טיול באיטליה - מסלול באומבריה וליגוריה, בין כפרים והרים

אומבריה, המחוז ההררי וליגוריה, מחוז החוף בצפון-מערב איטליה, מבטיחים לכם טיול בין הרים, כפרים ונופים בלתי נשכחים. בכתבה הבאה, מסלול טיול בן חמישה ימים, דרך המחוזות הקסומים הללו, עיירות ימי ביניימיות וכפרים יפהפיים.
יובל סמואל
|
מפה
תמונה ראשית עבור: טיול באיטליה - מסלול באומבריה וליגוריה, בין כפרים והרים
© איתמר ברק

יום ראשון: מפלי מרמורה, ספולטו, הגעה לאורבייטו

המראנו עם טיסת אל על לרומא. להפתעתנו, במשרד Avis בנמל התעופה פיומיצ'ינו (Fiumicino) אמרו שאין להם רכב בשבילנו והציעו לנו רכב מסוג Punto, במקום רכב D Class. סירבנו ורק לאחר שעה צצה איזו גולף. מאוד התאכזבנו מהם, מה גם, שכל שעה בטיול הייתה חשובה ומחושבת והימים כל כך קצרים. נסענו מהשדה למפלי מרמורה (Cascata Delle Marmore). מדובר בנסיעה לכיוון צפון-מזרח, קצת מעל 100 קילומטרים. המפלים משמשים גם כתחנה הידרואלקטרית ליצור חשמל, כך שהמפל "עובד" רק בשעות מסוימות, שנקבעו ופורסמו מראש, באתר האינטרנט: www.marmore.it.

טיול בליגוריה ואומבריה. צילום: יובל סמואל
 



הגענו בשעה 12:15 וזו הייתה שעה שהמפל היה במלוא עוזו (עד השעה 13:00). הכניסה עולה שמונה יורו למבוגר ובמחיר הזה, מאפשרים להיות תחת רגלי המפל וגם בראשו, בכפר מרמור - כשם המפל. ניצלנו את ההזדמנות והיינו בשני המקומות. החניה כלולה במחיר הכניסה ולא משלמים פעמיים (למטה ולמעלה). קל מאוד להגיע אם כותבים באינטרנט או בג'י.פי.אס את שם הכפר הנמצא ליד האתר Papigno. מיקומו הינו בדיוק באמצע, בין האזור התחתון ובין העליון. הכפר הוא ימי-בניימי ציורי כזה וצריך לנהוג בו בזהירות רבה. רוב הזמן שהינו למטה, בסמוך לכביש הראשי. יש גם מסלולי טיול לנקודות שונות בשמורה, המובילים למספר נקודות תצפית נוספות על המפלים. כל מבקר מקבל מפה בקופה, עם הסימון המדויק של המסלולים. מה שבטוח, בנקודה התחתונה, יש רסס מהמים שיכול להרטיב. בקיץ זה משמח, אבל בחורף - לא בטוח. לחלק מהאנשים היו שכמיות והם נראו כמו שקיות מהלכות.

משם נסענו לעיר ספולטו (Spoleto), עוד עיר ימי-ביניימית. בשל חג המולד היא הייתה מושבתת. בעיר ספולטו קיימים ארבעה מקומות לבקר בהם: הגשר, דואומו, אמת המים והטיילת. את אמת המים לא מצאנו. טיפסנו לתצפית על העיר וירדנו משם במערכת של שישה דרגנועים. לסיכום: אם לא חייבים, אז לא צריכים להגיע, אבל הגענו, נהנינו וראינו. משם נסענו למלוננו באורבייטו - Villa Ciconia. המלון היה ריק, אבל היה לנו חם ונחמד והדלקנו נר שישי של חנוכה. יש חניה ואינטרנט, אבל לא הייתה מעלית. כדאי תמיד לשאול ולברר מראש. בערב ערכנו ביקור לילי קצר בעיר העתיקה באורבייטו (Orvieto), היה קר, עשינו סיבוב וחזרנו כעבור כשעה. אתר האינטרנט של העיר: www.orvieto.regioneumbria.eu.

 

יום שני: אורבייטו, טודי, אסיסי

בבוקר חזרנו לאורבייטו - העיר העתיקה. מה שלא יכולנו לראות אמש, ראינו בבוקר. העיר העתיקה ממוקמת על צוק נישא והיא מתוקתקת ומתויירת. כנראה שהאיטלקים חוגגים את יום חגם יומיים, כי במועד ביקורנו, למחרת חג המולד, היו מעט אנשים ומרבית החנויות היו סגורות. מה שלא הקשה כמובן על מציאת חניה. שעת חניה עולה יורו, מחיר סביר. עברנו שוב בדואומו, ובבאר החציבה (Pozzo Della Cava), שזו מערכת של תמונות ואירועים מההווי הנוצרי, שבמרכזן באר עתיקה ועמוקה. כניסה עולה שלושה יורו ורק אחרי שיצאנו, שמתי לב שזה לא המקום שהתכוונתי אליו. הכוונה הייתה לעיר התת-קרקעית Citta Sotterranea. ניסינו לחזור לשם למחרת (ראה בהמשך). אתר אינטרנט: www.orvietounderground.it.

הצטיידנו במצרכים בסופר, ונסענו לטודי (Todi). זו גם עיר עתיקה באותו סגנון, אבל מפורסמת הרבה פחות. הדרך אליה נופית וצמודה בחלקה לגדת אגם. אנחנו לקחנו דרך ארוכה יותר, כי חיפשנו מקום מתאים לפיקניק, אך לא מצאנו. בטודי עשינו סיור רכוב היות והפוניקולר לא עבד. המשכנו לאסיסי (Assisi). היות והגענו אחרי השעה שלוש, רצנו מיד לטירה. להגיע היה קצת מסובך, כי לא ידענו איך היא נקראת בשילוט, אז לטובת כולם: Rocca Maggiore. כניסה עולה חמישה או שמונה יורו, תלוי אם הולכים גם למוזיאון, אנחנו החלטנו, שלא ללכת. הקופאי עשה שם את טעות חייו ואמר לחגית, אישתי, שיש בפנים מקומות שיוצאים מהם עם ורטיגו, אז היא ויתרה. בסך הכל מדובר על שלושה גרמי מדרגות סלאלום, לא גבוהים במיוחד ובדיעבד היא הצטערה על ההחמצה. הנוף יפה, המגדלים שולטים על הסביבה וניתן להעביר שם חצי שעה.

נוף טיפוסי, צילום: יובל לימון


משם נסענו דרך סמטאות צרות לצנטרום. רצינו לחזור באותה הדרך שבאנו, אבל פתאום היא נהייתה חד סיטרית. חנינו בחניה ציבורית (חינם לשעה אחת), כדי להגיע לכנסיית פרנציסקוס הקדוש, אבל אז נאמר לנו שזה במרחק של שעה הליכה, אז חזרנו לרכב. יש לשים לב, כי יש הגבלות קשות בחניה מסביב לכנסיה ובמו עינינו ראינו שוטר מחלק דוחות למכוניות, אשר חנו שלא במתחם המתאים. הומלץ לנו לחנות בחניית בית הקברות, המרוחקת 600 מטרים מהכנסייה, אבל המגרש שם קטן מאוד, לפיכך עדיף להגיע מן העיר ולחנות בחניה ציבורית רגילה.

הכנסייה יפה, גדולה ומרשימה והכניסה אינה כרוכה בתשלום. המתחם כולל שירותים נקיים בתשלום (0.6 יורו לאדם). בינתיים ירד הערב והכנסייה הייתה מוארת בצורה מאוד מרשימה ובאופן שנראה למרחוק. ניתן להסתובב שם בסביבה וברחובות הסמוכים ולא תהיו לבדכם. במועד ביקורנו היו הרבה אנשים וקשה לדעת אם זה בגלל חג המולד, שנחגג אצלם יומיים, כאמור לעיל, או שתמיד זה המצב. חזרנו למלוננו באורבייטו. היות ולא חזרנו דרך האוטוסטראדות וכבר היה חשוך, שמנו לב כי הכבישים אינם משולטים כראוי ויש לנסוע בהם במשנה זהירות. ביציאה מאסיסי היו עבודות בכביש (בכפר שנקרא לוס אנג'לוס) והג'י.פי.אס התעקש לתקן אותנו בדרכים שאינן קיימות, מה שסובב אותנו קצת בסביבה. בסופו של דבר הסתמכנו על החושים הטבעיים שלנו ונחלצנו משם. לשימושכם, מפת איטליה.

יום שלישי: נסיעה לליגוריה דרך ארצו, והגעה לראפלו

בבוקר היה קר מאוד. כשנכנסנו לאוטו בתשע בבוקר, היה רק 1.5 מעלות, אך בתוך המלון לא מרגישים כלום. אינקובטור ממש. נסענו שוב לעיר העתיקה על מנת לבקר במערות הפרה-היסטוריות, בכיכר הדואומו. כאמור, אתמול פספסנו והביאו אותנו ל-Cave, שזו רק באר עתיקה עם מוטיבים נוצריים. כשהגענו, אמרו לנו שפותחים רק בשעה עשר והסיורים הם בהדרכה בלבד, אז ויתרנו ועזבנו. מי שיגיע, שיעדכן אותנו. הכניסה היא ליד תחנת האינפורמיישן, ממול הכניסה הראשית לדואומו. נסענו צפונה, ועברנו בארצו (Arezzo). משום מה, היה נדמה לי שהעיר מעניינת, מה גם שהיא מופיעה בחלק מהמסלולים של הטיולים המאורגנים. אבל כשהגענו זה היה מאכזב ואין מה להשוות לאורבייטו והם גם לא מנסים.

מזג האוויר היה מעולה. בהיר לחלוטין עם 13-16 מעלות, שזה ממש אידאלי. משם לראפלו (Rapallo), נסיעה של 285 קילומטרים, רובם באוטוסטראדה (22 יורו). הלך לנו מאוד מהר. קצת התקשינו באיתור מלוננו (Bristol), אבל מצאנו ושמחנו ששדרגו לנו את החדר לצד שפונה לים. לילה עלה 132 דולר. בערב עוד ירדנו לסיבוב בעיר הנחמדה הזו, אבל הכל כבר היה סגור. למרות מה שחשבתי, האינטרנט לא היה בחינם, אבל מוכנים להקצות לכל אורח 20 דקות חינם במחשב הציבורי, אחת ליממה. גם את זה מוטב לברר בטלפון מראש. יצוין כי ניתן לגלוש ברשת Swisscom, אבל שכל אחד יעשה את החשבון. הם גובים 0.17 יורו לדקה וצריך להקפיד בהתנתקות מהם.

יום רביעי: פורטופינו וסנט מרגרטה, צ'ינקווה טרה

לפני הצהריים נסענו לפורטופינו (Portofino). הדרך מחייבת נהיגה איטית וזהירה, כי זה כביש צר ודו סטרי. שוב, מעניין איך זה בקיץ. הנהיגה בכביש הצר מזכירה את אזור אמלפי (Amalfi). היכן יפה יותר? אי אפשר לשפוט... הגענו, חנינו, עשינו מסלול רגלי ארוך, אבל למגדלור לא הגענו משום מה. כפר יפהפה ומתוקתק, אין מה לומר. החניה אינה זולה, שעתיים ראשונות 5.5 יורו לשעה ואחר כך זה קצת יורד. אנחנו על שעתיים וחצי שילמנו 14 יורו. אתר אינטרנט: www.comune.portofino.genova.it.

מחוזות קסומים באיטליה. צילום: יובל סמואל
 





משם נסענו לצ'ינקווה טרה (Cinque Terre), לכפר המערבי ביותר, מונטה רוסה (Monterosso). הנסיעה אינה פשוטה. כ-40 קילומטרים באוטוסטראדה וכ-30 קילומטרים נוספים בין הכפרים. כשהגענו, חשבנו שכל העיר בשיפוצים, אבל עד מהרה הסתבר שהעיר נשטפה בסערה גדולה בחודש נובמבר ומאז מלקקת את פצעיה. כתוצאה, החניה חינם, הרבה חנויות ריקות והרחוב הראשי (הניצב לים) הינו תעלה אחת פתוחה. בנוסף, לצערנו, הדרך (שביל להולכי רגל) לכפר הקרוב ורנצה (Vernazza) הייתה חסומה ולא רצינו לנסוע ברכבת, כי באנו עם מכונית, אז טיילנו בכפר וסעדנו את לבנו בחוף. הבנו מדוע לא גבו על חניה בכניסה לכפר. הם שמחים על כל מי שבא ומן הסתם גם מזדהה. חזרנו לרפאלו, שוטטנו בעיר, החנויות עוד היו פתוחות וחזרנו למלוננו. הפעם איתרנו אותו בקלות. לידיעת המבקרים, על החוף קיימים מתקני שעשועים, כמו מכוניות מתנגשות, הגרלות וכיוצא באלה.

יום חמישי: פיזה, אורביטלו, פיומיצ'ינו

מזג האוויר קצת השתנה, לא ירד גשם, אבל היה מעונן חלקית. מתאים למצב של חזרה הביתה. לפני הצהריים עברנו בפיזה (Piza). קל להגיע, אבל קשה למצוא חניה. הכבישים ממש משובשים ולא נעים לקפץ שם. בסוף הסבירו לנו שצריך לחפש חניה מחוץ לחומות, בקווי התיחום הכחולים. כך עשינו וחנינו. באתר רצינו לטפס למגדל, אבל כאשר באנו, התברר כי התור המוקדם ביותר הוא רק בהמתנה של שעה ורבע. ויתרנו. קל לשער מה קורה שם בקיץ. רשמנו לעצמנו לבדוק אם ניתן להזמין תור מראש באינטרנט. קיימים שירותים במקום והעלות 0.3 יורו. גם היציאה מפיזה מעט מסובכת והג'י.פי.אס התקשה להוציא אותנו, כנראה עקב הסדרי תנועה חדשים.

משם רצינו לנסוע לפיומבינו (Piombino), אבל לא מצאנו את הטיילת. אז עברנו באורביטלו (Orbetello) היפה, בצד השמאלי שלה. האזור של אורביטלו נהדר, גם בקיץ וגם בחורף. זה חצי אי המזכיר את פורטופינו וסנט מרגריטה ביחד, לכל מי שרוצה בסיס להשוואה. מומלץ. עשינו את המסלול השמאלי והבטחנו לעשות את הימני בפעם הבאה. המקום גם קרוב לאי ג'יגליו (Giglio), שבקרבתו טבעה המעבורת קוסטה קונקורדיה, כעבור מספר ימים. המשכנו לכיוון רומא. האוטוסטרדה קיימת רק ב-70 הקילומטרים האחרונים, כשבאים מצפון, לפיכך צריך לקחת זאת בחשבון. הם לא שכחו לגבות שני יורו בכניסה לאוטוסטראדה וביציאה ממנה. העיקר שממתינים בתורים מיותרים. ההגעה לשדה התעופה היא תמיד סיוט, אבל מצאנו בסוף, מתוך עיון בשילוט. המלצה: לא להסתמך רק על הג'י.פי.אס, אלא כאינדיקציה בלבד. קל מאוד לפספס את הפניה הנכונה ולעשות סיבוב נוסף באוטוסטראדה. כשממהרים, זה עוד יותר מלחיץ ומיותר. הטיסה ארכה שלוש שעות.

תובנות חשובות לסיום

  • מזג האוויר שיתף פעולה, מה שמוכיח שניתן בחורף לבלות וליהנות. ראינו הרבה תיירים, אבל רחוק מהמסות של הקיץ. ביומיים הראשונים של שהייתנו, ניתן ליחס את תנועת התיירים לחופשת חג המולד.
  • קשה לנו לדמיין כיצד ניתן לערוך טיול כזה בקיץ. להערכתנו, החום, הצפיפות והתנועה הכבדה בכבישים, יעמידו בספק הנאה מטיול כזה.
  • בשביל עכברים ירושלמיים כמונו, החום (או הקור) לא היווה בעיה. במלונות הם מחממים כמו אינקובטור ולפיכך ישנו עם חלון פתוח. בלילה קר (1-6 מעלות), אבל ביום חמים ונעים, עד 16 מעלות. כשקריר יש מרץ ולא מרגישים עייפות, אפילו אחרי לילה בלי שינה.
  • קיימת מגבלה של זמן, חשוך כבר בשעה חמש אחר הצהריים, אבל בתכנון טוב, ניתן לנצל היטב את הזמן ולצאת בערבים ולשוטט בעיר בנחת (וזה מה שעשינו).
  • לא להאמין לכל מה שכתוב באתרי הזמנת המלונות. במלון באורבייטו לא הייתה מעלית ובמלון (המצוין) ברפאלו האינטרנט לא היה חינם.
  • באזור צ'ינקווה טרה סבלו בחודש נובמבר מהצפות ולא ניתן לטייל שם כבעבר. צילמתי בכפר מונטה רוסה וזה נראה ממש כמו לאחר אסון! עובדים שם במרץ על תיקונים וזה נראה בהתאם. מחוץ למסלול כרגע, עד להודעה חדשה. אז הלכנו לחוף, היה יום שטוף שמש וכמו שני חרדונים זקנים, הפקרנו את גופנו לשמש. גם המלונות סגורים והיתרון היחיד: אין בעיות חניה.
  • הכבישים באיטליה אינם מתוחזקים בצורה טובה. האוטוסטרדות עוד מילא, אבל הכבישים הפנימיים - חבל על הזמן ואין שילוט. בחושך זה ממש סכנה, כי פתאום נגמר לך הכביש ללא התראה!
  • האיטלקים אלופים בבזבוז זמן בתשלומים לאוטוסטרדות ובמרחקים בין תחנת תשלום אחת לשנייה. זה ממש מעצבן ולתייר מזדמן שאין לו כרטיס Pass חופשי, זה מצריך זמן מיותר לעמידה בתורים.
  • אורבייטו ואסיסי נהדרות ולא לוותר עליהן. יתר הערים פחות מתוקתקות ולא שווה להתעכב, רק אם זה בדרך (טודי, ספולטו, ארצו).
  • דווקא החניה לא עלתה הרבה. בפיזה חיפשנו הרבה זמן, עד שגילינו שמותר רק לחנות במקום מרוחק יחסית, בין קווים כחולים.
  • סך הכל עברנו 1,550 קילומטרים וברכב שעמד לרשותנו (גולף דיזל Tdi), זה קצת פחות משני תדלוקים. מחיר ליטר סולר בממוצע עולה 1.65 יורו. קיימים הפרשי מחיר זעירים בין התחנות וכמו בארץ, בפינות נידחות ובאזורי תעשיה - זול יותר.

  לתחילת הכתבה

רוצים לקרוא עוד על טיול באיטליה? הכתבות הבאות עשויות לעניין אתכם:

יעדי הכתבה

סגור
×