טיול בצפון איטליה - הטבע קורא לי מכל החושים

הרים ואגמים, גבעות וחופים, יערות כמו מהאגדות ועיירות כמו מהספרים של סטפן קינג. כמה ירוק, כמה כחול ואיזה יופי שלא נגמר. הנה טיול בצפון איטליה.
אתי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: טיול בצפון איטליה  - הטבע קורא לי מכל החושים
Thinkstock Imagebank ©

מסלול הטיול

תחילת הקיץ. פריחה. שמש חמימה אך עוד לא שורפת, זה הזמן לצאת לטבע. עם כל הכבוד (ויש כבוד) לפיאצות, לדואומיים ולמוזיאונים, עכשיו הגיעה העת לפנות את הבמה ליצירת המופת הגדולה מכולן- הטבע. טבע לא חסר בצפון איטליה, רק תבחרו: הרים ואגמים, גבעות וחופים, יערות כמו מהאגדות ועיירות כמו מהספרים של סטפן קינג. כמה ירוק, כמה כחול ואיזה יופי שלא נגמר. אגב, עידקס- הכתבה הזאת מוקדשת לך, באהבה הכי גדולה בעולם.

הרים גבוהים עם פסגות חשופות ומשוננות הן תוואי הנוף האהוב עלי ביותר. הקטע החשוף והחולי שמעבר לקו העצים, משהו במראה הקשה הזה שובה את ליבי. עידית באה לביקור קצר, שהתחיל בתקלה ונגמר בתקלה, אבל כמו שאומרים- כל עכבה לטובה. יומיים בדולומיטים. התכנון המקורי כלל נסיעה באוויר הפתוח, רוח בשערינו השרוף, שמש מנצנצת על פסגות מושלגות. ובכן, קיבלנו אוטו הילוכים, מה שאיתגר את כישורי הנהיגה המאותגרים ממילא שלי, וגשם ביוני, לראשונה מזה שנים, לפחות מאז שבעל המלון שלנו זוכר את עצמו. שינויים קלים בתוכניות, כבר אמרתי שכל עכבה לטובה? וחוץ מזה, רטוב זה היבש החדש...

המסלול שלנו כלל את הדולומיטים המזרחיים, מבולונו (Belluno) לבולציאנו (Bolzano). האזור אשר נמצא על גבול איטליה נקרא טירול הדרומית, ובכל האזור המקומיים דוברים גרמנית ואיטלקית, השלטים בגרמנית ואיטלקית ובמסעדות, עם הפסטה תקבלו פרצלים. ביום הראשון קנינו גבינות ויין ונסענו בינות אגמים יפהפיים בכל גווני הכחול צפונה מבולונו, דרך Auronzo לכיוון Misurina. הדרך למיזורינה עולה במעלה הר המיוער בצפיפות. היער נותן הרגשה כאילו אתם חלק מספר של סטפן קינג, והגשם שליווה אותנו במעלה ההר רק הוסיף מסתורין לאווירה. מדי כמה דקות נסיעה היער נפתח למרבד פורח בצהוב וסגול, ואז היה ניתן לראות כי בתי עץ קטנים משובצים על מדרונות ההר.

בערב הגענו ל-Cortina dAmpezzo, עיירת נופש היושבת בעמק מוקף הרים. אנחנו את ההרים ראינו רק למחרת בשעות הבוקר המאוחרות. ההרים כולם היו בתוך עננים, והגשם הבריח אותנו למלון. קורטינה עיירה מקסימה שכוללת בתי עץ, קתדרלה יפה ורחובות ציוריים ואווירתיים. המלון שלנו היה קטן וידידותי, מעוצב בשיק שינקינאי-אוסטרי, הכולל נברשות בטורקיז וורוד וספות ירוקות. מזעזע, אבל איכשהו הכל השתבץ ביחד ויצר מסגרת חמימה ונעימה שהתאימה לאווירה.

למחרת יצאנו לכיוון בולציאנו בדרך הררית, מתפתלת ויפהפיה דרך הר Marmolada (הגבוה בהרי הדולומיטים) אל מעבר סלה (Passo di sella). השמיים התבהרו ויכולנו לראות את מריה מקפצת לה בין ההרים לצלילי המוסיקה. יערות, מגדלי פעמונים בעלי שעון וצריח מחודד, עיירות, יערות, כנסיות- איזה יופי. מדהים. ככל שהדרך מטפסת לכיוון הפס העצים מתמעטים, הנוף הופך יותר ויותר חשוף ומשונן, הרוח מתגברת. בכל פס ישנה בקתה לשבת, להירגע, לשתות איזה קפוצ`ינו ולנשנש מרק גולש... על מעבר סלה כתוב במדרך שיחור "...ממנו נשקף נוף מדהים המציג את נשגבות הטבע ועוצמתו", ואילו במסע אחר "מטיילים" נכתב: "הקילומטרים האחרונים לפני שיאו של מעבר ההרים הם היפים ביותר בכל דרום טירול". לי אין מה להוסיף על דברים אלו. אכן, אחד המקומות המדהימים ביותר בכל איטליה. החנינו את הרכב בפס, קפצנו (מילולית) על הרכבל שעולה על המצוקים המתנשאים במעבר סלה, ועלינו. אח, איזה נוף... בינות המצוקים מצוי פונדק קטן. שבעה אנשים ישבו בו כשהגענו, שתו מרק גולש. ארבעה מהם היו ישראלים, כמובן. לפחות היה לנו את מי לשגע בעניין התמונות... בעברית.

בשעות אחר הצהריים הגענו לבולציאנו- עיירה אוסטרית בניחוח איטלקי, שמוקפת הרים ירוקים. קתדרלה מיוחדת, רחובות ציוריים, עיירה יפה, אווירתית. שימו לב לילדים בפארק, שמדברים חלקם גרמנית וחלקם איטלקית מתנגגנת. עצה- ותרו על הפסטה... אז חזרנו רטובות (עידית יותר, אני פחות) אך מאושרות, עם טראומה ארוכת טווח מהרדיו האיטלקי. לאוטו שלום. הדולומיטים אצלי תופסים את המקום השלישי ברשימת הדברים ש"must" לעשות באיטליה, בהפרש קטן מדרך אמלפי (מה מקום ראשון? רומא! נו מה...).

לתחילת הכתבה

האגמים הפרה-אלפיניים הגדולים

האגמים הפרה אלפיניים הגדולים, זהו שם כולל לאגמים הנמצאים למרגלות הדולומיטים, שהמפורסמים ביניהם הם לאגו (אגם) מאג`ורה, לאגו קומו ולאגו די גארדה. המפורסם ביותר הוא כמובן לאגו קומו (עליו אלון העיד שהוא יפהפה). אני בחרתי לטייל בלאגו די גארדה. הכי נוח להגיע לאגם ברכבת מורונה. רכבת לפסקיירה (Peschiera) כ-15 דקות ולדזנצאנו דל גארדה (Desenzano del Garda) כ-25 דקות. האגם עצמו הוא האגם הגדול ביותר בין האגמים הפרה-אלפיניים הגדולים. הוא רחב בדרום והופך ונהיה צר יותר ככל שמצפינים. הנוף בחלקו הדרומי של האגם הוא שטוח, ואילו בחלקו הצפוני הוא מוקף הרים. ניתן לקחת מעבורת בין העיירות העיקריות שלשפת האגם. השייט איטי ויפה, והעיירות על שפת האגם מתהדרות במפרץ יפה (San Vigilio, מפרץ הכניסה לעירה גארדה). ניתן להבחין גם במצודה שנשתמרה על שפת האגם, או סתם בווילות מרשימות. ככל שמצפינים ההרים הופכים להיות האטרקציה המרכזית. יפים, ירוקים וגבוהים. האיזור עצמו עשיר בצמחיה, ירוק בכל מקום, ברושים, פרחים, צמחיית אגם, ברבורים וברווזים שטים בין הסירות העוגנות בכל הנמלים והמים כחולים וצלולים. אני לקחתי שייט בכיוון אחד וחזרתי לוורונה באוטובוס המקיף את האגם ועובר בכל העיירות הבינוניות פלוס. העיירות על שפת האגם אמנם תיירותיות להפליא, אבל עדיין פורחות, יפות ובעלות קסם.

אם אתם באזור עם ילדים, מעבר לטבע ולנופים היפים יש שלל אטרקציות תיירותיות מסביב לאגם, הכוללות את הגארדה-לנד- פארק שעשועים ענק, פארק מים, עולם ימי הביניים, פארק טבע ובקיצור- הכינו את הארנק.

לתחילת הכתבה

הצ'ינקווה טרה

הצ`ינקווה טרה (Cinque Terre) הן חמשת האדמות. במקור, חמישה כפרים קטנים, מבודדים ומקסימים במחוז ליגוריה, השוכנים בינות מצוקים ירוקים על שפת הים. הכפריים שם התפרנסו בעבר מהרבה מקצועות שחשובים לחג השבועות, כרמים, זיתים, דגים. כיום, חמישה כפרים לא כל כך קטנים, ממש לא מבודדים ועדיין מקסימים. הכפריים מתפרנסים ממכירת כל דבר שתרצו במחיר מאוד מאוד מופקע להמוני התיירים הבאים למקום.

איזור הצ`ינקווה טרה הוכרז כאתר מורשת על ידי אונסקו. האיזור יפהפה, אחד המקסימים בהם הייתי. הכפרים הינם (מדרום לצפון) Riomaggiore, Manarola, Cornilia, Vernazza and Monterosso. השניים הצפוניים, ורנזה ומונטרוסו, הם לדעתי היפים ביותר. בין הכפרים על צלע המצוק עובר מסלול הליכה בן כשש שעות בעל דרגות קושי משתנות. בנקודות שונות לאורך המסלול יש ירידה לחופים. אני הלכתי שני קטעים מהמסלול. הקטע הראשון, בין ריומג`ורה למנרולה, ידוע בשם ויה דלה אמורה, מסלול האהבה. המסלול קל מאוד, קצר (קילומטר אחד- כחצי שעה), שטוח וסלול ומתאים גם לבעלי מוגבלויות. הקטע השני שהלכתי היה בין קורניליה וורנזה. קורניליה, בניגוד לכפרים האחרים, לא יושבת ממש על חוף הים אלא יותר במעלה המצוק. תחילתו של המסלול עוברת בין כרמים ומטעי הזיתים ורק לאחר כחצי שעה עוברים ללכת בנוף הפתוח. המסלול יפהפה ומומלץ מאוד. דרגת קושי בינוני, אורכו כשעה וחצי (כארבעה קילומטר), הרבה עליות וירידות. השביל לא סלול אך ברור מאוד. יפה יפה יפה. אחד המסלולים הכי יפים שעשיתי. בשיא הגובה תביטו לאחור ותראו את הכפרים שעברתם, ואז לאחר העיקול הבא נגלה וארנזה, לדעתי הכפר הכי יפה. לוארנזה יש שלוחה שנכנסת אל תוך הים, ולהביט על וארנזה מלמעלה- פשוט עוצר נשימה. אני לא ביליתי יותר מדי זמן בכפרים עצמם (מלכודות תיירים), אבל למונטרוסו כדאי להקדיש שעתיים, לא לכפר עצמו, פשוט יש שם חוף יפהפה עם ים נהדר. המלצה- לכו עד לנקודה הכי צפונית בחוף (מעבר למגרש החניה).

לתחילת הכתבה

גנואה

טוב, אז שיקרתי. נכון, אמרתי בלי אף עיר הפעם, אבל איך אפשר בלי איזה דואומו אחד קטן? הפעם בתפריט גנואה (Genova). בן גנואה מפורסם שכולנו מכירים הוא מרקו הקטן, שיצא עם קופיפו לטרק בסאלר בעקבות אמא. בן גנואה מפורסם קצת פחות הוא כריסטופר קולומבוס. גנואה היא בראש ובראשונה עיר נמל, לאחר מכן עיר של מהגרים ובסוף פנינה ארכיטקטונית רבת הוד. המהגרים נותנים לעיר את צביונה. בליל של שפות וצבעים, ריחות, מסעדות, זונות, רוכלים, והמון תאי טלפון לחיוג מוזל לאורוגוואי (דווקא אורוגוואי?). העיר צבעונית ותוססת, ומבוך הסמטאות שבמרכז מזכיר את הבלאגן של נאפולי. גנואה מלאה בארמונות גבוהים, מהודרים ומפוסלים. לאורך רחוב גריבלדי ישנם כעשרה ארמונות. אי אפשר להוריד את הראש- העיטורים והפיתוחים על קירות הארמונות, ציורים ופסלים, מרשים, מאוד. בכל העיר מפוזרים ארמונות, שנראים כאילו משהו שם אותם בטעות בין הסמטאות המלאות דוכני קבב, והדואומו של גנואה ניצב הדור בשחור ולבן. אני אהבתי מאוד. אצילית ביותר, ועם זאת מאוד עממית. הבעיה היחידה עם גנואה היא שהיא לא בדרך לשום מקום. היא תקועה אי שם בדרך למונקו. זו עיר שלא עוברים בה בדרך אלא באים במיוחד. אני בחרתי בה כנקודת יציאה לצ`ינקווה טרה. מומלץ מאוד.

חג לאילנות: ובכן, טבע הוא אכן היצירה היפה ביותר, אך לא תמיד צריך לטפס על ההרים בשביל להתחבר לטבע. בדיוק בשביל זה המציאו בני האדם חגים המוקדשים לטבע. הפעם בדגש טבע לא ט"ו בשבט הישראלי, אלא המיד סאמר השבדי. השבדים חוגגים ביום המיד סאמר, היום בו בשבדיה השמש לא שוקעת במשך כל היממה, חג לטבע. הבנות עם זרים פורחים על הראש, כולם רוקדים מסביב לעצים ושרים שירים בשבדית על צפרדעים. אה, וכמובן אוכלים תפוחי אדמה ודגים, בשביל להכין את הבטן לשנאפס, משקה שבדי בעל 50% אלכוהול, שדופק את הראש במהירות שיא. אולי בגלל זה הם רוקדים בסבבה מסביב לעצים... המיד סאמר השנה בבולוניה נחגג באווירה קוסמופוליטית להפליא. אמנם, שלא כמו בשבדיה, השמש שקעה לה בתשע, אבל האלכוהול דפק את הראש באותה המהירות והקהל האיטלקי המשועשע קיבל הצגה של כ-15 סטודנטים מכל רחבי הגלובוס רוקדים מסביב לעצים באהבה... חוויה. אגב, האמונה אומרת שאם בחורה במיד סמר קוטפת שבעה סוגים של פרחים ושמה מתחת לכרית, היא תחלום על בעלה לעתיד. בעלי, ככל הנראה, יהיה אמריקאי שעונה לשם הנג אובר.

לתחילת הכתבה

המדריך למטייל בגלקסיה- טבע באיטליה

  • לאכול בפחות מ-5 יורו- ההמלצה בגנואה היא לאכול פסטה ברוטב פסטו שמקורו בעיר. אני אוכלת פסטה כזאת בערך כל יום בבית, אז הלכתי למסעדה של המרוקאים וקיבלתי צלחת ענקית של קוסקוס עם מרק כמו שסבתא שלי עליה השלום עשתה, וליקקתי את הצלחת, את האצבעות וכמעט נישקתי את המוכר.
  • לא לפספס- הליכה לפחות בקטע אחד של הצ`ינקווה טרה, עדיף בכפרים הצפוניים.
  • לחובבי הצילום- צלמו את הדולומיטים בזווית, יוצא הרבה יותר מרשים.
  • שמעתי שטוב אבל לא הייתי- אגם קומו.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×