חופשת סקי משפחתית בקלאד מד סר שבלייה

אנחנו נוסעים כל שנה בפורים עם הילדים לסקי. בדר"כ לקבוצות עם הדרכה בעברית, אבל השנה אף אחת מקבוצות ההדרכה בעברית לא התאימה לנו (מבחינת היעד ו/או המחיר), לכן החלטנו לחזור לקלאב מד (היינו לפני שנתיים ב- Alpes D'huez).

אומנם הקטנה כבר לא כל כך קטנה (בת 10.5) ומסוגלת להסתדר עם אנגלית בסיסית, אבל עדיין רצינו קלאב שיש בו מלווים ישראלים לקבוצות ההדרכה בעברית. מבין שלושת המועדונים שהציעו הדרכה בעברית בפורים בחרנו בזה שהיה הכי זול – Serre Chevalier.

כשהזמנו בתחילת יולי את הקלאב עדיין לא ידענו אם הגדולה תוכל להצטרף, כיוון שעוד לא היה ברור מתי היא מתגייסת. החלטנו לא להזמין עבורה את הקלאב, אחרי שוידאנו שנוכל להוסיף אותה לחדר קיים. לקחנו שני חדרי משפחה של 27 מ' שיש בהם מחיצה ודלת, בצד אחד מיטה זוגית ובצד שני שתי מיטות יחיד. אומנם המחיצה יוצרת שני חדרים קטנים, אבל זה פתרון מעולה להפרדה של בני נוער!

את הטיסות הזמנו בנפרד, לא דרך הקלאב. בחרנו לטוס לטורינו עם אלאיטליה דרך רומא. אחרי ניסיון טוב עם קונקשן שנה שעברה (לזלצבורג דרך וינה), העדפנו לחסוך שעה נסיעה ולא לטוס בטיסה ישירה למילאנו. סיבה נוספת היתה המחיר הזול של הטיסות שמצאנו (300$ לכרטיס) וגם כי מחיר ההעברה מטורינו לקלאב זול משמעותית ביחס למילאנו. הזמנו טיסה גם לבת הגדולה ועשינו ביטוח ביטול טיסה, מה שהתברר בהמשך כמיותר, כי קיבלנו החזר חלקי כשביטלנו את הכרטיס בהמשך וההפרש לא היה משמעותי (הבת אכן התגייסה ולא יכלה לצאת לרגילה באותו שבוע).

התלבטנו אם לשכור רכב או לקחת הסעה, אבל אחרי שהתברר שהגדולה לא מצטרפת, החלטנו להזמין הסעה יחד עם חברים – הסעה פרטית לשמונה אנשים יוצאת ממש משתלמת (סה"כ 473 אירו לשני הכיוונים לואן של 8 אנשים עם 8 מזוודות. יוצא 59 אירו לאדם, במקום 84 אירו לאדם בהסעה של קלאב מד מטורינו).

גם בהשכרת הציוד הוזלנו עלויות. בקלאב רצו מחיר גבוה מאוד (200 אירו למבוגר ו-100 אירו לילד), שבכל החנויות ב- Villeneuve (העיירה שליד הקלאב) המחיר היה זול משמעותית. הבעיה שהקלאב קצת מרוחק, כ-10 דקות הליכה מהחנות הקרובה. בדקנו וראינו שיש מוניות ולכן החלטנו לחפש חנות זולה באינטרנט ולקחת מונית עם הציוד חזרה לקלאב. בדקנו אפשרויות שונות (Sport 2000 שנראתה לנו הכי קרובה, Intersport שהיה לנו ניסיון טוב איתם באוסטריה) ובסוף בחרנו באפשרות הכי זולה שמצאנו (שם מעבר להנחות הרגילות היתה גם הנחה לקבוצה של 8 אנשים ומעלה). הזמנו באינטרנט כמה ימים לפני הנסיעה דרך alpine resorts בחנות sport rent, שקצת יותר מרוחקת משאר החנויות. ציוד סקי ("שחור")/ציוד סנובורד למבוגר עלה 68 אירו (כולל נעליים וביטוח) וציוד לילדה בת 10 (כולל קסדה) עלה 36 אירו. סה"כ שילמנו לארבעתנו 240 אירו! את הציוד אפשר לאסוף מהשעה 15:30 ביום שלפני ההשכרה. זו חנות קטנה, אבל למזלנו כשהגענו היינו היחידים (אח"כ הגיעו עוד) והשירות היה מצויין. כשסיימנו ביקשנו שיזמינו לנו מונית לקלאב (הלכנו לחנות ברגל, כרבע שעה), אבל הם לא מצאו מונית. שאלנו לגבי סקי באס שידענו שיש באתר והם הפנו אותנו לתחנה הקרובה. בתחנה לא הצלחנו להבין איזה אוטובוס צריך (בדיעבד מסתבר שאלה היו אוטובוסים אחרים, לא הסקי באס שמגיע לקלאב), אבל במזל בדיוק משפחה שבה האבא דיבר עברית שחררה מונית גדולה וסידרה עם הנהג שהוא ייקח את כולנו לקלאב תמורה 15 אירו - בהחלט משתלם. גם כשהחזרנו את הציוד לא מצאנו מונית (כולם היו תפוסים עם הסעות לשדות התעופה), אבל כבר הכרנו את האתר ולכן לקחנו את הסקי באס מהקלאב (יש קו אחד, שמביא לגונדולה FREJUS) ומשם זה כחמש דקות הליכה. האם הטרחה שווה את החיסכון הכספי? בגלל שההבדל במחיר היה מטורף (460 אירו) וידענו שנגיע מוקדם (לקחנו את טיסת הבוקר), אז בהחלט כן.

לקלאב הגענו כאמור מוקדם יחסית (בערך ב-13:00). החדרים שלנו היו כבר מוכנים, של החברים לא. את הסקי פאס ניתן לקבל אחרי השעה 15:00. ארוחת צהרים בקלאב עולה 30 אירו לאדם, אז העדפנו לאכול בעיירה (פיצה בקומה השנייה של המרכז המסחרי, לא משהו).

כמה ימים לפני הנסיעה קיבלנו מייל מקלאב מד ישראל שהזמין אותנו לבצע את הרישום לשיעורים ולמיני קלאב On-line ואכן עשינו את זה. לכן היינו בטוחים שאנחנו פטורים משרשרת החיול שבקלאב, ליתר בטחון שאלתי את אחד מאנשי הצוות והוא אישר. שמחים על הזמן הפנוי התקלחנו ונחנו לנו בחדרים. ב-19:00 הלכנו לשיחת פתיחה מייגעת מאוד, שבה הציגו כל מיני אנשי צוות שלא מעניינים אף אחד (האחראי על האפליקציה והאינטרנט, למשל). הכל באנגלית ובצרפתית, אף מילה בעברית לטובת הישראלים, שהיו להערכתי לפחות חצי, אם לא יותר. מידע חשוב לא קיבלנו. האחרונה שהוצגה היתה האחראית על ההדרכה, שממנה הבנו שיוצאים לגלישה ליום שלם מתשע בבוקר עד שתיים בצהרים ואז חוזרים לאכול בקלאב וזהו. לא התלהבנו, אבל השיקול של תנאי השלג נשמע הגיוני. עדיין לא ידענו מתי נפגשים ואיפה. החברים, שלא עשו את הרישום המוקדם באינטרנט בגלל תקלה טכנית, דווקא כן ידעו להגיד לנו ואז הבנו שכנראה יש בעיה וניגשנו לעמדת הרישום של המדריכים, שבמזל היתה עדיין פתוחה (נסגרה בשמונה בערב) והסתבר שאין משמעות לרישום באינטרנט ויש להירשם מחדש... אז בלחץ (ועייפות, כי קמנו בשתיים לפנות בוקר) עברתי בעמדות הרישום של ההדרכה למבוגרים, המיני קלאב לילדים וההדרכה לילדים (לשם גם צריך להביא את הציוד שלהם). ברישום של הילדה הפרטים אכן היו מוזנים אצלם כפי שהזנו באינטרנט, אבל הם רצו לוודא. ממש חבל שלא עשינו זאת בנחת אחה"צ ומעצבן שלא יידעו אותנו כמו שצריך.

היתרון היחיד (אבל המשמעותי) היה שבזמן הרישום, המדריך שאצלו נרשמנו שכנע אותנו לרדת רמה. במקור נרשמנו לקבוצה 3A. אנחנו גולשים הרבה שנים ועקרונית יכולים לגלוש כל מסלול, אבל מעדיפים מסלולים אדומים אותם ניתן לגלוש בנחת. בגלל שידענו שיש מלא ישראלים, ולישראלים יש נטייה להירשם לקבוצות מעל הרמה שלהם, לא רצינו להיתקע בקבוצה שכזו והעדפנו להירשם לקבוצה שקצת תאתגר את חלקנו. אבל כשהמדריך שאל אותנו אם אנחנו רוצים לעשות אופיפיסט ומוגולים, הבנו שזה לא בשבילנו ונרשמנו ל-3B.

בהרשמה של הילדים שלנו לא היו התלבטויות. עבור בת ה-10.5 רמת 3 כוכבים נראתה לנו מתאימה ושילמנו מראש תוספת בגין "הדרכה בעברית", שמשמעותה שמלווה ישראלי מצטרף לקבוצה. בן ה-15 גולש סנובורד. הוא עשה סקי עד לפני שנתיים והשיקול המרכזי למעבר לסנובורד היה ההנחה שבקבוצות הסנובורד יהיו יותר בני נוער (כפי שאכן היה בקבוצה שלו לפני שנתיים והנחנו שכך יהיה גם הפעם).

אצל החברים המצב היה הרבה יותר בעייתי, כי הסתבר שאין קבוצות ייעודיות לבני נוער (רק בחופשות של הצרפתים יש קבוצות נפרדות לבני נוער). כלומר ילדים מגיל 12 גולשים בקבוצות מבוגרים. גם בתוך אותה רמת גלישה לא ניסו לאחד את בני הנוער לקבוצה אחת. בני הנוער איתם יצא לנו לדבר בחופשה מאוד התבאסו מהעניין הזה. אומנם יוצרים כך רמת גלישה אחידה יותר בקבוצות, אבל חלק מהכיף בחופשה זה להיות עם בני גילך ולא עם קבוצת מבוגרים. כל בני הנוער ששאלתי אמרו שמעדיפים קבוצה ברמה לא אחידה, אבל עם בני גילם. אצל החברים הפתרון היה לשים את בן ה-12.5 בקבוצות הילדים (ואכן היו בקבוצות הילדים ילדים ישראלים עד גיל 14) ובת ה-15.5 הצטרפה לקבוצה שאליה נרשמנו אנחנו וההורים שלה.

בבוקר הראשון בשעה 8:30 הבאתי את הילדה למקום המפגש, שם ניסו (ללא הצלחה) להגיד לי ולהורים ישראלים אחרים לא להיכנס. לא מתאים לי להשאיר את הילדה לבד, לפני שאני רואה שיש לה עם מי לדבר. מצאתי כמה ילדים מהקבוצה שלה ואז גם את שחר, שהיה אחראי על המלווים הישראלים והפנה אותי לשני הישראלים ששובצו ללוות את קבוצות 3 כוכבים. זה בהחלט הקל על החששות שלי ושלה ויכולתי לעזוב בשקט. תוך כמה הדקות הילדים עזבו את המקום והלכו במאורגן לנעול את נעלי הסקי ולקבל את הציוד שלהם.

הקבוצה שלנו נפגשה בשעה 9:00 על המדרון שלמרגלות הקלאב. בשלב ראשון חילקו לדוברי אנגלית וצרפתית ואז כל דוברי האנגלית גלשו יחד כשניים-שלושה מסלולים עם שלושת המדריכים. אח"כ חילקו אותנו לקבוצות, כאשר מי שרצה לגלוש יחד עשה יחד את ה"מבחן". ראשונים עשו זאת קבוצה של 6 ואחריהם אנחנו, שהיינו 5. אחרי ויכוח בין המדריכים בצרפתית, לקח אחד המדריכים את שתי הקבוצות האלה ואיחד אותנו לקבוצה אחת אצלו (לשמחתי זה היה המדריך שרציתי וממה ששמעתי אח"כ הוא כנראה היה הטוב מבין השלושה). כך היינו קבוצה של חמישה ישראלים עם שלושה זוגות סקוטים נחמדים ומדריך מעולה (ברטאן). בהמשך היום הבנו שברטאן הוא זה שערב קודם עזר לנו בהחלטה על הרישום לקבוצות. פה המקום לציין שאני ובעלי כבר די הרבה שנים לא גלשנו עם מדריך. לפני שנתיים כשהיינו בקלאב בעלי סרב אפילו לנסות, אבל הפעם החברים שכנעו אותו וטוב שכך. המדריך היה פשוט מצויין: נחמד, מקצועי, מאתגר, אבל משרה בטחון. גם הסקוטים, שגולשים פעמיים בשנה ותמיד עם מדריך, אמרו שהוא אחד הטובים שהיה להם. האווירה בקבוצה היתה טובה מאוד והיה חיבור טוב בנינו. לגבי אופ-פיסט ומוגולים (שזה מה שהמדריך שאל אותנו בערב הרישום ואמרנו שאנחנו לא רוצים), אז דווקא כן עשינו - פעם ראשונה שלי באופ-פיסט אמיתי (רחוק מכל מסלול)! היה בהחלט חוויה, אבל לא משהו שאעשה בלי מדריך. גם מסלול מוגולים קשה הוא הכריח אותנו לעשות )-: מצד שני הוא בהחלט בנה את ההדרכה כדי שנוכל לעשות את שני הדברים ביומיים האחרונים.

ביום השני של הגלישה הצטרף אלינו בחור ישראלי נחמד מאוד, שהצליח לאבד את הקבוצות יום קודם, כשעשו את החלוקה (ממש לא ברור לי איך). הבעיה היתה שהוא גלש פחות טוב מאיתנו ובהתחלה הוא גם לא נזהר מספיק, כך שבבוקר היום השלישי לגלישה הוא נכנס בי והיד שלי כאבה בטירוף. ידעתי שזה לא שבר והמשכתי לגלוש (עם המקלות ביד השנייה), אבל זה לא היה פשוט וערער לי הביטחון. לשמחתי בימים הבאים הכאבים נחלשו ובימים הרביעי והחמישי לגלישה יצאתי לגלוש גם אחה"צ. אז גם ראינו איך השמש גומרת את המסלולים – מסלול נהדר שעשינו בבוקר, היה עינוי של סלאש אחה"צ. באופן כללי, למרות מזג האוויר החם יחסית שהיה ברוב השבוע, תודות לבחירות של המדריך, נהנינו כמעט כל הזמן ממסלולים מצויינים. רק המסלול של החזרה לקלאב היה ממש גרוע החל מאמצע השבוע. בכלל שלא יטעה אתכם זה שרשום שהמסלול הקרוב ביותר לקלאב הוא ירוק – יש אומנם טי-בר ליד הקלאב שמתאים למתחילים גמורים, אבל שאר המסלולים למתחילים/מתחילים + הם לא ליד הקלאב ומצריכים שימוש בסקי באס (יש אומנם מסלול ירוק שמגיע לקלאב, אבל במזג אוויר שאנחנו היינו בו המסלול היה תיאורטי בלבד). בכלל הקלאב ממוקם בקצה האתר והחיבור בגלישה לא מספיק נוח, כך שברוב הימים השתמשנו בסקי באס לפחות בהלוך. כמו כן, לא ראיתי אפילו מעלית כסאות אחת עם כיסוי נגד רוח (בשבוע שלנו זה גם לא נדרש).

לגבי ההדרכה של הילדים, ביום הראשון כשחזרנו ב-14:00 לקלאב ופגשנו אותם, הסתבר שאת קבוצות הסנובורד רמה 2 חילקו לשניים, לפי רמת הגלישה, ובן ה-15 שובץ עם מבוגרים, שרובם דוברי צרפתית (עם עוד ישראלית אחת) ומדריך שבעיקר דיבר צרפתית. בשלב כלשהו המדריך דיבר בצרפתית, שניים התחילו לגלוש והילד גלש אחריהם. אחרי כמה זמן הם עצרו ושאלו את הילד אם גם הוא חוזר לקלאב... בקיצור הילד מצא את עצמו חזרה בקלאב שעה לפני כולם. אומנם בכניסה מישהו חיכה ושאל אותו לשמו, אבל ההרגשה היתה מבאסת. לכן הילד החליט לעבור לקבוצה השנייה, שהיתה קצת פחות טובה, אבל לפחות היו בה עוד 2-3 בני נוער ישראלים. ביומיים האחרונים אומנם אותם בני נוער כבר לא היו (כנראה גלשו עם המשפחות), אבל המדריך הזה דיבר אנגלית והילד גלש אחריו והיה מרוצה ממנו.

גם אצל הקטנה חילקו אותם ביום הראשון לפני רמות הגלישה, אבל כאן הקפידו להשאיר יחד את שני הילדים הצרפתים - כל השאר היו ישראלים. מבחינת הילדה היו עליות ומורדות במהלך השבוע, אבל גיא המלווה הישראלי היה מצויין ופתר את הבעיות: ידע לתת תשומת לב כשצריך, עזר בהיבטים החברתיים, גלש כמאסף ונסך בטחון. גם ניק המדריך היה בסדר גמור. לגבי התרגום הילדה אמרה שלא צריך, כי "רואים מה המדריך עושה ומחקים אותו". אבל כאמור התרומה של המלווה הישראלי היתה גדולה מאוד, לפחות לבת שלי. הדבר היחיד שהיה לי לנו מוזר היה שאחרי היום השלישי לגלישה, כשנפגשנו עם המדריך (היה אחה"צ מפגש של הורים עם המדריכים של הילדים) ושאלנו אותו לאן לקחת אותה ביום האחרון, שבו אין הדרכה, הוא אמר למסלולים כחולים וירוקים. זה נראה לנו מוזר, כי היא כבר עשתה מסלולים אדומים וכששאלנו את המדריך שלנו לגבי רמה של 3 כוכבים הוא אמר שהם יכולים לעשות כל מסלול.

לאור המלצות המדריך של הקטנה החלטנו ביום האחרון שלא לגלוש עם החברים (שהבן הצעיר שלהם גולש טוב יותר מהקטנה שלנו). לקחנו את הסקי באס והלכנו לכיוון מעלית הכיסאות, אבל אז בעלי שם לב שהכפפות לא איתו... לא רצינו סתם לחכות לו (עד שייסע לקלאב ויחזור עם הכפפות) אז לקחנו סיכון והסברתי לו איפה לפגוש אותנו למעלה. למה סיכון? כי בעלי חסר חוש כיוון לחלוטין... אבל זה היה ממש פשוט והוא אכן מצא אותנו. כשהתחלתי לגלוש עם הילדים הופתעתי לטובה – הילדה גלשה מהר ובשליטה! עשינו כמה מסלולים באזור הסנופארק (יש סנופארק עם 4 רמות שונות, כשרמה הגבוהה היא למקצוענים, לדברי המדריך שלנו), עד שבעלי חזר ואז נתנו התחלנו לגלוש יחד. זרמתי עם הילד, שגלש קדימה, אלא שהגענו למסלול אדום קרחי וצר, שהיה לא קל גם עם המדריך כמה ימים קודם... חששתי מה יהיה עם הילדה, אבל היא עשתה אותו אחרי בלי להגיד כלום. בסוף אותו היום הגענו בטעות למסלול אדום די תלול והילדה פחדה. אז אמרתי לה שתגלוש אחרי בסיבובים גדולים. על הסיבוב הראשון כמעט איבדתי שליטה והילדה עקפה אותי וירדה בסיבובים קצרים למטה... בקיצור, למרות האזהרות של המדריך שלה היא גלשה מצויין ובהחלט השתפרה.

לגבי המיני קלאב של הילדה, לא ממש הרגשנו שהוא קיים – הילדה לא ידעה איזה פעילויות יש אחה"צ ולא השתתפה באף אחת מהן. באחד הבקרים יצא לי לראות מישהי מהמיני קלאב מזמינה את הילדים באנגלית לפעילויות אחה"צ והם בכלל לא מבינים מה היא אומרת. זה היה ממש פספוס לדעתי, כי לפי מה שאמרו לי היו באותו שבוע 74 ילדים ישראלים בגילאי 4-10 וכיוון שחזרו מהגלישה כבר ב-14:00 היה הרבה זמן מת. בכלל בגלל החזרה המוקדמת הרגשנו שחסרה קצת פעילות. אומנם יש בקלאב בריכה, אבל חדר הכושר הוא לגילאי 18 ומעלה (מה שביאס את בן ה-15). היו הפעלות אחה"צ בלובי, אבל הן היו מיועדות בעיקר למשפחות הצרפתיות (שהיו מיעוט באותו שבוע).

בעיה נוספת היתה שהילדים בקושי קיבלו אוכל בבוקר: הם נפגשו בשעה 08:30 ועד השעה 14:00 גלשו. הם עשו אומנם הפסקות על ההר, אבל האוכל שקיבלו הסתכם בחתיכת עוגה או במקרה הטוב שתי חתיכות (וגם זה רק אם אהבו את העוגה של אותו יום). זה ממש לא הגיוני עבור ילדים (המבוגרים עשו הפסקות במסעדות על ההר ויכלו לקנות לעצמם משהו). פניתי לאנשי הצוות וגם למנהלת המקום, אבל דבר לא השתנה והילדה חזרה מורעבת ועצבנית. נתנו לה אוכל לשים בכיסים, אבל זה לא היה אידיאלי.

תכננו באחד מימי אחה"צ לנסוע לטייל ב- Briancon . יש אוטובוס שעובר בכביש הראשי (כעשר דקות הליכה מהקלאב) ומגיע לשם (כרטיס יומי עולה 3 אירו), אבל הנסיעה אורכת כחצי שעה וגם אז להבנתנו מגיעים למרכז העיר ולא לעיר העתיקה, אז החלטנו לוותר.

לסיכום היה מוצלח מאוד. בין הגורמים להצלחה של החופשה היו: מבנה החדר שאפשר פרטיות לילדים, המדריך המצויין שלנו, המלווה הישראלי של הקבוצה של הילדה והחברים שנסעו איתנו (-:

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של מיכל ע?

‹ הפוסט הקודם
הדרכה בעברית ב- Bad Hofgastein
הדרכה בעברית ב- Bad Hofgastein
מתוך הבלוג של מיכל ע
02-08-2018
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של מיכל ע »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על סר שוואלייה

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי סר שוואלייה? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
סגור
0
×