טיול בפרייזר איילנד

שגיא מגיע לאי החול הגדול בעולם, גן העדן לדייגים- Fraser Island. הוא שוכר רכב 4x4 ומתחיל לגלות את נפלאות האי. אגם מקנזי, אגם וואבי, ראש אינדיאני ונחל אלי הם רק חלק מהמקומות הקסומים ששגיא טייל בהם.
מערכת אתר למטייל
|
תמונה ראשית עבור: טיול בפרייזר איילנד
Thinkstock Imagebank ©

מגיעים לפרייזר איילנד

בכתבה הקודמת סיפרתי על כך שאני מעדיף לעשות את האטרקציות באופן עצמאי... הפעם הראשונה שהעצמאות באה לידי ביטוי היתה בתכנון הטיול לפרייזר איילנד Fraser island. למזלי, האחים הישראלים שפגשתי בריינבו ביץ` עשו עבודת מחקר די מקיפה ואמרו לי שאכן יותר משתלם להשכיר רכב לבד עם עוד מספר מצומצם של אנשים מאשר לעשות את זה דרך חברות התיירות. אחרי בדיקה קצרה בחברות השכרת רכבי 4X4 בעיירה ממנה יוצאים לאי, הרווי ביי, השכרנו רכב ויצאנו לאי. אך לפני זה, כמה מילים על האי.

אי החול הגדול בעולם. באורך של 120 ק"מ אשר מתחילים ממול רצועת החוף אינסיפקט פוינט הסמוכה לעיירה ריינבו ביץ` ומסתיימים במקביל לעיר באדנברג Bundaberg וברוחב של 15 ק"מ. בשנת 1993 הוחלט להכריז על האי כאחד מנכסי העולם, כאי הדיונות הגדול באולם. על האי אפשר למצוא כ-200 אגמים, עשרות סוגי עצים, חיות רבות ו...המון ג`יפים. מדי שנה עולים על האי יותר מ-20 אלף רכבי שטח. מכיוון שהאי בנוי מדיונות, כך גם הדרכים בו ולא ניתן להגיע ולנסוע בו עם רכב ללא הנעה כפולה.

בנוסף לכך ידוע האי כגן עדן לדייגים ואפשר לראות אותם בהמוניהם עומדים על חוף הים (שהוא גם הכביש הראשי של האי עם מהירות מותרת של 80 קמ"ש) בשעות הדמדומים עם חכותיהם ומחכים לדגים, מחזה מדהים. אנחנו כאמור שכרו רכב 4X4, טויוטה לנד קרוזר במחיר של 145 דולר לאדם לכל השלושה ימים (כולל מחיר המעבורת לאי). משרד ההשכרה ביצע את כל הרישומים ומתן ההנחיות בנוגע לאי. יצאנו, ארבעתנו אל האי ביום ראשון בשעת בוקר מוקדמת ולאחר הפלגה של שלושים דקות במעברות הגענו אליו.

אפשר לכתוב כתבה שלמה על פרייזר אך הפעם אני אסתפק בקצת פחות. בתחילתו של היום ארגנו לעצמנו מסלול לאותו היום וניסינו להתמיד בו. מפות של האי כמובן שלא היו לנו וזה היה קצת חסר. למרות השילוט המפורט שמופיע על הדרכים עדיין רצוי לקנות את ספר המפות ב-8 דולר שאותו ניתן להשיג במשרדי השכרת הרכב.  התחלנו בנסיעה על דרכי החול של האי לעבר אגם מקנזי McKenzie. אגם מקנזי הוא ללא ספק המקום הכי קרוב שראיתי לגן עדן (או לפחות לאיך שהוא אמור להראות), חול לבן לבן ומים הכי נקיים שיש, מוקף ביער של עצים ירוקים. מושלם.

לתחילת הכתבה

מתחילים את הטיול

את שלושת הימים הבאים בילינו בנסיעה בג`יפ, ביקור בנקודות תצפית שונות, שחיה באגמים ונחלים. באי יש כל כך הרבה מקומות שחובה לבקר בהם כך שגם אם הייתי מבלה שם שבוע לא הייתי מספיק הכל. לכן, אני אמליץ על המקומות הבאים: אגם מקנזי (ראו פירוט קודם).

אגם וואבי lake wabby שהוא האגם העמוק ביותר באי ומוקף ביער ודיונת חול ענקית שיורדת בחדות אל המין. ראש אינדיאני Indian head- צוק גבוה הממוקם על החוף והוא, כך אומרים, נקודת התצפית היפה ביותר על האי וגם האהובה ביותר על גיפ`ים שמתחפרים בחול. דרך המעקף שלו היא מקום כמעט בטוח להתסבכויות בחול.

נחל אלי eli creek הוא גם נקודה מעניינת לאורך החוף. נחל עם מים צלולים שנשפך לים. אפשר להיכנס כמאה מטרים לתוך הנחל על רציף עץ מיוחד ומשם להיסחף חזרה אל החוף עם הזרם. אך הדבר הכי מרשים בפרייזר איילנד הוא ללא ספק שרידי האונייה Maheno שנסחפה לחוף בשנת 1935. כך פתאום באמצע החוף מונחת לה ספינה, עטופה חלודה בגודל טבעי וגדול. מרשים מאד וגן עדן לצלמים חובבים.

את הלילות באי העברנו באתרי קמפינג באי. כיאה לאומה האוסטרלית האתרים היו מאובזרים בצורה כמעט מלאה, אפילו מקלחות חמות היו בהישג יד. הבעיה היתה שהן עבדו על מטבעות של חמישים סנט ולי, כמובן, לא היו כאלה. לא להתקלח שלושה ימים עדיין לא הרג אף אחד, זאת גם חלק מהחוייה. פרט לעובדה שהתרחצויות במימי האדם הנקיים כל כך באי אולי אפילו עדיפה על מקלחת עם מים שעברו דרך צינורות וברזים...

במהלך הטיול באי נתקלנו בשתי תופעות שמאפיינות את האי. האחת מהן היא קבוצות התרמילאים שעשו את הטיול לאי דרך אחת מחברות התיירות שהזכרתי קודם. די מצחיק לראות ג`יפ לא גדול במיוחד עמוס ב-11 אנשים מקווצצים להם בחלק האחורי של הג`יפ. בכל פעם שראינו כזה ג`יפ נשמנו לרווחה שלא בחרנו לטייל באי באופן הזה.

התופעה השניה היא כלבי הדינגו. בסופו של הטיול, לאחר 3 ימים, אני חושב ששמעתי את השם הזה יותר ממה ששמעתי את המילה "מפקד" בכל הטירונות שלי. הלחץ מהדינגו באי עושה רושם להיות מוגזם בצורה פראית. בכל פינה שאפשר לשים בה שלט ברחבי האי ישנו כזה שמזהיר מדינגו ומהשארת אוכל וילדים ללא השגחה.

תרמילאים מסתובבים מפוחדים ולחוצים באתרי הקמפינג בלילה. פקחים של האי עוברים איש איש (ואני לא מגזים) ונותנים מין הרצאה קצרה וכללי התנהגות במקרה שרואים דינגו. הפחד הגדול של האוסטרלים באי מסתר להיות לאו דווקא שדינגו יתקוף בני אדם אלא שהוא יאבד את יכולות הציד הטבעיות שלו בעבקות תלות באוכל שבני אדם משאירים ללא השגחה. ישנם כלובי ברזל גדולים באתרי הקמפינג שבהם אמורים להשאיר את האוכל נעול במשך שעות הלילה ואיומים בקנסות של מאות דולרים על מי שלא יקפיד על החוקים. אני כמובן, לקחתי על עצמי מטרה חדשה - לראות דינגו.

ביומיים הראשונים לא ראיתי אפילו אחד למרות שממש חיפשתי, אך בלילה האחרון התמזל מזלי. שני (!) כלבי דינגו עברו לידי במרחק של חמש מטר. הצלחתי להעיר עליהם בפנס וגיליתי, להפתעתי, כלב קטן וחמוד שעושה רושם שאם הפודל של השכנה שלי ינבח עליו הוא יתעלף מפחד. האכזבה היתה קשה! ציפיתי לכלב שיזכיר קצת יותר אריה ופחות פינצ`ר. הסתפקתי בלסמן וי על עוד חיה אוסטרלית שראיתי בטבע.

האמת היא שלמרות התייחסות האולי מזלזלת שלי, הדינגו באמת יכולים להיות מסוכנים במקרים מסויימים (נדירים אמנם אך עדיין קיימים) לכן רצוי להישמע להוראות הפקחים באי ולהתנהג איתם בחכמה.

ביום האחרון שלנו באי תכננו ביקור אחרון באגם מקנזי לפני העלייה למעבורת בחזרה להרווי ביי. התוכניות קצת השתבשו כשידית ההילוכים של ה-4X4 יצאה ממקומה. לא הצלחנו לדבר את התקלה בעצמנו והופננו לפיטר מקדונלד, המוסכניק של פרייזר איילנד. אם יש דבר כזה שנקרא "זמן פסיפיק" באוסטרליה, פיטר הוא הוא ההתגלמות המושלמת שלו. לבחור לקח כמעט שעה לחבר בורג לאום. מהזמן שהגענו אליו וסיפרנו לו על הבעיה ועד שהוא שיחרר אותנו לדרכינו, הוא הספיק לשתות 3 בקבוקי בירה, לגלגל ולעשן בסביבות ה-10 סיגריות ולדבר פעמיים בטלפון. אני לא רוצה לתאר לעצמי מה היה קורה אילו הוא היה עובד במוסך בארץ.
במקרה ותאלצו גם כן להגיע אל פיטר מקדולנד קחו את זה בחשבון להמשך הלו"ז ושימו לב שהוא דומה בצורה מפחידה לאסי דיין...

לאחר מכן הגענו לרציף המעבורת בחזרה להרווי ביי, כדי לסיים את הטיול המדהים הזה. המעבר חזרה לעיירת החוף המשעממת ביותר שנתקלתי בה עד כה, הרוויי ביי, היה חד מדי ולכן רצינו לעזוב אותה כמה שיותר מהר. לצערנו היינו עייפים מדי וכבר היה חשוך, כך שנאצלנו לבלות עוד לילה בעיירה. למחרת בבוקר יצאנו אל דרך של 1100 ק"מ לעבר העיר קיירנס. את הדרך לקיירנס cairns תיכננו לעשות בלי עצירות בדרך. רק נסיעה ושינה. ויתרנו על רוב הדברים שיש בדרך ועושה רושם שיש הרבה כאלו.

לתחילת הכתבה

ממשיכים למקיי

למרות האמור, לא הצלחנו לשמור על משמעת של נסיעה ושינה נטו ומדי פעם שראינו על הדרך שלטים שמכווינים לאדם או לנקודת תצפית, לא יכלתי לעצור בעצמי ופניתי בעקבותיהם. כך העברנו את הנסיעות הדי משעממות די בכיף עד שהגענו למקיי mackay. עיירת חוף אוסטרליה טיפוסית ומשעממת למדי. שם גילינו לראשונה את רשת הקראוון פארקים big4. זאת רשת של פארקים מפוארים במיוחד בפרוסה בכל רחבי אוסטרליה. בפארק הספציפי שאנחנו היינו בו במקיי היה חדר כושר, בריכה, מטבח ענקי ומאובזר, בריכה, מוזיקה במקלחות וחוף צמוד. ברוב המקרים יהיו עוד הרבה פינוקים אחרים ובהתאם לכך המחיר גם עולה בעוד 5 דולר יותר ללילה.

שווה מדי פעם לבקר ולשהות באחד כזה גם אם המחיר קצת יותר יקר. אפשר, למי שמעוניין לקנות כרטיס חבר מועדון בביג 4 ב-30 דולר ולזכות ב-10 אחוז הנחה בכל לילה. אנחנו מאד התלהבנו מהפארק הנ"ל והחלטנו להישאר בו שני לילות. בזמן הזה הספקנו לגלות שבמקיי יש חיי לילה לא רעים עם כמה פאבים נחמדים במרכז העיירה.

הדרך לקריינס לוותה מעתה בנופים משתנים של חורשות עצים גבוהים, שטחים צחיחים, הרים ירוקים ונהרות. דרך יפה ומגוונת מאוד. שווה לבקר באתרי התצפית scenic lookout הפזורים על הדרך. נקודה נוספת שעצרנו בה בדרך היתה Mission beach. עיירת חוף קטנה שמהווה בעיקר יעד יציאה לביקור באי דאנק dunk. עוד בבריסבן הרחוקה פגשתי זוג תרמילאים שביקרו באי והמליצו לי עליו בחום. כשהגענו למישן ביץ` גילינו שמעבורת לאי עולה 20 דולר לאדם (הלוך - חזור) ותכננו לבקר באי ביום למחרת.

לצערנו מזג האוויר הטרופי השורר בצפון אוסטרליה שיבש לנו את התוכניות כשהחליט להפתיע אותנו ביום גשום באותו היום. ויתרנו על האי אבל הבטחנו לעצמנו שנעשה אותו בדרך חזרה מקיירנס.

הדרך ממישן ביץ` לקיירנס עוברת מצד ימין של רכס ההרים המרשים bellenden ker range. ברכס הזה נמצא ההר הגבוה ביותר בקווינסלנד - הר בארטל פרר mt. bartle-frere. לצערנו, שוב מזג האוויר לא איפשר לנו לטייל באיזור אלא רק לנסוע לצידו, אך אפשר היה להתרשם מאד מנוף פסגות ההרים המכוסות בעננים. גם את זה נעשה (אולי) בדרך חזרה. לאחר נסיעה של יותר מ-1100 ק"מ ב-3 ימים (קצב איטי מאד יחסית לאוסטרליה) הגענו לסוף המסלול של החוף המזרחי - קיירנס.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×