חוזרים ליוון. חלק ד: גן עדן ושמו פליון

תמונה ראשית עבור: חוזרים ליוון. חלק ד: גן עדן ושמו פליון - תמונת קאבר
צילום: משפחת בן שדה

לפוסט הקודם

לפוסט הבא

יום 11

לכבוד הצרוף של שבת וסיום הטרק קמנו רק בתשע וירדנו לארוחת בוקר, שהפעם הוגשה כמזנון משולב בתוך המסעדה ובחצר הפנימית של המלון. שוב – ארוחה נהדרת על טהרת מוצרים ומאפים ביתיים משובחים. נפרדנו מהמשפחה הלבבית המנהלת את המלון, וקיבלנו במתנה בקבוק סירופ תפוחים מעולה מתוצרתם.
התחלנו בנסיעה דרומה לעבר וולוס, הנמצאת בערך בחצי הדרך בין אתונה לבין סלוניקי.
נסענו ברצף עם עצירה אחת באזור לריסה, עד שהגענו לוולוס שהיא שער הכניסה לחצי האי פליון.
כאשר תכננו את הטיול ידענו שנשלב כמה ימים קלילים באחד החופים והתלבטנו האם להפליג לאחד האיים או ליהנות מהחופים שביבשת עצמה. אחרי שקראתי את הפוסט הזה היה ברור שנישאר ביבשת ואם אפשר גם ננסה לישון באותו מקום שהם ישנו (הצלחנו).

d9e348d6e074b31b520b69eb2e40acb6.jpg?l=8

הצצה ראשונה לעבר חופי חצי האי פליון

חצי האי פליון ממוקם פחות או יותר במחצית הדרך שבין אתונה לסלוניקי, בין מפרץ פאגאסיטיקוס והים האגאי. אורכו של חצי האי פליון כעשרה קילומטר והריו מתנשאים עד לגובה של 1,700 מטר. האזור מיוער בצפיפות ועשיר בצמחיה ומי מעיינות זכים, מהווה קרנבל אמיתי לאוהבי הטבע. מדרונות ההרים התלולים עמוסים במטעי תפוחים, דובדבנים, עצי ערמונים, משמשים, אשורים, אלונים ובעיקר עצי זית; וזה עוד בלי להזכיר את הצבע הטורקיז המושלם של המים!

האגדה היוונית מספרת כי חצי האי פליון נבחר לשמש כמעון הקיץ של האלים, אשר על פי המיתולוגיה היוונית חיו דרך קבע על פסגת הר האולימפוס. כשמגיעים לפיליון אפשר להבין למה.…

53886e19cbc7116d1b231c835826d601.jpg?l=8

ולוס

הכניסה לחצי האי היא מעט לפני הכניסה לוולוס, ומשם נסענו עוד למעלה משעה עד לכפר צגרדה בו ישנו. המהירות המותרת ברוב חלקי האי היא בין 30 ל 45 קמ"ש, מצד שני כשנוסעים כל כך לאט אפשר להתרשם מהנוף" ים בצבע מדהים, יערות וכפרים ציוריים ביניהם. עצרנו בדרך בצל העצים ועשינו פיקניק לארוחת צהריים והמשכנו להתקדם לכפר. ואז הגענו אל אמניטה (Amanita). זהו מלון בוטיק קטן וטובל בירק (המבנים ממוקמים בתוך גינה אורגנית עצומה (אפשר להזמין סיור עם הסברים) הנמצא מספיק קרוב למרכז הכפר מצד אחד ולחופים מצד שני ומאידך – מספיק מרוחק כדי להיות שקט ושלו ורגוע.

dfc64054eff01a345c17e2d05db992c4.jpg?l=8

קיבלנו שני חדרים צמודים; הבנים התעקשו על הגדול מביניהם ושלנו נראה לנו מעט קטן מדי לשני אנשים בחופש. אבל המשך הרושם שהיה לנו מהשהות במקום הזה היה כל כך טוב שלא נותר לנו אלא להמליץ בחום רב על אמניטה!
בחצר העצומה יש כמובן פינות ישיבה רבות ונעימות שבהמשך ניצלנו היטב. בעל הבית הסביר שכל ערב בין שבע לעשר בלילה הוא מכין את ארוחת הבוקר לקראת יום המחר, וזמין לשיחה, להתייעצות ולכל מה שנצטרך.

התכבדנו במיץ פרות קר מעשה ידיו של בעל הבית ויצאנו לעבר חוף Milopotamos – שני קילומטר מהמלון, 10 דקות נסיעה. זהו חוף טורקיזי ויפהפה שהצוקים הנישאים מעליו מספקים לו בשעות אחר הצהריים הצללה טבעית מלאה (הלאה קרם הגנה!). החניה חופשית ומדרגות מוליכות ממפלס החניה אל החוף, הכניסה לחוף חופשית.

d1be2ed2ea79a9821b86c68cd5eb14df.jpg?l=8
חוף מילופוטמוס

החוף עצמו כולל כמה אטרקציות נוספות מעבר לצבע המושלם של המים: מין נקיק בסלע דרכו עוברים לחלק השני של החוף, וגם כמה סלעים שניתן לקפוץ מהם למים, אופציה שהבנים מיד ניצלו בהתלהבות רבה. אנחנו בעיקר התפעלנו מהמראה המושלם של צוקים וטורקיז. וגם מזה שלמרות שהחוף היה מלא לגמרי היה די שקט ובעיקר: נקי מאוד.

f91f9c0a94b7917e14f880cc32bc826f.jpg?l=8

חוף מילופטמוס

לפנות ערב חזרנו לאמניטה והתייעצנו עם בעל המלון היכן כדאי לאכול טוב מבין עשרות בתי האוכל שיש במרכז כל כפר. מאחר והעדפתנו הברורה היתה לאוכל יווני, הוא המליץ על טברנה Paradissos הנמצאת ממש במרכז צגרדה, ואליה נסענו. זוהי טברנה גדולה הנשקפת אל הנוף, עם שרות מקצועי מאוד ואוכל מעולה.

e9ba0ea1df24ba3c1a70d3ee30f795b1.jpg?l=8

לאחר שהזמנו את מבוקשנו מאחד המלצרים התקרב אלינו בצליעה מלצר מבוגר ובכיר יותר שבקושי הלך, והרים איתנו כוסית צ'יפורו על חשבון הבית. אני ממש ריחמתי עליו בגלל הצליעה, אביב טען שזה מרוב כוסות צ'יפורו שהוא שתה עם כל האורחים...בהמשך גילינו מי צדק.
אכלנו מול השקיעה, הופתענו מכמה קריר בחוץ (בערך 24 מעלות), קינחנו בקינוחים מסורתיים (למשל חלבה על בסיס סולת) וחזרנו לאמניטה עייפים אך שבעים! לילה טוב.

יום 12

ארוחת הבוקר באמניטה מוגשת עד 12, ולכן כיוונו עצמנו לשעה 11. לפני כן אביב הספיק לצעוד את המסלול הקצר המחבר את אמניטה עם עץ הדולב העתיק שבמרכז צגרדה ואף לחזור אותו.
היינו בטוחים שנהייה אחרונים בחדר האוכל, אולם התברר שאחת עשרה בבוקר היא שעת השיא כאן...
ידענו שמדובר בארוחת בוקר שהיא גולת הכותרת של המקום ואכן לא התאכזבנו!
תחילה הוגשו שלושה סוגי לחם טרי שאך זה נאפה, בליווי ריבות ביתיות משלל פירות. מיד אחריהם – שתיה חמה ומיץ שרק נסחט וכמובן עוגה שיצאה מהתנור. ואז הגיעו סלטי ירקות נהדרים (למשל שעועית ירוקה טרייה עם קישואים), טוסטונים עם יוגורט וירקות, קרואסונים עם פטה (והתנצלות: את הפטה והיוגורטים הוא קונה, לא מכין בעצמו) והצעה לאומלטים. על האומלטים ויתרנו, אז קיבלנו לקינוח שזיפים טריים ויוגורט עם פרות. בעל המקום הבחין שנדב הבררן בקושי אוכל, ולכן ברר מה הוא אוהב (מלפפונים עם מלח, אומלט בלי שום תוספת. גורמה) ומיד הכין לו, והקפיד להכין לו גם בבקרים הבאים.
לסיום הגיע נייר כסף לאריזת הקרואסונים, העוגה וכל מה שניתן היה לארוז על השולחן, שיהיה לנו להמשך היום....

ניכר שמושקעת אהבה רבה בהכנת האוכל כאן, אהבת לבישול, אהבה להאכיל אנשים, אהבה לחומרי גלם מקומיים ואיכותיים ולשיטות בישול מסורתיות.

בעלי המקום חיים פה למשך חצי שנה (פלוס עוד כשבועיים בחגי החורף שכאן הם מלווים בשלג!) ועושים זאת בהנאה ובתשומת לב רבה לאורחים. תענוג.

בשלב הזה התווכחנו קצת לגבי ההמשך; הבנים ראו את הימים הקרובים כחופשת בטן גב מוחלטת, אנחנו קיווינו לקצת יותר.

לכן התפצלנו, אנחנו נסענו למרכז הכפר ובדקנו את המצאי בסופרקמרקט המקומי, נכנסנו להציץ בכנסייה שבמרכז הכפר (אחת היחידות שכיווניה שונים מהמקובל בנצרות, הכל בשביל לא לפגוע בעץ הדולב הצמוד אליה) ומיד לידה אל עץ הדולב המפורסם של צגרדה. זהו עץ הדולב הגדול והעתיק ביותר ביוון (יותר מאלף שנים), עם גזע בקוטר של 14 מטרים!!!

8465354ea60fd2ee56a9297bd9743496.jpg?l=8
עץ דולב בקוטר 14 מטרים!

צריך לראות כדי להבין כמה העץ הזה עצום בגודלו. ישבנו תחת העץ די הרבה זמן, על כוס קפה יווני (אביב) ופרפה (אני).

a387af76b65edd5a440864c023ff22b1.jpg?l=8
לבסוף התנתקנו מהעץ, שממש הרשים אותי, ושוטטנו בשבילים נסתרים במרכז הכפר. בדרך חזרה אל הג'יפ עברנו ליד מסעדת פרדיסוס בה אכלנו אמש ארוחת ערב. המלצר עליו ריחמתי כל כך אתמול היה עכשיו רענן, טרי ולא צולע בכלל (אביב צדק, הוא פשוט היה אתמול אחרי המון כוסות צ'יפורו).
נסענו אל חוף Fakistra. הדרך צרה תלולה ומפותלת, ועוברת בין בתים פרטיים ללא מלונות או צימרים, כלומר באזור אותנטי יותר. ירידה תלולה מהחניה מובילה אל החוף הקטן, היפהפה והנסתר הזה, שקשה לתאר את צבעו הנפלא!

f8b8d0b52b70278d18745b48c6536721.jpg?l=8

חוף פקיסטרה הקטן והמושלם

בשלב הזה חזרנו לאמניטה, לקחנו את הבנים ואת הפירות והאוכל הארוז מארוחת הבוקר וחזרנו אל חוף מילופקטוס מאתמול. לכבוד יום א' החוף היה אפילו עוד יותר מלא, אבל מצאנו מקום והתחלנו להנות. למרות הקור שחיתי להנאתי קילומטראז' רציני (שחייה היא הספורט האהוב עלי), חלק לבד וחלק עם אסיף. הבנים קיפצו מכל סלע אפשרי ואני שחיתי סביבם. גם הכדורעף שקנינו בדרך לוולוס השתתף בשמחה.

ff36a33597b5891e26d37f68ac8c785c.jpg?l=8
חוף מילופוטמוס

מראש תיכננו לאכול הפעם באחת הטברנות הצמודות לחוף, לבקשת נדב. אכלנו בזו הנקראת Aggedica, לא משהו לספר עליו... טעמתי Retsina, יין יווני בעל 11 אחוזי אלכוהול עם ניחוח חזק של עץ אורן.
בלילה חזרנו לאמניטה וצפינו ב DVD של 'כוורת' (כבר הזכרתי שמארז הדיסקים של כוורת הוא שותף קבוע בכל טיולינו בחו"ל...) לילה טוב.

יום 13

גם הבוקר כיוונו לארוחת בוקר באחת עשרה, לאחר שאביב צעד לחוף פקיסטרה וחזרה. הבוקר היה עמוס במיוחד בחדר האוכל אז המתנו קצת בסלון. ארוחת הבוקר היתה מגוונת לא פחות מאתמול, אבל חוץ מהריבות שום דבר לא חזר על עצמו; סלטים ותבשילי ירקות אחרים, מאפים אחרים והפתעות אחרות. נדב כובד במנות השף האהובות עליו: מלפפונים עם מלח ואומלט נטול כל תוספות. וכמובן לסיום: נייר כסף כדי להצטייד במה שהותרנו.
התארגנו ונסענו אל חוף Damouchari הנמצא מעט צפונה ומפורסם בשל הסרט מאמה מיה שצולם בו.

אנחנו הגענו אל החוף הזה בעיקר כדי לשכור קיאקים ולצאת לשיט, אולם בשל התחזית שהבטיחה לא הרשו לנדב לשוט ונאלצנו לותר על התוכנית המקורית. אז שוטטנו כה וכה בחוף הקטן והסלעי הזה והתקדמנו הלאה בשביל בין הטברנות לעבר החוף הבא, שהיה עוד יותר קטן ובעיקר חסר ייחוד לטעמנו. דווקא הטברנות נראו נחמדות, אבל כמובן שלאחר ארוחת הבוקר המאורחת והמושלמת שלנו לא יכולנו לחשוב עליהן אפילו. לבסוף התיישבנו בפינה מוצלת בין הסלעים והבנים מיד נכנסו למים. הכל היה טוב ויפה עד שנדב דרך על קיפוד ים ויצא מהמים עם יותר משלושים קוצים!!!

e7fa392c4c395f2b22d99d6dcb920187.jpg?l=8
קוצים של קיפוד ים בכף הרגל של נדב

בשלב הזה הוא נשאר איתי לקרוא על החוף ואביב ואסיף שכרו קיאק עם אישור לשוט בתוך המעגן בלבד, בלי לצאת אל הים, שהלך וסער מרגע לרגע.

2a05750deabd7831a2f3db1c333a9304.jpg?l=8
3af75988c32af02d23bd90384e8fd7d4.jpg?l=8

אביב, אסיף והקיאק

לאחר מכן חזרנו לג'יפ, נדב קיפץ על רגל אחד ואת החלק האחרון עשה ב 'סחיבת פצוע'.

5bf3230f1607f985997755cea42ba8f1.jpg?l=8
סחיבת פצוע לנדב

חזרנו לאמניטה ועשינו ניסיונות כושלים לחלץ את הקוצים. השרינו את נדב במים, מרחנו קצת שמן זית וכלום לא עזר. לפנות ערב בעל הבית הגיע והמליץ להשרות את הרגל בחומץ (החומץ אמור לעכל את הסידן ממנו עשויים הקוצים). הוא צייד אותנו בגיגית ובחומץ בן יין וכך ישבנו בחצר היפהפיה בין שיחי ההידרנג'יות הפורחות ועודדנו את נדב.

אחר כך ביקשנו המלצות לארוחת הערב, והוחלט לצאת אל מקום בשם Taverniki שבכפר השכן Mouresi. כשהגענו גילינו שאחד החלונות באוטו לא נסגר, צלצלנו אל בעל חברת ההשכרה שהציע ללכת למכונאי ולהביא לו את הקבלה.
בנתיים הלכנו לאכול; Taverniki נראה מבחוץ כמו מוסך או פנצריה ולא כמו מסעדה...אבל בפנים גילינו מרפסת לא מפוארת הפונה אל הנוף ובה אוכל ביתי נהדר במנות נדיבות. רוב הצוות לא ידע אנגלית, יש גברת מבוגרת שבאה לאסוף את ההזמנות באנגלית טובה והשאר נעשה ע"י המלצרים הצעירים שידעו לומר רק או קי או לסמן עם הראש מה אין... אבל האוכל כאמור משובח. לקינוח קיבלנו משהו מסורתי ונהדר מידי המלצר שלא ידע מילה באנגלית כדי להסביר לנו מה זה... כשיצאנו ראינו את הגברת דוברת האנגלית ומי שנראה כמו בעלה טורחים על גריל ענקי בחצר. מומלץ.
חזרנו לאמניטה לאחר יום שאפשר לסכמו כפחות מוצלח בטיול שלנו, לילה טוב.

יום 14

אביב קם מוקדם, לקח כלים מבעל הבית ותיקן בעצמו את החלון, ואז צעד במסלול ההולך לחוף Damouchari וחזרה, והגדיר זאת כשביל מדהים.

e46f9b2a88d180236649f2ebcd115950.jpg?l=8

מבט מהשביל לחוף Damouchari לכיוון דרום

הבוקר אכלנו מוקדם יחסית: בעשר וחצי. בעל המקום ואשתו דאגו מאוד לנדב כמובן ושמחו לראות מצבו משתפר.
הארוחה המגוונת כללה הפעם גם מאפה תרד נהדר שבעל המקום סיפר שזה היה הפאסט פוד של ילדותו; כיוון שזהו מאפה ללא בצק נהגו האמהות להכין אותו רק כאשר מיהרו מאוד... אחרי האוכל נסענו להראות לבנים את הדולב הגדול, אך הם לא התרשמו כמונו. נסענו לתדלק בכפר השכן, הסתובבנו בו קצת וגם קנינו חומץ לנדב (חומץ בן יין אדום הוא האופציה הזולה ביותר במכולות המקומיות!).
חזרנו לטובת אמבטיית חומץ לנדב ואחר כך מנוחת צהריים.

577c79ec4678173feccaf0104a3ebe01.jpg?l=8

נדב מתענג על אמבטיית חומץ לכף הרגל

התכנון לאחר הצהריים היה חוף מילופוטמוס האהוב עלינו מכולם אולם כבר כשירדנו מהג'יפ שמענו את רעש הגלים הסוערים. ירדנו לחוף אך לא היה שום סיכוי להתרחץ במים בשל הסערה. בקושי מצאנו פיסת חוף לשבת עליה ולצפות בגלים, מאחר שהים גאה ורוב החוף היה מוצף כעת.

dd75264933f1b21609810b5f63c0833b.jpg?l=8

חוף מילופוטמוס בסערה

מצד אחד מראה החוף בסערה היה מרשים, ממש קשה היה להפסיק להתפעל, מצד שני… התאכזבנו מאוד, קיווינו לערב אחרון כיפי ונעים במים. הסתכלנו על הסופה המרשימה
וכשמיצינו עלינו חזרה לג'יפ, ובמדרגות לחניה פגשנו את... אליאס, העובד מ- Refuge A שזיהה את נדב בשמחה ושמח מאוד שזכרנו אותו. הוא סיפר לנו שירד מההר לשבוע, אותו הוא מנצל לרכיבת אופניים ברחבי יוון.

6fc199e5d3b199800629722ce548e476.jpg?l=8

חוף מילופטמוס בסערה

אחר כך נסענו אל חוף פקיסטרה לצפות בסערה גם בו.

0acea910ec7b5fef8622d87ceb1df094.jpg?l=8

חוף פקיסטרה בסערה, המים מכסים את החוף עד קו הסלעים

לסיום עצרנו במגרש הכדורגל המקומי, גם נדב הצליח לשחק קצת למרות הקוצים ברגל...

לאחר מקלחת באמניטה התלבטנו לגבי ארוחת ערב אחרונה בפליון; רוב האופציות שתכננו להערב היו טברנות דגים והיה ברור שאף דייג לא יצא היום לים ולא תהייה דגה טרייה. לכן החלטנו לשחזר הצלחה ולאכול שוב במסעדת Paradissos. גם הערב (שוב היה קריר) נהנינו מאוד. סיימנו את הערב במבט על עץ הדולב בלילה.
זהו הערב האחרון שלנו בפליון ובהחלט נותרנו עם טעם של עוד. הגענו לכאן עם שלל רעיונות והמלצות (מי שרוצה אשלח לו את הקובץ שהכנתי), בפועל הסתובבנו ברדיוס קטן מאוד, נחנו הרבה, נהנינו מחוף ומהנוף...וזהו. מחר עוזבים. קצר מדי, בין היתר בגלל היום שהתבזבז לנו בגלל המפגש עם קיפוד הים. בדיעבד אני מצטערת שלא נסענו דרומה אל 'הקצה' של חצי האי לתצפית.

במקור היינו אמורים להישאר עוד יום באמניטה (ניתן להזמין מינימום חמישה לילות, והתשלום דרך בוקינג הוא בעת ביצוע ההזמנה). בשלב מסוים התברר לנו שנגה בכורתנו תצליח, בין סיום שנת השרות בשמו"צ לבין הגיוס לצה"ל, להצטרף אלינו ליוון בתאריכים ספציפיים מאוד. הזמנו לה כרטיס וטיסת המשך שעוד ידובר בה ליואנינה והמשכנו בתכנון הטיול כרגיל.
לאחר התעמקות הבנו שכדי לאסוף אותה בעשר בבוקר ביואנינה, נצטרך לצאת בחמש בבוקר מאמניטה...לכן הבנו שכמובן שעדיף לצאת יום קודם מפליון ולהתקדם לפחות את חצי הדרך ליואנינה. רק ש... כאמור באמניטה שילמנו על חמישה לילות מראש. כתבנו לבעל המלון דרך המערכת של בוקינג והסברנו את המקרה; לשמחתנו הוצעה לנו הצעה הוגנת: לספוג את הלילה החמישי חצי חצי, כלומר נצא לאחר ארבע לילות ויוחזר לנו חצי מהסכום של הלילה החמישי. למרות שאין ביטולים ואין החזרים במקום הזה וכו' וכו'. זו היתה בהחלט הצעה הוגנת ועליה הוסכם.

cec857144dbd3c6da927ae3eeee07b3f.jpg?l=8

מבט אחרון לגינת אמניטה

בקצרה:

  • Amanita – מלון בוטיק בכפר צגרדה בחצי האי פיליון – מיקום מעולה (קרוב למרכז ולחופים אך מסק רחוק מהמרכז כדי שיהיה שקט), ארוחת בוקר נהדרת שעשית בהרבה אהבה, יש וויפי, אין טלוויזיה (יש די וי די עם מבחר סרטים). אין מזגן יש מאווררים וזה בהחלט מספיק.
  • בחצי האי פליון מומלץ לישון באחד הכפרים הקרובים לחופים המזרחיים. לינה קרוב יותר לוולוס מרחיקה מהחופים מרחק של יותר שעה נסיעה.
  • השבילים בחצי האי פיליון אינם במצב טוב והסימון לא ברור במיוחד.

לפוסט הקודם

לפוסט הבא

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של urgenson?

הפוסט הבא ›
חוזרים ליוון. חלק ה: זגוריה
חוזרים ליוון. חלק ה: זגוריה
מתוך הבלוג של urgenson
23-09-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
חוזרים ליוון. חלק ג: הטיפוס על האולימפוס
חוזרים ליוון. חלק ג: הטיפוס על האולימפוס
מתוך הבלוג של urgenson
22-09-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של urgenson »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

גן עדן ושמו פליון - מאד יתאים לי!!!

***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 
אין ארצות זרות. רק התייר הוא זר. -רוברט לואיס סטיבנסון
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על חצי האי פליון

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי חצי האי פליון? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
סגור
0
×