חודש בארגנטינה וצ'ילה בלי תרמיל

זוגתי ואני מרבים לטייל בעולם כמטיילים עצמאיים. אנחנו לא תרמילאים, וגם לא תיירים עם הרבה כסף וזמן. אנחנו איפה שהוא באמצע - עדיין עושים טרקים ומנסים להגיע למקומות רחוקים מחוץ למסלולי התיור השחוקים, ומנגד לא מוותרים על מקלחת חמה ומיטה נוחה בסוף יום.

שנים רבות תיכננו לטייל בצ'ילה וארגנטינה אך רק בחורף 2010-2011 הצלחנו להגשים זאת. הקדשנו לטיול חודש שלם והתמקדנו באיזור פטגוניה. קשה לתאר במילים עד כמה מדהימה הייתה החוויה שלנו שם. אומנם מדובר בטיול לא טרוויאלי, הדורש זמן רב וסבלנות, אך התמורה היא אדירה. בפוסט ניסתי לספק את כל המידע החשוב לדעתי על מנת להתחיל ולתכנן את הטיול. הפוסט הוא מאוד אינפורמטיבי ופחות חווייתי. את החוויות קשה להעביר, על כן ההמלצה שלנו היא חד משמעית - סעו לשם ואל תחסכו בזמן. הטיול לצ'ילה וארגנטינה היה אחד החודשים היפים בחיינו. אנחנו עוד נחזור לשם.

DSC_0918.JPG

המסלול

הזכות לטייל בארגנטינה וצילה למשך חודש אפשרה לנו גמישות יחסית בבחירת המסלול וכן מספיק זמן לעשותו בנוחות יחסית. המסלול התחלק לארבעה חלקים עיקריים: בואנוס איירס, ברילוצ׳ה והסביבה, אל קלפטה והסביבה ומפלי האיגווסו. את הדרך בין שלושת המוקדים עשינו בטיסות פנים ובברילוצ׳ה ואל קלפטה שכרנו רכב. המסלול התחיל ונגמר בבואנוס איירס כאשר בתחילתו נשארנו בעיר יומיים וחצי ובסופו עוד יום וחצי.

במסתכם היינו בבאונוס איירס ארבעה ימים מלאים, בברילוצ'ה והסביבה תשעה ימים, באל קלפטה והסביבה אחד עשר ימים ובאיגוואסו עוד ימיים. סך הכול 26 ימים מלאים ועוד יומיים טיסה הלך חזור מהארץ.

סיפור הדרך
פירוט בואנוס איירס בהמשך.

מבואנוס איירס עלינו על טיסת בבוקר לברילוצ'ה. בילינו בברילוצ'ה את היום הנותר בעיקר לשם סידורים. העיירה עצמה היא מקום נחמד, אך לא מאוד מעניין. אם שוכרים רכב, עדיף להשתכן באחד המלונות הנמצאים על הכביש היוצא מערבה מהעיר ולא במרכז העיר עצמה. רבים ממלונות אלו נמצאים על שפת האגם, כך שהנוף מהם הוא נפלא. ביקרנו כמובן במסעדה של דון אלברטו ונהנו מסטייק מדהים בחברת אין ספור ישראלים אחרים, שגדשו את המסעדה. דון אלברטו היא אמנם מסעדה טובה אך יש מסעדות נוספות בעיר שהן לא פחות טובת ואף עולות עליה, כך שלא כדאי לוותר על החיפוש של מסעדות טובות אחרות במקרה בו יש יותר מערב אחד בעיר.

DSC_0339.JPG

לאחר יום בברילוצ'ה שכרנו רכב והתחלנו בסיבוב של 2500 קילומטר שיסתיים באותו המקום שמונה ימים אחר כך. מברלוצ'ה יצאנו צפונה לכיוון שבעת האגמים. מאחר שידענו כי בכוונתנו להמשיך לקרטרה אוסטל, הקדשנו לאגמים רק יומיים. בלילה הראשון ישנו בכפר קטן ומגניב הנקרא טרפול. הכפר הוא קצת מחוץ לדרך הראשית שעושים כל המטיילים, ולפיכך שקט מאוד ובסיסי. אכלנו שם את אחת הארוחות הטובות של הטיול, כאשר הזמנו המסעדה במרכז הכפר דג טרוט. זו הייתה הפעם היחידה בארגנטינה בה היה שווה לוותר על מנת הסטייק היומי לטובת מנה אלטרנטיבית.

משם השלמנו את הסיבוב וירדנו דרומה חזרה לכיוון ברילוצ'ה. כדי לחסוך בזמן לא עצרנו בברילוצ'ה, ועשינו באותו היום יום נסיעה קשה יחסית והגענו דרומה עד עיר בשם טרוולין הנמצאת לא רחוק מגבול צילה. בדיעבד זה היה יום קצת מפרך ואולי היה עדיף לעוצר בעיר אסקוויל, הקרובה יותר ובעלת אפשרויות הלינה הטובות יותר.
מטרוולין עברנו למחרת את הגבול מוקדם יחסית ביום והגענו לפוטלאופו שהיא עיירה ציליאנית קטנה אשר מתבססת בעיקר על תיירות. את יתרת היום ניצלנו לטיולים רגליים בסביבת העיירה ולמחרת התחלנו לרדת דרום מערב לכיוון כביש 7, כלומר לקרטרה אוסטל הנודע.

בתום יום נסיעה בין נופים מדהימים של נהרות, יערות, פסגות מושלגות וכפרים זעירים ונידחים הגענו לעיירה בשם פויאהופי. זו עיירה חמודה מאוד אשר הוקמה על ידי גרמנים בתחילת שנות החמישים. באופן לא מוזר בכלל, קבוצת הגרמנים שהקימה את העיירה חיפשה לעצמה מקום מאוד רחוק ומבודד והתיישבה בקצה של פיורד ארוך מאוד. עד שנות השבעים, כאשר כבשו את הקרטרה, לא היה קשר להם קשר לעולם מלבד מעבורת. ישנו שם בהוסטריה מדהימה הנמצאת על הפיורד ששמה הוסטריה אלמניה, על שם ארץ המוצא של הבעלים.

DSC_0070.JPG

משם המשכנו למחרת לכיוון קויהוקי, העירה הגדולה ביותר על הקרטרה. בדרך שילבו טרק קצר של שעתיים לקרחון התלוי, אשר נמצא כעשרים דקות נסיעה מדרום לפויהופי. בשך הדרך לקויהוקי עצרנו שוב ועלינו בדרך לקרחון נוסף בשמורה הנקראת היער המכושף. שני הטרקים דורשים מעט כוח רגליים בעליות אבל שווים מאוד את המאמץ. הגענו מאוחר יחסית לקויהוקי, שוב בתום יום מפרך של נסיעה. ישנו טוב, למחרת יצאנו דרומה לכיוון אגם גנרל קררה. ליד העיירה פוארטו ריו טרנקילו מצאנו קבניה מדהימה על האגם ושם בלינו את הלילה. משם המשכנו למעבר צ'ילה צ'יקו וחזרנו לארגנטינה.

בשלב זה הגענו לכביש ארבעים הנודע בארגנטינה. המטרה העיקרית שלנו הייתה לחצות את הערבות העצומות האלו בכיוון צפון במהירות האפשרית ולהגיע חזרה לברילוצ'ה. לאחר חציית הגבול התחלנו את העלייה כבר באותו היום וישנו במוטל דרכים מאוד בסיס בעיירה נידחת לאורך הדרך. למחרת השלמנו את הסיבוב והגענו חזרה בשעות אחר הצהריים לברילוצ'ה.

DSC_0149-1.JPG

סיכום קרטרה
הנהיגה לאורך הקרטרה הייתה קשה יחסית. הדרך אינה במצב טוב, אך הנופים המדהימים מפצים על הכול. ייתכן כי היה נכון יותר מצדנו להקצות עוד יום אחד לפחות לסיבוב הזה על מנת לשחרר קצת מלחץ הזמנים. עם זאת לוח זמנים היה הגיוני, והנופים המדהימים היו שווים את המאמץ. מרבית הדרך לא הייתה סלולה כל שהמהירות הממוצעת שלנו הייתה משהו כמו 50 קמ"ש בלבד. ייתכן כי רכב ארבע על ארבע, היה מאפשר לנו לנסוע בנוחות יותר וכן במהירות גבוה יותר. בכל מקרה המהירות הממוצעת גם של רכב ארבע על ארבע לא תעלה הרבה מעל 60 קמ"ש.

העדפתי לנסוע לאט יחסית כדי להוריד את הסיכוי לתקלה ברכב. בקלות רבה יחסית ניתן להיכנס על הדרך לבורות אשר יכולים לשבור את הרכב. במקומות נידחים אלו, לא נעים להיתקע עם הרכב. ברור כי אף חברת השכרה ארגנטינאית לא תמהר לחלץ נהגים התקועים אלפי קילומטרים מהם בצ'ילה. לפיכך, מאוד חשוב להיות זהיר, שכן תקלה טיפשית הנובעת מחוסר זהירות יכולה להרוס את כל הטיול.

הדלק הוא נושא חשוב שיש להקדיש לו מחשבה, שכן בקלות אפשר להיתקע שם ללא דלק. הגישה שלנו הייתה למלא בכל הזדמנות. חשוב מאוד להצטייד במפה טובה עליה מסומנות כל תחנות הדלק על הכביש. לא נתקלנו בצורך בג'ריקן. יש מספיק תחנות על מנת להסתדר, אך צריך להיות מודעים לנושא, כלומר לחשב קילומטרים בין תחנות בהתחשב בקצב צריכת הדלק של הרכב.

DSC_0086.JPG

מברילוצ'ה טסנו צהריים לאל קלפטה. ארולינס כהרגלם איחרו כך שהגענו רק לקראת ערב. אל קלפטה היא עיירה חמודה מאוד הנסמכת גם היא בעיקר על מטיילים. מבחר המלונות שם גדול מאוד. בחלק המזרחי של העיר, על הגבעה יש מקבץ של מלונות חדשים ונחמדים שמרביתם באיכות טובה. מאחר ששכרנו רכב גם באל קלפטה, היא לנו מאוד קל להתנהל בעיר וללון לא ממש במרכזה. ייתכן כי מי שאין לא רכב יעדיף מלונות קרובים יותר למרכז. באל קלפטה אכלנו את אחד הסטייקים הטובים בארגנטינה, במסעדת ששמה טבלה הנמצאת קרוב לגשר בכניסה המזרחית לרחוב הראשי.

למחרת יצאנו לכיוון הטורס דל פיינה. עברנו את הגבול בריו טורביו והמשכנו לפוארטו נטלס. יש אפשרות לעבור את הגבול במקום קרוב יותר לטורס ולהגיע לעיירה ציליאנית בשם סרו קסטיגו. החיסרון הגדול בכך הוא שבסרו קסטיגו אין תחנת דלק, כך שמגיעים עם חצי טנק דלק לטורסים, שגם שם אין תחנת דלק. זה יכול להתפתח לבעיה רצינית אם מתכננים להיכנס כל בוקר עם הרכב לפרק. אנחנו מלאנו דלק בריו טורביו שבארגנטינה, רגע לפני שעברנו את הגבול ומיד לאחר מכן מלאנו שוב גם בנטאלס. הדלק הספיק לנו להגיע לטורסים, להסתובב שם ארבע ימים ולחזור לנאטלס עם שליש מיכל.

DSC_0528.JPG

כאמור, עברנו דרך פורטו נטלס, מילאנו דלק, הצטיידנו בהרבה אוכל ופירות ויצאנו לכיוון הפרק. המלצתנו היא היא להצטייד באוכל הפוארטו נטלאס, שכן בפארק יש מעט מסעדות וכולן יקרות יחסית ובאיכות ירודה. מים, בירות, פירות, חטיפים, וחומרים להכנת סנדוויצים - עדיף להביא מנטלס. אנחנו מצאנו עצמנו יותר מלילה אחד סוגרים את הערב בחדר עם ארוחת ערב מאולתרת ממצרכים שהבאנו איתנו.

מלונות בפארק ובסביבתו נוטים להתמלא בימי העונה, ולפיכך חשוב להזמין מקומות מראש. אנחנו הזמנו חודשיים מראש. מבחר המלונות הוא מצומצם והמחירים יקרים יחסית. אנחנו בחרנו במלון הנמצא מחוץ לשמורה ששמו הוסטריה טירול. הבחירה לגור מחוץ לפארק מגלמת חסרונות ויתרונות. המלונות מחוץ לפרק הם זולים יותר ויש מעט יותר מבחר אוכל. אך החיסרון הוא כי יש לנהוג כל בוקר כמעט שעה על דרך אפר עד תחילת מסלולי ההליכה. למי שהמחירים בתוך הפארק לא מרתיעים אותו עדיף לקחת מלון קרוב יותר למסלולי ההליכה.

בטורס עשינו את שלושת המסלולים הנפוצים - העמק צרפתי, קרחון גריי, והטורסים עצמם. מי שחייב לבחור מסלול אחד בלבד מבין השלושה, המלצתי היא לבחור במסלול של הטורסים. ניתן לוותר על העמק הצרפתי אם חייבים לבחור שני מסלולים בלבד. אם זאת כול שלושת המסלולים מאוד מומלצים.

בשביל להגיע לקרחון גריי ולעמק הצרפתי, יש לקחת מעבורת החוצה אגם פהואה (Pehoe) הנמצא בתוך הפארק. המעבורת הראשונה יוצאת בתשע וחצי בבוקר והאחרונה חוזרת בשש וחצי. לוח זמנים זה מגביל את הזמן בו ניתן להשלים את המסלולים. אפשרות נוספת היא לבדוק לינה ברפוחיו לאל קלפטה הנמצא בבסיס של שני המסלולים. המעברות מגיע למעשה לרפורחיו זה, שנראה איכותי למדי. כדאי לבדוק האם הם מציעים אפשרות לינה גם ללא שקי שינה. יש שם מסעדה נחמדה ולא מאוד יקרה יחסית לאזור. הלינה ברפוחיו תחסוך את מחיר המעבורת וכן את זמן ההגעה למעבורת בבוקר וזמן הפלגתה.

פארק טורס דל פנייה
מחיר הכניסה לפארק הטורסים הוא 15 אלף פזו צ'יליאני לאדם, סיפור לא זול בכלל. הכניסה תקפה לשלושה ימים, אך אם ישנים מחוץ לפארק כדאי לוודא זאת בעת הרכישה. מחיר המעבורת בתוך הפארק גם הוא לא זול והוא 19 אלף פזו לאדם הלוך וחזור. הכבישים בפארק הם לא מאוד נוחים עבור רכבים שאינם ארבע על ארבע, אך לא גם בעייתיים, כלומר ניתן לשכור רכב רגיל.

DSC_0436.JPG

סיכום הטורסים

מבחינתו הטורסים היו אחד משיאי הטיול. נשארנו שם ארבע לילות ועשינו שלושה ימי טרק מלאים. מי שפחות מתלהב מטיולים רגליים יכול לעשות את הטורסים ביום נסיעה מנטלס. יש אוטובוסים שיוצאים מוקדם בבוקר ומגיע למעבורת הראשונה בבוקר שחוצה את אגם פהואה לכיוון מסלולי ההליכה. בסוף היום, כלומר כאשר המעבורת האחרונה חוזרת, מחכים במעגן מספר אוטובוסים החוזרים לנטלס. במקום לישון בפארק, אפשר לישון בנטלס ולקחת אוטובוס בבוקר ולחזור בסוף יום הליכה חזרה לנטלס. יום ארוך ולא קל, אך ללא ספק אפשרי. גם מי ששוכר רכב יכול לעשות את זה. המרחק בין נטאלס לכניסה לפארק הוא כ-75 קילומטר על דרך אפר טובה יחסית. הדרך המערבית יותר שיוצאת מנטאלס לפארק היא הדרך הקצרה והעדיפה. לא חייבים לעבור דרך העיירה סרו קסטיגו' (Cerro Castillo), הנמצאת קרוב לגבול הארגנטינאי. נכון לפברואר 2011 עדיין לא הקימו שם תחנת דלק.

מיצרי מגלן
לאחר ארבעה ימים מלאים עזבנו את הטורסים ונסענו לנטאלס. לאחר עצירה קצרה המשכנו לכיוון פונטה ארנס. לשם שינוי הנסיעה כולה על כביש אספלט מצוין. בדרך עוברים על פני איסטנציות (Estancia) רבות, שהם חוות כבשים שהחלוצים המקומיים הקימו לפני יותר ממאה שנה. חלק גדול מחוות אלו ננטש לאורך השנים, ככל שתעשיית הצמר העולמית התכווצה. חלק עדיין פעיל וחלק משמשות גם כמוקד תיירות. ניתן ללון שם ולראות יום בחוות כבשים. חוויה.

DSC_0793.JPG

אחרי הצהריים הגענו לפונטה ארנס והתמקמנו במלון מיושן אך מגניב אשר נמצא על הכיכר המרכזית של העיר. מדובר בעיר תעשייתית גדולה יחסית, אשר נמצאת על מייצרי מגלן. בעיר נמל גדול אשר בעבר שימש את האוניות שעברו במייצרים להצטיידות. נמל זה גם היווה נקודת מוצא לייצוא צמר לאירופה. לאחר ירידת תעשיית הצמר ופתיחת תעלת פנמה, ירדה פונטה ארנס מגדולתה. עם זאת, העיר מאוד מעניינת. יש בה בתי קפה קטנים ונחמדים, ואוכל טוב (יחסית לצ'ילה). כדאי לנסות שם את המאכל האופייני לאזור – Chupe de Centolla, סוג של פשטידת סרטנים מצוינת.

למעשה פונטה ארנס הייתה הנקודה הדרומית ביותר אליה הגענו. לאחר מחצית יום ולילה בפונטה ארנס, התחלנו לעלות לכיוון צפון מזרח. נכנסו לביקור במושבת הפינגוונים ב-Seno Otway הנמצאת לא רחוק מהעיר והמשכנו לכיוון הגבול הארגנטינאי. את הלילה בילינו בריו גאג'גוס (Río Gallegos), אחרי שעברו בדרך ב-Punta Loyola. מריו גאג'גוס יש אפשרות לנסוע דרומה למושבת פינגווינים נוספת אשר נמצא ב-Cabo Vírgenes, איזור נידח יחסית בכניסה למייצרי מגלן. מדובר בנסיעה לא קלה של מעל 100 ק"מ לכל כיוון על דרך לא סלולה. אפשר לישון באזור הזה בשתי אסטנציות איכותית ויקרות יחסית (El Condòr ו-Monte Dinero). אנחנו בחרנו לוותר. לאחר לילה בריו גאג'גוס המשכנו חזרה לאל קלפטה.

DSC_0820.JPG

אל קלפטה וקרחון הפריטו מורנו
הגענו לעיר אחרי הצהריים והזמנו מקומות להליכה על הקרחון למחרת. יש למעשה חברה אחת המוציאה טרקים כאלו (Mini Trekking) והמחיר בכל הסוכנויות הוא די אחיד – 500 פזו לאדם כולל הסעות, או 430 פזו ללא הנסיעה מאל קלפטה לקרחון. מחיר זה הוא כבר לאחר הנחת המזומן המסורתית של הארגנטינאים. Mini Trekking הוא הליכה על הקרחון של כשעתיים. חוויה מדהימה ששווה ללא ספק את המחיר הגבוה. לאחר ההליכה על הקרחון המשכנו למרפסת הצופה עליו. מדובר במערכת מאוד מסועפת של פלטפורמות ומדרכות מוגבהות, המאפשרות הליכה מאוד קלה לאורך הצוק שמול מהקרחון. מתאים גם לאנשים מבוגרים וילדים. ה- Mini Trekking והתצפית על הפריטו מורנו מלאה לנו את היום. ניתן גם לקחת הפלגות באגם ולהגיע לקרחונים נוספים הנמצאים צפונה משם. במקרה זה נדרש יותר מיום באזור.

DSC_0913.JPG

לאחר לילה נוסף באל קלפטה יצאנו צפונה לכיוון אל צ'לטן, שהיא עיירה חמודה מאוד הנמצאת למרגלות הר הפיץ רוי. העיירה עצמה נמצאת בכניסה לפארק כך שניתן להתחיל את הטרקים ממש ממנה ללא צורך במכונית. המסלול הראשונה שעשינו כבר ביום שהגענו מאל קלפטה היה היה אגם טורה (Laguna Torre). זה מסלול לא ארוך של כשעתיים וחצי לכל כיוון, ללא עליות קשות במיוחד. למחרת יצאנו לטרק לתצפית על פיץ' רוי בעצמו. טרק זה הוא כבר יום שלם של הליכה הכולל עלייה לא קלה לתצפית. קיימת אפשרות להתחיל את המסלול מהוסטריה El Pilar הנמצאת במרחק של כ-30 קילומטר מאל צ'לטן. הדבר יחסוך מעט הליכה ומעט עליות. לשם כך צריך רכב שכור או לקחת מונית. שני המסלולים מאוד מומלצים.

מפלי האיגוואסו
מאל צ'לטן חזרנו לאל קלפטה, החזרנו את הרכב, וטסנו (עם עצירת ביניים בבואנוס איירס) לפוארטו איגוואסו. זו עיירה קטנה על גבול ברזיל אשר משמת בעיקר כתחנת יציאה לשמורת המפלים (Cataratas del Iguazu) הנמצאים במרחק כ-20 דקות נסיעה ממנה. לצד הארגנטינאי של המפלים ניתן להגיע באמצעות אוטובוס היוצא מהתחנה המרכזית הנמצאת במרכז העיירה. מחיר הכניסה לפארק הארגנטינאי הוא 100 פזו לאדם. בתוך השמורה יש רכבת אשר מחברת את שער הכניסה לתחילת המסלולים. מומלץ להתחיל במסלולים הנמוכים, הנמצאים באזור מלון שרתון ורק לאחר מכן לעלות שוב על הרכבת ולהמשיך למסלול הגבוה ולמפל הגדול הנקרא Devil's Throat. ניתן למצות את הצד הארגנטינאי של המפלים ביום שלם.

DSC_0361.JPG

הצד הברזילאי הוא קצר יותר וניתן לסיים אותו בחצי יום. מהתחנה המרכזית בפוארטו איגווסו יוצא אוטובוס אשר מעביר את הגבול ומוביל ישירות לפתח הפארק בצד הברזילאי. ניתן לרכוש כרטיסים בתחנה עצמה, והמחיר הוא כ-45 פזו לאדם, לא כולל מחיר הכניסה לפארק. לא לשכוח לקחת דרכונים. אין יותר מידי אוטובוסים שיוצאים, כך שכדאי לוודא ערב לפני את שעות היציאה והחזרה שלהם. הנסיעה מפוארטו איגווסו עד הכניסה לשמורה בברזיל, כולל מעבר הגבול היא בערך שעה.

DSC_0252.JPG

המפלים היו מעט מחוץ למסלול שלנו דבר אשר גרם לנו לשקול לוותר עליהם. עם זאת, מדובר באחת החוויות החזקות ביותר שהיו לנו בטיול, ומאוד לא מומלץ לוותר. שווה מאוד את המאמץ, הזמן, החום, הלחות ומחיר הטיסות. ביום וחצי יעילים אפשר למצות את המפלים ולבקר בשני הצדדים. אם צריך לקצר, אז ניתן לוותר על הצד הברזילאי. בשום אופן לא לוותר על הצד הארגנטינאי.

בואנוס איירס
בואנוס איירס היא עיר עצומה עם מספר מוקדים מעניינים. בחירה היכן ללון היא אינה טרוויאלית. מבחינתנו היו שתי אלטרנטיבות. האחת בשכונת פלרמו, והשנייה קרוב יותר לאזור האטרקציות התיירותיות של מרכז העיר. כאמור, היינו סך הכול 5 ימים מלאים בבואנוס איירס, שלושה בתחילת המסלול ושניים בסוף. בתחילת המסלול לנו בפלרמו ובסופו בסאן תלמו.

DSC_0126-1.JPG

פלרמו היא שכונה שקטה יותר, אופנתית, עם הרבה מאוד מסעדות מצוינות וחנויות אופנתיות. היא המקום האידיאלי לסיים יום עמוס של טיולים רגליים בעיר הענקית. היה מאוד נוח להגיע חזרה למלון, להסתדר, ולצאת לאחת המסעדות הנמצאות במרחק הליכה מהמלון. המבחר הוא עצום, וממש ליד המלון שלנו היו כמה מהמסעדות המומלצות ביותר בבואנוס איירס. החיסרון של פלרמו הוא שהיא יקרה יחסית מבחינת מגורים ורחוקה כ-20 דקות נסיעה במונית מהמרכז.

סאן תלמו היא שכונה מעט יותר דחוסה ואינטנסיבית. היא קרובה יותר לכיכר מאיו, ולמדרחוב פלורידה. לאורך רחוב דפנסה אשר חוצה את השכונה יש הרבה מסעדות וברים ובסופו יש כיכר אשר מתמלאת בסופי שבוע בדוכני מכירה. מצאנו שם מלון מדהים בשם Hotel Moreno שרק בשבילו היה שווה לגור באזור.

כסף
המזומן הוא המלך בארגנטינה וצ'ילה. תשלום במזומן במלונות ועבור שירותי תיירות אחרים, מאפשר הנחה כמעט אוטומטית של 10% מהמחיר הנקוב. תמיד שווה לשאול האם המחיר עבור מזומן הוא נמוך יותר. עבור השכרת הרכבים שילמנו במזומן וחסכנו לא מעט. מצד שני חייבים לזכור כי על משיכה מכספומט שם משלמים כאן בחשבון עמלת מזומן. בקיצור, צריך לעשות את החשבון מתי עדיף לשלם במזומן ומתי באשראי.

בצ'ילה הם מאוד ישמחו לקבל דולרים מזומנים. גם במקרה זה ניתן לקבל הנחה של 10%. מזומנים ניתן למשוך מכספומטים, הנפוצים יחסית בארגנטינה. המשיכה המקסימאלית היא של 1,000 פזו. בצ'ילה לאורך הקרטרה היו פחות כספומטים, ואלו שהיו לא קיבלו כרטיסי ויזה אלא רק מאסטרקארד. במרבית המקומות גם בארגנטינה וגם בצ'ילה מקבלים כרטיסי אשראי, אך כאמור התשלום בהם לא מזכה בהנחה, ולפעמים אף כרוך בתשלום נוסף מעבר למחיר הנקוב. כמו כן, היו מקרים בהם בתחנות דלק לא קיבלו כרטיסי אשראי. בכל מקרה מומלץ לשמור על כמות מכובדת של מזומנים ליתר ביטחון.

טיסות
הטיסות הזולות ביותר מישראל לבואנוס איירס היו בתקופה שחיפשו של אל-איטליה ואיבריה, שתי חברות תעופה שאינן ידועות באיכותן הגבוהה. בסופו של דבר בחרנו באל-איטליה ולמרות שלא הכול עבר חלק, בסופו של דבר הגענו בשלום ובזמן (פחות או יותר) עם המזוודות. עם זאת, מומלץ לקחת בחשבון כי הדברים יכולים להשתבש על כן לקחת מקדמי הגנה. למשל קונקשן של שעתיים הוא מאוד גבולי. מדובר בטיסה ארוכה מאוד ולא קלה. שיכולה להמשך מתל אביב דרך רומא ועד בואנוס איירס כ-19 שעות במקרה הטוב.

טיסות פנים בארגנטינה הוא סיפור לא זול ולא מאוד אמין. החברה הארגנטינאית היחידה היא ארולינס ארגנטינס, חברה ממשלתית שכר פשטה את הרגל בעבר. בבעלותה גם חברת אוסטרל. המתחרה הרצינית היחידה שלה היא LAN הצ'יליאנית. המלצתנו היא להעדיף את LAN הדבר ניתן. המטוסים שלה חדשים יותר, וחשוב מכך, היא יוצאת בזמן.

אם זאת לארולינס יש שני יתרונות. יש לה הרבה יותר קווי טיסה והרבה יותר טיסות על קווים אלו, כך שהמחבר הוא גבוה הרבה יותר. דבר שני הוא האפשרות לרכוש מספר טיסות בהנחה (Visite Argentina). רכשנו באמצעות האתר שלהם 5 טיסות פנים במחיר של 950 דולר, כלל מיסים. לא זול בכלל, אך הרבה יותר זול מהאלטרנטיבה לרכוש כל טיסה בנפרד. 4 מתוך 5 טיסות אלו אחרו ב-2.5 עד 4 שעות, כך שחייבים להיות מאוד סבלניים וכן לקחת מקדמי ביטחון בתכנון לוחות הזמנים.

השכרת רכב
לצד החברות הבינלאומיות פועלות בארגנטינה מספר רב של חברות מקומיות קטנות יותר. הן בדרך כלל זולות הרבה יותר מהחברות הרב לאומיות, אך גם המכוניות שלהן באיכות נמוכה יותר וקשה יותר לסמוך על השירות שלהן. בברילוצ'ה תכננו לשכור רכב ב-AVIS שכן העדפנו לשלם מעט יותר כי הבנו שאנחנו נוסעים למקום רחוק יחסית (קרטרה) כך שעדיף לסמוך על חברה גדולה. זה התגלה כטעות. בשדה התעופה בברילוצ'ה פקיד הקבל של AVIS העיף מבט זריז בשובר ההזמנה ואמר חגיגית כי הוא אינו תקף וכי אין לו דרך לעזור לנו. ההמלצה הטובה ביותר שלו הייתה שנלך לחפש רכב אצל המתחרים שלו, כלומר ב-Hertz. כמובן שהמחיר של הרץ היה גבוה פי 2.

DSC_0103-1.JPG

בסופו של דבר שכרנו רכב בעיר מחברה מקומית, דבר אשר עיכב אותנו חצי יום. למזלנו, הדבר לא שיבש לנו את התוכניות יותר מידי. את הרכב שכרנו מחברה הנקראת A Open הנמצאת על רחוב Mitre. על אותו הרחב יש סוכנויות רבות נוספות. בסופו של דבר היינו מרוצים מסוכנות ההשכרה. הרכב היה חדש יחסית והשירות שקיבלנו היה טוב. עם זאת, היה ברור לנו אם משהו ישתבש, ולו הדבר הקטן ביותר, אנחנו יכולים רק לחפש אותם. השירות שלהם מסתכם להשכרת הרכב בלבד. כל דבר בלתי צפוי שיקרה, יצא לכם מהכיס. בכל מקרה, עדיף להזמין רכב מראש. בעונת התיירות, הרכבים נגמרים מהר, וכן המחירים עבור המזמינים מראש הם כנראה נמוכים יותר.

באל קלפטה הזמנו מסוכנות מקומית בשם Servicar. בדומה לברילוצ'ה, גם כאן לא ציפינו כי משהו יבוא להציל אותנו עם הרכב יתקע. גם הפעם, הכול התנהל ללא תקלות, כך שבסופו של דבר אין לנו טענות. הבחורה במשרד ידעה אנגלית היטב והייתה מאוד נחמדה. כאן כבר הזמנו את הרכב מראש באמצעות האתר שלהם. עבור שני הרכבים שילמנו במזומן וקיבלנו 10% הנחה.

המלצות כלליות לגבי השכרת הרכב
חייבים לבדוק היטב את הרכב. הסוכנויות המקומיות משכירות במקרים רבים רכבים חבוטים במצב מכני לא טוב. הרכבים האלו נוסעים בכבישים לא קלים, על כן חייבים לבדוק את הרכב לפני שמקבלים אותו. מעבר לבדיקות הרגילות של דפיקות בפח ועוד, לבדוק האם הבלמים תקינים, המצמד, הגיר, והאם יש מגן תחתון למנוע. מאוד חשוב כאשר נוסעים בכבישי עפר. מאוד לגיטימי לבקש מהם להחליף את הרכב למכונית במצב טוב יותר. הם רגילים לזה. הדבר היחיד שזה יכול לעכב מעט את התהליך. על כן שוב חשוב לקחת את הדברים האלו בחשבון ולא להלחיץ יתר על מידה את לוחות הזמנים. בשני המקרים שכרנו פולקסוואגן GOL, זה דגם מקומי הדומה מאוד לפולו. מכונית קשיחה המתאימה לכבישים המקומיים, אך לא מאוד נוחה. אידיאלית לשני נוסעים, צפופה עבור שלושה ובלתי אפשרית עבור ארבעה. זה הדגם הזול ביותר, ובמרבית המקרים, גם המשתלם ביותר. מי שיכול להרשות לעצמו, מומלץ לקחת רכב 4X4, רק בשביל נוחות הנסיעה על כבישי העפר. אומנם ה-GOL הוא רכב קשיח, אך לא מומלץ לבחון אותו. מאוד נזהרנו בנסיעה במיוחד על כבישי עפר, שכן היה ברור לנו שסוכנות השכרת הרכב לא תציל אותנו אם יקרה משהו לרכב.

במרבית המקרים השכרת הרכב מוגבלת בקילומטרים. מקבלים 200 או 220 ק"מ ביום הכלולים במחיר, וחריגה עולה כ-65 עד 90 סנט לקילומטר. בברילוצה שכרנו את הרכב ל-8 ימים ונסענו בו 2,500 ק"מ. המחיר הכולל היה כ-3,100 פזו. באל קלפטה שכרנו את הרכב ל-11 ימים ונסענו בו 2,300. המחיר הכולל היה גם כ-3,100 פזו.




אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של אמיר טייג?

הפוסט הבא ›
שבועיים ברכב שכור בקובה
שבועיים ברכב שכור בקובה
מתוך הבלוג של אמיר טייג
22-05-2012
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של אמיר טייג »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תוכנית הטיול

השב  · 

יצירת קשר

השב  · 

עונות


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

באיזה חודש עשיתם את הטיול?

השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×