טיול בתוך תמונה של זמן - חלק ראשון

עד היום למדתי שציר הזמן נע בכיוון אחד - מההווה לעתיד. עד היום למדתי גם שיש סוגי טיולים שונים: טיול אתגרי, טיול מוזיאונים, טיול גסטרונומי ועוד, אבל טיול בזמן הוא נדיר. לפניכם מסע בעקבות ג'יין אוסטין בבאת'.
שירה וניקולה
|
מפה
תמונה ראשית עבור: טיול בתוך תמונה של זמן - חלק ראשון
Thinkstock Imagebank ©

בעקבות ג'יין אוסטין בבאת'


אז איך עושים את זה?
אפשר כמו מרי פופינס, להתרכז, לקרוץ, למצמץ פעמיים ולקפוץ לתוך התמונה (אם יש לכם קצת כוחות כישוף), אם לא אז זאת הדרך: 

זה התחיל כיום שבת רגיל. התוכניות סומנו על לוח השנה זה מכבר:
 

16.9 יום ג`ין אוסטין- תהלוכת תלבושות- באת` (Bath). לאחר שיחה טלפונית עם מנהל מרכז ג`ין אוסטין, שדיבר על מעריצים רבים של הסופרת שצפויים להגיע לאירוע, הוספתי עיגול גדול וקו. ה"נודד" נדבק בהתלהבות: "אנחנו חייבים לפגוש את המוזרים האלה". 

Jane Austen fans - פה, ידענו, זה סטאטוס. הרבה מעבר ל"קראתי את הספרים, נהנתי ואפילו ראיתי את הסרט", מדובר בדרך חיים. הסופרת השנונה מצאה לה מעמד של כבוד בקרב הסלבס האנגלים, במקום שמדונה רק חולמת להגיע אליו. הפרסומות לסרט "על תבונה ורגישות" הודבקו בכל פינה ברחבי המדינה ועל כל האוטובוסים. יותר מפעם מצאתי את עצמי בהרצאה כשהעומד מולנו מנסה לסווג את הקהל: "Are you her fan?". כולם ידעו שלא במלכה מדובר. אני נזהרתי מלהנהן בחיוב. העובדה שאני שוברת שיניים דיסלקטיות באנגלית רק כדי לגמוע עוד אמרה שנונה ב"נורת`אנגר אבי", עדיין לא מקנה לי את התואר הנשגב "פאן". הרי את בן הזוג מודל 70 שלי לא מצאתי בעזרת מדורי העיתונים שהקימו מקברה את הסופרת, שמתה רווקה, כדי לייעץ "10 דרכים למצוא את מיסטר דארסי שלך". 

ואז, באמצע הקווים, העיגולים והמספרים השחורים על לוח השנה נתקעו להם החיים ומשמרות הלילה. מה שאומר שיש לי עוד שבעה ערבים לקחת מהספריה את קיירה נייטלי בתפקיד אליזבט בנט, אבל זה גם אומר שלא נצא מהבית לפני 9. התהלוכה בשבת מתחילה ב 10. בין סאוטהמפטון לבאת`, יש 150 ק"מ. והשלט "איחור" נתלה מעל היחסים. "אל תדאגי" הוא מרגיע, "אני אמצא מישהו שיחליף אותי קודם", היחיד שנרגע זה הוא. 

שבת בבוקר. ה"שעון השוויצרי" נכנס הביתה בסערה, שולח נשיקה חפוזה ורץ למקלחת. מחליף בגדים, אוסף את משקפי השמש ומסמן לי "לדרך". הוא שותק, אולי כי הוא מנסה להרוויח את הדקות שאיחר ואולי כי הוא יודע שזה יסתיים ב"אבל הבטחת". אני שותקת נזהרת לא להתחיל את המשפט "לא אמרת שתגיע בזמן?" הרי זה לא יעזור. את האיחור של שעה הוא מנסה להדביק בעקיפה מוגברת. אבל כמה אפשר לעקוף כשבסוף כל עקיפה, מסתתר כיכר או מצלמת מהירות אורבת לטרף?

הרקע לתמונה – העיר Bath
מאז שהרומאים גילו בבאת` את המעיינות החמים והקימו את המרחצאות המפורסמים ומקדש לאלה מינרווה הפכה העיר למקום תענוגות. העיר ידעה עליות ומורדות, אך לא הייתה מתאימה ממנה להפוך לנסיכה של סוף המאה ה 18 ותחילת המאה ה 19. בתחילת המאה ה 19 מעמד הסוחרים שגשג. לפתע גם נשים בעלות אמצעים צנועים יכלו להשיג שמלות יפות, מניפות וכובעים במחירים נוחים. בחנויות נמכרו פרטי לבוש ואופנה לכל יד. הנשים שנאלצו באותו זמן להחליף 7-8 חליפות בגדים ליום לאירועים שונים, קנו כפי יכולתן. באת` הייתה המקום לאופנה. בעיר היו בעלי מקצוע וסוחרים רבים, וחשוב מזה מקומות להראות את הסחורה החדשה. גם כיום באת` היא עיר מפונקת. מכורבלת בין גבעות עגלגלות רכות, אלגנטית ומאופקת קצת נוקשה בארכיטקטורה מדויקת ונקייה אבל גם צבעונית ותוססת עם אמני רחוב, עציצים ושפע של תיירים. היא קורצת מזמינה ותמיד משאירה לך טעם של עוד. 

לתחילת הכתבה

מתקרבים לחיי הסופרת


Jane Austen Center
"כל בוקר הביא עימו את החובות הרגילות, חנויות לבקר בהן, חלקים חדשים של העיר להראות בהם, והפמפ-רום להיות נוכח בו. שם צעדו במשך שעות למעלה ולמטה, מסתכלים על כולם ומדברים עם אף אחד". כך מתארת ג`ין אוסטין את קורותיה של קתרין מורלנד בבאת`.

הסופרת שחתמה על ספריה הראשונים בשם A Lady, התגוררה בעיר בין 1801 ל 1806. באת` לא עשתה עימה חסד - בתקופת שהותה בעיר היא הפסיקה ליצור ובמכתבים שכתבה לאחותה התלוננה ללא הרף על כך שעזבו את עיר הולדתה האהובה Seventon. הנשפים לא היו לרוחה ומיסטר דארסי לא הגיע. באת` משמשת כרקע לשניים מספריה בהם היא לועגת לחברה הגבוהה וגינוניה. אבל דווקא העיר שהיא כל כך לא אהבה, הפכה את ג`ין אוסטין לאחד מסמליה.

את המרכז אנחנו כבר מכירים: הבית ברחוב Gay Street מספר 40, העתק של בית מספר 25 במעלה הרחוב, בו חיה הסופרת תקופה מסוימת משהותה בעיר. בית בנות רומנטי, מתקתק מבחוץ אך מלא תוכן ועניין בתוכו, כמו הספרים שלה. בחנות המרכז, מציעים ספרים לצד מפיות תחרה ופרחי לוונדר. ואת הסרטים שנעשו על פי הספרים מוכרים במחירים מוגזמים (19 פאונד במקום 6 בחנות רגילה). מלבד זאת המרכז מספק הצצה מעניינת לחיי הסופרת ותקופתה. כולל נושאים פרקטיים מעניינים כמו פריטי יום יום או מחירי הדירות של אז, וכך מבלי משים מצאנו עצמנו בעבר מנסים לנבור בחשבונות הבנק של מיסטר פררס ומשפחת דשווד. הפעם הסתפקנו רק בהצצה חפוזה לחנות כדי לבקש הכוונה משתי מוכרות חייכניות עם שמלות מלמלה שאינן במידותיהן ומצנפות לראשן. לא, זה לא פורים, גם הן התלבשו לכבוד יומה של הסופרת.

תמונה ראשונה-
ג`ון ווד האב והבן, אחראים במידה רבה לארכיטקטורה של המאות ה-18 וה-19 בעיר. בין המבנים הבולטים שלהם נמצא Assembly Rooms, עליו עוד נספר. הCircus - הכיכר העגולה כל כך שיש אומרים מזכירה את הקוליסאום, וה Royal Crescent . הקרזנט, חצי עיגול ענק, בנוי מאבן באת` צהבהבה. מבחוץ הבניין בעל חזות אחידה, בפנים החדרים שונים וניבנו לפי טעמם של הדיירים. דירה מספר 1 בקרזנט משמשת כמוזיאון המראה איך נראה בית בתקופה הג`ורג`אנית. אנחנו נכנסים דווקא לדירה האמצעית, שמשמשת כמלון ולשם, כך גילו לנו, הגיעה התהלוכה. בשלב זה אנחנו עדיין מצפים לאיזו עדלאידע מסורבלת עם תלבושת אחידה והורים מותשים שמנסים להרגיע ילדים שאמורים ליהנות. 

הכניסה, לא מסגירה דבר ממה שתכף נגלה. גם המסדרון הקצר עדיין לא מרמז על כלום ואני פוסעת בזריזות לעבר דלת היציאה לגינה. אופס, אני נהדפת אחורה וקוראת ל"נודד", "אתה לא מאמין למה שקורה פה. תן לי יד כי אחרת יש סיכוי שנעלם אחד לשנייה במרחבי זמן אחרים". אנחנו מציצים שוב ונשאבים. בין רגע יצאנו מרחובות המאה ה 21, מהמכוניות והמולת היום וצנחנו לתוך אחר הצהריים בגן של המאה ה 19. 

אני משפשפת את העיניים, מפחדת לגעת או לדבר, ורק מצלמת בשקט שזה לא יעלם פתאום. שלל צבעים - אדום, כחול, לבן, ירוק במשי או קטיפה, צמר או לבד. הכול פה מתנהל בעצלתיים איש לא רץ לשום מקום, איש לא ממהר. מדברים בשקט. רק נעימת כינור חרישית משתלבת ברשרוש העלים. תנועות עדינות כמעט לא נראות. הכול נראה כמו בועות סבון צבעוניות שזזות מעצמן ברוח. משנות גוונים וצבעים בדממה מוחלטת. קבוצת בנות רוקדת על הדשא. לבושות שמלות לבנות עם עליונית בצבעים שונים ולכולן זר פרחים בשיער. הן משלבות ידיים, קדות זו לזו, מחייכות, מחליפות מקומות ושבות על עקבותיהן. המאסטרית נותנת הוראות דרך מגפון גליל. 

 קבוצת נשים מחזיקה תיקי יד קטנים, בידיים משולבות עטופות כפפות לבנות. הן עומדות בצפיפות במעגל קסמים שנראה שלא ניתן לחדור אליו, משוחחות, לא ניתן לדעת על מה, בקולות חרישיים. והקצינים, בקבוצה אחרת, צוחקים בקול, עומדים בביטחון, מנהלים את ענייני המדינה. בצד עומד "הזוג היפה" ושתי חברות, מתבוננים במתרחש מגבוה מחייכים בסיפוק, כיאה לזוג המוצלח. אפילו תינוק יש, עטוף בשמיכה לבנה. אימו בשמלת בורדו ושדיים שופעי חלב, מאיימים לפרוץ מהמחשוף הנדיב. תינוק של המאה ה-19. אני נזכרת בילדי ההמרים באתיופיה שבאו להודיע לי יום אחד בהתרגשות על תינוק פארנג`י שהגיע לכפר. הם רצו לגעת בו לבדוק אם יש דבר כזה. אני מפחדת לגעת, כי אולי אין דבר כזה. "Sir ,Miss, קצין במעיל אדום ומקל הליכה פונה אלינו, הוא מסתובב אלינו לרגע ,מוריד את כובעו מקרב אותו לבטנו קד קידה וכהרף עין מצטרף לשאר הדמויות שעוזבות את המלון ומתרחקות מאיתנו לכיוון Margareth Building...
 

לתחילת הכתבה 

יעדי הכתבה

סגור
0
×