חוויה דרום-אפריקאית

אפריקה הדרומית, ובמיוחד דרום אפריקה ונמיביה הופכות בשנים האחרות ליעדים פופולארים מאד. ומה הפלא, נופים נהדרים, תרבויות מרתקות - אפריקה במיטבה! פילים ולא בקנה, בלפסט ולא באירלנד, ראש פינה ולא בארץ - חמישה שבועות של דבש בדרום אפריקה ונמיביה.
גלית וגיל אפשטיין. האתר של גיל: www.gallery-gil.com
|
מפה
תמונה ראשית עבור: חוויה דרום-אפריקאית
tiagofernandez/Dollarphotoclub ©

מפגש ראשון: יוהנסבורג ומפלי ויקטוריה

ההתחלה (או הסוף) היתה על חוף הים ב- Riomaggiore שבאיטליה, שם היתה הצעת הנישואים. מכאן, באופן טבעי מצאנו את עצמנו בירח דבש בדרומה של אפריקה, רגע לפני שטיול מהסוג הזה יהיה הרבה יותר קשה. הערה: לאורך תיאור הטיול השימוש בביטויים נהדר, מקסים, נפלא, יפהפה, מרהיב וכדומה נעשה באופן אקראי ואין בו כדי להעיד על מידת ההתלהבות מאתר אחד לעומת אחר.

יום 1: על יוהנסבורג שמענו רבות ובעיקר רעות. לכן החלטנו לצמצם את נוכחותנו שם למינימום ואת הלילה בילינו בקרבת שדה התעופה ב- Gemini Backpackers. העלות היתה 150 רנד ללילה לזוג עם מקלחת פרטית, גן נחמד, שולחן ביליארד ואינטרנט, אבל לא משהו שראוי להמלצה. כל מה שהספקנו לראות מהעיר היו חומות, גדרות ושערים חשמליים שמקיפים וסוגרים על שכונות מגורים של בתים פרטיים. הכל סגור ומסוגר ומשרה תחושה מעיקה ולא נוחה.

יום 2: טיסה של שעתיים ל- Victoria Falls. שדה תעופה קטנטן ואינטימי. פקידי ההגירה ממחישים את המושג "זמן אפריקה". הכל נעשה לאט והתור המשתרך לא מלחיץ את הפקידים. טפסים בכתב יד, ניירות קופי, שלל חותמות, מדבקות ו- 30$ הכניסו אותנו לזימבבואה.
מעבר לפקיד המכס המשועמם שהיה שקוע בקריאת העיתון, המתין לנו Brayer מסוכנות מקומית, איתו יצרנו קשר באמצעות האינטרנט. Brayer, בחליפה כחולה ועניבה שהתאימו מאוד לחום וללחות המקומיים, לקח אותנו אל דירה ב- Pumula Center שבמרכז העיירה, ממש מעל הסופרמרקט והמרכז המסחרי. מלבד משפחה עניפה של ג`וקים ונחילי נמלים שהתעקשו לארח לנו לחברה, הרי שתמורת 35$ ללילה קיבלנו דירה נחמדה מאוד ומרווחת עם מטבח ונוף שאיפשר לראות את ענן הרסס שעולה ממפלי ויקטוריה.

את שעות הצהריים בילינו בהיכרות עם מקבץ המבנים הקרוי Victoria Falls. המקום קטן והכל נמצא במרחק הליכה. המקומיים (כמו במקומות רבים אחרים בעולם) מתעלקים ומנסים למכור מזכרות, להחליף כסף, להציע טיולים וכל דבר אחר שיגרום לדולרים שלך (בין אם הזימבבואים ובין אם האמריקאים) לעשות את הדרך מהכיס שלך לשלהם. אחרי כמה שעות, ההתקרצצות הזאת מעיקה למדי. אפילו התגובות הנזעמות של גלית, שניכר שהם אינם מורגלים בהן, לא עזרו. השוק הפתוח מרכז תחת קורת גג אחת דוכנים של עבודות מעץ ומאבן (פסלים, קערות, מסיכות וכו`). המחירים זולים למדי, התמקחות הכרחית והמוכרים דביקים במיוחד. מסביב שטחים פתוחים נרחבים של שיחים ועצים. בין הקערות אנחנו מבחינים ביצירת אומנות שנראית טבעית במיוחד שאכן מתבררת כצפרדע אמיתית. כדי להזכיר לנו כי אחרי הכל מדובר באפריקה הפראית, פורץ אל המתחם חזיר בר קטן, מפיל את בני דמותו העשויים מעץ ונמלט בבהלה בחזרה אל השטח הפתוח. אחר הצהריים יצאנו לשיט על נהר הזמבזי. לצדי הדרך המוליכה אל הנהר הבחנו באנטילופות ובבונים. בנהר עצמו זכינו רק במבט חטוף בהיפופוטמים אבל השקיעה היתה מהממת כמובטח.

למרות שכולם דוברים אנגלית, קשה מאוד להבין את המבטא של המקומיים ולעיתים נדמה כי מדובר באוסף של תואמי יצפאן. השפה נשמעת כמו ג`יבריש עם צליל של אנגלית ומדי פעם מצליחים לזהות מילה מוכרת. עם הזמן מתרגלים. בזימבבואה הדולר האמריקאי הוא מטבע עובר לסוחר ורבים ממחירי השירותים לתיירים נקובים בדולרים. שער החליפין משתרע על פני קשת רחבה וכל חנות או סוכנות נוקבת בשער משלה. לרוב משתלם יותר לשלם בדולרים מאשר להמיר ולשלם במטבע המקומי.

יום 3: מפלי ויקטוריה. מה לא נאמר עליהם. אסור להחמיץ, חוויה של פעם בחיים וכו`. האמת, מרשים מאוד ובמיוחד עבור ישראלים שמתרגשים לראות מים זורמים ללא הפסקה תוך ידיעה שזה לא מרוקן את הכנרת. באפריל, לאחר עונת הגשמים, קשה לחוות את עוצמתם של המפלים מאחר וכמויות המים העצומות יוצרות ענן רסס בגובה של עשרות מטרים, שמגביל מאוד את הראות ומרטיב מכף ורגל ועד ראש כל מי שבסביבה. במקומות מסויימים הולכים בתוך גשם שוטף שכולו תוצאה של ענן הרסס. מי שלא דאג לניילן היטב את כל הדברים שלא יתפלא אם המצלמה תפסיק לעבוד ברגע הכי לא מתאים...

אז נהנינו, נרטבנו והתפעלנו אבל לא יצאנו מגדרנו. בלילות ירח מלא יש גם אפשרות לסיור ערב בתשלום של 30$ בנוסף ל-20$ שעולה הכניסה הרגילה. דרך אגב, למקומיים המחיר הוא כ-1$... המשכנו לתצפית נוספת מגשר הזמבזי המחבר בין זמביה לזימבבואה. לשם כך חוצים את הגבול, הולכים על הגשר שממנו ישנה אחת מנקודות התצפית היפות והמרשימות על המפלים ומגיעים עד קצהו לגבול עם זמביה, שם ניתן להמשיך ולחצות את הגבול לתצפית מזמביה או לחזור בחזרה. מהגשר ניתן גם לבצע קפיצת באנג`י לערוץ הנהר (כ - 90 מטר). פחד אלוהים, אם כי הנוף מהמם ואם השמש מגיחה מאחורי העננים יש סיכוי לקשת צבעים מופלאה. מעבר הגבול עובד בשיטת מפא"י ההסטורית ומספק תעסוקה לעשרות אנשים. אחד מסתכל על הדרכון ומחתים פיסת נייר (פשוטו כמשמעו, פשוט חתיכת נייר). משם עוברים לפקיד השני, שכמובן עסוק בקריאת העיתון, שמוסיף חותמת משלו. משם פונים לשער הגבול שם נוטלים ממך את פיסת הנייר שני אנשים. על הגשר עצמו יש עוד כמה אנשים שמתפעלים את המחסום לכלי רכב.

אחר הצהריים הלכנו אל ה- Big Tree, עץ באובב שכשמו כן הוא. קוטר הגזע עצום (כ - 20 מטר), אילן יוחסין עתיק וכתובות גרפיטי משנות העשרים והשלושים של המאה העשרים חרוטות בגזעו. לפנות ערב פושטים הבבונים על גגות העיירה. בזריזות הם עוברים בין הגגות בחיפוש אחר חלון פתוח או חפץ שנשכח ללא השגחה. חריג בנוף המקומי הוא מלון Kingdom. כאילו הועתק מלאס וגאס הוא מציע ארכיטקטורה אמריקאית גרנדיוזית, קזינו ו- Food Court כך שכל אמריקאי יוכל לחוש בבית. זימבבואה היתה תחת שלטון בריטי שנים רבות והמורשת הבריטית העשירה נותרה טבועה לא רק בהרגלי הנהיגה אלא גם ביישום תוכנית ההפרדה בין ברז המים החמים לברז המים הקרים ובהיפוך מספר החורים בין מלחייה ופלפליה שכבר החריב בוודאי אינספור ארוחות.

יום 4: השכמנו קום ליום טיול בשמורת צ`ובה שבבוטצואנה השכנה. כישראלים שבפעם האחרונה שראו פילים הם שכנו בקנה הנשק שלהם, שמחנו לראות אותם הפעם בצידי הדרך, כמו גם ג`ירפה, כמה אנטילופות והרבה מוקשים שהותירו הפילים אחריהם על הכביש. נראה שמכל המרחבים האדירים שמסביב, דווקא רצועת האספלט הצרה עושה להם את זה. על פי דברי המקומיים צואת הפילים יכולה לשמש להרחקת יתושים, להפסקת דימום מהאף ועוד. על זה נאמר, כשר אבל מסריח. הרושם היחיד שלנו מבוטצואנה הסתכם במעבר הגבול. הסתבר לנו כי ארבעה ימים קודם לכן השתנו תעריפי הוויזות לאזרחי מדינות כמו ישראל ובמקום 5$ הם עכשיו 125$. אכן העלאה צנועה ומתונה. לא עזרו נסיונות השכנוע של סוכני התיירות המקומיים שהופתעו גם הם, המחיר נותר בעינו. בהתחשב בכך שיום הטיול כולו עלה כ - 100$, זה נראה לנו מוגזם ושבנו על עקבותינו. את השעות הבאות בילינו בנסיון לקבל בחזרה את הכסף ששילמנו לסוכן המקומי עבור הטיול (עבר בהצלחה) ובנסיון לקבל פיצוי (נכשל).

אחר הצהריים פנינו לסיור בחנויות המזכרות וגילינו שהן לא כל כך יקרות ולעומתן השוק לא כל כך זול. עכשיו כשכבר היינו יותר מתורגלים נהנינו יותר להסתובב בשוק ולהתמקח וגם לנסות ולהחליף את הג`ירפות האימתניות שקנינו במשהו קומפקטי יותר. לפנות ערב ירדנו אל מלון Victoria Falls. זהו מלון 5 כוכבים מפואר, בעל הדר ויקטוריאני וניחוח של ימי הקולוניאליזם הבריטי. ראשי חיות מפוחלצים ועורות בעלי חיים מעטרים את הקירות. למלון מרפסת וגן מקסימים בהם ניתן לשתות תה ולהשקיף לעבר גשר הזמבזי וענן הרסס העולה מהמפלים. מראה יפה במיוחד בשקיעה ובזמן שיחד איתה עולה גם ירח מלא. סיימנו את הערב בהימורים פרועים בקזינו במלון Kingdom הסמוך. אין כמו להמר בסכומים של עשרות אלפי דולרים (זימבבואים) ולדעת שמדובר רק בדולרים (אמריקאים) בודדים. 1 דולר אמריקאי שווה כ 4,000 עד 4,440 דולר זימבבואי.

לתחילת הכתבה

דרום אפריקה: מיוהנסבורג לפארק קרוגר

יום 5: מבט אחרון ממלון Victoria Falls לעבר הגשר על נהר הזמבזי שאפוף בערפילי הבוקר, ואנחנו בדרכנו בחזרה ליוהנסבורג. יש משהו מאוד אינטימי ונעים בשדה תעופה קטן שמטפל בכ - 3 טיסות ביום. הכל שקט, מחויך ורגוע. למרות זאת חשוב לדעת ש- South African Airways מקפידים על 20 ק"ג מטען לנוסע ותיק יד אחד בלבד למטוס (מטען היד הישראלי הקלאסי שמורכב משלושה תיקים, חמש שקיות ומזוודת טרולי לא יעבור). בשדה התעופה של יוהנסבורג לקחנו את הרכב ששכרנו ויצאנו בכיוון כללי לעבר פארק קרוגר. לאחר כשעתיים וחצי של נסיעה על האוטוסטרדה, פנינו ללון בפאתי Belfast בבית מקסים בשם Goose Gander. חלום של מקום. בית עם שלושה חדרי שינה, גינה מטופחת, מרפסת עם מקום לברביקיו בקיץ ואח בסלון הענק. כל העיטורים בבית הם על טהרת האווזים שעל שמם קרוי המקום ואותם עצמם ניתן למצוא מסתובבים על הדשא בחוץ ובאגם הקטן שמעבר לכביש. פסטורליה בהתגלמותה. בעל הבית גר בבית הסמוך ושכנים אחרים מספקים ארוחות ערב ובוקר מצוינות במידה ורוצים. גם הבעלים וגם השכנים חיו בזימבבואה ועזבו אותה לאחר שקיבלה עצמאות והפכה מקום בטוח פחות ללבנים. מקום רומנטי וקסום ומומלץ בפה מלא.

יום 6: לאחר ארוחת בוקר מצוינת יצאנו על R540 לעבר Dullstroom ולאחר מכן לכיוון Lydenburg. משם פנינו ב- R37 מזרחה לעבר מעבר ההרים Long Tom. מזג האוויר לא האיר לנו פנים. ערפל כבד וגשם לא איפשרו לנו ליהנות ממראות הנוף המובטחים. המשכנו ב- R37 ואח"כ ב- R532 אל Sabie. מעט אחרי העיירה פנינו שמאלה למפל Lone Creek. מפל מרשים בתוך החורש. בשל מזג האוויר הלא סימפטי ויתרנו על שאר המפלים באיזור (ברלין, ליסבון, Mac Mac) ופנינו צפונה לעבר Graskop. משם המשכנו ב R532 לאורך נופיו היפים של קניון הנהר בלייד (Blyde River Canyon) עד ל- Bourke`s Luck Potholes (סירי המזל של תום בורקה). המים שהתחתרו בקניון יצרו חורים עגולים בסלע ושאר צורות מעניינות. שווה ביקור קצר. את היום סיימנו ב- Adventure Blydepoort. מתחם ענק ובו בקתות יפות שצופות על נופים מהממים של הקניון. שפע פעילויות ומשחקים ומסלולי הליכה פרטיים בקניון. ממש לפני השקיעה הספקנו ללכת במסלול קצר של כ - 2 ק"מ בשם Kadishi Tufa Trail שהוביל אותנו אל מפלונים החבויים בקניון הנהר.

יום 7: מזג האוויר התבהר וניצלנו את שעות הבוקר המוקדמות להליכה במסלול Leopard (ארבעה ק"מ וחצי), שמספק מראות מרהיבים של קניון הנהר בלייד וכן פרחים ופרפרים לרוב. מראות נוף של גן עדן, אישה ואיש, לא פלא שגם הנחש לא איחר להופיע. אולם בזמן שחלף מאז ימי היחסים הקרובים בין הנחש לאישה הורעו היחסים והתפתחה איבה הדדית. כאשר הנחש כמטר אורכו זינק על מנת להכיש, גלית לא איבדה את העשתונות, תפסה אותו בזנב וסובבה אותו בתנועות מעגליות מעל ראשה. סתם... גלית צרחה וזינקה לאחור (ובצדק...), לי נוספו כמה שערות לבנות והאירוע הסתיים בשלום לכל הצדדים. המסלול ברובו קל מלבד העלייה שבסופו ומומלץ מאוד.

ניצלנו את התבהרות מזג האוויר וחזרנו על עקבותינו דרומה לכיוון Graskop לבקר בנקודות התצפית שבדרך. Three Rondawels מומלצת ביותר, Lowered View Site, Wonder View, God`s Window ו Pinnacel Rock. שווה ומומלץ אם מזג האוויר מאפשר ראות טובה. משם מיהרנו על R540 לעבר פארק קרוגר. בדרך עיירות רבות על טהרת השחורים שעליבותן ניכרת. אנשים הולכים קילומטרים בצידי הדרך או מחכים לטרמפ. וכמו שתמיד קורה כשממהרים, עצרו אותנו בדרך שוטרים על נסיעה במהירות מופרזת, למעלה מ 90 קמ"ש במקום 60 קמ"ש המותרים. זה אולי המקום להבהיר כי בדרום אפריקה מהירות הנסיעה המותרת גם בכבישים דו מסלוליים צרים היא כמו באוטוסטרדה, 100 או 120 קמ"ש. אולם בקרבת כמה בתים שבצידי הדרך יכול להופיע שלט שמגביל את המהירות ל 60 קמ"ש. נתבשרתי כי אני נקנס ב 900 רנד על פי טבלה שהשוטר החזיק בידו. הוא ביקש ממני לחזור לרכב ואת הרשיונות. כשראה שאנחנו תיירים אמר כי לפי החוק הוא צריך גם לקחת אותנו לתחנת המשטרה בנוסף לקנס. אבל הוא יתחשב בנו אם נוכל לשלם משהו במקום. הוא שאל כמה נוכל לשלם. אני אמרתי 100, הוא הציע אולי 200 והתפשרנו על 150 רנד שככל הנראה עשו את דרכם ישר לכיסו מאחר ושום טופס לא מולא. זה נראה כמו מלכודת תיירים משומנת היטב להשלמת הכנסה.

נכנסנו לפארק קרוגר דרך שער Orpen ונסענו לכיוון מחנה Satara. בדרך הספקנו לראות ציפורים מרהיבות, פיל, ג`ירפות, בבונים, זברות, אנטילופות ועוד. המחנה גדול ומסודר ומכיל הכל: תחנת דלק, שטיפת מכוניות, מסעדות, חנויות וכל`. הבקתות פשוטות ונחמדות. יש רמות שונות של בקתות, עם מטבח או בלי. אל תבנו על המטבח המשותף מאחר וחוץ מכיור ופלטה אין בו כלום. יצאנו לסיור לילה מאורגן שהיתרון הגדול שלו שהוא מאפשר שהייה מחוץ למחנה בשעות שהוא כבר סגור ומסוגר. בשל הצמחייה הגבוהה בעונה הזו של השנה קשה לראות בעלי חיים. בכל זאת ראינו ג`ירף, פיל, גנו, אנטילופות, צבוע, שועל, אוח, ארנב, תנינים ועוד.

יום 8: השכמנו קום ועם פתיחת שערי המחנה ב 6:00 בבוקר יצאנו לצוד בעין את החיות. בשל הצמחייה הגבוהה המשימה לא קלה ואת האריות והנמרים לא זכינו לראות. נאלצנו להסתפק במבטים קרובים מאוד על ג`ירפות, פילים, אנטילופות, קופים, חזיר יבלות ושלל ציפורים מרהיבות. למי שהתנסה בספארי בקניה הרי שההבדל ניכר. בפארק קרוגר אסור לסטות מהדרכים (הלא רבות) והסיכוי למבט קרוב על חיות הטרף קלוש. חשוב לשים לב שגם בפארק יש מכמונות מהירות שאוכפות את מהירות הנסיעה המותרת, 50 קמ"ש (הפעם לא נרשמו תקריות עם הרשויות...). לאחר שעות של נסיעה בכבישים ובדרכי העפר שבפארק הגענו אל תחנתנו ללילה, מחנה Skukuza. הפעם ישנו בבקתה שמצוידת במטבח משלה שממוקם במרפסת ומכיל מקרר, פלטות ואת כל הכלים הדרושים.

יום 9: כדי למצות את הביקור בקרוגר עד תום, השכמנו שוב ויצאנו עם פתיחת שערי המחנה לסיור אחרון בפארק בדרכנו דרומה לשער Malelane, ולא התאכזבנו. קרנף היה האטרקציה הראשונה בה נתקלנו. לאחר מכן נתקלנו בלהקה של כ - 15 כלבי פרא ששעטה על הכביש הראשי, מחזה מפחיד למדי. הבאים לעלות על הכביש היו הפילים. שניים מהם זעמו במיוחד על המבקרים והפגינו חוסר שביעות רצון בולט באמצעות מחוות שונות של החדק והאוזניים. אחד מהם התחיל פוסע במהירות על הכביש לעבר המכוניות מאלץ אותן לסגת בנסיעה לאחור למעלה מקילומטר. לא מומלץ לעמוד בדרכו. הדובדבן שבקצפת היתה צ`יטה שהצלחנו לראות מרחוק בסבך הצמחיה הגבוהה.

לתחילת הכתבה

סוואזילנד, הרי דרקנסברג ופארק גולדן גייט
 
יצאנו מהפארק דרך שער Malelane ופנינו לעבר מעבר הגבול Bulembu, אחד ממעברי הגבול ל-Swaziland. עיון מעמיק במפה (לאחר מעשה...) אישר שמדובר היה בטעות קשה. הדרך ממעט אחרי barberton ועד Piggs Peak היא דרך לא סלולה, זרועה אבנים, מהמורות ובהחלט לא מענגת. הוסיפו לכך ענן ערפל כבד, דרך צרה והררית ותקבלו מתכון לשעתיים של נסיעה מתישה. בסווזילנד המשכנו דרומה ב MR1 ואח"כ ב MR3 בדרך יפה אך מכוסה בערפל עד לבירה Mbabane. מעט אחריה פנינו ל R103 שעובר בעמק Ezulwini. נוף חקלאי יפהפה, שווקי מזכרות בצידי הדרך ושוק פירות וירקות צבעוני במיוחד ב-Mahlanya. מומלץ. למרות ש R103 ו MR1 הן אוטוסטרדות מרשימות, לצידן ניתן לראות אפריקה אחרת. ילדים יחפים, אנשים שצועדים ברגל שעות ממקום למקום, התגודדויות בכל צומת בציפייה לטרמפ ובקתות מגורים דלות.

חזרנו בחזרה לדרום אפריקה דרך מעבר הגבול Oshook והמשכנו על N17 בנוף חקלאי יפה עד ל-Ermello שם מצאנו B&B מקסים ומומלץ בשם The Bo-Kmer ממש בכניסה לישוב. למרות שב Ermello עצמה אין שום אטרקציות תיירות יש בה אפשרויות לינה רבות. 

יום 10:
יצאנו מ Ermello בדרכנו לכיוון רכס הרי ה-Darkensberg וה- Golden Gate Park. לא בחרנו את דרך המלך אלא דרכים משניות יותר ויצאנו מורווחים. הדרכים המשניות התבררו ככבישים טובים מאוד (אם כי רק בעלי שני נתיבים) ואין שום בעייה (וגם מותר) לנסוע בהם 100 ו 120 קמ"ש. בנוסף הכבישים משופעים בנופים חקלאיים מרהיבים ומספקים נקודות עצירה לרוב. תרבות הנהיגה בדרום אפריקה ראויה לציון. במקומות רבים שולי הכביש רחבים ומאוד מקובל שבמקום לסכן רכב שמנסה לעקוף אותך, יורדים לשוליים ומאפשרים לעבור. מ Ermello לקחנו את R39 לכיוון Morginzon ו Standerton שם המשכנו על R546 לכיוון Vrede ,R102 עד לחיבור עם N3 ליד Warden, N3 עד ל Harrismith, N5 לכיוון Bethlehem (כן, בית לחם), R74 ואח"כ R712 לכיוון Phuthaditijdaba ואח"כ Clarens. בכניסה ל Golden Gate Park נתקלנו בזברות המהלכות חופשי ואינן חוששות מאנשים ובהמשך בבבונים בצידי הדרך. הפארק עצמו משופע בנופים מרהיבים של מצוקי סלע צבעוניים ומרשימים.

באופן עקרוני יש בסביבה אפשרויות לינה לא מעטות ובהן B&B וחוות שמציעות שירותי אירוח, צריך רק לעקוב אחרי השלטים שבצידי הדרך. כיוון שהגענו בסוף השבוע הארוך של ה Easter ובנוסף נערך במקום Rally של אופנועים, כל מקומות הלינה היו מלאים. נאלצנו להרחיק עד Fouriesburg לידה מצאנו מקום לינה בחווה של ג`ון ורוז. הדרך לחווה מהכביש הראשי משובשת למדי. בעלי הבית נחמדים מאוד ושמחים לעזור. בחווה יש גם בית ספר לילדי העובדים בחוות באיזור. כ - 50 ילדים בגילאי א` עד ז` לומדים בשתי כיתות ב Farm School. התפתחה שיחה עם שני צעירים אורחים בחווה. הם שאלו אם לא מסוכן לחיות בארץ ואנחנו השבנו כי פחדנו יותר לעבור דרך יוהנסבורג. הם שאלו על החומה הגדולה (Great Wall) שישראל בונה. אנחנו השבנו שהחומה הגדולה קיימת רק בסין. מכאן הגענו לדרך בה דברים מוצגים בתקשורת והם ציינו את האפרטהייד כדוגמה שלהם לעוול שהתקשורת גרמה לדרום אפריקה. לדבריהם כמו שישראל מוצגת בתקשורת בצורה מעוותת, כך נהגו גם בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. האפרטהייד לדבריהם, חדל להתקיים, גם אם לא באופן רשמי, עוד לפני שחרורו של מנדלה. לטענתם המקרים החמורים ביותר של התעללות היו של שחורים בשחורים. היום יש חוקים של אפלייה מתקנת המחייבים ש 80% מהמשרות בחברות גדולות יאוישו ע"י שחורים. שני הצעירים איתם שוחחנו טוענים שזה יוצר מצבים אבסורדיים ומקפח את הלבנים בעלי הכישורים בעוד שאינו מאפשר פיטורי עובדים שחורים לא יוצלחים. מבלי לדעת מה האמת ומה הוא שיכתוב ההסטוריה, כל עובדי החוות הם שחורים ובחושות העלובות שבצידי הדרכים חיים רק שחורים. 

לתחילת הכתבה

איזור נאטאל, דרבן וזולולנד

יום 11: חזרנו אל ה-Golden Gate Park. הפארק והנופים בדרכים המובילות אליו יפים עד כאב. מצוקי סלע צבעוניים בנוף ירוק. אישור לנסיעה בדרכים מסויימות בפארק וכן לטיול רגלי יש לרכוש ב Glen Reenen Rest Camp ששוכן ממש על הכביש ושם ניתן גם לקבל מפה של מסלולי הליכה שרבים מהם מתחילים או מסתיימים לידו. כולם משולטים וברורים. מומלץ הטיפוס ל-Echo Ravine צניר סלע מרשים ו-Brandwang Buttress משם נשקף נוף מרהיב של העמק כולו. מסלול נסיעה בשם Oribi Loop מוסיף נופים יפים משלו.
משם חזרנו ב R712 מזרחה ופנינו דרומה ב R74 לעבר Royal Natal National Park. ניתן לישון בפארק עצמו בבקתות Self Catering הצופות לנוף מדהים של אמפיתאטרון סלעי תמורת R275 לאדם. אנחנו מצאנו מקום לינה מצוין בשם Tower of Pizza (כולל מקום לאכול ארוחת ערב) כ - 9 ק"מ מהפארק על כביש הגישה אליו. הבעלים מאוד ידידותי ומספק עצות לטיול והאוכל מצויין. במקום יש גם אינטרנט קפה.

יום 12: יום טיול ב Royal Natal National Park. בחרנו את קניון ערוץ ה Tugela. מסלול של כ - 22 ק"מ (הלוך וחזור), כ 3 שעות הלוך וכשעתיים וחצי חזור בנופים פשוט מהממים. בכל פיתול של הערוץ נגלים מראות שונים כשמעל כולם ניצב קיר הסלע העצום המכונה האמפיתאטרון. בקצה המסלול יש סולם עשוי משרשראות מתכת בו ניתן לטפס ולהמשיך הלאה לתצפיות נוספות ולתצפית על המפלים. שווה רק ביום בו הראות טובה. ממול לסולם, בצידו השני של הערוץ, יש שביל שמטפס בתלילות למעין מערה לתצפית מזווית אחרת. העלייה חדה ומאומצת ולכן כדאית רק ביום עם ראות טובה. כיוון שהיינו מרוצים מאוד הן מהנוף והן ממקום הלינה החלטנו להישאר בו ללילה נוסף.

יום 13: המשכנו דרומה באיזור ה-Drakensberg ופנינו אל שמורת Champagne Castle או Monk`s Cowl. הנוף מהמם. צוקים חשופים בנוף הררי ירוק. בפארק בחרנו ללכת ב Circular Trail. הנוף אומנם יפה אבל חדגוני והאמת שקצת התאכזבנו. הערכות הזמנים של מפות הפארק מפוקפקות ומסלול של שעתיים לקח לנו כמעט שלוש שעות. בדרך לשמורה וממנה ניכרים היטב הפערים החברתיים בדרום אפריקה. לצד שחורים הצועדים ברגל קילומטרים לצידי הכביש יש גם מועדוני גולף יוקרתיים ומלונות פאר. באותו יום נערכו בחירות בדרום אפריקה. הוזהרנו שלא לנסוע בדרכים המשניות מחשש למהומות. נראה היה שמדובר ביום חג של ממש. השחורים לבשו בגדי חג צבעוניים ונראו צועדים לצידי הדרכים לקלפיות ותורים השתרכו ליד הקלפיות משעות הבוקר המוקדמות. שחורים בצד לבנים ניצבו בתור אך האבחנה היתה ברורה. מיד לאחר ההצבעה נכנסו הלבנים למכוניות בעוד שהשחורים חזרו לצעוד ברגל.

חזרנו אל האוטוסטרדה N3 לכיוון Durban ממנה פרשנו ל R103 המוליכה לאיזור ה-Midlands Meander. מלבד היותו איזור חקלאי מקסים הוא משופע בבתי מלאכה, חנויות לדברי אומנות, מבשלות בירה, מרתפי יין ועוד. לנסוע ולעצור וחוזר חלילה. בין היתר נתקלנו בשלט לחווה ליצור גבינות צאן כשהשלט הגדול מורה Israeli Goat Cheese. את הלילה בילינו בקוטג` מקסים בעיירה בשם הילטון.

יום 14: הצפנו לעבר ה-Zululand לביקור ב-Shakaland. הוא נמצא על R66 (פנייה מ N2 כשעתיים מדרבן) צפונית ל-Eshowe. זהו כפר שנבנה כתפאורה לצילומי הסרט "שקה מלך הזולו" ומשמש היום כאחד המקומות בהם מציגים לתיירים את תרבות שבט הזולו. מדובר בסיור של שלוש שעות הכולל הדגמה של מלאכות מסורתיות שונות, הכנת בירה מקומית, מופע ריקוד וארוחת צהריים (185R לאדם). כצפוי מדובר במשהו מאוד תיירותי וכל אחד צריך להחליט אם זה מתאים לו או לא.
את הלילה בילינו בקוטג` על R66 בכניסה ל-Eshowe.

יום 15: נותרו לנו עוד כמה שעות עד הטיסה מדרבן לפורט אליזבת. את הבוקר פתחנו בטיול קצר ביער Dlinza שצמוד ל Eshowe. המקום מתהדר בטיילת בגובה צמרות העצים ובמסלולי הליכה קצרים בהם ניתן ליהנות מחווית יער ומהזדמנות לראות ציפורים שונות. מיועד למשוגעים לדבר בלבד.

לתחילת הכתבה

מפורט אליזבת לפארק ווילדרנס

המשכנו בנסיעה עד לדרבן ומשם בטיסה עם חברת Nationwide לפורט אליזבת. את הכרטיסים הזמנו דרך האינטרנט. למרות שעשינו זאת כבר כמה פעמים בעבר אני מתפעל עדיין שהשיטה עובדת ושלא שולחים אותי לכל הרוחות עם פיסת הנייר שהדפסתי במדפסת הביתית כאישור להזמנה. כשעה של נסיעה על N2 הביאה אותנו ל-Jeffrey`s Bay. עיר קטנה שידועה בעיקר בשל איכות הגלים של חופיה שמושכים למקום גולשים רבים. מחוץ לעונה זהו מקום חביב עם שפע של אפשרויות מגורים לא יקרות, מסעדות ופאבים. אנחנו התמקמנו ב Aquarius B&B ברחוב הראשי. מסעדה מומלצת לערב היא Guida גם כן ברחוב הראשי.

יום 16: הלילה לא בישר טובות. רוחות אימים וגשם. בעלת הבית "עודדה" אותנו באומרה שהיא לא זוכרת מזג אוויר נורא כזה מעולם. בתקווה מהולה בחשש התחלנו לנסוע מערבה. בהתחלה פסק הגשם, אחר כך נחלשו הרוחות ולבסוף מזג האוויר הפך פשוט נפלא. כדאי לעצור בלשכת התיירות בדרך (יש לשכת תיירות גם על R102 וגם על N2) ולהצטייד באינפורמציה לגבי מקומות לינה ואטרקציות. כך למשל נודע לנו שממש בסופו של R102 לפני שהוא מתחבר ל N2 יש מעין מקלט לזאבים (Wolf Sanctuary) בו ניתן לצפות בהם (לא ביקרנו). נקודת העצירה הבאה היא מיד לאחר הגשר מעל נהר הסערות, גשר Paul Saur. יש שם תחנת דלק, חניון ולשכת תיירות וניתן ללכת על הגשר משני צידיו לתצפית מרשימה על הקניון הצר והעמוק. כ 3 ק"מ אחר כך יש מסלול הליכה קצר ביער אל ה Big Tree, עץ גדול ומרשים שגילו מוערך בכ 800 שנה. 3 ק"מ אחר כך נמצא Storm River Lodge ובו מקומות לינה ומרכז הספורט האתגרי האיזורי. 5 ק"מ נוספים מערבה נמצאת הפנייה ל-Tsitsikama National Park. פארק המשלב יער וחוף ים סלעי ופראי. יש בו שני מסלולי הליכה של כמה ימים (Otter Trail, Dolphin Trail) שדורשים הרשמה מוקדמת של חודשים רבים מראש. בנוסף יש ארבעה מסלולי הליכה שפתוחים בפני כל המבקרים. הראשון, הקל והפופולרי מכולם מוליך אל Suspension Bridge, גשר כבלים שנמתח לאורך 70 מ` מעל ערוץ ה Storms River. מסלול שני שהוא חלקו הראשון של ה Otter Trail מוליך אל מפל מים היורד ישר אל הים. מסלול יפה, מעט אתגרי (סלעים חלקים מעל המים) ומאוד מומלץ. שני מסלולים נוספים מטפסים אל נקודת תצפית ביער ומספקים מראות ים ויער מרשימים. החלטנו לפנק את עצמנו ולישון בבקתה ממש על שפת הים בתוך הפארק. גלים אדירים מתנפצים על הסלעים ממול החלונות הענקיים ושלווה שרק הטבע יכול לספק. יש בקתות ברמות שונות. זאת שלנו היתה מאובזרת במטבח מצויד היטב והזכירה צימר ברמה גבוהה (R450 ללילה עבור הבקתה + R80 לאדם כניסה לפארק). בתוך הפארק יש גם מסעדה וחנות קטנה למצרכים בסיסיים.

יום 17: ארוחת בוקר מול הים, שפני סלע מתחממים על הסלעים היורדים אל החוף ושחפים מגיעים ביעף מקווים לזכות בפירור מזדמן. ללא ספק דרך יפה לפתוח את הבוקר. בצער נפרדנו מ Tsitsikama והמשכנו מערבה לעבר דרך הגנים. נסענו ב R102 ולא ב N2 דרך Bloukrans Pass. כביש מפותל בנוף מיוער שמעניק גם מראה יפה של גשר האוטוסטרדה שנמתח מעל הערוץ. מיד אחריו עצרנו ב-Nature Valley. כפר קטן על שפך הנהר אל הים. חוף הים עדיין שייך ל Tsitsikama National Park וזו אולי הסיבה שהוא נותר פשוט מושלם כמו לקוח מחופי גן העדן. חוף חלק, פרוש על פני קילומטרים ומאפשר רחצה בים או בשפך הנהר הרגוע. מקום פשוט אידיאלי ליום של ים. לא פחות חשוב, הגישה חופשית וללא תשלום.

המשכנו אל עבר Plettenberg Bay. גם הוא משופע בחופים אבל מאוד תיירותי וממוסחר. בתי פאר רבים צופים אל המים ושפע של אפשרויות לינה ואוכל. בצמוד ל-Plettenberg העשירה שוכנת שכונת פחונים עלובה הקרויה בשם האירוני New Horizons ובה מתגוררים שואבי המים וחוטבי העצים כהי העור. המשכנו אל Knysna. עלינו לתצפית על הלגונה ועל ה-Heads, שני הצוקים שלפתחה. ה Waterfront מציע שלל מסעדות וחנויות על קו המים. יש גם ספינות ששטות אל ה Heads וכן שיט לראות לוויתנים בעונה. מעבר לכך העיר לא ממש עשתה לנו את זה. בכל מקום בו ניסינו לחנות נתקלנו בתופעה שכבר נתקלנו בה במקומות אחרים (אם כי פחות) והם סדרני החניה (ספק וולונטריים ספק רשמיים) שדואגים שלא יאונה כל רע למכוניתך תמורת טיפ. דרך מענינת אם כי מעצבנת ליצור תעסוקה יש מאין ואולי גם להרחיק מהפשיעה. המשכנו מערבה אל עבר Sedgefield. עוד כפר משופע בבתים יוקרתיים מדהימים המשקיפים אל הים. משם המשכנו אל Wilderness, עיירה חביבה ובה שפע של אפשרויות לינה וחוף ים ארוך וחלק. התמקמנו ב Wilderness Beach Lodge, עשרים מטר מהחוף עם נוף אל הים ותנאים מצויינים. מסעדה מומלצת בכל פה למרות מיקומה החשוד (ממש בכניסה ל Wilderness בצמוד לתחנת הדלק) ולא יקרה היא Albatros.

יום 18: עוד בוקר שנפתח אל מול הים. שעת בוקר מוקדמת ותושבי המקום מנצלים את רצועת החוף הארוכה, חלקת האלוהים הקטנה שלהם, להליכה, ריצה וטיול עם הכלבים. פתחנו את הבוקר בטיול רגוע לאורך לגונת הנהר (המסלול נקרא Kingfisher Trail כשמם של כל המסלולים האחרים באיזור...). הליכה קצרה שמעניקה הזדמנות לראות ציפורים כמו הקורמורן לבן החזה, שלדג, ברווזים ועוד. משם המשכנו ל Wilderness National Park. המסלול המומלץ הוא Giant Kingfisher Trail המוליך אל מפל מים. כ 3.5 ק"מ לכל כיוון בנוף מיוער ויפה אם כי המפל עצמו מאכזב. יש אפשרות לעשות גם חלק מהדרך בסירה. מסלול מעגלי נוסף של 7 ק"מ יוצא ומסתיים ב Wilderness. אישור ניתן לקנות בלשכת התיירות. מעט מערבה מ Wilderness ניתן לעצור ב Dolphin Point שכפי שניתן להבין מהשם ניתן לצפות משם על דולפינים. מה שאנחנו ראינו היה הכנה לדולפינים, קרי ים בלבד.

לתחילת הכתבה

מאיזור אאודסהורן לכיוון הכף המערבית

משם המשכנו אל Mossel Bay. עיירה לא אטרקטיבית במיוחד עם שפע של אפשרויות לינה ופעילויות אתגריות בעונה. מעבר לכך יש במקום את הקומפלקס של מוזיאון Bartholomeu Dias. הוא מכיל מוזיאון ימי עם העתק ספינתו של הספן הפורטוגלי, מוזיאון נחמד לצדפות וקונכיות (לא יאומן כמה סוגים יש) ואת עץ תא הדואר. זהו עץ כבן 500 שנה שלפי המסורת שימש כתיבת הדואר הראשונה. הדבר המעניין ביותר במקום (מלבד מוזיאון הקונכיות הנחמד) היה צב ענק שנתקלנו בו זוחל על הדשא. מיהרנו לעזוב והמשכנו על R328 צפונה לעבר Oudtshoorn דרך מעבר ההרים Robinson (מכוסה בעננים כרגיל) וחוות לגידול יענים. יש חוות שמציעות סיור. אנחנו הסתפקנו במבט מרחוק ביום ובטעימות בערב. ב Oudtshoorn עצמה כמה מבנים ישנים ויפים. התמקמנו במרכז העיר ב Kannaland Lodge, פשוט ונעים. מסעדה מומלצת ביותר ולא יקרה: Fridell`s בטלפון  (044) 272-6244.

יום 19: כ 3 ק"מ מצפון ל Oudtshoorn שוכנת Cango wildlife ranch and cheetaland. החווה התחילה את דרכה כחוות תנינים אבל היום יש בה גם נחשים, סוריקה, וואלאבי, היפופוטם ננסי, כמה מיני ציפורים וגולת הכותרת החתולים הגדולים. מלבד נמרים שאין בה, יש בה אריות, טיגריס, פומה, יגואר וכמובן צ`יטות. תמורת סכום סמלי נוסף ניתן להכנס לחצר מגודרת בה נמצאות כמה צ`יטות ללטף ולהצטלם איתן בהשגחה צמודה של המטפלים במקום. על אף שמדובר בחיות שגדלו בשבי מרגע לידתן והן מורגלות בנוכחות בני אדם עדיין מדובר בחיות פרא ותגובותיהן בלתי צפויות. גם העובדה שהן אכלו היטב זמן קצר קודם לכן לא מפחיתה את עוצמת ההתרגשות. הן כל כך אציליות, זריזות בתגובותיהן ופראיות שכל שהייה במחיצתן היא חוויה. כמישהו שלא מסתדר אפילו עם חתולי בית, השהייה במחיצתם של החתולים הגדולים היתה בהחלט מרגשת.

משם המשכנו עוד כ 30 ק"מ צפונה למערות Cango. אלו מערות נטיפים גדולות ומרשימות. בכל שעה עגולה יוצא סיור רגיל של שעה ובכל מחצית השעה יש סיור בן שעה וחצי ל"מתקדמים". בנוסף לסיור הרגיל הסיור המורחב כולל זחילה במחילות צרות במיוחד שמאפשרות ביקור בחללים נוספים. הזחילה בנקיקים הצרים בהחלט מאתגרת (נדרש מאמץ פיזי קצר), חוויתית ומומלצת (לא לסובלים מקלסטרופוביה). חזרנו מעט בכביש ופנינו צפונה לעבר Prince Albert דרך Swartberg Pass. באופן חריג ליום שבו אנחנו עוברים דרך מעבר הרים, מזג האוויר היה נפלא והנופים בדרך מרהיבים. כ - 25 ק"מ מהדרך הם דרך עפר, טובה ברובה. לאחר שעוברים את מעבר ההרים יורדים לתוך קניון צר בין קירות סלע צבעוניים. חוויה של ממש. Prince Albert היא עיירה חביבה שמשמרת בתים ישנים בעלי ארכיטקטורה מענינת, בתוספת שלווה שרק מקום ששוכן בסופה של דרך עפר מאתגרת יכול לספק. נעים להסתובב במקום למרות שיש תחושה שהשימור הוא לצורכי תיירות וכבר אין ממש חיים אמיתיים במקום (הזכיר לי במשהו את המדרחוב בזכרון יעקב שלנו). כ - 30 בתי הארחה מעניקים אפשרות לבלות גם את הלילה במקום. את הדרך חזרה ל Oudtshoorn עשינו דרך R407 ו N12 דרך Meiringsproot. שוב דרך מרהיבה. בנקודת ה Information בדרך יש אפשרות לעצור וללכת במסלול קצר אל מפל בגובה של 60 מ`. בילינו לילה נוסף ב Oudtshoorn באותו המקום אבל גיוונו במסעדה שונה בשם Jemima`s. המסעדה מנוהלת ע"י שתי אחיות, מעט יקרה במונחים דרום אפריקאיים אבל מספקת חוויה קולינרית של ממש. מומלץ להזמין מקום מראש (סגור ביום שני). Jemima`s, כתובת: 94 Baron Van Reedestraal, מייל: jemima@telkomsa.net, אתר: www.eating-out.co.za/online/jemimas

יום 20: יצאנו מערבה על R62 לעבר Ladismith ומשם כל הדרך על R62 עד Montagu. בדרך נוף הרים מצד אחד וכרמים ומטעים מן הצד השני. לאורך הדרך פזורים יקבים קטנים. ב Montagu בתים ישנים מטופחים ומשומרים מאמצע המאה ה-19 מאותו הסגנון שניתן לראות ב Prince Albert. המשכנו לעבר Ashton ומשם על R60 ל-Robertson. מעט לפני Robertson מוליך R317 לדרך יין משנית עם נוף כרמים ופרחים מרהיב ואפשרויות לעצור לטעימות ביקבים שלאורך הדרך. לאחר סיבוב של כמה ק"מ חזרנו ל Robertson ופנינו לעבר Mcgregor. כפר קטן שבתיו שומרים על אווירת המאה הקודמת. במיוחד בולטים בו בתים המכוסים בגגות קש בסגנון האפריקאי הקלאסי. חזרנו שוב ל Robertson ופנינו על R60 לעבר Worchester. משם המשכנו על R43 ואח"כ R301 דרך Bainskloof Pass (דרך הררית ומפותלת). אפשר לוותר אם אין זמן. מ-Wellington ירדנו עם R44 ל-Stellenbosch. אחרי זמן רב, עיר של ממש עם פקקי תנועה, רמזורים וללא שלטים עם שמות הרחובות (כך חשבנו). מסתבר ששמות הרחובות מופיעים על אבן השפה של המדרכה דבר שמקשה ולפעמים הופך לבלתי אפשרי את קריאתם. חווית הניווט למקום הלינה הפכה למאתגרת. התמקמנו בפנסיון נחמד בשם Rolands Uitspan.

לתחילת הכתבה

איזור כף התקווה הטובה

יום 21: סיבוב קצר ב Stellenbosch. בניינים עתיקים צבועים בלבן ומשומרים היטב בשילוב עם אוניברסיטה שתורמת למעלה ממחצית מאוכלוסיית המקום. עניין מיוחד לא מצאנו שם. המשכנו לעבר Franschhoek ב R310 ואח"כ ב R45. Franschhoek היא מקום חביב מוקף כרמים. משם המשכנו ב R45 דרך מעבר ההרים Franschhoekpass שמספק מראות מרהיבים של העמק וההרים המקיפים אותו. בדרך נתקלנו במשפחת בבונים עניפה ועליזה במיוחד. המשכנו ב R45 עד לחיבור עם האוטוסטרדה N2 ולאחר נסיעה קצרה לכיוון קייפטאון פנינו ל R43, כביש שנמתח לאורך החוף ומספק מראות מרהיבים של הים. המשכנו על N2 לכיוון קייפטאון ופנינו ב R310 ואח"כ ב M4 לכיוון Muizenberg. המשכנו עד ל-Simons Town ומעט אחריה לביקור במושבת הפינגווינים ב Boulders Beach. הזדמנות לחזות ממרחק קרוב מאוד במושבת פינגווינים גדולה. בתקופה זו הם קיננו ודגרו על הביצים. נראה היה שלא נותר עץ תחתיו לא מצאו הפינגווינים מקום למחילות הקינים שלהם. לעת ערב הם חוזרים מן הים, בו הם מגלים זריזות וקלילות שעומדת בניגוד משווע לאיטיות והגמלוניות שלהם על הקרקע (אני מניח שזה גם מה שהם אומרים על ההתנהלות שלנו בים...). מושבת הפינגווינים רועשת למדי (יש להם קול שמזכיר נעירה של חמור) והריח, תוצאה של הצטברות הפרשות רבות, בהחלט מורגש.
התמקמנו מעט מחוץ ל-Simons Town בדירה נחמדה. מסעדה מומלצת ב- Simon`s Town ממש על המים ב Wharft St. היא Berta`s.

יום 22: עם בוקר יצאנו דרומה אל הכף הדרומי. תחילה אל Cape Point שם ניתן לעלות ברכבל או ברגל (או כיוון אחד ברכבל ואת השני ברגל) אל המגדלור שמספק תצפית אל כף התקווה הטובה. לאחר מכן, נסיעה קצרה מביאה אל כף התקווה הטובה. מלבד שלט המציין את המקום, החוף דומה לכל חוף סלעי אחר. שביל קצר מטפס לתצפית אל עבר Cape Point ומרחבי שני האוקינוסים, האטלנטי וההודי. למעוניינים, יש שביל הליכה שמחבר בין Cape Point לכף התקווה הטובה ושבילי הליכה נוספים. באיזור ניתן לראות בבונים ואנטילופות. עלינו בחזרה צפונה לאורך החוף המערבי בכבישים שנושקים לים. במיוחד ראוי לציון Chapmans Drive (בתשלום), דרך שנסללה ממש על שפת המצוק ומספקת מראות נוף יפים. ב-Haut Bay עצרנו ב World of Birds, פארק הציפורים הגדול באפריקה. למרות שכל הציפורים נמצאות בכלובים או בחצרות מרושתות, ניתן להכנס לרובם וזוהי כנראה ההזדמנות היחידה שלנו להגיע כל כך קרוב למגוון עצום של ציפורים. המגוון כולל החל מתוכים וציפורי שיר וכלה בעופות דורסים. בהחלט מומלץ.

לתחילת הכתבה

קייפ טאון

המשכנו עוד צפונה לעבר Camps Bay ומעט לפניו פנינו ועלינו לעבר הר השולחן (Table Mountain). למרות המחיר הגבוה מומלץ לקנות כרטיס לרכבל ולעלות לפיסגה. ביום יפה כמו זה שאנחנו זכינו לו, קייפטאון והמפרצים הסובבים אותה כמו מונחים על כף היד. מסלול מעגלי מאפשר מבט פנורמי של 360 מעלות על כל הסביבה. למראה יפה של העיר בלבד ניתן להסתפק בכביש הגישה להר.
משם פנינו אל Victoria and Alfred Waterfront. קומפלקס ענק על שפת המים של מסעדות, חנויות, בתי קולנוע, אקווריום ועוד. לשכת התיירות במקום שהיתה יעילה באופן קיצוני סייעה לנו למצוא לינה במחיר סביר (משימה לא קלה) באיזור Sea Point.

יום 23: קיבלנו דוגמה מצוינת להפכפכות מזג האוויר ב Cape. היום הנפלא שחווינו אתמול התחלף בערפילים שכיסו את הר השולחן עד שלא נראה כלל. התחלנו את היום בגנים הבוטניים של Kirstenbosch והתאכזבנו. אומנם גנים נרחבים ומטופחים, אבל למי שמחפש קצת צבע ופרחים יפים ומעניינים לא ימצא אותם שם. אולי זו לא עונת השנה ואולי סיבות אחרות אבל למי שביקר בגנים דוגמת Kew Gardens בלונדון צפויה אכזבה. משם פנינו לסיור באחד החלקים העתיקים של העיר, הרובע המלאי, Bo-Kaap. כיוון שהדעות לגבי מידת הבטחון האישי להסתובב לבד באיזור חלוקות, ובנוסף רוב התושבים הם מוסלמים, הצטרפנו לסיור מאורגן שמדריכה בת המקום. הרובע עצמו מצטיין בבתים צבעוניים הצבועים בצבעים עזים. בתקופת האפרטהייד חל איסור על צביעת הבתים בצבעים עזים ולכן מיד עם ביטולו של האפרטהייד הבתים נצבעו כמין ריאקציה טבעית לביטול האיסור. הרובע בו שוכנו צאצאי העבדים שהביאו ההולנדים ל Cape הפך במרוצת הזמן לריכוז של בעלי מוצא שונה אבל בעיקר מוסלמים. לכן ניתן למצוא בו גם מסגדים שבאחד מהם שוכן המוזיאון. הרובע נחשב לאחד מאיזורי הנדל"ן היקרים בעיר ובקרוב יעלמו תושביו המקוריים ויפנו את מקומם לבעלי הממון. מדריכת הסיור שהיתה גם פעילה פוליטית בזמן האפרטהייד ואחריו, סיפקה הסברים מקיפים אם כי מעט מעיקים על הרקע ההסטורי. הסיור הפיזי ברובע עצמו היה מעט קצר לטעמנו. פרטים על הסיורים ניתן לקבל בלשכות התיירות.

מהרובע המלאי פנינו אל עבר מרכז העיר , Church St, Company Gardens Green Market Square ועוד. האמת, מאכזב מאוד. מרכז העיר היא סביבה לא נעימה. בכל פינה ניתן למצוא כמה ילדים שרים ורוקדים ומנסים להרוויח כמה פרוטות. חזרנו אל ה Water Front ולקחנו סיור ל-Robben Island ששימש ככלא בו הוחזק גם נלסון מנדלה במשך 18 שנים מתוך 27 השנים שבילה בכלא.הסיור אורך שלוש וחצי שעות כולל שעה שיט הלוך וחזור. הוא נפתח בסיור משעמם למדי באי שנערך באוטובוס. החלק השני היה סיור בתאי הכלא בהדרכת אסיר לשעבר שבילה 20 שנה מחייו במקום. הסיור הזה הוא עוצמתי ומלווה בהסברים ממקור ראשון. מומלץ! הדבר הבולט ביותר ושכולם מדגישים אותו הוא שאין טעם ברגשות נקם של שחורים נגד לבנים. לא מתקנים עוול או רע שנעשה לך באמצעות רוע אחר. פני השחורים לפיוס והשלמה ולבניית חיים חדשים עבור הדור הבא. לכן אולי לא מפתיע שגם שומרי הכלא בעבר משמשים כמדריכים לצד האסירים לשעבר. חזרנו לקייפטאון ונשארנו לילה נוסף באותו המקום ב Sea Point. ביקור בסופרמרקט הפגיש אותנו עם כל המוצרים הישראלים המוכרים של עלית ואוסם עם הכיתוב בעברית. טעם של בית אבל יקר יותר.

לתחילת הכתבה

נמיביה: ווינדהוק, סווקופמונד, ו- Uis

יום 24: טיסת בוקר ל-Windhoek בירת נמיביה והקשר הישראלי נמשך. הספר שקוראת דיילת הקרקע בקייפטאון הוא, תאמינו או לא, "גולדה מאיר: השנים הרומנטיות" (ספר עב כרס יש לציין). וב Windhoek, איך לא, מפגש בלתי נמנע עם הישראלי הראשון. התמקמנו ב Chameleon Backpackers כ 10 דקות הליכה ממרכז העיר. אכסנייה מומלצת ביותר ברמה גבוהה עם אווירה צעירה ונחמדה וכל השירותים הנלווים (אינטרנט, סרטי וידאו, שולחן ביליארד, בריכה, השכרת רכב, כרטיסי אוטובוס, טיולים מאורגנים וכל`). ווינדהוק התגלתה כעיר שלווה מאוד בבוקר יום ראשון (אם כי לא בטוחה על פי אזהרות המקומיים) ומצוידת בכל המיטב מן המערב. רחובות רחבים ונקיים, חנויות ומדבר מסביב. כנסיית Christuskirche היפה בולטת על הגבעה, בית הפרלמנט ובנייני הממשל בסמוך וגם ה Alte Fests, הבניין העתיק בעיר שמשמש היום כמוזיאון (פתוח ללא תשלום מלבד תרומה כראות עיניך) וממנו גם תצפית יפה על הכנסיה. אחה"צ נסענו לפארק Daan Viljoen ובו נופים יפים וחיות לא מסוכנות כג`ירפות, אנטילופות וזברות מה שמאפשר נסיעה ברכב או מסלול הליכה ברגל. בשעות אחה"צ הפחות חמות בצירוף השקיעה יפה, זה היה שווה בהחלט. מסעדה מומלצת לערב היא La Marmite ששוכנת ב Independence Av. ,(061)248-022.

יום 25: ווינדהוק של יום שני בבוקר התגלתה כשוקקת חיים ואפילו עם עומסי תנועה קלים. יצאנו בדרכנו מווינדהוק ל-Swakopmund. דרך עפר של 220 ק"מ או כביש של 360 ק"מ מחבר ביניהן. אנחנו בחרנו בכביש. נוף שטוח עם צמחיית עצים דלילה והרים באופק משתרע משני צידי הכביש. התנועה דלילה. הגענו ל Swakopmund בשעות הצהריים הישר למורשת הגרמנית שהנמיבים שגם ככה לא ממהרים לשום מקום אימצו בשמחה, הפסקת הצהריים. בין 1 ל 2 בצהריים העיר מושבתת. העיר שאומרים שהיא הכי גרמנית שניתן לראות מחוץ לגרמניה, יפה, מטופחת ויש בה בניינים רבים בסגנון אירופאי קלאסי גרמני. נחמד מאוד להסתובב. Swakopmund מהווה מוקד לפעילות אתגרית כמו צניחה חופשית, גלישה בדיונות (Sand Boarding), טרקטורונים, שיט דולפינים ועוד. העיר שוכנת לחוף הים ואחרי טמפרטורת המדבר הרצחנית שבדרך (בחוץ, באוטו יש מזגן), הטמפרטורה בחוץ צונחת ואפילו קריר.

בלשכת התיירות ניתן לקנות אישור לנסיעה ב- Namib Naukluft Park. אנחנו בחרנו ב-Welwitschia Drive, דרך עפר שבתחילתה לאן שלא תביט רק חול וחול, אינסופי ממש. לאחר מכן עוברים לנוף שמכונה פני הירח. נוף יפהפה של הרים וגבעות בגוונים שונים. על הירח לא היינו אבל הראש בהחלט היה בעננים למראה היופי הזה. משם ממשיכים לראות את הצמח שנתן לדרך את שמה, ה- Welwitschia. ניתן לראות אותו שרוע בצידי הדרך וגולת הכותרת נמצאת בסוף הדרך, צמח שגילו מוערך בכ 1,500 שנה. חזרנו ל Swakopmund והתמקמנו ב Dessert Sky Backpackers.

יום 26: 6 בבוקר (קורה, מתעוררים...) וחום כמו שעת צהריים בקיץ. הקרירות של אתמול נעלמה כלא היתה. רוח מהמדבר מעלה עננים של אבק. אנחנו בדרכנו צפונה לאורך החוף לעבר מושבת כלבי הים ב- Cape Cross. הדרך היא דרך מצוינת של מלח כבוש. ענני החול מן המדבר כמעט שאינם מאפשרים לראות את הים. ב Cape Cross מושבת כלבי ים עצומה. עוד לפני שרואים אותם, גל של צחנה מכה בך. כדאי להתגבר עליו וללכת לראות את כלבי הים ממרחק נגיעה. הם עסוקים בעיקר בהתחממות בשמש ובמריבות קולניות כל אימת שהם מדדים האחד ליד השני. הדרך ממשיכה עוד צפונה דרך שמורת Skeleton Coast אולם אנחנו ויתרנו עליה מאחר ולפי עצת המקומיים, מדובר בדרך ארוכה וחסרת כל עניין. חזרנו דרומה באותה הדרך לכיוון Henties Bay ופנינו לצפון מזרח ב C35 לכיוון Uis. מכאן ועד לסוף היום רק דרכי עפר במדבר. רובן מצויינות ועבירות לכל רכב, אם כי רכב גבוה מקנה בטחון רב יותר ועמידות טובה יותר לטלטלות מזדמנות. לאורך הדרך מדבר לאין קץ. חולפת שעה של נסיעה בטרם אנחנו נתקלים ברכב כלשהו. לקראת Uis מתחילה להופיע צמחייה דלילה, אח"כ מעט עצים ובהמשך מופיעים הרים באופק.

לתחילת הכתבה

פארק אטושה וחזרה לפארק נמיב-נאוקלופט

מ UIS המשכנו לכיוון Khorixas. הנוף השתנה לנוף הרים אדמדמים ולצמחיית עשבים צהבהבה. בדרך, פנייה ל White Lady Painting, אחד מציורי הסלע המפורסמים ביותר בנמיביה. דרך של למעלה מ 20 ק"מ ובסיומה מסלול הליכה של שעה וחצי הלוך ושוב. אנחנו ויתרנו. המשכנו צפונה ופנינו ב D2612 לכיוון Twyfelfortein. לצידי הדרך מופיעות בקתות או ליתר דיוק חושות, גיבוב של כמה ענפים ופחים, ובהן, כך מסתבר, גרים אנשים. ללא חשמל וללא מים זורמים, באמצע המדבר. לפעמים כמה פרות או עיזים רועות בסמוך.
הדרך נמתחת בין הרים אדומים. ב-Twyfelfortein ציורים חקוקים בסלע. חובה ללכת בלווית מדריך מקומי, חצי שעה למסלול הקצר ושעה לארוך. בציורים רואים בעיקר דמויות של חיות שונות. לאחר מכן מיהרנו לראות את השקיעה מ-Burnt Mountain הסמוך והתאכזבנו. אולי איחרנו במעט את השעה, אבל את חגיגת הצבעים המובטחת לא ראינו. בסמוך נמצא גם אתר ה-Organ Pipes, שמזכיר את משושי הבזלת בבריכת המשושים בגולן. מכאן נותרו לנו כ 100 ק"מ בדרך עפר עד ל-Khorixas. החשיכה ירדה והנהיגה הפכה לקשה יותר. אין שום תאורה או סימון לדרך. רק שלטי אזהרה בפני עיקולים או נקודות מסוכנות מאפשרים נסיעה. יש להזהר במיוחד מ Kudu (סוג של אנטילופה גדולה) ומחזירי בר שנוהגים לחצות את הכביש ולקפוא על מקומן בראותן את פנסי המכוניות.
מ-Khorixas מתחיל כביש שהוביל אותנו עד ל-Outjo, נקודת הקפיצה שלנו לפארק Etosha. התמקמנו ב-Otju Backpackers.

יום 27: השכמנו קום על מנת להגיע לשערי פארק Etosha עם פתיחת השערים, מיד עם הזריחה. התאמצנו ולא התאכזבנו. אם משווים את Etosha ל- Kruger, הרי ש-Etosha מנצח ובגדול. הצמחייה נמוכה יותר (בעיקר בחלק המערבי), מרחבים גדולים המאפשרים לראות לטווח רחוק ושפע עצום של עדרי חיות. אם בקרוגר ראינו זברות בודדות הרי שבאטושה היו עדרים של עשרות. בנוסף, מוקדי החיים מתרכזים סביב בורות המים שם ניתן להמתין ולצפות בטורפים אורבים לטרף. מלבד פילים, ג`ירפות וציפורים שראינו מעט באטושה, הרי שכל שאר החיות כולל אריות ולביאות נראו במספרים גדולים בהרבה מאשר בקרוגר. מומלץ להציץ בספרי המבקרים שבכניסה לכל אחד משלושת המחנות שבפארק ולהתעדכן איזה חיות נצפו, מתי והיכן. יצאנו מהפארק עם סגירת השערים ללינה ב-Otjwarango בדירה מאובזרת ב-Out of Africa Lodge.

יום 28: חזרנו דרומה מ-Otjiwarango ב C33 היפה ל-Omaruru. נוף הררי ירוק שהולך ומשתנה ככל שמתקרבים ל-Karibib. שם פנינו על B2 מערבה ל-Swakopmund ונוף המדבר חזר והופיע. מ-Swakopmund המשכנו ל-Walvis Bay. בדרך אפשר ליהנות מנוף של דיונות גבוהות בצד אחד ומן הים בצד השני. ב-Walvis Bay לגונה גדולה ובה ציפורי ים רבות ובהן שקנאים ופלמינגו. ניתן לצאת גם לטיול מאורגן ברכב 4 x 4 ל- Sandwich Harbour שם כבשו הדיונות את כל הדרך עד לחוף הים. בשל החום הכבד ויתרנו על פעילות בדיונות והמשכנו דרומה אל הרי Naukluft הקרירים. C14 היא דרך עפר יפהפיה שחוצה את המדבר אל בין הרים אדומים, ואיתה הגענו עד ל-Solitaire. זהו מקבץ מבנים שמכיל Lodge, תחנת דלק ובית קפה שאומרים ששימש השראה לקפה בגדד. כששאלנו היכן Solitaire העיירה, הסתבר שזהו כל המקום. אפשרויות הלינה באיזור מוגבלות ומלבד ה-Lodge יש חווה לא רחוקה שניתן לישון בה. המחירים בהתאם. לא הרגשנו שקיבלנו תמורה הוגנת לכסף ולכן המלצתנו ללון שם רק אם אין ברירה.

יום 29: פנינו אל ה-Naukluft Mountain Park. הנוף בדרך מ-Solitaire פשוט מקסים. הרים גבוהים בגווני חום אדמדם מתנשאים משני צידי הדרך. בפארק עצמו יש שני מסלולי הליכה למבקרי יום, ה Olive Trail (שאורכו 19 ק"מ) וה Waterkloof Trail (באורך 12 ק"מ). לאנשי הפארק אין שום מושג לגבי המסלולים משום שמעולם לא הלכו בהם והאינפורמציה שהם מספקים מקורה מפידבקים של מטיילים אחרים. בחרנו ב-Waterkloof Trail וצר לומר שהתאכזבנו. מסלול ארוך, לא נוח (הליכה בערוץ נחל על גבי אבנים) שמשלב עלייה תלולה לגובה 1910 מ` לתצפית נחמדה, אבל יפות ממנה יש מן הכביש. סה"כ לא שווה את המאמץ המיוחד בחום המתיש. נראה שגם מחברי ה-Lonely Planet שכינו אותו "lovely trail" מעולם לא הלכו בו.

לתחילת הכתבה

ססריאם והדיונות

המשכנו לכיוון Sesriem בדרך עם נוף משגע לעת שקיעה. באיזור אין אופציות לינה רבות, וכפי שלמדנו אחר כך הדבר נובע ממחסור במקורות מים. התמקמנו ב-Namib Rest Camp Lodge או בשמו החדש Petrified Dune Lodge שהיה פשוט מצויין. מחירים סבירים, אוכל מצויין, יחס חם, בריכת שחייה וחשמל בחדרים (אור) ללא הגבלה.

יום 30: הדיונות ב-Sesriem הם ממוקדי המשיכה הגדולים ביותר בנמיביה. אחת האטרקציות היא לצפות בצבעים המשתנים עם הזריחה. המילכוד הוא שהשער שנמצא ב-Sesriem נפתח עם הזריחה וממנו כ 60 ק"מ נסיעה עד לדיונות. רק מי שמתאכסן בקמפינג שבתוך הפארק או בלודג`ים פרטיים (ומאוד מאוד יקרים) שיש להם שער פרטי לדיונות יכול להגיע לדיונות עם הזריחה. למעשה יש שני שערים לשמורה. שער חיצוני שנפתח עם הזריחה ונסגר עם השקיעה ושער פנימי שנפתח שעה וחצי לפני הזריחה ונסגר כשעתיים אחרי השקיעה ומאפשר למי שישן בתוך הפארק גישה לדיונות בזריחה ובשקיעה. אנחנו פתחנו את הבוקר בסיור זריחה בדיונות הפרטיות שבשטחי החווה שה-Lodge נמצא בה. במילה אחת, מדהים! דיונות חול אדומות שנצבעות באור הזריחה וממול ה-Petrified Dunes, מה שהיו פעם דיונות והפכו במרוצת הזמן לסלעים.

מענינת מאוד היתה גם השיחה עם מי שערך לנו את הסיור, אחד מבניו של בעל החווה, דור רביעי במקום. מעניין היה לשמוע על חייו של בן חווה מבודדת שאפילו לבי"ס לא נסע כבר בשנת הלימודים האחרונה. במקום זאת יש עבודה קשה בחווה עם העיזים, הבקר והסוסים, ללמוד לנהוג בגיל 8, לקחת תיירים לסיורים מגיל 14, לחיות ללא חברים נגישים בסביבה, לראות תנים ונמרים בשטח החווה, לצוד ראמים וזברות שחולפים בשטחי החווה ולבשל ולאכול את מה שצדת (ניסינו ראם והיה מצוין), להיות המכונאי, הבנאי והחשמלאי ולחיות חיים שונים לחלוטין מכל מה שאנחנו מורגלים אליו. הוא הסביר לנו גם כי מיעוט מקומות הלינה באיזור נובע ממחסור במקורות מים. המים שמשמשים לצורכי החווה נשאבים מקידוח פרטי עמוק. דיברנו גם על יחסי שחורים ולבנים והסתבר לנו כי המצב לא שונה בהרבה מדרום אפריקה רק שבנמיביה לא עשו מהאפרטהייד עניין. פשוט היה ברור יש עבודות שמיועדות ללבנים ועבודות אחרות לשחורים. לדבריו גם היום כשהגלגל התהפך השחורים לא ערוכים לנהל את המדינה. במשך דורות הם הורגלו רק לבצע הוראות שניתנו ע"י לבנים והמצב החדש בו הם צריכים לקבל החלטות בעצמם עדיין זר להם.

לאחר סיור הבוקר המדהים המשכנו ל-Sesriem. אם להקדים את המאוחר, זהו ככל הנראה המקום היפה והמרשים ביותר בו ביקרנו אי פעם. אומנם הכרזה דרמטית אבל מוצדקת. העין פשוט לא עייפה מלראות את הדיונות המשנות צורה וצבע לאורך שעות היום עם שינוי האור, שינוי זווית השמש ושינוי נקודת התצפית. הרוח מוחקת תוך זמן קצר עקבות עמוקים שהותירו אחריהם אנשים שטיפסו על הדיונות כלא היו. חוויה מעולם אחר. שתי דיונות, Elim (כ 500 מ` מהשער יש פנייה ימינה לדרך המוליכה אליה) ודיונה 45 (45 ק"מ מ Sesriem) נגישות במיוחד וניתן להגיע עם הרכב למרגלותיהן ולטפס עליהן. חוויה מדהימה ומעייפת.

המשכנו בדרכנו בפארק עד ל-Sossusvlei בכביש נוראי זרוע מהמורות ובורות. לא ברור למה הדרך הראשית באטרקציית התיירות מס` 1 בנמיביה נמצאת במצב כזה. עדיף היה לו היו מסתפקים בדרך עפר משובחת דוגמת דרכים רבות אחרות במדינה. לאחר כ 60 ק"מ מגיעים למגרש חנייה לרכבים רגילים. ממנו יוצא מסלול הליכה רגלי של כ 2 ק"מ ל-Hidden Vlei. בעלי רכב 4X4 יכולים להמשיך 5 ק"מ נוספים ברכב עד למגרש חנייה נוסף ממנו יוצא מסלול הליכה של כקילומטר ל-Dead Vlei. בעלי רכב רגיל יכולים לקחת 4X4 shuttle שממתינים במגרש החנייה הראשון ותמורת R80 לאדם יקפיצו אתכם הלוך וחזור. ניתן גם ללכת את 5 הק"מ אבל לא מומלץ. הליכה של כקילומטר בדיונות וטיפוס על דיונה גבוהה מגלה את ה-Dead Vlei. משטח חשוף ושטוח "מרוצף" במעין אבן לבנה ובו עצים מתים המוקף מכל עבריו בדיונות אדומות. מרהיב, ללא ספק יצירת אמנות מהממת של הטבע. הספקנו עוד לראות את השקיעה מדיונת Elim וחזרנו אל החווה ללילה נוסף. במקום נערכה באותו יום באופן חריג חתונה של זוג שהחליט להנשא בראש הדיונות.

יום 31: השכמנו קום לנסות ולראות את הזריחה מעל הדיונות ב-Sesriem. אכן מחזה מרהיב. תוך דקות משתנים צבעי הדיונות לגוונים חומים ואדמדמים וממשיכים להשתנות במהלך היום ועם השתנות נקודת המבט. המשכנו להנות מיפי הדיונות בפארק והלכנו אל ה-Hidden Vlei. דומה למדי ל-Dead Vlei אבל יפה לא פחות ואולי אף יותר. אם יש זמן וכוח מומלץ לבקר בשניהם. קחו בחשבון שההליכה והטיפוס על הדיונות יכולים להיות מתישים למדי. חזרנו אל שער הכניסה לביקור קצר בקניון Sesriem. קניון צר, עמוק ומרשים ובתוכו מסלול הליכה קצר.

לתחילת הכתבה

לודריץ, קולמנסקופ, ופיש ריבר קניון

מכאן פנינו לנסוע לעבר Luderitz. הדרך שנמתחת במקביל לדיונות מצד אחד ולהרים מן הצד השני פשוט מקסימה ולמרות שמדובר בנסיעה ארוכה היא חלפה במהירות. ב-Luderitz התמקמנו ב-Obelix Village Lodge ממש בכניסה לעיר מצד שמאל. יש מקומות לינה רבים בעיר אבל בעונת החופשות הם עלולים להיות מלאים. 

יום 32: בשתי מילים, בזבוז זמן. Luderitz היא עיר חסרת עניין עם כמה בניינים שמשמרים את הסגנון הגרמני כפי שמרמז שמה. בסביבתה כמה חופים מבודדים ומפרצים שבאף אחד מהם לא מצאנו עניין או חן מיוחד. עוד ליד העיר, העיירה הנטושה Kolmanskop. עיירה שהוקמה כשנתגלו יהלומים באיזור וננטשה באמצע המאה שעברה כשמרכז ההפקה עבר למקום אחר. בינתיים כיסה החול את חלק מהמבנים והיום יש סיורים מאורגנים במקום פעמיים ביום, בהם ניתן ללמוד מעט על החיים במקום ועל התפתחות תעשיית כריית היהלומים באיזור. את האישור לביקור יש לקנות בלשכת התיירות ב-Luderitz. אם אתם בעיר בשעות אחר הצהריים כדאי לעלות לכנסיית Felsenkirche לתצפית יפה בשקיעה ולראות את הויטראז`ים שבכנסייה שמוארים ע"י השמש השוקעת. ממילא, ספק אם תמצאו משהו טוב יותר לעשות בעיר...

יום 33: יצאנו מוקדם בבוקר לנסיעה ארוכה ל-Fish River Canyon. בדרך עצירה קצרה כ 20 ק"מ לפני Aus ב-Garub. יש במקום נקודת תצפית על שוקת שתייה שהוקמה עבור עדר של סוסי בר שחי במדבר. התמזל מזלנו והצלחנו לראות כמה מהסוסים מגיעים לשתות לפני שנעלמו במרחבי המדבר כלא היו. משם המשכנו אל ה Fish River Canyon. בעבר התירו למבקרי יום לרדת לתחתית הקניון. כיום הפריבילגיה הזו שמורה רק למי שהולכים במסלול חמשת הימים (85 ק"מ). מבקרי יום צריכים להסתפק בשלוש נקודות תצפית שנגישות לרכב ובמסלול נסיעה על שפת הקניון שמתאים בעיקר לרכבים גבוהים ומספק עוד כמה נקודות תצפית. הקניון עצמו מרשים מאוד ומזכיר את ה-Grand Canyon בארה"ב. בדרכנו חזרה צפונה עצרנו ללינה ב-Fish River Lodge. הוא נמצא בסופה של דרך חתחתים בת 22 ק"מ שפונה מערבה מהדרך הראשית C12. זוהי חווה מבודדת שמנהל זוג צעיר עם ילדים (בעזרת כמה משפחות של שחורים כמובן). התנאים בסיסיים ביותר, המחיר לא זול, אם כי המקום שקט,יפה ומבודד. עששית נפט ונרות מספקים את התאורה בחדר, השירותים משותפים לשלושה חדרים בבית החווה. כמו כן יש אפשרות ללינה במיטות קומותיים בבניין האורווה הישן וכלכלה עצמית. יש אפשרות למסלולי הליכה בין יום לחמישה ימים ב-Fish River Canyon או מסלול נסיעה של 4x4 שיורד אל תוך הקניון בנקודה היחידה שמאפשרת זאת. בתחתית הקניון בעלי החווה מתחזקים כמה בקתות ומאפשרים בילוי מיוחד של לילה בקניון. סה"כ מקום שליו, מבודד ושונה אבל התמורה מעטה מדי עבור המחיר הגבוה (R410 לאדם למיטה + ארוחת ערב).

יום 34: ניצלנו את ההזדמנות לרדת לתחתית הקניון עם רכב 4x4. בקניון זרמו מים ויכולנו להתרחץ בבריכות בעומק של כמה מטרים וליהנות מזרימה שוצפת של מפל קטן. בדרך זכינו לראות כמה משפחות של Kudu. סה"כ כשלוש שעות של טיול נחמד אבל לא יותר מזה.
מעניינת הרבה יותר מהנסיעה היתה השיחה עם בתו בת ה-18 של מנהל החווה שהצטרפה לטיול. היא האירה מעט את עינינו מנקודת מבט של צעירה שנולדה בנמיביה ליחסי שחורים לבנים ולבנים לבנים. לדבריה, הוריה גדלו וחונכו למציאות של אפרטהייד אבל הדור הצעיר גדל למציאות אחרת. למרות זאת, קשרים בין שחורים ללבנים אינם מקובלים גם אם באופן רשמי הם מותרים. לדבריה אם תצא עם בחור שחור יחס הסביבה לפחות מאחורי גבה יהיה עויין. בעוד שלנו נראה שיש חלוקה בין לבנים לשחורים, יש למעשה חלוקות נוספות גם בין לבנים ללבנים ובין שחורים לשחורים. השחורים מונים כ - 12 שבטים שונים ולדבריה השנאה והאפלייה ביניהם עולים על השנאה והאפלייה בין לבנים ושחורים. בין הלבנים יש אבחנה ברורה בין האפריקנס לגרמנים. האפריקנס הם צאצאי אלה שהגיעו מדרום אפריקה ולפני כן מהולנד, אנגליה וצרפת. הגרמנים הם צאצאי אלה שהגיעו מגרמניה והם נקראים כך גם כיום אפילו אם הם, הוריהם וסביהם נולדו בנמיביה. הגרמנים רואים עצמם נעלים ביחס לאפריקנס. בעוד הגרמנים מרוכזים בערים ובסביבתן הקרובה, האפריקנס הם בעלי החוות הגדולות ועוסקים בחקלאות. קשרי חיתון בין גרמנים לאפריקנס מקובלים אם כי לא בעדיפות ראשונה. אולם הופתענו לשמוע שדווקא הגרמנים היו הראשונים לנטוש את האפרטהייד בעוד האפריקנס טיפחו ועודדו אותו. באופן מפתיע (לפחות אותנו), אם יש סיכוי לקשר רומנטי בין שחורים ללבנים הוא דווקא עם הגרמנים. בחוות החקלאיות, כולל בזו בה התארחנו, גרות משפחות של שחורים שעובדים בהן. העובדים מביאים איתם את המשפחה הקרובה ולפעמים גם את ההורים. הם מקבלים מגורים בתחומי החווה ואם לא יפוטרו הם יכולים לבלות את כל חייהם בחווה. בעבר קיבלו מצרכי מזון מבעלי החווה אולם כיום יש חוק המחייב לשלם להם משכורת ולאפשר להם לכלכל את ענייניהם בעצמם. לדבריה, דווקא החוק הזה גרם לבעיות כי היו שבזבזו את כל משכורתם על שתייה והמשפחות נותרו ללא אוכל. עד כדי כך שהיו עובדים שביקשו לחזור לשיטת התגמול הקודמת. אם לסכם את הגיחה ל-Fish River Canyon, הרי שהקניון בהחלט מרשים אבל ספק אם מצדיק את הנסיעה הארוכה אליו.

יצאנו בדרכנו חזרה צפונה לכיוון Windhoek. מעט אחרי Keetmanshoop יש פנייה ימינה ל-Quiver Tree Forest שנמצא בתוך Quiver Tree Rest Camp. זהו ריכוז גדול של עצי Quiver היפים והמיוחדים שבבודדים כמותם ניתן להתקל מדי פעם בצידי הדרכים. האישור שרוכשים ב-Quiver Tree Rest Camp מקנה גם אפשרות לבקר ב-Giant`s Playground כ 5 ק"מ משם. זהו איזור שנראה כגיבוב של גושי סלע שהונחו זה על גבי זה כקוביות משחק של ענק מסתורי. מוזר, מעניין ושווה הצצה חטופה. משם המשכנו צפונה בדרך משעממת למדי עד שעצרנו בעיירה Mariental ללינה ב-Guglhopf.

לתחילת הכתבה

חזרה דרך ווינדהוק ליוהנסבורג וסיור בעיר

יום 35: המשכנו בנסיעה צפונה ל-Windhoek. שווקים גדולים למזכרות (בעיקר דברי עץ) נמצאים ב-Okahanja כ - 90 ק"מ צפונה מ- Windhoek. במקום יש שני שווקים. האחד בכניסה לעיירה כשמגיעים מכיוון Windhoek והשני במרכז העיירה. המבחר גדול מאוד ומיקוח אגרסיבי מתבקש.  ב Windhoek עצמה, בפינת הרחובות Fidel Castro ו-Independence יש שוק קטן על המדרכה הסמוכה ל Information ושוק נוסף במדרחוב Post St.Mall. מבחר שונה לחלוטין באיכות גבוהה יותר ובמחירים גבוהים בהתאם ניתן למצוא ב Namibian Craft Center ברחוב Tal. המקום מרכז עבודות של אומנים שונים כשלכל אחד מוקצה שטח תצוגה. מומלץ. למי שפספס, מבחר נחמד של מזכרות במחירים סבירים ניתן למצוא גם בשדה התעופה.

נפרדנו מנמיביה וטסנו בחזרה לדרום אפריקה ליוהנסבורג. התמקמנו כ 10 ק"מ משדה התעופה ב Albatros Guest House. שש יחידות פרטיות ומטופחות בפרבר שקט של העיר. הבעלים מאוד נחמדים ועוזרים.הם אספו אותנו משדה התעופה תמורת R30 לאדם ואף לקחו אותנו לארוחת ערב במסעדה שמנהלת בעלת הבית Marlene. הבעל מעט טרחן אבל בסך הכל מומלץ ביותר.

יום 36: בשל החשש להסתובב ביוהנסבורג לבדנו החלטנו לקחת באופן חריג חצי יום טיול מאורגן עם Lord Travel (טלפון: 011-791-5494, נייד: )083-381-1042. האמת היא שהיה פחות נורא ממה שחששנו. טרנספורטר עם נהג שהוא גם המדריך ושלושה אנשים נוספים היוו את כל הקבוצה. פתחנו את הסיור בנסיעה ברובע Hidelberg, שלדברי המדריך הוא האחראי לשם הרע שיצא לעיר. הרובע מרכז אוכלוסיית מהגרים לא חוקיים מארצות אפריקה (רובם מניגריה וזימבבואה) ומשמש כמרכז לסמים ולזנות. בניינים מוזנחים, סביבה מזוהמת ויחד עם זאת מקום שאנשים שנאבקים על קיומם ופרנסתם חיים בו. משם המשכנו לביקור בחנות מיוחדת לרפואה עממית. בחנות מגוון עצום של צמחים, אבקות, עלים, קליפות עצים, עצמות, קרניים, גולגלות ואיברים נוספים של חיות שונות ומשונות שלכל אחד מהם יכולות מרפא שונות. מעל לחנויות ברחוב ניתן עדיין לראות שלטים מימי האפרטהייד שמגדירים את החנות כחנות ל"לא לבנים". מצמרר.

משם המשכנו לתצפית על יוהנסבורג ממרומי הקומה ה 50 של מגדל קרלטון. משם ניתן להתחיל ולתפוס את שטחה של העיר שמשמשת כבית ל-2.5 מיליון תושבים ולמעלה מ 5 מיליון תושבים אם כוללים גם את Soweto. המשכנו לסיור קצר ב-Downtown שמשמש כמרכז העסקי והפיננסי ומשם פנינו לעבר רובע Soweto שקרוי כך בשל מיקומו South West Township. באיזור זה, שהיה ממוקדי ההתנגדות והמהומות בתקופת האפרטהייד, חיים היום שלושה מעמדות שנבדלים ביניהם ברמת המגורים. שכבה של עשירים שגרה בבתים מפוארים, שכבת מעמד הביניים ושכבה של עניים שחיים בפחונים בשוליים ללא חיבור לחשמל, מים וביוב. חלק מהסיור כלל ביקור בשכונת הפחונים בלווית מדריך מקומי. ניתן לראות אנשים שחיים במאה ה - 21 בבית הבנוי מלוחות פח, תנור שמוסק בנפט או בפחמים, ללא מקרר וללא מים זורמים ושירותים.

משם המשכנו לביקור במוזיאון Hector שקרוי על שמו של נער בן 13 שנהרג בהפגנות בתקופת האפרטהייד ומתאר את החיים והמאבק בתקופה זו. מרשים ומעורר מחשבה. סיימנו בביקור בביתו הישן של נלסון מנדלה. משם נסענו עוד לפרברים הצפוניים אל Sandtown, מהפרברים היותר מבוססים של העיר. בעוד במרכז העיר בקושי ניתן לראות לבן לרפואה הרי שב-Sandtown הם שכיחים הרבה יותר. כמו כן חזר המראה המוכר של בתי המבצר מוקפי החומה ומשולטים בשלטים של חברות אבטחה. לדברי המדריך, רבות מהחברות מבססות את עסקיהן על ה"פחד הלבן" וכי המצב בפועל פחות גרוע. יחד עם זאת אין ויכוח על כך שהפשיעה בעיר גאתה בשנתיים האחרונות והפכה לאלימה יותר. קינחנו בכמה שעות של בילוי ב-Cesars, קומפלקס בידור וקזינו בסמוך לשדה התעופה. לשם הגיעו בעלי ה-Guest House שלנו עם הציוד שלנו על מנת להקפיץ אותנו לשדה התעופה בדרך הביתה.

זהו, הירח חלף, הדבש נשאר והגיע הזמן לחזור לחיים האמיתיים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×