד שלא לקחנו לקמיגן).
יום 29 – יום אחרון בפיליפינים. לפנות בוקר טיסה מסבו למנילה, ולאחר מכן טיסה ממנילה לבנקוק.
תם ונשלם (לעת עתה..)
מקווה שסייענו ולו במעט לתכנון טיולכם בפיליפינים, מוזמנים לפנות אליי בכל שאלה.
טרסות האורז בבטאדלגונות באזור אל-נידושקיעה באי בורקאימעיין באי קמיגן

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של gilbertn90?

הפוסט הבא ›
6 ימים בפירנאים - טרק בשמורת Aiguestortes - ספטמבר 2015
6 ימים בפירנאים - טרק בשמורת Aiguestortes - ספטמבר 2015
מתוך הבלוג של gilbertn90
31-12-2015
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של gilbertn90 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

להתחיל מלוזון - כולל הטיולים סביב מנילה ולסיים פלאוו

השב  · 

מסלול

השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×