חמישה ימים לתרמילאי בברצלונה

נהוג לחשוב שחופשה בברצלונה היא משימה לא זולה במיוחד עבור התייר הממוצע. הנה סיפור טיול בן חמישה ימים בעיר, המוכיח שגם לתיירים צעירים ולתרמילאים יש בהחלט סיבות טובות להגיע אל העיר. ענת וקין מביאה את סיפור החופשה בעיר ועצות טובות ומועילות איך ליהנות מכל מה שיש לעיר להציע- מבלי לשבור תוכנית חיסכון.
ענת וקין
|
מפה
תמונה ראשית עבור: חמישה ימים לתרמילאי בברצלונה
© יעל כפיר

הקדמה

קישואים? קישואים וטופו?! זה אולי הדבר הראשון שאדם חושב עליו כשאומרים לו "ארוחת בוקר". אפילו אם היא במטוס ואפילו אם זה מטוס צ`ארטר. אחרי שגלשתי בצורה תמימה לחלוטין באתרי ה"רגע האחרון", אחרי שגיליתי שיש עוד יום וחצי שלמים עד הטיסה הזולה והנהדרת, אחרי שהפנמתי ששביתת הסטודנטים על שכר הלימוד לא מתכוונת להסתיים, התקשרתי לרז, הוא התקשר לבוס שלו, ואז התקשר אלי כששנינו צורחים את השיר "ברצלונה" של להקת קווין האגדית אחד לשנייה באוזן.

הודות לאתר למטייל, הצלחנו לאסוף מידע על ברצלונה במינימום זמן. לקחנו תיק גב קטן לשנינו (כנראה שלא הפנמנו איך להיות בורגנים), סגרנו על הוסטל זול במקום טוב ואפילו לא הספקנו להתרגש יותר מדי (כמובן חוץ מהשיר "ברצלונה" שהמשיך להיצרח בכל הזדמנות). אחרי טיסה של ארבע שעות ועשרים דקות מלאה בטלטולים מוזרים, נחיתה שכמעט הוציאה לכולם חוליות בגב מצאנו את עצמנו עם בשדה התעופה של ברצלונה.

מגיעים לברצלונה

באינפורמשיון של שדה התעופה כוונו אותנו לרכבת לברצלונה, שהייתה במרחק 5 דקות הליכה. קנינו כרטיסיית T-10, לאחר שהכרטיסן הסביר לנו בקטאלנית (שזה משהו בין צרפתית לספרדית) ובהרבה תנועות ידיים (שזה תופס בכל מקום...) שהכרטיסייה, שעלתה 6.90 יורו, טובה לכל כלי תחבורה (חשמלית מטרו, רכבת ואוטובוס), בכל ברצלונה (Zone 1) וזה תופס גם לרכבת משדה התעופה. הרכבת, שמגיעה כל חצי שעה, לקחה אותנו לברצלונה תוך 20 דקות וירדנו בתחנת Placa Catalunia. אחרי הליכה של 5 דקות (או תחנת מטרו אחת) הגענו ל-Buba GuestHouse ברחוב אראגו (Arago מס` 239, מחיר 24 יורו לאדם בחדר זוגי עם מיטת קומותיים, שרחבה מספיק לישון עליה שני אנשים). ה"אירוח" כולל ארוחת בוקר רגילה ביותר, קורנפלקס, לחם עם ריבות ותה/קפה. המיקום, כך התברר, היה נהדר. לא ברובע הגותי אבל מספיק קרוב לרמבאלה (Rambla). כך, שאת המוזיאון של Tapias וה-Casa Batallo של גאודי ממש היה אפשר לראות מהחלון.

היום הראשון

היות ונשאר לנו חצי יום, החלטנו ללכת לאורך הרמבאלה, עד הנמל. הרחוב הרחב הזה מכיל את מוזרי, צעירי ופושטי יד של ברצלונה ואולי גם של האזור. הלכנו לאט לאורך השדרה תוך אינסוף קליקים על המצלמה, עצירות ליד אמני רחוב שונים, ביניהם: כדורגלן עם 3 כדורי רגל, שדון, נסיכה, שטן, אינדיאנים מזמרים ועוד ועוד. בסוף השדרה, נמצא הפסל של קולומבוס או בשמו הקטלני Cristobal Colon. המשכנו הלאה לכוון הנמל, שכבנו לנוח, על גשר העץ (יחד עם חצי ברצלונה), שהיה חמים ונעים. בטמפרטורה של 22 מעלות זה היה די מושלם. לאחר מכן המשכנו לאקווריום. האקווריום היה די מאכזב ואפילו אחרי הנחה של סטודנטים, הכרטיס עלה 14 יורו. היה נחמד אבל לא יותר מזה, המון דגים, יצורים מוזרים וגולת הכותרת- כרישים בבריכת זכוכית עם מנהרה מזכוכית, אליה אפשר להיכנס ולצלם אותם ממש כמו בצלילה עם כרישים (אבל לא בדיוק).

את הדרך חזרה עשינו ברגל, פעולה שבחמישה הימים הקרובים תחזור הרבה מאוד. הלכנו לפארק הסיטאדלה (Ciudadela), טיילנו בגניו, ראינו פסלים, מצודות לשעבר (בניין המוזיאון הזואולוגי) ושער הניצחון (רק לא ברור ניצחון של מה או של מי), שהיה שער הכניסה לתערוכה של 1929. בערב, לפי המלצת הבחורה בהוסטל הלכנו לאכול בטפאס בר, בו מוגשות המון מנות מיניאטוריות עם בירות מהחבית. הבר היה נחמד אך זה לא ממש השביע אותנו ואת חלקנו ממש לא. החוויה מומלצת. אבל, לדעת שמשם ממשיכים לאוכל אוכל... חזרנו להוסטל, תכננו את היום למחרת, מקלחת ושינה עמוקה ומתוקה.

היום השני

אחרי ארוחת בוקר שכללה כרגיל קורנפלקס, לחם, קפה, שני גרמנים, שני שוודים, שני תורכים ואנחנו, הרחקנו עד לפארק גואל (Park Guel) . לפארק נכנסנו דרך הכניסה האחורית. זהו רחוב תלול בצורה קצת מפחידה ואם לא היו שם דרגנועים, אז זה באמת נורא. אבל הספרדים יודעים לחיות וכדי שאנשי ברצלונה לא יתאמצו יותר מדי, התקינו דרגנועים חינמיים לפארק חינמי. מדהים. על אחד הבתים ראינו שלט: Why Call it Tourist Season if we Cant Shoot Them, מה שנתן מושג על דעתם האמיתית של הברצלונאים על מליוני התיירים.הפארק הוא ללא ספק אחד הפארקים המגניבים, עם אופי. כל רבע שעה התיישבנו במקום אחר בפארק והערצנו, פעם מרפסת עם נוף, פעם שורה של עמודים, פסל צבעוני, נגן רחוב או סתם המולה קטאלנית של ילדים וזקנים.

אחרי כמה שעות והמון תמונות, ירדנו מהגבעה שעליה יושב הפארק, מהכניסה הראשית. בדרך לתחנת המטרו קנינו סנדוויצ`ים במכולת מקומית ומשם המשכנו ליצירתו המפורסמת ביותר של גאודי ואולי סמלה של העיר ברצלונה, הסגראדה פמיליה (Sagrada Familia). פנימה לא נכנסנו, שמענו שיש בעיקר פיגומים ואנחנו במילא לא כאלה חובבי כנסיות מושבעים. ישבנו בפארק שמאחורי הצד של גאודי, מאחורי מאגר מים יפה עם ריח קצת מוזר ואכלנו את שארית הסנדוויצ`ים. לאחר שעה, הלכנו להסתכל על המרכיבים המסורתיים והמודרניים בפיסול. חייבים לא? ואז החלטנו לעבור לצד השני, שתכנן היורש של גאודי ולהעריץ אותו קצת. אחרי הערצה של כמה דקות נרדמנו על הספסל, כשרצועות התיק מגולגלות סביב היד והרגל כי הפחידו אותנו מכייסים. כשהתעוררנו, שוטטנו לנו ברחובות ברצלונה ומצאנו סוף סוף סופר פתוח. כל כך התלהבנו, שקנינו המון נקניקים, גבינות ולחמים. קנינו גם פסטה, שלא יגידו שלא ניצלנו את המטבחון בהוסטל. פשוט וטעים. בערב הלכנו סתם לשבת בכיכר.

היום השלישי

בשעה לא אופיינית לספרדים, 7:55, התייצבנו על רציף תכנת המטרו P. Gracia וחיכינו לרכבת לחירונה (Gerona) ומשם לפיגוארס (Figueras), למוזיאון של דאלי. עניין חשוב שנדרשה נפילה כדי להבינו הוא, כשהספרדים כותבים שהמטרו/ רכבת יגיעו בשעה מסוימת, זו בדיוק השעה שבה היא תגיע, ולא דקה לפני. כך שאם מגיעה רכבת כמה דקות לפני לתחנה ואתם כמעט בטוחים שזו הרכבת הנכונה והיא גם נוסעת לאותו הכוון- טעות בידיכם. בשעה 7:48 נכנסה לרציף רכבת עם השם St. Andrew. היות וזו הייתה התחנה הבאה, עלינו על הרכבת. זה מוביל אותי למסקנה נוספת- שם התחנה הרשום על הרכבת הוא התחנה האחרונה. בשתי מילים: ארבעים דקות. זה הזמן שחיכינו בתחנת סנט אנדרו לרכבת שכן עוצרת בה ומגיעה לחרונה (מיותר לציין, שזאת שפספסנו הייתה אקספרס והשנייה פרברים).

בחירונה, כמו ברוב המקומות בברצלונה, יש שילוט לא רע בכלל מהיציאה מהמטרו ולאתרים תיירותיים. הגענו לעיר העתיקה ולקחנו מפה מהאינפורמשיון ליד הנהר, שם גם דיברו אנגלית וגם סימנו לנו על המפה את המקומות בהם אפשר לעלות על החומה. שווה להגיע לקתדרלה, זה מבנה עצום מימדים ומרשים בגובהו, כיאה לבניה הגותית ובכלל לבניה קתולית. את הדרך חזרה עשינו על החומות, ממנה אפשר לראות חלקים מהעיר מלמעלה.

אחרי קפה (Café con leche, שזה הפוך ואין מה לנסות להסביר שזה אספרסו עם חלב כי את זה הם לא מבינים) בחלק הישן של העיר, ו-40 דקות נוספות ברכבת הגענו לפיגורס ומשם, כמה מפתיע, שילוט מעולה למוזיאון של דאלי. המוזיאון נורא מומלץ, גם למי שלא תלה באיזשהו שלב של חיו רפרודוקציות של דאלי בשירותים או במסדרון. המוזיאון גאוני ומטורף, כמו גם דאלי עצמו. אפשר לשוטט כמה שעות במסדרונות ובחללים שלו ואם אפשר להצמד להדרכה באנגלית או כל שפה שמבינים, מומלץ מאוד (כמובן שאפשר לקנות ספר או את הטלפון המצחיק שלהם שמסביר על יצירות). הכרטיס מקנה גם כניסה למוזיאון התכשיטים של דאלי. הוא יותר קטן ואינטימי וכדאי מאוד מאוד לעבור שם, זה ממש מאחורי המוזיאון המרכזי. הדרך חזרה הייתה נעימה מאוד, כמו רוב חווית התחבורה הציבורית בברצלונה וארכה כשעתיים. הגענו מוקדם והחלטנו לבקר את הבית השכן, ה-Casa Mila או בשמו המקומי La Pedrera, גם הוא, באופן לא מפתיע, של גאודי. עלינו על הגג, ראינו ארובות מעוצבות ידי אמן, דירה לדוגמא כפי שהייתה כנראה ב 1908 כשהבית נבנה, דגמים קטנים של הסגרדה פמיליה ומבנים בפארק גואל. בערב הלכנו לאכול בפסאז` דה גרסיה, ליד הפלאצה קטאלוניה.

היום הרביעי

קמנו בבוקר רגועים כי הספקנו יותר ממה שתכננו להספיק וזה אומר שיהיה זמן לא לעשות כלום וליהנות מהאיכות חיים הספרדית, של לישון עד מאוחר, לקנות דברים, לשתות קפה טעים ולאכול אוכל משובח. את הלילה השלישי הזמנו באכסניה אחרת. לא היה מקום בבובה, אז חשבנו להתפשר על חדר משותף רק ללילה האחרון. את התיק הגדול החלטנו להשאיר בהוסטל לסיים את ה"אתרים" שקרובים ורק אז לעבור לאכסניה השנייה שהייתה קרובה למונטז`ואיק. כמו ילדים טובים עברנו ליד נפלאות הארכיטקטורה המומלצים, עוד כמה בתים שתכננו גאודי ובני זמנו המודרניסטיים. בעיקר ברחוב ה Diagonal וסביבתו. לקחנו את הדברים ונסענו לאכסניה בשם Alberg Barcelona Pere Tarrés (23 יורו לאדם בחדר של 6 כולל ארוחת בוקר) שהתברר שהייתה רחוקה עוד יותר ממה שחשבנו אבל נקייה וחדשה (במקום ברגל נוסעים במטרו. לא נורא אבל כבר הפכנו למפונקים).

משם הלכנו לכוון המונטז`ואיק. בדרך הגענו לפארק התעשייתי שמעוצב בהרבה ברזל ובטון אבל למרות זאת זה מקום מקסים שנעים להיות בו, המון מחשבה. בתחילתו יש מגלשה בצורת דרקון מברזל, כשמתגלשים בה מגיעים לאזור עם המון אגמונים ומים וללא דרך חזרה. רק אחרי כמה דקות של חיפושים מצאנו את רצועת הבטון שמובילה חזרה לשביל הראשי של הפארק (במקום יש גם שירותים ובית קפה). דרך ה Placa Espania הגענו למונטז`ואיק, טיילנו בגנים שבסביבה, ומצאנו את המוזיאון של Miro שהיה סגור. כשהחשיך תפסנו מקום טוב ממש מול המזרקה הקסומה וחיכינו שיחשיך. כשבכל חצי שעה עגולה מתחילה להתנגן מוזיקה קלאסית לפי תנועות המזרקה (או שזה ההפך?), אחרי שעה של צפייה ניהיה מספיק חושך וראינו את האורות ואת הצבעים היפים. הדרך חזרה עברה מהר, עשינו הפסקת אוכל במסעדה קטנה של מקומיים, הזמנו פיצה טעימה ובלינצ`ס עם פטריות, והכול הכול בספרדית.

היום החמישי

כשהתעוררנו גילינו שהתווספו לנו עוד שני אנשים בחדר, אז התארגנו בשקט וירדנו לחדר אוכל. שוב, קורנפלקס, קרואסון עם ריבה, לחם, תה/ קפה. אחרי קניות של מיני אוכלים ספרדיים בסופר, לקחנו מטרו לאיזור הרמבלה. אחרי שסיימנו את חובתנו למולדת וראינו את הרחוב שתוחם את האזור היהודי של ברצלונה לפני הגירוש, ראינו את הכנסיות הקטנות ברובע הגותי והלכנו לקתדרלה הישנה של העיר. המקום עצום ויפה מאוד, מלא באבססים קטנטנים עם פסלי קדושים מקומיים והרבה אוירה כנסייתית משהו. בחוץ ישנו שוק פשפשים, שמסתבר שגם סוחרי העתיקות הבינו שהכול חוזר בסוף ועל ה"רטרו" הזה אפשר לעשות הון. ראינו כמה ריקודי טנגו של זוג אמני רחוב והתחלנו פשוט לשוטט בחלק הישן של העיר. מצאנו את בניין הארכיון של האינקוויזיציה הספרדית, צילמנו הרבה גרגולים על בתים ובעיקר נכנסנו המון לחנויות הקטנות והמגניבות: חנות להיפים, חנות של בגדי שאנטי, חנות מעצבים, חנויות יד שניה וכו`. בסוף גם יצאנו עם שלל קטן של בגדים לא מאוד יקרים.

אחרי קניית יינות משובחים בשוק בוקריה שעל הרמבלה, ביקשנו מהבחור החביב (דובר האנגלית) להמליץ לנו על מקום טוב לאכול בשוק, הוא הצביע על מקום עמוס באנשים, ועוד אנשים שעמדו מאחורי אלה שישבו. אחרי המתנה של כחצי שעה מאחורי זוג ספרדים שאכלו ואכלו, הזמנתי צלחת של מאכלי ים טריים להפליא, רז הזמין חזה עוף עם תפוח אדמה ושניהם היו מעולים. היות ונותרו לנו 3 שעות עד שצריך לזוז לכוון השדה תעופה, החלטנו לחזור לפארק הטכנולוגי מאתמול, ולהעביר את הזמן על הדשא. בשעה 20:00 נסענו להביא את התיק מהאכסניה. מטרו, רכבת ואחרי דחייה של שעה, טיסה מהירה הביתה. אך לא לפני שעשינו פעמיים "צ`ק אין"- פעם לנו ופעם ליינות.

אתרים שפספנו

  • פואבלו אספניול (Pueblo Espaniol): באיזור המונטז`ואיק. אוסף של בתים שמאפיינים מחוזות שונים בספרד שנבנו לתערוכה של 1929. סיבה: כל כך הרבה בתים יפים בברצלונה עצמה, הייתה הסכמה כוללת לבזבז את הזמן במקום אחר.
  • הכפר האולימפי והאצטדיון כדורגל. חוסר זמן או חוסר עניין. לא ברור מה מהם.

חשוב חשוב

  • לסטודנטים, להביא את תעודת הסטודנט שלכם מהארץ, בכל המקומות שיש בהם הנחות, זה תופס. ממש אין טעם לעשות את הכרטיס הבינלאומי. לשאול ולא להתבייש "Hay Discuento para Estudiantes?" הכוונה האם יש הנחות לסטודנטים.
  • יש המון המון מקומות לאכול בברצלונה, אנחנו לא התאכזבנו ולו פעם אחת. האוכל טעים ולא נורא יקר לרוב, התפריט בספרדית וקטאלנית (ולפעמים באנגלית) תלויי בחוץ ומומלץ לבדוק מחירים וכמובן לדעת כמה מהמילים הבסיסיות לעוף, בקר, חזיר ומאכלי ים בספרדית או קטלנית.
  • לפי חוק חדש שהוכנס (שהבנתי שתופס לכל מערב אירופה וארה"ב), אסור להכניס בקבוקים עם נוזלים (החרימו גם קרם ידיים) למטוס וזה כולל מים, יין, בשמים וכו` לעטוף את הדברים טוב ולשלוח בתוך התיקים הגדולים.
  • סופרמרקט גדול יש ממש על הרמבלה, לא רחוק מפלאצה קטלוניה. שווה, אם לא רוצים לאכול כל היום בחוץ.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×