טיול בפרובאנס - על קניות, שווקים ומה שביניהם

נוסעים לטיול בפרובאנס? אל תפספסו את השווקים הקטנים והמקסימים ואת החנויות המיוחדות, שמוכרים לכם גם את התרבות המקומית והאווירה הייחודית של המקום. כתבתנו רינת, המתגוררת באזור, ממליצה על שופינג באווירה צרפתית.
רינת
|
מפה
תמונה ראשית עבור: טיול בפרובאנס - על קניות, שווקים ומה שביניהם
bbsferrari/Dollarphotoclub ©

על הקניות בפרובאנס

ודאי שלא בשביל זה הגעתם, אבל בכל זאת: שופינג בפרובאנס. אתם בפרובאנס, הארנק שלכם מלא, ומתלבטים מה לקנות... לא בגדים יקרים בבוטיקים נחשבים ב-ניס או ב-אקס, לא אביזרי ספורט בדקתלון, לא מתנות אקולוגיות שוות בנטור אה דקוברט ובטח ובטח שלא בזארה או H&M. את כל אלה אפשר להשיג בצרפת כולה או ברחבי העולם, לכן לא מעניינים. אני רוצה להציע לכם מדריך פרטי לקניות אזוריות: מקומות מיוחדים ומוצרים שמאפיינים את פרובאנס וקשורים לתרבות ולמסורת מקומית (הטי-שירט שכתוב עליה "ההורים שלי ביקרו בפרובאנס וזה כל מה שהביאו לי" לא נחשבת תרבות מקומית!). נדבר על קוסמטיקה, על אוכל ועל קשקושים מקומיים, שאפשר להביא כמתנות או מזכרות. מוכנים?

לתחילת הכתבה

על הפנים (וגם לגוף כולו)

לו היינו באצולה האירופית של לפני 500 שנה והיינו רוצים להשקיע ברחצה השבועית שלנו (זה לא סתם סיפור, אתם יודעים, באמת היו מתרחצים אחת לשבוע), על איזה מוצר טיפוח לא היינו מוותרים? זה קל - סבון מרסיי. Savon de Marseille הוא סבון על בסיס שמן זית שמגיע בגושים מאסיביים ועושה טוב לעור. ומה שהיה נכון לאותם אצילים, נכון בוודאי גם לנו – גם כעת מיוצר הסבון באותן טכניקות מסורתיות ובצורת קוביות גדולות שמוטבע עליהן "סבון דה מרסיי". למסתייגים מהריח הזיתי, יש גרסאות חדשות בניחוחות נעימים יותר. איפה קונים? בכל מקום – בחנויות של רשת סבון דה מרסיי או של מתחרים, ובעיקר בשוק.

וכשאני אומרת שוק, למה אני מתכוונת: בכל עיר, עיירה וכפר בפרובאנס יש שוק. במקומות הפעוטים ממש מדובר בעיקר בשוק איכרים של מוצרי מזון, שהם לא העניין שלנו כרגע, ובישובים גדולים יותר יש גם שוק של חפצים ומתנות. באתר הזה רשימה (חלקית) של שווקים בפרובאנס, מסודרת לפי ימי הפעילות (האתר בצרפתית, אבל אם תשתמשו בכלי התרגום של גוגל תבינו בלי בעיה במה מדובר). כדי להיות בטוחים, שווה לוודא קודם באתרי האינטרנט של הערים השונות, כי הימים עשויים להשתנות מדי פעם. כמה שווקים ססגוניים במיוחד שחביבים עלי, כאלו שבהם השמש מאירה דוכנים מלאים בסחורה צבעונית ושמחה, המוכרים חייכנים והקונים נדיבים (ולהיפך): שוק השבת בעיר אפט (Apt), השוק בקור מיראבו ובפלאס ורדון באקס-אן-פרובאנס (Aix-en-Provence), השוק בכפר בורם-לה-מימוזה (אם אתם דוברי רוסית, תרגישו בבית בכפר הפרחוני Bormes les Mimosas, יש שם קהילה רוסית גדולה ובשוק לא מעט נציגים שלה). שווקים אחרים מתמקדים במוצרים מסוימים או מתקיימים בתקופות מסוימות בשנה. כאלה הם שוקי חג המולד שיש בכל עיר וכפר (באקס יש שוק מיוחד המוקדש ל-13 הקינוחים הנהוגים בפרובאנס בארוחת חג המולד!), שוקי הכמהין במחוז ווקלוז (Vaucluse) מנובמבר ועד מרץ, שוקי אומנים מקומיים ועוד. מרבית המידע הרלוונטי נמצא באתר האינטרנט שבקישור הקודם.

ואם אנחנו כבר בשוק, זאת הזדמנות לראות מה עוד אפשר לקנות שם: שקיות בד קטנות מלאות לבנדר (רכישה מצוינת, גם מתנה חביבה וזולה לנשארים בישראל, גם תרוויחו ריח נעים לבגדים שבמזוודות שלכם בדרך הביתה); מפות שולחן בשילובי צבעים בלתי אפשריים של צהוב-שמש, סגלגל-לבנדר, ירוק של זית, כתום-של-לא-יודעת-מה ואיורי ציקדות (La Cigale – החרק הזה הוא הגרסה המקומית לחמסה, מביא איתו מזל וברכה). המפות הסינתטיות עולות 10 יורו והמשובחות, מבד כותנה, בערך פי 2 (תלוי בגודל, במוכר ובמצב. שוק, אתם יודעים). פרט לכך, ציקדות נמכרות בשפע בשוק – עשויות מסבון, מחרסינה, שלט מנגן לדלת ועוד, וכולן מביאות מזל ומגנות מפני עין הרע! שווה מאד. בשוק תוכלו גם לקנות מלח מהקאמארג, לפעמים בשקיות בד חינניות שעליהן תמונות של שוורים, סוסים לבנים ושדות אורז. אבל כדי להבטיח שלמלח יהיה טעם אמיתי של עולם אחר, ובכל פעם שתזרו מעט ממנו על הסלט תוכלו להרגיש חופש, עדיף לא לקנות אותו בשוק, אלא בכור מחצבתו (הסברים בהמשך).

עוד קצת קוסמטיקה: אי אפשר שלא להזכיר את המפעל שהופך את כל הטבע הפרובנסאלי לתכשירים מעולים – L'Occitane. חנויות שלהם אפשר למצוא בכל מקום, כולל בדיזנגוף סנטר בתל אביב, אבל אם אתם כבר בפרובאנס – למה שלא תבקרו במפעל עצמו? כאן אפשר למצוא את כל הפרטים (איך, מתי ואלו הנחות ומתנות מקבלים המסיירים בחנות המפעל).

לתחילת הכתבה

על השולחן

הקאמארג (La Camargue) הוא האזור בו נשפך נהר הרון לים התיכון, נמצא מעט דרומה מהערים ארל ו-נים. שמורת טבע מוזרה ומעניינת. באזור יישובים בודדים, הגדול שבהם הוא Saintes Maries de la mer – העיירה המרכזית של הצוענים. אלפים מהם נאספים שם בכל שנה בסוף חודש מאי כדי לציין את חגיגות הקדושה "שרה השחורה". ואיך הקאמארג קשור לשולחן? בשתי דרכים – אורז ומלח. הביצות המקומיות מתאימות לגידול אורז, והתוצרת האורגנית שלהם מצוינת במיוחד. את המלח מפיקים בעיקר סביב שתי עיירות: Salin de Giraud ו-Aigues-Mortes. נדמה לי שבסאלאן דה ז'ירו מדובר יותר במלח לתעשייה ובאג-מורט מלח למאכל, אבל ממש לא בטוח שזה נכון. בשני המקומות אפשר לבקר, ללמוד יותר במוזיאון המלח או להצטרף לסיור ברכבת המלח (הסיור בצרפתית, אבל יש להם עלוני מידע באנגלית. בכל מקרה, יפה מאד לראות את האזור הזה, גם בלי מילים). למלח שתקנו בסוף הביקור יהיה טעם אחר – זה לא המלח האטלנטי שבא ממערב צרפת, לא מלח מעתלית, אלא מלח מהקאמארג, עם כל טעמי הלוואי המרתקים של המקום הזה: קאובויים, צוענים, סוסים מחליפי-צבע ופלמינגו ורודים.

ממלוח למתוק: כמו שלעפולה יש גרעינים, כך לאקס-אן-פרובאנס יש ממתק משלה. קוראים לו בשם הנחמד קאליסון (Calisson), הוא יפה מראה (צורת עין, בערך), יקר וטעים-טעים. יש בו שקדים טחונים, מחית מלונים, וציפוי לבן סוכרירי למעלה. כן, יש גם צבעוניים וגם משוקלדים, אבל אתם לא מאלה שמתרשמים מחידושים מפונפנים, נכון? לכו על האוריגינל. הכי טעים. אפשר לקנות בכל ממתקיה (Confiserie) איכותית, או לשלם כמה גרושים פחות כשקונים בסניפי המפעל הגדול Calissons du Roy René.

לתחילת הכתבה

זהירות, שביר!

אחרי הקוסמטיקה והאוכל, אנחנו מגיעים לחרסינה. כאן יש לי שתי המלצות - אחת ששווה לקנות בגלל המקום היפה בו מייצרים (ומוכרים), ושניה שהיא כל כך פרובאנס, שאסור לפספס.

מוסטייה-סנט-מארי היא עיירה שנמצאת ממש בפתח הגורז' דה ורדון (קניון עוצר נשימה שנפתח לאגם סנט קרואה בדיוק שם). נחל שזורם במפלונים מתוקים במורד העיירה, כנסיה שהמון מדרגות מובילות אליה, כוכב זהב שתלוי על שרשרת המחברת בין שתי פסגות הר, והמון המון כלי חרסינה. היו שנים בהן החרסינה ממוסטייה היתה שם דבר בעולם כולו (אולי באותן שנים בהן הסבון ממרסיי זכה לתהילה). אמנם הרבה מים זרמו מאז בנהר הורדון, הסינים למדו דבר או שניים על חרסינה והמפעלים הותיקים במוסטייה נסגרו, אבל חרסינה חיננית בעבודת יד עדיין אפשר למצוא שם בשפע. אם משלבים את זה בטיפוס לכנסיה, סירות פדלים באגם או טיול בקניון ואולי גם ביקור במוזיאון האדם הקדמון שנמצא בכפר הסמוך Quinson (שהוקם כיוון שבקניון ורדון נמצאו מערות-אדם-קדמון אמיתיות לגמרי, ושם העקבות הראשונים לשימוש באש לבישול – הרי ברור שהצרפתים המציאו את זה), כבר יש לכם יום מקסים ומספק. ולא הזכרתי כלל את המסעדה המכוכבת, אבל זה בגלל שאנחנו שם בשביל לקנות חרסינה, לא בשביל לאכול כוכבים.

ההמלצה השבירה השנייה שייכת לתחום אחר לגמרי – הסנטונים. Santons הם דמויות חרס פעוטות, שמתארות טיפוסים פרובנסאליים מצויים: שחקני פטאנק, מוכרת לבנדר, מלצר, רועה וזה שאהוב עלי יותר מכל - הזקן שמעילו מתנופף והוא מחזיק בכובעו, כדי שלא יעוף במיסטראל (הרוח החזקה ששוטפת את פרובאנס לעיתים).  הכל התחיל מה-Crèche– סצינה מפוסלת שמתארת את הולדת ישו. היו שם תינוק, אמא מריה, שלושה מלכים, אורווה. במשך הזמן נוספו עוד פרטים: בתיה העתיקים של בית לחם (שנראים, איכשהו, יותר דומים לבתי פרובאנס מאשר למה שאני מנחשת מבית לחם של אז), אנשים ובעלי מקצוע שמסתובבים בין הבתים. ומכאן כבר לא קדושים (Saints, משם באה המילה סנטון), אלא אנשי-חול, ואחר כך כבר לא מבני עמנו אלא מקומיים מפרובאנס. הדמויות הקטנות והמקסימות האלו הפכו לסמל פרובנסאלי, ואין מצב שתחזרו הביתה בלי כמה מהן, שיוסיפו קצת מסורת למדפים שלכם.

איפה קונים אותם? באובאניה (Aubagne), שהיא מכורתם של הסנטונים (ואין בה הרבה מה לעשות חוץ מלקנות כאלו), ואם כבר שם, אז רצוי בפסטיבל הקרמיקה הנחמד שבקיץ; במוזיאון הסנטונים היפה שבפאראדו (בו מוצגות סצינות מפורטות ומלאות חיים מחיי הכפר הפרובנסאלי, והכל בקנה מידה סנטוני זעיר); במוזיאון הסנטונים המוצלח פחות שבמרסיי; בחנויות ומפעלים מקומיים בכל רחבי פרובאנס (בחלקו התחתון של הדף שבקישור). בחלק מהמקומות אפשר לקנות סנטונים שאינם צבועים ולצבוע לבד בבית. במוזיאון בפאראדו אפשר להצטרף לסדנת הכנת סנטונים – כייף גדול (המידע נמצא רק בחלק הצרפתי של האתר שלהם; יש להתקשר לטלפון 0490543575 ולהזמין מקום קודם).

לתחילת הכתבה

פשפשים, עתיקות ויד-שניה

כאן גם ההמלצה שלי מיד שניה, כיוון שאני לא קניינית גדולה, אבל מיד שניה אמינה ביותר: בן הזוג. אין דבר אהוב עליו יותר מאשר לקנות בגרושים דברים שכבר הספיקו לשמח את ליבם של אחרים – ספרים, צעצועי פלימוביל לילדים או טאג'ין מרוקאי אמיתי. שוקי פשפשים, כאלו שהמוכרים בהם סוחרים ממולחים, בדרך כלל לא מספקים את הסחורה הזאת. וגם אם כן – פערי התיווך שם משחקים לרעת הקונים. הדבר האמיתי הוא ה-Vide greniers "ריקון עליות הגג", גרסה מקומית ל"גאראז' סייל" של האמריקאים. בכפרים קטנים יש יריד כזה פעם-פעמיים בשנה, אך יש ערים בהן בכל סופשבוע מתאספים תושבים מהאזור ומוכרים מה שמיותר להם. בקישורים הבאים אפשר לראות רשימות של שווקים כאלו (קבועים וחד-פעמיים) באזור פרובאנס: 3, 2, 1.

אם אתם מחפשים עתיקות אמיתיות, לא איזה צעיף שנשאר מסבתא ז"ל, שווה לכם לקפוץ לביקור ב-ל'איל סור לה סורג (L'Isle-sur-la-Sorgue). שם בכל יום ראשון, בכל מזג אוויר, שוק ענתיקות אמיתי, ופעמיים בשנה (באביב ובקיץ) יריד בינלאומי לעתיקות. לא סתם קערות חרסינה, אלא כאלו שמעוטרות בזהב אמיתי; לא מפת תחרה סטנדרטית, אלא אחת בעבודת יד מהמאה ה-19. נו, הבנתם את הכוונה. גם המחירים שם יהיו שונים, כמובן.

לתחילת הכתבה

סוף טוב, הכל טוב

אז מה היה לנו: סבונים, לבנדר, מפות שולחן, ציקדות, שוק, ל'אוקסיטאן, אורז, מלח, קאליסונים, כלי חרסינה וסנטונים, ולקינוח – פשפשים ועתיקות.

מה לא הזכרנו: בשמים בעיר גראס, גבינת צאן מ-Banon, פסטיס (התחליף המקומי למזגן! כוסית של Ricard או 51 עם מים וקרח לפני הארוחה תעשה טוב גם בקיץ הישראלי) ועוד הרבה טובין שיקרו בדרככם וישמחו את ליבכם, ושיהיו עשויים מבד, חרסינה או מה-שלא-יהיה.

בילוי נעים ומוצלח בקניות ובכלל!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לפרובאנס

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×